תנ"ך על הפרק - תהילים ב - לפרק ב' / הרב שמואל טל שליט"א

תנ"ך על הפרק

תהילים ב

569 / 929
היום

הפרק

לָ֭מָּה רָגְשׁ֣וּ גוֹיִ֑ם וּ֝לְאֻמִּ֗ים יֶהְגּוּ־רִֽיק׃יִ֥תְיַצְּב֨וּ ׀ מַלְכֵי־אֶ֗רֶץ וְרוֹזְנִ֥ים נֽוֹסְדוּ־יָ֑חַד עַל־יְ֝הוָה וְעַל־מְשִׁיחֽוֹ׃נְֽ֭נַתְּקָה אֶת־מֽוֹסְרוֹתֵ֑ימוֹ וְנַשְׁלִ֖יכָה מִמֶּ֣נּוּ עֲבֹתֵֽימוֹ׃יוֹשֵׁ֣ב בַּשָּׁמַ֣יִם יִשְׂחָ֑ק אֲ֝דֹנָ֗י יִלְעַג־לָֽמוֹ׃אָ֤ז יְדַבֵּ֣ר אֵלֵ֣ימוֹ בְאַפּ֑וֹ וּֽבַחֲרוֹנ֥וֹ יְבַהֲלֵֽמוֹ׃וַ֭אֲנִי נָסַ֣כְתִּי מַלְכִּ֑י עַל־צִ֝יּ֗וֹן הַר־קָדְשִֽׁי׃אֲסַפְּרָ֗ה אֶֽ֫ל חֹ֥ק יְֽהוָ֗ה אָמַ֘ר אֵלַ֥י בְּנִ֥י אַ֑תָּה אֲ֝נִ֗י הַיּ֥וֹם יְלִדְתִּֽיךָ׃שְׁאַ֤ל מִמֶּ֗נִּי וְאֶתְּנָ֣ה ג֭וֹיִם נַחֲלָתֶ֑ךָ וַ֝אֲחֻזָּתְךָ֗ אַפְסֵי־אָֽרֶץ׃תְּ֭רֹעֵם בְּשֵׁ֣בֶט בַּרְזֶ֑ל כִּכְלִ֖י יוֹצֵ֣ר תְּנַפְּצֵֽם׃וְ֭עַתָּה מְלָכִ֣ים הַשְׂכִּ֑ילוּ הִ֝וָּסְר֗וּ שֹׁ֣פְטֵי אָֽרֶץ׃עִבְד֣וּ אֶת־יְהוָ֣ה בְּיִרְאָ֑ה וְ֝גִ֗ילוּ בִּרְעָדָֽה׃נַשְּׁקוּ־בַ֡ר פֶּן־יֶאֱנַ֤ף ׀ וְתֹ֬אבְדוּ דֶ֗רֶךְ כִּֽי־יִבְעַ֣ר כִּמְעַ֣ט אַפּ֑וֹ אַ֝שְׁרֵ֗י כָּל־ח֥וֹסֵי בֽוֹ׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב שמואל טל שליט

לפרק ב'

המזמורים בספר תהילים מגוונים: חלקם מזמורי הודיה, חלקם תפילות ובקשות, ויש גם שירי הלל ושבח לה'. אולם מזמור זה איננו שייך לאף אחת מהקבוצות, ומטרתו לכאורה לא מובנת. אין בו ביטויי הודאה או שבח, וגם אין בו בקשה. הפסוק היחיד שיכול להתפרש כפסוק של בקשה הוא פסוק ט', "תרועם בשבט ברזל..."; אבל אם אכן כוונתו של דוד במזמור זה היא לבקש מה' שיפגע באויביו, לא מובנת כל אריכות המזמור במהלכה מתייחס באופן עקיף בלבד לתפילה הזאת. מלבד זאת, נראה שגם הפסוק היחיד הזה אינו בקשה, אלא הוא המשך הדברים ש"ה' אמר אלי" בשני הפסוקים הקודמים, ונמצא שאין כלל בקשה במזמורנו. אדרבה, בתחילת המזמור נראה שדוד כבר רואה באופן מוחשי את תחילת מפלתם של אויביו. הוא מכריז שהקב"ה "ישחק" ו"ילעג" לאותם הגויים; שחוק זה הרי אינו נשמע לבני האדם, ובהכרח כוונת דוד לשחוק שיש לו השלכה מעשית - הוא מבטא את העובדה שהקב"ה עומד לצדו והוא עתיד להפיל את אויביו תחתיו.

אי אפשר גם לומר שמזמור זה הוא פנייה של דוד אל אותם מלכים ורוזנים בניסיון לשכנע אותם שלא ילחמו בו. הרי הוא אומר את רוב דבריו בגוף שלישי ואינו מדבר אליהם ישירות, ורק לקראת סוף המזמור הוא פונה אליהם. מהי, אם כן , תכליתם של רוב דבריו במזמור?

הרמב"ם מתייחס באחת מאגרותיו לאמירת מזמורים וברכות:

וידע שעם אדון כל העולם הוא מדבר בהן, בין שיבקש ממנו, או יודה לו וישבחו, או יספר פעליו וחסדיו, או יספר נפלאותיו בברואיו ויכולתו. ואלו הם המינים הכוללים לכל ברכה מהברכות או זמירות או פסוקי זמרא.

(מהד' שי' ח"ב עמ' תקפט תקצ ובל' סי' רסא)

נראה שכוונתו לחדש שלא רק כשמבקשים מה' או מודים לו או פונים אליו ומשבחים אותו יש בזה דיבור אל אדון כל העולם, אלא גם כאשר אדם מספר ביכולתו של ה' ובפעליו יש בזה דיבור אל ה'. ואפילו שבפסוקי דזמרא (תהילים קמח) הוא פונה אל כל מלאכי ה' ואל כל צבאיו, אל השמש והירח ואל כל כוכבי האור ואל הרמש וכל הכנף, הוא בעצם פונה בזה אל ה'. פנייתו של דוד אל כל פרטי הבריאה בקריאה להלל את שם ה', היא אמירה כלפי ה' יתברך שכך ראוי שיהיה, ובזה הוא מביע את אהבתו והערצתו לה'. והרי זה כמו הרעיה בשיר השירים, שמספרת לקרובותיה על מעלותיו של הדוד (הידיד, האהוב) בפני הדוד, שבזה היא משמחת אותו ומביעה בפניו את אהבתו.

במזמורנו דוד מביע שבח גדול מאוד לה' יתברך. הגויים והרוזנים מתייצבים ומאיימים ונראה שכוחם רב לפגוע חס ושלום בעם ישראל ובמשיחו. אבל הקב"ה שומר על עמו ונחלתו ומשיחו ואינו נותנם בידם, ואדרבה, הוא מבהיל את אויבי ישראל וכועס עליהם, מרועם בשבט ברזל ומנפצם ככלי יוצר; ובזה הוא שומר על הבטחתו למשיחו להיות זה שינחל את גויי הארץ.

משמעות המזמור לדורנו

ניתן לראות בכמה מקורות שחז"ל ראו את המזמור כמתייחס בצורה רחבה להתנגדות של הגויים לעם ישראל במהלך כל הדורות, מימי פרעה הרשע ועד ימות המשיח, ולא רק כעוסק באופן נקודתי בקרב מסויים או בתקופה מסויימת של מאבקים בין ישראל ובין הגויים. אם כן, מסקנת הדברים היא שאף אנו, כיום, יכולים לקבל מפסוקים אלו הכוונה והדרכה כיצד להתייחס לגויים שבאים להילחם בעם ישראל.

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך