תנ"ך על הפרק - שמות ז - טור הארוך

תנ"ך על הפרק

שמות ז

57 / 929
היום

הפרק

משה ואהרן (שוב) בבית פרעה, מכת דם

וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה רְאֵ֛ה נְתַתִּ֥יךָ אֱלֹהִ֖ים לְפַרְעֹ֑ה וְאַהֲרֹ֥ן אָחִ֖יךָ יִהְיֶ֥ה נְבִיאֶֽךָ׃אַתָּ֣ה תְדַבֵּ֔ר אֵ֖ת כָּל־אֲשֶׁ֣ר אֲצַוֶּ֑ךָּ וְאַהֲרֹ֤ן אָחִ֙יךָ֙ יְדַבֵּ֣ר אֶל־פַּרְעֹ֔ה וְשִׁלַּ֥ח אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל מֵאַרְצֽוֹ׃וַאֲנִ֥י אַקְשֶׁ֖ה אֶת־לֵ֣ב פַּרְעֹ֑ה וְהִרְבֵּיתִ֧י אֶת־אֹתֹתַ֛י וְאֶת־מוֹפְתַ֖י בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃וְלֹֽא־יִשְׁמַ֤ע אֲלֵכֶם֙ פַּרְעֹ֔ה וְנָתַתִּ֥י אֶת־יָדִ֖י בְּמִצְרָ֑יִם וְהוֹצֵאתִ֨י אֶת־צִבְאֹתַ֜י אֶת־עַמִּ֤י בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם בִּשְׁפָטִ֖ים גְּדֹלִֽים׃וְיָדְע֤וּ מִצְרַ֙יִם֙ כִּֽי־אֲנִ֣י יְהוָ֔ה בִּנְטֹתִ֥י אֶת־יָדִ֖י עַל־מִצְרָ֑יִם וְהוֹצֵאתִ֥י אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל מִתּוֹכָֽם׃וַיַּ֥עַשׂ מֹשֶׁ֖ה וְאַהֲרֹ֑ן כַּאֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה יְהוָ֛ה אֹתָ֖ם כֵּ֥ן עָשֽׂוּ׃וּמֹשֶׁה֙ בֶּן־שְׁמֹנִ֣ים שָׁנָ֔ה וְאַֽהֲרֹ֔ן בֶּן־שָׁלֹ֥שׁ וּשְׁמֹנִ֖ים שָׁנָ֑ה בְּדַבְּרָ֖ם אֶל־פַּרְעֹֽה׃וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֔ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה וְאֶֽל־אַהֲרֹ֖ן לֵאמֹֽר׃כִּי֩ יְדַבֵּ֨ר אֲלֵכֶ֤ם פַּרְעֹה֙ לֵאמֹ֔ר תְּנ֥וּ לָכֶ֖ם מוֹפֵ֑ת וְאָמַרְתָּ֣ אֶֽל־אַהֲרֹ֗ן קַ֧ח אֶֽת־מַטְּךָ֛ וְהַשְׁלֵ֥ךְ לִפְנֵֽי־פַרְעֹ֖ה יְהִ֥י לְתַנִּֽין׃וַיָּבֹ֨א מֹשֶׁ֤ה וְאַהֲרֹן֙ אֶל־פַּרְעֹ֔ה וַיַּ֣עַשׂוּ כֵ֔ן כַּאֲשֶׁ֖ר צִוָּ֣ה יְהוָ֑ה וַיַּשְׁלֵ֨ךְ אַהֲרֹ֜ן אֶת־מַטֵּ֗הוּ לִפְנֵ֥י פַרְעֹ֛ה וְלִפְנֵ֥י עֲבָדָ֖יו וַיְהִ֥י לְתַנִּֽין׃וַיִּקְרָא֙ גַּם־פַּרְעֹ֔ה לַֽחֲכָמִ֖ים וְלַֽמְכַשְּׁפִ֑ים וַיַּֽעֲשׂ֨וּ גַם־הֵ֜ם חַרְטֻמֵּ֥י מִצְרַ֛יִם בְּלַהֲטֵיהֶ֖ם כֵּֽן׃וַיַּשְׁלִ֙יכוּ֙ אִ֣ישׁ מַטֵּ֔הוּ וַיִּהְי֖וּ לְתַנִּינִ֑ם וַיִּבְלַ֥ע מַטֵּֽה־אַהֲרֹ֖ן אֶת־מַטֹּתָֽם׃וַיֶּחֱזַק֙ לֵ֣ב פַּרְעֹ֔ה וְלֹ֥א שָׁמַ֖ע אֲלֵהֶ֑ם כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר יְהוָֽה׃וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה כָּבֵ֖ד לֵ֣ב פַּרְעֹ֑ה מֵאֵ֖ן לְשַׁלַּ֥ח הָעָֽם׃לֵ֣ךְ אֶל־פַּרְעֹ֞ה בַּבֹּ֗קֶר הִנֵּה֙ יֹצֵ֣א הַמַּ֔יְמָה וְנִצַּבְתָּ֥ לִקְרָאת֖וֹ עַל־שְׂפַ֣ת הַיְאֹ֑ר וְהַמַּטֶּ֛ה אֲשֶׁר־נֶהְפַּ֥ךְ לְנָחָ֖שׁ תִּקַּ֥ח בְּיָדֶֽךָ׃וְאָמַרְתָּ֣ אֵלָ֗יו יְהוָ֞ה אֱלֹהֵ֤י הָעִבְרִים֙ שְׁלָחַ֤נִי אֵלֶ֙יךָ֙ לֵאמֹ֔ר שַׁלַּח֙ אֶת־עַמִּ֔י וְיַֽעַבְדֻ֖נִי בַּמִּדְבָּ֑ר וְהִנֵּ֥ה לֹא־שָׁמַ֖עְתָּ עַד־כֹּֽה׃כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה בְּזֹ֣את תֵּדַ֔ע כִּ֖י אֲנִ֣י יְהוָ֑ה הִנֵּ֨ה אָנֹכִ֜י מַכֶּ֣ה ׀ בַּמַּטֶּ֣ה אֲשֶׁר־בְּיָדִ֗י עַל־הַמַּ֛יִם אֲשֶׁ֥ר בַּיְאֹ֖ר וְנֶהֶפְכ֥וּ לְדָֽם׃וְהַדָּגָ֧ה אֲשֶׁר־בַּיְאֹ֛ר תָּמ֖וּת וּבָאַ֣שׁ הַיְאֹ֑ר וְנִלְא֣וּ מִצְרַ֔יִם לִשְׁתּ֥וֹת מַ֖יִם מִן־הַיְאֹֽר׃וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה אֱמֹ֣ר אֶֽל־אַהֲרֹ֡ן קַ֣ח מַטְּךָ֣ וּנְטֵֽה־יָדְךָ֩ עַל־מֵימֵ֨י מִצְרַ֜יִם עַֽל־נַהֲרֹתָ֣ם ׀ עַל־יְאֹרֵיהֶ֣ם וְעַל־אַגְמֵיהֶ֗ם וְעַ֛ל כָּל־מִקְוֵ֥ה מֵימֵיהֶ֖ם וְיִֽהְיוּ־דָ֑ם וְהָ֤יָה דָם֙ בְּכָל־אֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם וּבָעֵצִ֖ים וּבָאֲבָנִֽים׃וַיַּֽעֲשׂוּ־כֵן֩ מֹשֶׁ֨ה וְאַהֲרֹ֜ן כַּאֲשֶׁ֣ר ׀ צִוָּ֣ה יְהוָ֗ה וַיָּ֤רֶם בַּמַּטֶּה֙ וַיַּ֤ךְ אֶת־הַמַּ֙יִם֙ אֲשֶׁ֣ר בַּיְאֹ֔ר לְעֵינֵ֣י פַרְעֹ֔ה וּלְעֵינֵ֖י עֲבָדָ֑יו וַיֵּהָֽפְכ֛וּ כָּל־הַמַּ֥יִם אֲשֶׁר־בַּיְאֹ֖ר לְדָֽם׃וְהַדָּגָ֨ה אֲשֶׁר־בַּיְאֹ֥ר מֵ֙תָה֙ וַיִּבְאַ֣שׁ הַיְאֹ֔ר וְלֹא־יָכְל֣וּ מִצְרַ֔יִם לִשְׁתּ֥וֹת מַ֖יִם מִן־הַיְאֹ֑ר וַיְהִ֥י הַדָּ֖ם בְּכָל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃וַיַּֽעֲשׂוּ־כֵ֛ן חַרְטֻמֵּ֥י מִצְרַ֖יִם בְּלָטֵיהֶ֑ם וַיֶּחֱזַ֤ק לֵב־פַּרְעֹה֙ וְלֹא־שָׁמַ֣ע אֲלֵהֶ֔ם כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר יְהוָֽה׃וַיִּ֣פֶן פַּרְעֹ֔ה וַיָּבֹ֖א אֶל־בֵּית֑וֹ וְלֹא־שָׁ֥ת לִבּ֖וֹ גַּם־לָזֹֽאת׃וַיַּחְפְּר֧וּ כָל־מִצְרַ֛יִם סְבִיבֹ֥ת הַיְאֹ֖ר מַ֣יִם לִשְׁתּ֑וֹת כִּ֣י לֹ֤א יָֽכְלוּ֙ לִשְׁתֹּ֔ת מִמֵּימֵ֖י הַיְאֹֽר׃וַיִּמָּלֵ֖א שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים אַחֲרֵ֥י הַכּוֹת־יְהוָ֖ה אֶת־הַיְאֹֽר׃וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה בֹּ֖א אֶל־פַּרְעֹ֑ה וְאָמַרְתָּ֣ אֵלָ֗יו כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה שַׁלַּ֥ח אֶת־עַמִּ֖י וְיַֽעַבְדֻֽנִי׃וְאִם־מָאֵ֥ן אַתָּ֖ה לְשַׁלֵּ֑חַ הִנֵּ֣ה אָנֹכִ֗י נֹגֵ֛ף אֶת־כָּל־גְּבוּלְךָ֖ בַּֽצְפַרְדְּעִֽים׃וְשָׁרַ֣ץ הַיְאֹר֮ צְפַרְדְּעִים֒ וְעָלוּ֙ וּבָ֣אוּ בְּבֵיתֶ֔ךָ וּבַחֲדַ֥ר מִשְׁכָּבְךָ֖ וְעַל־מִטָּתֶ֑ךָ וּבְבֵ֤ית עֲבָדֶ֙יךָ֙ וּבְעַמֶּ֔ךָ וּבְתַנּוּרֶ֖יךָ וּבְמִשְׁאֲרוֹתֶֽיךָ׃וּבְכָ֥ה וּֽבְעַמְּךָ֖ וּבְכָל־עֲבָדֶ֑יךָ יַעֲל֖וּ הַֽצְפַרְדְּעִֽים׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק

ראה נתתיך אלהים לפרעה. פי' ר' אברהם ראה שעשיתי לך מעלה גדולה שתחשב לפני פרעה כמלאך האלהים וזהו אלהים שהוא מדבר אל הנביא והנביא מדבר אל אנשי דורו: ואני אקשה את לב פרעה. מקשים כיון שהב"ה הקשה את לבו א"כ מה פשעו ומה חטאתו והתשובה בשביל שחטא פרעה שהרבה להרע לישראל מנע ממנו דרכי התשוב' כי עבירה גוררת עביר' והרבה פסוקים מורים על זה ועוד כי בחמש מכות הראשונות חזק לבו מעצמו ובאחרונות נמלך ורצה לשלחם לא לכבוד הב"ה אלא מפני פחד כובד המכות וכיון שלא שמע תוכחות אז הקשה את לבו למען הכריתו ואע"פ שנאמר קודם שהתחיל במכות ואני אקשה את לבו הב"ה הודיע למשה מה שיהי' בה' מכות האחרונות. וי"מ ואני אקשה את לבו למען סבול המכות: ונתתי את ידי. מכתי כי ביד הוא כדרך בני אדם: צבאותי. כמו שהמלאכים הם צבא ה' בשמים כן ישראל צבא ה' בארץ: ומשה בן שמונים שנה. כתב ר' אברהם הזכיר שנות משה ולא מצינו בכל המקרא נביאים שהזכירם הכתוב שנתנבאו בזקנותם רק אלה כי מעלתם גדולה מכל הנביאים ולהם לבדם הי' השם מדבר בעמוד הענן: בלהטיהם. מעשה כשפים. פי' הרמב"ן מגזרת אש לוהט והענין שהם נעשים ע"י להטים פי' מלאכי אש מלהטת באדם שלא ידע ותבער בו והמלאכים השוכנים באויר בגלגלי היסודות קורין אותם שדים אבל בלטיהם מעשה שדים מלשון ותבא בלט כי השדים באים בלט כי הם בעלי גופות מאויר שאינו נרגש: לך אל פרעה בבקר. פירש"י שהלך למים לעשות צרכיו שעושה עצמו אלוה ומקשים שיותר הי' יכול להסתיר הדבר בביתו. ולפי הפשט היה יוצא בבוקר לטייל בנהר לקבל האויר. וי"מ הנה יוצא המימה ותוכל לדבר עמו כי בביתו היה סגור בחדרו ולא יניחך השוער ליכנס לו: והנה לא שמעת עד כה. פי' עד שאני מתחיל להכותך: כה אמר ה' וגו' הנה אנכי מכה במטה אשר בידי. כתב רבינו אברהם כי המקרא קצר הוא וחסר מלת שלוחו וכך היה ראוי לומר הנה אנכי שלוחו מכה ואמר במטה אשר בידי אע"פ שביד אהרן היה כי שניהם שוים ומשתתפים באות. ונ"ל שאינו קשה כי אהרן המדבר ומליץ הדברים לפרעה: וירם במטה. כתב הרמב"ן שהרים במטה ונטה ידו על ארץ מצרים כנגד כל הרוחות כדכתיב בצואה קח את מטך ונטה את ידך ואחר כך הכה את המים אשר ביאור לעיני פרעה. ור' אברהם כתב גם כן הזכיר מכת היאור ולא חשש להזכיר נטיית ידו על ארץ מצרים שאין אנו צריכין לכל זה כי הרמת יד האמורה בעשיי' הוא נטיית יד האמורה בצואה: ויעשו כן חרטומי מצרים. מהיכן לקחו המים מאותן שחפרו סביבות היאור או מהמים שביד ישראל. וי"מ שמימי היאור מיד חזרו לקדמותם ומהם לקחו החרטומים ועל כן לא שת לבו גם לזאת כי חזר מיד ולכן לא קראו להחזיר המים:ולא שת לבו גם לזאת. פירש"י שנהפך המטה וגם לזה של דם. והרמב"ן פי' גם לזאת אע"פ שהיא מכה והיה לו לירא פן תהיה בו יד ה': לא יכלו לשתות ממימי היאור. כשנבאש מן הדגה שמתה בעוד שהיו המים דם. ולא נהירא דהא כתיב וימלא שבעת ימים אחרי הכות ה' את היאור אם לא שנפרש ששבעת ימים לא יכלו לשתות המים מפני שנבאש: וימלא שבעת ימים. פי' פסוק זה יקשור עם שלמעלה הימנו וימלא בזה שבעת ימים שחפרו מצרים סביבות היאור ולא יכלו לשתות ממימי היאור עד מלאת ז' ימים אחר ההכאה. כתב ר' אברהם רבים אומרים כי המים ביד המצרי אדומים ונתלבנו ביד ישראל ואם כן למה לא נכתב זה הפלא בתורה ולפי דעתי כי מכת הדם והצפרדע וכנים היתה כוללת המצרים והעברים כי אחרי הכתוב נרדוף כי אלו הג' מעט הזיקו רק מכת הערוב שהיתה קשה הפריש השם בין המצרים ובין העברים וככה מכת הדבר והברד בעבור מקניהם ולא בשחין ולא בארבה כי הם יוצאים ממצרים וכאשר חפרו מצרים כן חפרו העברים. והפלגתו על דברי חכמים ורודפו אחרי הפשט הביאו לזה הדעת כי חלילה להכות את ישראל כי אין מעצור לה' להושיע אשר ירצה ולהכות אשר ירצה:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך