תנ"ך על הפרק - תהילים קד - אבן עזרא

תנ"ך על הפרק

תהילים קד

671 / 929
היום

הפרק

בָּרֲכִ֥י נַפְשִׁ֗י אֶת־יְה֫וָ֥ה יְהוָ֣ה אֱ֭לֹהַי גָּדַ֣לְתָּ מְּאֹ֑ד ה֭וֹד וְהָדָ֣ר לָבָֽשְׁתָּ׃עֹֽטֶה־א֭וֹר כַּשַּׂלְמָ֑ה נוֹטֶ֥ה שָׁ֝מַ֗יִם כַּיְרִיעָֽה׃הַ֥מְקָרֶֽה בַמַּ֗יִם עֲ‍ֽלִיּ֫וֹתָ֥יו הַשָּׂם־עָבִ֥ים רְכוּב֑וֹ הַֽ֝מְהַלֵּ֗ךְ עַל־כַּנְפֵי־רֽוּחַ׃עֹשֶׂ֣ה מַלְאָכָ֣יו רוּח֑וֹת מְ֝שָׁרְתָ֗יו אֵ֣שׁ לֹהֵֽט׃יָֽסַד־אֶ֭רֶץ עַל־מְכוֹנֶ֑יהָ בַּל־תִּ֝מּ֗וֹט עוֹלָ֥ם וָעֶֽד׃תְּ֭הוֹם כַּלְּב֣וּשׁ כִּסִּית֑וֹ עַל־הָ֝רִ֗ים יַֽעַמְדוּ־מָֽיִם׃מִן־גַּעֲרָ֣תְךָ֣ יְנוּס֑וּן מִן־ק֥וֹל רַֽ֝עַמְךָ֗ יֵחָפֵזֽוּן׃יַעֲל֣וּ הָ֭רִים יֵרְד֣וּ בְקָע֑וֹת אֶל־מְ֝ק֗וֹם זֶ֤ה ׀ יָסַ֬דְתָּ לָהֶֽם׃גְּֽבוּל־שַׂ֭מְתָּ בַּל־יַֽעֲבֹר֑וּן בַּל־יְ֝שׁוּב֗וּן לְכַסּ֥וֹת הָאָֽרֶץ׃הַֽמְשַׁלֵּ֣חַ מַ֭עְיָנִים בַּנְּחָלִ֑ים בֵּ֥ין הָ֝רִ֗ים יְהַלֵּכֽוּן׃יַ֭שְׁקוּ כָּל־חַיְת֣וֹ שָׂדָ֑י יִשְׁבְּר֖וּ פְרָאִ֣ים צְמָאָֽם׃עֲ֭לֵיהֶם עוֹף־הַשָּׁמַ֣יִם יִשְׁכּ֑וֹן מִבֵּ֥ין עֳ֝פָאיִ֗ם יִתְּנוּ־קֽוֹל׃מַשְׁקֶ֣ה הָ֭רִים מֵעֲלִיּוֹתָ֑יו מִפְּרִ֥י מַ֝עֲשֶׂ֗יךָ תִּשְׂבַּ֥ע הָאָֽרֶץ׃מַצְמִ֤יחַ חָצִ֨יר ׀ לַבְּהֵמָ֗ה וְ֭עֵשֶׂב לַעֲבֹדַ֣ת הָאָדָ֑ם לְה֥וֹצִיא לֶ֝֗חֶם מִן־הָאָֽרֶץ׃וְיַ֤יִן ׀ יְשַׂמַּ֬ח לְֽבַב־אֱנ֗וֹשׁ לְהַצְהִ֣יל פָּנִ֣ים מִשָּׁ֑מֶן וְ֝לֶ֗חֶם לְֽבַב־אֱנ֥וֹשׁ יִסְעָֽד׃יִ֭שְׂבְּעוּ עֲצֵ֣י יְהוָ֑ה אַֽרְזֵ֥י לְ֝בָנ֗וֹן אֲשֶׁ֣ר נָטָֽע׃אֲשֶׁר־שָׁ֭ם צִפֳּרִ֣ים יְקַנֵּ֑נוּ חֲ֝סִידָ֗ה בְּרוֹשִׁ֥ים בֵּיתָֽהּ׃הָרִ֣ים הַ֭גְּבֹהִים לַיְּעֵלִ֑ים סְ֝לָעִ֗ים מַחְסֶ֥ה לַֽשְׁפַנִּֽים׃עָשָׂ֣ה יָ֭רֵחַ לְמוֹעֲדִ֑ים שֶׁ֝֗מֶשׁ יָדַ֥ע מְבוֹאֽוֹ׃תָּֽשֶׁת־חֹ֭שֶׁךְ וִ֣יהִי לָ֑יְלָה בּֽוֹ־תִ֝רְמֹ֗שׂ כָּל־חַיְתוֹ־יָֽעַר׃הַ֭כְּפִירִים שֹׁאֲגִ֣ים לַטָּ֑רֶף וּלְבַקֵּ֖שׁ מֵאֵ֣ל אָכְלָֽם׃תִּזְרַ֣ח הַ֭שֶּׁמֶשׁ יֵאָסֵפ֑וּן וְאֶל־מְ֝עוֹנֹתָ֗ם יִרְבָּצֽוּן׃יֵצֵ֣א אָדָ֣ם לְפָעֳל֑וֹ וְֽלַעֲבֹ֖דָת֣וֹ עֲדֵי־עָֽרֶב׃מָֽה־רַבּ֬וּ מַעֲשֶׂ֨יךָ ׀ יְֽהוָ֗ה כֻּ֭לָּם בְּחָכְמָ֣ה עָשִׂ֑יתָ מָלְאָ֥ה הָ֝אָ֗רֶץ קִנְיָנֶֽךָ׃זֶ֤ה ׀ הַיָּ֥ם גָּדוֹל֮ וּרְחַ֪ב יָ֫דָ֥יִם שָֽׁם־רֶ֭מֶשׂ וְאֵ֣ין מִסְפָּ֑ר חַיּ֥וֹת קְ֝טַנּ֗וֹת עִם־גְּדֹלֽוֹת׃שָׁ֭ם אֳנִיּ֣וֹת יְהַלֵּכ֑וּן לִ֝וְיָתָ֗ן זֶֽה־יָצַ֥רְתָּ לְשַֽׂחֶק־בּֽוֹ׃כֻּ֭לָּם אֵלֶ֣יךָ יְשַׂבֵּר֑וּן לָתֵ֖ת אָכְלָ֣ם בְּעִתּֽוֹ׃תִּתֵּ֣ן לָ֭הֶם יִלְקֹט֑וּן תִּפְתַּ֥ח יָֽ֝דְךָ֗ יִשְׂבְּע֥וּן טֽוֹב׃תַּסְתִּ֥יר פָּנֶיךָ֮ יִֽבָּהֵ֫ל֥וּן תֹּסֵ֣ף ר֭וּחָם יִגְוָע֑וּן וְֽאֶל־עֲפָרָ֥ם יְשׁוּבֽוּן׃תְּשַׁלַּ֣ח ר֭וּחֲךָ יִבָּרֵא֑וּן וּ֝תְחַדֵּ֗שׁ פְּנֵ֣י אֲדָמָֽה׃יְהִ֤י כְב֣וֹד יְהוָ֣ה לְעוֹלָ֑ם יִשְׂמַ֖ח יְהוָ֣ה בְּמַעֲשָֽׂיו׃הַמַּבִּ֣יט לָ֭אָרֶץ וַתִּרְעָ֑ד יִגַּ֖ע בֶּהָרִ֣ים וְֽיֶעֱשָֽׁנוּ׃אָשִׁ֣ירָה לַיהוָ֣ה בְּחַיָּ֑י אֲזַמְּרָ֖ה לֵאלֹהַ֣י בְּעוֹדִֽי׃יֶעֱרַ֣ב עָלָ֣יו שִׂיחִ֑י אָ֝נֹכִ֗י אֶשְׂמַ֥ח בַּיהוָֽה׃יִתַּ֤מּוּ חַטָּאִ֨ים ׀ מִן־הָאָ֡רֶץ וּרְשָׁעִ֤ים ׀ ע֤וֹד אֵינָ֗ם בָּרֲכִ֣י נַ֭פְשִׁי אֶת־יְהוָ֗ה הַֽלְלוּ־יָֽהּ׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק

ברכי נפשי את ה' - בדרך הסברא גם זה המזמור לדוד, כי תחלתו וסופו שוה כראשון ובמזמור הזה יספר מעשה בראשית והחל מהאור, כי הוא ההוה בתחלה ואח"כ השמים והארץ והדשאים והמאורות ודגי הים וחית השדה, האדם והברכה שתברך הנפש סוד הוא שתודה ותאמר לשם, כי הוא גדול מאד על דרך ומרומם על כל ברכה ותהלה. וטעם הוד והדר לבשת – רוב הודך והדרך ילאו עיני הנשמה החכמה לראות כבודך, כאשר ימנע המלבוש לראות עצם הלובש.עוטה - הזכיר כי הנראה ממלבושו הוא האור והוא עוטה אותו כשלמה על דרך כבגד יעטה וזה האור, הוא הנזכר במעשה בראשית הנברא ביום הראשון. נוטה כיריעה - ביום השני כדרך: וימתחם כאהל לשבת.המקרה - כמו: המה קרוהו. עליותיו - הם העבים והם בכדור הסגריר.וטעם רכובו – לרוצם. וטעם המהלך – בעבור הגזרות היורדות בהם וישלחם אל המקומות.וטעם כנפי רוח – במרוצה.עושה, רוחות - הם מלאכיו, כדרך ורוח סערה עושה דברו.ומשרתיו - האבן השורפת שריחה ממית, והאש היורד מהשמים הברקים.יסד - הזכיר הרקיע והעבים הרוח ועתה הזכיר הארץ.וטעם יסד – כי היא מוצק בשמי השמים ומכונה כפי תולדתה בכח השם, על כן לא תמוט, כי אין לה תנועה כי היא כולה קטנה, כנגד השמים כנקודה בעגולה.תהום - עתה הזכיר הים. תהום - המקום העמוק בים, כי בהראות היבשה היה מקוה המים. וטעם על הרים יעמדו מים – זה הדבר ידוע ונראה בלב, כי יש מימי הים על הרים גבוהים, גם על חומות שהיו בנויים. וטעם כלבוש כסיתו – כי התהום הוא עומק הארץ והוא מכוסה במים, כי חצי הארץ היא מגולה וההופך דברי אלהים חיים על מים יעמדו הרים – תהפוכות בלבו.מגערתך - יספר גלי הים בבא עליהם רוח סערה, גם הרעם יעשה מעשה גדול בים.יעלו הרים - וטעם אל מקום הוא שהזכיר אחריו - גבול - הזכיר בל ישובון – לאות, כי בתחלה היתה הארץ מכוסה במים ובחפץ השם, דחק הרוח אל המים ונראתה היבשה אחר שנברא האור שהיה עיקר, כאשר פרשתי במעשה בראשית.[יעלו הרים - וטעם אל מקום הוא שהזכיר אחריו -] גבול - הזכיר בל ישובון – לאות, כי בתחלה היתה הארץ מכוסה במים ובחפץ השם, דחק הרוח אל המים ונראתה היבשה אחר שנברא האור שהיה עיקר, כאשר פרשתי במעשה בראשית.המשלח - אחר שהזכיר הים וידוע כי האיד יעלה מהים והוא סבת הגשם. וכן כתוב: הקורא למי הים ומימי המטר יהיו המעיינים ומהם הנחלים.ישקו - המעיינים והנחלים. והזכיר פראים - דרך משל במדבר קדש ותחסר מלת בהם ישברו פראים צמאם.עליהם - בעבור המעיינים. ישכון - כל עוף, כי המקום ציה, אין חי בו. עפאים - יש אומרים: שעיפים. והנכון בעיני: כמו עלים, ועפיה שפיר. יתנו קול - כמו: ניגון.משקה - הגשם שימטירו העבים. מפרי מעשיך - הם האילנים.מצמיח, ועשב - המוכן לעשות ממנו לחם. וטעם לעבודת האדם – כי כאשר תעבד האדמה תוציא צמח נכבד.ויין - הזכיר הלחם והיין, כי שניהם חיי האדם, ובעבור שהזכיר מעשה היין הזכיר מעשה הלחם.להצהיל - לתקן להאיר.ישבעו - לאשר החל דבר הגשם משקה הרים. ישבעו עצי ה' – הם הנותנים פרי, ישבעו פעם אחרת. ארזי לבנון - שהם גדולים.אשר - הזכיר כי העצים הגבוהים, כמו נוה לעופות.הרים - כמו שהם הרים נוה ליעלים, והסלעים כמו מחסה.עשה - מפרשים רבים אמרו: כי השם עשה הירח בעבור קביעות מועדי השם ואין זה מטעם המזמור, רק יספר מעשה בראשית. והזכיר השמש והירח ולא הכוכבים, כי אלה שניהם המושלים וטעם להזכירם במקום הזה, כי הם סבת הגשמים כפי תנועתם ומבט המשרתים עליהם וכפי תולדת המזלות שיהיו בהם. ופירוש עשה ירח למועדים – כי אחר התחברו עם השמש מועדים ידועים בסוף כל חדש יתחדש הירח ולא כן הכוכבים, וכפי תוספת אורו וחסרונו יתחדשו דברים במתכות ובצמחים ובחיים, וכפי נטות השמש בצפון או בדרום, יתחדשו שינויים בכל מקומות היישוב. יש אומרים: כי השם לבדו ידע מבוא השמש וזה איננו נכון, כי ידוע הוא מבואו בראיות גמורות, רק ספר ללבנה שינויים רבים באורה ותנועותיה ודרך אחד לשמש לזרוח ולשקוע, ועת שקיעתה אז הוא חשך, וזה הוא -[ש אומרים: כי השם לבדו ידע מבוא השמש וזה איננו נכון, כי ידוע הוא מבואו בראיות גמורות, רק ספר ללבנה שינויים רבים באורה ותנועותיה ודרך אחד לשמש לזרוח ולשקוע, ועת שקיעתה אז הוא חשך, וזה הוא -] תשת חשך - וי"ו חייתו נוסף.הכפירים - הזכיר הגבורה בבהמה.תזרח, יאספון - אחר התפרדם וינומו.יצא אדם - להפך, כי בלילה הוא ישן.מה רבו - כמשמעו רבים, או מגזרת על כל רב ביתו וכולם לאות על חכמתך. וטעם מלאה הארץ קניניך – כי אין בארץ מקום רק זה, אחר שהזכיר הנבראים בארץ הזכיר הנבראים בים: וטעם זה – הנה הוא ידוע ונראה גדול בארך. ורחב ידים - מקומו רחב.שם - כי בעלי האניות יספרו לנו על חיות גדולות שראו בתוך הים. לויתן - שם לכל דג גדול כמותו, או הוא שם לכל מין ידוע ובו שב אל הים, כי כל הדגים מאכל לו והוא איננו מאכל.כלם - שב אל חיות הארץ, גם הים בעבור שהזכיר כי הלויתן משחק בו, כי מאכלו מוכן. אמר: כי כולם ישברו - אל השם או כל אחד, בעבור שהוא צריך או שהוא מנהגו.תתן, תפתח ידך - לבדך.תסתיר - הטעם כאשר לא תפתח ידך כאילו שכחתם או אינך רואה אותם, או יבהלון. תוסף - כמו תאמר כדרך רוחו ונשמתו אליו יאסוף. ואל עפרם ישובון - כי העצמות הם בחיות הארץ ובם.תשלח - אנשי המחקר אומרים: כי כל חי אחר מותו יקום. וחכמי התושיה אומרים: כי הכללים שמורים והפרטים אובדים. וטעם יבראון – אחרים, והמבין בו יבין דרך האמת.יהי כבוד ה' - הם הנבראים כי בדברו נעשו. וטעם ישמח – על עמידת הכללי.המביט - הטעם כי הוא תולה ארץ והוא נושאה בכוחו, והזכיר כי לא תמוט לעולם, ואילו היה רוצה היתה רועדת וההרים שרופים. ויש אומרים: כי טעם ותרעד – כל יושבי הארץ.אשירה - חייב אני להודות לשם העושה כל אלה הגבורות בעודי חי.יערב - ייטב. אנכי אשמח בה' - כנגד ישמח ה' במעשיו. והטעם: כי תעמוד נשמתו ותהיה כמו הכלל.יתמו - תפלת הנביא בעבור שלא יודו השם ולא יבינו פעולותיו, או הזכיר זה בעבור שאמר: אנכי אשמח בה' ולא כן החטאים, כי יתמו ויאבדו. עוד אינם - הטעם כפול. ברכי נפשי את ה' - על אבוד הרשעים וחתם לאמר למשכילים: הללויה.

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך