תנ"ך על הפרק - קהלת ג - חומת אנך

תנ"ך על הפרק

קהלת ג

810 / 929
היום

הפרק

לַכֹּ֖ל זְמָ֑ן וְעֵ֥ת לְכָל־חֵ֖פֶץ תַּ֥חַת הַשָּׁמָֽיִם׃עֵ֥ת לָלֶ֖דֶת וְעֵ֣ת לָמ֑וּת עֵ֣ת לָטַ֔עַת וְעֵ֖ת לַעֲק֥וֹר נָטֽוּעַ׃עֵ֤ת לַהֲרוֹג֙ וְעֵ֣ת לִרְפּ֔וֹא עֵ֥ת לִפְר֖וֹץ וְעֵ֥ת לִבְנֽוֹת׃עֵ֤ת לִבְכּוֹת֙ וְעֵ֣ת לִשְׂח֔וֹק עֵ֥ת סְפ֖וֹד וְעֵ֥ת רְקֽוֹד׃עֵ֚ת לְהַשְׁלִ֣יךְ אֲבָנִ֔ים וְעֵ֖ת כְּנ֣וֹס אֲבָנִ֑ים עֵ֣ת לַחֲב֔וֹק וְעֵ֖ת לִרְחֹ֥ק מֵחַבֵּֽק׃עֵ֤ת לְבַקֵּשׁ֙ וְעֵ֣ת לְאַבֵּ֔ד עֵ֥ת לִשְׁמ֖וֹר וְעֵ֥ת לְהַשְׁלִֽיךְ׃עֵ֤ת לִקְר֙וֹעַ֙ וְעֵ֣ת לִתְפּ֔וֹר עֵ֥ת לַחֲשׁ֖וֹת וְעֵ֥ת לְדַבֵּֽר׃עֵ֤ת לֶֽאֱהֹב֙ וְעֵ֣ת לִשְׂנֹ֔א עֵ֥ת מִלְחָמָ֖ה וְעֵ֥ת שָׁלֽוֹם׃מַה־יִּתְרוֹן֙ הָֽעוֹשֶׂ֔ה בַּאֲשֶׁ֖ר ה֥וּא עָמֵֽל׃רָאִ֣יתִי אֶת־הָֽעִנְיָ֗ן אֲשֶׁ֨ר נָתַ֧ן אֱלֹהִ֛ים לִבְנֵ֥י הָאָדָ֖ם לַעֲנ֥וֹת בּֽוֹ׃אֶת־הַכֹּ֥ל עָשָׂ֖ה יָפֶ֣ה בְעִתּ֑וֹ גַּ֤ם אֶת־הָעֹלָם֙ נָתַ֣ן בְּלִבָּ֔ם מִבְּלִ֞י אֲשֶׁ֧ר לֹא־יִמְצָ֣א הָאָדָ֗ם אֶת־הַֽמַּעֲשֶׂ֛ה אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה הָאֱלֹהִ֖ים מֵרֹ֥אשׁ וְעַד־סֽוֹף׃יָדַ֕עְתִּי כִּ֛י אֵ֥ין ט֖וֹב בָּ֑ם כִּ֣י אִם־לִשְׂמ֔וֹחַ וְלַעֲשׂ֥וֹת ט֖וֹב בְּחַיָּֽיו׃וְגַ֤ם כָּל־הָאָדָם֙ שֶׁיֹּאכַ֣ל וְשָׁתָ֔ה וְרָאָ֥ה ט֖וֹב בְּכָל־עֲמָל֑וֹ מַתַּ֥ת אֱלֹהִ֖ים הִֽיא׃יָדַ֗עְתִּי כִּ֠י כָּל־אֲשֶׁ֨ר יַעֲשֶׂ֤ה הָאֱלֹהִים֙ ה֚וּא יִהְיֶ֣ה לְעוֹלָ֔ם עָלָיו֙ אֵ֣ין לְהוֹסִ֔יף וּמִמֶּ֖נּוּ אֵ֣ין לִגְרֹ֑עַ וְהָאֱלֹהִ֣ים עָשָׂ֔ה שֶׁיִּֽרְא֖וּ מִלְּפָנָֽיו׃מַה־שֶּֽׁהָיָה֙ כְּבָ֣ר ה֔וּא וַאֲשֶׁ֥ר לִהְי֖וֹת כְּבָ֣ר הָיָ֑ה וְהָאֱלֹהִ֖ים יְבַקֵּ֥שׁ אֶת־נִרְדָּֽף׃וְע֥וֹד רָאִ֖יתִי תַּ֣חַת הַשָּׁ֑מֶשׁ מְק֤וֹם הַמִּשְׁפָּט֙ שָׁ֣מָּה הָרֶ֔שַׁע וּמְק֥וֹם הַצֶּ֖דֶק שָׁ֥מָּה הָרָֽשַׁע׃אָמַ֤רְתִּֽי אֲנִי֙ בְּלִבִּ֔י אֶת־הַצַּדִּיק֙ וְאֶת־הָ֣רָשָׁ֔ע יִשְׁפֹּ֖ט הָאֱלֹהִ֑ים כִּי־עֵ֣ת לְכָל־חֵ֔פֶץ וְעַ֥ל כָּל־הַֽמַּעֲשֶׂ֖ה שָֽׁם׃אָמַ֤רְתִּֽי אֲנִי֙ בְּלִבִּ֔י עַל־דִּבְרַת֙ בְּנֵ֣י הָאָדָ֔ם לְבָרָ֖ם הָאֱלֹהִ֑ים וְלִרְא֕וֹת שְׁהֶם־בְּהֵמָ֥ה הֵ֖מָּה לָהֶֽם׃כִּי֩ מִקְרֶ֨ה בְֽנֵי־הָאָדָ֜ם וּמִקְרֶ֣ה הַבְּהֵמָ֗ה וּמִקְרֶ֤ה אֶחָד֙ לָהֶ֔ם כְּמ֥וֹת זֶה֙ כֵּ֣ן מ֣וֹת זֶ֔ה וְר֥וּחַ אֶחָ֖ד לַכֹּ֑ל וּמוֹתַ֨ר הָאָדָ֤ם מִן־הַבְּהֵמָה֙ אָ֔יִן כִּ֥י הַכֹּ֖ל הָֽבֶל׃הַכֹּ֥ל הוֹלֵ֖ךְ אֶל־מָק֣וֹם אֶחָ֑ד הַכֹּל֙ הָיָ֣ה מִן־הֶֽעָפָ֔ר וְהַכֹּ֖ל שָׁ֥ב אֶל־הֶעָפָֽר׃מִ֣י יוֹדֵ֗עַ ר֚וּחַ בְּנֵ֣י הָאָדָ֔ם הָעֹלָ֥ה הִ֖יא לְמָ֑עְלָה וְר֙וּחַ֙ הַבְּהֵמָ֔ה הַיֹּרֶ֥דֶת הִ֖יא לְמַ֥טָּה לָאָֽרֶץ׃וְרָאִ֗יתִי כִּ֣י אֵ֥ין טוֹב֙ מֵאֲשֶׁ֨ר יִשְׂמַ֤ח הָאָדָם֙ בְּֽמַעֲשָׂ֔יו כִּי־ה֖וּא חֶלְק֑וֹ כִּ֣י מִ֤י יְבִיאֶ֙נּוּ֙ לִרְא֔וֹת בְּמֶ֖ה שֶׁיִּהְיֶ֥ה אַחֲרָֽיו׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

מאת: ,
עת ללדת וכו'. אפשר להסמיך ולרמוז מ"ש רז"ל שהקב"ה יושב וממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום ומחדש לחדש. ואמרו פ"ק דמגילה דהמן שחיק ומחיק כשנפל גורלו באדר שמח דבשבעה באדר מת משה רבינו ע"ה ולא ידע דבשבעה באדר מת ובשבעה באדר נולד. ושמעתי מעטרת ראשי אבא מארי זלה"ה משם רבו הרב הגדול שארנו כמהר"ר אברהם יצחקי ז"ל שפירש דהנה עת הלידה הוא מזל בריא וחזק מאד. ואיך יתכן שביום ההוא יפטר לב"ע והיה אומר הרב ז"ל דהצדיק יום פטירתו הוא יומא דהלולא עלה בקב"ץ כל אשר סיגל מתורה ומצות ואל על יקראוהו לאור באור החיים ולהתענג על ה'. ואדרבא להיות מזלו בריא וחזק לכן יפטר מעה"ז הנפסד לתור לו מנוחה לעידני"ה קא אזיל. וחסר"ו של אדם בליעל שלא מדעתו כי שמח דבשבעה באדר מת משה רבינו ע"ה. והוא לא ידע דבשבעה מת ובשבעה נולד ואיך יתכן אלא מוכרח דאדרבא יען מזלו בריא וחזק נפטר ביום ההוא כי הוא עילוי גדול לו כדבר האמור עכ"ד ואני הדל מוסיף איזה נפך כי גדול מאד יום הפטירה שבעת ההיא מברר ניצוצי הקדושה אשר בקליפות בכח נשמתו ותורתו ומצותיו. והוא ענין גדול לפי שמזלו בריא מאד. והנה אמרו רז"ל דבשעת מתן תורה שאל הקב"ה ערבים ואמרו ישראל בנינו ערבים עלינו ונתרצה בזה הקב"ה והוו בה קמאי דהערב חייב כשאין לו ללוה לשלם. והכא יש ללוה לשלם. ומה שעושה לערב דהיינו להמית הבנים היה יכול לעשות ללוה להמיתו. והרב משנה למלך פכ"ה דמלוה פריק לה עם תשובת הרשב"א ז"ל סימן אל"ף ק' דהכא ידע שיכול ליפרע מהלוה ועם כל זה נכנס ערב עש"ב ואני הדל הרגשתי דרז"ל בפירוש אמרו הכא שאין ללוה לשלם והוא נגד דברי הרב ז"ל. ואני בעניי תירצתי דהכא אין לו ללוה לשלם מקרי כי החוטא ברשעו היו טמעי"ם ניצוצי תורתו ומצותיו בקליפה ולו חפץ ה' להמיתו אין בו מועיל להוציא לאור ניצוצי הקדושה כי בעונו ילך לגיהנם ולעונשים אחרים הראויים לחטאותיו ועונותיו. אבל ניצוצי הקדושה בחלקו של טורף ואין מציל. ולכן הקב"ה נפרע מן הערב בניו הקטנים נשמות קדושות שאין בהם חטא ומלאים מצות מעניית אמנים וברכות ותפלותם וקצת תלמוד תורה ובמותם נעשה בירור גדול מניצוצי התורה והמצות הנטמעים בקליפות בכח נשמתם ותורה ומצות. ולפ"ז שפיר קרינן דאין ללוה לשלם ונפרע מן הערב. וזה אפשר דרך אסמכתא שזה רמז עת ללדת ועת למות שהקב"ה ממלא שנותיהם מיום אל יום. ואפילו באותה שעה שנולד וז"ש עת ללדת ואותו עת בעצמה עת למות שממלא ימי הצדיקים. וכי תימא כיון שעת ללדת הוא עת שמזלו חזק ובריא אולם ואיך ימות באותו העת לז"א עת לטעת ועת לעקור נטוע כלומר מפני שמזלו שנולד וזהו עת לטעת אדרבא מזלו בריא שימות ויעקור נטוע בקליפה מתורה ומצות שטרף כי לו במותו יקח כמה ניצוצות הקדושה ויעלם בכחו החזק. ובזה תבין עת להרוג הבנים קטנים הערבים על אביהם וקשה דימות הלוה בעצמו אבל התירוץ ועת לרפוא דע"י מיתת הקטנים תעלה ארוכה ומרפא לברר ניצוצי הקדושה משא"כ החוטא בעצמו שאינו עושה במיתתו כלום רק שילך לגיהנם בעונו ואין לו ללוה לשלם מיקרי: עת לבכות. פירש"י בתשעה באב. ואפשר ועת לשחוק שהיה זיווג עליון כיום מועד כדי שתהיה לנו אחרית טוב כמ"ש עיר וקדיש הרמ"ע ז"ל והבאתיו דבריו בנחל על פסוק קרא עלי מועד ע"ש באורך ודוק: עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע והאלהים עשה שיראו מלפניו. אפשר כמשז"ל שהקב"ה בנה ג' רוחות ונשאר צפון חרב שאם יאמר אדם שהוא ברא העולם יאמרו לו שאם כדבריו יברא רוח צפון וז"ש עליו אין להוסיף ורוח צפון שלא יש ישוב אין שום אדם יכול להוסיף והאלקים עשה ג' רוחות לבד שיראו מלפניו ויודו שהוא ברא העולם: ומותר האדם מן הבהמה אין. הראשונים רמזו אין ר"ת אמירת ידיעה נשמה במוט"ב תלתא כחדא לאדם וזה יתרון לאדם:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך