אז ישיר. בב"ר להכי פתח באז אמר דור אנוש מרדו באז דכתיב אז הוחל לקרוא והפך עליהם יבשה לים ואנחנו שהפך לנו ים ליבשה נשבח באז ובשביל שחטא באז ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה לכן פתח לשבח באז: כי גאה גאה. נתגאה על הסוס שהוא מתגאה במלחמה ועל הגבור הרוכב עליו כי את שניהם רמה בים:
עזי וזמרת יה. פי' ר' אברהם כי מלת עזי מושכת עצמה ואחרת עמה כאלו כתיב עזי וזמרת עזי יה ופי' עזי ותפארתי אשר אזמר בו הוא השם לבדו יתברך והוא הי' לי לישועה: זה אלי ואנוהו. תקיפי ואושיבהו בנוה וזה אלהי אבי וארוממנהו שאספר גבורתו. ודרשו רבותינו זה אלי מלמד שראתה שפחה על הים מה שלא ראו הנביאים שהיו מראים אותו באצבע. ולפי הפשט שייך לומר זה אפילו על דבר שאינו נראה כמו כי זה משה האיש:
ימינך ה' נאדרי. פירש"י ימינך ה' הנאדרת בכח ימינך ה' תרעץ אויב כן דרך המקראות לכפול. וכתב הרמב"ן ודאי דרך הפסוק לכפול אבל אינו מבאר דבר מן הכפילות כמו נשאו נהרות ה' נשאו נהרות קולם. ונכון לפרש ימינך ה' נאדרי בכח להשפיל גאה גאה ימינך ה' תרעץ אויב בכח גדול:
וברוב גאונך. שהוא למעלה על כל גאה תוכל להרוס כל הקמים ואין לו צורך לכלי ברזל להרוס רק חרונך לבד תשלח בהם ויאכלם כקש לפני האש כי החרון אף חם דומה לאש:
אמר אויב ארדוף אשיג. פירש"י שכך היה אומר לעמו ומפתם שיצאו אחריו וכן דעת אונקלוס שתירגם דהוה אמר סנאה. וכתב הרמב"ן ולי נראה שחוזר על מה שלפניו כי מתחלה אמר שטבעו בים סוף והיה זה כאשר שבו המים ויכסו את הרכב ואת הפרשים ואחר כך שב לפרש איך נעשה זה כי ברוח אפיך הוא רוח הקדים נערמו מים וקפאו תהומות ומפני זה חשב האויב שירדוף וישיגם בים ויחלק שללם ותמלא נפשו מהם ונשפת ברוחך וכסמו ים:
נשפת ברוחך. פי' ר' אברהם מגזרת נשף כי בנשף הביא רוחו להטביעם. והרמב"ן פי' כמו נשבת בבי"ת מלשון ורוח השם נשבה בו: ואומר א"א הרא"ש זצ"ל הטעם שאמר תחלה וברוח אפיך נערמו מים וכאן אומר נשפת ברוחך כדי להגדיל הנס כי ברוח האף הוא חם מתוך הקיפוי ורוח הפה הוא קר מקפיא המים וכאן היה רוח האף החם מקפיא המים ורוח הפה מתירם: צללו כעופרת. שבאו במצולות כמו העופרת והזכיר זה לומר שמאת השם היה להם זה שאע"פ שהיה בהם רבים שהיו יודעים לשוט והיו קרובים אל היבשה אף כי רוב רוכבי סוסים היו ראוים להנצל כי הסוסים שטים על פני המים וכן תופשי המגינים ניצולים אעפ"כ לא ניצול מהם אחד וזהו וינער ה' את מצרים בתוך הים שהגביהם ברוח הקשה והפילם בים:
מי כמוך באלים. פירש"י בחזקים. וכתב הרמב"ן באמת שהוא לשון חזקים אבל מי כמוך באלים פי' במלאכי מעלה שהם נקראים אלים והב"ה נקרא אל עליון שהוא עליון על כולם: מי כמוך נאדר בקודש. שאין כמוהו אדיר בנאות קודש: נורא תהלות. פירש"י יראים מלספר תהלותיו פן ימעטו בהן. והרמב"ן פי' שהוא נורא בתהלות כי עושה דברים נוראים ומתהלל בהם שעשה נקמות בעוברי רצונו והושיע בהם את עבדיו והנה הוא בזה נורא ומהולל מאוד ובעבור כי מלכי ארץ נוראים בעושק אמר כי השם הוא נורא בדברים אשר הוא מהולל בהם.
נטית ימינך תבלעמו ארץ. אמרו רבותינו שזכו לקבורה. וכתב הרמב"ן לפי הפשט אין לשון יד וימין נטוי' רק לנקמה והשחתה על כן נראה לפרש אחר שטבעו בים והים השליכם ביבשה כמנהג הימים שם תבלעמו ארץ כי יכלו וישוב העפר אל הארץ כשהיה והנם נבלעים ונשחתים כמו בלע ה' ולא חמל:
נחית בחסדך וגו' נהלת בעזך. אמר ר' אברהם כי הוא עבר במקום עתיד וכן יבוא בנביאו'. והרמב"ן כתב בשביל שאמר על האויב נטית ימינך אמר ונחית בחסדך בעמוד ענן לנחותם הדרך עם זו שגאלת ונהלת אותם ונהלת בעוז ידך אל נוה קדשך והוא בית המקדש כי אליו הם הולכים:
תפול עליהם אימתה ופחד. אמר ר' אברהם כי תפול עליהם אינו חוזר על כנען אע"פ שקרוב אליו אלא חוזר על אדום וכן מוכח פסוק שלאחריו עד יעבור פי' שנפלה עליהם פחד בעבור כי יעברו עליו קודם שיבואו לארץ כנען ואף כי יצא אדום לקראתם בעם כבד מ"מ לא נלחם עמהם ולולי פחדם שנפל עליהם היה נלחם עמהם מרוב שנאתו אותם:
ה' ימלוך לעולם ועד. פי עתה הראה כי הוא השליט ומלך על הכל שהושיע את עבדיו ואיבד את מורדיו כן יהיה הרצון מלפניו לעשות בכל הדורות לעולם ועד:
כי בא סוס פרעה. אמר ר' אברהם שגם זה מהשירה שהיו משוררין ואומרין כי בא סוס פרעה ברכבו ובפרשיו בים וישב ה' עליהם את מי הים בעוד בני ישראל הולכים ביבשה בתוכו. וכתב הרמב"ן שאינו נכון כי איננו בלשון השירה והנבואה ופירושו אז ישיר משה לבני ישראל כי בא סוס פרעה בים ביום ההוא מיד ולא ביום המחרת. אי נמי כאשר בא פרעה וחילו בים וישב ה' עליהם את מי הים בעוד בני ישראל בתוכו אמרו שירה. ואמר עוד כי לקחה מרים התוף בידה וענתה להם הפסוק הראשון של השירה ותעננה אחרים כמו שענו בני ישראל אחרי משה:
אחות אהרן. מפני שהוזכרו משה ומרים בשירה ולא הוזכר אהרן הזכירו כאן ואמר אחות אהרן דרך כבוד לו שהוא אחיה הגדול מתיחסת אליו שגם הוא נביא ויתכן שדרך הכתוב ליחס אל האחים כמו ואחות לוטן תמנע:
ויסע משה. כתב ר' אברהם כי מתחלה היה עמוד ענן לפניהם ועמוד אש לילה וכשטבעו מצרים ולא היה להם עוד פחד ולא נסעו בלילה סר הענן והסיעם משה על פי ה' ואינו אלא שש מסעות עד הר סיני והאויר טוב לא קר ולא לח ומי שאין לו אהל יכול לעמוד בלא אהל ולא יזיקנו ובבואם לפני הר סיני עשו להם אוהלים שם עמדו כמו שנה ומשה הודיעם כי שם יעמדו עד שיעשו המשכן ובעבור זה הוציאו עצי שטים ממצרים ולהיות זכר לאלה צוה לעשות את חג הסוכות כי הפסוק אומר כי בסוכות הושבתי את בני ישראל ואיך ישבו בעננים כי הסוכות אינן דומים לעננים וכאשר עשו המשכן הוריד השם עננו עליו כי כן כתוב ואש תהיה לילה בו ובנסוע הענן יסעו בני ישראל ובעבור זה כתיב ובעמוד ענן אתה הולך לפניהם יומם והנה ב' עמודים הם שמתחלפין על המשכן ואם קבלה היא שז' ענני כבוד היו נניח סברתינו ונסמוך על הקבלה. ורבותינו דרשו שהסיעם בעל כרחם לפי שגדולה היתה ביזת הים מביזת מצרים. וי"מ שכל כך היתה ההנאה שנהנו מזיו השכינה כמו שדרשו מזה אלי ואנוהו עד שלא רצו ליסע והוצרך להסיעם בעל כורחם:
ויורהו ה' עץ. כתב הרמב"ן בעבור שלא מצאתי לשון מורה אלא בענין לימוד ויורני ויאמר לי פי' למדני וכן כולם נראה בדרך הפשט כי העץ ההוא ימתיק המים בטבע והיא סגולה בו וילמד אותו למשה. ורבותינו אמרו שהיה עץ מר והוא נס בתוך נס וא"כ פי' ויורהו כי לא היה העץ נמצא במקום ההוא והב"ה הורהו את מקומו או שהמציאו אליו בנס: שם שם לו חוק ומשפט ושם נסהו. פירש"י שבמרה נתן להם מקצת פרשיות של תורה שיתעסקו בהם שבת ופרה אדומה ודינין ושם נסהו לעם. ותמה הרמב"ן למה לא פירש כאן החוקים האלה והמשפטים כאשר אמר בפרשיות הנזכרות למעלה ויתחיל וידבר ה' אל משה לאמר דבר אל כל בני ישראל ולשון רש"י שאמר פרשיות שיתעסקו בהם משמע שהודיעם החוקים ההם ולימד אותם עתיד הקב"ה לצוות אתכם כך וכך על דרך זה שלימד לאברה' אבינו התורה ועשה זה כדי להרגיל' במצות ולדעת אם יקבלו בשמחה והוא הנסיון שאמר ושם נסהו. ועל דרך הפשט כשהתחילו ליכנס במדבר אמר להם האיך ינהגו בו עד בואם אל ארץ נושבת כי המנהג נקרא חוק כענין שנאמר הטריפני לחם חוקי ונקרא משפט בהיותו משוער כהוגן כדכתיב כמשפט הראשון וארמון על משפטו ישב. אי נמי ליסרם בחוקי המדבר לסבול הרעב והצמא לקרוא לה' ולא דרך תלונה ומשפטים שיחיו בהם לאהוב איש את רעהו ולהתנהג בעצת הזקנים והצנע לכת באהליהם ושינהגו שלום עם הבאים במחנה למכור דבר ותוכחות מוסר שלא ינהגו כמחנות השוללים אשר יעשו בהם כל תועבות ה' אשר שנא וכענין שציוה בתורה כי תצא מחנה על אויביך ונשמרת מכל דבר רע: ושם נסהו. להודיע שהוליכם בדרך שאין שם מים והביאם אל מקום מים המרים לנסיון שנאמר ויענך וירעיבך להטיבך באחריתך:
ויאמר אם שמוע תשמע. פי' ר' אברהם להבין מה שיצוך לעשות: והישר בעיניו תעשה. זו מצות עשה: והאזנת למצותיו. זו מצות לא תעשה. ובמכילתא דורש והישר בעיניו תעשה זה משא ומתן שכל מי שנושא ונותן באמונה ורוח הבריות נוחה הימנו מעלה עליו הכתוב כאלו קיים כל התורה כולה: כי אני ה' רופאך. פירש"י כאדם שאומר אני הוא הרופא ומזהירך שלא תאכל דברים המחזירים לאדם לחוליו. וכתב הרמב"ן אין זה פשט שאין דרך האדון להבטיח לעבדו אם תעשה רצוני לא אמיתך בחולאים ואינן כן כל הבטחות שבתורה אלא זו היא אזהרה שלא יהיו במורדיו כמצרים כי בשמעם בקולו ינצלו מכל אותה מחלה כי כל המחלה ההיא ראויה לבא על עוברי רצונו כאשר בא' על מצרים שלא שמעו ואמר כי אני ה' רפאך שאסיר מקרבך מחלה שהיא באה על הארץ כאשר רפאתי המים. וכתב ר' אברהם כי האות הזה והוא אות ראשון שבמדבר הפך ממכה ראשונה שבמצרים כי מימי היאור היו מתוקים והפכם לדם ואלו היו מרים ורפאם והנה השם יתברך יעשה דבר והפכו על כן יש לך לירא מפניו שלא תמרה בו פן יריב בכם ולאהוב אותו כי ייטב לך כאשר ריפא המים:
ושם שתים עשרה עינות מים ושבעים תמרים. כתב הרמב"ן אינו דבר גדול שימצ' כזה במקום אחד שאפילו בשפל המקומות יש כמה תמרים וכמה עינות מים ופירש"י שנזדמנה להם כנגד י"ב שבטים וע' זקנים ולא ידעתי מה הוא זה הזמון אם רוצה לומר שבמעשה נס נעשו שמה באותה שעה. ובמכלתין דורש מיום שברא הב"ה עולמו ברא שם י"ב מבועים כנגד י"ב שבטים וע' דקלים כנגד ע' זקנים. ור' אברהם אמר שהכתוב מספר שבאו למקום טוב הפך ממרה כי באלים עינות הרבה והם מים מתוקים כי התמרים לא יצליחו בארץ שמימיה מרים ולכן אמר ויחנו שם:
