תנ"ך על הפרק - שמות טו - טור הארוך

תנ"ך על הפרק

שמות טו

65 / 929
היום

הפרק

שירת הים

אָ֣ז יָשִֽׁיר־מֹשֶׁה֩ וּבְנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת־הַשִּׁירָ֤ה הַזֹּאת֙ לַֽיהוָ֔ה וַיֹּאמְר֖וּ לֵאמֹ֑ר אָשִׁ֤ירָה לַֽיהוָה֙ כִּֽי־גָאֹ֣ה גָּאָ֔ה ס֥וּס וְרֹכְב֖וֹ רָמָ֥ה בַיָּֽם׃עָזִּ֤י וְזִמְרָת֙ יָ֔הּ וַֽיְהִי־לִ֖י לִֽישׁוּעָ֑ה זֶ֤ה אֵלִי֙ וְאַנְוֵ֔הוּ אֱלֹהֵ֥י אָבִ֖י וַאֲרֹמְמֶֽנְהוּ׃יְהוָ֖ה אִ֣ישׁ מִלְחָמָ֑ה יְהוָ֖ה שְׁמֽוֹ׃מַרְכְּבֹ֥ת פַּרְעֹ֛ה וְחֵיל֖וֹ יָרָ֣ה בַיָּ֑ם וּמִבְחַ֥ר שָֽׁלִשָׁ֖יו טֻבְּע֥וּ בְיַם־סֽוּף׃תְּהֹמֹ֖ת יְכַסְיֻ֑מוּ יָרְד֥וּ בִמְצוֹלֹ֖ת כְּמוֹ־אָֽבֶן׃יְמִֽינְךָ֣ יְהוָ֔ה נֶאְדָּרִ֖י בַּכֹּ֑חַ יְמִֽינְךָ֥ יְהוָ֖ה תִּרְעַ֥ץ אוֹיֵֽב׃וּבְרֹ֥ב גְּאוֹנְךָ֖ תַּהֲרֹ֣ס קָמֶ֑יךָ תְּשַׁלַּח֙ חֲרֹ֣נְךָ֔ יֹאכְלֵ֖מוֹ כַּקַּֽשׁ׃וּבְר֤וּחַ אַפֶּ֙יךָ֙ נֶ֣עֶרְמוּ מַ֔יִם נִצְּב֥וּ כְמוֹ־נֵ֖ד נֹזְלִ֑ים קָֽפְא֥וּ תְהֹמֹ֖ת בְּלֶב־יָֽם׃אָמַ֥ר אוֹיֵ֛ב אֶרְדֹּ֥ף אַשִּׂ֖יג אֲחַלֵּ֣ק שָׁלָ֑ל תִּמְלָאֵ֣מוֹ נַפְשִׁ֔י אָרִ֣יק חַרְבִּ֔י תּוֹרִישֵׁ֖מוֹ יָדִֽי׃נָשַׁ֥פְתָּ בְרוּחֲךָ֖ כִּסָּ֣מוֹ יָ֑ם צָֽלֲלוּ֙ כַּֽעוֹפֶ֔רֶת בְּמַ֖יִם אַדִּירִֽים׃מִֽי־כָמֹ֤כָה בָּֽאֵלִם֙ יְהוָ֔ה מִ֥י כָּמֹ֖כָה נֶאְדָּ֣ר בַּקֹּ֑דֶשׁ נוֹרָ֥א תְהִלֹּ֖ת עֹ֥שֵׂה פֶֽלֶא׃נָטִ֙יתָ֙ יְמִ֣ינְךָ֔ תִּבְלָעֵ֖מוֹ אָֽרֶץ׃נָחִ֥יתָ בְחַסְדְּךָ֖ עַם־ז֣וּ גָּאָ֑לְתָּ נֵהַ֥לְתָּ בְעָזְּךָ֖ אֶל־נְוֵ֥ה קָדְשֶֽׁךָ׃שָֽׁמְע֥וּ עַמִּ֖ים יִרְגָּז֑וּן חִ֣יל אָחַ֔ז יֹשְׁבֵ֖י פְּלָֽשֶׁת׃אָ֤ז נִבְהֲלוּ֙ אַלּוּפֵ֣י אֱד֔וֹם אֵילֵ֣י מוֹאָ֔ב יֹֽאחֲזֵ֖מוֹ רָ֑עַד נָמֹ֕גוּ כֹּ֖ל יֹשְׁבֵ֥י כְנָֽעַן׃תִּפֹּ֨ל עֲלֵיהֶ֤ם אֵימָ֙תָה֙ וָפַ֔חַד בִּגְדֹ֥ל זְרוֹעֲךָ֖ יִדְּמ֣וּ כָּאָ֑בֶן עַד־יַעֲבֹ֤ר עַמְּךָ֙ יְהוָ֔ה עַֽד־יַעֲבֹ֖ר עַם־ז֥וּ קָנִֽיתָ׃תְּבִאֵ֗מוֹ וְתִטָּעֵ֙מוֹ֙ בְּהַ֣ר נַחֲלָֽתְךָ֔ מָכ֧וֹן לְשִׁבְתְּךָ֛ פָּעַ֖לְתָּ יְהוָ֑ה מִקְּדָ֕שׁ אֲדֹנָ֖י כּוֹנְנ֥וּ יָדֶֽיךָ׃יְהוָ֥ה ׀ יִמְלֹ֖ךְ לְעֹלָ֥ם וָעֶֽד׃כִּ֣י בָא֩ ס֨וּס פַּרְעֹ֜ה בְּרִכְבּ֤וֹ וּבְפָרָשָׁיו֙ בַּיָּ֔ם וַיָּ֧שֶׁב יְהוָ֛ה עֲלֵהֶ֖ם אֶת־מֵ֣י הַיָּ֑ם וּבְנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל הָלְכ֥וּ בַיַּבָּשָׁ֖ה בְּת֥וֹךְ הַיָּֽם׃וַתִּקַּח֩ מִרְיָ֨ם הַנְּבִיאָ֜ה אֲח֧וֹת אַהֲרֹ֛ן אֶת־הַתֹּ֖ף בְּיָדָ֑הּ וַתֵּצֶ֤אןָ כָֽל־הַנָּשִׁים֙ אַחֲרֶ֔יהָ בְּתֻפִּ֖ים וּבִמְחֹלֹֽת׃וַתַּ֥עַן לָהֶ֖ם מִרְיָ֑ם שִׁ֤ירוּ לַֽיהוָה֙ כִּֽי־גָאֹ֣ה גָּאָ֔ה ס֥וּס וְרֹכְב֖וֹ רָמָ֥ה בַיָּֽם׃וַיַּסַּ֨ע מֹשֶׁ֤ה אֶת־יִשְׂרָאֵל֙ מִיַּם־ס֔וּף וַיֵּצְא֖וּ אֶל־מִדְבַּר־שׁ֑וּר וַיֵּלְכ֧וּ שְׁלֹֽשֶׁת־יָמִ֛ים בַּמִּדְבָּ֖ר וְלֹא־מָ֥צְאוּ מָֽיִם׃וַיָּבֹ֣אוּ מָרָ֔תָה וְלֹ֣א יָֽכְל֗וּ לִשְׁתֹּ֥ת מַ֙יִם֙ מִמָּרָ֔ה כִּ֥י מָרִ֖ים הֵ֑ם עַל־כֵּ֥ן קָרָֽא־שְׁמָ֖הּ מָרָֽה׃וַיִּלֹּ֧נוּ הָעָ֛ם עַל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹ֖ר מַה־נִּשְׁתֶּֽה׃וַיִּצְעַ֣ק אֶל־יְהוָ֗ה וַיּוֹרֵ֤הוּ יְהוָה֙ עֵ֔ץ וַיַּשְׁלֵךְ֙ אֶל־הַמַּ֔יִם וַֽיִּמְתְּק֖וּ הַמָּ֑יִם שָׁ֣ם שָׂ֥ם ל֛וֹ חֹ֥ק וּמִשְׁפָּ֖ט וְשָׁ֥ם נִסָּֽהוּ׃וַיֹּאמֶר֩ אִם־שָׁמ֨וֹעַ תִּשְׁמַ֜ע לְק֣וֹל ׀ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ וְהַיָּשָׁ֤ר בְּעֵינָיו֙ תַּעֲשֶׂ֔ה וְהַֽאֲזַנְתָּ֙ לְמִצְוֺתָ֔יו וְשָׁמַרְתָּ֖ כָּל־חֻקָּ֑יו כָּֽל־הַמַּֽחֲלָ֞ה אֲשֶׁר־שַׂ֤מְתִּי בְמִצְרַ֙יִם֙ לֹא־אָשִׂ֣ים עָלֶ֔יךָ כִּ֛י אֲנִ֥י יְהוָ֖ה רֹפְאֶֽךָ׃וַיָּבֹ֣אוּ אֵילִ֔מָה וְשָׁ֗ם שְׁתֵּ֥ים עֶשְׂרֵ֛ה עֵינֹ֥ת מַ֖יִם וְשִׁבְעִ֣ים תְּמָרִ֑ים וַיַּחֲנוּ־שָׁ֖ם עַל־הַמָּֽיִם׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק

אז ישיר. בב"ר להכי פתח באז אמר דור אנוש מרדו באז דכתיב אז הוחל לקרוא והפך עליהם יבשה לים ואנחנו שהפך לנו ים ליבשה נשבח באז ובשביל שחטא באז ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה לכן פתח לשבח באז: כי גאה גאה. נתגאה על הסוס שהוא מתגאה במלחמה ועל הגבור הרוכב עליו כי את שניהם רמה בים: עזי וזמרת יה. פי' ר' אברהם כי מלת עזי מושכת עצמה ואחרת עמה כאלו כתיב עזי וזמרת עזי יה ופי' עזי ותפארתי אשר אזמר בו הוא השם לבדו יתברך והוא הי' לי לישועה: זה אלי ואנוהו. תקיפי ואושיבהו בנוה וזה אלהי אבי וארוממנהו שאספר גבורתו. ודרשו רבותינו זה אלי מלמד שראתה שפחה על הים מה שלא ראו הנביאים שהיו מראים אותו באצבע. ולפי הפשט שייך לומר זה אפילו על דבר שאינו נראה כמו כי זה משה האיש: ימינך ה' נאדרי. פירש"י ימינך ה' הנאדרת בכח ימינך ה' תרעץ אויב כן דרך המקראות לכפול. וכתב הרמב"ן ודאי דרך הפסוק לכפול אבל אינו מבאר דבר מן הכפילות כמו נשאו נהרות ה' נשאו נהרות קולם. ונכון לפרש ימינך ה' נאדרי בכח להשפיל גאה גאה ימינך ה' תרעץ אויב בכח גדול: וברוב גאונך. שהוא למעלה על כל גאה תוכל להרוס כל הקמים ואין לו צורך לכלי ברזל להרוס רק חרונך לבד תשלח בהם ויאכלם כקש לפני האש כי החרון אף חם דומה לאש: אמר אויב ארדוף אשיג. פירש"י שכך היה אומר לעמו ומפתם שיצאו אחריו וכן דעת אונקלוס שתירגם דהוה אמר סנאה. וכתב הרמב"ן ולי נראה שחוזר על מה שלפניו כי מתחלה אמר שטבעו בים סוף והיה זה כאשר שבו המים ויכסו את הרכב ואת הפרשים ואחר כך שב לפרש איך נעשה זה כי ברוח אפיך הוא רוח הקדים נערמו מים וקפאו תהומות ומפני זה חשב האויב שירדוף וישיגם בים ויחלק שללם ותמלא נפשו מהם ונשפת ברוחך וכסמו ים: נשפת ברוחך. פי' ר' אברהם מגזרת נשף כי בנשף הביא רוחו להטביעם. והרמב"ן פי' כמו נשבת בבי"ת מלשון ורוח השם נשבה בו: ואומר א"א הרא"ש זצ"ל הטעם שאמר תחלה וברוח אפיך נערמו מים וכאן אומר נשפת ברוחך כדי להגדיל הנס כי ברוח האף הוא חם מתוך הקיפוי ורוח הפה הוא קר מקפיא המים וכאן היה רוח האף החם מקפיא המים ורוח הפה מתירם: צללו כעופרת. שבאו במצולות כמו העופרת והזכיר זה לומר שמאת השם היה להם זה שאע"פ שהיה בהם רבים שהיו יודעים לשוט והיו קרובים אל היבשה אף כי רוב רוכבי סוסים היו ראוים להנצל כי הסוסים שטים על פני המים וכן תופשי המגינים ניצולים אעפ"כ לא ניצול מהם אחד וזהו וינער ה' את מצרים בתוך הים שהגביהם ברוח הקשה והפילם בים: מי כמוך באלים. פירש"י בחזקים. וכתב הרמב"ן באמת שהוא לשון חזקים אבל מי כמוך באלים פי' במלאכי מעלה שהם נקראים אלים והב"ה נקרא אל עליון שהוא עליון על כולם: מי כמוך נאדר בקודש. שאין כמוהו אדיר בנאות קודש: נורא תהלות. פירש"י יראים מלספר תהלותיו פן ימעטו בהן. והרמב"ן פי' שהוא נורא בתהלות כי עושה דברים נוראים ומתהלל בהם שעשה נקמות בעוברי רצונו והושיע בהם את עבדיו והנה הוא בזה נורא ומהולל מאוד ובעבור כי מלכי ארץ נוראים בעושק אמר כי השם הוא נורא בדברים אשר הוא מהולל בהם. נטית ימינך תבלעמו ארץ. אמרו רבותינו שזכו לקבורה. וכתב הרמב"ן לפי הפשט אין לשון יד וימין נטוי' רק לנקמה והשחתה על כן נראה לפרש אחר שטבעו בים והים השליכם ביבשה כמנהג הימים שם תבלעמו ארץ כי יכלו וישוב העפר אל הארץ כשהיה והנם נבלעים ונשחתים כמו בלע ה' ולא חמל: נחית בחסדך וגו' נהלת בעזך. אמר ר' אברהם כי הוא עבר במקום עתיד וכן יבוא בנביאו'. והרמב"ן כתב בשביל שאמר על האויב נטית ימינך אמר ונחית בחסדך בעמוד ענן לנחותם הדרך עם זו שגאלת ונהלת אותם ונהלת בעוז ידך אל נוה קדשך והוא בית המקדש כי אליו הם הולכים: תפול עליהם אימתה ופחד. אמר ר' אברהם כי תפול עליהם אינו חוזר על כנען אע"פ שקרוב אליו אלא חוזר על אדום וכן מוכח פסוק שלאחריו עד יעבור פי' שנפלה עליהם פחד בעבור כי יעברו עליו קודם שיבואו לארץ כנען ואף כי יצא אדום לקראתם בעם כבד מ"מ לא נלחם עמהם ולולי פחדם שנפל עליהם היה נלחם עמהם מרוב שנאתו אותם: ה' ימלוך לעולם ועד. פי עתה הראה כי הוא השליט ומלך על הכל שהושיע את עבדיו ואיבד את מורדיו כן יהיה הרצון מלפניו לעשות בכל הדורות לעולם ועד: כי בא סוס פרעה. אמר ר' אברהם שגם זה מהשירה שהיו משוררין ואומרין כי בא סוס פרעה ברכבו ובפרשיו בים וישב ה' עליהם את מי הים בעוד בני ישראל הולכים ביבשה בתוכו. וכתב הרמב"ן שאינו נכון כי איננו בלשון השירה והנבואה ופירושו אז ישיר משה לבני ישראל כי בא סוס פרעה בים ביום ההוא מיד ולא ביום המחרת. אי נמי כאשר בא פרעה וחילו בים וישב ה' עליהם את מי הים בעוד בני ישראל בתוכו אמרו שירה. ואמר עוד כי לקחה מרים התוף בידה וענתה להם הפסוק הראשון של השירה ותעננה אחרים כמו שענו בני ישראל אחרי משה: אחות אהרן. מפני שהוזכרו משה ומרים בשירה ולא הוזכר אהרן הזכירו כאן ואמר אחות אהרן דרך כבוד לו שהוא אחיה הגדול מתיחסת אליו שגם הוא נביא ויתכן שדרך הכתוב ליחס אל האחים כמו ואחות לוטן תמנע: ויסע משה. כתב ר' אברהם כי מתחלה היה עמוד ענן לפניהם ועמוד אש לילה וכשטבעו מצרים ולא היה להם עוד פחד ולא נסעו בלילה סר הענן והסיעם משה על פי ה' ואינו אלא שש מסעות עד הר סיני והאויר טוב לא קר ולא לח ומי שאין לו אהל יכול לעמוד בלא אהל ולא יזיקנו ובבואם לפני הר סיני עשו להם אוהלים שם עמדו כמו שנה ומשה הודיעם כי שם יעמדו עד שיעשו המשכן ובעבור זה הוציאו עצי שטים ממצרים ולהיות זכר לאלה צוה לעשות את חג הסוכות כי הפסוק אומר כי בסוכות הושבתי את בני ישראל ואיך ישבו בעננים כי הסוכות אינן דומים לעננים וכאשר עשו המשכן הוריד השם עננו עליו כי כן כתוב ואש תהיה לילה בו ובנסוע הענן יסעו בני ישראל ובעבור זה כתיב ובעמוד ענן אתה הולך לפניהם יומם והנה ב' עמודים הם שמתחלפין על המשכן ואם קבלה היא שז' ענני כבוד היו נניח סברתינו ונסמוך על הקבלה. ורבותינו דרשו שהסיעם בעל כרחם לפי שגדולה היתה ביזת הים מביזת מצרים. וי"מ שכל כך היתה ההנאה שנהנו מזיו השכינה כמו שדרשו מזה אלי ואנוהו עד שלא רצו ליסע והוצרך להסיעם בעל כורחם: ויורהו ה' עץ. כתב הרמב"ן בעבור שלא מצאתי לשון מורה אלא בענין לימוד ויורני ויאמר לי פי' למדני וכן כולם נראה בדרך הפשט כי העץ ההוא ימתיק המים בטבע והיא סגולה בו וילמד אותו למשה. ורבותינו אמרו שהיה עץ מר והוא נס בתוך נס וא"כ פי' ויורהו כי לא היה העץ נמצא במקום ההוא והב"ה הורהו את מקומו או שהמציאו אליו בנס: שם שם לו חוק ומשפט ושם נסהו. פירש"י שבמרה נתן להם מקצת פרשיות של תורה שיתעסקו בהם שבת ופרה אדומה ודינין ושם נסהו לעם. ותמה הרמב"ן למה לא פירש כאן החוקים האלה והמשפטים כאשר אמר בפרשיות הנזכרות למעלה ויתחיל וידבר ה' אל משה לאמר דבר אל כל בני ישראל ולשון רש"י שאמר פרשיות שיתעסקו בהם משמע שהודיעם החוקים ההם ולימד אותם עתיד הקב"ה לצוות אתכם כך וכך על דרך זה שלימד לאברה' אבינו התורה ועשה זה כדי להרגיל' במצות ולדעת אם יקבלו בשמחה והוא הנסיון שאמר ושם נסהו. ועל דרך הפשט כשהתחילו ליכנס במדבר אמר להם האיך ינהגו בו עד בואם אל ארץ נושבת כי המנהג נקרא חוק כענין שנאמר הטריפני לחם חוקי ונקרא משפט בהיותו משוער כהוגן כדכתיב כמשפט הראשון וארמון על משפטו ישב. אי נמי ליסרם בחוקי המדבר לסבול הרעב והצמא לקרוא לה' ולא דרך תלונה ומשפטים שיחיו בהם לאהוב איש את רעהו ולהתנהג בעצת הזקנים והצנע לכת באהליהם ושינהגו שלום עם הבאים במחנה למכור דבר ותוכחות מוסר שלא ינהגו כמחנות השוללים אשר יעשו בהם כל תועבות ה' אשר שנא וכענין שציוה בתורה כי תצא מחנה על אויביך ונשמרת מכל דבר רע: ושם נסהו. להודיע שהוליכם בדרך שאין שם מים והביאם אל מקום מים המרים לנסיון שנאמר ויענך וירעיבך להטיבך באחריתך: ויאמר אם שמוע תשמע. פי' ר' אברהם להבין מה שיצוך לעשות: והישר בעיניו תעשה. זו מצות עשה: והאזנת למצותיו. זו מצות לא תעשה. ובמכילתא דורש והישר בעיניו תעשה זה משא ומתן שכל מי שנושא ונותן באמונה ורוח הבריות נוחה הימנו מעלה עליו הכתוב כאלו קיים כל התורה כולה: כי אני ה' רופאך. פירש"י כאדם שאומר אני הוא הרופא ומזהירך שלא תאכל דברים המחזירים לאדם לחוליו. וכתב הרמב"ן אין זה פשט שאין דרך האדון להבטיח לעבדו אם תעשה רצוני לא אמיתך בחולאים ואינן כן כל הבטחות שבתורה אלא זו היא אזהרה שלא יהיו במורדיו כמצרים כי בשמעם בקולו ינצלו מכל אותה מחלה כי כל המחלה ההיא ראויה לבא על עוברי רצונו כאשר בא' על מצרים שלא שמעו ואמר כי אני ה' רפאך שאסיר מקרבך מחלה שהיא באה על הארץ כאשר רפאתי המים. וכתב ר' אברהם כי האות הזה והוא אות ראשון שבמדבר הפך ממכה ראשונה שבמצרים כי מימי היאור היו מתוקים והפכם לדם ואלו היו מרים ורפאם והנה השם יתברך יעשה דבר והפכו על כן יש לך לירא מפניו שלא תמרה בו פן יריב בכם ולאהוב אותו כי ייטב לך כאשר ריפא המים: ושם שתים עשרה עינות מים ושבעים תמרים. כתב הרמב"ן אינו דבר גדול שימצ' כזה במקום אחד שאפילו בשפל המקומות יש כמה תמרים וכמה עינות מים ופירש"י שנזדמנה להם כנגד י"ב שבטים וע' זקנים ולא ידעתי מה הוא זה הזמון אם רוצה לומר שבמעשה נס נעשו שמה באותה שעה. ובמכלתין דורש מיום שברא הב"ה עולמו ברא שם י"ב מבועים כנגד י"ב שבטים וע' דקלים כנגד ע' זקנים. ור' אברהם אמר שהכתוב מספר שבאו למקום טוב הפך ממרה כי באלים עינות הרבה והם מים מתוקים כי התמרים לא יצליחו בארץ שמימיה מרים ולכן אמר ויחנו שם:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך