תנ"ך על הפרק - שמות יח - בכור שור

תנ"ך על הפרק

שמות יח

68 / 929
היום

הפרק

יתרו בא ומייעץ

וַיִּשְׁמַ֞ע יִתְר֨וֹ כֹהֵ֤ן מִדְיָן֙ חֹתֵ֣ן מֹשֶׁ֔ה אֵת֩ כָּל־אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֤ה אֱלֹהִים֙ לְמֹשֶׁ֔ה וּלְיִשְׂרָאֵ֖ל עַמּ֑וֹ כִּֽי־הוֹצִ֧יא יְהוָ֛ה אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל מִמִּצְרָֽיִם׃וַיִּקַּ֗ח יִתְרוֹ֙ חֹתֵ֣ן מֹשֶׁ֔ה אֶת־צִפֹּרָ֖ה אֵ֣שֶׁת מֹשֶׁ֑ה אַחַ֖ר שִׁלּוּחֶֽיהָ׃וְאֵ֖ת שְׁנֵ֣י בָנֶ֑יהָ אֲשֶׁ֨ר שֵׁ֤ם הָֽאֶחָד֙ גֵּֽרְשֹׁ֔ם כִּ֣י אָמַ֔ר גֵּ֣ר הָיִ֔יתִי בְּאֶ֖רֶץ נָכְרִיָּֽה׃וְשֵׁ֥ם הָאֶחָ֖ד אֱלִיעֶ֑זֶר כִּֽי־אֱלֹהֵ֤י אָבִי֙ בְּעֶזְרִ֔י וַיַּצִּלֵ֖נִי מֵחֶ֥רֶב פַּרְעֹֽה׃וַיָּבֹ֞א יִתְר֨וֹ חֹתֵ֥ן מֹשֶׁ֛ה וּבָנָ֥יו וְאִשְׁתּ֖וֹ אֶל־מֹשֶׁ֑ה אֶל־הַמִּדְבָּ֗ר אֲשֶׁר־ה֛וּא חֹנֶ֥ה שָׁ֖ם הַ֥ר הָאֱלֹהִֽים׃וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה אֲנִ֛י חֹתֶנְךָ֥ יִתְר֖וֹ בָּ֣א אֵלֶ֑יךָ וְאִ֨שְׁתְּךָ֔ וּשְׁנֵ֥י בָנֶ֖יהָ עִמָּֽהּ׃וַיֵּצֵ֨א מֹשֶׁ֜ה לִקְרַ֣את חֹֽתְנ֗וֹ וַיִּשְׁתַּ֙חוּ֙ וַיִּשַּׁק־ל֔וֹ וַיִּשְׁאֲל֥וּ אִישׁ־לְרֵעֵ֖הוּ לְשָׁל֑וֹם וַיָּבֹ֖אוּ הָאֹֽהֱלָה׃וַיְסַפֵּ֤ר מֹשֶׁה֙ לְחֹ֣תְנ֔וֹ אֵת֩ כָּל־אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֤ה יְהוָה֙ לְפַרְעֹ֣ה וּלְמִצְרַ֔יִם עַ֖ל אוֹדֹ֣ת יִשְׂרָאֵ֑ל אֵ֤ת כָּל־הַתְּלָאָה֙ אֲשֶׁ֣ר מְצָאָ֣תַם בַּדֶּ֔רֶךְ וַיַּצִּלֵ֖ם יְהוָֽה׃וַיִּ֣חַדְּ יִתְר֔וֹ עַ֚ל כָּל־הַטּוֹבָ֔ה אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה יְהוָ֖ה לְיִשְׂרָאֵ֑ל אֲשֶׁ֥ר הִצִּיל֖וֹ מִיַּ֥ד מִצְרָֽיִם׃וַיֹּאמֶר֮ יִתְרוֹ֒ בָּר֣וּךְ יְהוָ֔ה אֲשֶׁ֨ר הִצִּ֥יל אֶתְכֶ֛ם מִיַּ֥ד מִצְרַ֖יִם וּמִיַּ֣ד פַּרְעֹ֑ה אֲשֶׁ֤ר הִצִּיל֙ אֶת־הָעָ֔ם מִתַּ֖חַת יַד־מִצְרָֽיִם׃עַתָּ֣ה יָדַ֔עְתִּי כִּֽי־גָד֥וֹל יְהוָ֖ה מִכָּל־הָאֱלֹהִ֑ים כִּ֣י בַדָּבָ֔ר אֲשֶׁ֥ר זָד֖וּ עֲלֵיהֶֽם׃וַיִּקַּ֞ח יִתְר֨וֹ חֹתֵ֥ן מֹשֶׁ֛ה עֹלָ֥ה וּזְבָחִ֖ים לֵֽאלֹהִ֑ים וַיָּבֹ֨א אַהֲרֹ֜ן וְכֹ֣ל ׀ זִקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל לֶאֱכָל־לֶ֛חֶם עִם־חֹתֵ֥ן מֹשֶׁ֖ה לִפְנֵ֥י הָאֱלֹהִֽים׃וַיְהִי֙ מִֽמָּחֳרָ֔ת וַיֵּ֥שֶׁב מֹשֶׁ֖ה לִשְׁפֹּ֣ט אֶת־הָעָ֑ם וַיַּעֲמֹ֤ד הָעָם֙ עַל־מֹשֶׁ֔ה מִן־הַבֹּ֖קֶר עַד־הָעָֽרֶב׃וַיַּרְא֙ חֹתֵ֣ן מֹשֶׁ֔ה אֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁר־ה֥וּא עֹשֶׂ֖ה לָעָ֑ם וַיֹּ֗אמֶר מָֽה־הַדָּבָ֤ר הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֨ר אַתָּ֤ה עֹשֶׂה֙ לָעָ֔ם מַדּ֗וּעַ אַתָּ֤ה יוֹשֵׁב֙ לְבַדֶּ֔ךָ וְכָל־הָעָ֛ם נִצָּ֥ב עָלֶ֖יךָ מִן־בֹּ֥קֶר עַד־עָֽרֶב׃וַיֹּ֥אמֶר מֹשֶׁ֖ה לְחֹתְנ֑וֹ כִּֽי־יָבֹ֥א אֵלַ֛י הָעָ֖ם לִדְרֹ֥שׁ אֱלֹהִֽים׃כִּֽי־יִהְיֶ֨ה לָהֶ֤ם דָּבָר֙ בָּ֣א אֵלַ֔י וְשָׁ֣פַטְתִּ֔י בֵּ֥ין אִ֖ישׁ וּבֵ֣ין רֵעֵ֑הוּ וְהוֹדַעְתִּ֛י אֶת־חֻקֵּ֥י הָאֱלֹהִ֖ים וְאֶת־תּוֹרֹתָֽיו׃וַיֹּ֛אמֶר חֹתֵ֥ן מֹשֶׁ֖ה אֵלָ֑יו לֹא־טוֹב֙ הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁ֥ר אַתָּ֖ה עֹשֶֽׂה׃נָבֹ֣ל תִּבֹּ֔ל גַּם־אַתָּ֕ה גַּם־הָעָ֥ם הַזֶּ֖ה אֲשֶׁ֣ר עִמָּ֑ךְ כִּֽי־כָבֵ֤ד מִמְּךָ֙ הַדָּבָ֔ר לֹא־תוּכַ֥ל עֲשֹׂ֖הוּ לְבַדֶּֽךָ׃עַתָּ֞ה שְׁמַ֤ע בְּקֹלִי֙ אִיעָ֣צְךָ֔ וִיהִ֥י אֱלֹהִ֖ים עִמָּ֑ךְ הֱיֵ֧ה אַתָּ֣ה לָעָ֗ם מ֚וּל הָֽאֱלֹהִ֔ים וְהֵבֵאתָ֥ אַתָּ֛ה אֶת־הַדְּבָרִ֖ים אֶל־הָאֱלֹהִֽים׃וְהִזְהַרְתָּ֣ה אֶתְהֶ֔ם אֶת־הַחֻקִּ֖ים וְאֶת־הַתּוֹרֹ֑ת וְהוֹדַעְתָּ֣ לָהֶ֗ם אֶת־הַדֶּ֙רֶךְ֙ יֵ֣לְכוּ בָ֔הּ וְאֶת־הַֽמַּעֲשֶׂ֖ה אֲשֶׁ֥ר יַעֲשֽׂוּן׃וְאַתָּ֣ה תֶחֱזֶ֣ה מִכָּל־הָ֠עָם אַנְשֵׁי־חַ֜יִל יִרְאֵ֧י אֱלֹהִ֛ים אַנְשֵׁ֥י אֱמֶ֖ת שֹׂ֣נְאֵי בָ֑צַע וְשַׂמְתָּ֣ עֲלֵהֶ֗ם שָׂרֵ֤י אֲלָפִים֙ שָׂרֵ֣י מֵא֔וֹת שָׂרֵ֥י חֲמִשִּׁ֖ים וְשָׂרֵ֥י עֲשָׂרֹֽת׃וְשָׁפְט֣וּ אֶת־הָעָם֮ בְּכָל־עֵת֒ וְהָיָ֞ה כָּל־הַדָּבָ֤ר הַגָּדֹל֙ יָבִ֣יאוּ אֵלֶ֔יךָ וְכָל־הַדָּבָ֥ר הַקָּטֹ֖ן יִשְׁפְּטוּ־הֵ֑ם וְהָקֵל֙ מֵֽעָלֶ֔יךָ וְנָשְׂא֖וּ אִתָּֽךְ׃אִ֣ם אֶת־הַדָּבָ֤ר הַזֶּה֙ תַּעֲשֶׂ֔ה וְצִוְּךָ֣ אֱלֹהִ֔ים וְיָֽכָלְתָּ֖ עֲמֹ֑ד וְגַם֙ כָּל־הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה עַל־מְקֹמ֖וֹ יָבֹ֥א בְשָׁלֽוֹם׃וַיִּשְׁמַ֥ע מֹשֶׁ֖ה לְק֣וֹל חֹתְנ֑וֹ וַיַּ֕עַשׂ כֹּ֖ל אֲשֶׁ֥ר אָמָֽר׃וַיִּבְחַ֨ר מֹשֶׁ֤ה אַנְשֵׁי־חַ֙יִל֙ מִכָּל־יִשְׂרָאֵ֔ל וַיִּתֵּ֥ן אֹתָ֛ם רָאשִׁ֖ים עַל־הָעָ֑ם שָׂרֵ֤י אֲלָפִים֙ שָׂרֵ֣י מֵא֔וֹת שָׂרֵ֥י חֲמִשִּׁ֖ים וְשָׂרֵ֥י עֲשָׂרֹֽת׃וְשָׁפְט֥וּ אֶת־הָעָ֖ם בְּכָל־עֵ֑ת אֶת־הַדָּבָ֤ר הַקָּשֶׁה֙ יְבִיא֣וּן אֶל־מֹשֶׁ֔ה וְכָל־הַדָּבָ֥ר הַקָּטֹ֖ן יִשְׁפּוּט֥וּ הֵֽם׃וַיְשַׁלַּ֥ח מֹשֶׁ֖ה אֶת־חֹתְנ֑וֹ וַיֵּ֥לֶךְ ל֖וֹ אֶל־אַרְצֽוֹ׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

מאת: ,
וישמע יתרו כהן מדין. כל האותות והמופתים והיד הגדולה אשר עשה הק' לישראל ע"י משה אלא ששם משה בראש שהוא מלך וגדול: כי הוציא ה' את ישראל. ועל ידי כן שהוציא הק' את ישראל ממצרים ויצא השמועה והקול בעולם ובאה השמועה עד יתרו שאם עשה ולא הועיל לא הייתה השמועה יוצאה: ויקח יתרו. הנה אמר כי באה השמועה עד יתרו ועתה מספר מה שעשה יתרו כי לאחר שהביא משה צפורה ובניה למצרים כדכ' ויקח משה את אשתו ואת בניו וגו' וילך ארצה מצרים אחרי כן ויקח יתרו את צפורה ממצרים והביאה אצלו ממדין להיות עומדת ומשמרת: אחר שילוחיה. כל מה שאדם נותן לבתו בשעה שמשיאה לבעל נקראים שלוחים שע"י כן משלחה מביתו וכן כתוב (מ"א ט') ויתנה שלוחים לבתו שנתן פרעה אותה העיר שלוחים לבתו, ויתרו כיון שראה כי משה מתאחר לשם לקח את צפורה משם להיות עומדת אחר שילוחיה סמוך לשילוחיה הקרקעות שנתנו לה כשנישאת לבעל לעבדם ולשמרם: ואת שני בניה. כשהביאה אצלו למדין הביא בניה עמה: מחרב פרעה. שרצה להורגו כדכתי' ויבקש להרוג את משה וכל זמן שהיה אותו פרעה חי לא חשב עצמו ניצול כי היה ירא לשוב מצרימה אל אביו ואל משפחתו וקרא בנו גרשום על שם גירות אבל אותו שנולד אחר מיתת פרעה קרא אליעזר כי אז ניצל לגמרי: ויבא יתרו. ולפיכך שהיו עמו כמו שפי' למעלה ויבא יתרו ובניו ואשתו אל משה אל המדבר ואיזה מדבר הר האלהים מדבר סין: ויאמר אל משה אני חותנך יתרו. ע"י שליח ומקרא קצר הוא א"נ הכי אמר ליה במצרים כשהביא את צפורה למדין ואמר לו משה אינו יכול לשוב כי ה' הוציא ע"י את ישראל ממצרים אמר לו יתרו הנח את צפורה שאוליכנה אחר שילוחיה אותה ובניה וכשתוציאם אני חותנך יתרו בא אליך למקום שאשמע שאתה שם ואשתך ושני בניה עמה ועתה בא ומשה כשידע שהוא בא יצא לקראת חותנו: וישתחו. לימד ענוותנתו של משה שאע"פ שהוא מלך לא נתייהר אלא השתחווה לחותנו ונוהג בעצמו דרך ענווה וסיפר לו כל המאורע: ויחד יתרו. שמח על הטובה כי לא היה יודע דשלא כדין היו עושין להן להשתעבד בהן: כי בדבר אשר זדו עליהם. כי באשר זדו עליהם ועשו להם שלא כדין יודע אני כי באשר זדו עליהם כי גדול הק' עושה דבריו בדין ובמשפט וי"ל כי בדבר אשר זדו במים שאמר כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו באותו דבר נפרע מהן שטבעו במים והכי אמרו רבות' בקדרה שבשלו בה נתבשלו ודרשו זדו לשון ויזד יעקב נזיד: ויבא אהרן וכל זקני ישראל. קראם בזבח ומשה שם היה כי עמו נתאכסן ולא הוצרך לקדמו: מן הבקר עד הערב. שלא היה יכול להספיק לבדו ודן כל היום ולא הפסיק ולא זז עד חשיכה: אשר הוא עושה לעם. כי דבר קשה היה עושה להם שהיו ממתינין דיניהן כל היום ופעמים לא היו יכולין לבא לפניו מפני האחרים: לדרוש אלהים. לדרוש דינין ולדון כמו עד האלהים יבא דבר שניהם ואני דן אותם ומודיע להם חוקי אלהים איך ינהגו כדין וכשורה איש נגד חבירו: לדרוש אלהים. כמו (בראשית כ"ה) ותלך לדרוש את ה' לידע מצוותו של הק': נבול תבול. לשון חלשות כמו (ירמיה ח') והעלה נבל: גם אתה. שלא תוכל לסבול: גם העם הזה. שלא יוכלו לסבול שיעמדו כל היום להמתין על דינם וי"ל נבל תבול לשון עירבוב כמו (בראשית י"א) ונבלה שם שפתם שמתבלבל אתה והן שכל אחד צועק לך שמעני אדוני וזה צועק ואין את יודע למי תענה והם אינם יודעים למי ידברו: ויהי אלהים עמך. שאז תצליח במעשיך שתעשה מעשיך כהוגן וכשורה ואז יסכים הק' על ידיך ויצליחך: מול האלהים. שיבואו לשאול לך בעת הצורך כאשר ישאל איש בדבר אלהים שהם יבואו לשאול ממך ואתה בעת הצורך תשאל להק' כמו שכת' ויקרב משה את משפטן לפני ה' וי"ל מול האלהים נגד הדיינין כמו עד האלהים יבא דבר שניהם שתעמוד כנגדם כדי שישאלו לך בעת הצורך ואתה תשיב דבריהם לפני הק' כמו שפי' ואז והזהרתה אתהם את החוקים אבל עתה אין אתה יכול להזהיר שאינם שומעים מה שאתה אומר ולא אתה מה שהם אומרים: אנשי חיל. זריזים להציל עשוק מיד עושקו וגזול מיד גוזלו: אנשי אמת. שאינם אוהבים חפאות וחניפות ואינם סומכים רק על אמיתת הדברים: שונאי בצע. שאינם אוהבים שוחד כי מי שיש בו מדות הללו מוציא דין אמת לאמתו: בצע. כל בצע ממון שלא כדין או מלשון גזל הוא כמו (תהלים י') ובוצע ברך ניאץ ה' וכתיב (משלי א') כן ארחות כל בוצע בצע: שרי אלפים. שחלק כל ישראל לאלפים והעמיד אחד מכל אלף שר על האלף והיו שרי אלפים שש מאות ואח"כ חלק העם למאות והעמיד בכל מאה שר אחד והיו שרי מאות ששת אלפים גם השש מאות שהיו שרי אלף שם עליהם שרי מאות וכן לחמשים וכן לעשרות ופעמים ששר עשר ממונה על שר אלף וכן על שר מאה וחמשים וכן כולם ובעניין אחר לא תמצא חשבון מכאן לפי מה שמנה אותם בסנהדרין: ושפטו את העם בכל עת. כל עת שיהיו צריכין למשפט יהיו מצויין להם: ושפטו את העם. יהיו להם דיינין הרבה אבל אתה יחיד ולא תספיק לכולם הגה"ה: והקל מעליך. לשון צווי כלו' והקל המשא שעליך: ונשאו אלו הדיינין אתך: את הדבר הזה תעשה. שתעשה את הדבר הזה: וצוך אלהים. שיסכים הק"ה על העצה הזאת שאמרתי לך: ויכלת עמוד. אז תוכל לעמוד:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך