איש יהודי היה בשושן וכו' אחרי הודיע אלהים אותנו את כל הרעות אשר גמלנו המן הרע אשר הביאנו במצודתו אספנו במכמרתו האכילנו המן מלחם אונים סעודתו של אחשורוש ויין משתיו ויחייב את ראשנו לממ"ה כמאמ' ר' ישמעאל במדרש חזית כי המן היה יועץ בליעל למלך אחשורוש לחייב את ישראל והוא קבצם י"ח אלף ות"ק מישראל אשר בשושן שלא כרצון מרדכי שהיה צוח צוחה על היין בל יבגוד על היהודים אשר בשושן ואו' להם לא תלכו ולא תלחמו לחם רשע כי רעה נגד פניכם ללמד עליכם קטגוריא ולא שמעו ולא הטו את אזנם כמרעיתם וישבעו נתחייבו כליה למקום כאשר הזכרנו למעלה לשון מאמר ר' ישמעאל עתה בא הוא יתברך ללמדנו דעת אלהים בארץ והשגחתו להטיב אלינו אשר לא עזב חסדו ואמתו מעמו ונחלתו ישראל ולא כחטאינו עשה לנו כי לא השבית לנו גואל לתקן את אשר עוות המן הרע ויקם ה' לנו את מרדכי שע"י תהי' סליחתינו וע"י אסתר אשר לקח לו לבת וזה איש יהודי וכו' וכמז"ל כל מי שנאמר בו היה מתוקן למה שנעשה על ידו ומשה היה רועה מתוקן לגאולה וכן איש יהודי היה מתוקן לגאול' וטרם נבא אל הענין נשים לב מה זה הי' שראה והתקין הוא יתברך ב' גואלים והיה די בא' ואין להשיב כי מרדכי היה העיקר שנאמר בו היה על שהיה מתוקן לגאולה אך אסתר לא היתה רק לעזר מעט כי הנה ארז"ל כי אין לה אב ואם אתם אמרתם יתומים היינו ואין אב חייכם שהגואל שאני מעמיד לא יהיה לו אב ואם שנאמ' כי אין לה אב ואם הנה כי גם אסתר מגואלינו היא והנה לבא אל הענין נשים לב לדעת מה פשע יעקב וחטאת בית יהודה שקראתם הרעה הגדולה ההיא על יד איש צר ואויב המן הרע כי הלא מצאנו ראינו לרז"ל דעות חלוקות שתים מערכות מערכה מול מערכה והוא כי הנה במדרש חזית הסכימה דעתם כי על עון הסעודה נתחייבו כאו' א"ר ישמעאל ח"י אל"ף ות"ק הלכו לבית המשתה וכו' מיד עמד שטן והלשין עליהם לפני הקב"ה ואמר וכו' מיד א"ל הקב"ה לשטן הבא מגלה ואכתוב עליהם כליה וכו' הנה דעת ר' ישמעאל שעל עון הסעודה נתחייבו כליה וכן במדרש עצמו מסיים ואו' כי הלך אליהו אל אבות העולם שישגיחו על הדבר ולא השגיחו באמרם אם חטאו מה נעש להם ואח"כ בא לו אצל מרע"ה וא"ל מה תענה על הצרה הזאת כי באו בנים עד משבר וכו' א"ל משה כלו' יש אדם כשר באותו דור וכו' א"ל יבקש רחמים הוא משם ואני מכאן וכו' חזר וא"ל אם בדם היא חתומה אין תפלתנו נשמעת ואם בטיט היא חתומה תפלתנו נשמעת. וטרם נבא אל הענין נשים לב ע"פ דרכנו מה היה שאחר שלא ראה באבות תקנה במה בטח שהלך אצל משה וגם מה היה שהאבות נתייאשו מן הרחמים מש"כ משה ונדקדק או' אל משה מה תענה בצרה הזאת מה שלא אמר כן לאבות וכן מה ענין אומרו אם בדם היא חתומה וכו' מה הוא עניינם ושתשמע תפלה בזה. אמנם הנה אמרו ז"ל כי בזמן החרבן קרא ירמיהו לאבות ולמשה וכל אח' הליץ טוב ולא הועיל על חטאת ישראל ע"כ גם עתה לא השגיחו האבות ואמרו מה אנו יכולים לעשות אם הם חטאו והוא מדאגה מדבר פן כמקרה שעת החרבן גם עתה יקרם שצעקו ולא נענו כמשז"ל באיכה רבתי אז הלך אצל משה וא"ל מה תענה על הצרה הזאת לו' הנה ידעתי תוכל להשיב כאבות על כי גם אתה לא נענית בזמן החרבן כהם אמנם להיות צרה זאת ביחוד לך ואין לך להשיב כך וזהו מה תענה על הצרה הזאת והוא כי הנה המן הפיל פור הוא הגורל מיום ליום ומחדש לחדש ולא מצא יום מוכן כ"א יום פטירת מרע"ה באו' כי ביום סלוקו נסתלק זכותו מעל ישראל נמצא כי הצרה הזאת נוגעת אליו וע"כ אל תענה כאבות כי הלא אליך נוגע הדבר כי על סלוקך מישראל בטח להשמידם וע"כ אל תענה כאבות כ"א שתרא' להם שלא נסתלק' מהם לגמרי כ"א גם עתה תעמוד להם וזהו מה תענה בצרה הזאת אז השיב לעשות כן וא"ל אם בדם וכו' והנה הדרך הנראה לכאורה באו' אם בדם וכו' ששאל אם בדם היא חתומה וכו' על דבר עון הצלם שהוא חיוב מות ודם כמשפט עיר הנדח' לפי חרב והוא שלא היה לפני' כ"א בכונה אין התפלה נשמעת ואם בטיט היא חתומה שהוא על הנאת סעודת אחשורוש הוא הנאת החומר תפלתנו נשמעת וא"ל כי בטיט היתה חתומה הנה מזה ירא' שהוא על שנהנו מסעודת אחשורוש וכן מז"ל בגמרא שכתבנו למעלה על פ' והקרוב אליו כרשנא גם הוא יורה כי על עון הסעודה נתחייבו כמפורש והנה לעומת זה מאמר שהזכרנו למעלה שאלו תלמידיו את רשב"י מפני מה נתחייבו ח"ו ישראל וכו' שהכריח להן שעל עון הצלם היה הדבר אלא שהיה לפני הנה כי על עון הצלם באה להם הצרה ההיא והלא כמו זר נחשב להעמיד ג' מחלוקת בדבר. ע"כ אמרתי כי מאמר ג' המאמרים אחד הוא ולבא עד תכונת הענין נזכירה לשון מאמר ר' ישמעאל במדרש חזית האומר כי שחת רשתם היתה עון הסעודה והוא מאמר' כי כה אמר השטן בקטרגו על עון הסעודה עד מתי תדבק באומה זו שאינן באים בתשובה שלימה לפניך וכו' והלא קשה כי הלא עוד אכלם בפיהם ומתי נעשתה התשובה לדב' ולומ' כי לא הית' שלימ' אך אין ספק שהוקשה לו קושית רשב"י לתלמידיו שאם על הסעודה היתה רעתם של שושן יהרגו ושל כל העול' אל יהרגו עכ"א כי אין ספק שעדין לא הטהרו מעון הצלם הכולל כ"א החלו לשוב ממנו והיתה מדה"ד בלתי מקטרג עד אשר נעשתה תועבת הסעודה ואז היה פתחון פה לשטן לקטרג ולומר כי ענין הסעודה מוכיח שלא שבו בתשובה מעון הצלם בשלימות מצד שעל ידי עון הסעודה היה עון הצלם חוזר וניער וזה אמר אינם באים בתשובה שלימה כי עון זה מוכיח על הקודם וממלא הסאה. נמצא לפ"ז גם לר' ישמעאל זה וזה גורם ובזה הטיב אשר דבר בסוף מאמרו ששאל מרע"ה לאליהו אם בדם היא חתומה ואם בטיט היא חתומה כי לא שאל על מה היתה הגזרה כ"א במה היתה חתומה אם בדם שהוא על עון הצלם או אם בטיט שהוא על הנאת חמרם בסעודה והכוונה כי בחטא הסעודה ובאשם הצלם קמו עמדו בב"ד של מעלה לחייבם ולא היה הספק רק על איזה מהם היה החיתו' ע"ד דור המבול שהיה שם זימה וע"א וגזל ולא נחתם גזר דינם אלא על הגזל עם היות עוד עונות גדולים ורעים ממנו ועד"ז כדעת רשב"י האומר שלא נתחייבו כליה אלא על הצלם לא יתכן שלא יזכר ולא יפקד עון הסעודה כי גם שלא נתחייבו עליו הנה עון עצמו אינו נמחק וצריך מירוק ותיקון אך אין דעתו אלא שנחתם גזר דינם על הצלם אך גם עון הסעודה הי' עמו ועורר לוייתו: וכן יורה מחז"ל בגמרא וז"ל ר' פתח להא פיתחא להא פרשת' מהכא ארי נוהם ודוב שוקק מושל רשע על עם דל. ארי נוהם זה נ"נ ודוב שוקק זה אחשורוש מושל רשע זה המן. על עם דל אלו ישראל שהיו דלים מן המצות ע"כ: וראוי לשים לב מה ענין נ"נ אצל המן ומה היתה נהימת נ"נ אם הוא החרבן יותר מנהימה היה. ועוד מה ענין דוב שוקק אצל אחשורוש שיתיחס אל משול המן על ישראל. אך יאמר כי ב' גופי עבירות השליטו המן על ישראל א' נהימת נ"נ די מאן די לא יפול ויסגוד לצלמא יתרמא לגו אתון נורא יקידתא שעל פחדו ישראל השתחו לצלם וגם היות אחשורוש דוב שוקק שצוה שלוחיו לקבץ את כל העם הנמצאים בשושן הם עם נושע בה' כמז"ל ששוקי עמו ישתקשקון ברחובות להאכילם סעודתו ב' עונות אלו היו סבה להיות מושל המן על עם דל מן המצות להגן. הנה כי ב' עבירות היו אז יחד ביד ישראל: והנה ממוצא דבר מצאנו ראינו טוב טעם לשבח אל צור' היות ב' גואלים ולא הספיק א' כי למה שהיו ב' גופי עבירו' הוצרכו שנים מרדכי ואסתר שזכית כל א' תגין על כ"א מהנה מינה ומינה תסתיים הגאול' ועדיין צריך לשים לב אל איזה מהן מגין כל א' מהגואלים ואחשבה כי מרדכי שהיה צועק בשוקים שלא ילכו אל הסעודה זכיתו יגן עליהם ואסתר על עון הצלם כי מלכה תחת ושתי בת בנו של נבוכדנצר שהחטיאם בצלם. וזה יהיה ענין מאמר הגמ' בשחיטת חולין הלא נר' כי ב' העונות כאחת היו גורמת נזקנו וז"ל מנין להמן מן התורה דכתיב המן העץ וגו' מנין לאסתר מן התורה דכתיב ואנכי הסתר אסתיר פני וגו' מנין למרדכי מן התורה דכתיב ראש מר דרור ומתרגמינן מירא דכיא ע"כ. והלא כמו זר נחשבו דבריהם ז"ל כי מה להמן בתורה וגם לא מצא מציאתו רק מיתתו הרעה שהי' על העץ. וגם מה ענינו בפ' בראשית. וגם שאלתו על אסתר מה צורך בהיותה רמוזה ולא עוד אלא שהמן הרמוז בפ' בראשית ואסתר בפ' וילך ומרדכי בפ' כי תשא ולמה זה ישאל על אלה מזולתם אך הנה כונו כי אין ספק כי כל חכם לב יחקור וידרוש כי לא יבצר או' הוא מה שנתחייבו על דבר חמור בעון הצלם קשה לתקן אם לא ע"צ החסד והרחמים או היה על דבר קל כענין ההנות' מסעודת אחשורוש וקל לתקן וחלוקה זו השנית תראה צודקת מהפכת אלהים אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם והרוג בהם כרצונם תחת היותם נתונים להשמיד וכו' ומה גם לתלות את המן ובניו עם היות משנה למלך כ"א היה על צד החסד לבד היה מספיק בתשועת נפשם מיד שונא ואמתת הראשונה יראה מהיות תשועה זו ע"י אשה ושתנשא לאחשורוש וע"י שסיכנה את עצמה לבא אל המלך אשר לא כדת אחרי יודעה כי אחת דתו להמית וכו' ואף כי כשנכנסה לבית הצלמים נסתלקה ממנה שכינה והתחילה צועקת אלי אלי למה עזבתני וגו' כמז"ל כי כל זה יורה היות שם הסתר פנים גדול ולפ"ז ג"כ יקשה כי מהנר' כי ע"י תשועת ישראל יגדל מרדכי תכלית הגדולה ומה גם למשז"ל שהיה מולך על ישראל מלכות שלימה מהנס והלאה ואיך ע"י תיקון עון פלילי בהסתר פנים עד יתחייב כליה לא די ההצלה כ"א גם זכה אל כל הכבוד הזה והוא פליאה:
הנה כונת זה המאמר לשום לפנינו דרך ישכון אור ליישר אורחות כל הדבר הקשה אשר הערנו א' מפלת המן זולת הצלתנו ב' הסתר אסתיר ג' מעלת מרדכי והוא כי ידוע כי לא נפל דבר אחד מדברי הנביאים והכתובים אשר לא כתוב או רמוז בספר התורה כמז"ל במס' תענית בעובדא דר' יוחנן על בריה דרשב"ל על פסוק אולת אדם תסלף דרכו וגו' והנה אין ספק כי לא דבר ריק הוא לרמוז המן בפר' בראשית ואסתר בפ' וילך ומרדכי בכי תשא: אך באמת מן המקום אשר בחר ה' לרמוז כל דבר ודבר מתחתיו יצמח יישוב ותירוץ הקושי הנופל על כל פרט ופרט והענין כי שתים רעות היו ביד ישראל א' עון הסעודה והב' עון הצלם אך ענין הצלם היה לפנים כמאמר רשב"י וע"כ הוצרכו ב' גואלים מרדכי להגן על עון הסעודה ואסתר על עון הצלם כאשר כתבנו והוא במה שכתבנו מהמדרש כי המן יעץ להחטיא את ישראל בסעודת אחשורוש ושהוא גם הוא קבצם ובזה יאמר מה שתראה שלא די שהצילנו הוא יתברך כ"א גם נתלה המן אשר קננו להשמיד הוא כי ממקום שהיינו מתחייבים באה עליו הרעה כי היה ע"י הסעודה ולהיות שהוא היסב הרעה ההיא שהיא האכילנו אותה כאשר כתבנו ע"כ ראוי שבהנצל אנחנו ילכד הוא וזהו המן העץ וכו' כלו' מה שהיה המן בעץ ולא הספיק מה שאנחנו נמלטנו הוא על כי אשר צויתיך לבלתי אכול ממנו אכלת היא הסעודה שהיה על ידו לכן ראוי הוא יתלה על עץ ומה שתראה מהסתר פנים של אסתר המגינה על עון הצלם הוא ענין ואנכי הסתר וכו' שהוא מה שהיה הסתר אסתיר הוא על כי פנה אל אלהים אחרים שהיה פנייה מה אל הצלם שהיה לפנים בפרהסיא כן גם זה היה הסתר פנים ולא עצמיי רק לפנים ועל דבר מרדכי אמר ראש מר דרור שמה שהיה ראש משלו נתנו לו כי היה להיותו נקי וטהור מכל שני הדברים וגם לא כרע תחת אסיר ע"כ לפניו יכרעו ויפולו הנה מאמר זה הוא יורה כי ב' העונות גברו מנו וזה וזה גרם רעתינו:
ועוד מאמר אחר בגמרא שגם הוא יורה באצבע הדבר הזה שב' עבירות היו אז שמרדכי הוכן להגין על עון הסעודה ואסתר על עון הצלם והוא במס' מגילה וז"ל רבי שמואל בר נחמני פתח לה פיתחא להא פרשתא מהכא תחת הנעצוץ יעלה ברוש ותחת הסרפד יעלה הדס תחת הנעצוץ תחת המן הרשע שעשה עצמו עו"ג דכתיב בה בכל הנעצוצים ובכל הנהלולים יעלה ברוש זה מרדכי שנקרא ראש לכל הבשמים שנ' קח לך בשמי' ראש ומתרגמי' מיר' דכיא ותח' הסרפד תחת ושתי הרשעה בת בנו של נ"נ הרשע ששרף רפידת בית אלהינו דכתיב רפידתו זהב יעל' הדס זו אסתר הצדקת שנקראת הדסה שנ' ויהי אומן את הדסה והיה לה' לשם זו מקרא מגלה לאות עולם לא יכרת אלו ימי הפורים ע"כ: וראוי לשים לב כי יראה כוונתו כי תחת המן שהיה גדול ירש גדולתו מרדכי וגם נתן לו בית המן וכן אסתר המליכוה תחת ושתי והלא יקשה כי הלא זה מפורש במגלה ואיך פתח לה להא פתחא ממקום שהוא רמז סגיר חותם צר וגם למה נרמזה ושתי ע"ש אבי אביה ולא היה כהמן שנרמז בדבר הנוגע לעצמו. ועוד מה ענין אומר והיה לה' לשם זו מקרא מגלה וכו' מה ענינו אצל הקודם אם הוא לומר כי מרדכי ואסתר קנו מעלה וגם הוא יתברך היה לו לשם הוא דבר תפל מבלי מלח כי מה לתבן אל הבר ומי יערוך לה'. ועוד או' אלו ימי הפורים היינו מקרא מגלה כי לא תכרת כמז"ל כל הנביאים וכתובים יתבטלו לימות משיחנו חוץ ממקרא מגלה שנ" וזכרם לא יסוף מזרעם. אמנם הנה הוקשה לרשב"י ז"ל קושייתינו והוא למה היו ב' גואלים מרדכי ואסתר ולא הספיק אחד ככל יתר גאולות. עוד הוקשה שנית הלא היא למה בזכר הנס אנו עושים ב' דברים אחד מקרא מגלה וגם שמחה ומשתה ולא היו כימי חנוכה שדבר א' בלבד הוא זכר הנס להדליק את הנרות עכ"א כי היו ב' גופי עבירות א' ע"י המן הרע הוא עון הסעודה שנעשית. ע"י ב' עון הצלם שע"י נ"נ וע"כ הוצרכו ב' גואלים כל אחד להגין על אחד מהם כי מהמקרא ההוא ימצא כתוב היות ב' גואלים על ב' גופי עבירות ומי היה על זו ומי על זו וז"א תחת המן הוא אשר הזמינם והחטיאם בסעודה כמדובר הנקרא נעצוץ יעלה ברוש הוא מרדכי להגין על מעשה המן וזהו תחת וגומר יעלה ברוש שהוא טהור כראש הבשמים אשר חלאת טינופת הסעודה לא בא אל קרבו ותחת בת נ"נ הוא אשר החטיאנו בעון הצל' תעלה הדסה במקומ' להגין על מעשה נ"נ זקינ' ובזה באה תשובת הדבר הב' גם הוא כי הוצרכו ב' מיני זכר הנס א' על הנוגע אליו יתברך הוא עון הצלם שעשה נ"נ להגדיל שמו בעולם והיה בדבר חלול ה' ח"ו כמפורש אצלנו במקומו עתה והיה לד' לשם זו מקרא מגלה כי קריאתה זו הילילה הוא פרסום שמו יתברך הפך כוונת הצלם ועל תקון הסעודה לעולם לא יכרת. אלו ימי פורים ימי הסעודה משתה ושמחה תמורת הסעודה ההיא. הנה כי גם מאמר זה מורה כי ב' גואלים היו כנגד ב' גופי עבירות. וכן אחשוב בכונת מאמר מדרש חזית וז"ל א"ר ברכיה הקב"ה כתב גאול' ישראל בתורה דכתיב וכי תשיג יד גר ותושב עמך וגו' יד גר ותושב זה המן שנתגדל ונתעשר והשיגה ידו לשקול י' אלפים ככר כסף ונקרא גר שהוא מזרעו של עמלק והיה תושב במדי ופרס ומך אחיך עמו אלו ישראל שהיו דלים ומכין ונמכר לגר תושב שמכרם אחשורוש להמן להשמיד וגו' או לעקר משפחת גר שעשה עצמו ע"ג הה"ד כורעים ומשתחוים להמן אחרי נמכר גאולה תהיה לו שגאלם הקב"ה מידו והצילם מגזרתו ופדאם א' מאחיו יגאלנו זה מרדכי דכתיב בו ורצוי לרוב אחיו או דודו או בן דודו יגאלנו זו אסתר שהיא בת דודו ונגאלו ישראל על ידה ע"כ. וראוי להעיר מה ענין אומר לפ"ז עמך וגם אומר עמו ולא אמר וכי תשיג יד גר תושב ומך אחיך ונמכר לו. וגם אומר או לעקר וגו' שנראה שנמכר פעמים ולא היה כי אם פעם אחד. ועוד אומר שגאל' הקב"ה מידו והצילם מגזרתו ופדאם שיראה דבר אחד שנוי ומשולש: ועוד שאחר אומר שהב"ה פדאם איך יצטרך אל אחד מאחיו. ועוד אומר או דודו או בן דודו זו אסתר שהיא בת דודו שא"כ היל"ל בן דודו יגאלנו למה הוזכר דודו שהיא מרדכי עצמו: אך הנה הוקשה לו בכתוב אומר מה שתשיג יד הגר כי באומר כי ימוך אחיך ונמכר לגר תושב ידוע שהשיגה יד הקונ'. וכן אומר ומך אחיך עמו בכלל כי ימוך הוא: ועוד לענין הדין מה יתן ומה יוסיף היותו גר או תושב אחר היותו עו"ג וא"כ למה אמר גר ותושב וגם אומר עמך ואומר עמו שהוא מיותר כן אומר עמך פעם שנית וכן אחרי אומר אחד מאחיו יגאלנו למה אמר או דודו וגו' כי בכלל מאתים מנה. וכן בכלל זה היה ג"כ אומר או משאר בשרו. ע"כ גזר אומר כי הוא רמז אל העתיד והוא אותו הגלות היה ממדי ומי נתן כח להמן שהוא גר בארץ למשול בנו כי אינו גלות אדום לזה אמר כי להיות שכח אדום הוא למשול בנו בהיותינו דלים מן המצות כי הוא רצועת לקותנו כמ"ש והיה כאשר תריד וכו' ע"כ עם היותו גר במדי המושל בנו יכול למשול בנו להיותו עמנו כי היינו בלתי כשרי' כברכ' יצחק כאומר ויהי' כאשר תריד כמאמ' המתרגם כד יעברון בנוהי על פתגמי אורייתא וכו' ע"כ בכל מקום שימצ' עמנו גוברת ידו עלינו וזהו וכי תשיג וכו' זה המן שנתגדל וכו' גר מזרעו של עמלק והיה תושב במדי לומר שידו משגת וגוברת להיותו עמנו עם שהוא גר במדי שהיא בעל הגלות למה שהוא גר מזרעו של עמלק שהוא שוט תוכחתנו. ועוד טעם אחר והוא כי ימוך אחיך עמו כי מה שנתרוששנו מן המצות היה להיותנו עמו כי הוא הוליכם לסעודת אחשורוש והחטיאם וזהו ומך אחיך עמו ע"כ ונמכר לגר תושב כי גברה ידו עלינו משתי הבחינות אחר עם מה שעשה עמך הוא עון הסעודה שהוא האכילך וז"א ונמכר לגר תושב עמך וג"כ מטעם אחר והוא בבחינת הע"ג הוא הצלם ועל כן נמכרנו לעקר משפחת גר הוא המן שעש' עצמו ע"ג מעין הצל' וזהו או לעקר וכו' שהוא ע"ג כנודע וע"כ לא אמר ולעקר שהיה נרא' שהיו שני קונים אך הוא קונה אחד משתי בחינות שעל כל אחד היינו חייבים או מזו או מזו כי נמכרנו להמן אשר בידו ב' בחינות אחד עון הסעודה שהיה על ידו שנית על עון הצלם שהיא בחינת ע"ג ע"כ שלט בנו מי שעשה עצמי ע"ג נמצאת המכירה על שני גופי עבירות והנה תחלה גאלם הקב"ה מידו וע"י מה שתלו אותו מיד בחדש ניסן ואחרי מותו עדין היה אפשר שלא ישיבו ספרי האף כי כתב אשר נכתב וכו' אין להשיב וזהו והצילם מגזרתו ואח"כ פדאם בדם חללים רבים שנתן תחתיהם לסוף השנה ביום אשר שברו אויבי היהודים למשול בהם ושמא תאמר הלא אין הקב"ה וותרן ואיך נימוחו שני גופי העבירות לז"א שנשאו אותם ב' גואלים להגין זכותם באשר החזיקו להשיב את ישראל בתשובה כי על עון הסעודה אחד מאחיו הוא מרדכי יגאלנו על מה שחטאו אחיו בני שושן ועל עון הצלם או דודו הוא מרדכי היה מספיק או בן דודו של גואל היא אסתר ולמה הוצרך הוא ג"כ הלא הוא או משאר בשרו שהוא להיותם שאר בשר כי אין שאר אלא אשה והיה צריך יהיה שאר בשרו לכפר בעד שאול כאשר נבאר בס"ד והוא לבל יהיה עכוב אל הגואלים להגן ע"ד היות גרמת הנזק משאול זקנם שהוא גרם ביאת המן לעולם כאשר נבאר שהוצרך היות התיקון ע"י אשה ולהיות כי אין הבחירה נמנעת אמר או השיגה ידו של ישראל לשוב ונגאל מעצמו:
והנה מכל אלה מצאנו ראינו טוב טעם ודעת תחת מה העמיד לנו הוא יתברך ב' גואלים כי היה איש על דגלו לכפר בעד עונות ישראל איש איש על עבודתו ועל משאו כמדובר אך עדין אנו צריכים לדרוש ולתור תחת מה עשה ה' ככה לבלתי נתון כח ביד מרדכי לכפר גם על שניהם כי נקי היה מכל אחד מהם וצדיק גמור היה ולמה נתייחד מרדכי על עון הסעודה ואסתר על עון הצלם. ועוד כי גם שהוצרכו שנים למה היו אחד זכר ואחד נקבה ולא היו כלם אנשים ועוד מה פשעה ומה חטאתה של אסתר שנח שבט הרשע על גורלה שנשאת לאחשורוש ומה גם שתראה גאולתה כמצוה הבאה בעבירה. ועוד למה הוצרכה להסתכן שהערת למות נפשה לבא אל המלך אשר לא כדת בהיות שאחת דתה להמית אשר לא יקרא ויבא ומה גם עתה כי עון הצלם היה לפנים ונצטערה היא יותר ממרדכי אשר היה על דבר המשתה:
אמנם הנה כתבנו כי ב' רעות היו לנו עון הצלם ועון הסעודה וכלי הנותן נקמות לנו על שתיהן היה המן כי הוא פרש רשת לרגלינו בסעוד' וגם הוא היה לו ע"ג בחיקו מעין עון הצלם ע"כ קרבו פקודת ב' העונות להיות מאתו ובידו האחד על כי המכשלה ההיא תחת ידו ועון הצלם כי מצא מין את מינו וניער וגם כי לולי על השנות עון הסעודה לא נפקד אז עון הצלם כי הלא היתה תשובה מה ביד ישראל אלא שע"י עון הסעודה היו קטרוג השטן לומר כי אין באים בתשובה שלימה לפניו יתברך על הצלם כמו שהוכחנו למעלה מלשון המדרש נמצא היה עון הסעודה מעורר שנאת עון הצלם: ונבא אל הענין הוא כי אחר אשר הודיע ה' אותנו את כל זאת כי ע"י עון הסעודה נתגלגלה פקודת עון הצלם ושגם עון הסעודה הוא היה עושה נמצא כי אל כל זה סיבה ראשונה שאול בחיר ה' כי לולא הוא הותיר את אגג מלך עמלק חי לילה אחת כמעט כסדום היו להאביד שריד אך בלילה ההוא כאשר שכב שם נזדמנה לו שפחה ויבא אליה ותהר לו ותלד את אבי אבות המן הרע ההוא נמצאת המכשלה הזאת תחת יד שאול כי הוא היסב ביאת המן לעולם ע"כ היתה עצתו יתברך לומר הנה מב' גופי עבירות שביד בני הנה עון הסעודה אין כמררכי לתקנו כי הלא הוא היה מכריז ואומר שלא ילכו אל המשתה כי רע עליו המעשה כמשז"ל והוא לבדו קדש שם שמים בדבר ההוא ע"כ מי כמוהו מכפר בעד העון ההוא וכן ע"ד הצלם הוא היה בזמן ההוא עם גלות נ"נ והיה טהור אך הנה יותש כחו לישא ב' עונות על שכמו להגן על ישראל אחר כי קולר הכל היה על בית אביו הוא שאול שעל ידו בא המן לעולם ע"כ צריך גואל אחר יהיה בעזרו כי טובים השנים כי היכי דלמטייה לכל א' שיבא מכשורא וכל אחד יגן על אחד ותהי עצת קדוש ישראל יהיה הגואל השני אשה לתקן אשמות שאול הגורם למען יהיה מדה כנגד מדה כי הוא היסב תזדקק לאגג אשה יטיל בה זוהמ' להוציא ממנה חלאת טומאתי בה ע"כ מזרעו תזדקק אשה לאחשורוש וישליך בה זוהמ' וכאשר נסתכנו ישראל ע"י מה שגלגל להביא את המן כן תסתכן היא ותערה למות נפשה להצילם וע"כ היתה מלכה כמוהו שהחביאה עצמה בל יקחוה למלך כשאול שנחבא אל הכלים כאשר נבאר בכונת הכתובים הבאים בס"ד. ובזה נבא אל ביאור הכתוב אשר אנו בו והוא בשום שכל והבין בקושית רז"ל קרי ליה יהודי וקרי ליה ימיני זולת אשר כתבנו לעיל והנה בשם הרמ"ע שמעתי שהכתוב בא ויתן טעם אל הקרא יהודי באומרו אשר הגלה וכו' עם יכניה מלך יהודה כלומר שע"כ נקרא יהודי שהגלה עם מלך יהודה ועדיין קשה כי אעיקרא דדינא פירכא יאמר מתחלה איש ימיני ולא ישנה תוארו שיצטרך אח"כ לתת טעם לדבר. אך יתכן לפי דרכנו קרוב לזה בתת טעם אל שינוי התואר והוא כי על היותו מגלות יהודה כאומר אח"כ אשר הגלה וכו' נקרא יהודי וענין הכתוב הוא אשר כתבנו והוא כאשר ידענו כי כל סתם אנשים או איש שבמקרא הוא רשום צדיק כמשז"ל על אמרם שהמרגלים שנאמר בהם כלם אנשים צדיקים היו באותה שעה והענין איש יהודי כלומר איש צדיק היה בהקרא יהודי שהוא בגלות יהודה ע"י נ"נ שלא חטא בצלמו וגם היה איש בשושן הבירה איש רשום וצדיק שלא חטא בסעודה שהוא עון שושן באופן שהוא היה הראוי לגאול את ישראל ע"י זכותו על שתי עבירות אלו וזהו איש יהודי על האחד ועל הב' היה בשושן כי גם שם היה איש רשום וצדיק נקי מעון שושן אך לעומת זה סוף יחוסו היא בן קיש אבי שאול כלומר כי להיותו בן קיש קולר עון כל רעת המן תלוי על בית אביו ועליו לתקנו ובכן איך זכות מרדכי יגן על הכל ויש לו חלק מצד בית אביו והוא כחבוש בצד מה ואיך יתיר גם את זולתו וזה אומרו בן קיש ואם נאמר נבקש זולתו אין כמוהו כי זה נוסף על היותו נקי מב' עבירות אלו הוא איש ימיני נכון להפיל את עמלק בידיו כי אין עמלק נופל כ"א ביד בני בניה של רחל כי הלא יסחבום צעירי הצאן וזהו איש ימיני ע"כ ראה הוא יתבר' ותיקן הכל כאשר יבא כי ויהי אומן את הדסה וכו' והנה תחלה הוצרך הכתוב לבאר לנו ג' דברים אחד על איזה זמן נקרא איש יהודי בהיותו איש ימיני ב' איך היה איש צדיק מעון הצלם ג' איך תיקן הוא יתברך שתהיה הגאולה מפאת מרדכי ותהיה ארוכה ומרפא על גרמת בית אביו ועל האחד אמר אשר הגלה וכו' כלומר אשר אמרנו שהוא יהודי הוא בהיות אשר הגלה עם יכני' מלך יהודה ואשר אמרנו שהיה אז צדיק על עון הצלם הוא אשר הגלה נ"נ וכז' והוא כמשז"ל כי ב' פעמים הגלה אחד עם יכניה ב' אשר הגלה נ"נ בזמן החורבן וראוי לדעת למה הודיענו שהגלה ב' פעמים אך הוא להורות אשר הוא טהור מעון הצלם והוא כי הצלם היה בגלו' הב' שנתי' אחר החורבן כמשז"ל ובזה יאמר אשר הגלה עם יכניה בגלות האחד שאז היו כלם צדיקים החרש והמסגר וגו' הוא בהווייתו אשר הגלה נ"נ אח"כ כי כצדקתו בגלות יכניה היה בגלות נ"נ בזמן הצלם כי לא חטא בו באופן שגם הוא ראוי להגין על זה אך מה נעשה להיותו בן קיש שקולר עון הסעודה והתעוררות עון הצלם היה על צואר בית אביו ע"כ יתוקן במה שויהי אומן את הדסה וגו' שהיא תעזרנו כי תשא עון הצלם כי סיבב הוא יתברך שותלקח אסתר אל המלך ותמלוך עם שהטמינה עצמה מעין שאול במולכו וסבלה עון בית אביה ותכפר עליו באופן שלא עיכב גרמת הנזק מלהגן זכות שניהם ככל הכתוב לעיל. עוד תירצו רז"ל על הקרא יהודי שהוא על היות דוד הע"ה סיבת הולד' מרדכי כי אלו הרג דוד את שמעי כמאמר אבישי לא היה מוליד את מי שהוליד את מרדכי נמצא שדוד שהיה מיהודה גרם הויית מרדכי על כן נקרא יהודי על שמו ואפשר כי גם זה אינו חסר מן הספר והוא כי גם שיאיר היה אביו של מרדכי לא היה יאיר בן לשמעי כי יותר על שלשה דורות היה משמעי למרדכי אך אין ספק כי או' בן שמעי בן קיש נא' לידרש והוא כי הנה שאול היה סיבה שיולד המן ויחייב את ישראל ע"י סעודה ודוד היה סבה שיולד המושיע אותנו מהצרה ההיא כאמור וז"א איש יהודי כלומר מתייחס ליהודה שע"י כן היה בשושן שאלמלא מי שנרמז במלת יהודי לא היה זה בשושן ואיך היה זה ואיך יקרא יהודי לז"א ושמו וגו' בן שמעי כלו' שבהיותו מזרע שמעי ראוי יקרא יהודי כי מיהודה היה אשר הניח את שמעי חי וש"ת היחוייב יהיה הגואל מרדכי שע"כ הניח דוד את שמעי לזה נתן ב' טעמים אחד כי גם הוא מזרע קיש כלומר ויבא הבא מקיש ויתקן אשר עוות בן קיש הוא שאול. שנית שהוא איש ימיני דומה לבנימין שלא השתחוה לעשו כי זאת היתה תשובתו של עבדי המלך על שלא השתחו' להמן כי בן בנימן היה כמשז"ל ואמר יחס היותו איש ימיני בב' גליות שלא כרע ולא השתחוה לזולת אלהי ישראל וזהו אשר הגלה וגו' לו' שהיה איש ימיני שומר יחוסו בגלות יכניה ובגלות נבוכדנצר בחורבן וזהו אשר הגלה נבוכדנצר כמשז"ל כי גם אז שמר יחוסו ולא השתחו' לצלם וש"ת אדרב' להיותו מקיש לא יעצר כח להגן על מה שקלקל זקנו לז"א ויהי אומן וגו' והוא כי יש לו עזר כנגדו הוא זכות אסתר גם היא כי ע"כ תצטרף עמו אסתר וזהו ויהי אומן וגומר ויבואו שניהם כאחד על הב' הדברים שגרמו הרע' כנ"ל: או ע"ד זה איש יהודי היה לבדו בשושן הבירה כי השאר לא שמרו יהודותם ולמה יקרא יהודי ולא נאמר איש צדיק על שהוא בן שמעי שהצילו דוד מיהודה והוכרח היות זה על שהוא בן קיש וצריך מי שיתקן עוותתו מזרעו אך הוא איש ימיני כי מצד אחד הוא איש וצריך תהי' אשה להיות מקביל אל מעשה שאול כנ"ל שסבב יטיל אגג זוהמ' בשפחה שנזדווג' לו ויצא העגל ההוא הוא המן שע"כ ראוי אשה מזרעו יטיל בה אחשורוש זוהמ' ומצד אחר הוא ימיני מתדמה לבנימין אשר לא השתחו' לעשו ושמר יחוסו זה כאשר הגל' בגלות יכניה וכאשר שנית הגל' נ"נ בחרבן שהיה אז עון הצלם הוא הי' ימיני שלא כרע ולא השתחו' וא"כ אין כמהו להגין על עון הצלם ע"כ ויהי אומן את הדס' וכו' ותלקח לאחשורוש לאשה ותגאל גם היא כמדובר:
ראוי לשום לב למה הודיע הכתוב אותנו את כל זאת שהיה הוא אומן אותה ושהדס' היא אסתר וכן אומר בת דודו שאם הוא שלקחה לו לבת למה נאמר שני פעמים ולא עוד אלא שתחלה מחליט הדבר יותר באומר בת דודו ואח"כ אינו אומר אלא לקחה לו לבת וגם למה הודיענו כי אין לה אב ואם וגם או' ובמות אביה ואמה הוא מיותר והיה די שיאמר כי אין לה אב ואם לקחה וגומר. אך הנה כל השומע אשר לא ידע עצת קדוש ישראל יתחמץ לבבו באומר מה זה היה הלקח אסתר אל המלך וימליכה תחת ושתי כי הלא לא ימנע מחלוקה או היתה צדקת או לאו אם אמרנו כי צדקת היתה זכותה וזכות ישראל הגיעוה למלכות להחיות את ישראל לפלטה גדולה הלא לזאת יחרד כל לב כי הלא תדמה למצוה הבאה בעבירה כי תנשא לאחשורוש ומלכותה היא לה אליה וקוץ בה ומה גם אם ישקיף איש אל אשר עשה אלהים לפרעה ולאבימלך על דבר שרי ואלו גם אסתר צדקת היתה איה כל נפלאתיו אשר עשה עם שרה ולמה לא עשם לאסתר לבל ינוח שבט הרשע על גורל הצדקת ואם אמרנו כי לא צדקת הית' והראיה כי על כן לא נעלמה מעיני העם כי אם לא יאמרו כדבר הזה איך נחפשה ותמצא נערה יתומה מבני הגולה או איך החשיבוה לקחתה בתוך המקובצות אם לא כי לא היתה כבודה בת מלך פנימה בירכתי ביתה כי אם היתה מפרסמת יופיה וטוב מראיה לעיני כל עובר עד ראו אותה שרי המלך ויהללו אותה אליו ותוקח האשה בית המלך מה גם עתה כי המלך היה משמיע דת ע"י כרוז והיו מתקבצות אל יד הגי והיא בשמעה בא בתוך הבאו' וא"כ איפה לא בצדקתה עשתה כך ללכת להנשא לאחשורוש ואם כה נאמר הלא כמו זר נחשב העשות נס על ידה דלא עביד קב"ה ניסא לשקרי. אמנם הנה אין ספק כי מאשר הראנו יתברך את כל הגדולות אשר עשה אלהים על ידה כלנו חייבים להודות כי צדקת גמורה היא ומה גם אשר השליטה ה' במלכות הרב ההוא ואשר מצאנו ראינו את כל אשר עשה אלהים לפרעה ולאבימלך על דבר שרי ולא עשה כן לאסתר בל תפול בגורל לאחשורוש ומה גם לפי מרז"ל כי גם אסתר היתה אשת מרדכי אפילו בהיותה בית המלך שהוא ממש ענין שרה אמנו אך זה אחשוב כיוונו רז"ל בנוע' מליצת' באומרם למה מלכה על קכ"ז מדינה אלא תבא אסתר בת בתה של שרה שחיתה קכ"ז שנה ותמלוך על קכ"ז מדינות והלא יראו דברי צחות בעלמא אך אני לא כן אדמה בפי קדושים כרז"ל אך הוא בשום לב האם לא היתה לשרה בת זולת אסתר תהי לה כן הלא כל בנות ישראל בנותיה הן ואיך יאמר בת בתה של שרה וגם מה ענין מלכות אצל השנים. אך הוא כי הוקשה להם איך אשר עשה נסים לשרה בל תטיל בה זוהמה ולא עשה כן גם לאסתר כי ע"כ ישפטוה משפט נשים בלתי כשרות שאינה צדקת וכשרה שיעשה לה נס על הדבר כמוה על כן אמרו ראו נא כי בת לשרה תסייחס כי צדקת היתה והראיה כי לא על חנם השליטה ה' על קכ"ז מדינו' כמנין שנות שרה אם לא לדמותה אליה והוא הטעם שכתבנו דלא עביד קב"ה ניסא לשקרי להמליכה שלא בטבע בהיות רמז ממשלתה כמספר שנות שרה שממנה היתה לנו הקושיא אם לא לרמוז כי זאת אל שרה תדמה כי כך היתה זאת בהזדקק לאחשורוש כשרה שלא נטמאה כי כאשר מה שלא שלטו בשרה היה לישועת ישראל כמרז"ל שבזכות שרה שגדרה עצמה מן הערוה זכו כל הנשים במצרים לגדור עצמן שהוא אחד מן הדברים שנגאלו עליהם ישראל כמשז"ל שזהו גן נעול וגומר כן מה שנלקחה אסתר היה לישועת ישראל והוא מן הטעם שכתבנו על דבר שאול וזהו בת שרה כלומר לבת לשרה תתייחס עם היות בה הפך ענינה כי זה לעומת זה שוין לטובה כי לא מהעדר כשרון היה זה לה ולהכריח הדבר בא הכתוב לומר הביטה וראה כי צדקת היתה ומה' יצא הדבר כי הלא אשר הוא איש יהודי צדיק גדול כמדובר היה אומן את הדסה ומה גם במה שאמרז"ל שנקרא הדסה על שהיתה צדקת כי הצדיקים נקראים הדסים כמד"א והוא עומד בין ההדסים יאמר כי הנה כשהצדיק מגדל את מי שאינו צדיק מצד עצמו יועיל לו לעשותו צדיק כ"ש כשמגדל ומיישר את מי שהוא צדיק מצד עצמו שע"י תרבותו יכפל חסידות המתגדל עמו וזהו ויהי אומן את הדסה כי להיות הוא האומן וגם היא הדסה צדקת מצד עצמה ודאי שהוכפל כשרותה ואחשוב בתוא' זה בהזכיר מז"ל למה נקרא' אסתר כי הגוי' היו קוראים אות' כך בית המלך על שם אסתהר ובזה נאמר שאפשר שנקרא' הדסה הוא תואר אל הצדקות בבחינת ההתמדה והוא כי הנה דרך אילנות שהם רעננים רק בקיץ אך לא בחורף אך ההדס רטוב ודשן בקיץ ובחורף ובזה יאמר ראה נא צדקת אסתר כי לא בלבד באמנה את מרדכי היתה באיביה וכשרותה כ"א היתה הדסה כהדס הזה שגם בחורף הוא רענן באופן שהיא אסתר לומר שגם בהקרא אסתר על שם אסתהר שהוא אחרי הנשאה לאחשורוש שהוא כימי החורף אל האילן ריחה לא נמר כי גם אז בת דודו תקרא דומה אליו וש"ת היתכן כי לא גבה לבה במלכות לבעוט בכשרון אל תתמה כי הלא אין לה אב ואם וגדלה בהכנעה והוא מה שדרכנו לפרש על כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר שהוא כי המתחיל כשרותו בעוני ובהכנעה גם כי יעשיר לא יבעוט כן יאמר כי אין לה אב ואם והיחל כשרונה בהכנעה ע"כ קיימה מעושר וש"ת מה תשיב על תוכחתנו לומר אלו היתה כבודה בת מלך פנימה איך נתפרסם יופיה לז"א דע איפה כי הנה לסבת היותה נערה יפת תואר וטובת מראה ע"כ חש מרדכי פן תגלה ותראה יופיה ויחמדוה ע"כ מיד במות אביה ואמה לקחה מרדכי לו לבת בל תהא יצאנית חלילה פן תאחז וש"ת א"כ איפה איך הכירו יפיה ויקחוה אך אין זה כ"א בהשמע דבר המלך ודתו ויתקבצו נערות הראויות ע"י פקודי המלך שמעה אזנה ותלך גם היא בתוך הבאות להראות את יפיה כי ראתה כי ראויה היא ותיטב בעיניהם או הראות עצמה אל פקידי המלך שאל"כ מאין ולאין ראו אותה שרי המלך ותוקח בית המלך וא"כ איפה לקחה מדת כשרונה שהמציאה עצמה לשכב את אחשורש ומה גם לרז"ל האומרי' כי אשת חיקו של מרדכי היתה ע"כ אמר הנה בהשמע דבר המלך ודתו וגם בהקבץ נערות וכו' שכלן נקצבו באו לא כאלה חלק אסתר חלילה כי לא באה כ"א ותלקח בחזקה ממקום כבודה כי מה' יצא להם דרך לדעת יופיה ולא עוד כ"א שבכל הנערות שהיו נקבצות אל יד הגי היו בספק ולא אחד בהן יתנו לב לומר זו ראויה למלך כ"א באסתר וזה מורה באצבע לשון הכתוב שבכל הנערות הוא אומר ובהקבץ נערות אל שושן הבירה אל יד הגי ולא נאמר בהן אל בית המלך אל יד הגי כאשר נאמר באסתר ותלקח אסתר אל בית המלך אל יד הגי אך הוא כי כל הנערות היו בספק אך זו מאז ותלקח אל בית המלך לקחו אותה בכוונה כי היא אל בית המלך באומרם כי אותה ראוי ראויה אל המלך ע"ד מז"ל על ויהללו אותה אל פרעה שאמרו זו ראויה למלך אלא שניתנה אל יד הגי לתת תמרוקיה להכינה לבא אל המלך:
לבא אל ביאור ענין הכתוב וב' כתובים הבאים אחריו נעיר תחלה אומרו ותשא חסד לפניו שאם הוא שעשה עמה חסד שמיהר לה תמרוקים ומנות היל"ל ותשא חסד מלפניו או ויעש עמה חסד. ב' אומר לתת לה ב' פעמים והיה די באחרון. ג' מה ענין וישנה ואת נערותיה לטוב אם הוא שנתן לה מנות ונערות הראויות ולא עשה כן לשאר הוא כפול שהרי נאמר וגם מי לא ידע שהוא לטוב וגם למה נאמר בלשון זה ולא נאמר אשר היטיב עמה בפי' וגם אומר בית הנשים הוא מיותר ועוד כי סמוך אל פסוק זה היה ראוי יאמר ובהגיע תר נערה ונערה וכו' כי אומר לא הגידה אסתר וכו' ופסוק ובכל יום ויום מרדכי מתהלך וכו' הם בתוך הדבקים שלא במקומם. אמנם אמר ראה גם ראה כי מה' היתה לה המלוכה ולא בטבע רק ליעשות דבר גדול על ידה כי מגלגלין זכות ע"י זכאית כי הלא נוראת הפליא חסדו לה הוא יתב' בב' דברים גדולים זה למעלה מזה האחד מתייחס אל הגוף להעלותה במעלות המלכות והב' המתייחס אל הנפש הוא לעבוד את ה' ולדבקה בו בל תמוט מעבודתו יתברך עודנה בקרב העו"ג כי הוא דבר גדול מאד ועל הב' הדברי' אמר. על האחד ותיטב הנערה בעיניו. ועל הב' אמר ותשא חסד לפניו ופירש ואמר מה שנמשך ממה שותיטב הנערה בעיניו הוא כי אמר בלבו אין כמוה ראויה למלך והיא בודאי אשר תמלוך תחת ושתי וע"כ ויבהל את תמרוקיה ואת מנותיה מש"כ לזולתה לתת להן מנות כ"א תמרוקיהן בלבד כי מעתה נתן אל לבו כי זו תמלוך ומעתה החל לנהוג בה טכסיסי מלוכה עם שעדיין לא המליכוה עד שנת ז' למלכותו כאשר נבאר בסמוך בסייעתא דשמיא ועל אומרו ותשא חסד לפניו שהוא שנשאה מאתו יתברך כח מדת חסד לפני הגי והוא כי הן האמת כי הלא קשה לפני שר משרי מלך עבור רצון המלך לבטל דתו לקיים דת עבד מלך ולשים לאל דת המלך בביתו ובחומותיו והיא כענין דניאל ע"י המלצר שע"כ הוצרך הוא יתברך לתת לדניאל לחסד ולרחמים לפני שר הסריסים לבא לקיים דת דניאל אשר לא כדת המלך ועד"ז יאמר פה נשאה חסד מאתו יתברך לפני הגי והוא לקיי' תורת ה' אשר לא תתגאל אסתר בקרב בנות ע"ג ההם בית הנשים וזה בב' דברים. אחד בפנה גדולה שבתורת ה' היא שבת קודש. ב' בשאר דברי הדת. ועל הא' אמר ואת ז' הנערות וגו' כי מלבד שאפשר לא ניתנו ז' נערות לכל שאר נערות שנקבצו אל יד הגי גם זולת זה נדקדק אומר הנערות בה"א הידיעה והראוי יאמר וז' נערות ראויות וגו' וגם מלת ראויות מיותר' אך הוא כי הפליא הוא יתברך חסדו לה שמכל בית המלך לא ניתנו לה רק הנערות הראויות לתת לה אשר תוכל בהן להתנהג כדת משה וישראל ויהיו לבן עמה לעשות כן ולא תהיינה מורת רוח לגלות כי בדת המלך געלה נפשה וא' על קיום שבת והוא מז"ל בגמרא כי היתה מונה בהן ימי השבת ופרש"י שאחת משמשת בכל יום ובהגיע יום המיוחדת ליום הז' ידעה שהוא שבת לקדשו ועל יתר מצות אמר וישנה ואת נערותיה וגו' והוא מז"ל על פ' גלתה יהודה אין גלות כגלות יהודה כי כל הגוים מעם אל עם אחר לא ירגישו צער כי תתערב דעת אלו עם אלו במאכל' ובמשתיה' וכל ענין אך ישראל הם מובדלים מהם במאכלם ובשבתותיה' ובבישוליהם וכמה דברים כיוצא בהם שעליהם הם שנואי גוים עד אין קץ והן אלה היו דברי המן למלך באומרו ודתיהם שונות וגוי כאשר יבוא והנה בהיות אסתר בית הנשים ביד הגי טרם תלקח בית המלכות כשהמליכוה תחת ושתי הלא אם תשנה במאכלה ובכל ענייני הדת הלא תמאס בעיניהן בהעדר התערבות דעתה עמהן ומתוך כך תגלה הדבר ויגעלו בה עכ"א כי זה חסדו יתברך שנשאה חסד מאתו כי וישנה מכל יתר נשים שבבית הנשים וגם את נערותי' ואצ"ל שלא מאסו בה על העדר התערבות דעתה בכל פרטי הדת כ"א אדרבה היה לטוב מהיותה יותר חשובה בעיניהן וזהו לטוב בית הנשים כי גם בהיותה בית הנשים שהיו אתה שם ואליה יחשבו רע נהפוך היה כי היה שנוייהן לטוב בית הנשים וש"ת כי מה שהיה לה השנוי לטוב הוא כי לא נודע כי מישראל היא האמללים ונבזים בעיניהם כי אלו ידעו אדרבה היתה לבוז בעיניהם כי ע"כ עשתה בחכמה שלא הגידה את עמה ואת מולדתה לבל יבזוה שכנותיה והגי סריסה לז"א לא כן הדבר כ"א מה שלא הגידה אסתר את עמה וגומר לא מפני הכבוד שלא תהיה לבוז בעיניהן כי אם על כי מרדכי צוה עליה אשר לא תגיד שאל"כ גם כי היתה מגדת את עמה ואת מולדתה יכבדוה עם עז באשר ה' אתה ותשא חסד לפניו מאתו יתב' כאמור. וא"ת איך אפשר יצוה עליה מרדכי אשר לא תגיד והלא אדרבה היה בכל יום מתהלך לפני חצר בית הנשים ולמה היה עושה כן אם לא למען יודע כי קרובתו היא אסתר ויעלוהו לגדולה לז"א לא כן הוא כי מה שמרדכי מתהלך בכל יום לפני חצר וגו' לא היה רק לדעת את שלום אסתר ומה יעשה בה כאשר יבא ביאורו בס"ד. ובגמרא וישנה וגו' רב אמר שהאכילה מאכל יהודית ושמואל אמר כותלי דחזירי ורבי יוחנן אמר שהאכילה זרעונים ע"כ. והנה סדר מחלוקתם הוא כי לרב אכלה מאכל יהודית לגמרי ולשמואל מאכל גוים גם כותלי דחזירי ורבי יוחנן הטיל פשרה שלא אכלה בפרהסיא מאכל יהודית אך עשתה בערמה להסתיר דבר והאכילה זרעונים. והנה שלשתן אחשוב שג"ש דרשו כדרך רוב דרכי האגד' לבקי בהם והוא כי רב דרש נאמר כאן לטוב ולהלן הוא אומר כי לקח טוב שהיה מאכל ע"פ התורה ושמואל דדרש מהפסוק ובתים מלאים כל טוב שהוא כמז"ל כותלי דחזירי ורבי יוחנן דרש מפסוק נראה מראיהם טוב האמור אצל זרעונים שבדניאל וחבריו והלא כמו זר נחשב דעת שמואל שדרש כותלי דחזירי ומה גם לפרש"י שאכלה בשר חזיר לא אנוסה היתה הפך דעת התורה כי הלא יקשה או' לטוב כי הלא כמו זר נחשב יאמר הכתוב לרע טוב. אך אחשוב לדעתי כונת הכתוב וישנה לאכול דבר אסור אל תתמה כי היא לטוב בשביל טוב המעותד ליעשות על ידה שהוא פקוח כל נפשות בני ישראל. ומה שצוה עליה מרדכי אשר לא תגיד את עמה וגו' אחשבה כי הלא לא יבצר ממנו מזימה תת אל לבו לאמר מה זאת עשה אלהי' ב' הפכים באשה אחת כי נתנה עליון תצלח למלוכה גדולה עד מאד ולעומ' זה השפל השפיל' שאת אחשורוש תשכ' גם מרדכי ידע את כל אשר נעשה כי הי' ישראל באוכלי שלחן המלך לחם רשע שתו יין נסיכם כי ע"כ היה צועק מר על היהודים אשר בשושן לבלתי בא אל שלחן המלך כי מרה תהיה באחרונה וע"כ בהלקח אסתר אל בית המלך אין ספק נתן אל לבו לאמר אין זה כ"א גזרה עומדת ח"ו על ישראל ומה' יצא לעת כזאת תגיע אסתר למלכות למען תוכל לרפא להם גם ראה כי לא על חנם נלקחה משבט בנימין מזרע שאול כמשז"ל בגמרא כי בזכות צניעות שאול שאת דבר המלוכה לא הגיד זכה לצאת ממנו אסתר שלא הגידה את עמה וגו' ע"כ לא יבצר ממנו לחשוב מחשבות אולי בהצטער על עון בית אביה שגרם ביאת המן לעולם על אשר השאיר את אגג לילה אחת יקחהו אופל לשכב את אשה להוליד המוליד את המן המאכילנו לחם אוני' להאבידנו באופן אמר בלבו או תסתכן ותמות בעת צרה לכפר בעד אביה או על ידה תהיה גאולת ישראל ותתקן קלקלת בית אביה וע"כ בכל יום ויום מרדכי מתהלך לפני חצר בית הנשים לדעת את שלום אסתר לראות אם היה מתחיל להעשות דבר שתסתכן בו וזהו את שלום אסתר או אם הוא למען תציל את ישראל היה הולך לדעת מה יעשה בה כלומר מה הוא הדבר והנס שיעשה לישראל בה אם היה מתרגש דבר תצטרך להציל את ישראל ובגלל הדבר הזה צוה עליה אשר לא תגיד את עמה ישראל ואת מולדתה הוא שבט בנימין כי אמר בלבו אם איזו גזרה תהי' ח"ו על ישראל טוב הוא בל ידעו כי יהודית ומבנימן היא פן בעת הגזרה יוציאוה מן הכלל ואת מולדתה באופן לא תהיה לה פתחון פה לומר למלך יושיע לה ואת עמה כי אינו כבוד המלך ובזה אגבה ינצלו ישראל כאשר היה כי אמרה כי נמכרנו אני ועמי כי ע"כ חרד לבו ויתר ממקומו באומרו מי הוא זה אשר מלאו לבו לעשות כן אך אם היתה מגדת עמה ומולדתה היו שוללים אותה מרשת זו טמנו לישראל ולא יהיה לה פתחון פה להשיב מחשבת עושה הרעה ומה גם אם יכתב ויחתם בטבעת המלך כי אין להשי' כי יאמר לה המלך רב לך כי אינך בכלל אסירי המלך לא תהיה פלטה חס ושלום וזה מאמר הכתובים לא הגידה אסתר את עמה וגו' כי מרדכי צוה וגו' והטעם הוא כי הלא בכל יום ויום מרדכי מתהלך וגו' כי היו עיניו פקוחות לדעת את שלום אסתר אם יתרגש דבר שתסתכן על אשמת בית אביה או לראות מה הוא אשר יעשה בה לישראל כי לא על חנם היה ענינם וע"כ לא רצה שתגיד למען תוכל לרפא להם ולא יהיה הדלת נעול לפני' אם תודיע עמה ומולדת'. כי יוציאוה מן הכלל ואת מולדתה לסתום מלהליץ בעדם וככל החזיון הזה דבר לה בעת הצרה כאשר יבא ביאורו בס"ד:
ובהגיע תר נערה ונערה וכו' בפתח דברי הכתוב הורה לנו מה בין ישראל לגוים כי הגוים מ"ה בגיותם אין להם יחוס מש"כ בישראל כי בנערה ונערה אין להם יחוס רק היות כל אחד נערה עם שרובן אביהן קיימים אבל אסתר אף שאין לה אב ואם אף שנמסרה לאחשורוש יחוסה קיים וז"א ובהגיע תר אסתר בת אביחיל וכו' ואמר כי זולת היות להן כדת הנשים י"ב חדש בשמן המר ובבשמים ותמרוקי הנשים עוד היתה כל נערה ונערה מחזרת אחר עידונים וכבוד לבא עמה מבית הנשים עד בית המלך להתנאות לפני המלך כ"א תשאל לבא עמה נערות רבות וכבוד גדול להורות חשיבות וגדולה עד בית המלך ועד בכלל שיביט אליה בעין החשיבות אולי ימליכה תחת ושתי והיה ניתן לה וזה את כל אשר תאמר ינתן לה לבוא עמה וכו' ועוד נוסיף לקח על ב' הכתובים האלה בתוך הבאים אחריהם בס"ד:
ראוי לשים לב למה היו מוצאת מיד הגי וניתנות ביד שעשגז ולא היו שבות לכלובן בבוקר. ב' למה בהגיע תר אסתר לא סיפר צאתה ובואה אם היה ע"י שעשגז או אל יד הגי. ג' כי הלא יראה כי לא נעשתה עצת נערי המלך משרתיו כי המה אמרו ונתון תמרוקיהן והנערה אשר תיטב וכו' תמלוך תחת ושתי ואח"כ אין ברירה מוצאת בכתוב רק ובהקבץ נערות רבות וכו' ותלקח אסתר וכו' וכן פעם שנית נאמר ותלקח אסתר וכו' שהעמידן יחד להיות בורר אוכל מתוך פסולת והכתוב העיד שעשה כעצת משרתיו כאומרו ויטב הדבר וגו' ויעש כן. ד' על מה זה התמהמה עד שנת שבע למלכותו משנת שלש למלכו שהיה אבדן ושתי. ה' באומר ויאהב המלך את אסתר מכל הנשים ותשא חן וחסד לפניו מכל הבתולות מי הן הנשים ומי הן הבתולות כי הלא אשר נקבצו באו שם אל יד הגי נערות היו ועצת משרתיו היתה ויקבצו את כל נערה בתולה וכו' והכתוב העיד וייטב הדבר בעיני המלך ויעש כן וא"כ כולן היו בתולות ואיך יאמר נשים ובתולות והלא כמו זר נחשב ע"ד הפשט מז"ל שהביאו לפניו גם נשי אנשים וגם קשה דליערבינהו ולתנינהו ויאהב וכו' ותשא חן וכו' מכל הנשים והבתולות. ו' באומר ובהקבץ בתולות שנית למה זה שב וקיבצן שנית ולמה בקבוץ הזה השני הזכיר בתולות לבד ולא הזכיר נשים כאשר בכתוב הקודם וגם מתי נעשה הקיבוץ הב' ההוא ולא עוד אלא שאומר ובהקבץ וכו' ואיננו. ז' ראוי לדעת מה נעשה מהנשים אשר לא בחר המלך כי לא נזכר ואם נאמר שהיו שבות אשה לבית אמה הלא זה להן כדי בזיון וקצף על כל נערה ונערה שיאמר לה עזובה ועצוב' רוח והנה על הקבץ השני אמרו שחזרו וקבצו בתולות מהמלכות אשר לא היו בראשון לראות אם ימצא בה טובה מאסתר וקשה כי היתכן שאחר שנלקחה אסתר למלך יגעלו בה אם תמצא אחרת ועוד כי אחר שקבץ פעם אחד לא יעלה על לב לעשות אחר זמן קבוץ שני מאשר לא היו בראשון ומה גם שעבר זמן רב בינתים עד שבע למלכותו ועוד כי עד כה סיפר דרך התנהגו בתשמישו עם נשיו תר כל נערה ונערה ותר אסתר כו' שמורה שהוא אחר הלקח אסתר למלך ותהי לו לאשה ומלכה תחת ושתי ואיך אח"כ אומר ותלקח וכו' ושהיא מצאה חן וחסד בעיני המלך ובעיני כל רואיה ושאהבה מכל הנשים והמליכה תחת ושתי והלא כל זה הוה ראוי ליאמר קודם סיפור דרך האישו' שהיה לה וליתר הנערות עמו שבערב היא באה וכו':
אמנם הנה אין ספק כי מלך זה היה צנוע בדרך ארץ כמו שאמרו רבותינו ז"ל שע"כ בערב היא באה ובבקר היא שבה ואומ' כי בכלל צניעותו היה כי כל הנערות הבאות אל יד הגי לא ישובו עוד לביתם כי הלא נק' שמו עליהן ויאסוף חרפתן כ"א שאשר תיטב בעיני המלך תמלוך תחת ושתי ושאריתן יהיו למלך פילגשים וזה היה מאמר משרתיו והנערה אשר תיטב בעיני המלך תמלוך כלומר והשאר לא יבצר מהן אך המלוכה כי הלא בלי ספק לא נקבצו באו ליד הגי לאלפים או רבבות כ"א היפיפיות מיוחדת מן המיוחדת לבדנה הראויות למלך כל נערה ונערה אשר תיטב בעיניו ולקיים עצת משרתיו לא העמידן כלן מיד לפניו בהקבץ נערות רבות אל שושן הבירה אל יד הגי לבחור איזו טובה בעיניו להמליכה כי הלא לא יעצוהו רק ונתון תמרוקיהן תחלה ואח"כ לפרנס עצמן טרם נשואין י"ב חדש ושלא יתחילו כלן ביום אחד בלי יבא עתן כאחד רק תהיה לילה בין זו לזו ויגיע תר נערה אחד בלילה אחד ושאחריה בליל ב' וכן כולן וזהו ובהגיע תר וגומר וזה דרכו אשר בחר לו שהגיע תר ראשונה אם לא תיטב בעיניו להמליכה תשאר לו לפלגש מאז והלאה וכן הב' וכן הג' עד יגיע באחת מהנה אשר תיטב בעיניו ומתקיימה עצת משרתיו כי אחר תמרוקיהן יבחר באשר תיטב בעיניו והיה בכונה כל א' בהגיע תר שלה ותשכב עמו בלילה ההוא ולכן כל נערה ונערה בהגיע תר שלה היתה שואלת עדונין וכבודות להתראות בלילה ההוא אל המלך אולי תיטב בעיניו ותצלח למלוכה והיה ניתן לה כאומר את כל אשר תאמר ינתן לה וגו' וכן ארז"ל כי בהגיע תר אסתר היו כלן מקשטות אותה למצא חן בעיניה כי היו אומרות זו ודאי תמלוך עתה ותיטיב לנו הנה כי בהגיע תר היה הדבר תלוי אם תיטב בעיניו להמליכה וסיפר הכתוב כי בהגיע תר נערה ונערה עד הגיע תר אסתר עם היות לה כדת הנשים ואשר כל אשר תאמר ינתן לה אין גם אחד מצאה חן להמליכה כ"א בערב היא באה ובבקר היא שבה אל בית הנשים שני לא אל בית הראשון אשר היו בו ביד הגי כ"א בשני אל יד שעשגז שומר הפלגשים והו' כי הגי לא היה אומנותו מאת המלך רק לפרנסתן כדת תמרוקי הנשים י"ב חדש טרם ינשא למלך כמאמר עבדי המלך משרתיו ויקבצו את כל נערה וגו' אל יד הגי ונתון תמרוקיהן כי לא היו נתונות ביד הגי רק לתת תמרוקיהן בעוד שתתפרנס כל אחת י"ב חדש. אך אחר שהמלך בא עליה כדרך כל הארץ ולא היה ממליכה והיתה נשארת פלגש היה מוסרה אל יד שעשגז שומר הפלגשים וזולת פעם ראשונה שבאה מעצמה בהגיע תר שלה לא היתה באה אח"כ עד יחפוץ בה המלך ונקראה בשם כדת הפלגשים של מלך וזהו בערב היא באה וגו' אך בהגיע תר אסתר בת אביחיל וגו' לא באה בערב ושבה בבקר אל יד שעשגז שומר הפלגשים כי לא פלגש היתה כ"א ותלקח וגו' אל בית מלכותו כלומר שתשאר אל בית המלכות כי היא ישרה בעיניו להמליכה ולא שתשוב אל יד שומר הפלגשים כי אין ספק כי אשר היא מלכה יש לה מדור לפי כבודה בית המלכות קרוב אל בית מושב המלך מבית הפלגשים וזהו ותלקח אסתר אל בית מלכותו וגומר ולא נאמר ששבה כאמור וגם לא נאמר ותבא רק ותלקח כי לא מעצמה באה כאשר נבאר בס"ד. והנה בהגיע תר אסתר ותיטב בעיניו למלוך ותלקח פנימה אל בית מלכותו אמר בלבו הנה בדקתי בין כל נערה ונערה שהגיע זמנן ונבעלו ושלחתים אל יד שעשגז ואת זאת אהבתי למלוך מכולן אך אולי אשר עדיין הן בתולות שלא הגיע תר שלהן אולי תהיה בתוכן טובה מאסתר ולומר שתתעכב זו מלמלוך עד תם תר כל נערה ונערה מהנותרות אחר שישרה בעיניו לא יעשה כן לכן מה עשה קבץ את הבתולות אשר עדיין לא הגיע להן תר שהיו בבתוליהן עדיין לראות אם תמצא אחת מהנה חן בעיניו מאסתר בהביט בהן כאחת את מראיהן טוב ולא מצא וזהו אומר ויאהב המלך את אסתר מכל הנשים הנשים הן אשר כבר נבעלו ואינן בתולות ותשא חן וחסד לפניו מכל הבתולות שקבץ עתה לפניו ולפני אסתר. ומה מתקו דברי הכתוב בשנותו את טעמו כי בנשים אשר אינן עתה לפניו אמר ויאהב המלך כי ראה המלך שכאשר בא על כל א' מהנה לא אהב שום אחת באהבתו את אסתר אך באלו הבתולות אשר העמיד לפניו עתה צודק חן וחסד ואמר ותשא חן וחסד לפניו מכל הבתולו' שהית' חינה גדול בעיניו מכלן וז"א אח"כ ובהקבץ בתולות שנית כי פעם ראשונה נקבצו הבתולות אל יד הגי ואח"כ נקבצו שנית בהמליך המלך את אסתר ולז"א בתולות כי לא קבץ שנית רק הנותרות עדיין בבתוליהן נמצא כי אף הראשונים שבכולן לא נזדוג לה עד תום לה י"ב חדש כי כן ימלאו ימי מרוקיהן ומאז היחל המלך להפקיד פקידים ועד הקבץ בתולות אל שושן הבירה אל יד הגי ועד הגיע תר הראשונה מהחל תמרוקיה ועד המשך התורים עד תר אסתר היה בין הכל משנת שלש עד שנת שבע ואיננו זמן רב לפי המצטרך לכל הנז' ובזה הותרו הספקות שהזכרנו פה זהו דרך כלל ונבא אל התכת הכתובים:
הנה ספור יחס אסתר שהיתה בת אביחיל ושאביחיל היה דוד מרדכי שלקחה לו לבת הכל יראה לבלתי צורך וכן מה זה לשון לקיחה ותלקח אסתר ולא נאמר ותבא אסתר אל המלך כאשר בנערה ונערה שנאמר היא באה אח"כ יספר שאהבה ושהמליכה וכן אומר וישם כתר מלכות בראשה וימליכה יאמר שהמליכה ובכלל יהיה הכתר ומה גם שאין דרך הכתוב לספר כיצד ממליכים אם בכתר או שלא בכתר ועוד היל"ל וימליכה ויתן כתר מלכות כי תחלה עולה ההסכמה וממליכין בפה ואחרי כן ישימו הכתר על ראשה ועוד אומר תחת ושתי הוא מיותר וזה דחק לרז"ל לומר שהסיר האיקונין של ושתי מלפני המט' וישם האיקונין של אסתר וזהו וימליכה תחת ושתי. אך אין ספק כי על כל הנז' בגמרא לתת טעם למה עברה ולא נהרגה אסתר לבלתי הבעל לאחשורוש לומר שקרקע עולם היתה וכיוצא בזה ועדיין צריך לומר שבאונס היה ולא ברצונה והנה היה מקום לחושדה כי לרוב קשוטיה בעדי עדי' אשר הרבתה לחיבת מלכות מצאה חן וחסד באופן שאם היה כדבר הזה הלא תאשם כי נמצא כי ברצונה נעשתה התועבה ולא באונס על כן בא הכתוב והעיד כי אדרבה היתה בורחת מזה ולא ישרה בעיני המלך כי ה' צבאות נתן חינה בעיני כל רואיה ובעיני המלך כי ה' צבאות יעץ תצלח למלוכה מהטעם הנ"ל כי הלא היתה בה הפך כל הנשים בצניעותה כי הנה בהגיע תר נערה ונערה וכו' מקץ היות לה כדת הנשים י"ב חדש עוד היתה שואלת הכנות ועידונין וכבוד לבא עמה מבית הנשים עד בית המלך להתנאות בעיניו והיה ניתן לה ועוד שנית כי בערב היא באה כי כל א' היתה באה מעצמה משמחת לבב אך אסתר לא כן רק בהגיע תר אסתר כלומר למה שהיתה אסתר מצד עצמה ב' מצד היותה בת אביחיל שהיה צדיק ולהורות היותו צדיק ייחסו אחר מרדכי ואמר דוד מרדכי כלומר מתדמה לו. ג' אשר לקחה לו לבת כי לא היה מפרנסה לבד מחמת היותה יתומה קרובה אליו רק בגדר בת ממש כי אין זה רק שגידלה בתרבות טוב מאד על כן לא בקשה דבר כ"א את אשר יאמר הגי שהיתה כאנוסה שיקשטנ' בעל כרחה כמשז"ל שהי' הגי אומר לה למה תחייבי את ראשי למלך שאינך רוצה להתקשט עוד ד' כי כל נערה ונערה היתה באת מטוב רצונה וזו ותלקח אסתר וכו' כי לבלתי היות עושה ברצון לא הלכה עד לקחוה הגי ושאר מובליה וש"ת א"כ איך חשק בה המלך כ"כ כי שאר נערות היו שבות אל יד שעשגז לפלגשים וזו נשארה בית המלכות לז"א ותהי אסתר נושאת חן כו' והנה בשום לב אל או' נושאת חן ולא מוצאת חן אך הוא לומר לא היתה מוצאת חן בעיני הזולת רק היא היתה נושאת על עצמה חן מאתו יתברך כי חוט של חסד משוך על פניה ועוד ראיה איך מה' יצא הדבר ולא על התקשטו כי הלא אין ספק כי יותר היה יקר למצוא חן בעיני המלך מבעיני הרואים וזאת היתה בהפך כי כפלים מצאה חן בעיני המלך מבעיני כל רואיה כי הנה ותהי אסתר נושאת חן בלבד בעיני כל רואיה אמנם בעיני המלך נשאה חן וגם חסד וזהו ותשא חן וחסד לפניו מכל הבתולות ועוד ראיה שלישית כי מהיות שותלקח אסתר ולא באה מעצמה שהיה הדעת נוטה יסירנה מלבו ואדרבה ויאהב המלך וכו' ולא עוד אלא שוישם כתר מלכות בראשה שלא צוה אל א' מסריסיה שישים הכתר על ראשה רק הוא בעצמו וישם כתר וכו' כי אהבה מקלקלת השורה ולא עוד אלא וימליכה תחת ושתי שהחשיב' כושתי שהיתה בת מלכים גדולים ותהי בעיניו כממלא' מקומה וזהו תחת ושתי. או יאמר שהיתה בעיניו בערך ושתי כאילו זאת היתה מלכה והאחרת ושתי בלבד שמה בלי מלכות ולזה לא אמר תחת המלכה ושתי או ושתי המלכה כאשר יזכרו מלכים בתואר מלכות גם אחרי מותם וכל זה יורה על צדקת אסתר כי לא מלכה היתה נבעל' לאחשרוש לא שתה לבה אל המעלה כ"א שמה' היתה לה המלוכה על ידי המלך אחשורוש מהטעם הנז' על פסוק איש יהודי ובגמרא ותהי אסתר נושאת חן א"ר אלעזר מלמד שכל א' ואחד נדמית לו כאומתו ע"כ. והנה אין נראה מזה דבר בכתוב אך הוקשו לו קושייתנו שהראוי יאמר מוצאת חן אך מאו' נושאת נראה שהיתה עליה משא של חן ובראות אותה כל איש מאיזו אומה בכל כך חן היה דן בלבו אין זה כ"א קורבת מולדתו כאיש הרואה קרוב ממשפחתו שעם שאינו מכירו יגדל חנו ויקרב לבו מאד אליה:
ובהקבץ וראוי לדעת מה ענין הקבץ בתולות שנית אל היות מרדכי בשער המלך ועוד באו' אין אסתר מגדת מה ענינו פה ועוד שהרי נזכר לעיל ועוד או' מאמר מרדכי אסתר עושה ירא' דברי מותר ועל פי דרכנו נשית לב אל אומרו למעלה לא הגידה אסתר את עמה ואת מולדתה שהקדים העם למולדתה ופה היפך ואמר מולדתה ואת עמה ואם נאמר שעל היות מרדכי בשער המלך ע"כ אין אסתר מגדת שהוא היה מצוה לה קשה שבלעדי זה ראוי לה לא תגיד מחמת המאמר הראשון. שצוה עליה אשר לא תגיד. ועוד שאו' אין אסתר מגדת מורה שמעצמה לא היתה מגדת כי סמכה על המאמר הראשון. אמנם באומר יושב בשער המלך הוא שהיה לראש ושר כד"א ולוט יושב בשער סדום שמנוהו עליהם לדיין והנה כתבנו למעלה כי מה' היה להגדיל את מרדכי ואסתר לתת נקמת ה' בהמן כי ב' גואלים הוצרכו כאמור למעלה ועל כן עלו שלא בדרך הטבע כי מאת ה' נהיה הדבר והנה באסתר כבר סיפרו הכתובים איך הפך הטבע עלתה גם עלה אמנם היות מרדכי יושב בשער המלך במעלה אין הדעת שופטת כי לא היה רק שכאשר המליכו את אסתר דברה טוב על מרדכי ועל פיה עלה במעלות. אמר ראה נא כי לא כן הוא כי הלא בהקבץ בתולות שנית לראות איזו תיטב בעיני המלך להמליך כבר ומרדכי יושב בשער המלך באופן כי לא ע"י אסתר עלה רק מאתו יתברך שלא בטבע באש' הוא יהודי וש"ת גם שלא דבר' עליו להגדילו אולי כי גם שלא הגידה כשלקחו' אח"כ הגידה ובהודע קורבת' למלך הגדיל אותו גם זה לא היה כי הלא גם עתה אין אסתר מגדת מולדתה ואת עמה ואם לא היתה מגדת מולדתה היאך העלוהו לגדולה על קורבתה ולהיות הנוגע אל הנושא ענין הגדת מולדתה הקדים פה מולדתה לעמה והנה למעלה כתבנו מרז"ל כי להיות מרדכי בורח מן השררה צוה עליה אשר לא תגיד וא"כ איפה אחר שהוא יתב' עשה כמדתו הטובה אל הבורח מן השררה שתרדוף אחריו ויעלהו והקנה לו ישיבה בשער המלך עתה אחרי זאת הרשות נתונה ביד אסתר להגיד מולדתה כי הלא בטל' הסבה והעלוהו מעצמם ומעתה למה תעמוד על משמרתה לבלתי הגיד דבר כאשר היה שהסתיר' עד נמכרנו להמן לז"א ואת מאמר מרדכי אסתר עושה כאשר באמנה אתו לומר כי כאשר באמנה אתו היתה מקיימת מאמרו בלי השקפת סיבה רק למה שהוא לה לאב ולפטרון כן גם עתה לא שתה לבה אל סיבת צוותו עליה לומר הלא בטלה סיבת צוותו ותגיד דבר רק שתהביל מעייני מגמתה לקיי' מאמרו בדרך תמיה בלי שום השקפ' כאשר היתה באמנה אתו ועל פי הטעמים האחרים שכתבנו למעלה על העדר ההגדה יאמר ראה נא חסד אל יתברך כי טרם העלות את המן למרק עונינו העלה את מרדכי ואסתר להאבידו כי הנה:
ובהקבץ בתולות שאז היה גמר מעלת אסתר כבר ומרדכי עלה ויהי יושב וכו' ולא מפאת אסתר כ"א מה' יצא הדבר ולא בטבע כי הלא אין אסתר מגדת וכו' לומר שעל ידה עלה ושמא תאמר כי מה שאח' שהמליכוה לא היתה מגדת היא כי לא היה לפי כבודה לגלות שהיתה מזרע היהודים האמללים נבזים ושפלים בגלות ע"ז אמר כי לא היה רק שאת מאמר מרדכי אסתר עושה וכו' כי כשפלותה באמנה אתו שיתומה היתה גם אחרי הגיעה למלכות ולקיים מאמרו עשתה הדבר. והנה אמרו רביתינו ז"ל ואת מאמר וכו' אמר רבה בר לימא משמיה דרב שהיתה עומדת מחיקו של אחשורוש וטובלת ויושבת בחיקו של מרדכי עד כאן. ואפשר הביאום לומר זה כי הוקשה לו מלת עושה שאם חוזר אל מה שלא היתה מגדת מולדתה וכו' לא יצדק לשון עשיה כי בשב ואל תעשה היה הדבר אך יורה שהוא על דבר של מעשה והוא ענין היותה טובלת וכו' ועדין היה אפשר לומר שהיה דבר אחר של מעשה ולא דבר זר כזה. אך הוקשה לו גם כן אומרו באמנה אתו כי מהראוי יאמר באמנו אותה אך הוא ב' דברים כי לא העדר הגדה בשב ואל תעשה היתה מקיימת מצותו כי אם גם כל מאמר מרדכי אסתר עושה גם בדבר של מעשה וזה בין בדברים שהיתה עושה באמנה שהיא בזמן היותו אומן אותה שהיא בקטנותה בין מה שהיתה עושה בהיותה אתו ממש שהיתה סופרת לנדותה וטובלת ומשמשת מטתה ועל כן אמר באמנה שהוא לשון בודד כלומר במציאות אומנה שהוא בזמן היותו אומן אותה טרם ישאנה וגם כאשר היתה בהיותה אתו כשגדלה ואזיל לשיטת האומר לקחה מרדכי לו לבת אל תקרי לבת אלא לבית. עוד יתכן בהתכת לשון הכתוב ונדקדק בו אומר את מאמר וגו' כי נכנס בצווי ויצא במאמר. אך הוא כו' לפי טעם הנ"ל כי כל עיקר כונת מרדכי אשר צוה עליה אשר לא תגיד היה על עמה בל ידעו כי יהודית היא ואם יגזרו גזרה על עמה לא יוציאוה מן הכלל באופן שתוכל להציל באומר' כי חרפה היא למלך תהיה אשתו ברעה כאשר קרה לה באומרה כי נמכרנו אני ועמי וגו' מש"כ אם ידעו כי יהודית היא שיוציאוה מכלל הגזרה מתחלה ולא יהיה לה פתחון פה כנ"ל. ועד"ז הוא גם לטעם הב' של רז"ל כמו שכתב אלא שע"פ דרכו בצוותו שלא תגיד את עמה אמר לה ג"כ שלא תגיד מולדתה לומר כי בת דוד מרדכי היא להיותו בורח מן השררה וז"ש למעלה לא הגידה אסתר את עמה ואת מולדתה כי העיקר בעצם וראשונה היא על עמה ואגב היא גם על מולדתה. והנה לפי זה אמר שמרדכי היה יושב בשער המלך והגיע לשררה הלא תוכל להגיד מולדתה לומר כי קרובה למרדכי היא כי כבר טעם היותו בורח מן השררה חלף עבר ולא תגיד עמה כי הלא גם מרדכי לא היה נודע כי יהודי היה עד כי הגיד להם אשר הוא יהודי אמר כי גם אחר שמרדכי יושב בשער המלך שהי' לו שררה עכ"ז אין אסתר מגדת מולדתה שהיא קרובת מרדכי כאלו זה עיקר כי ע"כ הוזכר ראשונה ואגב זה הוא ואת עמה וש"ת הלא עיקר כונת מרדכי בצוותו היה על העם ואגבן אמר על עצמו ומה גם עתה שהגיע לשררה בטלה הסבה לז"א כאשר צוה עליה וגו' כי אמרה לא ימנע אם גם זה כיון בכלל הצוי ראוי לעשותו וזהו כאשר צוה עליה מרדכי ואם העיקר היה על עמה ומה שגמר ואמר ואת מולדתה לא היה רק מאמר בעלמא וכ"ש עתה עכ"ז ואת מאמר מרדכי אפילו לא היה דרך צווי רק מאמר בעלמא שיצא מפיו אסתר עושה וגו' והיא ע"ד מוסר שאז"ל שהאו' דבר לחבירו אפילו לא יאמר לו שיגלה אסור לגלות עד שיא"ל בפי' כי ע"כ בכל פ' ופ' נאמר למשה לאמר וגם מה' יצא הדבר להסתיר גם עתה מולדתה כי הלא בימים ההם וגו' קצף בגתן וגו' ואלו היה נודע בשער המלך כי מרדכי קרוב למלוכה הי' או' כי עצה היתה בין המלכה ובין מרדכי להטיל הארס ההוא למען הכרית את בגתן ותרש להכניס את מרדכי במקומם או לדעת האו' מרז"ל כי על ששם המלך את מרדכי במקומם ושע"כ עשו יאמרו שלבל ישובו ע"י סניגורים וכיוצא ויוציאו את מרדכי נעשה הדבר על כן טוב טוב היה ע"י הסתר מולדתה ובזה יבא קשר הכתוב עם הקודם והמאוחר:
הנה היה מספיק יאמר בימים ההם קצף וגו' ויודע וגו' למה הקדים ומרדכי יושב וגו' ארז"ל כי העמיד המלך את מרדכי במקומם וע"כ קצף בגתן וגו' עוד יתכן בא הכתו' להורות את בני ישראל גודל השגחתו ית' להטיב אלינו כי הלא בהכנה אשר הכין המן שיהנו ישראל מסעודת אחשורוש ונתחייבו ח"ו ישראל כליה כאשר הסכימו רז"ל במדרש חזית היה מעותד להצר לישראל כאשר עשה אח"כ ולהיות לאל ידו לעשות היה צריך יגדל מאד או מטעם רז"ל שכדי להגדיל מפלתו העלהו תחלה שלא יאמרו גולייר היה ומה עשה הוא יתברך טרם יעלוהו לגדולה הכין מפלתו בב' דברים א' להעלות במעל' את עוכריו הם מרדכי ואסתר. ב' להכין לו העץ מעתה ואח"כ תבא גדולתו על נכון לנפול מגבוה כי לכך מאד נעלה והוא כי ראשונה עשה יתברך ככל נפלאותיו בי במשתה ההוא אשר החטיא את ישראל שם הוא עצמו יכין לו הדרך ליטול את שלו כי שם יעץ להרוג את ושתי שעי"כ תמלוך אסתר תחתיה להפילו ארצה ע"י משתה הוא זימן את ישראל להפיל' והיא תזמן אותו להפילו כאשר יבא בס"ד ואחרי המליך הוא ית' את אסתר וגם את מרדכי הקימו והיה בשער המלך הרי גדלו מפוליו ועוכריו של המן עתה צריך להכין לו את העץ מה עשה הוא יתברך הקציף עבדים אל אדוניהם כדי שיגיד מרדכי ויכתב בספר הזכרונות שעי"כ יבא חרבונא ויאמר הנה העץ אשר עשה המן למרדכי אשר דבר טוב על המלך עומד בבית המן גם למרז"ל שאמר כי בעצת המן היה ענין בגתן ותרש שע"כ א' המלך תלוהו עליו נמצא שענין בגתן ותרש סיבב תליית המן אחר ב' אלה הדברי' גדל המלך את המן אחר שהוכן מפלתו וז"א בימים ההם ומרדכי יושב וגו' כלו' בימים ההם שכבר מלכה אסתר וגם ומרדכי גם הוא יושב בשער המלך ו וזהו התוספ' הוי"ו של ומרדכי קצף בגתן וגו' ויכתב בספר דברי הימים וגו' שעי"כ הוכן העץ אחר הדברי' האלה שהם הקמת עוכריו והכנ' גדל וגו' שישמן אחר שהושחזה סכינו. או קרוב לזה שבא לתת טעם אל גדול' מרדכי אשר הקימו ה' ויושיבהו בשער המלך עם היותו בורח מן השררה כי גם שע"י כן רודפת אחריו לא בשער עו"ג כי אדרבה טוב שלא להתוודע כו' ואמר אחרי או' למעלה ובהקבץ וגו' ומרדכי יושב וגו' אמר עתה תדע מה העמידו הוא יתברך בשער המלך במעלה למה שנתגלגל עת המן ע"י כי בהיות המן מוליכם לסעודת אחשורוש הי' מרדכי צווח להם שלא ילכו ויהי כן כי בימים ההם להיות מרדכי יושב בשער המלך נתגלגל שקצף וגו' ויודע הדבר למרדכי וגו' והיה סבת מפלת המן ואח"כ גדל וגו' כאמור. ואו' קצף ולא אמר קצפו בגתן ותרש אחשוב כי זה תירצו רז"ל באו' שהא' אמר לשני מיום שבאת זו לא ראינו שינה בעינינו בא ונטיל ארס בספל וכו' א"ל והלא אין משמרתי ומשמרתך שוין ופרש"י אתה ממונה על עבודה א' ואני ממונה על עבודה אחרת וכו' הנה כי הא' הי' המיעץ והא' הי' דוחה אותו באו' אין משמרתי וכו' יורה כי הא' היה אשר קצף לעשות הרע ומשך אחריו את השני באו' אני אשמור משמרתי ומשמרתך ובזה יתיישב או' קצף לשון יחיד כי הוא אשר קצף אלא שמשך את תרש עמו וזה יכוין באו' משומרי הסף כי הצד השוה שבהם הוא כי שניהם משומרי הסף אך בשמירת הסף יהיו עבודות חלוקות. או יחזור משומרי הסף אל תרש אך לא בגתן כי אין משמרתן שוה:
הורה לנו מוסר נאה ונחמד בל יאמר אדם כל א' ידרוש אחר שלום וטוב עצמו וה' ידרוש שלום הכל כי הוא בהפך שכל עוד שהאדם שם פניו להטיב אל עצמו ולא את רעהו וגם רעהו כיוצא בו אז אין הקב"ה מטיב את אחד מהם כי אדרבה המתפלל על חברו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחלה כד"א וישב ה' את שבות איוב בהתפללו בעד רעהו ואיה איפה מצות ואהבת לרעך כמוך הכוללת כל התורה כלה אמר כי מרדכי ואסתר יחד שניהם החזיקו בטוב מדה זו שכל א' היה מסתכל להטיב לחברו וה' הטיב לשניהם וזהו ויודע הדבר למרדכי ואם היה זולתו הי' מגיד למלך שיטיב לו ולא רצה רק להטיב את אסתר ויגד לאסתר המלכה להטיב לה שתמצא חן בעיני המלך שתאמר מעצמה וכראו' אסתר חסד מרדכי שהי' חפץ יותר בטובת' מלהטיב לעצמו עשתה גם היא חסד ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי כדי שיטיב לו כאשר היה באחרונה כי ע"י זה גדל את מרדכי והנה ראוי לשים לב מה זה היה למלך אחשורוש שהי' דרכו להחזיק טובה ולהטיב למטיבים לו וכמשז"ל כי זו א' מטובות שנמצאו בו ולמה זה כאש' אמרה לו אסתר בשם מרדכי לא עשה לו יקר וגדולה על זה עד שתידד שנתו מעיניו ואמר להביא את ספר הזכרונות וגו' וימצא כתוב כי הגיד מרדכי וגו' ושאל כמתמיה מה נעשה יקר וגדולה למרדכי והלא טוב טוב בעתה יחישנה הגדולה והכבוד והנה המתרגם נדחק לפרש שאו' ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי כי אין או' בשם מרדכי חוזר אל אמירת אסתר כי אם אל הכתיבה וז"ל המתרגם ואמרת אסתר למלכה ואיכתיב בשם מרדכי ואפשר כי אמרה אוי לי אם אומר למרדכי שיגיד למלך כי אולי כשיבוקש ולא ימצא ויחזיקו את מרדכי למוציא דבה ואחיב את ראשו למלך ומה גם לרז"ל שאלמלא בא גבריאל והטיל נחש במים היו מסתירים הדבר וימצא בדאי ואוי לי אם לא אומר שאם ימצא כדבריו אהיה מונע טוב מבעליו על כן יעצוה כליותיה שלא ילך מרדכי ויגד למלך כ"א אסתר בשם מרדכי כי אמרה אם ימצא כדבריו בבוא סופרי המלך לכתוב בספר אז אלי יבואו לאספר להם איך נודע אלי הדבר לכתוב אמיתן של דברים ואגיד להם אשר הגיד מרדכי ומתוך כך יודע למלך וייטב עמו ואם לא ימצא כן אומר כי לשמע אזן שמע מרדכי ולא יאשם ושעל כן הגיד לי ולא הלך אל המלך והנה המלך ראה שני דברים א' שלא בא מרדכי להגיד המלך אמר בלבו לא להנאתי עשה מאשר לא בא אני כ"א לאסתר יורה שאינו חולה עלי וע"כ אינו גול' את אזני רק אמר לאסתר ואלמלא אסתר חסה עלי הייתי מת כי היא מעצמה נדבה רוחה אות' להיטיב לי. שני' כי לא נודע אליו הדבר בעצם כי ע"כ לא הוזכרה הגדה רק אמיר' לבדה בעלמא בשם מרדכי ע"כ כשיבוקש הדבר וימצא לא נעשה עמו דבר כ"א ויכתב כאשר אמרנו כי סופרי המלך לכתוב דבר שואלין ודורשין מעשה שהיה איך היה ואז בלי ספק הכתיבה מה שנמצא כתיב אשר הגיד מרדכי על בגתגא ותרש וכו' אשר בקשו לשלוח יד במלך והוא כי תקנה הכל א' שאת שמה לא הזכירה רק אשר הגיד מרדכי בלבד. ועל הב' להורות איך לא להיותו בלתי עושה להנאת המל' לא הגיד למלך מה עשתה היפכה הסדר ולא הכתיבה בגתן ותרש בקשו לשלוח יד במלך אחשורוש והגיד מרדכי רק היפך מן המאוחר אל הקודם אשר הגיד מרדכי וכו' אשר בקשו והוא שאם היתה מכתבת הדברים כסדרן היה נראה כמספר סדר המעשה לא שהגיד מרדכי ע"ד הציל ממות נפש המלך אך עתה יורה כי כל ישעו וכל חפץ בהגידו היה להיותו חס על המלך וזהו כי הגיד מרדכי וכו' כלו' כי מה שהגיד מרדכי היה על אשר בקשו לשלוח יד במלך אחשורוש למען לא ישלחו הרשעי' במלך ידיה' וע"כ כאשר וימצא כתוב אז נחרץ המלך לאמר מה נעשה יקר וגדולה וכו' אמנם בהכתב הדבר כ"כ היה בלבו שאין ההטב' ראוי' למרדכי כאשר כתבנו שלא שת לבו לראות אשר היו כותבים עם היות שויכתב בספר דברי הימים לפני המלך ממש ואדרבה הגדיל את המן שכנגדו על הדבר כאשר נבאר בס"ד:
