שש משזר ותכלת וארגמן ותולעת שני הרי ד' מינין בכל חוט וחוט אח' של פשתן ושלש' של צמר. דשש כיתנ' הוא כדנפקא לן ביומא פ' בא לו כהן גדול מאי משמע דהאי שש לישנא דכיתנא הוא א"ר יוסי בר' חנינ' ואת מכנסי הבד שש דבר העולה מן הקרקע בד בבד הוא שש ואימא עמר עמרא מיפציל כיתנא נמי מיפציל אגב לקותיה הוא מפציל ושאר מיני צבעונין דתכלת וארגמן ותולעת שני עמרא הוא כדכתיב בגדי פשתים ילבשו ולא יעלה עליהם צמר ש"מ שהעבודו' החצוניו' יש בהן צמר עם פשתן ולא מין אחר ומדמפרש קרא שש באח' מן המינין ש"מ שאר המינין צמר היו וכבר הארכתי בזה בראש הפרשה הזאת בפסוק ותכלת וארגמן ע"ש. הרי ד' מינים בכל חוט וחוט אח' של פשתן וג' של צמר שכלן היו שזורים יחד כדכתיב משזר ווי"ו ותכלת במקום בי"ת כיי"ו וי' שלחני ורוחו כמו ברו' יי' וכלי זעמו כמו בכלי זעמו אף כאן שש משזר בתכלת וארגמן ותולעת שני כלן שזורין יחד:
וכל חוט וחוט חוטו כפול ששה. כדתני' בפ' בא לו כ"ג בגדים שנאמרו בהן שש חוטן כפול ששה ואע"ג דשש כיתנא הוא ולא מספר שש מיהו מייתורא דקרא מפיק לה דאמר קרא ויעשו את הכתנות שש וגו' ואת. המצנפת שש ואת פארי המגבעות שש ואת מכנסי הבד שש כולהו הני קראי בהדי הדדי כתיבי וי"ל למכתב שש בחד מינייהו וסגי מ"ט כתב שש בכל אחד ואחד אלא עכ"ל דלא אתי אלא לדרשא חד לגופיה דניהוי כיתנא וחד שיהא חוטו כפול שש וחד שיהו שזורין וחד לשאר בגדים שלא נאמר בהן שש וחד לעכב כו' כדאיתא בפרק בא לו כ"ג
כרובים מעשה חושב כרובים היו מצויירים בהם כו'. ביומא פרק בא לו כ"ג תנא משמיה דרבי נחמיא רוקם מעשה מחט לפיכך יש לו פרצוף אחד חושב מעשה אורג לפיכך יש לו ב' פרצופים ופירוש רש"י מעשה אורג שיש ליריעה שתי קירות ושתי צורות ע"י קירותיה אין דומות זו לזו פעמים שמצד זו ארי ומצד זו נשר כמו לחגורות של משי והיינו שני פרצופין אבל רוקם כצורתו מכאן כך צורתו מכאן ולפי זה האי דנקט ארי מצד זה ונשר מצד זה לאו דוקא אלא צורות בעלמא נקט משתנות זו מזו וכ"כ בפסוק ועשית פרוכת כרובים ציורין של בריות יעשה בה ושמא לזה כיון המתרגם שתרגם כרובים דכפרת ודמשכן צורת כרובים ותרגם כרובים דכפרת כרובים לא צורת כרובים אבל לא ידעתי איך כנה הכתוב שאר הצורות בשם כרובים אם פירש כרובים הוא צורת ילדים שתרגומו כרביא כמו שכתב רש"י ז"ל וכמו שהוא מבואר בפרק אין דורשין:
ורוחב המשכן מן הצפון לדרום עשר אמות שנאמר ולירכתי המשכן ימה וגו'. ושני קרשים תעשה למקוצעות המשכן הרי עשר ובמקומם אפרשם למקראות הללו כל זה בנוי על שעובי הקרשים אמה כמו שכתב גבי ולירכתי המשכן ימה תעשה ששה קרשים ושני קרשים תעשה למקוצעות המשכן כל שמנה קרשים בסדר אחד הן אלא שאלו השנים אינם בחלל המשכן אלא חצי אמה מזו וחצי אמה מזו נראו בחלל להשלים רחבן לעשר אמות והאמה מזו והאמה מזו באות כנגד אמת עובי קרשי המשכן כו' והכי איתא בפרק הזורק שדי אורכיה דעשר יריעות לפותיא דמשכן כמה הויא עשרים ותמני דל עשר לאגר' פשו להו תשע להאי גיסא ותשע להאי גיסא לר' יהודה דאמר קרשים מלמטה עוביין אמה ומלמעלה כלין והולכים עד כאצבע מגליא אמה דאדנים לר' נחמי' דאמר כשם שמלמטה עוביין אמה כך מלמעלה עוביין אמה מגליא אמה דקרשים ומנ"ל דעובי הקרשים אמה דילמא עוביין אינו אלא חצי אמה דהשתא נימא שהשני קרשים של מקוצעו' יש מהן בחלל השתי אמות וחצי אמה מזה וחצי אמה מזה כנגד חצי אמה של עובי קרשי המשכן מכאן ומכאן כבר תירצו התוספות בזה דמבית עולמים הוא דילפי לה שהיה ארכו ששים ורחבו עשרים ה"נ במשכן רחבו שליש ארכו הוא כדנפקא לן מקרא דוכן תעשו לדורות כשתעשו לי כלי בית עולמים כתבנית אלו תעשו אותם:
אבל במסכת שבת אין היריעות מכסות את עמודי המזרח וט' אמות תלויות אחורי המשכן. זהו אליבא דר' נחמיה דאמר כשם שמלמטה עוביין אמה כך מלמעלה עוביי' אמה ולפיכך כי שדיית פותייהו לארכה דמשכן כמה הויין ארבעים דל תלתין לאגרא פשו להו עשרה דל אמה לעובי הקרשים נשארו תשע אמות תלייות אחורי המשכן אבל לר' יהודה דאמר מלמטה עוביין אמה ולמעלה כלין והולכין עד כאצבע פשו להו עשרה תלויות אחורי המשכן ורש"י ז"ל תפש כאן דבריו של רבי נחמיא מפני שאין הפרש בינו ובין תנא דבריתא דתשע וארבעים מדות רק בכסוי עמודי המזרח של תנא דבריתא היו מכוסין ולר' נחמיא לא היו מכוסין אבל לדברי ר' יהודה יהיה ההפרש שבינו ובין תנא דבריתא בשתים האחד בכסוי עמודי המזרח והאחר בעובי הקרשים של ר' יהודה לא היה עוביין רק אצבע אחד ולתנא דבריתא אמה אחת:
והכתוב מסייענו ונתת את הפרכת תחת הקרסים ואם כדברי הבריתא הזאת נמצאת פרכת משוכה מן הקרסים ולמערב אמה. תימה מנ"ל לרש"י לומר שהפרכת היתה פרושה בשלישו של משכן שיהא הימנה ולפנים עשר אמות והימנה ולחוץ עשרים אמה כדפירש לקמן בפסוק ונתת אותה על ארבע' עמודי שטים עד שיקשה לבריתא מפסוק ונתת את הפרכת תחת הקרסים שאם כדברי הבריתא הזאת נמצאת פרכת משוכה מן. הקרסים ולמערב אמה אחת דילמא הפרוכת לא היתה פרושה בשלישו של משכן אלא באמת הי"ט מפתח אהל מועד לצד החיצון של ארבעה עמודי שטים שהוא לצד אהל מועד שנמצא שיהא הימנה ולפנים י"א אמה דל אמה אחת לעביין של עמודים נשארו עשר אמות מחצר הפנימי של העמודים ולפנים לחלל בית קדשי הקדשים שהיה חללו עשר על עשר והימנה ולחוץ אינם רק י"ט אמה דהשתא תו ליכא לאקשויי לברית' מקרא דונתת את הפרכת תחת הקרסים ואם נפשך לומר שאהל מועד ארכו עשרים לא י"ט נשיב בזה שכמו שהפרכת לא היתה פרושה רק מצד החיצון של ד' עמודי שטים דהיינו לצד אהל מועד כן המסך של פתח אהל מועד לא היה פרוש רק בצד החיצון של חמשה עמודי שעים שעביין אמה ונמצא שאהל מועד מן המסך עד הפרכת ארכו עשרים אלא שבאהל מועד עובי העמודים במניין ובקדש הקדשים אין עובי העמדים מן המניין:
ועשית יריעות עזים מנוצה של עזים. כי פירש עזים הבא מן העזים וכן תרגמו אנקלוס ומעזי שפירושו מן העזים כי תרגום עזים עזייא וא"כ יחסר פה שני פעמים מן כאילו אמר ועשית יריעות מן מעזי שפירושו מן העזים כלומר מן הנוצה הבא מן העזים ובשש ועזים יחסר מן אחד כאילי אמר וזאת התרומה אשר תקחו מאתם זהב וכסף כו' ושש ומן העזים אך אם לפרש דברי אנקלוס שהכתוב קורא הבא מן העזים בשם עזים ונפרש ג"כ יריעות עזים שהוא סמוך שפירושו ועשית יריעות של הבא מן העזים הנה לא יחסר כלום:
לאהל על המשכן לפרוש אותן על יריעות התחתונות. שהיריעות התחתונות קרויות משכן כי כן כתוב ואת המשכן תעשה יריעות:
אל מול פני האהל חצי רחבה היה תלוי וכפול על המסך שבמזרח כנגד הפתח. כי כתוב וסרח העודף ביריעות האהל חצי היריעה העודפת תסרח על אחורי המשכן נמצא שהחצי האחר תסרח על פני המשכן שרחבן של אלו היריעות הוא יותר מרוחב העשר יריעות התחתונות ארבע אמות ורוחב היריעות העליונות היה פרוש גם כן על גג המשכן שהן שלשים אמות ואמה אחת לעובי העמודים של צד פני האהל ואמה אחת לעובי הקרשים של צד אחורי האהל נמצא שנשארו מהמ' אמות של רחבן ח' אמות והיו תלויות מאחורי האהל ורוחב היריעות העליונות היה פרוש ג"כ על גג המשכן וכל עובי העמודים של צד פני האהל ועל עובי הקרשים של צד אחורי האהל ותלויות מאחורי האהל ח' אמות כמו התחתונות נשארו מהמ"ד אמות של רחבן של אלו ד' אמות עודפות שהן רוחב היריעה האחת ואחר שחצי רוחב היריעה הוא תלוי מאחורי המשכן עודף על הח' אמות התלויות מאחורי האהל יחוייב בהכרח שחצי הרוב הנשאר יהיה תלוי אל מול פני האהל שהן ב' אמות וכך הוא מפורש אחר זה:
ועשית מכסה לאהל לאותו גג של יריעות עזים עשה עוד מכסה אחר של עורות אלים מאדמים. שהיא יריעות עזים קרויות אהל כי כן כתוב ועשית יריעות עזים לאהל על המשכן אבל מה שאמר לאותו גג של יריעות עזים ולא אמר לפרוש אותן על יריעת עזים כמו שאמר גבי ועשית יריעות עזים לאהל על המשכן הוא מפני שלא היו העורות אלים פרושים על כל היריעות עזים על הגג ועל הדפנות רק הגג בלבד וכן מכסה עורות התחשים שהיה מלמעלה על מכסה עורות האלים לא היה פרוש רק על הגג וכן פי' זה בהדיא אחר זה ואמר ואותן מכסאות לא מכסין רק את הגג ארכן שלשים ורחבן עשר:
ועשית את הקרשים היה לו לומר ועשית קרשים כמו שנאמר בכל דבר ודבר מהו הקרשים מאותן העומדים ומיוחדין לכך יעקב אבינו נטע ארזים במצרים כו'. תימה דיעקב לא צוה בניו רק להוציא הארזים הנטועים במצרים להעלותם עמהם לא שיעשום קרשים ויעלום עמהם וא"כ איך יאמר הכתוב את הקרשי' בה"א הידיעה. ושמא י"ל מפני שהארזי' שהעלו עמהם היו מיוחדים מתחלה לעשות מהם קרשים כנה הכתוב אותם הארזים בשם קרשים וכתב הקרשים במקום הארזים:
שתי ידות לקרש האחד היה חורץ את הקרש מלמטה באמצעו בגובה אמה כו': הרמב"ן ז"ל טען עליו ואמר ואני תמה בו שאם היה החריץ שבאמצ' חצי רוחב הקרש שהן ד' טפחים וחצי יצטרך שיהיה עובי שפת האדן כרביע רוחב הקרש שהם שני טפחים וגודל כדי שיהיה עובי שפת האדנים ממלא החריץ שבאמצע שהוא חצי רוחב הקרש. ולא יהיה ריוח בין אדן לאדן ואם כן כשאתה חורץ הידות משלשה צדיהן כך לא ישאר בהו כלום ושפתי האדנים שוות היו מכל צד: ולא ידעתי מהיכן למד לומר ששפתי האדנים שוות היו מכל צד ולמה לא נאמר ששפתי האדנים באותו הצד לבד שהיו בתוך החריץ שבאמצע הקרש היה עובי שפת כל אחד מהם רובע הקרש מפני שבם עקר סמך הקרש עם השתי ידות שמשני צדיהן אבל בצד האחר שהוא לצד חבור הקרש די בעובי כל דהוא שאז ישאר בחלל האדן כל רובע הקרש בלבד החריץ של שפת האדן שהוא דבר מועט וכמו שהאדן בכללו לא היה שוה ארכו לרחבו שהרי ארכו כעובי הקרש כדי שיהיה שטח האדן ושטח הקרש מבפנים ומבחוץ שטח אחד ועובי הקרש אמה אחת ויחויי' מזה שיהיה גם אורך האדן אמה אחת ורחבו ג' רביע האמה כרוחב חצי הקרש כי שני אדנים תחת הקרש האחד שהוא אמה וחצי האמה כן שפתו מסביב אינו מחוייב שיהיה שוה מכל צד וכן מה שהוסיף עוד לומר וכך שנויה משנת מעשה המשכן סדר הקרשים היה עושה את האדנים חלולים וחורץ את הקרש מלמטה רביע מכאן ורביע מכאן והחריץ חציו באמצעו ועושה לו שתי ידות כמין שני חווקי ומכניסן לתוך שני האדני' גם זו הבריית' כפי משמעה יש בה תימא גדולה כי כשחורץ מן הקרש רביע מכאן ורביע מכאן ובאמצע עושה חריץ חציו של רוחב הקרש נמצא כלו חרוץ ולא נשאר בו יד ורגל כלל אינה טענה כי כפי מה שפירש הרב אין בה תימה כלל שהרי הרב פירש רביע מכאן ורביע מכאן הוא הנשאר מהקרש לא החרוץ מן הקרש וכאילו אמר מניח רביע הקרש וכאן ורביע הקרש מכאן והן הידו' של הקרש שמכניסן לתוך האדנים אבל מה שחשב הרמב"ן ז"ל שפי' רביע מכאן ורביע מכאן הוא רביע החריץ מכאן ורביע החריץ מכאן וחצי החריץ באמצע אין הלשון סובלו כלל שאם כן לא היה לו לומר והחריץ חציו באמצע שהרי בחריץ היה עומד ומה צורך להזכיר עוד והחריץ חציו באמצע היה לו לומר רביע מכאן ורביע מכאן וחציו באמצע כמו שאמר סתם רביע מכאן ורביע מכאן ולא פירש והחריץ רביע מכאן ורביע מכאן מפני שסמך על מה שהזכיר בתחלה וחורץ את הקרש מלמטה אבל מאמר והחריץ חציו באמצע יורה בהכרח שמאמר רביע מכאן ורביע מכאן הוא על הנשאר מהקרש ולכן הוצרך לומר פה והחריץ חציו באמצע שאם היה אומר סתם וחציו באמצע היה מתפרש גם הוא על הנשאר מהקרש במאמר רביע מכאן ורביע מכוין הסמוך לו ועוד אם יהיה פי' רביע מכאן ורביע מכאן וחציו באמצע הקרש על החריץ א"כ לא הודיע לנו בזה לא שעור החריץ ולא שעור הנשאר מהקרש רק חלוק החריץ בלבד שהוא נחלק לג' חלקים חציו באמצע הקרש ורביעיתו מכאן ורביעיתו מכאן ואלה הדברים אין בהם לא יד ולא רגל. ומהתימה מהרמב"ן ז"ל איך לא השגיח במה שכתב הרב אחר זה כך שנויה במשנת מעשה סדר הקרשים במלאכת המשכן היה עושה את האדנים חלולים וחורץ את הקרש מלמטה רביע מכאן ורביע מכאן ופה כתב מניח רביע רחבו מכאן שנראה מזה שהוא היה מפרש המשנה וחורץ את הקרש מלמטה לחוד ורביע הקרש מכאן ורביע הקרש מכאן לחוד ופי' מניח רביע הקרש ורביע הקרש מכאן לא שחורץ רביע הקרש מכאן ורביע הקרש מכאן:
משולבות עשויות כמין שליבות סולם מובדלות זו מזו ומשופין ראשיהן ליכנס בתוך חלל האדן כשליבה הנכנסת בנקב בתוך עמודי הסולם אשה אל אחותה מכוונות זו כנגד זו שיהיו חריציהן שוין זו כמדת זו כדי שלא יהוו הידות זו משוכה לצד פני' וזו משוכה לצד חוץ בעובי הקרש שהוא אמה: הרמב"ן ז"ל טען ואמר והנה לדבריו משולבות יחזור על הידות שיהיו משופות בראשן ליכנס בחלל האדנים ואשה אל אחותה לא יבא רק על הקרשים שתהיינה מחוברות בשוה הקרשים לשון זכר והיה לו לומר איש אל אחיו עכ"ד: ולא הבנתי מאמרו זה כלל כי אם כיון באמרו ואשה אל אחותה לא יבא רק על הקרשים לומר שזהו הביאור הראו לפירוש אשה אל אחותה אע"פ שרש"י מפרש אותו שהוא שב אל הידות א"כ טענה והקרשים לשון זכר והיה לו לומר איש אל אחיו היא טענה עליו לא על רש"י ואם כוין באמרו ואשה אל אחות' לא יבא רק על הקרשים לומר שזהו הביאור המחוייב מדברי רש"י אדרבה מדברי רש"י שאמר שיהיו חריציהן שוין זו כמדת זו כדי שלא יהיו שתי הידות זו משוכה לצד פנים וזו משוכה לצד חוץ נראה שמאמר אשה אל אחותה שב על הידות ולא על הקרשים כי פי' שיהיו חריציהן שוין בחריצי הידות שמג' רוחותיו קמיירי לא בחריצי הקרשים וכ"ש לפי נוסחתו שכתוב בה אשה אל אחותה מכוונו' זו כנגד זו ומובדלות זו מזו ומשופין ראשייהן ליכנס בתוך חלל האדן השליבה הנכנס בנקבי עמודי הסולם שזה המאמר מורה שאשה אל אחותה שב בהכרח על הידות ולא על הקרשים:
ויהיו תואמים מלמטה ויהיו כל הקרשים תואמים זה לזה מלמטה. אמר כל הקרשים שהם של צפון ושל דרום ושל מערב שלא תאמר דאקרשי מערב בלבד הסמוכין לו הוא דקאמר:
וקרש המקצוע שבסדר המערב חרוץ לרחבו בעביו כנגד חריץ של צד קרש הצפוני והדרומי. אע"פ שכל קרשי המשכן ג"כ היו חרוצים לרחבן בעביין לצד פנים ולצד חוץ כדי לכסות שפתי האדנים מבפנים ומבחוץ שיהיו שטחי הקרשים שוים שם שטחי האדנים מבפנים ומבחוץ כמו שכתב רש"י למעלה גבי שתי ידות לקרש האחד וידות הקרש הנכנסות בחלל האדנים חרוצות משלשת צדיהן רוחב החריץ כעובי שפת האדן שיכסה הקרש את כל ראש האדן שמשלשת צדיהן הן הצד הפנימי והצד החיצוני בעניין של קרשים והצד שבסוף רוחב הקרש מ"מ קרש המקצוע לא היה חרוץ בעביו מכאן ומכאן כדי לכסות שני שפתי האדן שיהיו שפתי הקרש ושטחי האדן שוות כמו בשאר הקרשים אלא היה חרוץ בעוביו מצדו האחד בלבד הדבק עם רוחב הקרש הצפוני והדרומי כדי לכסות השפה של האדן של המקצוע אשר היא דבקה עם שפת האדן של הקרש הצפוני והדרומי שלא יפרידו האדנים בין קרש המקצוע ובין הקרש הצפוני והדרומי ולכן יהיה מאמר כנגד חריץ של צד קרש הצפוני והדרומי כדי שלא יפרידו האדנים ביניהם הוא ההבדל שבין קרש המקצוע ובין שאר הקרשים שהחריץ שהיה בעובי קרש המקצוע היה כנגד חריץ של צד קרש הצפוני כדי שלא יפרידו האדנים ביניהם ואלו החריץ שהיה בעובי שאר הקרשים לא היה כנגד החריץ של קרש שבצדו אלא כנגד פנים וכנגד חוץ ועוד שהחריץ שבעובי קרש המקצוע היה כדי שלא יפרדו האדנים בין קרש לקרש ואלו החריץ שהיה בעובי שאר הקרשים לא היה רק כדי שיהיו שטחי האדנים ושטחי הקרשים שוים ולא יהיו עודפי' זה לזה:
כן יהיה לשניהם הקרשים שבמקצוע לקרש שבסוף צפון ולקרש המערבי וכן לשני המקצועות. שאין לשני המקצועות פי' של לשניהם הכתוב קודם ממנו שא"כ לא היה לו לכתוב אלא כן יהיה לשניהם לשני המקצועות למה חזר וכתב עוד פעם אחרת מלת יהיה אלא עכ"ל שמאמר לשני המקצועות יהיו הוא דבור לעצמו ומאמר כן יהיה לשניהם הוא דבור לעצמו הראשון לשני הקרשים שבמקצוע ופירושו כמו שכל קרש וקרש מכל קרשי המשכן היה חרוץ מלמעלה ברחבו שני חריצין בשני צדיו כדי עובי טבעת ומכניסן בטבעת אחת כן יהיה ג"כ לשניהם ר"ל לשני הקרשים שבמקצוע הקרש שבסוף פאת צפון והקרש המערבי ששניהם נקראים מקצוע מפני שהקרש שבסוף פאת צפון הוא מקצוע הקרשים הצפוניים והקרש שבתחלת הפאה המערבית הדבק לו הוא מקצוע הקרשים המערביים והשני לשני המקצועות שפירושו כמו זו הדרך יהיה לשני המקצועות ר"ל המקצוע המערבי דרומי והמקצוע המערבי צפוני שמקצוע המערבי דרומי יהיה בטבעת אחת בראשו עם הקרש האחרון מהקרשים הדרומיים הדבק לו והמקצוע המערבי צפוני יהיה בטבעת אתת בראשו עם הקרש אחרון מהקרשים הצפוני' הדבק לו ובזה יהיו כל קרשי המשכן קשורים ודבוקים זה לזה:
היה עושה את האדנים חלולים וחורץ את הקרש מלמעה רביע מכאן ורביע מכאן והחריץ חציו באמצע. אינו ר"ל שיהיה חורץ רביע רוח הקרש מכאן ורביע רוחב הקרש מכאן ותצי רוחב הקרש באמצע שא"כ לא נשא' כלום כל רוחב הקרש ומאי ועשה לו שתי ידות כמין שני חווקין דקאמר גם אינו ר"ל רביע החריץ מכאן ורביע החריץ מכאן וחצי החריץ באמצע כדפי' הרמב"ן ז"ל דא"כ לא היה לו לומר והחריץ חציו באמצע אחר מאמר רביע מכאן ורביע מכאן שכבר פתח תחלה חורץ רביע מכאן ורביע מכא ועוד האי והחריץ חציו באמצע וחציו החרוץ באמצע מיבעי ליה כפי הסדר שהתחיל בו רביע החריץ מכאן ורביע החריץ מכאן שכפי הסדר הזה היה לו לומר וחציו החריץ באמצע לא שיתחיל עתה סדר אחר לומר והחריץ חציו באמצע לכן הנרצה בזה הוא מה שפירש רש"י למעלה מניח רביע רחבו מכאן ורביע רחבו מכאן והן הן הידות והחריץ חצי רוחב הקרש באמצע ובתחלה הזכיר פירושה של סדר המקראות ואחר כך הביא הבריתא כצורתה ולא הי' אותה מפני שסמך על מה שפירש בתחלה ולכן אחר שהביא הבריתא כצורתה כתב כך היא המשנה והפירוש שלה הצעתי למעלה על סדר המקראות ויהיה פירוש הבריתא הזאת לרש"י ז"ל כך היה חורץ את הקרש מלמטה ואיך היתה צורת החריץ הזה מניח רביע רוחב הקרש מכאן ורביע רחבו מכאן והחריץ היה חצי רוחב הקרש באמצע ונשארו רביע הקרש מכאן ורביע הקרש מכאן כמין שני חווקין שהן כמין שתי שליבות הסולם המובדלו' זו מזו ומשופות ליכנס בחלל האדן כו' ומכניסן לתוך שני אדנים שנאמר שני אדנים שני אדנים תחת הקרש האחד וכיוצא בפירושו זה היא מה שצריך לפרש על מה ששנו בסיפא דבריתא הזאת וחורץ את הקרש מלמעלה אצבע מכאן ואצבע מכאן ונותן לתוך טבעת אחת של זהב כדי שלא יהיו נפרדים זה מזה שאין פירושו שרוחב החריץ היה כשעור אצבע מכאן וכשעור אצבע מכאן אלא שמניח מן הקרש שעור אצבע ושעור אצבע מכאן ואחר כך חורץ מכאן כשעור עובי הטבעת וכך נראה גם מדברי רש"י ז"ל שפירש בפסוק ויחדו יהיו תמים על ראשו כל קרש וקרש היה חרוץ מלמעלה ברחבו שני חריצים בשני צדיו כדי עובי הטבעת ש"מ שאצבע מכאן ואצבע מכאן דקאמר אינו על שיעור רוחב החריץ אלא על שיעור מה שמניח מהקרש מכאן ומכאן וכאילו אמר מניח אצבע מכאן ואצבע מכאן וחורץ והמפר' רביע האמה מכאן ורביע האמה מכאן טועה הוא מפני שמאמר והחריץ חציו באמצע עכ"ל שפי' חציו הוא חצי רוחב הקרש כדפי' רש"י או חצי החריץ כדפי' הרמב"ן לא חצי האמה דא"כ חציה מיבעי ליה שהאמה לשון נקבה היא בכל מקום ואם כן איך יתכן שיאמר רביע מכאן ורביע מכאן והחריץ חציו באמצע ויהיה פירוש סתם רביע על רביע האמה ופירוש סתם חציו על חציו הקרש או על חצי החריץ ועוד בשלמה הקרש או החריץ כבר נזכרו בלשון הבריתא במאמ' וחורץ את הקרש אלא אמה מאן דכר שמה עד שיאמר סתם רביע האמה:
משולשים בתוך עשר אמות של גובה הקרש חלק אחד מן הטבעת העליונה ולמעלה וחלק אחד מן התחתונה ולמטה וכל חלק הוא רביע אורך הקרש ושני חלקים בין טבע' לטבעת. וכן פירש בפרק הקורא את המגלה למפרע גבי נקראת אגרת שאם הטיל בה שלשה חוטי גידין כשרה אמר רב נחמן בר יצחק ובלבד שיהו משולשין שיהא מראש הדף עד הגיד כמגיד לחברו השני ומן השני לשלישי כמשלישי לסוף התפר וכן מצינו גם כן בערי מקלט שהיו משולשות ואמר שהיה מדרום לחברון כמו מחברון לשכם ומחברון לשכם כמשכם לקדש ומשכם לקדש כמו מקדש לצפון ונקראו משולשים אף על פי שהם לד' חלקים שוים מפני שעם החלוק הזה יהיה נחלק לג' חלקים שוים מראש הקרש עד הבריח התיכון כמו מהבריח העליון עד הבריח התחתון ומהבריח העליון עד הבריח התחתון כמו מהבריח התיכון עד סוף הקרש וכן בכלם דין אחד לכל ומה שלקחו החלוק הזה שבו היו משולשים ולא החלוק האחר שבו היו מרובע' הוא מפני שהשני חלקים שמשני צדי הבריח העליון שהאחד מהם מראש הקרש עד הבריח ההוא והאחר מהבריח ההוא עד הבריח התיכון מאחר שהם משני צדדיו בשווי והוא באמצע נקראים שלו וכן השני חלקים שבשני צדי הבריח התיכון שהאחד מהם מהבריח העליון עד התיכון והאחר מהתיכון עד התחתון הם נקראים שלו מאחר שהם משני צדדיו בשווי וכן השני חלקים שמשני צדי הבריח התחתון שהאחד מהם מהתיכון עד התחתון והאחר מהתחתון עד סוף הקרש הם נקראים שלו מאחר שהם משני צדדיו בשווי:
והתיכון ארכו שלשים אמה וזהו מן הקצה אל הקצה מן המזרח ועד המערב. זהו לפי הבריתא דמלאכת המשכן אבל בפ' הזורק אמרו והבריח התיכון בתוך הקרשים מבריח מן הקצה אל הקצה תנא בנס היה עומד דס"ל דפי' מן הקצה אל הקצ' הוא מן הקצה המזרחי דרומי עד הקצה הצפוני מזרחי שהיה מסבב כל הג' רוחות שאח' שהקרשים כלם היו נתונים באדנים לצפון למערב ולדרום היה נותנו ומבריח לג' הרוחות ואין לב אומן שיכול לעשות כן ובנס היה נכפף מאליו כך פרש"י שם ופליגא אברית' דמלאכ' המשכן ורש"י ז"ל תפס הברית' עקר והמשיך פירוש כל המקראות על פי הבריתא אפילו במקום שהכתוב עומד לנגד' כל שכן במקום שאין שם נגוד כלל שהרי אחר שכתב גבי יריעות התחתונות שנשתיירו שמנה אמות תלויין על אחורי המשכן שבמערב ושתי אמות התחתונות מגולות זו מצאתי בברית' וארבעים ותשע מדות אבל במסכת שבת אין היריעות מכסות את עמודי המזרח ותשעה אמות תלויות אחורי המשכן והכתוב מסייענו ונתת את הפרכת תחת הקרשים ואם כדברי הבריתא הזאת נמצאת פרכת משוכה מן הקרשים ולמערב אמה חזר וכתב גבי תסרח על אחורי המשכן לכסות שתי אמות שהיו מגולות בקרשים והיינו כפירוש הבריתא דאי לפירוש פרק הזורק אינן מגולות רק אמה אחת כדלעיל:
והקמות את המשכן לאחר שיגמר הקימהו. פי' צווי הוא למשה שיקימהו הוא בעצמו כי לא יתכן שיקימוהו המקימים מחמת רוב כובדו אלא בשיקימו הוא תחלה וזהו שכתב בפרשת אלה פקודי ותכל כל עבודת המשכן אהל מועד כו' ויביאו את המשכן אל משה כו' ופירש רש"י שלא היו יכולים להקימו לפי שלא עשה משה שום מלאכה במשכן והניח לו הקב"ה הקמתו שלא היה יכול להקימו שום אדם מחמת כובד הקרשים שאין כח באדם לזקפן ומשה העמידן אמר משה לפני הקב"ה ואיך אפשר הקמתו על ידי אדם אמר לו עסוק אתה בידך נראה כמקימו והוא נזקף וקם מאיליו וזהו שנאמר הוקם המשכן הוקם מאליו לא שיהיה פי' והקמו' את המשכן לומר שתכלית המשכן הוא שיקימוהו המקימים כמו והבאת שמה מבית לפרכת את ארון העדות שאינו צווי רק הודעת תכליתו כאילו אמר כדי שיהיה הארון שמה מפני שאין זה התכלית יוצא חוץ מעצמו עד שיצטרך להודיעו כי דבר ידוע הוא שאותן הכתלים והתקרה אינן רק להקים בית ומה צורך להזכיר זה:
הראת בהר קודס לכן. פי' קודם הקמתו שאע"פ שעכשיו עדיין לא הראה לו והיה ראוי לומר כמשפטו אשר תוראה בהר בלשון עתיד מכל מקום הכתוב מדבר בלשון עבר מפני שבעת הקמתו כבר הראה לו:
והפרכת ארכה עשר אמות לרחבו של משכן ורחבה עשר אמות כגבהן של קרשים. לא ידעתי למה יהיה ארכה לרחבו ורחבה לגבהו ולא ההיפך שיהיה רחבה לרחבו וארכה לארכו ועוד מאח' שהיא מרובעת איך יפול בה אורך ורוחב ולא ידעתי מקומו:
