תנ"ך על הפרק - אסתר ב - אבן עזרא (נוסח נוסף)

תנ"ך על הפרק

אסתר ב

821 / 929
היום

הפרק

אַחַר֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה כְּשֹׁ֕ךְ חֲמַ֖ת הַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֑וֹשׁ זָכַ֤ר אֶת־וַשְׁתִּי֙ וְאֵ֣ת אֲשֶׁר־עָשָׂ֔תָה וְאֵ֥ת אֲשֶׁר־נִגְזַ֖ר עָלֶֽיהָ׃וַיֹּאמְר֥וּ נַעֲרֵֽי־הַמֶּ֖לֶךְ מְשָׁרְתָ֑יו יְבַקְשׁ֥וּ לַמֶּ֛לֶךְ נְעָר֥וֹת בְּתוּל֖וֹת טוֹב֥וֹת מַרְאֶֽה׃וְיַפְקֵ֨ד הַמֶּ֣לֶךְ פְּקִידִים֮ בְּכָל־מְדִינ֣וֹת מַלְכוּתוֹ֒ וְיִקְבְּצ֣וּ אֶת־כָּל־נַעֲרָֽה־בְ֠תוּלָה טוֹבַ֨ת מַרְאֶ֜ה אֶל־שׁוּשַׁ֤ן הַבִּירָה֙ אֶל־בֵּ֣ית הַנָּשִׁ֔ים אֶל־יַ֥ד הֵגֶ֛א סְרִ֥יס הַמֶּ֖לֶךְ שֹׁמֵ֣ר הַנָּשִׁ֑ים וְנָת֖וֹן תַּמְרוּקֵיהֶֽן׃וְהַֽנַּעֲרָ֗ה אֲשֶׁ֤ר תִּיטַב֙ בְּעֵינֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ תִּמְלֹ֖ךְ תַּ֣חַת וַשְׁתִּ֑י וַיִּיטַ֧ב הַדָּבָ֛ר בְּעֵינֵ֥י הַמֶּ֖לֶךְ וַיַּ֥עַשׂ כֵּֽן׃אִ֣ישׁ יְהוּדִ֔י הָיָ֖ה בְּשׁוּשַׁ֣ן הַבִּירָ֑ה וּשְׁמ֣וֹ מָרְדֳּכַ֗י בֶּ֣ן יָאִ֧יר בֶּן־שִׁמְעִ֛י בֶּן־קִ֖ישׁ אִ֥ישׁ יְמִינִֽי׃אֲשֶׁ֤ר הָגְלָה֙ מִיר֣וּשָׁלַ֔יִם עִם־הַגֹּלָה֙ אֲשֶׁ֣ר הָגְלְתָ֔ה עִ֖ם יְכָנְיָ֣ה מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֑ה אֲשֶׁ֣ר הֶגְלָ֔ה נְבוּכַדְנֶאצַּ֖ר מֶ֥לֶךְ בָּבֶֽל׃וַיְהִ֨י אֹמֵ֜ן אֶת־הֲדַסָּ֗ה הִ֤יא אֶסְתֵּר֙ בַּת־דֹּד֔וֹ כִּ֛י אֵ֥ין לָ֖הּ אָ֣ב וָאֵ֑ם וְהַנַּעֲרָ֤ה יְפַת־תֹּ֙אַר֙ וְטוֹבַ֣ת מַרְאֶ֔ה וּבְמ֤וֹת אָבִ֙יהָ֙ וְאִמָּ֔הּ לְקָחָ֧הּ מָרְדֳּכַ֛י ל֖וֹ לְבַֽת׃וַיְהִ֗י בְּהִשָּׁמַ֤ע דְּבַר־הַמֶּ֙לֶךְ֙ וְדָת֔וֹ וּֽבְהִקָּבֵ֞ץ נְעָר֥וֹת רַבּ֛וֹת אֶל־שׁוּשַׁ֥ן הַבִּירָ֖ה אֶל־יַ֣ד הֵגָ֑י וַתִּלָּקַ֤ח אֶסְתֵּר֙ אֶל־בֵּ֣ית הַמֶּ֔לֶךְ אֶל־יַ֥ד הֵגַ֖י שֹׁמֵ֥ר הַנָּשִֽׁים׃וַתִּיטַ֨ב הַנַּעֲרָ֣ה בְעֵינָיו֮ וַתִּשָּׂ֣א חֶ֣סֶד לְפָנָיו֒ וַ֠יְבַהֵל אֶת־תַּמְרוּקֶ֤יהָ וְאֶת־מָנוֹתֶ֙הָ֙ לָתֵ֣ת לָ֔הּ וְאֵת֙ שֶׁ֣בַע הַנְּעָר֔וֹת הָרְאֻי֥וֹת לָֽתֶת־לָ֖הּ מִבֵּ֣ית הַמֶּ֑לֶךְ וַיְשַׁנֶּ֧הָ וְאֶת־נַעֲרוֹתֶ֛יהָ לְט֖וֹב בֵּ֥ית הַנָּשִֽׁים׃לֹא־הִגִּ֣ידָה אֶסְתֵּ֔ר אֶת־עַמָּ֖הּ וְאֶת־מֽוֹלַדְתָּ֑הּ כִּ֧י מָרְדֳּכַ֛י צִוָּ֥ה עָלֶ֖יהָ אֲשֶׁ֥ר לֹא־תַגִּֽיד׃וּבְכָל־י֣וֹם וָי֔וֹם מָרְדֳּכַי֙ מִתְהַלֵּ֔ךְ לִפְנֵ֖י חֲצַ֣ר בֵּית־הַנָּשִׁ֑ים לָדַ֙עַת֙ אֶת־שְׁל֣וֹם אֶסְתֵּ֔ר וּמַה־יֵּעָשֶׂ֖ה בָּֽהּ׃וּבְהַגִּ֡יעַ תֹּר֩ נַעֲרָ֨ה וְנַעֲרָ֜ה לָב֣וֹא ׀ אֶל־הַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֗וֹשׁ מִקֵּץ֩ הֱי֨וֹת לָ֜הּ כְּדָ֤ת הַנָּשִׁים֙ שְׁנֵ֣ים עָשָׂ֣ר חֹ֔דֶשׁ כִּ֛י כֵּ֥ן יִמְלְא֖וּ יְמֵ֣י מְרוּקֵיהֶ֑ן שִׁשָּׁ֤ה חֳדָשִׁים֙ בְּשֶׁ֣מֶן הַמֹּ֔ר וְשִׁשָּׁ֤ה חֳדָשִׁים֙ בַּבְּשָׂמִ֔ים וּבְתַמְרוּקֵ֖י הַנָּשִֽׁים׃וּבָזֶ֕ה הַֽנַּעֲרָ֖ה בָּאָ֣ה אֶל־הַמֶּ֑לֶךְ אֵת֩ כָּל־אֲשֶׁ֨ר תֹּאמַ֜ר יִנָּ֤תֵֽן לָהּ֙ לָב֣וֹא עִמָּ֔הּ מִבֵּ֥ית הַנָּשִׁ֖ים עַד־בֵּ֥ית הַמֶּֽלֶךְ׃בָּעֶ֣רֶב ׀ הִ֣יא בָאָ֗ה וּ֠בַבֹּקֶר הִ֣יא שָׁבָ֞ה אֶל־בֵּ֤ית הַנָּשִׁים֙ שֵׁנִ֔י אֶל־יַ֧ד שַֽׁעֲשְׁגַ֛ז סְרִ֥יס הַמֶּ֖לֶךְ שֹׁמֵ֣ר הַפִּֽילַגְשִׁ֑ים לֹא־תָב֥וֹא עוֹד֙ אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ כִּ֣י אִם־חָפֵ֥ץ בָּ֛הּ הַמֶּ֖לֶךְ וְנִקְרְאָ֥ה בְשֵֽׁם׃וּבְהַגִּ֣יעַ תֹּר־אֶסְתֵּ֣ר בַּת־אֲבִיחַ֣יִל דֹּ֣ד מָרְדֳּכַ֡י אֲשֶׁר֩ לָקַֽח־ל֨וֹ לְבַ֜ת לָב֣וֹא אֶל־הַמֶּ֗לֶךְ לֹ֤א בִקְשָׁה֙ דָּבָ֔ר כִּ֠י אִ֣ם אֶת־אֲשֶׁ֥ר יֹאמַ֛ר הֵגַ֥י סְרִיס־הַמֶּ֖לֶךְ שֹׁמֵ֣ר הַנָּשִׁ֑ים וַתְּהִ֤י אֶסְתֵּר֙ נֹשֵׂ֣את חֵ֔ן בְּעֵינֵ֖י כָּל־רֹאֶֽיהָ׃וַתִּלָּקַ֨ח אֶסְתֵּ֜ר אֶל־הַמֶּ֤לֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ֙ אֶל־בֵּ֣ית מַלְכוּת֔וֹ בַּחֹ֥דֶשׁ הָעֲשִׂירִ֖י הוּא־חֹ֣דֶשׁ טֵבֵ֑ת בִּשְׁנַת־שֶׁ֖בַע לְמַלְכוּתֽוֹ׃וַיֶּאֱהַ֨ב הַמֶּ֤לֶךְ אֶת־אֶסְתֵּר֙ מִכָּל־הַנָּשִׁ֔ים וַתִּשָּׂא־חֵ֥ן וָחֶ֛סֶד לְפָנָ֖יו מִכָּל־הַבְּתוּלֹ֑ת וַיָּ֤שֶׂם כֶּֽתֶר־מַלְכוּת֙ בְּרֹאשָׁ֔הּ וַיַּמְלִיכֶ֖הָ תַּ֥חַת וַשְׁתִּֽי׃וַיַּ֨עַשׂ הַמֶּ֜לֶךְ מִשְׁתֶּ֣ה גָד֗וֹל לְכָל־שָׂרָיו֙ וַעֲבָדָ֔יו אֵ֖ת מִשְׁתֵּ֣ה אֶסְתֵּ֑ר וַהֲנָחָ֤ה לַמְּדִינוֹת֙ עָשָׂ֔ה וַיִּתֵּ֥ן מַשְׂאֵ֖ת כְּיַ֥ד הַמֶּֽלֶךְ׃וּבְהִקָּבֵ֥ץ בְּתוּל֖וֹת שֵׁנִ֑ית וּמָרְדֳּכַ֖י יֹשֵׁ֥ב בְּשַֽׁעַר־הַמֶּֽלֶךְ׃אֵ֣ין אֶסְתֵּ֗ר מַגֶּ֤דֶת מֽוֹלַדְתָּהּ֙ וְאֶת־עַמָּ֔הּ כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה עָלֶ֖יהָ מָרְדֳּכָ֑י וְאֶת־מַאֲמַ֤ר מָרְדֳּכַי֙ אֶסְתֵּ֣ר עֹשָׂ֔ה כַּאֲשֶׁ֛ר הָיְתָ֥ה בְאָמְנָ֖ה אִתּֽוֹ׃בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔ם וּמָרְדֳּכַ֖י יֹשֵׁ֣ב בְּשַֽׁעַר־הַמֶּ֑לֶךְ קָצַף֩ בִּגְתָ֨ן וָתֶ֜רֶשׁ שְׁנֵֽי־סָרִיסֵ֤י הַמֶּ֙לֶךְ֙ מִשֹּׁמְרֵ֣י הַסַּ֔ף וַיְבַקְשׁוּ֙ לִשְׁלֹ֣חַ יָ֔ד בַּמֶּ֖לֶךְ אֲחַשְׁוֵֽרֹשׁ׃וַיִּוָּדַ֤ע הַדָּבָר֙ לְמָרְדֳּכַ֔י וַיַּגֵּ֖ד לְאֶסְתֵּ֣ר הַמַּלְכָּ֑ה וַתֹּ֧אמֶר אֶסְתֵּ֛ר לַמֶּ֖לֶךְ בְּשֵׁ֥ם מָרְדֳּכָֽי׃וַיְבֻקַּ֤שׁ הַדָּבָר֙ וַיִּמָּצֵ֔א וַיִּתָּל֥וּ שְׁנֵיהֶ֖ם עַל־עֵ֑ץ וַיִּכָּתֵ֗ב בְּסֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לִפְנֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק

אחר וגו’ כשך. מפעלי הכפל והוא שם הפועל כמו רב לכם סוב:זכר את ושתי. בפה כמו ומשא ה' לא תזכרו עוד, כי רוב זה הזכירה היא בלב:אשר עשתה. קמוץ השין בעבור שנגזר הטעם בו:ואת אשר נגזר עליה. שהסירה מגבירה:ויאמרו נערי המלך. הם העומדים לפניו תמיד:בתולות. הראויות למלך:טובות מראה. בעיניו, או מראה כלל הצורה או.. [נמחק.] כל הגויה:ויפקד המלך פקידים. מצווים וטעם פקידים שיקחו כל טובת מראה ברצונה ושלא ברצונה:אל בית הנשים. שלא יכנס שם זכר, ושם זה השרים פרסי:תמרקיהן. כטעם מריקה או כמו תמרוק ברע:והנערה אשר תיטב. ולא היתה יפת תואר מאוד:תחת. מקומה:ויעש כן. שהפקיד פקידים:איש יהודי. לא יקרא יהודי רק מי שהוא ממשפחת יהודה, ונקרא מרדכי ככה בעבור היות שבט בנימין עם יהודה והמלכות היתה לשבט יהודה:בשושן הבירה. לא היה בארמון המלך יהודי רק זה לבדו, כי דיין היה כאשר אפרש, והיהודים היו רבים בעיר שושן. טעם מרדכי לא ידענו כי לא הזכירו הכתוב ויש אומר שהוא מור דרור מור דכי מלשון ארמית:בן קיש. הוא שם אבי אביו ואיננו קיש אבי שאול לפי דעתי, כי למה ידלג הדורות, ועוד היה ראוי שיהיה מיחס למשיח השם שהוא נכבד מאביו, ובעבור היות בן נוסף למלת בנימין על כן יחסרוהו ביחס:אשר הגלתה עם יכניה. הוא יהויכין הוא כניהו, והנה זקן היה כאשר נלקחה אסתר, כי צדקיהו מלך אחר גלות יכניהו י"א שנה ועברו ע' שנה כאשר פרשתי בספר דניאל שלא טעה בחשבונו, ודברי יחיד הם בתלמודנו, ומלך כורש עם דריוש ועברו ז' שנים לאחשורוש ולא ידענו בן כמה שנים יצא מרדכי מירושלם, והנה אם אמרנו בן חדש ימים הנו בימי אסתר יותר מצ' שנה:ויהי אמן. כמו מגדל:הדסה. הוא שמה מגזרת הדס, ויש אומרים דברי יחיד כי בת ע"ד היתה כמספר הדסה, והכתוב אומר והנערה יפת תואר:היא אסתר. תרגום הדסה בלשון פרס, ובעבור מלת לקחה דרש יחיד כי לקחה לבית, אולי על מחשבת מרדכי דרש הדורש:והנערה יפת תאר. צורת כל אבר ואבר יפה ולא אמר יפת מראה רק וטובת מראה על. כן דרש הדורש ירקרוקית היתה, או טעם הדרש בעבור שמה:ויהי בהשמע דבר המלך ודתו. שנתן בכתב, שמו הפקידים שהיו בארמון המלך שומרים על אסתר שלא תתחבא כי כבר נראה יפיה, כי בארמון המלך היא דרה עם משרתי במלך, על כן כתב בהשמע ובהקבץ:וטעם וו ותלקח כפה רפה בלשון ישמעאל כמו ביום השלישי וישא אברהם את עיניו, והכתוב הזכיר ותלקח כי נלקחה שלא ברצונה ושלא ברצון מרדכי:ותיטב וגו’ ותשא חסד. היא נושאת החסד לא יפרד ממנה כאלו עושה חסד עם כל מי שיביט אליה:ויבהל. דרך מהירות:מנותה. כמו מנה אחת:ושבע הנערות. משרתות אותה ואלו היו שפחות בבית המלך על כן כתוב מבית המלך:לטוב. מלת שנוי לרע מהמנהג על כן אמר הכתוב לטוב:בית הנשים. כל זמן שעמדה בבית הנשים והוא חסר בית כאשר פירשתי:לא הגידה אסתר עמה. שהיא ישראלית ומולדתה זה השבט או המשפחה וזאת היתה דעת מרדכי. ויש לשאול אחר שראינו כי מרדכי היה מאנשי הגדולה והוא שלישי [צ"ל ששי כמו בסמוך וכן יש להגיה בנדפס] לעולי גולה עם זרובבל, למה צוה על אסתר שלא תגיד עמה, אולי אם תגיד שהיא מגלות יהודה לא יקחנה אחשורוש. והנה יש בדברי יחיד כי פחד בעבור היותה ממשפחת שאול, ולפי דעתי שכל היהודים נבזים היו בעיני המלכות, הלא תראה דבר בלשצר לדניאל די מן בני גלותא דיהוד, והנכון בעיני כי ראה מרדכי שהמלך לא בקש לקחת בת מלך רק היופי לבדו ולא יחוש מאי זה עם תהיה וידע כי אסתר היתה יפה מאוד ופחד שלא ימצא כמוה ויקחנה לאשה. ואם היא תגיד שלא תאכל פת בג המלך יכריחנה, כי אם היתה גברת תוכל להסתיר עצמה, ואחרים אמרו שידע דרך הנבואה שתגיע לישראל ישועה על ידה:ובכל יום ויום. לולי היות מעלה גדולה אל מרדכי לא היה יושב בשער המלך, והטעם [חסרה מלת שהיה] שופט כאשר כתוב בדניאל שהיה בתרע מלכא, והוא היה מגדולי ישראל כי היה ששי לשרים העולים עם זרובבל, וכאשר ראה כי לא נבנה הבית שב אל עילם והיו [צ"ל ולולא היה] בשער ארמון המלך קודם שתלקח אסתר לא היה יכול לבוא לפני חצר בית הנשים כי מי יביאנו שם, ולפני החצר היה מתהלך כי לא יכול לראותה בבית הנשים:ובהגיע. ואם זו המלה מבנין הכבד אין הפועל יוצא אל אחר והנה הטעם כמו בגעת:וטעם תור בטעם תור האדם כמו עת מזומנת שיגיע אד לגדולה שהיא נכונה לו:כדת הנשים. חוק:מרוקיהן. שם ושאינם פעולים. בשמן המר, איננו מושק כי אין לו שמן, ויש אומר כי הטעם שמן שיש בו מושק ואיננו נכון, כי הכתוב אמר וידי נטפו מור, אולי הוא שמן של עץ יריחו:ובזה הנערה. ובדבר הזה והטעם שלא תדאג כי הדאגה משחתת הדרת פנים:בערב היא. אין מלת שבה כי משם יצאה, כי הנה הכתוב אומר אשר לא גזלתי אז אשיב, ופי' שני שב אל בית הנשים שהוא בית שני:וטעם שומר הפלגשים כי הנערה הבאה אל המלך תהיה פלגש לבית המלך לא גברת, והטעם אחר ששכב המלך עמה אין ראוי שישכב אחר עמה:וטעם כי אם חפץ בה המלך אם יתאוה לשכב עם פלגש ידועה:ונקראה בשם. שהיא ידועה שיש למלך חפץ בה רק לא תהיה גברת:ובהגיע תר אסתר בת אביחיל. הזכיר שם אבי:אשר לקח לו לבת. שחרה לו שחפץ בה המלך, כאדם שאבדה בתו:לא בקשה דבר. חסר דגש להקל על הלשון כמו שלחו באש מקדשך, וזה לא בקשה דבר רק שכל וענוה.כל ראיה. הטעם הסריסים:ותלקח. שלא ברצונה:הוא חדש טבת. כך נקרא בלשון כשדים כי אין טבת בלשון הקדש ולא כסלו ולא ניסן, כי לא תמצא אלה השמות כי אם בספרי הגולים אל כשדים:ויאהב המלך וגו’ מכל הנשים. הגבירות שהיו לו גם ושתי בכללם:מכל הבתולות. שנקבצו, ובעבור זה הכתוב דרש היחיד שלא היתה בתולה והסברא נכונה על שני הדרכים:ויעש וגו’ את משתה אסתר. כי נודע כי בעבור רוב שמחתו באסתר עשה כן:והנחה למדינות עשה. שם כמו מנוחה שהקל מעבודת המלך שהם חייבים לה:משאת. דורון, דרך גדולה מגזרת נשיא: כיד המלך. כבר פירשתיו:ובהקבץ. ושתי נלקחה כדרך אסתר וטעם שנית זו הפעם השניה, והטעם כי מרדכי היה שופט בשער המלך עד שלא נלקחה אסתר:אין אסתר מגדת. טעם להזכיר זה פעם אחרת שלא הגידה עמה אחר היותה בבית המלכות:וטעם כאשר היתה באמנה אתו שהיתה עושה מצות מרדכי ורצונו והיא היתה בבית המלכות כאשר היתה רגילה עמו לעשות בנעוריה כאשר אומן אותה:באמנה אתו. מגזרת אומן והוא שם כמו עצמה חכמה:בימים. בשער המלך לשפוט, על דרך הכתוב בתורה ועלתה יבמתו השערה, ושמות אלה הסריסים פרסיים:משמרי הסף. שער החצר הפנימית, ולא הזכיר הכתוב איך נודע הדבר למרדכי, ובעבור היות מרדכי מסנהדרין סמכו בו כי בלשן תואר השם אל מרדכי, והנכון שהיה אדם אחר, לשלח יד להרגו בערמה:ויודע וגו’ ויגד. על ידי שליח כי לא יוכל להתחבר עמה:ויבקש הדבר וימצא. ככה כי בקשו לשלוח יד:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך