על משכבי וגו'. הלא למעלה כתבנו כי במגילת ספר הלזו ידמה את עם בני ישראל אצלו ית' למלכה אשר המלך אהבה ועל אשר לא טוב עשתה שלחה מביתו ויצאה והיתה גולה וסורה בארצות אויביה וגם שם לא זז מחבבה והיא גם היא לשמו ולזכרו תאות נפש ולולא התעצלה לקום ממשכב דמשק ערשה ולקום ולבקש את דודה לא המציא עצמו לה כן כמשל הזה אנו בני ישראל הכניסנו לחופת הר סיני הוא יתברך ותרב אהבת כלולתינו ובמוצאו בנו ערות דבר מארצו יצאנו זה פעמי' כהיו' הזה ועל שוכבנו על ערש תרדמת משובתינו ולא קמנו ונתעודד לא נושענו וע"כ עלינו תטוף מלתו יתברך קומי לך כלומר קומי לך ממשכב עצלות משובתך ושובי עדי ותהי תשובתינו אליו לאמר יעשה למענו ויסוב ידמה לעופר האילים וגם תהיה מרוצת מהירותו לגאלנו על הרי בתר עוד תוסיף אמריה כ"י ותאמר הנה עוד ראיתי בדרכי טובך כי גם בשכבי במשכב תרדמת משובה היטבת חסדך וגם עתה כחסד אשר עשיתי בימים ההם עשה גם עתה כי גם כי לא שלמים אנחנו מפאת זכיותינו כי שוכבים אנו על מטות עצלת משובתנו זכור נא כי על משכבי שהייתי שוכבת וישנה מלהתעורר ולשוב בשני לילות שהבאת סמוכות הם שתי גליות כי הגלות ידמה ללילה באמת והוא כי גלות מדי אשר היה ע"י המן האגגי הלא היא טרם כלות לגמרי גלות בבל שבעים שנה ואז דלגת על הרי בתר שבתרת ותאביד הכשדים והמן וסיעתו בקרב ימים ולא ארכו הימים בין זה לזה כי סמכת השני לילות סמוכים ועם היותי על משכבי של משובה הן אמת שבקשתי בלי תשובה את שאהבה נפשי יושיענו מגזרת המן ולא מצאתיו מיד בשועי אבל לא הארכת הרבה כ"א הלא כאשר אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחובות הוא בקום מרדכי שהוא חלק ממני כנודע כי כל נפשות ישראל אחת יחשבו וכל גויתיהם כאברי גוף א' שקם אז בשוקים וברחוב העיר צועק צעקה גדולה ומרה כי מרדכי יתייחס לכל הכללות כי כל מעשיו כאלו עשינו אנחנו וע"כ אמר אקומה כאלו כלנו עשינו ואסובבה בעיר כמדובר וגם שתכף לא נושענו ובקשתיו ולא מצאתיו הלא לא אחרת הדבר ומצאוני השומרים וכו' והוא מאמרם ז"ל במדרש חזית שהוא יתברך בישר את מרדכי ביום השלישי לצומות ע"י תינוקות של בית רבן שהיו מהלכין בעיר ואמר לא' פסוק לי פסוקיך ואמר אל תירא מפחד פתאו' כו' פתח השני ואמר אני קריתי היו' ובזה בפסוק עמדתי עצו עצה ותופר וכו' פתח השלישי ואמר ועד זקנה אני הוא וכו' וזהו מצאוני השומרים הם תינוקות של בית רבן הנקראים נטורי קרתא כמאמר רבי חייא וזהו השומרים הסובבים אז ומהלכי בעיר כי מצאם בשוק ואשאלה להם פסוק לי פסוקיך לראות מה ישים ה' בפיהם וזהו את שאהבה נפשי הוא יתברך ראית' באשר ישים בפיכם ואז כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי ואושעה ואז בהחילו לימצא לי אחזתיו ולא ארפנו עד שהבאתיו אל בית אמי הוא כותל מערבי ונבנה החדר הוא ב"ה על תלו ושרת' שם שכינה בעצם במקום שהיה שם בתחלה בימי אבותי וזהו אל חדר הורתי:
או יאמר מצאוני השומרים הם חגי זכריה ומלאכי שהיו שומרי ישראל בצדקתם שהוצרכו לישאר כנודע כי לבנות המזבח היה יהי' ע"פ נביא והן הם אשר הנהיגו בעיר הקדש לסבב בעיר את המזבח בערבה שבעה פעמים כי מנהג נביאים הוא וזהו הסובבים בעיר. או יאמר הסובבים בעיר כי הם אשר סיבבו את ירושלים בשתי תורות עזרא הוא מלאכי ונחמיה עם כל הגדולים והכהנים והשרים ואשאלה את פיהם את שאהבה נפשי ראיתם במראה הנבואה אם חפץ בנו ה' והביא אותנו אל הארץ ובית ה' נלך והוא כמפורש בנבואתם והם בשרונו וצוו אותנו על פי ה' לקום ולבנות חרבות ירושלים וכמעט שעברתי מהם בבשרם אותם עד שמצאתי את שאהבה נפשי ויתן את חן העם בעיני מלך פרס ויתן יד לבנות אז אחזתיו ולא ארפנו עד שנגמר הדבר והבאתיו כו' כמדובר כלומ' ולכן גם עתה כמאז ויהי מה ריצה על הרי בתר וכאשר אז מיהרנו למצוא עם היותי שוכבת על מטת משובה ותקרה לפני ימצאוני השומרים כמעט קומה לשוב כי לא שבו כל הכללות כולו ועל ידי אשר מצאוני אחזתיך כי אחזתי בך עד שהבאתיך לבית אמי ובניתי לי בית הבחירה היא חדר הורתי גם עתה בשצף קומה המצא והקר' לפנינו ימהרו ימצאונו מבשרים וגואלים מאתך ואזי נאחז בך ולא נרפך עד בואנו אל הר ה' והיכל ה' תבנה מה שאין כן עתה כי בהצר לנו טרם ראותנו התחלת המבשרים הלא יפנה לבנו אחר יצרנו ונדחינו חלילה אך לו מיהרת להביא סימני גאולה ומבשרים משמך הנה נתאמץ לבבנו ונחזיק בך ולא נרפך והנה תשובתו יתברך המיוחדת להשיב על זה הלא היא כי הלא אז יכינו על יד מה שסבלנו צרת המן הרע י"א חדש באבל גדול ליהודים וצום ובכי ומספד מעותדים ליום הריגה כאשר דרשו ז"ל עליהם פסוק ולא תאמין בחייך וע"כ ע"י המרק ההוא הטהרו להיות כדאים ליבנות אחרי כן בית המקדש אך עתה מי יעצר כח לסבול צרה גדולה כמוה ולא יאבד חלילה ולכן טוב טוב להאריך הגלות לאט עד עת קץ מלתת בלב המלכות להביאני הצרה גדולה כמוה ע"כ למען נבין תשובתו על דברנו וה' עושה כהופך פניו אל בנות ירושלים הנזכר למעלה שהם מכלל הויכוח הם הבבליים ואומר השבעתי אתכם וכו' שהוא כמפורש למעלה שמשביעם בל ידחקו הגלות יותר מדאי כי גם שעל ידי כן תמהר גאולתינו לבא ויחישנה בלא עתה אינינו חפץ תהיה החפזון מחמ' כך רק מחמת רב חפץ ותשוקה ותשובה שנזכה מאלינו ויחישנה פן לא נוכל לסבול ונקוץ ונאבד חלילה ובזה נמשכה אלינו תשובה על שאלתנו והוא כי אז דחקה הצרה יותר מדאי כי היא היתה להשמיד להרוג ולאבד וכו' וע"י כן קמנו ונתעודד והיה לנו פטיש חזק הוא מרדכי היהודי ואסתר המלכה אך עתה אדרב' טוב טוב הוא להשביע לבבליי' אל יעשו עוד כדבר ההוא פן לא נוכל לסבול ומפני כבוד יש' לא דבר פה לנוכח אתנו כי אינו כבודנו לאמר אלינו כי נבעוט בכובד הייסורין והגלות אך השביע את המיצר בל יכביד וממוצא דבר באה תשובתו אלינו:
או יהי' שיעור הכתובים מי יתן ועל היותנו שוכבי' על משכב המשובה ואין אנו קמי' כדבריך קומי לך מאליך תעש' כאשר בהיותי על משכבי בלילו' שהוא בזמן שהוכללו שתי גליות כאחד הוא בימי המן טרם מלאת גלות שבעים שנה לבבל שהבאתנו בצרה רבה היא גזרת המן והסתר הסתרת פניך ממנו כי בקשתיהו ולא מצאתיהו ואף כי אקומה נא ואסובבה וכו' על יד מרדכי גם כן עדיין היתה הסתר פנים עד יום השלישי שמצאוני השומרים כו' כמפורש בדרך הראשון ואז אחזתיו וכו' עד נבנה ב"ה כן גם עתה אם אין אנו קמים מאלינו עשה כן והביאנו במצודה רעה כבימי המן והסתר פניך ואז על כרחינו נקומה ונסובבה בתשובה שלימה מתוך צרה ואז חיש מהרה תצמיח ישועה כמאז והבא עלינו כל הטובה אשר צפנת לנו משיב הוא יתברך כאומר לבבליי' השבעתי אתכם בל תעשו בקשתם זאת כמדובר כלומר כי אינם יודעים לשאול כי לא יוכלו לסבול ומה גם כי אז מלאו הימים לבנות חרבות ירושלים שבעים שנה על כן דחקה הצרה למהר אך עתה לא יעשה הוא יתברך כן רק בבא עתה שזו התקנה כי אפס מקום ליחל עוד אך להביא הקיצין של אחישנה אין לדחוק רק שתחפץ מאליה לקום ולשוב וזהו עד שתחפץ:
מי זאת עולה וכו'. משיבה כנסת ישראל ואומרת אבי שבשמים אל תמנע חסדך ממני כי אם חסרתי זכות אנכי הלא אתה תמלא חסרוני ותשפיע בי שפע כשרון ושלימות כי לא דבר חדש הוא לפני כסא כבודך להריק עלי שפע קדושה עד בלי די כי הלא זכרתי לך חסד נעורי שעשית לי שהעליתנו גם עלה על כל אומה ולשון כי מי זאת עולה מכל הבבליים מן המדבר שעל ידי צאתי את המדבר ולא שאלתי צידה ראויה לזקנים וחולים ועוברות ומניקות זכיתי אל מעלה גדולה והוא מאמרם ז"ל על פסוק זכרתי לך חסד נעוריך וגו' לכתך אחרי במדבר וגו' וזהו מי זאת עולה במעלה מסיבת המדבר והאם יחסר ממנו בזכות ההוא שעליו לעיתי אז במעלה בלי הדרגה כתמרות עשן כמיני עם היות המדבר באיכותו משולל הכנה להשגות קדוש' ונבואה כי נשקתנו שם מנשיקות פיך תחת אשר מקרוב באנו מעבוד אלהים אחרים ועלינו לשמוע קול אלהים מדבר מתוך האש ומאין ולאין זכינו את כל הכבוד ההוא אם לא כי ממך הכל שחננתנו הכנה רבה כי הייתי מקוטרת מור ולבנה כי הקטרת אותנו בחנותנו במדבר נגד ההר בשפע המתיחס אל המור והוא כנמצא בדברי חכמי הטבע כי הקטרת במר מועיל להעביר מיני ארסיים כן שם הקטרתני בשפע שהעברת העביר מהם ארס חלאת זוהמת נחש כי כל ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן ובזה אחשוב לתת טוב טעם אל שאלת השואלים איך יתכן כי בששים רבוא מישראל בהר סיני איש לא נעדר מהכנות הראויות להשגת נבואה ומה גם במדרגה הרמה ההיא כמאמר הכתו' פנים בפנים דבר ה' אל כל קהלכם נדחקו המפרשים להשיב כי בחול הנבואה על המוכנים תחול גם על הבלתי מוכנים שהוא דבר בלתי מתקבל לפי פרטות איכות קדושות הנשוא כי הלא פרטות קדושת נושא להנבא פנים בפנים בהקיץ יבקש לו כנודע:
אך יתכן במאמרנו זה כי הלא בזה אדרבא נפלא על השאלה כי אחרי שפסקה זוהמתו אין הכנה גדולה מזו לכלם כאחד והוא אצלי מאמר המגיד אילו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה דיינו כי מה בצע בקריבה בהעדר התורה אך הוא כי על ידי ההקרבה שם זכינו בהעמדה ההוא ליפסוק זוהמתנו וזהו ויחן שם ישראל נגד ההר ולא נאמ' ויחנו כי ע"י השפע הנשפע בהם אז על יד מה שיצא הוא יתברך לקראת' והביאם שם כחתן היוצא לקראת כלה נתאחדו וידוע ליודעי דעת כי היות כלם מתייחסים לא' בעצם שלא יאמר בהם ויחנו רק ויחן הוא על ידי הפסק הזוהמא וזהו מקוטרת מר וגם היתה מקוטרת לבונה על יד כל התורה ודקדוקיה ותרי"ג מצותיה כלליה ופרטיה המתייחסים לכל אבקת רוכל והוא כי אחרי מציאות הקריבה שקרבנו לפני הר סיני בכבודו ובעצמו שיצא לקראתנו ונהי לפניו מר"ח עד יום הששי מזדככים והולכים עד שאז פסקה זהומתינו וזהו מקוטרת מר וגם היתה מקוטרת לבונה בשפע המלבין איכותנו אחר הפסקת הזוהמא על ידי דברך עלינו פנים בפנים ונדבקת בנפשותנו שהם נשיקות פיך כמדובר למעלה וז"א ולבנה מכל אבקת רוכל כי זככתנו כזכוכית לבנה ע"י שמוע כל אבקת רוכל מכל פרטי התורה כמאמרם ז"ל שבכל א' מהדברות היו שומעים כמה מצות ודינים המסתעפים מן המאמר ההוא כי כל התור' ומצותיה כלולים בעשר' הדברות ולא זה בלבד כי אמרו רז"ל שהדבור עצמו היו מדבר עם כל א' ואחד מישראל ואומר לו כך וכך מצות יש בי וכך וכך קלים וחמורים וכל פרטי תורה שבעל פה שבכל דבור עד אומרם שאפילו כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש נאמר אז בסיני וזהו אומרו ולבונה מכל אבקת רוכל כי נקטרנו בלבונה מפאת כל אבקת רוכל ואם כן עשה גם עתה אבי ישראל כמעשיך בימים ההם משיב הוא יתברך ואומר הנה מטתו שלשלמה כו' לומר להם אל תדמו את ישראל בזמן הזה לאיכות' בימים ההם כי הלא הנה מטתו שלשלמה היתה אז זאת שהיתה עולה מן המדבר כי נעשו יש' מטה ומושב ומרכבה אל המלך שהשלום שלו ובמה בששים גבורים שהיו סביב לה כו' והיא ששים רבוא של מ"ה שהיו מסבבים אותם והוא כי באומרם נעשה ונשמע כל איש ואיש מכל ישראל נעשה בזכות מאמרו מלאך ע"ד מאמרם ז"ל כל העושה מצוה אחת קנה לו פרקליט אחד נמצא סך המלאכי' ששים רבוא למספר בני ישראל שיהיו אז מסבב' אל המטה ההיא שהיא כנסת ישראל וזהו סביב לה ופירש מהיכן היו ואמר מגבורי ישראל כלומר מן הגבורים הנעשים על יד ישראל בזכותם שהוא באומרם נעשה ונשמע ואחשבה שאלו הם הששים רבוא מלאכי השרת שארז"ל פ' ר"ע שקשרו הכתרים בראשי ישראל בשעה שאמרו נעשה ונשמע שהן הם אשר עשו בזכות אמירתן וזה לשון המאמר דרש רבי סימאי בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע באו ס' רבו של מלאכי השרת וקשרו שני כתרים בראש כל אחד מישראל אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע וכיון שחטאו ירדו ק"כ רבוא מלאכי השרת ופרקום שנאמר וינצלו בני ישראל כו' אמר ריש לקיש ועתיד הקב'"ה להחזירם לנו שנאמר ופדויי ה' ישובון כו' שמחה שמעולם על ראשם עכ"ל:
והנה מאומרו בשעה שהקדימו יראה שזכות הקדימה היתה גרמת הכתרים ואם כן למה היו שנים והלא הקדימה אחד הוא ואם מציאות העשיה והשמיעה הוא הזכות כאומרם אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע מה זה אומרו שהקדימו ומהראוי יאמר בשעה שאמרו נעשה ונשמע וגם מה ענין הכתרים האלה ולא עוד אלא שהוצרך הוא יתברך לאמר להם בהעוותם הורד עדיך מעליך ואדעה מה כו' ויהי כן כאומרו ויתנצלו בני ישראל את עדים כו' מה עיכוב היו הכתרים לתקנם שהוצרכו לפרקם וכן אומרו שעתיד הקב"ה להחזירן איך מתייחסי' אל ענין פסוק ופדויי ה' ישובון כו' ואם אין הכרח רק אומרו ושמחת עולם מי הגיד לו שעל הכתרים ידבר:
אך הנה שלשה זכיות היו בידם א' הקדימה עשיה לשמיעה. שנית או' נעשה. ג' אומרו נשמע ועל הקדימה נבראו ס' רבוא מלאכים ועל הנעשה ונשמע היו הכתרים וקשרו אותם הששים רבוא מלאכים כמו שע"י הקדימה נאמרו שניהם והעטרו' תהינה אותם שאמר רשב"י במדרש חזית על פסוק משכני כו' וז"ל תני רשב"י כלי זיין שנתן להם לישראל בחורב שם המפורש היה חקוק עליו וכשחטאו במעשה העגל ניטל מהם כיצד ניטל ר' איבו ורבנן רבי איבו אמר מאליו היה נקלף ורבנן אמרי מלאך היה יורד ומקלפו ע"כ:
הנה שהעדי שניתן להם בחורב הוא כלי זיין ושם המפורש חקוק בו שהוא אצלי שתי מעלות וכתרים ואורות שדבקו בנפשותם אחד להיותם בני חורין מן הגלות ב' חירות ממ"ה והאחד יתייחס לזיין לעומת הגליות והשני יתייחס לשם המפורש הוא ממקור החיים לעומת מלאך המות כי ע"כ משה רע"ה בבא מלאך המות ליטול נשמתו הזכיר עליו שם המפורש והבריחו כמאמר' ז"ל באלה הדברים רבה והם השני כתרים אשר על ראשם הוא נפשם כי שם יתדבקו השתי כחות ועל יד העגל ששבה זוהמתן בהם דעת רבי איבו שמאליו נקלף שעל יד הזוהמא מאליהן נסתלקו כחות הקדושה ומה גם המות הקשורה בזוהמא ודעת רבנין שלהיות שאשר חטאו מתו אשר בעדים והתראה ע"י בני לוי עדים בלא התראה ויגוף ה' שלא בעדים והתראה השקם משה מאבק העגל ובדקם כסוטות אך הנשארי' לא דבק בהם מאום רק שלא מיחו ולא היה כדאי בזוהמא שדבקה בם לשיקלף מאליו זיין ועדי השני כחות קדושה שדבקו בם אלא שמלאך ירד וקלפה לטובת' והוא כי אילו לו פירקום בהעוותם לא היתה להם תקומה ח"ו כי שבה זוהמ' נחש למקומה ועו' לא יתוקנו להשיג האושר המקווה בגוף ונפש עד שהמות יפריד ויומרק החומר בכור העפר ואחר יטהר כנודע ולהציל את נפשותם מדינה של גיהנם הוצרכו היסורין בעה"ז כי ע"כ בחר אברהם אבינו בהם לכן הוצרך העביר שני כחות המעכבים שתי אלה וזה הורד עדיך ואדעה וארחם בייסורין שאעשה לך בהסתלק' כי יהיו לטובתך כמדובר ושניהם באים כאחד בפסוק ופדויי ה' ישובון כו' שהוא פדויים מגלות ונסו יגון ואנחה כי כאשר יבולע המות ינוס היגון כד"א ביגון ושאולה ובהבטל הגלות תנוס האנחה כד"א ויאנחו בני ישראל מן העבודה וז"א שעתיד הקב"ה להחזירם והאחד שהוא חירות מן הגלות הוא כנגד נעשה שהוא להשלים החומר במעשה כי החומר לבדו הוא אשר ימשלו בו בני אדם כד"א ותשימי בארץ גוך וכמאמרנו בספר חבצלת השרון על פסוק ויהבו גשמהון כו' והב' שהוא חירות ממלאך המות הוא כנגד נשמע שהוא נוגע אל הנפש כד"א שמעו ותחי נפשכם וארז"ל כן במדרש חזית כי ענין פסוק אומרו השמע עם כו' מדבר מתוך החשך הוא חשך מ"ה שהיה מנגד על השמיעה לבל יתבטל הוא מן העולם הנה כי יתייחס ענינו אל השמיעה וסיים ואמר שכשחטאו ירדו ק"ך רבוא מלאכי חבלה ופרקום והנה בתוספות הקשו כי הלא מדה טובה מרובה ממדת פורענות ואיך לקשרם ירדו ס' רבוא ולפרקם ק"ך רבוא ותרצו שזו היא יתרון שלא הספיקו ס' רבוא לפרק' והוצרכו ליכפל ואחשב' על פי דרכנו כי הנה ידענו מרז"ל כי כל מצוה שאדם עושה בורא בה מלאך והנה ארז"ל שאמר הקב"ה למשה הנה שתי דברות שמעו מפי ושמנה ממך ומי יתן עברו על מה ששמעו ממך כ"א על השנים ששמעו מפי ובזה נבא אל הענין והוא כי כל א' מישראל פעל ועשה שתי מלאכי חבלה על עוברם אנכי ולא יהי' לך נמצאו סך הכל ק"ך רבוא מלאכי חבלה והן הם היו אשר ירדו ופרקום וז"א וכיון שחטאו ירדו ק"ך כו' לומר כי מציאות חטאם סיבב הק"ך רבוא מ"ח והוא מה שכתבנו בי בחטאם אשר עשו את העגל עשו ק"ך רבוא מלאכי חבל' ונבא אל הענין כי הנה ששים רבוא שנעש' על ידי קדימת נעשה לנשמע קנו שתי מעלות טובות א' שהיה להם לישראל זיין וכח לבטל מעליהם הגלות שנית לבטל מלאך המות וזהו כלם אחוזי חרב כי כל הששים גבורים שהם ששים רבוא מה"ש כלם היו אחוזין מהזיין שארז"ל שהוא כאשר כתבנו חרב נגד הגלות שבו שם המפור' שהוא כנגד מלאך המות ואמר מלומדי מלחמ' הוא כי הנה ראוי לדעת אם מעת העמדתן בהר סיני זכו אל היותם בני חורין מן מלאך המות מה ענין אומרם ז"ל חרות על הלוחות מה ענין הלוחות אצל מה שהיה טרם ינתנו מ' יום אך בלי ספק כי כח החירות לא היה מוחלט מאז רק היה מעותד מעתה להתקיים בעת נתינת הלוחות שאם היו זוכים לקבל לוחות ראשונות היה להם החירות וזה יאמר מלומדי מלחמה כי עדיין לא היו לכחות ההם כח ללחום לעומת צריהם רק היו מלומדי מלחמה בלבד ע"י מעמד הר סיני והי' הלמוד מלחמה מה שאז"ל כי כל נפש ונפש שנמצאו בסיני הנולדים ואשר עדן לא היו בעולם קבלו כל א' חלקו בתורה איש איש לפי בחינתו והוא מה שממדש כל ת"ח וכל תלמיד ותיק בתורה להלח' מלחמתה של תורה כנודע וזהו מלומדי מלחמה ופי' ואמר איש חרבו כו' שכל איש מהששים רבוא מלאכים היה חרבו על ירכו שהוא הזיין מפחד בלילות שהם שתי לילות ליל גלות וליל חשך המות כי שתיהן היה כולל כמדובר שהיה זיין ושם המפורש חקוק בו:
אפריון עשה לו כו'. הלא אמרתי כי היו אז ישראל מטתו שלשלמה מרכבה אליו יתברך וש"ת א"כ איפה למה זה צויתי לעשות משכן לשכן שמי שם והלא טוב טוב הוא יהיה משכנך בהם מבאהל ומשכן ותהי נא עמהם כאשר היית עם אבות' אברהם יצחק ויעקב כי הן הם היו המרכב' בלי משכן הנני מודיעכם כי כן הוא כ"א אפריון עשה לו המלך שלמה שהוא המשכן לשכן שמו בו לא מהאהל עשה עיקר רק מעצי הלבנון הן נשמות ישראל צדיקים שבדור ההוא שהן נצרי מטעות העולם העליון המתייחס אל הלבניות בעצם וע"כ נקרא לבנון על אור קדושתו העליונה מאד שמשם יצאו נשמות' וכן דרשו ז"ל בפסוק ישבעו עצי ה' על אורות שבג"ע על פסוק ויטע ה' גן בעדן וכו' והוא כענין ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם כי לא נאמר בתוכו כלומר ועשו מקדש הוא המשכן אך דעו כי ושכנתי בתוכם של ישראל עצמן שהם יהיו המשכן באמת והשראת השכינה לא היתה על כל הצדיקים בשוה כי יש יתייחסו לעמודים ויש לריפוד שעל העמודים ויש למעלה מהן המתייחסים למרכבה ומטה שעל הריפוד והוא כי ג' הדרגות הם צדיק חסיד ישר כי גם שעל אלה מדרגה רביעית היא נאמן לא תחשב כי איה הוא כי לא נאמר רק על מרע"ה כנודע מרז"ל והנה זה דרכו יתברך בהשרות שכינתו על חלקי הצדיקים שבדור כי אשר המה צדיקים שהיא המדרגה התחתונה שנמשלים לעמודים כד"א וצדיק יסוד עולם עשה כסף שמתנהג בהם ברחמים ככסף רפידתו שלמעלה מהם עליהם הם החסידים שמתנהג עמהם בדין אך לא בגוון אודם שהוא דין קשה רק דין רפה כזהב אך אשר הן מרכב' בעצם אליו יתברך הם ישרים הרואים את הפנים כד"א ישבו ישרים את פניך מדקדק עמהם כחוט השערה בדין קשה מתייחס לאודם וזהו מרכבו ארגמן וש"ת א"כ תוכיותו של משכן למה זה נעשה כי גם שנאמר שאגבן שורה גם במשכן הלא באנשים היה די כאשר באבות לז"א תוכו רצוף אהבה כו' והוא מאמרם ז"ל כי כונת המשכן היתה למען ידעו הגוים שלא געל הוא יתברך בעמו ישראל על מעשה העגל וזה אחשוב יאמר פה תוכו של משכן הוא הורא' רצפה אהבה בינו יתברך ובין בני ישראל מפאת בנות ירושלים שהם המצריי' כמפו' למעלה שארז"ל שהיו אומרים אחר מעשה העגל שהוא יתברך נהפך להם לאויב לא ירצם עוד ע"כ להורות להם כי לא כן הוא כי לא עזב ה' את עמו צוה לעשות המשכן וזהו מבנות ירושלים שהן האומות ושיעור הענין תוכו רצוף רצפה שיכוו בה בנות ירושלים באהבת ה' את ישראל על יד השראת שכינתו בתוכם:
צאנה וראינה וכו' הנה כתבנו למעלה כי בנות ירושלים הם כל בני המדינות שסביב ירושלים כי היא באמצע העולם ועד"ז יקראו בנות ציון כל יושבי ירושלים אשר סביב לציון המה כל ישראל או יהיו בנות ציון שלומי אמוני ישראל אשר נפשות' מלמעלה מבחינה מה שכנגד ציון היא הנקודה האמצעית כי א"י היא כנגד הארץ העליונה וזהו בנות ציון ויאמר הלא אמרתי לבנות ירושלים כי משכני על האנשים צדיקים ולא במשכן כי הצדיק הוא המשכן באמת והנה להביא ראיה לזה איך יד המצריים מפאת איכות נפשותם משגת ענין הראיה כי לא יעלו במקו' גדולים הם יש' ומה גם שלומי אמונים כשלמה ודומים לו וממנו לוקח ראיה כאשר יבא ע"כ להביא ראיה לזה עשה הוא יתברך כהופך מנגד בנות ירושלים לעומת השלמים ביש' הנקראים בנות ציון ועשה עצמו כמדבר עם נפשותם ואמר צאנה מגויותיכן אשר אתם בם יתעלו למעלה וראנה שם במלך שלמה בן דוד בעטרה וכו' שבכלל עטרות שבראשו כמאמרם ז"ל צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם הן מצות אשר פעל ועשה פה שמעטרות ומהדרות אותו שם ותסתכלו בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו את בת פרעה שהי' ביום שמחת לבו ביום חנוכת המזבח ששהה עם בת פרעה עד ד' שעות מלהתקרב שם התמיד ואז יסרתו אמו כמו שאז"ל שכפאתו על העמוד אמר מה ברי וכו' ואז קנה עטרה גדולה בסבלנות וקבלת התוכחת ההוא עם כל גדולתו ואין ספק שבזכות קבל' התוכח' ההוא נעשה פרקליט ועטר' בכל עטרו' הנעשות ע"י כל מצוה ומצוה כמדובר שעליהן נאמר ועטרותיהן בראשיהן נמצא כי היא תתייחס למעטר' אותו בעטרה ביום ההוא ולמה עשת' כן להכניעו ביום חתונתו וביום שמחת לבו וכדאי בזיון לעיני הרואים אך זה יורה כי גם שהוא יתברך צוה לעשות המקדש המעוז שהיה מתחנך אז לא הבית הוא העיקר כ"א השלמים אשר בם משרה הוא יתברך שכינתו ע"כ לא שתה לבה אל בושתו ביום שמחת החינוך כי אמרה מה בצע לו יתברך בית המקדש אם השלים שבישראל שהבית נכון עליו הוא עיקר השראת שכינה מיקל את ראשו ואיך תשרה שכינה והלאה ח"ו נמצא הכל מתבטל אם כן הרי מזה ראיה אל מאמרו יתברך לבנות ירושלים כי האפריון שעשה לו אינו מחמת המקום רק על עצי הלבנון הם הצדיקים אשר בקרבם השכינה שורה ואגבן תתפשט במקדש כמדובר:
