תנ"ך על הפרק - אסתר א - מדוע נכתבו פרקים א-ב במגילת אסתר / הרב איתן שנדורפי שליט"א

תנ"ך על הפרק

אסתר א

820 / 929
היום

הפרק

וַיְהִ֖י בִּימֵ֣י אֲחַשְׁוֵר֑וֹשׁ ה֣וּא אֲחַשְׁוֵר֗וֹשׁ הַמֹּלֵךְ֙ מֵהֹ֣דּוּ וְעַד־כּ֔וּשׁ שֶׁ֛בַע וְעֶשְׂרִ֥ים וּמֵאָ֖ה מְדִינָֽה׃בַּיָּמִ֖ים הָהֵ֑ם כְּשֶׁ֣בֶת ׀ הַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֗וֹשׁ עַ֚ל כִּסֵּ֣א מַלְכוּת֔וֹ אֲשֶׁ֖ר בְּשׁוּשַׁ֥ן הַבִּירָֽה׃בִּשְׁנַ֤ת שָׁלוֹשׁ֙ לְמָלְכ֔וֹ עָשָׂ֣ה מִשְׁתֶּ֔ה לְכָל־שָׂרָ֖יו וַעֲבָדָ֑יו חֵ֣יל ׀ פָּרַ֣ס וּמָדַ֗י הַֽפַּרְתְּמִ֛ים וְשָׂרֵ֥י הַמְּדִינ֖וֹת לְפָנָֽיו׃בְּהַרְאֹת֗וֹ אֶת־עֹ֙שֶׁר֙ כְּב֣וֹד מַלְכוּת֔וֹ וְאֶ֨ת־יְקָ֔ר תִּפְאֶ֖רֶת גְּדוּלָּת֑וֹ יָמִ֣ים רַבִּ֔ים שְׁמוֹנִ֥ים וּמְאַ֖ת יֽוֹם׃וּבִמְל֣וֹאת ׀ הַיָּמִ֣ים הָאֵ֗לֶּה עָשָׂ֣ה הַמֶּ֡לֶךְ לְכָל־הָעָ֣ם הַנִּמְצְאִים֩ בְּשׁוּשַׁ֨ן הַבִּירָ֜ה לְמִגָּ֧דוֹל וְעַד־קָטָ֛ן מִשְׁתֶּ֖ה שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים בַּחֲצַ֕ר גִּנַּ֥ת בִּיתַ֖ן הַמֶּֽלֶךְ׃ח֣וּר ׀ כַּרְפַּ֣ס וּתְכֵ֗לֶת אָחוּז֙ בְּחַבְלֵי־ב֣וּץ וְאַרְגָּמָ֔ן עַל־גְּלִ֥ילֵי כֶ֖סֶף וְעַמּ֣וּדֵי שֵׁ֑שׁ מִטּ֣וֹת ׀ זָהָ֣ב וָכֶ֗סֶף עַ֛ל רִֽצְפַ֥ת בַּהַט־וָשֵׁ֖שׁ וְדַ֥ר וְסֹחָֽרֶת׃וְהַשְׁקוֹת֙ בִּכְלֵ֣י זָהָ֔ב וְכֵלִ֖ים מִכֵּלִ֣ים שׁוֹנִ֑ים וְיֵ֥ין מַלְכ֛וּת רָ֖ב כְּיַ֥ד הַמֶּֽלֶךְ׃וְהַשְּׁתִיָּ֥ה כַדָּ֖ת אֵ֣ין אֹנֵ֑ס כִּי־כֵ֣ן ׀ יִסַּ֣ד הַמֶּ֗לֶךְ עַ֚ל כָּל־רַ֣ב בֵּית֔וֹ לַעֲשׂ֖וֹת כִּרְצ֥וֹן אִישׁ־וָאִֽישׁ׃גַּ֚ם וַשְׁתִּ֣י הַמַּלְכָּ֔ה עָשְׂתָ֖ה מִשְׁתֵּ֣ה נָשִׁ֑ים בֵּ֚ית הַמַּלְכ֔וּת אֲשֶׁ֖ר לַמֶּ֥לֶךְ אֲחַשְׁוֵרֽוֹשׁ׃בַּיּוֹם֙ הַשְּׁבִיעִ֔י כְּט֥וֹב לֵב־הַמֶּ֖לֶךְ בַּיָּ֑יִן אָמַ֡ר לִ֠מְהוּמָן בִּזְּתָ֨א חַרְבוֹנָ֜א בִּגְתָ֤א וַאֲבַגְתָא֙ זֵתַ֣ר וְכַרְכַּ֔ס שִׁבְעַת֙ הַסָּ֣רִיסִ֔ים הַמְשָׁ֣רְתִ֔ים אֶת־פְּנֵ֖י הַמֶּ֥לֶךְ אֲחַשְׁוֵרֽוֹשׁ׃לְ֠הָבִיא אֶת־וַשְׁתִּ֧י הַמַּלְכָּ֛ה לִפְנֵ֥י הַמֶּ֖לֶךְ בְּכֶ֣תֶר מַלְכ֑וּת לְהַרְא֨וֹת הָֽעַמִּ֤ים וְהַשָּׂרִים֙ אֶת־יָפְיָ֔הּ כִּֽי־טוֹבַ֥ת מַרְאֶ֖ה הִֽיא׃וַתְּמָאֵ֞ן הַמַּלְכָּ֣ה וַשְׁתִּ֗י לָבוֹא֙ בִּדְבַ֣ר הַמֶּ֔לֶךְ אֲשֶׁ֖ר בְּיַ֣ד הַסָּרִיסִ֑ים וַיִּקְצֹ֤ף הַמֶּ֙לֶךְ֙ מְאֹ֔ד וַחֲמָת֖וֹ בָּעֲרָ֥ה בֽוֹ׃וַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֔לֶךְ לַחֲכָמִ֖ים יֹדְעֵ֣י הָֽעִתִּ֑ים כִּי־כֵן֙ דְּבַ֣ר הַמֶּ֔לֶךְ לִפְנֵ֕י כָּל־יֹדְעֵ֖י דָּ֥ת וָדִֽין׃וְהַקָּרֹ֣ב אֵלָ֗יו כַּרְשְׁנָ֤א שֵׁתָר֙ אַדְמָ֣תָא תַרְשִׁ֔ישׁ מֶ֥רֶס מַרְסְנָ֖א מְמוּכָ֑ן שִׁבְעַ֞ת שָׂרֵ֣י ׀ פָּרַ֣ס וּמָדַ֗י רֹאֵי֙ פְּנֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ הַיֹּשְׁבִ֥ים רִאשֹׁנָ֖ה בַּמַּלְכֽוּת׃כְּדָת֙ מַֽה־לַּעֲשׂ֔וֹת בַּמַּלְכָּ֖ה וַשְׁתִּ֑י עַ֣ל ׀ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־עָשְׂתָ֗ה אֶֽת־מַאֲמַר֙ הַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֔וֹשׁ בְּיַ֖ד הַסָּרִיסִֽים׃וַיֹּ֣אמֶרמומכןמְמוּכָ֗ןלִפְנֵ֤י הַמֶּ֙לֶךְ֙ וְהַשָּׂרִ֔ים לֹ֤א עַל־הַמֶּ֙לֶךְ֙ לְבַדּ֔וֹ עָוְתָ֖ה וַשְׁתִּ֣י הַמַּלְכָּ֑ה כִּ֤י עַל־כָּל־הַשָּׂרִים֙ וְעַל־כָּל־הָ֣עַמִּ֔ים אֲשֶׁ֕ר בְּכָל־מְדִינ֖וֹת הַמֶּ֥לֶךְ אֲחַשְׁוֵרֽוֹשׁ׃כִּֽי־יֵצֵ֤א דְבַר־הַמַּלְכָּה֙ עַל־כָּל־הַנָּשִׁ֔ים לְהַבְז֥וֹת בַּעְלֵיהֶ֖ן בְּעֵינֵיהֶ֑ן בְּאָמְרָ֗ם הַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֡וֹשׁ אָמַ֞ר לְהָבִ֨יא אֶת־וַשְׁתִּ֧י הַמַּלְכָּ֛ה לְפָנָ֖יו וְלֹא־בָֽאָה׃וְֽהַיּ֨וֹם הַזֶּ֜ה תֹּאמַ֣רְנָה ׀ שָׂר֣וֹת פָּֽרַס־וּמָדַ֗י אֲשֶׁ֤ר שָֽׁמְעוּ֙ אֶת־דְּבַ֣ר הַמַּלְכָּ֔ה לְכֹ֖ל שָׂרֵ֣י הַמֶּ֑לֶךְ וּכְדַ֖י בִּזָּי֥וֹן וָקָֽצֶף׃אִם־עַל־הַמֶּ֣לֶךְ ט֗וֹב יֵצֵ֤א דְבַר־מַלְכוּת֙ מִלְּפָנָ֔יו וְיִכָּתֵ֛ב בְּדָתֵ֥י פָֽרַס־וּמָדַ֖י וְלֹ֣א יַעֲב֑וֹר אֲשֶׁ֨ר לֹֽא־תָב֜וֹא וַשְׁתִּ֗י לִפְנֵי֙ הַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֔וֹשׁ וּמַלְכוּתָהּ֙ יִתֵּ֣ן הַמֶּ֔לֶךְ לִרְעוּתָ֖הּ הַטּוֹבָ֥ה מִמֶּֽנָּה׃וְנִשְׁמַע֩ פִּתְגָ֨ם הַמֶּ֤לֶךְ אֲשֶֽׁר־יַעֲשֶׂה֙ בְּכָל־מַלְכוּת֔וֹ כִּ֥י רַבָּ֖ה הִ֑יא וְכָל־הַנָּשִׁ֗ים יִתְּנ֤וּ יְקָר֙ לְבַעְלֵיהֶ֔ן לְמִגָּד֖וֹל וְעַד־קָטָֽן׃וַיִּיטַב֙ הַדָּבָ֔ר בְּעֵינֵ֥י הַמֶּ֖לֶךְ וְהַשָּׂרִ֑ים וַיַּ֥עַשׂ הַמֶּ֖לֶךְ כִּדְבַ֥ר מְמוּכָֽן׃וַיִּשְׁלַ֤ח סְפָרִים֙ אֶל־כָּל־מְדִינ֣וֹת הַמֶּ֔לֶךְ אֶל־מְדִינָ֤ה וּמְדִינָה֙ כִּכְתָבָ֔הּ וְאֶל־עַ֥ם וָעָ֖ם כִּלְשׁוֹנ֑וֹ לִהְי֤וֹת כָּל־אִישׁ֙ שֹׂרֵ֣ר בְּבֵית֔וֹ וּמְדַבֵּ֖ר כִּלְשׁ֥וֹן עַמּֽוֹ׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב איתן שנדורפי שליט

מדוע נכתבו פרקים א-ב במגילת אסתר

הצגת השאלה

עיקרו של פרק א' הוא שהיה מלך ושמו אחשורוש, ושוַשְתִי אשתו מיאנה לבוא בדבר המלך, ומתוך כך היא סולקה ממלכותה, דבר שאיפשר את הגעתה של אסתר להתמנות למלכה (ב, יז).

אבל בפרק מתוארים באריכות המשתאות שעשה אחשורוש (ג-ה), כולל פירוט הבדים, המיטות, הגלילים, העמודים והמרצפות שהיו במשתה (ו), הכלים שבהם שתו (ז). נוסף על כך מפורטים שמות שבעת הסריסים המשרתים את פני המלך אחשורוש (י), ושמות שבעת שרי פרס ומדי רואי פני המלך היושבים ראשונה במלכות (יד).

יש לשאול: לשם מה נכתבו כל הפרטים הללו?

מדוע לא הסתפק כותב המגילה בכך שיהיה כתוב מכל פרק א' רק את הפסוק הראשון: "ויהי בימי אחשורוש, הוא אחשורוש המלך מהדו ועד כוש, שבע ועשרים ומאה מדינה"? ושהוא קרא לושתי, והיא מיאנה לבוא, ולכן הוא סילק אותה.

ואולי היה ניתן לותר גם על סיפור זה שהוא קרא לושתי, והיא מיאנה לבוא, ולכן הוא סילק אותה, ובמקום זה לספר רק שהמלך מחפש לו אשה, שתהיה מלכה.

בפרק ב' מתוארים גם הגא סריס המלך שומר הנשים (ג; ח), ושעשגז סריס המלך שומר הפילגשים (יד), ושכל נערה שבאה לפני המלך צריכה הכנה ששה חדשים בשמן המור, וששה חדשים בבשמים ובתמרוקי הנשים (יב).

גם על כך יש לשאול: לשם מה נכתבו כל הפרטים הללו?

כמו כן היה אפשר לדלג על ארבעת הפסוקים הראשונים, המתארים את הצעת נערי המלך משרתיו, כיצד המלך ימצא מלכה, ולהתחיל בפסוק ה': "איש יהודי היה בשושן הבירה" וכו', ולהמשיך בפסוקים ו-ז שעוסקים בקשר שבין מרדכי ואסתר, ומשם ניתן היה לדלג לפסוק ט"ז: המלכת אסתר!

לסיכום השאלה: ניתן היה לכאורה לְוַתֵר על כשלושים פסוקים: כעשרים פסוקים בפרק א', וכעשרה פסוקים ויותר בפרק ב'!

יש לענות על כך מספר תשובות, ובמאמר קצר זה נענה שתי תשובות:

א. תשובה ראשונה

כתב הרשב"ם בפירושו לבראשית (א, א):

לפי דרך המקראות שרגיל להקדים ולפרש דבר שאין צריך בשביל דבר הנזכר לפניו במקום אחר. כדכתיב: 'שם חם ויפת' (בראשית ט, יח), וכתיב: 'וחם הוא אבי כנען' (שם), אלא מפני שכתב לפניו: 'ארור כנען' (שם, כה), ואילו לא פורש תחילה מי כנען, לא היינו יודעין למה קללו נח.
[וכן:] 'וישכב את בלהה פלגש אביו, וישמע ישראל' (בראשית לה, כב). למה נכתב כאן: 'וישמע ישראל'? והלא לא נכתב כאן שדיבר יעקב מאומה על ראובן! אלא לפי שבשעת פטירתו אמר: 'פחז כמים אל תותר, כי עלית משכבי אביך, אז חללת יצועי עלה' (שם מט, ד), לפיכך הקדים: 'וישמע ישראל', שלא תתמה בראותך שהוכיחו על כך בסוף ימיו. וכן בכמה מקומות.

על פי זה נראה להסביר מדוע נכתב פרק א'. פרק זה מלמד על חוק וסדר ששלטו במלכות פרס: "והשתיה כדת" (ח), "יודעי דת ודין" (יג), "כדת מה לעשות במלכה ושתי" (טו), ובפרק ב' שומעים אנו שיש אפילו: "כדת הנשים" (יב)! והיא: "שנים עשר חדש, כי כן ימלאו ימי מרוקיהן: ששה חדשים בשמן המר, וששה חדשים בבשמים ובתמרוקי הנשים"!

כלומר: על כל דבר בממלכת אחשורוש יש חוק: אפילו כיצד שותים, וכיצד מתיפים לקראת מפגש עם המלך! וכמובן שיש את החכמים הדנים על פי החוק כיצד יש להעניש את מי שסרח.

נוסף על כך יש חלוקת תפקידים מסודרת מאד בממלכה:

בפרק א' אנו למדים על "מהומן, בזתא, חרבונא, בגתא, ואבגתא, זתר, וכרכס, שבעת הסריסים המשרתים את פני המלך אחשורוש" (י), ועל "החכמים ידעי העתים, כי כן דבר המלך לפני כל ידעי דת ודין" (יג), ועל "הקרֹב אליו כרשנא, שתר, אדמתא, תרשיש, מרס, מרסנא, ממוכן, שבעת שרי פרס ומדי רֹאי פני המלך, היֹשבים ראשֹנה במלכות" (יד). ובפרק ב' אנו שומעים על "הגא סריס המלך, שומר הנשים" (ג; ח), ועל "שעשגז סריס המלך, שומר הפילגשים" (יד).

והנה לפתע בסוף פרק ג' אנו קוראים:

ח. ויאמר המן למלך אחשורוש: ישנו עם אחד מפֻזר ומפֹרד בין העמים בכל מדינות מלכותך, ודתיהם שֹנות מכל עם, ואת דתי המלך אינם עֹשים, ולמלך אין שֹוה להניחם.
ט. אם על המלך טוב - יִכָּתֵב לאבדם, ועשרת אלפים ככר כסף אשקול על ידי עֹשֵי המלאכה, להביא אל גנזי המלך.
י. ויסר המלך את טבעתו מעל ידו, ויתנה להמן בן המדתא האגגי צֹרר היהודים.
יא. ויאמר המלך להמן: הכסף נתון לך, והעם לעשות בו כטוב בעיניך.

הכל נעשה בין אחשורוש לבין המן!

יש לשאול: מדוע לא מסר אחשורוש את הענין לבדיקת "החכמים ידעי העתים"? האם לא נאמר בפ"א שכל דבר צריך להיות נידון "לפני כל ידעי דת ודין"?! ופירש רש"י שם (א, יג): "כי כן דבר המלך - כי כן מנהג המלך בכל משפט, לשום את הדבר לפני כל יודעי דת ודין"!

אמרו על כך חז"ל במדרש אסתר רבה (ד, ה):

כדת מה לעשות למלכה ושתי - אמר רבי יצחק: לחזירתה כדת, ולאומה קדושה שלא כדת, אלא באכזריות.

ביאר ה"תורה תמימה" (פרק א הערה קי):

הכוונה שמתמה על רשעות נפשו של אחשורוש, שלדון את ושתי שאל ליודעים איך לדונה כדת. ולאומה שלמה, לישראל, רצה לדון על פי בקשת המן, מבלי חקור כלל אם הוא כדת, או לא. וקרי לושתי: 'חזירתא', כמו שהחזיר יש לו סימן טהרה ברגלו, שמפריס פרסה, כך הראתה היא סימן טהרה ברגליה, כלומר: סימן צניעות, שלא רצתה לילך בדבר המלך אחשורוש.

נמצאנו למדים שהאריכות בפרק א' בתיאור החוקים שנהגו בממלכת אחשורוש, מדגישה עוד יותר את שנאת אחשורוש לעם ישראל, החבויה בפ"ג.

ועם כל זאת הקב"ה מצילנו מידם.

תשובה שניה

יש להעיר שבתשובה הראשונה אין מענה לאריכות בתיאור המשתאות שעשה אחשורוש, ולפירוט הבדים, המיטות, הגלילים, העמודים והמרצפות שהיו במשתה.

על כך נראה לענות תשובה אחרת: המגילה אומרת לנו במה עסוק המלך אחשורוש. כל כולו עסוק בחיצוניות: סוג הבדים, סוג המיטות, סוג הגלילים, סוג העמודים וסוג המרצפות. המלך, שנראה שהוא שולט בכל העולם, מהודו ועד כוש, שבע ועשרים ומאה מדינה, במה באמת הוא עוסק? בחיצוניות. לעומתו, מרדכי היהודי, צם ומתפלל לד' (ד, א-ג), אבל כל זאת מתוך אמונה ובטחון שד' יציל אותנו מהגזירה הנוראה: "כי אם החרש תחרישי בעת הזאת - רֶוַח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר" (ד, יד).

וכן היהודים כולם, צמים ומתפללים לד' (ד, ג), וכאשר אסתר מצטוה על ידי מרדכי להיכנס אל המלך אחשורוש, מתוך סיכון נפשה, היא מצוה על מרדכי: "לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן, וצומו עלי, ואל תאכלו ואל תשתו שלֹשת ימים לילה ויום, גם אני ונערתי אצום כן, ובכן אבוא אל המלך אשר לא כדת, וכאשר אבדתי אבדתי" (ד, טז). כלומר: היא מוכנה למסור את נפשה למען הצלת עם ישראל, אבל כדי שעם ישראל יהיה ראוי לנס הוא צריך לחזור בתשובה.

נמצאנו למדים שהאריכות בתיאור המשתאות שעשה אחשורוש, כולל פירוט הבדים, המיטות, הגלילים, העמודים והמרצפות שהיו במשתה באה להדגיש את ההבדל העצום בין אחשורוש, שנראה כמלך העולם ובאמת כל כולו עסוק חיצוניות, לבין מרדכי היהודי, אסתר המלכה וכל היהודים שכולם פנימיות.

סיכום:

האריכות בפרק א' ובפרק ב' באה ללמד שני דברים:

  1.  כמה שנאה היתה לאחשורוש כלפי היהודים.
  2. כמה אחשורוש כולו עסוק בחיצוניות, וכמה היהודים עסוקים בפנימיות.

שני הדברים קשורים זה בזה: דווקא מתוך שאחשורוש ידע שכל כולו חיצוניות, ושלעומתו היהודים עוסקים בפנימיות, לכן הוא קינא בהם, ושנא אותם, ורצה לאבדם מן העולם. אבל הקב"ה הצילנו מידם של אחשורוש והמן, וכך במשך כל הדורות.

יהי רצון שנהיה דבוקים תמיד בד' ונזכה לגאולה השלמה בקרוב.

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך