תנ"ך על הפרק - תהילים יג - עד אנה ה' תשכחני נצח / הרב שמואל טל שליט"א

תנ"ך על הפרק

תהילים יג

580 / 929
היום

הפרק

לַמְנַצֵּ֗חַ מִזְמ֥וֹר לְדָוִֽד׃עַד־אָ֣נָה יְ֭הוָה תִּשְׁכָּחֵ֣נִי נֶ֑צַח עַד־אָ֓נָה ׀ תַּסְתִּ֖יר אֶת־פָּנֶ֣יךָ מִמֶּֽנִּי׃עַד־אָ֨נָה אָשִׁ֪ית עֵצ֡וֹת בְּנַפְשִׁ֗י יָג֣וֹן בִּלְבָבִ֣י יוֹמָ֑ם עַד־אָ֓נָה ׀ יָר֖וּם אֹיְבִ֣י עָלָֽי׃הַבִּ֣יטָֽה עֲ֭נֵנִי יְהוָ֣ה אֱלֹהָ֑י הָאִ֥ירָה עֵ֝ינַ֗י פֶּן־אִישַׁ֥ן הַמָּֽוֶת׃פֶּן־יֹאמַ֣ר אֹיְבִ֣י יְכָלְתִּ֑יו צָרַ֥י יָ֝גִ֗ילוּ כִּ֣י אֶמּֽוֹט׃וַאֲנִ֤י ׀ בְּחַסְדְּךָ֣ בָטַחְתִּי֮ יָ֤גֵ֥ל לִבִּ֗י בִּֽישׁוּעָ֫תֶ֥ךָ אָשִׁ֥ירָה לַיהוָ֑ה כִּ֖י גָמַ֣ל עָלָֽי׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב שמואל טל שליט

עד אנה ה' תשכחני נצח

הביטוי "עד אנה ה' תשכחני נצח"(תהילים יג ב) לכאורה סותר את עצמו. אם דוד שואל "עד אנה", עד מתי תמשך שכחה זו, משמע שהוא מאמין שיבוא זמן והיא תיפסק; אם כן, מדוע הוא קורא לה 'שכחת נצח' וכן להיפך: אם זו שכחת נצח לא שייך לשאול "עד אנה"!

מנגנון ההנצחה

ההסבר לזה הוא שבנפשו של כל אדם קיים 'מנגנון הנצחה': כאשר אדם נמצא בהמתנה ממושכת וקשה, ובייחוד כשהשינוי המיוחל אינו נראה באופק, מתחילה להתפתח בקרבו תחושה שכך זה יימשך לנצח. לדוגמה: המתנתה של אישה בהריון קלה עשרות מונים מזו של אישה המצפה להיפקד בהריון, מכיוון שהראשונה יודעת שבעזרת ה' בסוף תשעה חודשים תסתיים ההמתנה בשעה טובה ולמזל טוב, ואילו לשנייה אין קצה חוט מתי תתממש תקוותה, ונדמה בעיניה שזו המתנה נצחית. כך גם בלימוד תורה ובעבודת המידות - אם אדם נוחל כישלון שוב ושוב יש לו נטייה לייצר לעצמו עמדה פנימית שכך זה יישאר תמיד. הדבר נכון בתחומים רבים: קשיים במציאת זיווג, חוסר הצלחה בעסקים, חולה שלא מוצא רפואה ועוד.

מנגנון ההנצחה איננו שקר מוחלט. ההתמודדות היומיומית עם מציאות של קושי מחייבת את האדם להתנהל מתוך הנחה שהקושי לא ייעלם פתאום. חיינו הרי מבוססים על תכנון, וכדי לתכנן צריך יציבות; אנתנו מתכננים מה נעשה ביום הבא מתוך הנחה שגם מחר השמש תזרח כמו היום וכמו אתמול, ואם לא הייתה לנו ודאות בכך היינו אובדי עצות... גם בהקשר של הקושי עמו האדם נאלץ להתמודד, מכיוון שהוא לא יודע מתי מצבו ישתנה הוא מוכרח לצאת מתוך הנחה שמצבו זה הוא קבוע וכך לחשב את צעדיו. למעשה, מנגנון ההנצחה מאפשר לאדם להתקיים ולחיות במצב של המתנה. אך מנגד , הוא גם מייאש את האדם ורומס את אמונתו. הסתגלות לקושי קיים פירושה גם ייאוש מציפייה לשינוי, וחוסר אמונה בכך שהקדוש ברוך הוא יכול ומוכן להסיר כל מכשול בכל רגע.

המתנתו של דוד

גם הפרק שלנו, כקודמו, נאמר בתקופה שדוד נרדף על ידי שאול. איננו יודעים בוודאות כמה שנים ארכה תקופה זו, אך ניתן לשער זאת על פי הפסוקים. תחילת רדיפתו הייתה למחרת הכותו את גוליית הפלישתי: "ויהי בבואם בשוב דוד מהכות את הפלישתי... ויהי שאול עוין את דוד מהיום ההוא והלאה. ויהי ממחרת ותצלח רוח אלוקים רעה אל שאול ויתנבא בתוך הבית, ודוד מנגן בידו כיום ביום, והחנית ביד שאול. ויטל שאול את החנית ויאמר אכה בדוד ובקיר, ויסב דוד מפניו פעמים"(שמואל א יח י-יא). כמו כן, אנו יודעים שבאותו הזמן דוד היה נער קטן, שמפאת גילו לא היה יכול לצאת להילחם בצבא שאול: "ודוד הוא הקטן ושלשה הגדולים הלכו אחרי שאול"(שמואל א יז יד); "ויאמר שאול אל דוד: לא תוכל ללכת אל הפלישתי הזה להלחם עמו כי נער אתה"(שמואל א יז לג); "ויבט הפלישתי ויראה את דוד ויבזהו כי היה נער"(שמואל א יז מב). אם כן, מדובר ככל הנראה בנער בסביבות גיל ארבע עשרה-חמשה עשרה לכל היותר [לישי היו שבעה בנים גדולים מדוד, ורק שלושה מתוכם התגייסו לצבא למלחמה עם הפלישתים. אם נניח שהקטן שבמתגייסים היה בן עשרים, נשארו ארבעה בנים קטנים מגיל זה עד דוד. הפרש סביר של שנה בין כל אח מביא למסקנה שהגיל המשוער של דוד הוא כפי שצויין]. תקופת רדיפתו הסתיימה כאשר נהרג שאול ודוד מלך בחברון, בהיותו בן שלושים שנה. בסיכום החשבון יוצא שדוד נרדף על ידי שאול על לא עוול בכפו לפחות חמש עשרה שנה!

אין ספק שזו תקופת המתנה ממושכת ביותר. חמש עשרה שנה בהן דוד נמצא בסכנת מוות מיידית וממשית, רעיו בוגדים בו, אפילו אנשי קעילה, אותם הושיע דוד מיד פלישתים, מסגירים אותו לשאול, ואנשי נוב עיר הכהנים נהרגים בידי שאול משום שאחד מהם סייע לו. מתוך המציאות הזו זועק דוד "עד אנה ה' תשכחני נצח" - "ריבונו של עולם, כיצד אתה מאפשר לעוול לשלוט בעוצמה כזו? מדוע המציאות משדרת שכך המצב הולך להימשך לנצח? למה נראה שאני עומד להישאר תקוע לעולמים? מתי כל זה ייפסק".

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך