תנ"ך על הפרק - איוב י - חומת אנך

תנ"ך על הפרק

איוב י

758 / 929
היום

הפרק

נָֽקְטָ֥ה נַפְשִׁ֗י בְּחַ֫יָּ֥י אֶֽעֶזְבָ֣ה עָלַ֣י שִׂיחִ֑י אֲ֝דַבְּרָה֗ בְּמַ֣ר נַפְשִֽׁי׃אֹמַ֣ר אֶל־אֱ֭לוֹהַּ אַל־תַּרְשִׁיעֵ֑נִי הֽ֝וֹדִיעֵ֗נִי עַ֣ל מַה־תְּרִיבֵֽנִי׃הֲט֤וֹב לְךָ֨ ׀ כִּֽי־תַעֲשֹׁ֗ק כִּֽי־תִ֭מְאַס יְגִ֣יעַ כַּפֶּ֑יךָ וְעַל־עֲצַ֖ת רְשָׁעִ֣ים הוֹפָֽעְתָּ׃הַעֵינֵ֣י בָשָׂ֣ר לָ֑ךְ אִם־כִּרְא֖וֹת אֱנ֣וֹשׁ תִּרְאֶֽה׃הֲכִימֵ֣י אֱנ֣וֹשׁ יָמֶ֑יךָ אִם־שְׁ֝נוֹתֶ֗יךָ כִּ֣ימֵי גָֽבֶר׃כִּֽי־תְבַקֵּ֥שׁ לַעֲוֺנִ֑י וּ֭לְחַטָּאתִ֥י תִדְרֽוֹשׁ׃עַֽל־דַּ֭עְתְּךָ כִּי־לֹ֣א אֶרְשָׁ֑ע וְאֵ֖ין מִיָּדְךָ֣ מַצִּֽיל׃יָדֶ֣יךָ עִ֭צְּבוּנִי וַֽיַּעֲשׂ֑וּנִי יַ֥חַד סָ֝בִ֗יב וַֽתְּבַלְּעֵֽנִי׃זְכָר־נָ֭א כִּי־כַחֹ֣מֶר עֲשִׂיתָ֑נִי וְֽאֶל־עָפָ֥ר תְּשִׁיבֵֽנִי׃הֲלֹ֣א כֶ֭חָלָב תַּתִּיכֵ֑נִי וְ֝כַגְּבִנָּ֗ה תַּקְפִּיאֵֽנִי׃ע֣וֹר וּ֭בָשָׂר תַּלְבִּישֵׁ֑נִי וּֽבַעֲצָמ֥וֹת וְ֝גִידִ֗ים תְּסֹכְכֵֽנִי׃חַיִּ֣ים וָ֭חֶסֶד עָשִׂ֣יתָ עִמָּדִ֑י וּ֝פְקֻדָּתְךָ֗ שָֽׁמְרָ֥ה רוּחִֽי׃וְ֭אֵלֶּה צָפַ֣נְתָּ בִלְבָבֶ֑ךָ יָ֝דַ֗עְתִּי כִּי־זֹ֥את עִמָּֽךְ׃אִם־חָטָ֥אתִי וּשְׁמַרְתָּ֑נִי וּ֝מֵעֲוֺנִ֗י לֹ֣א תְנַקֵּֽנִי׃אִם־רָשַׁ֡עְתִּי אַלְלַ֬י לִ֗י וְ֭צָדַקְתִּי לֹא־אֶשָּׂ֣א רֹאשִׁ֑י שְׂבַ֥ע קָ֝ל֗וֹן וּרְאֵ֥ה עָנְיִֽי׃וְ֭יִגְאֶה כַּשַּׁ֣חַל תְּצוּדֵ֑נִי וְ֝תָשֹׁ֗ב תִּתְפַּלָּא־בִֽי׃תְּחַדֵּ֬שׁ עֵדֶ֨יךָ ׀ נֶגְדִּ֗י וְתֶ֣רֶב כַּֽ֭עַשְׂךָ עִמָּדִ֑י חֲלִיפ֖וֹת וְצָבָ֣א עִמִּֽי׃וְלָ֣מָּה מֵ֭רֶחֶם הֹצֵאתָ֑נִי אֶ֝גְוַ֗ע וְעַ֣יִן לֹא־תִרְאֵֽנִי׃כַּאֲשֶׁ֣ר לֹא־הָיִ֣יתִי אֶהְיֶ֑ה מִ֝בֶּ֗טֶן לַקֶּ֥בֶר אוּבָֽל׃הֲלֹא־מְעַ֣ט יָמַ֣ייחדלוַחֲדָ֑לישיתוְשִׁ֥יתמִ֝מֶּ֗נִּי וְאַבְלִ֥יגָה מְּעָֽט׃בְּטֶ֣רֶם אֵ֭לֵךְ וְלֹ֣א אָשׁ֑וּב אֶל־אֶ֖רֶץ חֹ֣שֶׁךְ וְצַלְמָֽוֶת׃אֶ֤רֶץ עֵיפָ֨תָה ׀ כְּמ֥וֹ אֹ֗פֶל צַ֭לְמָוֶת וְלֹ֥א סְדָרִ֗ים וַתֹּ֥פַע כְּמוֹ־אֹֽפֶל׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

מאת: ,
על דעתך כי לא ארשע ואין מידך מציל. אמרו פ"ק דבתרא על פסוק זה אמר רבא בקש איוב לפטור את כל העולם כלו מן הדין אמר רבש"ע בראת שור פרסותיו סדוקות בראת חמור פרסותיו קלוטות בראת ג"ע בראת גהנם בראת צדיקים בראת רשעים מי מעכב על ידך. ומאי אהדרו ליה חבריה דאיוב האף אתה תפר יראה ותגרע שיחה לפני אל ברא הקב"ה יצר הרע ברא לו תורה תבלין ופירש רש"י ז"ל שבקש לפטור וכו' לומר שאנוסים הם ע"י הקב"ה שברא היצה"ר וכו' ע"ש ובזה פירש הרב מהר"ר יהונתן ז"ל מ"ש פ"ב דברכות א"ל רב לר' חייא הני נשי במאי זכיין א"ל באקרויי בנייהו ומנטרן לגברייהו וכו' דמהא דפ"ק דבתרא שמעינן דהאדם אנוס מהיצה"ר. אמנם בתורה הוא מבטל היצה"ר ולא מקרי אונס דבידו לבטלו בתורה וז"ש הני נשי במאי זכיין ר"ל נוצחות היצה"ר עד"ש בהא זכנהו רבנן וכו' דהנשים פטורות מת"ת והם אנוסות ביד יצה"ר והיינו דשאל במאי זכיין לנצח היצה"ר ואינם אנוסות והשיב באקרויי בנייהו וכו' דחשוב כת"ת עכ"ד. ויש לחקור דנשי המון ישראל עמי הארץ דליכא מנטרן לגברייהו ורבות שלא יש להם בנים או אינן בבי רב במאי יתחייבו בדין כיון דאנוסות ביד יצה"ר ונראה דאם יש להן יראת שמים בזה מבטלות יצה"ר ודרך רמז תורה גימטריא ס"מ ל"י לבטלם גם ירא"ת שמים ירא"ת גימטריא כמו תורה לבטלם והיינו דקאמרי חברי דאיוב תפר יראה ותגרע שיחה כלומר דביראה או בלימוד מבטלם וגם מי שיש לו ענו"ה בגימטריא ס"מ כתב רבינו האר"י ז"ל דאין ס"מ שולט בו. א"כ הנשים אף שלא יש להם תורה ביראה או ענוה מבטלות יצה"ר ואינם אנוסות. ודרך הלציי אפשר דרב ור' חייא נשיהם היו חזקות ותקיפות כמ"ש בש"ס וז"ש א"ל רב לר' חייא הני נשי דידי ודידך שאין להם יראה שלימה ולא ענוה במאי זכיין במה מנצחות היצה"ר והשיב באקרויי וכו' ויש להם חלק בתורה:חיים וחסד עמדי ופקודתך שמרה רוחי. אפשר לומר במ"ש מר"ן ז"ל דצורך בריאת האדם בעה"ז לפי שעד שלא נברא הנשמה היתה נזונית בצדקה ומאן דאכיל דלאו דיליה בהיל לאסתכולי באפיה ולכך נברא כדי שילמוד ויקיים מצות ואם זכה אח"כ הנשמה נזונית בשכרה ויכולה לאור באור מלך חיים. וז"ש חיים שנותן לי חיים בעה"ז וחסד עשית עמדי שבראתני ופקודתך שמרה רוחי וא"כ יש לי שכר ונזון בשכר קיום המצות. א"נ אפשר במה שהקשו המפרשים על זה דהרי כתב הרמב"ן ז"ל על פסוק וצדקה תהיה לנו כי כל השכר שנותן הקב"ה לאדם בעבור המצות אינו נקרא שכר דהעבד מחויב לעבוד את רבו ומה שנותן לו לא יקרא שכר אלא צדקה וכפ"ז חזרה החקירה למקומה דמאחר שאפילו עבד בכל כחו וקיים המצות הנה שכרו יקרא צדקה א"כ מה הרויח האדם ליברא בעה"ז דהכל הוא צדקה ומאן דאכיל דלאו דיליה וכו'. ואפשר לתרץ דאם מוסיף גדרים וסייגים על המצוה ובחשק וזריזות על זה נוטל שכר ואינו צדקה. ומדוקדק בפסוק שדיבר בו הרמב"ן ז"ל וצדקה תהיה לנו כי נשמור וכו' כאשר ציונו ר"ל יקרא צדקה ולא שכר אם נעשה המצות כאשר ציונו אך אם נעשה גדר וכיוצא זה יקרא שכר וז"ש חיים וחסד עשית עמדי להביאני בעה"ז לקיים המצות כדי ליטול שכר ונזכה לאור באור החיים וכי תימא גם זה יקרא צדקה לז"א ופקודתך שמרה רוחי שמרה ר"ל שאני עושה משמרת וסייג וגדר וגם רוחי בכל תאותי וחשקי ועל זה יקרא שכר. א"נ אפשר במה שאמר הרמב"ם ז"ל בפירוש המשנה דאם מקיים מצוה אחת כתקנה בכונה שלימה זוכה לעולם הבא וזהו שאמר חיים וחסד עשית עמדי לזכות לעה"ב הגם כי ופקודתך שמרה רוחי מצוה א' לבד וזה חסד גדול כמדת טובך הגדול ורחמיך הרבים:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך