ואת המשכן תעשה וגו' עד ועשית פרכת. כפי מה שאמר היה ראוי שיאמר ועשית משכן כמו שאמ' ועשית שולחן ועשית מנורה ובשאר. האמנם אמר כאן ואת המשכן תעש' לפי שכבר אמ' למעלה ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם והיו יודעים שיעשו משכן ושצוה במעש' הארון אם להיותו עקר מעש' המשכן. ואם להודיע מה יעשה מהזהב שזכר בתחלת הנדבה כאשר פרשתי לכן אחרי שזכר השולחן והמנור' שיעשה מהזהב צוה על המשכן שיכנ' במלאכתו זהב וכסף ונחשת תכל' וארגמן ותולע' שני ושש ולזה אמר ואת המשכן תעשה כאלו אמ' ואולם את המשכן שכבר צויתיך עליו למעלה תעשה באופן כך וכך. והנה היו במשכן דברי' מתחלפים במהות' והם היריעות התחתונות הנקראות יריעות האהל שהיו עשר יריעות והן היו ארוגות שש משזר רוצה לומר חוטי שש כפולים לחוזק להיות שתי. ותכלת וארגמן ותולעת שני להיות ערב ולרקום מעשה חושב בהם וחז"ל (יומא ע"ב) דרשו שכל חוט היה כפול ששה. והם זהב תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר אבל אין הדעת סובלו כפי הפשט לפי שאם היו כל החוטים שוים איך יראו הכרובים מעשה חושב במרא' הצבעונין אם לא בחוטין משונים ועוד שהכתוב לא זכר בזה הזהב. ואתה תמצא כשתעיין בכתובי' שלא נזכר השש באמצע החוטין רק בתחלה או בסוף. להודיע כי השש משזר הוא השתי מפני שהוא חזק ומראהו לבן ומעשה אורג וחושב ורוקם יעשו בערב לפעמים יכנס בו חוט זהב ופעמים תכלת וכן השאר שהם משוני' בצבעיה' הנה אם כן כפי הפשט היו אלה היריעות משש משזר השתי שהוא פשתן לבן כפול שש חוטים והערב היה ממשי בצבע תכלת ובצבע ארגמן ובצבע תולעת שני והוא המשי אדום בצבעו הנקרא קארמיזי"ן ומפני חלופי הצבעים של אותו משי היו כרובים מעשה חושב ארוגים בהם באותה מלאכה. ונקרא מעשה חושב לפי שהוא מעשה ידי אומן שיסוך החוטין בחשבון ומחשב' עד שיראו הצורות משני צדדי היריעה מה שאין כן מעשה רוקם שהוא שיתפרו הצורות בחוטין ובמעשה מחט עד שיראו מצד אחד בלבד. וצוה שתהיה כל אחת מהיריעות שמונה ועשרים באמה לפי שכמו שזכרו במסכת מדות היו היריעות מונחות אחרי הקרשים לצד חוץ לראות'. והיה ארכן על רוחב המשכן עשר אמות ותולים תשעה מכל צד ומגיעין עד מקום האדני' שהיו נכנסי' מבין שליבת הקרשי' אמה ורוחב עשר' היריעו' היה בכלם יחד ארבעי' אמה ונתונים על אורך המשכן שלשים אמה ותולים מאחורי המשכן לצד מערב ומגיעי' עד הקרק' והיו באים הקרסים והלולאות נכח הפרכת המבדיל בין הקדש ובין קדש הקדשים. וכן פירשו המפרשי' כלם. אבל יקשה איך יעמדו היריעות במקצוע' רוח המערב כי היריע' הנוגעת בקרקע אחרי המשכן היה ארכה לשמונה ועשרי' אמות. ורוחב המשכן היה עשר אמות לבד. ולכן ראוי שנאמר שהיו נמתחין במתרים על יתדות המשכן בשתי קרנות המערביים. ואמ' חמש היריעות תהיינה חוברות אשה אל אחותה. להגיד שתהינה מחוברו' חמשה היריעות שרוחב כלם עשרים אמה ושיעשה לולאות תכלת שהם נקבים בצורת טבעות מוכפלים מחוטי תכלת להאחז בהם הקרסים על שפת היריעה האחת מן החמש יריעות המחוברות. ומפני שיש לה שתי שפתות מבאר שיהיה השפה מקצה בחובר' רצה לומר מן הצד שמתחברו' חמשים לולאות בשמונה ועשרים אמות מרחק שוה בינותם שיהיה כל מרחק חצי אמה וחצי שביעית אמה ואז תהיינה מקבילות הלולאות זו לזו ובהכנס הקרסים בלולאות היה המשכן אחד באותו אהל מהיריעות ההם. ואחרי שזכר יריעות השש והמשי שהיו אחרי הקרשים ועל הגג צוה עוד שיעשה יריעות עזים רוצה לומר ארוגות מצמר העזים ויהיו עשרה יריעות מהם וכל אחת מהן שלשים אמות באורך וארבע ברוחב. והנה יריעות העזים לא היו מעשה חושב ולא בצורת כרובים כי הם היו בלבד לשמור את יריעות המשכן היקרות וידוע שהדבר שהוא לתכלית שמירת דבר אח' הוא למטה ממנו במעל' בהכרח. ולכן אמ' שיהיו יריעות העזים לאהל על המשכן רוצה לומר לשמירתו. ולכן לא היו בהם הלולאות מתכלת ולא היו הקרסים מזהב כאשר היו ביריעות השש והמשי. אבל היו הלולאות מצמר גם כן והקרסי' מנחשת. ואמר וסרח העודף ביריעות האהל להגיד שהמשכן יהיה עשר יריעות כנגד עשרה מחנות של קדושי עליונין. והאהל שהוא יריעות העזים היה נוסף יריעה אחת אשר חציה היתה כפולה כנגד הכפרת לפנים וחציה תסרח על אחורי המשכן כדי להעלים המשכן מעיני כל רואה ומבית מבחוץ ומה שאמר למעלה וכפלת את היריעה הששית אל מול פני האהל פרש"י שחצי היריעה הזאת היה תלוי וכפול על המסך שבמזרח כנגד פתח האהל. וחצי' האח' היה סרח העודף שתסרח ותתפשט על אחורי המשכן לכסות שתי אמות מגולות מהקרשים. והאמה מזה והאמה מזה לצפון ולדרום בעודף באורך יריעות האהל שהם עודפות על אהל יריעות המשכן ב' אמות יהיה סרוח על צדי המשכן לצפון ולדרום. ואחרי המשכן הוא צד המערב לפי שהפתח במזרח היה שהם פניו וצפון ודרום קרואים צדדים לימין ולשמאל. ואחרי שזכר יריעות העזים שיהיו לאהל על המשכן לשמור היריעות היקרות צוה שיעשה עוד שמירה אחרת. והיא מעורות אלים מאדמים ומעורות תחשים שיעשה מהם מכסה לכסות גג המשכן על יריעות העזים והשא' שתחתיהם. והיה המכס' הזה לקבל מלמעלה מטר וגשמים ולכלוכים אחרים. הנה אם כן שלשה אהלים היו שם אהל משש ומשי. ואהל יריעות עזים אשר עליו. ומכסה האהל מעורות אלים מאדמים ועורת תחשים שהיה למעלה מהכל ויש אומרים שהיה על יריעות העזים מכסה עורות אלים מאדמי' שהיה מכסה את הגג והדפנות כלם ושהיה על הגג בלבד עור מכסה אחד מעורות תחשים. ושעל זה נאמר ועשית מכסה לאהל עורות אלים מאדמים שהוא היה מכסה כולל לאהל כלו ואמ' עוד ומכסה עורות תחשים מלמעלה שהיה מכסה לגג בלבד. ואינו נכון בעיני כי המכסה מהעורות אחד היה לא שתים והקמת המשכן מעידה עליו שנאמר ויקם משה את המשכן וגו'. ויפרוש את האהל על המשכן וישם את מכסה האהל עליו מלמעלה כאשר צוה ה' את משה. ומבוא' הוא שיריעות השש והמשי אשר אחר הקרשים הוא היה האהל היותר נכבד ויקר כי הוא היה הפנימי לנכח קדש הקדשים ולכן היה יותר חשוב והיה מעשה חושב כרובים. והאהל האמצעי מיריעות העזים אשר אחריו היה למטה ממנו במעלה ועודף עליו מכל צד ומקיפו ולא היה מקבל לכלוך. ומכסה האהל שבעורות היה למטה במדרגה מכלם. ולפי שהאהלים האלה היה בלתי אפשר שיתיצבו בקומה ועמידה בעצמם אם לא יהיה להם על מה שישענו לכן צוה ועשית את הקרשים למשכן עצי שטים עומדים ר"ל שיעשה להקים את המשכן ולהמתיחו כאהל לשבת קרשים מעצי שטים שהם חזקי' וקלים שיניחם עומדים זקופים לא מושכבים על הארץ זו על זו. והנה אמר ועשית את הקרשים ולא ועשית קרשים כמו שאמר ועשית שולחן ועשית מנורה. לפי שממה שאמר ואת המשכן תעשה ידענו שיהיו שם קרשים שאלמלא כן לא יהיה משכן ולכך אמר ועשית את הקרשים ר"ל המעמידים את המשכן ודרך המדרש כבר זכרתי שהוא רחוק שהוציאום ממצרים. ובמסכת שבת (ד' צ"ח) פרק הזורק חלקו החכמים בעובי הקרשים מהם אמרו שהיה עבים אמה מלמטה וגם כן מלמעלה ומהם אמר שמלמטה היה עבים אמה אבל היו מתמעטין והולכין ולמעלה היו חדין כאצבע. וזו היא לדעתי הסברא יותר ישרה לפי שהקרשים האלה היו בצורת הלוחות ואלו היו עבים וגסים כלן בעובי אמה תכבד משאם כי הנה משמר' בני מררי היו קרשי המשכן ובריחיו והקרשים היו מ"ח וכפי עבודתם ניתן להם שמנת הבקר בארבעה עגלות שיבוא לכל עגלה י"ב קרשים. ואיך ימשכו שתי בקר י"ב קרשים עבים אמה ורחבם אמה וחצי וארכם עשר אמות. כי הנה אפילו קרש אחד יהיה זרות כפי המנהג הטבעי והכתוב לא הגיד שנעשה בזה נס כלל על כן אמרתי שהיו הקרשים בצורת לוחות. ואולי שגם מלמטה לא היה עבים אמה כל שכן למעלה שהיו חדין כאצבע. ולפי שלא היה עבים נחשב זכר הכתוב אורך הקרשים שהיה עשר אמות להיות אורך הקרשים לגובה הכתלים. כי כן היה גובהו של משכן עשר אמות ורוחבם אמה וחצי אבל לא זכר עבים ואמר שתי ידות לקרש האחד להודיע שכל קרש לצד מטה היו לו שתי ידות משני צדדי הקרש כי היו כורתים באמצע הקרש לרחבו ברוחב אמה על אמה כצורת ח' ונשאר יד לכל צד גבוה אמה ורחב רביע אמה והוא חצי זרת משולבות אשה אל אחותה כלומר שיהיו שתי הידות של שני הקרשים מחוברים דחוקים זו עם זו בתוך חלל אדן אחד ונמצא שני אדנים היו תחת הקרש האחד לשתי ידותיו וכן שתי ידות של שני קרשים בתוך חלל אדן אחד כי היה כל אדון נחלק לשני חצאי קרש ויקראו אדן הבליטה הנבלעת בתוך הקרש כי אדן הוא לשון אוזן בלשון ערבי או ארמי ונתחלף הדל"ת בזי"ן מפני שהם כאזנים בצורה. וכן אמרו במדרש (מ"ר ש"ה ד' ב') למה היו דומים דברי תורה עד שלא בא שלמה לכפיפה שאין בה אזנים בא שלמה ועשה אזנים לכפיפה. הנה אם כן היה כורת וחורץ את הקרש מלמטה באמצעו בגובה אמה מניח רביע מכאן ורביע מכאן ורביע רחבו מכאן והן הן הידות ומכניס אותן באדנים שהיו חלולים. והיו האדנים גבוהים אמה ויושבים רצופין זה אצל זה וידות הקרש הנכנסות בחלל האדנים חרוצות מג' עבריהם רוחב הארץ כעובי שפת שני האדנים שיפסיק ביניהם וז"ש משולבות אשה אל אחותה עשויות כעין שליבת סולם אשה אל אחותה מכוונות זו כנגד זו ומובדלות זו כנגד זו וכמו שכתב רש"י ואפשר לפרש הפסוקים האלה באחד משני פרושים. אם שהיה לכל שני האדנים גוף אחד מפני שכל בעל חי גוף אחד בעל שתי אזנים. אבל יקשה על זה מה שאמר הכתוב מאת אדנים למאת הככר ככר לאדן דמשמע שכל אדן היה בפני עצמו ומשקלו ככר כסף. וגם אמרו כאן שני אדנים תחת הקרש האחד אינו מתישב היטב כפי זה הפירוש. ויש מפרשים מפני זה כי כל אדן הוא גוף בפני עצמו ולפי זה היה כל רגל הקרש חתוך בצורה אחרת. ויהיה כפי זה הפירוש אמרו משולבות אשה אל אחותה שכל יד תהיה דחוקה באופן שלא יהיה רוחב בין יד ליד אלא כדי שיכנס באדנים. והנה יתיחסו למשכן אברי הבעלי חיים לדמיון וקרא הכתוב לצדדי המשכן באורך צלעי המשכן לדמיון עצמות הצד בב"ח שהם צלעות ממש הדומים לקרשים העומדים זה בצד זה וכן נאמר בו פנים ואחור וכתף וירכתים ורגלים וידות ואדנים וראש שכלם הם לדמיון האברים בחי שהיה זה אם מפני היות המשכן והקרשים רומזים לגרמים השמימיים ומניעיהם כמו שזכרתי ברמז החכמה והם להיותם רומזים לכתות בני אדם ומדרגותיהם כמו שביארתי ברמז התורני. וביאר הכתוב כמה קרשים יהיו לכל צד מצדי המשכן באמרו ולירכתי המשכן ימה וגו' כי לפי שנקרא הצד הארוך צלע נקרא גם כן הצד הקצר וקצהו ירך על דרך וירכתו על צידון ופירוש מקצוע קרן זויות מבפנים. ופירוש בירכתים לשתי קצות מבחוץ יאמר שלירכתי המשכן יהיו ששה קרשים לתשע אמות. ונשאר חצי אמה מכל צד להגיע אל קרשי הצלעות ושני קרשים צרים תעשה למקוצעות המשכן לירכתים כדי שיספיקו בלבד. ואין להקשות ממה שכתוב ואמה וחצי האמה רוחב הקרש האחד כי על הרוב דבר ולא חשש על שני קרשים של המקצועות ועל שני קרשים ההם של המקצועות האחד סוף הצלע והשני סוף ירכתים ימה אמר ויהיו תואמים מלמטה רוצה לומר שיהיו נתאמים ושוים מטה ומעלה. כי למטה יהיו תואמים שתי ידות של שני הקרשים בתוך אדן אחד כדי שלא יתפרדו ולמעלה יהיו תמים על ראשו אל תוך הטבעת האחת. ופירוש תמים פירשו חכמינו זכרונם לברכה מלשון תמו נכרתו שיהיו כלים והולכים עד כאצבע מצד ים ומצד צפון ודרום וים שבמקצוע השנית ומכניס טבעת גדולה וחזקה בראש הקרשים שבכל מקצוע עד שיהיו מחוברים יחדיו ולא יתפרדו זה מזה. ושאר הקרשים לא הוצרכו לטבעות למעלה רק בתים לבריחים ובהם יתחברו אך הקרנות היו באמת נפרדים אם לא שהתאימם למטה באדן ולמעלה בטבעת. ואמר אל הטבעת בה"א הידיעה מפני שהוצרכו להיות גסים וחזקים מאד. והיו שמונה קרשים הם אשר זכר ששה לירכתים ושנים במקצועות ובא להודיענו שגם הם היו צריכים האדנים אע"פ שהם צרים לחזק פנות הבית. ואמר ועשית בריחים כדי שיהיו סוגרים קרשי המשכן שלא יתפרדו ויתפתחו והיו לכל צלע ה' בריחים אשר כל שנים מהם יגיעו אל מחצית אורך הצלע בשורה תחתונה הגבוה' מן הארץ אמתים וחצי ובין השור' העליונה הסמוכה מראשי הקרשים אמתים וחצי והבריח התיכון אשר בין השתי השורות בתוך הקרשים ובאמצעיתם כלומר בתוך חמש אמות יהיה ארכו כאורך כל הצלע עד שיהיה מבריח וסוגר מן הקצה אל הקצה ואמר ואת הקרשים תצפה זהב להגיד שהקרשים הנזכרים וטבעותיהם ובריחיהם הכל יצפה זהב. ורש"י כתב שלא היה צפוי הקרשים כולל פנים ואחור. רק במקום מעמד הטבעות בשתי שורות הבריחים ועליהם הבריחים כלם על מקום צפוי זהב הקרשים ואין לשון הכתוב משמע כן אלא שיצפה אותם זהב לכל צד כי הם היו נוכח פני הקדש וקדש הקדשים ורחוק היה שיהיו כן. ואמרו ואת טבעותיהם רוצה לומר שיעשה זהב הטבעות שהיו שלשה טבעות בכל קרש לשלשת בתים לבריחים. ואם היו טבעות ממש לא היה דרך להכניס בהם הבריחים אלא מחוץ למשכן ואם היה תוחבם בתוך הטבעות מה נעשה לצלע המערבי ומאין יכניס בריחיה אם לא שינקבו שלש נקבים בתוך הקרש שבסוף הצלע הצפוני ודרך הנקבי' ההם היה מחריז הבריחים אך יש מפרשים כי אל הטבעות של הבריחים לא היו טבעות ממש רק היו כדמות קלונסות וכצורת ווים בולטים מן הקרשים בשלשה שורות של הבריחים. והיו פתוחים לצד מעלה להכניס משם הבריחים ויהיו הבריחים שוכבים בתוך הווים לרוחב כל הקרשים. ונקראו אלו הווים טבעות מפני שהיו עגולים כצורת חצי טבעת. ומפני שהיה הציור במשכן ביריעו' ובקרשים קשה אמר והקמות את המשכן כמשפטו אשר הראת בהר רוצה לומר אחרי שתעש' כל היריעות האלה והקרשים תוכל להקים את המשכן על משפטו כמו שאמר אחר זה ויקם משה את המשכן ויתן את אדניו וישם את קרשיו ויתן את בריחיו. ואמר כמשפטו אשר הראת בהר כי שם הראה למשה תבנית המשכן וכליו קרסיו בריחיו וטבעות' בראי' מוגשמ' כדי שיקבל צור' הכל בדעתו מבלי טעות: ועשית פרכת וגו' עד ועשי' את המזבח עצי שטים אחרי שזכר מלאכת המשכן אשר יעשו מזהב וכסף ונחשת תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר ועצי שטים זכר אחריו מלאכת הפרכת שהיה כמעשה יריעות המשכן בשוה ואחריו זכר מלאכ' מסך פתח האהל שהיה מבדיל בין החצר וההיכל שלא היה בהם לא זהב ולא כסף כ"א תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר ועמודי עצי שטים אדני נחשת. והנה הפרכת היה כמעשה יריעות המשכן אם בחומרו ואם במלאכתו שהיה גם כן מעשה חושב כרובים. ולא היה הבדל בין הפרכת ובין יריעות המשכן אלא שהיה הפרכת יריעה אחת מרובעת עשר אמות על עשר והיה תלוי על ארבעה עמודי שטים והיו מצופים זהב לכבוד המקום שהיו שם. ולא ידענו אם היו העמודים מחוץ לפרכת. או בפנים והיו וויהם זהב ר"ל בראש העמודים לתלות בהם הפרכת ואמר על ד' אדני כסף. להגיד שהיו אדנים של כסף לפי שהכסף יותר חזק מהזהב והיו חדודי האדנים תקועים בארץ כמו יתדות ורגלי העמודים משונים וחדים תקועי' בחלל האדנים. והנה לא היו אדנים מנחשת מפני כבוד המקום שהיה סמוך לקדש הקדשים. ואמר ונתת את הפרכת תחת הקרסים להגיד שימתח הפרכת תחת הקרסים שהיו ביריעות המשכן ויהיה בשליש אורך המשכן וישארו משם לאורך המזרח עשרים אמה כשיעור רחב חמש יריעות חוברות. והבאת שמה מבית לפרכת ואחריו במחיצתו סמוך לכותל המערבי את ארון העדות רוצה לומר הארון שהיה בו העדות שהם הלוחות ועליו הכפרת עם הכרובים וזכר מצורך הפרכת באמרו. והבדילה הפרכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים רוצה לומר שהאדם המביט אל ההיכל ולפנים לא ירא' דבר מהכפרת והכרובים. ומאשר אמר והבדילה הפרכת לכם מורה שעל כל ישראל והכהנים ידבר לא על משה רבינו בפרט כי הוא היה נכנס שם בכל עת ומדבר עם השם פנים בפנים. וצוהו מה שיניח מצד חוץ לפרכת והוא השולחן לצד צפון והמנורה לצד דרום ואמרו על צלע המשכן ענינו אצל צלע המשכן כי אורך השלחן היה לאורך הצלע הצפוני ואורך המנורה לאורך הצלע הדרומי ומזבח הקטרת היה לפני הפרכת מחוץ בנכחיותו באופן שיהיה הקטורת והענן העול' ממנו מבדיל בין הרוא' והנראה. ואחרי שצוה על הפרכת המבדיל בין הקדש ובין קדש הקדשים צוה על המסך לפתח האהל והוא היה לצד מזרח מבדיל בין היכל הקדש ובין החצר כי ההיכל היה נקרא אהל להיותו מיריעות ועל עמודים והיה זה המסך גם כן מפני הצניעות כדי שכל אדם בהיותו בחצר וגם הכהנים הנגשים להקריב על המזבח לא יביטו משם אל השולחן והמנורה ומזבח הקטרת והפרכת המבדיל. לכן היה בין החצר וההיכל המסך ההוא. והיו הבדלים בין הפרכת הפנימי והמסך החיצוני הא' שהפרכת היה מעשה חושב כרובים אמנם המסך לא היה אלא מעשה רוקם לא חושב ולא כרובים. וכבר ביארתי מה הוא מעשה חושב ומה הוא מעשה רוקם. הב' שהפרכת היה על ד' עמודים אמנם המסך היה על חמש' עמודים הג' שאדני הפרכת היו מכסף ואדני המסך היו מנחשת. והסבה בחלופים האלה ע"ד הפשט יהיה אצלי כן כי מפני שהפרכת היה מבדיל בין קדש הקדשים לקדש היו בו כרובים ולכן היה מעשה חושב שיראו צורות הכרובים משני עבריהם. להודיע שהיו אחריו הכרובים אשר על הארון. אמנם המסך לא היה סמוך לכרובים ולכן לא היו מצוירים בו ולא היה אם כן מעשה חושב כיון שלא יהיו עושים בו צורות הכרובים שייוחד לחושב. ובעבור שהיה הפרכת יותר קטון מהמסך כי המסך היה יותר מעשר אמות על הפרכת כדי שיעדיף על פתח האהל לצניעות לכן הוצרך המסך אל חמשה עמודים ולפרכת היה די בארבע עמודים. והכל משום הצנע לכת עם אלהיך וכבוד אלהים הסתר דבר. גם אדני הפרכת מפני כבוד המקום שהיה מונח שם בין הקדש ובין קדש הקדשים הוצרך שיהיו מכסף לא מנחשת אמנם המסך להיותו בין ההיכל ובין המזבח החיצון היו עמודיו מצופים זהב וויהם זהב. להורות שמצד ההיכל היו הדברים רומזים אל נצחיות השמים. והיו אדניהם נחשת להורות שמצד המזבח היה הכל השחת' והפסד. וכמו שביארתי ברמזים והותר' השאלה הו':
