תנ"ך על הפרק - נחום א - מצודת דוד

תנ"ך על הפרק

נחום א

540 / 929
היום

הפרק

מַשָּׂ֖א נִֽינְוֵ֑ה סֵ֧פֶר חֲז֛וֹן נַח֖וּם הָאֶלְקֹשִֽׁי׃אֵ֣ל קַנּ֤וֹא וְנֹקֵם֙ יְהוָ֔ה נֹקֵ֥ם יְהוָ֖ה וּבַ֣עַל חֵמָ֑ה נֹקֵ֤ם יְהוָה֙ לְצָרָ֔יו וְנוֹטֵ֥ר ה֖וּא לְאֹיְבָֽיו׃יְהֹוָ֗ה אֶ֤רֶךְ אַפַּ֙יִם֙וגדול־וּגְדָל־כֹּ֔חַ וְנַקֵּ֖ה לֹ֣א יְנַקֶּ֑ה יְהוָ֗ה בְּסוּפָ֤ה וּבִשְׂעָרָה֙ דַּרְכּ֔וֹ וְעָנָ֖ן אֲבַ֥ק רַגְלָֽיו׃גּוֹעֵ֤ר בַּיָּם֙ וַֽיַּבְּשֵׁ֔הוּ וְכָל־הַנְּהָר֖וֹת הֶֽחֱרִ֑יב אֻמְלַ֤ל בָּשָׁן֙ וְכַרְמֶ֔ל וּפֶ֥רַח לְבָנ֖וֹן אֻמְלָֽל׃הָרִים֙ רָעֲשׁ֣וּ מִמֶּ֔נּוּ וְהַגְּבָע֖וֹת הִתְמֹגָ֑גוּ וַתִּשָּׂ֤א הָאָ֙רֶץ֙ מִפָּנָ֔יו וְתֵבֵ֖ל וְכָל־יֹ֥שְׁבֵי בָֽהּ׃לִפְנֵ֤י זַעְמוֹ֙ מִ֣י יַֽעֲמ֔וֹד וּמִ֥י יָק֖וּם בַּחֲר֣וֹן אַפּ֑וֹ חֲמָתוֹ֙ נִתְּכָ֣ה כָאֵ֔שׁ וְהַצֻּרִ֖ים נִתְּצ֥וּ מִמֶּֽנּוּ׃ט֣וֹב יְהוָ֔ה לְמָע֖וֹז בְּי֣וֹם צָרָ֑ה וְיֹדֵ֖עַ חֹ֥סֵי בֽוֹ׃וּבְשֶׁ֣טֶף עֹבֵ֔ר כָּלָ֖ה יַעֲשֶׂ֣ה מְקוֹמָ֑הּ וְאֹיְבָ֖יו יְרַדֶּף־חֹֽשֶׁךְ׃מַה־תְּחַשְּׁבוּן֙ אֶל־יְהוָ֔ה כָּלָ֖ה ה֣וּא עֹשֶׂ֑ה לֹֽא־תָק֥וּם פַּעֲמַ֖יִם צָרָֽה׃כִּ֚י עַד־סִירִ֣ים סְבֻכִ֔ים וּכְסָבְאָ֖ם סְבוּאִ֑ים אֻ֨כְּל֔וּ כְּקַ֥שׁ יָבֵ֖שׁ מָלֵֽא׃מִמֵּ֣ךְ יָצָ֔א חֹשֵׁ֥ב עַל־יְהוָ֖ה רָעָ֑ה יֹעֵ֖ץ בְּלִיָּֽעַל׃כֹּ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהוָ֗ה אִם־שְׁלֵמִים֙ וְכֵ֣ן רַבִּ֔ים וְכֵ֥ן נָגֹ֖זּוּ וְעָבָ֑ר וְעִ֨נִּתִ֔ךְ לֹ֥א אֲעַנֵּ֖ךְ עֽוֹד׃וְעַתָּ֕ה אֶשְׁבֹּ֥ר מֹטֵ֖הוּ מֵֽעָלָ֑יִךְ וּמוֹסְרֹתַ֖יִךְ אֲנַתֵּֽק׃וְצִוָּ֤ה עָלֶ֙יךָ֙ יְהוָ֔ה לֹֽא־יִזָּרַ֥ע מִשִּׁמְךָ֖ ע֑וֹד מִבֵּ֨ית אֱלֹהֶ֜יךָ אַכְרִ֨ית פֶּ֧סֶל וּמַסֵּכָ֛ה אָשִׂ֥ים קִבְרֶ֖ךָ כִּ֥י קַלּֽוֹתָ׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

מאת: ,
משא נינוה. הנבואה ההיא נאמרה על נינוה היא ראש ממלכת אשור: ספר וגו׳. זהו ספר נבואה של נחום האלקושי הוא היה המתנבא על נינוה: אל קנוא וגו׳. ה׳ הוא אל זועם ונוקם וכפל עוד ואמר נוקם ה׳ וגו׳: נוקם ה׳ לצריו. ר״ל רק לצריו הוא נוקם ונוטר איבה לאויביו הם העכו״ם אבל לא כן לישראל עמו: ה׳ ארך אפים. ר״ל הן אמת שה׳ מאריך אף ואינו ממהר לפרוע גמול הרשע עם כי הוא גדול כח ובידו להפרע בכל זמן: ונקה לא ינקה. אבל הוא אינו מנקה לותר על הרשע מכל וכל: בסופה ובשערה דרכו. הלוכו הוא ברוח סופה וסערה ר״ל כשבא לענוש העכו״ם מביא רוח סופה וסערה להניעם ולכלותם מהר: וענן אבק רגליו. ר״ל הגזירות הבאות מסבתו אל העכו״ם הם לו לחושך ואפלה כענן והמשילם לאבק הנופל מתחת הרגלים: גוער בים וגו׳. הוא משל על כריתת השרים מנינוה: אמלל בשן וגו׳. הם מקומות מרעה השמן והוא משל על אבדן בעלי העושר: ופרח וגו׳. ר״ל יכלה הצלחתם: הרים רעשו. מפחדו ירעשו ההרים וימסו הגבעות גם הוא משל על שרי נינוה וכפל הדבר במ״ש: ותשא הארץ מפניו. הארץ תשרף מפני אש חמתו והוא משל על גודל הרעדה והכליון: ותבל. הוא החלק מן הארץ המיושבת מבני אדם: מי יעמוד. מי יוכל להתקיים לפני זעמו: ומי יקום וגו׳. כפל הדבר במ״ש: נתכה כאש. היא נשפכת לכלות ולהאביד כאש ההולך ושורף: והצורים. הסלעים נתצו ונכתתו ממני ר״ל בעלי הכח יחלשו ויאבדו: טוב ה׳ למעוז וגו׳. ר״ל אף ביום צרה כשהוא עוסק בהבאת המשפט עכ״ז הוא טוב אז להיות למעוז ולחוזק ונותן לב לדעת את החוסים בו להזמין להם הצלה ועזר לא כבשר ודם שאין מי יעמוד לפניו בעת זעמו ולא יתן אז לב להיטיב עם מי: ובשטף עובר. הנה בשטף מים רבים יעשה כלה את מקום נינוה שזכר בתחילת הנבואה ר״ל האויב הבא והוא נ״נ הוא יכלה הכל כמו שטף מים העובר השוטף הכל מבלי ישאר מה: ואויביו. החושך ירדף את אויביו הם אנשי אשור: מה תחשבון. ר״ל אתם אנשי נינוה מה תחשבון על ה׳ הגוזר עליכם את הכלייה הזאת אם תחשבו להנצל מידו דעו כי כלה הוא עושה לכם ולא תקום הצרה פעמים כי בפעם אחת יכלה אתכם: כי עד סירים סבוכים. בעוד שהקוצים יהיו מסובכים ונאחזים אלה באלה ר״ל בעוד שיהיו אנשים בתכלית החוזק מקובצים יחד באגודה אחת: וכסבאם סבואים. כאשר המשכרים יהיו עוסקים בשכרות היין פתאום יהיו נאכלים כקש יבש שנמלא ונשלם בשולו שהוא קל להשרף: ממך וגו׳. אתה נינוה ממך יצא סנחריב החושב רעה על ה׳ להחריב את בה״מ ויועץ עצת בליעל לשלוח לחרף כלפי מעלה כמ״ש (במ״ב ובישעיה): אם שלמים. אם יהיו אנשי נינוה שלמים בדעה אחת ובעצה מוסכמת וכן יהיו רבים במספר שכל זה הוא סבה אל הנצחון: וכן נגוזו. ר״ל אעפ״כ יהיו גזוזים ונכרתים כאשר אמרתי ועבר העם מן העולם: ועניתך. ר״ל אענה אותך בתכלית העינוי והאבדון עד שלא אצטרך לענות אותך עוד כי בפעם ההיא תכלה מכל וכל והוא דוגמת אמרו לא תקום פעמים צרה: ועתה. ר״ל בזמן קרוב אשבור מטהו מעליך ישראל ר״ל עוד לא יצר לך ומוסרותיך. המוסרות שהייתם קשורים בהם אנתק ממך ר״ל לא תהיה עוד מוכנע לאשור: וצוה עליך ה׳. מול מלך אשור יאמר: לא יזרע משמך עוד. ר״ל לא ימלוך מי מזרעך: אכרית פסל ומסכה. כי שממה תהיה: אשים קברך. ר״ל אני אשים לך קבר המיוחד לך כי אני אלחם בך: כי קלות. היית קל בדעתך לשלוח לחרף כלפי מעלה ולכן אקח ממך נקם:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך