אשרי תמימי דרך. ההלול והשבח של ההולכים בדרך תמים הוא בעבור כי הולכים בתורת ה׳ זהו דרך חיים ואין זולתה:
בכל לב ידרשוהו. כאשר ידרשוהו בכל לב לדעת תוכן הדבר ואמתתו:
אף וגו׳. ר״ל אף אם לא פעלו עולה בשב ואל תעשה לא היה די להם בזה כ״א עוד הלכו בדרכי התורה והמצוה לקיימם בקום ועשה:
אתה. הלא אתה ה׳ צויתה פקודיך ואין ראוי א״כ להקל בהם ראש ונכון הוא לשמור מאוד:
אחלי. אבקש מה׳ שיהיו דרכי נכונים לשמור חוקיך ר״ל לסייע אותי מן השמים:
אז. כשהיו דרכי נכונים אז לא אבוש בהביטי אל כל מצותיך כי מי שלא קיים המצות הוא בוש ונכלם כשרואה המצות ההם כתובים בתורה:
בלמדי. כשאלמוד משפטי צדקך אדע אז איך אודך ביושר לבב:
עד מאוד. הוא הפוך כאילו אמר את חוקיך אשמור עד מאוד ר״ל מחשבתי לשמור מאוד חוקיך לכן אל תעזבני לבל יהיה לי שום מניעה:
במה. באיזה ענין יעשה את ארחו זכאי בעת ירגיל עצמו מנערותו לילך באורח מישור: לשמור כדברך. ר״ל לא יאמר אי אפשי בעבירה אלא יאמר אפשי בו אבל אשמור בדבר ה׳:
אל תשגני. אל תשימני שוגה מלהבין מצותיך ר״ל תן בלבי בינה להבין על בוריה:
בלבי צפנתי. שמורים הם בלבי למען לא אחטא לך כי אם אשכח מה מהם אהיה נלכד בחטא בבלי דעת:
ברוך. אומר אני ברוך אתה ה׳ על נתינת חוקיך ואשאל ממך שתלמדני אותם ר״ל תן בלבי בינה להבינם:
בשפתי. כי משפטי התורה ספרתי בשפתי ללמדם לזולתי א״כ כשתלמדני אועיל גם לזולתי:
בדרך. שמחתי בהיותי הולך בדרך עדותיך כמו השמח על רבוי הון:
ואביטה. אביט בכוונת הלב ולא מן השפה ולחוץ כ״א לקיים וללכת באורחותיך:
אשתעשע. בכל עת אני משתעשע בהם למען לא אשכח מה מהם:
גמול. ר״ל גמול חסד על עבדך שאחיה למען אשמור דבריך ולא בעבור הנאות עוה״ז:
גל עיני. האר עיני להבין מתורתך דברים נפלאים ומכוסים:
גר. הלא אני בארץ כגר הזה שמעט זמן יושב במקום גרותו ושואף הוא אל מקום מולדתו כן שני חיי מעטים ושואף אני לשוב למקור נשמתי ולזה אל תסתר ממני פלאי מצותיך מלהבינם במעט ימי:
גרסה נפשי. נשברה מרוב תאותה בכל עת אל משפטיך:
גערת. ר״ל כי ראיתי אשר מעולם גערת בזדים ארורים אשר הם שוגים ממצותיך בעבור זדון לבם אשר לא למדו ולזה אתאוה אל משפטיך ללמדם ולעשותם:
גל. העבר מעלי חרפה ובזיון כי שמרתי התורה ואינו בדין להתבזות למען יגדל כבוד התורה:
גם ישבו. לא לבד באקראי ידברו בי כי גם ישבו דרך קבע אבל אני לא אדבר בם כ״א אשיח בחוקיך:
גם עדותיך. לא לבד אשיח בהם דרך עראי כי גם שעשועי המה בכל עת ויחשבו לאנשי עצתי לדבר בהם בתמידות כאדם עם יועציו:
דבקה. שחה נפשי ודבקה עד לעפר ואשאל ממך חייני מהצרה כדברך עלי ע״י נתן הנביא:
דרכי. ענייני הייתי מספר לפניך לשאול לך עצה עליהם כמ״ש וישאל דוד בה׳ (ש״ב ה): ותענני. ענית לי על שאלתי: למדני. לכן אשאל גם זאת אשר תלמדני חכמת התורה וענני גם עתה למלא משאלותי:
דרך פקודיך. ר״ל מסתרי המצות ועיקרם: ואשיחה. ואדבר עוד לזולתי ללמד בדברי׳ הנפלאים והמכוסים שבהם:
דלפה. מרוב תוגה נמס נפשי עד שנוטפת טיפין טיפין והוא ענין מליצה והפלגה: קימני כדברך. קיימני בחיים כדברך ע״י נתן הנביא:
הסר ממני. לבל אתאוה ללכת בה: ותורתך חנני. ללכת בדרך תורתך:
שויתי. שמתי דברי משפטיך לנגד עיני ללכת בהם:
דבקתי. על כי דבקתי בעדותיך לכן אתה ה׳ אל תביאני לידי בושה:
ארוץ. ר״ל בזריזות רב אעשה מצותיך כי ידעתי אשר בעבורם תרחיב לבי בתענוגי עוה״ב:
ואצרנה עקב. ואשמרנה עד סוף ימי מבלי הפסק:
הבינני. דרכי התורה:
הדריכני. ר״ל מן השמים יסייע לי לדרוך בנתיב מצותיך: כי בו חפצתי. והבא לטהר מסייעין לו:
הט לבי. תן בלבי להיות נוטה אל התורה ולא אל אהבת אסיפת הממון:
העבר עיני. מנע עיני מלראות דבר שוא ואיסור כי פן אחמוד בה ואכשל: בדרכך חייני. החיה את נפשי בהסתכלות דרכיך לחמוד אליהם:
הקם. תקים לעבדך הבטחת אמרתך אשר היא מבוא ליראתך כי על ידי ההשקט אוכל לירוא את ה׳:
חרפתי. חרפת העון אשר אפחד ממנו העבר נא ומחול עליו כי הלא טובים משפטיך בעשות חסד עם המשפט:
הנה תאבתי. אני מתאוה לעשות פקודיך ואם לא עשיתי כלם עכ״ז חייני כפי צדקתך אשר תצרף מחשבה טובה למעשה:
ויבואני. יבואו לי חסדיך ואהיה נושע ע״י תשועתך כאשר אמרת ע״י נתן הנביא:
ואענה. אשיב למחרפי דבר ר״ל דברי חרוף כאשר דבר אלי: כי בטחתי בדבריך. אשר הבטחתני שלא יוכל לי ולכן אדבר ולא אירא:
ואל תצל. אל תסיר מפי דבר אמת ועד מאוד לא תסור ר״ל כלל וכלל לא אהיה נוטה מדבר הוראות אמת במשפטי התורה: כי למשפטיך יחלתי. כי אני מייחל ומקוה לעשות משפטיך לזה אין מהראוי להיות נכשל בהם:
ואשמרה. תן בלבי לשמור: לעולם ועד. כל ימי היותי על האדמה:
ברחבה. במקום רחב ר״ל לא אכשל בדבר משפטי התורה כההולך במקום רחב שאינו נוח להכשל: כי פקודיך דרשתי. ומהראוי שתאיר עיני בהם:
ולא אבוש. כי יהיו דברי צודקים אין בהם נפתל:
ואשתעשע. אהיה משתעשע במצותיך אשר אהבתי אותם ר״ל בעבור גודל האהבה אשתעשע עמהם בכל עת:
ואשא כפי. ארים ידי אל מצותיך לקחתם אלי ולעשותם על אשר אהבתי אותם: ואשיחה. אדבר ואלמד בהם:
זכר דבר. זכור לעבדך את הדבר וחוזר ומפרש לומר על אשר יחלתני ר״ל הדבר שהבטחת לי להיות אני מייחל ומקוה לה:
זאת. ההבטחה ההיא מנחמת אותי בעת עניי: כי אמרתך. אשר אמרת להושיעני היא תחיה את רוחי ולא אוסיף עצב:
הליצוני. עם כי הזדים מתלוצצים בי עד מאד בעבור עסקי בתורה תמיד עכ״ז מתורתך לא נטיתי ולא אחוש להם:
משפטיך. הנעשים מעולם באנשי רשע: ואתנחם. בזה אתנחם על דאג׳ הלצת הזדים כי ידעתי שיקבלו גמולם:
זלעפה. עם כי אחזתני רעד מאנשי רשע העוזבים את התורה כי כולם קמו עלי:
זמרות. מ״מ בכל המקומות שהייתי גר שם היו נחשבים לי חוקיך כשיר וזמר ר״ל למדתי בשמחת הלב וכדרך המזמר:
זכרתי בלילה. עת היות המחשבות פנויות זכרתי שמך המורה על הממשלה ולכן בטחתי בו ואשמרה תורתך ולא הייתי פונה לטרדת ההצלה מן אנשי הרשע:
זאת. ר״ל הגדולה הזאת שאני עתה בה היא באה לי על אשר שמרתי פקודיך:
חלקי ה׳. אמרתי לכל ה׳ הוא חלקי ובו אני מאמין והוא מושיעי למען גם כל השומע ישמור דבריך:
כאמרתך. ע״י נתן הנביא:
חשבתי דרכי. כאשר אחשב איזה דרך אלך אשיבה רגלי אל דרך עדותיך:
חשתי. במהירות רב ולא בהעכבה אלך לשמור מצותיך:
חבלי רשעים. חבורות רשעים שללו אותי ועם כל הצער הזה לא שכחתי תורתך:
על משפטי צדקך. על משפט הצדק שעשית ברשעים שונאי נפשי:
חבר אני. אוהב ורע לכל היראים ממך:
חקיך למדני. ר״ל מכל החסדים עשה עמדי החסד הזה אשר תלמדני חוקיך:
טוב. מעולם עשית טוב עם עבדך: ה׳ כדברך. אתה ה׳ הלא עשית כדברך שהבטחת לי ולא נפל דבר ארצה:
טוב טעם. הטוב אשר בטעמי התורה והדעת אשר בהם למדני ר״ל כמו שהטבת לעשות לי בדבר ישועה ורחמים כן עשה לי גם את זאת: כי במצותיך האמנתי. אני מאמין במצותיך שאתה צויתם ולזה תאב אני לדעת טוב טעמם:
טרם אענה. טרם עניתי עצמי בלמוד התורה המתשת כח אז הייתי אני שוגג בדבר קיום המצות כי לא ידעתים על אמתתם אבל עתה אחרי למדי את כל דברי התורה שמרתי אמרתך ולא אשגה עוד:
טוב אתה. גם בלי בקשה על הטובה: ומטיב. להמבקש את הטובה: למדני. ר״ל ואת זה אני מבקש למדני חוקיך לדעת מסתרי התורה:
טפלו. הזדים חברו עלי שקר ר״ל תלו בי דבר שקר לומר שאין תוכי כברי ומעשי המה בשקר אבל לא כן הוא כי אני בכל לב אשמור פקודיך וכברי כן תוכי:
טפש. לבם נעשו שמן כחלב כי ישעשעו בתענוגות הזמן אבל אני תורתך היא שעשעתי המתשת עוד את הכח:
טוב לי. טובה היא בעיני אשר הייתי מענה עצמי בלמוד התורה המתשת כח למען אלמד תוכן עומק חוקיך כי הרעה הזאת הטבה היא:
טוב לי. התורה טובה בעיני מאלפי וגו׳ וכאומר אם רבים ירבו עמל ומענים נפשם לקנות הון כ״ש שיש לענות הנפש בעבור קנין התורה:
ויכוננוני. ר״ל עשו אותי כלי מוכן לקבל הבינה לכן הבינני ואלמד:
יראוני. בהגדולה שאני עומד בה ישמחו גם המה כי בא אלי על אשר יחלתי לדבריך והלא גם המה מן המיחלים לה׳ ומעותדים לגדולה:
צדק משפטיך. המשפטים שעשית בי בצדק המה: ואמונה. ובאמונה ענית אותי בעינוי נפש:
יהי נא. עתה יהי חסדך עלי לנחמני כאשר אמרת על עבדיך בידי נתן הנביא:
כי תורתך שעשועי. וראוי אני לרחמים:
כי שקר עותוני. בשקר תולים בי עון אשר לא כן כי אני אשיח בפקודיך ועסק התורה הלא מצלת מן העון:
ישובו. כאשר יבושו הזדים וילכו להם ישובו אלי יראיך אשר סרו ממני בעת באו הזדים לקנטר:
תמים. בכונה הגונה לשמה: למען לא אבוש. כאשר יפקיד אל היודע תעלומות:
כלתה. נפשי תתאוה לתשועתך כי אקוה לדברך שהבטחת על הישועה:
כלו עיני. עיני צופים והנם כלים על איחור אמרת הבטחתך: לאמר. כי אומר אני מתי תנחם אותי:
כי הייתי. עם כי הייתי כחוש ותש כח כנאד התלוי בעשן ומתייבש בו על כל זה לא שכחתי חוקיך:
כמה. ר״ל וכי מרובים המה ומתי א״כ תעשה ברודפי משפט כי פן אמות ולא אראה הנקמה:
כרו לי. הזדים חפרו עלי בורות שאפול בהם ר״ל יעצו עלי מחשבות רעים: אשר לא כתורתך. כי התורה אמרה ואהבת לרעך כמוך (ויקרא י״ט):
כל מצותך אמונה. כל המצות הלא המה לעשות אמונה לשם המצוה והם רדפוני לשקר בי ר״ל אף שהמה אומרים שאני איש עון ופשע רב אין עצם כוונתם בעבור מצות ה׳ לבער הרע כ״א לשקר בי ולכן עזרני להתגבר עוד עליהם:
כמעט. כשיעור זמן מועט היה לכלות אותי בארץ ר״ל מאד היה הדבר קרוב: ואני לא עזבתי פקודיך. ר״ל עם כי פעמים רבות הייתי קרוב למות בידם ודמם היה לפעמים מסור בידי עכ״ז לא עזבתי פקודיך ומנעתי לשלוח יד בהם:
כחסדך. אף אם אין בי זכות: ואשמרה וגו׳. ולא בעבור הנאת עוה״ז:
לעולם ה׳. אתה ה׳ עד עולם נצב דברך בשמים ר״ל אף אם מערכת השמים וכסיליהם יורו להרע או להיטיב הנה גזרת דברך עומדת בשמים ומבטל הוראתם:
אמונתך. אמונת וקיום הבטחתך היא לדור ודור עם כי מערכת השמים יורו החלוף: כוננת ארץ. הלא אתה כוננת הארץ והיא עומדת על פיך ומי א״כ ימחה בידך מלעשות בה כרצונך:
למשפטיך עמדו היום. ר״ל בכל יום ויום עומדים מערכת השמים וכסיליהם לעשות משפטיך כפי הגזר ועם הוראתם יהיה בהיפוך כי הכל הם עבדיך ונכנעי׳ המה לגזרת המקום:
לולי תורתך שעשועי. אם לא היתה עסק תורתך משמח אותי אז הייתי נאבד בעבור רוב עניי וכאומר הלא התורה מתשת כח ואיך תוסיף אומץ אל הנלכד בחבלי עוני דבר שאין הטבע יורה עליו אלא ע״כ דבר מלך שלטון על הטבע והנהגת העולם:
כי בם. בעבור שמירת הפקודים נתת לי חיים:
לך אני. עיני תלוים אליך להושיעני כי דרשתי לשמור פקודיך:
לי קוו. עלי יקוו הרשעים לאבדני מן העוה״ב כי יטרידוני למען לא אשכיל בתורה אבל עכ״ז אתבונן בעדותיך בעומק טעמיהם:
לכל תכלה. לכל דבר אשר יש להם תכלה הנה בעין השכל ראיתי את הקץ אבל מצותיך רחבה היא מאוד ואין עמדי לבוא עד סוף תכלית מסתורה א״כ בוודאי אין לה תכלה כי אם היה לה הייתי רואה הקץ בעין השכל כמו שראיתי בכל בעלי התכלית:
מה אהבתי. מה מאוד אהבתי התור׳ עד שכל היום היא מאמר פי:
מאויבי. מצותיך תחכם אותי להיות יותר חכם משונאי הרשעים כי היא לי לעולם ר״ל אני עוסק בה בתמידות ולזה מחכמת אותי:
השכלתי. מכולם קבלתי השכל כי ע״י כולם היה דבורי בעדותיך ובזה הבנתי דבר מתוך דבר:
מזקנים אתבונן. אהיה בעל בינה יותר מזקנים כי שמרתי פקודיך וכל למודי היא לעשות ולקיים ולזה ביותר אתן לב להתבונן בהם לעשות הדבר בתקון:
כלאתי. מנעתי רגלי מללכת בדרך רע ולא מיראת הבריות כ״א למען אשמור דברך שהזהרת עליו:
לא סרתי. ר״ל שפטתי דין אמת כי אתה למדתני לבל אכשל בדבר:
מה נמלצו. מה מאוד נחשבו אמרתך לחכי לדברי מליצה והמה ערבים לי יותר מערבות הדבש לפי:
מפקודיך אתבונן. מאשר אתבונן בפקודיך ע״כ שנאתי אורח שקר וכמ״ש רז״ל המאור שבה מחזיר למוטב:
נר לרגלי. כמו הנר מציל הוא בחשכת הלילה מכל מכשול לבל תגוף הרגל כן דברך מציל אותי מכל מכשול עבירה: ואור וגו׳. כפל הדבר במ״ש:
נשבעתי וגו׳. ר״ל כדי לזרז את עצמי נשבעתי לשמור וכו׳ קיימתי את השבועה:
נעניתי. נעשיתי מוכנע עד מאוד לכן חייני כדברך שאמרת עלי ע״י נתן הנביא:
נדבות פי. דברי רצוי מה שפי מתנדב קבלם ברצון ולמדני משפטיך:
נפשי בכפי. אף שנפשי היא תמיד בסכנה כמו המחזיק דבר מה בכפו שהיא קרובה ליפול כשיפתח כפו ועכ״ז לא שכחתי תורתך בטרדות סכנה:
נתנו. אף כי נתנו פח בדרכי מ״מ לא תעיתי מדרך פקודיך לעשות בהם נקם:
נחלתי. אני מחזיק לעולם בתורה והיא לי לנחלה כי המצות שבהם ישישו לבי:
נטיתי לבי. מתענוגי הזמן: לעולם עקב. עד עולם עד סוף ימי וכפל המלה בשמות נרדפים וכן אדמת עפר (דניאל יב):
סעפים. כל המחשבות שנאתי אבל תורתך אהבתי וכל מחשבותי בה:
סתרי. אתה לי למסתר ולמגן כי אקוה לדברך אשר הבטחתני על זה:
סורו וגו׳. לבל תסיתו אותי הרע כי חפץ אני לשמור מצות אלהי:
סמכני. סמוך אותי בהבטחתך שאחיה ואל תבייש אותי מן חקותי כי המקוה לדבר מה ונמנע ממנו תחשב לו לבושה:
סעדני. כשאתה תסעד אותי אהיה בוודאי נושע ותמיד אספר חוקיך כי יסורו ממני הטרדות המונעות:
סלית. רמסת כל השוגים מעשות חוקיך ר״ל עם כי יאמרו שגגה היתה: כי שקר תרמיתם. כי יודע אתה שערמתם שקר ולא בשגגה נעשה כי מזידין המה:
סיגים. כמו הסיגים אשר נשרפים המה בכור הצורף כן השבת מן העולם כל הרשעים ולכן בראותי מפלתם אהבתי עדותיך:
סמר. כי בשרי נתקשה ועמדה כמסמר מפחדך הרב ויראתי מן המשפט ולכן אהבתי עדותיך:
בל תניחני. בל תעזוב אותי להיות נמסר ביד עושקי:
ערוב. היטיב והכשר עבדך לטוב שלא יעשקוני זדים:
עיני כלו. עיני צופים לישועתך ולקיום אמרת צדקך והנם כלים כי מתאחרת לבוא:
כחסדך. ולא כפי מעשי: וחוקיך למדני. ר״ל זה החסד תעשה עמדי:
עבדך אני. ר״ל חפצי לעבוד אותך ולכן הבינני וגו׳ ואעבוד לך:
עת לעשות. יש עת קבוע לעשות לה׳ משפט בהרשעים אשר הפרו תורתך:
על כן וגו׳. ע״כ בעבור שיודע אני שתבוא עת המשפט לכן אהבתי וגו׳:
על כן וגו׳. בעבור עת המשפט אני אומר כל הפקודים כולם ישרים המה ושנאתי כל אורח שקר:
פלאות עדותיך. המצות המה מכוסים ולא נודע מתן שכרן על כן את כולם נצרתם נפשי כי מי יודע איזה יכשר לקבל עליו שכר הרבה:
פתח דבריך. פתיחת דבריך יאיר עיני הלב ר״ל כאשר יתחיל האדם להתבונן בתורה יאירו עיניו ויוסיף תבונה בכל עת: מבין. היא נותנת בינה לפתיים:
פי פערתי. פתחתי פי ואתאוה למשוך המצות אל בית הבליעה כי מאוד אני מתאוה להם:
כמשפט. כראוי לחנן לאוהב שמך:
פעמי. הכן צעדי ללכת באמרתך: ואל תשלט. לא תתן כח ביד האון להיות שולטת עלי להמשיך אחריה:
מעושק אדם. מעשקות של אדם: ואשמרה. כי לא יהיה לי סבות מונעות:
פניך האר. ר״ל הראה לי פנים מאירות ושוחקות והוא ענין רצון וחיבה ונאמר בלשון שאלה מבן אדם לחבירו:
פלגי מים וגו׳. היה תוהא על העונות ואמר עיני מורידים דמעה כנחל על אשר לא שמרו התורה והלכו כפי הנראה להם:
וישר משפטיך. כ״א ממשפטיך הוא ישר:
צוית וגו׳. ר״ל עדותיך אשר צוית המה צדק ואמונה מאד:
צמתתני. הכעס כרתה אותי כי צרי שכחו דבריך והדבר הזה מכעיס אותי:
צרופה. אמרתך צרופה מסיג ושגיאה לכן אהב אותה:
צעיר. ר״ל עם כי בעבור שומרי המצות יחשבוני אויבי לצעיר ונבזה עכ״ז לא שכחתי פקודיך ולא אשגיח עליהם:
צדקתך. ר״ל כי אמרתי הלא הצדקה שאתה עושה לזוכרי פקודיך המה קיימים לעולם ועוד הלא תורתך היא אמת מצד עצמה ואיך אשכחה בעבור בזיון האויב:
צר. לזה אף אם מצאו אותי צר ומצוק לא עזבתי מצותיך והמה שעשועי ובהם אשמח:
צדק עדותיך. עדותיך הנאמרים בצדק קיימים המה לעולם כי הצדק לא יבוטל בשום פעם לכן הבינני ואחיה ע״י בחיי עוה״ב עד עולם כאשר המה קיימים עד עולם:
קראתי. ר״ל הלא קריאתי היא לזכני לשמור חוקיך ומהראוי א״כ שתענני:
ואשמרה. כי אהיה פנוי מטרדת האויב:
קדמתי בנשף. קדמתי לכל אדם לעמוד בנשף ואצעק לך בתפלה כי אני מייחל ומקוה לקיים דברך ומתפלל אני עליהם:
קדמו עיני. עיני קדמו להפתח מתרדמת השינה שני אשמורות קודם אור היום: לשיח. לעסוק בתורה:
כמשפטיך. כמנהגך לעשות חסד:
קרבו וגו׳. ר״ל רודפי הזמה קרבו אל הזמה והשיגו אותה אבל מתורתך רחקו כי לא רדפו אחריה:
קרוב אתה ה׳. לכל קוראיך: וכל מצותיך אמת. ר״ל האמת עם המצות שהם עצמם ישלמו גמול ונאמנים המה על הדבר:
קדם. ר״ל ראשית כל הידיעות הבנתי מעדותיך אשר יסדתם לעולם ולא תבוטל כי בראותי שכולם צדק וישר אמרתי איך א״כ יבוטל הצדק בשום פעם:
וחלצני. הוציאני מן העוני: כי תורתך וגו׳. א״כ מהראוי שתוציאני מן העוני:
ריבה ריבי. אתה תריב עם שונאי הריב שיש לי לריב: לאמרתך חייני. לקיים אמרתך ולא בעבור הנאות עוה״ז:
כי חוקיך לא דרשו. ואינם ראויים לתשועה לכן רחקה מהם:
כמשפטיך. כמנהגך לרחם על הבריות:
לא נטיתי. עם כי רבו טרדותי מן האויבים הרודפים:
ואתקוטטה. הייתי מריב עמהם על אשר לא שמרו התורה:
אהבתי. אני אוהב אותם וחפץ בעשייתם ואף אם לא עשיתי כולם עכ״ז חייני כחסדך כאשר דרכך מעולם לצרף מחשבה טובה למעשה:
ראש דברך. תחלת דברך שאמרת בהר סיני אנכי ה׳ אלהיך הוא אמת: ולעולם וגו׳. ולכן יעמדו לעולם כל משפט צדקך ולא תבוטל בשום זמן הואיל והמצוה הוא ה׳ האלהים הקיים לעד:
שרים וגו׳. אף כי השרים רדפוני בחנם על לא חמס ובידי הלא היה לנקום נקם אבל מדברך פחד לבי ולא שלחתי בהם יד:
על אמרתך. על קיום אמרתך: כמוצא. כאדם המוצא שלל רב:
תורתך. על כי אשר אהבתי תורתך והיא הזהירה על השקר:
שבע. ר״ל פעמים רבות וכן שבע יפול צדיק וקם (משלי כד): על משפטי צדקך. בעבור משפטי הצדק שנתת לנו:
לאוהבי תורתך. יהיה לאוהבי תורתך: ואין למו. לא יבוא להם מכשול:
שברתי. ר״ל לא טרדו אותי צרות האויב כי קויתי לישועתך ועשיתי מצותיך ולא רפו ידי מהם בעבור טרדת הצרה:
ואהבם מאוד. ר״ל שמרתי המצות מאהבה ולא מיראת העונש בלבד:
כי כל דרכי נגדך. ר״ל כי יודע אני אשר כל דרכי המה נגדך כי אתה משגיח בכל:
תקרב. תפלתי תקרב אליך והתפלה היא שתבין לי התורה כדברך ר״ל כפי אמתת כוונת דברך:
כאמרתך. כאשר אמרת לי בהבטחה ע״י נתן הנביא:
כי תלמדני. כאשר תלמדני חוקיך אז תאמרנה שפתי תהלה:
תען. בהרמת קול תדבר לשוני אמרתך כי המה דברים צודקים ומהראוי לדבר בהם בפרסום רב ובקול גדול:
תהי ידך. תהא ידך מוכנת לעזרני:
תאבתי. אני מתאוה וחושק לישועתך ויהי אז תורתך שעשועי כי לא אטרד בטרדת האויב:
ותהללך. למען תהללך לא בעבור הנאות עוה״ז: ומשפטיך. המשפטים אשר תשפוט בשונאי המה יעזרוני מידם ואהיה א״כ פנוי להללך:
תעיתי כשה אובד. ר״ל כמו השה הזה כשהוא אבוד מן העדר אינו יודע לחזור עד שיבקשו הרועה כן תועה אני בדעתי ולא אדע מעצמי כל תוכן כשרון הדרך לכן בקש אתה את עבדך וראה את הדרך אשר ילך בה כי לא שכחתי מצותיך והבא לטהר הלא מסייעין לו מן השמים:
