תנ"ך על הפרק - משלי כה - חומת אנך

תנ"ך על הפרק

משלי כה

742 / 929
היום

הפרק

גַּם־אֵ֭לֶּה מִשְׁלֵ֣י שְׁלֹמֹ֑ה אֲשֶׁ֥ר הֶ֝עְתִּ֗יקוּ אַנְשֵׁ֤י ׀ חִזְקִיָּ֬ה מֶֽלֶךְ־יְהוּדָֽה׃כְּבֹ֣ד אֱ֭לֹהִים הַסְתֵּ֣ר דָּבָ֑ר וּכְבֹ֥ד מְ֝לָכִ֗ים חֲקֹ֣ר דָּבָֽר׃שָׁמַ֣יִם לָ֭רוּם וָאָ֣רֶץ לָעֹ֑מֶק וְלֵ֥ב מְ֝לָכִ֗ים אֵ֣ין חֵֽקֶר׃הָג֣וֹ סִיגִ֣ים מִכָּ֑סֶף וַיֵּצֵ֖א לַצֹּרֵ֣ף כֶּֽלִי׃הָג֣וֹ רָ֭שָׁע לִפְנֵי־מֶ֑לֶךְ וְיִכּ֖וֹן בַּצֶּ֣דֶק כִּסְאֽוֹ׃אַל־תִּתְהַדַּ֥ר לִפְנֵי־מֶ֑לֶךְ וּבִמְק֥וֹם גְּ֝דֹלִ֗ים אַֽל־תַּעֲמֹֽד׃כִּ֤י ט֥וֹב אֲמָר־לְךָ֗ עֲ‍ֽלֵ֫ה הֵ֥נָּה מֵֽ֭הַשְׁפִּ֣ילְךָ לִפְנֵ֣י נָדִ֑יב אֲשֶׁ֖ר רָא֣וּ עֵינֶֽיךָ׃אַל־תֵּצֵ֥א לָרִ֗ב מַ֫הֵ֥ר פֶּ֣ן מַה־תַּ֭עֲשֶׂה בְּאַחֲרִיתָ֑הּ בְּהַכְלִ֖ים אֹתְךָ֣ רֵעֶֽךָ׃רִֽ֭יבְךָ רִ֣יב אֶת־רֵעֶ֑ךָ וְס֖וֹד אַחֵ֣ר אַל־תְּגָֽל׃פֶּֽן־יְחַסֶּדְךָ֥ שֹׁמֵ֑עַ וְ֝דִבָּתְךָ֗ לֹ֣א תָשֽׁוּב׃תַּפּוּחֵ֣י זָ֭הָב בְּמַשְׂכִּיּ֥וֹת כָּ֑סֶף דָּ֝בָ֗ר דָּבֻ֥ר עַל־אָפְנָֽיו׃נֶ֣זֶם זָ֭הָב וַחֲלִי־כָ֑תֶם מוֹכִ֥יחַ חָ֝כָ֗ם עַל־אֹ֥זֶן שֹׁמָֽעַת׃כְּצִנַּת־שֶׁ֨לֶג ׀ בְּי֬וֹם קָצִ֗יר צִ֣יר נֶ֭אֱמָן לְשֹׁלְחָ֑יו וְנֶ֖פֶשׁ אֲדֹנָ֣יו יָשִֽׁיב׃נְשִׂיאִ֣ים וְ֭רוּחַ וְגֶ֣שֶׁם אָ֑יִן אִ֥ישׁ מִ֝תְהַלֵּ֗ל בְּמַתַּת־שָֽׁקֶר׃בְּאֹ֣רֶךְ אַ֭פַּיִם יְפֻתֶּ֣ה קָצִ֑ין וְלָשׁ֥וֹן רַ֝כָּ֗ה תִּשְׁבָּר־גָּֽרֶם׃דְּבַ֣שׁ מָ֭צָאתָ אֱכֹ֣ל דַּיֶּ֑ךָּ פֶּן־תִּ֝שְׂבָּעֶ֗נּוּ וַהֲקֵֽאתֽוֹ׃הֹקַ֣ר רַ֭גְלְךָ מִבֵּ֣ית רֵעֶ֑ךָ פֶּן־יִ֝שְׂבָּעֲךָ֗ וּשְׂנֵאֶֽךָ׃מֵפִ֣יץ וְ֭חֶרֶב וְחֵ֣ץ שָׁנ֑וּן אִ֥ישׁ עֹנֶ֥ה בְ֝רֵעֵ֗הוּ עֵ֣ד שָֽׁקֶר׃שֵׁ֣ן רֹ֭עָה וְרֶ֣גֶל מוּעָ֑דֶת מִבְטָ֥ח בּ֝וֹגֵ֗ד בְּי֣וֹם צָרָֽה׃מַ֥עֲדֶה בֶּ֨גֶד ׀ בְּי֣וֹם קָ֭רָה חֹ֣מֶץ עַל־נָ֑תֶר וְשָׁ֥ר בַּ֝שִּׁרִ֗ים עַ֣ל לֶב־רָֽע׃אִם־רָעֵ֣ב שֹׂ֭נַאֲךָ הַאֲכִלֵ֣הוּ לָ֑חֶם וְאִם־צָ֝מֵ֗א הַשְׁקֵ֥הוּ מָֽיִם׃כִּ֤י גֶֽחָלִ֗ים אַ֭תָּה חֹתֶ֣ה עַל־רֹאשׁ֑וֹ וַֽ֝יהוָ֗ה יְשַׁלֶּם־לָֽךְ׃ר֣וּחַ צָ֭פוֹן תְּח֣וֹלֵֽל גָּ֑שֶׁם וּפָנִ֥ים נִ֝זְעָמִ֗ים לְשׁ֣וֹן סָֽתֶר׃ט֗וֹב שֶׁ֥בֶת עַל־פִּנַּת־גָּ֑ג מֵאֵ֥שֶׁתמדוניםמִ֝דְיָנִ֗יםוּבֵ֥ית חָֽבֶר׃מַ֣יִם קָ֭רִים עַל־נֶ֣פֶשׁ עֲיֵפָ֑ה וּשְׁמוּעָ֥ה ט֝וֹבָ֗ה מֵאֶ֥רֶץ מֶרְחָֽק׃מַעְיָ֣ן נִ֭רְפָּשׂ וּמָק֣וֹר מָשְׁחָ֑ת צַ֝דִּ֗יק מָ֣ט לִפְנֵֽי־רָשָֽׁע׃אָ֘כֹ֤ל דְּבַ֣שׁ הַרְבּ֣וֹת לֹא־ט֑וֹב וְחֵ֖קֶר כְּבֹדָ֣ם כָּבֽוֹד׃עִ֣יר פְּ֭רוּצָה אֵ֣ין חוֹמָ֑ה אִ֝֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר אֵ֖ין מַעְצָ֣ר לְרוּחֽוֹ׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק

הגו סיגים מכסף וכו'. אפשר דהכונה כי בהסרת הסיגים שהם סט"א מכסף שהם ניצוצות הקדושה ויצא לצורף שהיא בחינת השכינה כי הברורים מניצוצי הקדושה עולים למעלה ונעשו נשמות וז"ש ויצא לצרף כלי טהור בית ה' וכמו שרמז רבינו האר"י ז"ל בפסוק תביאמו ותטעמו בהר נחלתך. ונודע דהיצה"ר נקרא רשע כמ"ש רז"ל על פסוק צופה רשע לצדיק ובבא האדם לעשות מצוה או לומד תורה לפני הקב"ה צריך שיהיה עבודתו עבודה תמה בלי תערובת ולא יהיה ליצה"ר שום אחיזה ואז יעלו לרצון לחבר הדודים יחדיו לתקן עולם במלכות שדי וז"ש הגו רשע שהוא יצה"ר לפני מלך ממ"ה הקב"ה תסירנו מכל וכל ואז ויכון בצדק כסאו שהיא השכינה:תפוחי זהב במשכיות כסף דבר דבור על אפניו. אפשר לומר כי יש אדם שהוא בעל שכל ודבריו הם בחכמה אך לשונו אינו מתוקן ומגמגם בדבריו. ויש אדם שיש לו מענה לשון וכח הדבור להפליא אך דבריו רקים ואין בהם ממש. אמנם המצא ימצא מי שיש לו שתים כהלכתן כי דבריו לו בדעת ידבר דברים נכוחים וישרים למוצאי דעת. ועוד לו כח הדברי לשון מדברת גדולות כי שיח וכי שיג לו והרי זה משובח וז"ש תפוחי זהב במשכיות כסף שהם נאים ונעימים כן הוא דבר כלומר עיקרי בעצמו וג"כ דבור על אופניו כי המדבר יודע להטעים דבריו בכל הצדדים. וכן בב"ר פרשת ויגש דרשו פסוק זה על יהודה שדבריו של יהודה היו נראין לכל צד וכתב מז"ה חסד לאברהם ז"ל עין יעקב נהר י"ג דסגולת הדבור היה לו ליהודה שהיה לו היתרון בכח הדבור על כל האדם ע"ש ודבריו היה בהם חכמה וממשות ולכן דרשו עליו פסוק זה:דבש מצאת. אפשר דבש גימטריא אשה מצאת כמ"ש מצא אשה מצא טוב אפ"ה אכול דייך ויזהר כמ"ש הרמב"ם ז"ל ה' דעות ובזה"ק. ויש לרמוז על התורה הקדושה דבש מצאת אכול דייך כמ"ש במה שהורשת התבונן אין לך עסק בנסתרות:אם רעב שנאך האכילהו לחם וכו'. פירש"י ז"ל רבותנו פירשוהו על יצר הרע אם רעב הוא ואומר לך להשביעו בעבירות משוך עצמך לבית המדרש והאכילהו מלחמה של תורה וכן השקהו מים מימיה של תורה וכו' וה' ישלם לך ישלימנו עמך שלא יתגבר עליך עכ"ל רש"י ז"ל. ואתיא כי הא דתניא פ"ק דקדושין אמר הקב"ה בראתי יצה"ר בראתי לו תורה תבלין. ואפשר לומר הטעם דהתורה מבטלת יצה"ר כי תור"ה גימטריא ס"מ ל"י להכניעם שהם מקור יצר הרע ועוד כי יצ"ר גימטריא ש' והתורה נקראת אש א' יותר לבטלו ועוד אפשר לומר במ"ש הרב יערות דבש כי ארס הנחש שרשו מהעפר ונחש עפר לחמו ואש תכלית הריחוק מן העפר ולכן אש מגרש ארסו של נחש ע"ש באורך ולכן התורה אש מבטלת הנחש יצה"ר שהוא שרש עפר ועוד כי התורה נמשלה לאש ולמים והעיקר ללמוד תורה בענוה ונפשו כעפר והתורה היא ברוח כמ"ש רבינו האר"י ז"ל וא"כ הרי בתורה ג' יסודות היא ברוח ונמשלה לאש ומים ועיקרה בענוה להיות כעפר וא"כ הם ד' יסודות ויצה"ר עפר לבד והוא בטל בד'. אך להבין האכילהו לחם השקהו מים וה' ישלם לך ונאמר דרך דרש בסגנון אחר ממ"ש רש"י ז"ל על הא דכתיב ישלם לך. והוא במה שחקרתי אני עני בדרושים דמי שיש לו יראת שמים מבטל יצה"ר וכן מי שהוא עניו באמת אין סט"א שולטת בו ואמאי הקב"ה קאמר בראתי יצה"ר בראתי לו תורה תבלין דוקא תורה ותירצתי אני בעניי דיראה וענוה מועילים לבטל היצה"ר. אך לא יועילו לעשות היצה"ר טוב אבל התורה מלבד שהיא מצלת מיצה"ר תועיל לעשות היצה"ר טוב וז"ש בראתי ל"ו ליצה"ר תורה תבלין דייקא למתקו כמו התבלין שמכשירין האוכל וז"ש אם רעב שנאך היצה"ר האכילהו לו לחם התורה להכשירו ואם צמ"א גימטריא ס"מ שהיצר סט"א השקהו ליצה"ר מים. וה' ישלימנו ליצה"ר לך שיהיה טוב:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך