תנ"ך על הפרק - שמות יא - טור הארוך

תנ"ך על הפרק

שמות יא

61 / 929
היום

הפרק

ההתראה על מכת בכורות

וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה ע֣וֹד נֶ֤גַע אֶחָד֙ אָבִ֤יא עַל־פַּרְעֹה֙ וְעַל־מִצְרַ֔יִם אַֽחֲרֵי־כֵ֕ן יְשַׁלַּ֥ח אֶתְכֶ֖ם מִזֶּ֑ה כְּשַׁ֨לְּח֔וֹ כָּלָ֕ה גָּרֵ֛שׁ יְגָרֵ֥שׁ אֶתְכֶ֖ם מִזֶּֽה׃דַּבֶּר־נָ֖א בְּאָזְנֵ֣י הָעָ֑ם וְיִשְׁאֲל֞וּ אִ֣ישׁ ׀ מֵאֵ֣ת רֵעֵ֗הוּ וְאִשָּׁה֙ מֵאֵ֣ת רְעוּתָ֔הּ כְּלֵי־כֶ֖סֶף וּכְלֵ֥י זָהָֽב׃וַיִּתֵּ֧ן יְהוָ֛ה אֶת־חֵ֥ן הָעָ֖ם בְּעֵינֵ֣י מִצְרָ֑יִם גַּ֣ם ׀ הָאִ֣ישׁ מֹשֶׁ֗ה גָּד֤וֹל מְאֹד֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם בְּעֵינֵ֥י עַבְדֵֽי־פַרְעֹ֖ה וּבְעֵינֵ֥י הָעָֽם׃וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֔ה כֹּ֖ה אָמַ֣ר יְהוָ֑ה כַּחֲצֹ֣ת הַלַּ֔יְלָה אֲנִ֥י יוֹצֵ֖א בְּת֥וֹךְ מִצְרָֽיִם׃וּמֵ֣ת כָּל־בְּכוֹר֮ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַיִם֒ מִבְּכ֤וֹר פַּרְעֹה֙ הַיֹּשֵׁ֣ב עַל־כִּסְא֔וֹ עַ֚ד בְּכ֣וֹר הַשִּׁפְחָ֔ה אֲשֶׁ֖ר אַחַ֣ר הָרֵחָ֑יִם וְכֹ֖ל בְּכ֥וֹר בְּהֵמָֽה׃וְהָֽיְתָ֛ה צְעָקָ֥ה גְדֹלָ֖ה בְּכָל־אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם אֲשֶׁ֤ר כָּמֹ֙הוּ֙ לֹ֣א נִהְיָ֔תָה וְכָמֹ֖הוּ לֹ֥א תֹסִֽף׃וּלְכֹ֣ל ׀ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל לֹ֤א יֶֽחֱרַץ־כֶּ֙לֶב֙ לְשֹׁנ֔וֹ לְמֵאִ֖ישׁ וְעַד־בְּהֵמָ֑ה לְמַ֙עַן֙ תֵּֽדְע֔וּן אֲשֶׁר֙ יַפְלֶ֣ה יְהוָ֔ה בֵּ֥ין מִצְרַ֖יִם וּבֵ֥ין יִשְׂרָאֵֽל׃וְיָרְד֣וּ כָל־עֲבָדֶיךָ֩ אֵ֨לֶּה אֵלַ֜י וְהִשְׁתַּֽחֲוּוּ־לִ֣י לֵאמֹ֗ר צֵ֤א אַתָּה֙ וְכָל־הָעָ֣ם אֲשֶׁר־בְּרַגְלֶ֔יךָ וְאַחֲרֵי־כֵ֖ן אֵצֵ֑א וַיֵּצֵ֥א מֵֽעִם־פַּרְעֹ֖ה בָּחֳרִי־אָֽף׃וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה לֹא־יִשְׁמַ֥ע אֲלֵיכֶ֖ם פַּרְעֹ֑ה לְמַ֛עַן רְב֥וֹת מוֹפְתַ֖י בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃וּמֹשֶׁ֣ה וְאַהֲרֹ֗ן עָשׂ֛וּ אֶת־כָּל־הַמֹּפְתִ֥ים הָאֵ֖לֶּה לִפְנֵ֣י פַרְעֹ֑ה וַיְחַזֵּ֤ק יְהוָה֙ אֶת־לֵ֣ב פַּרְעֹ֔ה וְלֹֽא־שִׁלַּ֥ח אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל מֵאַרְצֽוֹ׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק

עוד נגע אחד אביא על פרעה. בעמדו לפני פרעה נאמר לו זה. ור' אברהם כתב שבמדין נאמר לו הנה אנכי הורג את בנך בכורך ופי' ויאמר וכבר נאמר לו. וגם בכאן קיצר הכתוב בספור כי השם אמר לו נגע אחד אביא והודיעו הנגע ואמר לו בחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים אלא שלא רצה להאריך וסמך על מה שאמר משה לפרעה כה אמר ה' כחצות הלילה אני יוצא: כלי כסף וכלי זהב. תימא למה לא אמר שמלות והרי בפרשה של מעלה הזכיר גם שמלות וכן בעשיי' הזכיר שמלות. וי"מ הטעם לפי שהי' קשה בעיניהם ליקח שמלות מפני כובד המשא אמר הקב"ה איני מבקש מהם אלא כלי כסף וזהב והם אמרו נקיים כל דבריו ונקח גם שמלות: ויתן ה' את חן העם בעיני מצרים. אע"פ שלקו בשבילם לא הוסיפו בהם שנאה אלא אדרבא אהבום ואמרו שהם הרשעים ועושים להם חמס וראוי הוא שיחונן אותם האלהים אבל אין לפרש ויתן ה' את חן העם על ההשאלה שעתה בשעת ההבטחה לא הי' לו לומר ויתן אלא ואני אתן את חן העם ולמטה בשעת המעשה אומר וה' נתן את חן העם: גם האיש משה. המביא עליהם המכות: גדול מאוד בעיני עבדי פרעה. אנשי ריביו: ובעיני העם. ישראל אחרי שאמרו ירא ה' וישפוט ולא שמעו אל משה חזרו לגדלו. וי"מ בעיני העם עם מצרים ולא אמר בעיני פרעה ובעיני עבדיו כי השם אימץ לבו ודבר כנגדו שלא כהוגן כדי שיצטרך לבוא ולבקש מלפניו על נפשו שימחול לו והכל כדי להרבות גדולה למשה. ור' אברהם כתב ויתן ה' את חן העם על ההשאלה שהשאילום וגם האיש משה גדול מאוד ובשביל כבודו השאילום: בחצות הלילה. פירש"י ולא אמר בחצות שלא יטעו איצטגניני פרעה. ור' אברהם כתב יש מדקדקים שאומרים כחצות שם הפועל ופי' כאשר יהי' חצי הליל' בשוה וכאלו אמר בחצי הליל' ולפי דעתי אין צריך לכל זה כי פי' כחצות הליל' בעבור חצות הליל' הראשון והכה כל בכור בחצי הליל' הנשאר. כתב הרמב"ן שאמר לו כחצות הליל' ולא פי' לו איזה לילה כי הדבור הזה והאמירה אל פרעה קודם ראש חודש ניסן הי' ולא ידעו באיזה ליל' תהי' המכה ובפרש' שניה פירש לישראל הליל' ועברתי בארץ מצרים בליל' הזה ובפרש' שלישית אומר ויהי בחצי הליל' הנזכר שעשו בו הפסח: עד בכור השפחה אשר אחר הרחיים. ובשעת מעשה כתיב עד בכור השבי אשר בבית הבור לפי שבשעת התראה הי' יום והיו בני השפחות במלאכתן טוחנין ברחיים ובשעת המכה הי' לילה היו בני השבויים שהם בני השפחות שמורים בבית הבור כדי שלא יברחו: ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו. אע"פ שהעיר מלא' נבלות ודרך הכלבים לנבוח על הנבלות וגם דרך כשהולכים בני אדם בלילות הכלבים מנבחים וכ"ש שהי' הדבר בעיר ואמרינן כלבים צועקים מלאך המות בא לעיר אעפ"כ לא יחרץ כלב לשונו: וירדו כל עבדיך אלה אלי. פירש"י שחלק כבוד למלכות. אע"ג דדרשינן ויצא מעם פרע' בחרי אף מלמ' שסטרו וא"כ איה כבודו י"ל ריש לקיש הוא שדורש הכי בזבחים פרק טבול יום ואיהו לטעמי' דקאמר' נמי התם שלא נצטו' לכבדו דדריש ונצבת לקראתו רשע הוא והעיז לו פנים. וי"מ שפרעה סטר למשה והיינו רושם שהי' חרון אף: למען רבות מופתי. פירש"י מכת בכורות וקריעת ים סוף ולנער את מצרים. והקשה הרמב"ן שזה אי אפשר שהרי כתיב אחריו ולא שלח את בני ישראל מארצו ופי' הוא בעבור שהי' ראוי שיפחד פרעה ממכת בכורות יותר מכל המכות על כן הודיעו השם שהוא מחזק את לבו כדי שירב' בו מופתיו במכת בכורות באדם ובבהמ' ושפטים באלהיהם: ומשה ואהרן עשו את כל המופתים האלה. הם המופתים הנזכרים למעל' וכתב זה כאן בעבור שהשלים כל המעשים כי מכת בכורות התרו בה לפרעה ואין למשה ולאהרן בה שום מעשה. ור' אברהם כתב ויאמר ה' אל משה לא ישמע אליכם פרעה וכבר אמר ה' אל משה דבר זה בתחלת דיבורו וכן היה שמשה ואהרן עשו את כל המופתים אפילו הכי חיזק לבו ולא שלח את בני ישראל עד בוא מכה העשירית והי' ראוי לסמוך לפרשה זו מיד ויהי בחצי הליל' אלא הפסיק בפרש' פסח שעל ידו ניצולו בכורות ישראל:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך