תנ"ך על הפרק - אסתר ט - אבן עזרא (נוסח נוסף)

תנ"ך על הפרק

אסתר ט

828 / 929
היום

הפרק

וּבִשְׁנֵים֩ עָשָׂ֨ר חֹ֜דֶשׁ הוּא־חֹ֣דֶשׁ אֲדָ֗ר בִּשְׁלוֹשָׁ֨ה עָשָׂ֥ר יוֹם֙ בּ֔וֹ אֲשֶׁ֨ר הִגִּ֧יעַ דְּבַר־הַמֶּ֛לֶךְ וְדָת֖וֹ לְהֵעָשׂ֑וֹת בַּיּ֗וֹם אֲשֶׁ֨ר שִׂבְּר֜וּ אֹיְבֵ֤י הַיְּהוּדִים֙ לִשְׁל֣וֹט בָּהֶ֔ם וְנַהֲפ֣וֹךְ ה֔וּא אֲשֶׁ֨ר יִשְׁלְט֧וּ הַיְּהוּדִ֛ים הֵ֖מָּה בְּשֹׂנְאֵיהֶֽם׃נִקְהֲל֨וּ הַיְּהוּדִ֜ים בְּעָרֵיהֶ֗ם בְּכָל־מְדִינוֹת֙ הַמֶּ֣לֶךְ אֳחַשְׁוֵר֔וֹשׁ לִשְׁלֹ֣חַ יָ֔ד בִּמְבַקְשֵׁ֖י רָֽעָתָ֑ם וְאִישׁ֙ לֹא־עָמַ֣ד לִפְנֵיהֶ֔ם כִּֽי־נָפַ֥ל פַּחְדָּ֖ם עַל־כָּל־הָעַמִּֽים׃וְכָל־שָׂרֵ֨י הַמְּדִינ֜וֹת וְהָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִ֣ים וְהַפַּח֗וֹת וְעֹשֵׂ֤י הַמְּלָאכָה֙ אֲשֶׁ֣ר לַמֶּ֔לֶךְ מְנַשְּׂאִ֖ים אֶת־הַיְּהוּדִ֑ים כִּֽי־נָפַ֥ל פַּֽחַד־מָרְדֳּכַ֖י עֲלֵיהֶֽם׃כִּֽי־גָ֤דוֹל מָרְדֳּכַי֙ בְּבֵ֣ית הַמֶּ֔לֶךְ וְשָׁמְע֖וֹ הוֹלֵ֣ךְ בְּכָל־הַמְּדִינ֑וֹת כִּֽי־הָאִ֥ישׁ מָרְדֳּכַ֖י הוֹלֵ֥ךְ וְגָדֽוֹל׃וַיַּכּ֤וּ הַיְּהוּדִים֙ בְּכָל־אֹ֣יְבֵיהֶ֔ם מַכַּת־חֶ֥רֶב וְהֶ֖רֶג וְאַבְדָ֑ן וַיַּֽעֲשׂ֥וּ בְשֹׂנְאֵיהֶ֖ם כִּרְצוֹנָֽם׃וּבְשׁוּשַׁ֣ן הַבִּירָ֗ה הָרְג֤וּ הַיְּהוּדִים֙ וְאַבֵּ֔ד חֲמֵ֥שׁ מֵא֖וֹת אִֽישׁ׃וְאֵ֧ת ׀ פַּרְשַׁנְדָּ֛תָא וְאֵ֥ת ׀ דַּֽלְפ֖וֹן וְאֵ֥ת ׀ אַסְפָּֽתָא׃וְאֵ֧ת ׀ פּוֹרָ֛תָא וְאֵ֥ת ׀ אֲדַלְיָ֖א וְאֵ֥ת ׀ אֲרִידָֽתָא׃וְאֵ֤ת ׀ פַּרְמַ֙שְׁתָּא֙ וְאֵ֣ת ׀ אֲרִיסַ֔י וְאֵ֥ת ׀ אֲרִדַ֖י וְאֵ֥ת ׀ וַיְזָֽתָא׃עֲ֠שֶׂרֶת בְּנֵ֨י הָמָ֧ן בֶּֽן־הַמְּדָ֛תָא צֹרֵ֥ר הַיְּהוּדִ֖ים הָרָ֑גוּ וּבַ֨בִּזָּ֔ה לֹ֥א שָׁלְח֖וּ אֶת־יָדָֽם׃בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא בָּ֣א מִסְפַּ֧ר הַֽהֲרוּגִ֛ים בְּשׁוּשַׁ֥ן הַבִּירָ֖ה לִפְנֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃וַיֹּ֨אמֶר הַמֶּ֜לֶךְ לְאֶסְתֵּ֣ר הַמַּלְכָּ֗ה בְּשׁוּשַׁ֣ן הַבִּירָ֡ה הָרְגוּ֩ הַיְּהוּדִ֨ים וְאַבֵּ֜ד חֲמֵ֧שׁ מֵא֣וֹת אִ֗ישׁ וְאֵת֙ עֲשֶׂ֣רֶת בְּנֵֽי־הָמָ֔ן בִּשְׁאָ֛ר מְדִינ֥וֹת הַמֶּ֖לֶךְ מֶ֣ה עָשׂ֑וּ וּמַה־שְּׁאֵֽלָתֵךְ֙ וְיִנָּ֣תֵֽן לָ֔ךְ וּמַה־בַּקָּשָׁתֵ֥ךְ ע֖וֹד וְתֵעָֽשׂ׃וַתֹּ֤אמֶר אֶסְתֵּר֙ אִם־עַל־הַמֶּ֣לֶךְ ט֔וֹב יִנָּתֵ֣ן גַּם־מָחָ֗ר לַיְּהוּדִים֙ אֲשֶׁ֣ר בְּשׁוּשָׁ֔ן לַעֲשׂ֖וֹת כְּדָ֣ת הַיּ֑וֹם וְאֵ֛ת עֲשֶׂ֥רֶת בְּנֵֽי־הָמָ֖ן יִתְל֥וּ עַל־הָעֵֽץ׃וַיֹּ֤אמֶר הַמֶּ֙לֶךְ֙ לְהֵֽעָשׂ֣וֹת כֵּ֔ן וַתִּנָּתֵ֥ן דָּ֖ת בְּשׁוּשָׁ֑ן וְאֵ֛ת עֲשֶׂ֥רֶת בְּנֵֽי־הָמָ֖ן תָּלֽוּ׃וַיִּֽקָּהֲל֞וּהיהודייםהַיְּהוּדִ֣יםאֲשֶׁר־בְּשׁוּשָׁ֗ן גַּ֠ם בְּי֣וֹם אַרְבָּעָ֤ה עָשָׂר֙ לְחֹ֣דֶשׁ אֲדָ֔ר וַיַּֽהַרְג֣וּ בְשׁוּשָׁ֔ן שְׁלֹ֥שׁ מֵא֖וֹת אִ֑ישׁ וּבַ֨בִּזָּ֔ה לֹ֥א שָׁלְח֖וּ אֶת־יָדָֽם׃וּשְׁאָ֣ר הַיְּהוּדִ֡ים אֲשֶׁר֩ בִּמְדִינ֨וֹת הַמֶּ֜לֶךְ נִקְהֲל֣וּ ׀ וְעָמֹ֣ד עַל־נַפְשָׁ֗ם וְנ֙וֹחַ֙ מֵאֹ֣יְבֵיהֶ֔ם וְהָרֹג֙ בְּשֹׂ֣נְאֵיהֶ֔ם חֲמִשָּׁ֥ה וְשִׁבְעִ֖ים אָ֑לֶף וּבַ֨בִּזָּ֔ה לֹ֥א שָֽׁלְח֖וּ אֶת־יָדָֽם׃בְּיוֹם־שְׁלֹשָׁ֥ה עָשָׂ֖ר לְחֹ֣דֶשׁ אֲדָ֑ר וְנ֗וֹחַ בְּאַרְבָּעָ֤ה עָשָׂר֙ בּ֔וֹ וְעָשֹׂ֣ה אֹת֔וֹ י֖וֹם מִשְׁתֶּ֥ה וְשִׂמְחָֽה׃והיהודייםוְהַיְּהוּדִ֣יםאֲשֶׁר־בְּשׁוּשָׁ֗ן נִקְהֲלוּ֙ בִּשְׁלֹשָׁ֤ה עָשָׂר֙ בּ֔וֹ וּבְאַרְבָּעָ֥ה עָשָׂ֖ר בּ֑וֹ וְנ֗וֹחַ בַּחֲמִשָּׁ֤ה עָשָׂר֙ בּ֔וֹ וְעָשֹׂ֣ה אֹת֔וֹ י֖וֹם מִשְׁתֶּ֥ה וְשִׂמְחָֽה׃עַל־כֵּ֞ן הַיְּהוּדִ֣יםהפרוזיםהַפְּרָזִ֗יםהַיֹּשְׁבִים֮ בְּעָרֵ֣י הַפְּרָזוֹת֒ עֹשִׂ֗ים אֵ֠ת י֣וֹם אַרְבָּעָ֤ה עָשָׂר֙ לְחֹ֣דֶשׁ אֲדָ֔ר שִׂמְחָ֥ה וּמִשְׁתֶּ֖ה וְי֣וֹם ט֑וֹב וּמִשְׁל֥וֹחַ מָנ֖וֹת אִ֥ישׁ לְרֵעֵֽהוּ׃וַיִּכְתֹּ֣ב מָרְדֳּכַ֔י אֶת־הַדְּבָרִ֖ים הָאֵ֑לֶּה וַיִּשְׁלַ֨ח סְפָרִ֜ים אֶל־כָּל־הַיְּהוּדִ֗ים אֲשֶׁר֙ בְּכָל־מְדִינוֹת֙ הַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֔וֹשׁ הַקְּרוֹבִ֖ים וְהָרְחוֹקִֽים׃לְקַיֵּם֮ עֲלֵיהֶם֒ לִהְי֣וֹת עֹשִׂ֗ים אֵ֠ת י֣וֹם אַרְבָּעָ֤ה עָשָׂר֙ לְחֹ֣דֶשׁ אֲדָ֔ר וְאֵ֛ת יוֹם־חֲמִשָּׁ֥ה עָשָׂ֖ר בּ֑וֹ בְּכָל־שָׁנָ֖ה וְשָׁנָֽה׃כַּיָּמִ֗ים אֲשֶׁר־נָ֨חוּ בָהֶ֤ם הַיְּהוּדִים֙ מֵא֣וֹיְבֵיהֶ֔ם וְהַחֹ֗דֶשׁ אֲשֶׁר֩ נֶהְפַּ֨ךְ לָהֶ֤ם מִיָּגוֹן֙ לְשִׂמְחָ֔ה וּמֵאֵ֖בֶל לְי֣וֹם ט֑וֹב לַעֲשׂ֣וֹת אוֹתָ֗ם יְמֵי֙ מִשְׁתֶּ֣ה וְשִׂמְחָ֔ה וּמִשְׁל֤וֹחַ מָנוֹת֙ אִ֣ישׁ לְרֵעֵ֔הוּ וּמַתָּנ֖וֹת לָֽאֶבְיוֹנִֽים׃וְקִבֵּל֙ הַיְּהוּדִ֔ים אֵ֥ת אֲשֶׁר־הֵחֵ֖לּוּ לַעֲשׂ֑וֹת וְאֵ֛ת אֲשֶׁר־כָּתַ֥ב מָרְדֳּכַ֖י אֲלֵיהֶֽם׃כִּי֩ הָמָ֨ן בֶּֽן־הַמְּדָ֜תָא הָֽאֲגָגִ֗י צֹרֵר֙ כָּל־הַיְּהוּדִ֔ים חָשַׁ֥ב עַל־הַיְּהוּדִ֖ים לְאַבְּדָ֑ם וְהִפִּ֥יל פּוּר֙ ה֣וּא הַגּוֹרָ֔ל לְהֻמָּ֖ם וּֽלְאַבְּדָֽם׃וּבְבֹאָהּ֮ לִפְנֵ֣י הַמֶּלֶךְ֒ אָמַ֣ר עִם־הַסֵּ֔פֶר יָשׁ֞וּב מַחֲשַׁבְתּ֧וֹ הָרָעָ֛ה אֲשֶׁר־חָשַׁ֥ב עַל־הַיְּהוּדִ֖ים עַל־רֹאשׁ֑וֹ וְתָל֥וּ אֹת֛וֹ וְאֶת־בָּנָ֖יו עַל־הָעֵֽץ׃עַל־כֵּ֡ן קָֽרְאוּ֩ לַיָּמִ֨ים הָאֵ֤לֶּה פוּרִים֙ עַל־שֵׁ֣ם הַפּ֔וּר עַל־כֵּ֕ן עַל־כָּל־דִּבְרֵ֖י הָאִגֶּ֣רֶת הַזֹּ֑את וּמָֽה־רָא֣וּ עַל־כָּ֔כָה וּמָ֥ה הִגִּ֖יעַ אֲלֵיהֶֽם׃קִיְּמ֣וּוקבלוְקִבְּל֣וּהַיְּהוּדִים֩ ׀ עֲלֵיהֶ֨ם ׀ וְעַל־זַרְעָ֜ם וְעַ֨ל כָּל־הַנִּלְוִ֤ים עֲלֵיהֶם֙ וְלֹ֣א יַעֲב֔וֹר לִהְי֣וֹת עֹשִׂ֗ים אֵ֣ת שְׁנֵ֤י הַיָּמִים֙ הָאֵ֔לֶּה כִּכְתָבָ֖ם וְכִזְמַנָּ֑ם בְּכָל־שָׁנָ֖ה וְשָׁנָֽה׃וְהַיָּמִ֣ים הָ֠אֵלֶּה נִזְכָּרִ֨ים וְנַעֲשִׂ֜ים בְּכָל־דּ֣וֹר וָד֗וֹר מִשְׁפָּחָה֙ וּמִשְׁפָּחָ֔ה מְדִינָ֥ה וּמְדִינָ֖ה וְעִ֣יר וָעִ֑יר וִימֵ֞י הַפּוּרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה לֹ֤א יַֽעַבְרוּ֙ מִתּ֣וֹךְ הַיְּהוּדִ֔ים וְזִכְרָ֖ם לֹא־יָס֥וּף מִזַּרְעָֽם׃וַ֠תִּכְתֹּב אֶסְתֵּ֨ר הַמַּלְכָּ֧ה בַת־אֲבִיחַ֛יִל וּמָרְדֳּכַ֥י הַיְּהוּדִ֖י אֶת־כָּל־תֹּ֑קֶף לְקַיֵּ֗ם אֵ֣ת אִגֶּ֧רֶת הַפּוּרִ֛ים הַזֹּ֖את הַשֵּׁנִֽית׃וַיִּשְׁלַ֨ח סְפָרִ֜ים אֶל־כָּל־הַיְּהוּדִ֗ים אֶל־שֶׁ֨בַע וְעֶשְׂרִ֤ים וּמֵאָה֙ מְדִינָ֔ה מַלְכ֖וּת אֲחַשְׁוֵר֑וֹשׁ דִּבְרֵ֥י שָׁל֖וֹם וֶאֱמֶֽת׃לְקַיֵּ֡ם אֵת־יְמֵי֩ הַפֻּרִ֨ים הָאֵ֜לֶּה בִּזְמַנֵּיהֶ֗ם כַּאֲשֶׁר֩ קִיַּ֨ם עֲלֵיהֶ֜ם מָרְדֳּכַ֤י הַיְּהוּדִי֙ וְאֶסְתֵּ֣ר הַמַּלְכָּ֔ה וְכַאֲשֶׁ֛ר קִיְּמ֥וּ עַל־נַפְשָׁ֖ם וְעַל־זַרְעָ֑ם דִּבְרֵ֥י הַצֹּמ֖וֹת וְזַעֲקָתָֽם׃וּמַאֲמַ֣ר אֶסְתֵּ֔ר קִיַּ֕ם דִּבְרֵ֥י הַפֻּרִ֖ים הָאֵ֑לֶּה וְנִכְתָּ֖ב בַּסֵּֽפֶר׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק

ובשנים עשר וגו’ אשר שברו. כמו עיני כל אליך ישברו:ונהפך הוא. שם התאר מבנין נפעל בעבור הוו:נקהלו היהודים. הנה נתברר כי המדינות בכלל הערים, כי כתוב בעריהם בכל מדינות:וכל שרי המדינות וגו’ ועשי המלאכה. מטבע ובניינים:מנשאים את היהודים. והזכיר פחד מרדכי, כי הם ידעו מעלתו יותר מאנשי המדינות בעבור היותם קרובים אל המלכות:כי גדול. שם התואר:רק הולך וגדול הטעם הולך הלוך וגדול שם הפועל:ויכו היהודים וגו’ מכת חרב והרג. במיתות משונות:ואבדן. הנשים והטף:ובשושן הבירה. אחר שבאה הרוחה לישראל בשושן הבירה, או באו מעיר שושן והרגו בארמון המלך שונאיהם:ואת פרשנדתא. מפרש היה בספרד פרשנדתא פרשן לחוק, ואלה דברי רוח כי השם הוא פרסי:ואת ארידתא. וככה אמר כי ארידתא הוא ארי החוק והנה מה יאמר במלת פרמשתא וגם באחרים:ואת ויזתא. וו דגחון ידועה היתה ככה גדולה בעבור שהיא חצי אותיות התורה, רק וו ויזתא לא ידעתי טעמה, והדרש ידוע, ויש אומרים כי בן שש שנים היה גבוה מכל אחיו:עשרת בני. ובבזה של חמש מאות איש עם עשרת בני המן ועשו ככה שיתרצו אל המלך בהון הנהרגים:ביום ההוא. שונאי ישראל הגידו את הדבר למלך אולי יכעוס על ישראל ובעבור זה בקשה אסתר לעשות כדת היום:ויאמר המלך וגו’ הרגו. הזכרים:ואבד את בניהם:ואין מלת מה עשו שאלה רק הטעם אחר שעשו ככה בארמון המלך על אחת כמה וכמה בשאר מקומות, וכל זה עשיתי בעבור אהבתך ובקשי עוד:ותאמר וגו’ ליהודים אשר בשושן. שיהרגו הנשארים משנאיהם בשושן העיר:על העץ. וטעם העץ ולא אמר על עץ ככתוב בדברי הסריסים שנתלה כל אחד ואחד על העץ הידוע שנתלה עליו המן או כולם נתלו על עץ אחד כי גבוה היה, יתלו היהודים:ויאמר המלך להעשות כן ותנתן דת. כתב יצא מאת המלך חתום בטבעתו אל שושן העיר:ויקהלו. לא הזכיר הכתוב בתחילה כמה הרוגי שושן ביום [חסרה מלת הראשון, וטעמי לפי פירושו שהבדיל בין עיר לבירה] כי בכלל נכנס המספר הוא הכתוב אחרי כן:ושאר היהודים. שאר בעבור כי רבים היו בשושן העיר והם היו גדולי ישראל:ונוח מאיביהם. מואחר בטעם כמו וירום תולעים ויבאש והטעם וכבר הרגו הרוג בשונאיהם כי שם הפועל יפסיק:ביום שלשה עשר וגו’ ונוח. טעם נוח שעמל רב הוא להרוג השונאים:והיהודים אשר בשושן. העיר לבדם נחו יום ט"ו:על כן היהודים הפרזים. שאינם במדינות עושים י"ד:מנות. חלק ממאכלו המוכן:ויכתב מרדכי. לבדו כתב כתב אחד בעבור ימי הפרים:לקים. מן הבנין הכבד הדגוש, ואין ראיה מזאת המלה כי פועל קל משולש כי הם שנים שרשים כמו הלוך אלך עמך, וצוה לשמוח ביום ט"ו בעבור כבוד היהודים שיעשו אנשי הדורות כמעשיהם:כימים אשר. כימי המספר מהחדש שלא יוסיפו ולא יגרעו ושיעשו זה בחדש אדר ולא בחדש אחר, וי"א כי מכאן רמז לעשות פורים בכל שנה מעוברת באדר הסמוך לניסן והטעם בסוף השנה:לרעהו. שיש לו:ולאבינים. שאין להם, והמלה מגזרת אם תאבו כי הם מתאוים לכל דבר בעבור שאין ידם משגת:כי המן. הטעם להזכיר פלאי השם איך הציל את ישראל מיד המן על כן אמרו חכמים ז"ל קריאת המגלה כקריאת ההלל:להמם. טרם בא הזמן:ולאבדם. במועד הנזכר:ובבאה. יש אומר בבוא אסתר לבקש על עמה:אמר. המלך שיכתב בספר:ישוב מחשבתו הרעה וגו’ על ראשו ותלו אותו. ועוד יתלו בניו, או טעם ובבואה כאשר נגזרה ואת הגזרה וזו המעשה לפני המלך אמר המלך שיכתב בספר זכרונות שנתלה המן ובניו והוא הנכון בעיני:על כן וגו’ פורים. בעבור היותם שני ימים:ושב לפרש מלת על כן והוא על כל דברי האגרת הזאת:ומה ראו על ככה. הם שראו זה המעשה ואחרים קבלו מהם וזהו ומה הגיע אליהם:קימו. ימי הפורים, וקבלו הם וזרעם שיעשו ככה בכל שנה:והגרים הם הנלוים עליהם וכמו ואל יאמר בן הנכר הנלוה אל ה':ולא יעבור. אין רשות לאדם שיעבור זה החק וי"א לא יפסוק החק, והראשון הוא נכון בעיני:להיות עשים את שני הימים. לתקן המאכלים והמשתה כי אין כח לעשות היום, וכמו לעשות את יום השבת, שיתקנו עד שישבתו. וככה וימהר לעשות אותו, ככתבם רמז לקריאת המגלה:והימים האלה נזכרים ונעשים. נזכרים שלא ישכחו ונעשים כאשר פירשתי:לא יעברו. אין כח לשליטים שיעבירו הפורים מתוך היהודים, או תהיה מלת יעברו פועל עומד והטעם לא יסורו:וזכרם. שיזכרו בו כל הנסים ככתוב בדברי קבלת אבותינו:ותכתב. הטעם ששמרו ישראל דת הפורים שנים ידועות ואחר כך הניחוהו על כן הוצרך מרדכי שביקש מהמלכה שיפחדו ממנה יותר שתכתוב אל היהודים, כי בתחלה מרדכי לבדו כתב, וזה טעם את כל תוקף והיא אגרת שנית למרדכי. והעד על זה הפירוש ומאמר אסתר קיים דברי הפורים כי לולא מאמרה כבר היו נשכחים:וישלח. מרדכי בתחלה:דברי שלום. שהם אוהבי שלום ישראל כאשר יקיימו מה שגזרו על נפשם אז יהיה ביניהם שלום ויעשו דבר אמת לשמור היוצא מפיהם:וטעם כאשר קיים עליהם מרדכי פעמיים, והנה ישראל התענו בתחלה בניסן, וחכמים ז"ל תקנו התענית ביום הפחד, אולי בקבלה היה שהתענו ישראל ביום י"ג, ואין טעם דברי הצומות על ג' ימים שהתענו רק הטעם על ד' הצומות שהם צום הרביעי וצום החמישי וצום ז' וצום הי' כי נביא לא צוה שיתענו רק הם קבלו על נפשם ועל זרעם להתענות בהם בכל שנה. וכאשר קבלו הצומות ככה קבלו ימי הפורים להיותם בהם שמחים:וטעם וזעקתם שהיו זועקים בתפלתם:דברי הצומות. כטעם כי צמתם וספוד:ומאמר. טעם מאמר שהיא לא חתמה שמה כאשר עשה מרדכי:ונכתב בספר. זאת המגלה שיקראוה ישראל בכל שנה ככתוב בדברי הקבלה:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך