תנ"ך על הפרק - זכריה ב - חומת אנך

תנ"ך על הפרק

זכריה ב

552 / 929
היום

הפרק

וָאֶשָּׂ֥א אֶת־עֵינַ֖י וָאֵ֑רֶא וְהִנֵּ֖ה אַרְבַּ֥ע קְרָנֽוֹת׃וָאֹמַ֗ר אֶל־הַמַּלְאָ֛ךְ הַדֹּבֵ֥ר בִּ֖י מָה־אֵ֑לֶּה וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י אֵ֤לֶּה הַקְּרָנוֹת֙ אֲשֶׁ֣ר זֵר֣וּ אֶת־יְהוּדָ֔ה אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל וִירוּשָׁלָֽם׃וַיַּרְאֵ֣נִי יְהוָ֔ה אַרְבָּעָ֖ה חָרָשִֽׁים׃וָאֹמַ֕ר מָ֛ה אֵ֥לֶּה בָאִ֖ים לַֽעֲשׂ֑וֹת וַיֹּ֣אמֶר לֵאמֹ֗ר אֵ֣לֶּה הַקְּרָנ֞וֹת אֲשֶׁר־זֵ֣רוּ אֶת־יְהוּדָ֗ה כְּפִי־אִישׁ֙ לֹא־נָשָׂ֣א רֹאשׁ֔וֹ וַיָּבֹ֤אוּ אֵ֙לֶּה֙ לְהַחֲרִ֣יד אֹתָ֔ם לְיַדּ֞וֹת אֶת־קַרְנ֣וֹת הַגּוֹיִ֗ם הַנֹּשְׂאִ֥ים קֶ֛רֶן אֶל־אֶ֥רֶץ יְהוּדָ֖ה לְזָרוֹתָֽהּ׃וָאֶשָּׂ֥א עֵינַ֛י וָאֵ֖רֶא וְהִנֵּה־אִ֑ישׁ וּבְיָד֖וֹ חֶ֥בֶל מִדָּֽה׃וָאֹמַ֕ר אָ֖נָה אַתָּ֣ה הֹלֵ֑ךְ וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֗י לָמֹד֙ אֶת־יְר֣וּשָׁלִַ֔ם לִרְא֥וֹת כַּמָּֽה־רָחְבָּ֖הּ וְכַמָּ֥ה אָרְכָּֽהּ׃וְהִנֵּ֗ה הַמַּלְאָ֛ךְ הַדֹּבֵ֥ר בִּ֖י יֹצֵ֑א וּמַלְאָ֣ךְ אַחֵ֔ר יֹצֵ֖א לִקְרָאתֽוֹ׃וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֔ו רֻ֗ץ דַּבֵּ֛ר אֶל־הַנַּ֥עַר הַלָּ֖ז לֵאמֹ֑ר פְּרָזוֹת֙ תֵּשֵׁ֣ב יְרוּשָׁלִַ֔ם מֵרֹ֥ב אָדָ֛ם וּבְהֵמָ֖ה בְּתוֹכָֽהּ׃וַאֲנִ֤י אֶֽהְיֶה־לָּהּ֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה ח֥וֹמַת אֵ֖שׁ סָבִ֑יב וּלְכָב֖וֹד אֶֽהְיֶ֥ה בְתוֹכָֽהּ׃ה֣וֹי ה֗וֹי וְנֻ֛סוּ מֵאֶ֥רֶץ צָפ֖וֹן נְאֻם־יְהוָ֑ה כִּ֠י כְּאַרְבַּ֞ע רוּח֧וֹת הַשָּׁמַ֛יִם פֵּרַ֥שְׂתִּי אֶתְכֶ֖ם נְאֻם־יְהוָֽה׃ה֥וֹי צִיּ֖וֹן הִמָּלְטִ֑י יוֹשֶׁ֖בֶת בַּת־בָּבֶֽל׃כִּ֣י כֹ֣ה אָמַר֮ יְהוָ֣ה צְבָאוֹת֒ אַחַ֣ר כָּב֔וֹד שְׁלָחַ֕נִי אֶל־הַגּוֹיִ֖ם הַשֹּׁלְלִ֣ים אֶתְכֶ֑ם כִּ֚י הַנֹּגֵ֣עַ בָּכֶ֔ם נֹגֵ֖עַ בְּבָבַ֥ת עֵינֽוֹ׃כִּ֠י הִנְנִ֨י מֵנִ֤יף אֶת־יָדִי֙ עֲלֵיהֶ֔ם וְהָי֥וּ שָׁלָ֖ל לְעַבְדֵיהֶ֑ם וִֽידַעְתֶּ֕ם כִּֽי־יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת שְׁלָחָֽנִי׃רָנִּ֥י וְשִׂמְחִ֖י בַּת־צִיּ֑וֹן כִּ֧י הִנְנִי־בָ֛א וְשָׁכַנְתִּ֥י בְתוֹכֵ֖ךְ נְאֻם־יְהוָֽה׃וְנִלְווּ֩ גוֹיִ֨ם רַבִּ֤ים אֶל־יְהוָה֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא וְהָ֥יוּ לִ֖י לְעָ֑ם וְשָׁכַנְתִּ֣י בְתוֹכֵ֔ךְ וְיָדַ֕עַתְּ כִּי־יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת שְׁלָחַ֥נִי אֵלָֽיִךְ׃וְנָחַ֨ל יְהוָ֤ה אֶת־יְהוּדָה֙ חֶלְק֔וֹ עַ֖ל אַדְמַ֣ת הַקֹּ֑דֶשׁ וּבָחַ֥ר ע֖וֹד בִּירוּשָׁלִָֽם׃הַ֥ס כָּל־בָּשָׂ֖ר מִפְּנֵ֣י יְהוָ֑ה כִּ֥י נֵע֖וֹר מִמְּע֥וֹן קָדְשֽׁוֹ׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק

רני ושמחי בת ציון. ר"ת צבור למפרע רמז דאפילו כנישתא חדא דשבים בתשובה יבא גואל כמ"ש בזהר הקדוש. וזהו צבור אז רני ושמחי בת ציון ובא לציון גואל. ואפשר לומר כי הגאולה תלויה שנהיה ישראל באחדות וכמ"ש בעניותנו בדרושים בס"ד כי חרבן בית שני היה בעבור שנאת חנם ואיך אפשר שתהיה גאולה כל זמן שיהיה שנאת חנם. ולכן רני ושמחי לשון יחיד שיהיו כל ישראל באחדות. ואמרו ביומא דף ע"א אליכם אישים אקרא אלו ת"ח שדומים לנשים ועושים גבורה כאנשים ופירש"י שדומין לנשים ענותנין ותשושי כח. ואפשר דלכן אמר רני ושמחי לשון נקבה לרמוז שהם ענותנין ובאחדות ותשושי כח מכמה הרפתקי של הגליות וראוים לגאולה: כי הנני בא. הנני גימטריא ינון עם הכולל שיבא משיח הנקרא ינון כמ"ש פ' חלק. א"נ רני ושמחי אפשר במ"ש מהרימ"ט ז"ל דעד עתה היה לנו דין ארוסין והקדושין היו על תנאי שלא לעע"ז ופקעי קדושין ובגאולה ב"ב יהיו נשואין בחצר דידיה וז"ש רני בגלות א' ושמחי בגלות ב' ואל תיראי שעע"ז לפי שאת בת ציון בת דייקא ככלה ופקעי קדושין דהיו על תנאי ויכולני לקחתך לאשה כי הנני בא לעשות נשואין ושכנתי בתוכך. א"נ אפשר במה שפירש הרב יפ"ת במאמרם ז"ל גיל יגיל אבי צדיק גילה אחר גילה וכו' כי דרך טבע אם אדם שרוי בצער ופתע פתאום תבא לו שמחה רבה הוא מסוכן למות וכמו שאירע לשרה אמנו בעקידה וכמו שאירע למי שבא פתאום אצל אשתו כמ"ש פ' אעפ"י וז"ש רני בתחילה ואח"כ ושמחי בתחילה רנה בעלמא ואח"כ שמחת נוספת הכל בהדרגה כי הנני בא בתחילה ואח"כ ושכנתי בתוכך: ונלוו גוים רבים אל ה' וכו' והיו לי לעם. אפשר במ"ש ז"ל מפני מה גלו ישראל כדי שיתוספו עליהם גרים. ושמעתי מחד דפקיע שנתקשה בזה דאדרבא הן בעון חוללנו דכמה הדיוטות מישראל באונס או ברצון נעשים מומרים ותהי להפך ח"ו ונראה דנודע כי כל הגליות לברר ניצוצות הקדושה ועי"ז הולך ומתברר חלק מחול שבנוגה ונתוסף על חלק הקדש והכל נעשה על ידי השכינה ומשם באים נשמות הגרים ובחינתם תחת כנפי השכינה כמ"ש רבינו האר"י ז"ל. לא כן נשמות ישראל שהם כ"י כלם אחוזי בקב"ה כדאמרו בזהר הקדוש פ' ויקרא דף י"ב ע"א בסוד ויתן אותם אלהים ברקיע השמים ע"ש ועי"ז שהם מצד דכורא מקיימי מצות ותורה לתקן מ' וז"ש ויתן אותם אלהים ברקיע השמים להאיר על האר"ץ וכמ"ש בעניותנו בטעם דנשים פטורות מסוכה וכיוצא ות"ת. הדרן למילתין דהיינו מ"ש כדי שיתוספו עליהם גרים שעל ידי הגלות מתבררים ניצוצי הקדושה ומכניסים חלק נוגה בקדש ומשם באים בזמן הראוי נפשות הגרים וז"ש רני ושמחי בת ציון רמז לשכינת עזנו כי הנני בא להקימך כמ"ש בזהר הקדוש לא תוסיף קום מעצמה אלא אקים את סוכת דוד ושכנתי בתוכך ויהיה יחוד קבה"ו ועל ידה נגמרים כל הברורים ונעשים נפשות לגרים. ונלוו גוים רבים אל ה' והם הגרים הנוספים מכח הברורים שנתבררו בגליות לאט לאט ועתה בפועל נלוו גוים רבים אל ה'. ואפשר לרמוז כי שתי אותיות ראשונות מתיבות ונלוו גוים בגימטריא נוגה עם הכולל:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך