תנ"ך על הפרק - שמות כו - הכתב והקבלה

תנ"ך על הפרק

שמות כו

76 / 929
היום

הפרק

תבנית המשכן

וְאֶת־הַמִּשְׁכָּ֥ן תַּעֲשֶׂ֖ה עֶ֣שֶׂר יְרִיעֹ֑ת שֵׁ֣שׁ מָשְׁזָ֗ר וּתְכֵ֤לֶת וְאַרְגָּמָן֙ וְתֹלַ֣עַת שָׁנִ֔י כְּרֻבִ֛ים מַעֲשֵׂ֥ה חֹשֵׁ֖ב תַּעֲשֶׂ֥ה אֹתָֽם׃אֹ֣רֶךְ ׀ הַיְרִיעָ֣ה הָֽאַחַ֗ת שְׁמֹנֶ֤ה וְעֶשְׂרִים֙ בָּֽאַמָּ֔ה וְרֹ֙חַב֙ אַרְבַּ֣ע בָּאַמָּ֔ה הַיְרִיעָ֖ה הָאֶחָ֑ת מִדָּ֥ה אַחַ֖ת לְכָל־הַיְרִיעֹֽת׃חֲמֵ֣שׁ הַיְרִיעֹ֗ת תִּֽהְיֶ֙יןָ֙ חֹֽבְרֹ֔ת אִשָּׁ֖ה אֶל־אֲחֹתָ֑הּ וְחָמֵ֤שׁ יְרִיעֹת֙ חֹֽבְרֹ֔ת אִשָּׁ֖ה אֶל־אֲחֹתָֽהּ׃וְעָשִׂ֜יתָ לֻֽלְאֹ֣ת תְּכֵ֗לֶת עַ֣ל שְׂפַ֤ת הַיְרִיעָה֙ הָאֶחָ֔ת מִקָּצָ֖ה בַּחֹבָ֑רֶת וְכֵ֤ן תַּעֲשֶׂה֙ בִּשְׂפַ֣ת הַיְרִיעָ֔ה הַקִּ֣יצוֹנָ֔ה בַּמַּחְבֶּ֖רֶת הַשֵּׁנִֽית׃חֲמִשִּׁ֣ים לֻֽלָאֹ֗ת תַּעֲשֶׂה֮ בַּיְרִיעָ֣ה הָאֶחָת֒ וַחֲמִשִּׁ֣ים לֻֽלָאֹ֗ת תַּעֲשֶׂה֙ בִּקְצֵ֣ה הַיְרִיעָ֔ה אֲשֶׁ֖ר בַּמַּחְבֶּ֣רֶת הַשֵּׁנִ֑ית מַקְבִּילֹת֙ הַלֻּ֣לָאֹ֔ת אִשָּׁ֖ה אֶל־אֲחֹתָֽהּ׃וְעָשִׂ֕יתָ חֲמִשִּׁ֖ים קַרְסֵ֣י זָהָ֑ב וְחִבַּרְתָּ֨ אֶת־הַיְרִיעֹ֜ת אִשָּׁ֤ה אֶל־אֲחֹתָהּ֙ בַּקְּרָסִ֔ים וְהָיָ֥ה הַמִּשְׁכָּ֖ן אֶחָֽד׃וְעָשִׂ֙יתָ֙ יְרִיעֹ֣ת עִזִּ֔ים לְאֹ֖הֶל עַל־הַמִּשְׁכָּ֑ן עַשְׁתֵּי־עֶשְׂרֵ֥ה יְרִיעֹ֖ת תַּעֲשֶׂ֥ה אֹתָֽם׃אֹ֣רֶךְ ׀ הַיְרִיעָ֣ה הָֽאַחַ֗ת שְׁלֹשִׁים֙ בָּֽאַמָּ֔ה וְרֹ֙חַב֙ אַרְבַּ֣ע בָּאַמָּ֔ה הַיְרִיעָ֖ה הָאֶחָ֑ת מִדָּ֣ה אַחַ֔ת לְעַשְׁתֵּ֥י עֶשְׂרֵ֖ה יְרִיעֹֽת׃וְחִבַּרְתָּ֞ אֶת־חֲמֵ֤שׁ הַיְרִיעֹת֙ לְבָ֔ד וְאֶת־שֵׁ֥שׁ הַיְרִיעֹ֖ת לְבָ֑ד וְכָפַלְתָּ֙ אֶת־הַיְרִיעָ֣ה הַשִּׁשִּׁ֔ית אֶל־מ֖וּל פְּנֵ֥י הָאֹֽהֶל׃וְעָשִׂ֜יתָ חֲמִשִּׁ֣ים לֻֽלָאֹ֗ת עַ֣ל שְׂפַ֤ת הַיְרִיעָה֙ הָֽאֶחָ֔ת הַקִּיצֹנָ֖ה בַּחֹבָ֑רֶת וַחֲמִשִּׁ֣ים לֻֽלָאֹ֗ת עַ֚ל שְׂפַ֣ת הַיְרִיעָ֔ה הַחֹבֶ֖רֶת הַשֵּׁנִֽית׃וְעָשִׂ֛יתָ קַרְסֵ֥י נְחֹ֖שֶׁת חֲמִשִּׁ֑ים וְהֵבֵאתָ֤ אֶת־הַקְּרָסִים֙ בַּלֻּ֣לָאֹ֔ת וְחִבַּרְתָּ֥ אֶת־הָאֹ֖הֶל וְהָיָ֥ה אֶחָֽד׃וְסֶ֙רַח֙ הָעֹדֵ֔ף בִּירִיעֹ֖ת הָאֹ֑הֶל חֲצִ֤י הַיְרִיעָה֙ הָעֹדֶ֔פֶת תִּסְרַ֕ח עַ֖ל אֲחֹרֵ֥י הַמִּשְׁכָּֽן׃וְהָאַמָּ֨ה מִזֶּ֜ה וְהָאַמָּ֤ה מִזֶּה֙ בָּעֹדֵ֔ף בְּאֹ֖רֶךְ יְרִיעֹ֣ת הָאֹ֑הֶל יִהְיֶ֨ה סָר֜וּחַ עַל־צִדֵּ֧י הַמִּשְׁכָּ֛ן מִזֶּ֥ה וּמִזֶּ֖ה לְכַסֹּתֽוֹ׃וְעָשִׂ֤יתָ מִכְסֶה֙ לָאֹ֔הֶל עֹרֹ֥ת אֵילִ֖ם מְאָדָּמִ֑ים וּמִכְסֵ֛ה עֹרֹ֥ת תְּחָשִׁ֖ים מִלְמָֽעְלָה׃וְעָשִׂ֥יתָ אֶת־הַקְּרָשִׁ֖ים לַמִּשְׁכָּ֑ן עֲצֵ֥י שִׁטִּ֖ים עֹמְדִֽים׃עֶ֥שֶׂר אַמּ֖וֹת אֹ֣רֶךְ הַקָּ֑רֶשׁ וְאַמָּה֙ וַחֲצִ֣י הָֽאַמָּ֔ה רֹ֖חַב הַקֶּ֥רֶשׁ הָאֶחָֽד׃שְׁתֵּ֣י יָד֗וֹת לַקֶּ֙רֶשׁ֙ הָאֶחָ֔ד מְשֻׁלָּבֹ֔ת אִשָּׁ֖ה אֶל־אֲחֹתָ֑הּ כֵּ֣ן תַּעֲשֶׂ֔ה לְכֹ֖ל קַרְשֵׁ֥י הַמִּשְׁכָּֽן׃וְעָשִׂ֥יתָ אֶת־הַקְּרָשִׁ֖ים לַמִּשְׁכָּ֑ן עֶשְׂרִ֣ים קֶ֔רֶשׁ לִפְאַ֖ת נֶ֥גְבָּה תֵימָֽנָה׃וְאַרְבָּעִים֙ אַדְנֵי־כֶ֔סֶף תַּעֲשֶׂ֕ה תַּ֖חַת עֶשְׂרִ֣ים הַקָּ֑רֶשׁ שְׁנֵ֨י אֲדָנִ֜ים תַּֽחַת־הַקֶּ֤רֶשׁ הָאֶחָד֙ לִשְׁתֵּ֣י יְדֹתָ֔יו וּשְׁנֵ֧י אֲדָנִ֛ים תַּֽחַת־הַקֶּ֥רֶשׁ הָאֶחָ֖ד לִשְׁתֵּ֥י יְדֹתָֽיו׃וּלְצֶ֧לַע הַמִּשְׁכָּ֛ן הַשֵּׁנִ֖ית לִפְאַ֣ת צָפ֑וֹן עֶשְׂרִ֖ים קָֽרֶשׁ׃וְאַרְבָּעִ֥ים אַדְנֵיהֶ֖ם כָּ֑סֶף שְׁנֵ֣י אֲדָנִ֗ים תַּ֚חַת הַקֶּ֣רֶשׁ הָֽאֶחָ֔ד וּשְׁנֵ֣י אֲדָנִ֔ים תַּ֖חַת הַקֶּ֥רֶשׁ הָאֶחָֽד׃וּֽלְיַרְכְּתֵ֥י הַמִּשְׁכָּ֖ן יָ֑מָּה תַּעֲשֶׂ֖ה שִׁשָּׁ֥ה קְרָשִֽׁים׃וּשְׁנֵ֤י קְרָשִׁים֙ תַּעֲשֶׂ֔ה לִמְקֻצְעֹ֖ת הַמִּשְׁכָּ֑ן בַּיַּרְכָתָֽיִם׃וְיִֽהְי֣וּ תֹֽאֲמִים֮ מִלְּמַטָּה֒ וְיַחְדָּ֗ו יִהְי֤וּ תַמִּים֙ עַל־רֹאשׁ֔וֹ אֶל־הַטַּבַּ֖עַת הָאֶחָ֑ת כֵּ֚ן יִהְיֶ֣ה לִשְׁנֵיהֶ֔ם לִשְׁנֵ֥י הַמִּקְצֹעֹ֖ת יִהְיֽוּ׃וְהָיוּ֙ שְׁמֹנָ֣ה קְרָשִׁ֔ים וְאַדְנֵיהֶ֣ם כֶּ֔סֶף שִׁשָּׁ֥ה עָשָׂ֖ר אֲדָנִ֑ים שְׁנֵ֣י אֲדָנִ֗ים תַּ֚חַת הַקֶּ֣רֶשׁ הָאֶחָ֔ד וּשְׁנֵ֣י אֲדָנִ֔ים תַּ֖חַת הַקֶּ֥רֶשׁ הָאֶחָֽד׃וְעָשִׂ֥יתָ בְרִיחִ֖ם עֲצֵ֣י שִׁטִּ֑ים חֲמִשָּׁ֕ה לְקַרְשֵׁ֥י צֶֽלַע־הַמִּשְׁכָּ֖ן הָאֶחָֽד׃וַחֲמִשָּׁ֣ה בְרִיחִ֔ם לְקַרְשֵׁ֥י צֶֽלַע־הַמִּשְׁכָּ֖ן הַשֵּׁנִ֑ית וַחֲמִשָּׁ֣ה בְרִיחִ֗ם לְקַרְשֵׁי֙ צֶ֣לַע הַמִּשְׁכָּ֔ן לַיַּרְכָתַ֖יִם יָֽמָּה׃וְהַבְּרִ֥יחַ הַתִּיכֹ֖ן בְּת֣וֹךְ הַקְּרָשִׁ֑ים מַבְרִ֕חַ מִן־הַקָּצֶ֖ה אֶל־הַקָּצֶֽה׃וְֽאֶת־הַקְּרָשִׁ֞ים תְּצַפֶּ֣ה זָהָ֗ב וְאֶת־טַבְּעֹֽתֵיהֶם֙ תַּעֲשֶׂ֣ה זָהָ֔ב בָּתִּ֖ים לַבְּרִיחִ֑ם וְצִפִּיתָ֥ אֶת־הַבְּרִיחִ֖ם זָהָֽב׃וַהֲקֵמֹתָ֖ אֶת־הַמִּשְׁכָּ֑ן כְּמִ֨שְׁפָּט֔וֹ אֲשֶׁ֥ר הָרְאֵ֖יתָ בָּהָֽר׃וְעָשִׂ֣יתָ פָרֹ֗כֶת תְּכֵ֧לֶת וְאַרְגָּמָ֛ן וְתוֹלַ֥עַת שָׁנִ֖י וְשֵׁ֣שׁ מָשְׁזָ֑ר מַעֲשֵׂ֥ה חֹשֵׁ֛ב יַעֲשֶׂ֥ה אֹתָ֖הּ כְּרֻבִֽים׃וְנָתַתָּ֣ה אֹתָ֗הּ עַל־אַרְבָּעָה֙ עַמּוּדֵ֣י שִׁטִּ֔ים מְצֻפִּ֣ים זָהָ֔ב וָוֵיהֶ֖ם זָהָ֑ב עַל־אַרְבָּעָ֖ה אַדְנֵי־כָֽסֶף׃וְנָתַתָּ֣ה אֶת־הַפָּרֹכֶת֮ תַּ֣חַת הַקְּרָסִים֒ וְהֵבֵאתָ֥ שָׁ֙מָּה֙ מִבֵּ֣ית לַפָּרֹ֔כֶת אֵ֖ת אֲר֣וֹן הָעֵד֑וּת וְהִבְדִּילָ֤ה הַפָּרֹ֙כֶת֙ לָכֶ֔ם בֵּ֣ין הַקֹּ֔דֶשׁ וּבֵ֖ין קֹ֥דֶשׁ הַקֳּדָשִֽׁים׃וְנָתַתָּ֙ אֶת־הַכַּפֹּ֔רֶת עַ֖ל אֲר֣וֹן הָעֵדֻ֑ת בְּקֹ֖דֶשׁ הַקֳּדָשִֽׁים׃וְשַׂמְתָּ֤ אֶת־הַשֻּׁלְחָן֙ מִח֣וּץ לַפָּרֹ֔כֶת וְאֶת־הַמְּנֹרָה֙ נֹ֣כַח הַשֻּׁלְחָ֔ן עַ֛ל צֶ֥לַע הַמִּשְׁכָּ֖ן תֵּימָ֑נָה וְהַ֨שֻּׁלְחָ֔ן תִּתֵּ֖ן עַל־צֶ֥לַע צָפֽוֹן׃וְעָשִׂ֤יתָ מָסָךְ֙ לְפֶ֣תַח הָאֹ֔הֶל תְּכֵ֧לֶת וְאַרְגָּמָ֛ן וְתוֹלַ֥עַת שָׁנִ֖י וְשֵׁ֣שׁ מָשְׁזָ֑ר מַעֲשֵׂ֖ה רֹקֵֽם׃וְעָשִׂ֣יתָ לַמָּסָ֗ךְ חֲמִשָּׁה֙ עַמּוּדֵ֣י שִׁטִּ֔ים וְצִפִּיתָ֤ אֹתָם֙ זָהָ֔ב וָוֵיהֶ֖ם זָהָ֑ב וְיָצַקְתָּ֣ לָהֶ֔ם חֲמִשָּׁ֖ה אַדְנֵ֥י נְחֹֽשֶׁת׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק

שש משזר. כל חוט וחוט כפול ששה (רש"י מרבותינו יומא ע"א ב') ילמדונו מרבויי דמקראות לפרש מלת שש כפול על הפשתן ועל מספר הששה (זעכספאך געצווירנטען ביססוס): קרשים. רגילים לתרגמו (ברעטט) ולא יתכן, כי בזה לא יובן רק נסר דק כאצבע ומעט יותר, וזה נקרא צלע (מ"א ו'), ויבן את קירות הבית בצלעות ארזים, שפירשוהו בנסרים דקים של ארזים, אמנם קרשי המשכן היו עבים אמה ברוחב אמה וחצי (שבת צ"ח), וזה קורה עבה (באלקען), וכן קראו רבותינו קרשי המשכן בשם קורות, כמ"ש בילקוט שיר השירים (על פסוק קורות בתינו ארזים), מנין היו להם ארזים במדבר יעקב אבינו נטען, ואמר להם כשתגאלו קחו אותם עמכם, ועליהם אמר שלמה קורות בתינו ארזים, ועל זה נבנו דברי הפייטן שהביא רש"י כאן טס מטע מזורזים קורות בתינו ארזים (ועצי שטים הוא מין ארז כברבה ותנחומא כאן), וכן פירש"י שם קורות בתינו ארזים, בשבח המשכן מדבר. ולדעתם אין קורות האמור שם על אותן המונחים למעלה מכותל לכותל לקשר ולחבר אותם יחד, כי זה לא הי' במשכן, אבל פירשו קורות כמו קירות שהוא כותל הצדדי (וואֶנדע), וכמו שנקראו הקורות בשם קירות (מ"א ו') מן הקרקע עד הקירות, שפירשוהו עד תקרה המכסה: חמשה בריחים. לרש"י אלו חמשה שלשה הן, אלא שהבריח העליון והתחתון עשוי משתי חתיכות זה מבריח עד חצי הכותל וזה מבריח עד חצי הכותל, עד שמגיעין זה לזה באמצע, ואלו הבריחים היו להן טבעות מחוץ לקרשים לכנוס לתוכן. והחמישי נקרא תיכון שהי' נכנס בעובי הקרשים ומבריח מקצה הכותל עד קצהו. ורשב"ם כתב, חמשה טבעות הי' בכל קרש מבחוץ זה תחת זה להכניס בהן הבריחים, מלבד הבריח התיכון שבתוך הקרשים שהיו נקובים כלם להכניס הבריח התיכון בתוכם בתוך חלל הקרשים, הרי האדנים מלמטה והבריחים החיצונים ובריח התיכון, הרי חוזק התיכון בתוכם בתוך חלל נקבי הקרשים גדול. לפי פשוטו של מקרא שלשה בריחים תיכונים היו א' בצפון וא' בדרום וא' במערב מן הקצה אל הקצה, מקצה כותל צפוני לקצהו השני, וכן בדרום וכן במערב, וע"י המקצעות נתחבר כל המשכן כל שלש כותליו יחד, שהרי בריחי הצפון והדרום נכנסו גם במקצעות שהרי אמה מן המקצוע מכסה עובי קרש של מקצוע השני, והרי קבועים ראשי הבריחים של צפון ודרום במקצעות. ולפי דברי רבותינו בריח התיכון מתעגל בתוך שלשת הכותלים מן הקצה אל הקצה ע"י נס, עכ"ד. הביא רשב"ם דברי רבותינו, דלפירושו למה נאמר והבריח התיכון מבריח מן הקצה אל הקצה, הא לדבריו גם שאר הבריחים היו מבריחים מקצה הכותל ועד קצהו, לכן הוסיף דעת רבותינו שהתיכון המסתתר הי' מתעגל בתוך שלשת כתלים מן הקצה אל הקצה. וראיתי במכדרשב"י (בלק קפ"ו) שכתב אי תימא דההוא בריח התיכון אחרא הוא דלא הוא בכללא דאינון חמשה, לאו הכי, אלא ההוא בריח התיכון מאינון חמשה הוה, תרין מכאן ותרין מכאן וחד באמצעיתא הוא הוה בריח התיכון, לקבל דא חמש אצבען בידא דבר נש, והבריח התיכון באמצעיתא רב ועלאה מכלא בה קיימן שאר אחרנין. מלשון זה מבואר שלא הי' בריח תיכון כ"א המסתתר בתוך עובי הקרשים, אבל מצד החיצון לא הי' בריח אמצעי, וזה כרש"י דלא כרשב"ם. ומבואר בו ג"כ שבצד חיצון היו בקרשים ארבעה בריחים שלמים זה תחת זה והבריח התיכון המסתתר הי' גדול הרבה יותר מכל הנשארים, וזה כרשב"ם דלא כרש"י. וממה דכתיב והבריח בה"א משמעותו אל בריח המוזכר, ואילו הי' חוץ מהחמשה הי' ראוי לומר ובריח בלא ה': פרכת. לשון מחיצה הוא, ובלשון חכמים פרגוד דבר המבדיל בין המלך ובין העם (רש"י), מפני כבוד המלך שלא יתערב רשות המלך עם רשות העם (פאָרהאנג), ונעשה במשכן ובמקדש מפני כבוד השכינה שלא יתערב רשות הדביר ששם משכן השכינה, עם רשות ההיכל, וכמ"ש והבדילה הפרכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים. ושם פרכת לא נמצא כ"א בעבודת המשכן והמקדש, ומסתעף לרש"פ משם פרך, שהונח על עשיית הפסק והשבתה לדבר אחד כדי להתחיל דבר שני (וכמ"ש לעיל ויעבידו את בנ"י בפרך), ומזה הענין של פרך המורה על הפסקת דבר בשביל דבר אחר נבנה שם פרכת ע"מ קטרת, להוראת הוילון המפסיק רשות אחר כדי שיתחיל רשות אחר (שיידעוואנד), שבזולת הוילון. הי' אותו הרשות מושך והולך, וע"י הוילון נשבר ונפרך והתחיל רשות אחר, ובבחינה זו יפול שם פרכת לאו דוקא על מין וילון בלבד כ"א גם על כל מחיצה וכותל של בנין, כל שנעשה כדי להפסיק בין רשות לרשות, ומה שמתרגמין פרכת מענין וילון התלוי באויר (פאָרהאנג), אינו נכון לפי זה, כי ל"ד וילון התלוי כי גם כותל בנין נקרא פרכת, וראוי לתרגמו (שיידע-צווישענוואנד), כי כך הי' באמת במקדש ראשון שלא הי' שום פרכת, כ"א מחיצה של בנין שעובי' אמה, אע"ג דכתיב ועשית פרכת, כי גם המחיצה ההיא היתה פרכת, אלא שתמוה קצת, מה שהוסכם בתלמוד (ב"ב ג') שלא הי' פרכת במקדש ראשון הרי מבואר בקרא (דה"ב ג' י"ד) ויעש את הפרכת תכלת וארגמן וכרמל ובוץ וגו', שזה מה שיורה שהי' שם פרכת מין וילון שמתכלת וארגמן אין שייך לעשות בנין, וגם הרמב"ם (בית הבחירה פ"ז ה"ב) כ' דבמקדש ראשון לא הי' שם אלא פרכת אחת בלבד, והיינו כפי מה שנזכר בד"ה; והרב בכ"מ הגי' דלמשכן קרא מקדש, וצריך ביאור, מדוע לא הניח דברי הרמב"ם כפשטן. והראב"ע בפי' כתב, וז"ל ככה מצאנו שעשה שלמה לפתח הדביר, אולי הקיר הי' עץ. ונראה שהתכוון לתרץ שלא יהיו דברי הש"ס שהי' שם כותל, ודברי הכתוב שבד"ה שהי' שם פרכת סותרים אהדדי, לזה אמר שבאמת הי' שם פרכת של תכלת, וגם קיר של עץ. (עיי' במשנה למלך פ"ה מכלי מקדש הי"א): כרבים. צורות כרובים, כ"ת אונקלס כאן במעשה פרכת, וכן במעשה המשכן בעשר יריעות, תרגם כרובין צורת כרובין, אמנם במעשה דכפרת לא תרגם צורת כרובין, רק כרובין, כי רק בכרובים דכפורת שלא הי' ציור בעלמא כ"א ממש דמות תינוק הי' עושה מזהב, לכן תרגם כרובים ולא צורת כרובין, אבל בכרובין דפרכת ודמשכן שהיו ציורים בעלמא מצויירים, לכן תרגם כרובים צורת כרובים, כ"כ המ"ל פ"ח מכ"מ הט"ו, וזה הי' נעלם מעיני הרא"ם שהסב דעת אונקלס לדבר אחר:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך