תנ"ך על הפרק - עמוס ה - אבן עזרא

תנ"ך על הפרק

עמוס ה

523 / 929
היום

הפרק

שִׁמְע֞וּ אֶת־הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֗ה אֲשֶׁ֨ר אָנֹכִ֜י נֹשֵׂ֧א עֲלֵיכֶ֛ם קִינָ֖ה בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵֽל׃נָֽפְלָה֙ לֹֽא־תוֹסִ֣יף ק֔וּם בְּתוּלַ֖ת יִשְׂרָאֵ֑ל נִטְּשָׁ֥ה עַל־אַדְמָתָ֖הּ אֵ֥ין מְקִימָֽהּ׃כִּ֣י כֹ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה הָעִ֛יר הַיֹּצֵ֥את אֶ֖לֶף תַּשְׁאִ֣יר מֵאָ֑ה וְהַיּוֹצֵ֥את מֵאָ֛ה תַּשְׁאִ֥יר עֲשָׂרָ֖ה לְבֵ֥ית יִשְׂרָאֵֽל׃כִּ֣י כֹ֥ה אָמַ֛ר יְהוָ֖ה לְבֵ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל דִּרְשׁ֖וּנִי וִֽחְיֽוּ׃וְאַֽל־תִּדְרְשׁוּ֙ בֵּֽית־אֵ֔ל וְהַגִּלְגָּל֙ לֹ֣א תָבֹ֔אוּ וּבְאֵ֥ר שֶׁ֖בַע לֹ֣א תַעֲבֹ֑רוּ כִּ֤י הַגִּלְגָּל֙ גָּלֹ֣ה יִגְלֶ֔ה וּבֵֽית־אֵ֖ל יִהְיֶ֥ה לְאָֽוֶן׃דִּרְשׁ֥וּ אֶת־יְהוָ֖ה וִֽחְי֑וּ פֶּן־יִצְלַ֤ח כָּאֵשׁ֙ בֵּ֣ית יוֹסֵ֔ף וְאָכְלָ֥ה וְאֵין־מְכַבֶּ֖ה לְבֵֽית־אֵֽל׃הַהֹפְכִ֥ים לְלַעֲנָ֖ה מִשְׁפָּ֑ט וּצְדָקָ֖ה לָאָ֥רֶץ הִנִּֽיחוּ׃עֹשֵׂ֨ה כִימָ֜ה וּכְסִ֗יל וְהֹפֵ֤ךְ לַבֹּ֙קֶר֙ צַלְמָ֔וֶת וְי֖וֹם לַ֣יְלָה הֶחְשִׁ֑יךְ הַקּוֹרֵ֣א לְמֵֽי־הַיָּ֗ם וַֽיִּשְׁפְּכֵ֛ם עַל־פְּנֵ֥י הָאָ֖רֶץ יְהוָ֥ה שְׁמֽוֹ׃הַמַּבְלִ֥יג שֹׁ֖ד עַל־עָ֑ז וְשֹׁ֖ד עַל־מִבְצָ֥ר יָבֽוֹא׃שָׂנְא֥וּ בַשַּׁ֖עַר מוֹכִ֑יחַ וְדֹבֵ֥ר תָּמִ֖ים יְתָעֵֽבוּ׃לָ֠כֵן יַ֣עַן בּוֹשַׁסְכֶ֞ם עַל־דָּ֗ל וּמַשְׂאַת־בַּר֙ תִּקְח֣וּ מִמֶּ֔נּוּ בָּתֵּ֥י גָזִ֛ית בְּנִיתֶ֖ם וְלֹא־תֵ֣שְׁבוּ בָ֑ם כַּרְמֵי־חֶ֣מֶד נְטַעְתֶּ֔ם וְלֹ֥א תִשְׁתּ֖וּ אֶת־יֵינָֽם׃כִּ֤י יָדַ֙עְתִּי֙ רַבִּ֣ים פִּשְׁעֵיכֶ֔ם וַעֲצֻמִ֖ים חַטֹּֽאתֵיכֶ֑ם צֹרְרֵ֤י צַדִּיק֙ לֹ֣קְחֵי כֹ֔פֶר וְאֶבְיוֹנִ֖ים בַּשַּׁ֥עַר הִטּֽוּ׃לָכֵ֗ן הַמַּשְׂכִּ֛יל בָּעֵ֥ת הַהִ֖יא יִדֹּ֑ם כִּ֛י עֵ֥ת רָעָ֖ה הִֽיא׃דִּרְשׁוּ־ט֥וֹב וְאַל־רָ֖ע לְמַ֣עַן תִּֽחְי֑וּ וִיהִי־כֵ֞ן יְהוָ֧ה אֱלֹהֵֽי־צְבָא֛וֹת אִתְּכֶ֖ם כַּאֲשֶׁ֥ר אֲמַרְתֶּֽם׃שִׂנְאוּ־רָע֙ וְאֶ֣הֱבוּ ט֔וֹב וְהַצִּ֥יגוּ בַשַּׁ֖עַר מִשְׁפָּ֑ט אוּלַ֗י יֶֽחֱנַ֛ן יְהוָ֥ה אֱלֹהֵֽי־צְבָא֖וֹת שְׁאֵרִ֥ית יוֹסֵֽף׃לָ֠כֵן כֹּֽה־אָמַ֨ר יְהוָ֜ה אֱלֹהֵ֤י צְבָאוֹת֙ אֲדֹנָ֔י בְּכָל־רְחֹב֣וֹת מִסְפֵּ֔ד וּבְכָל־חוּצ֖וֹת יֹאמְר֣וּ הוֹ־ה֑וֹ וְקָרְא֤וּ אִכָּר֙ אֶל־אֵ֔בֶל וּמִסְפֵּ֖ד אֶל־י֥וֹדְעֵי נֶֽהִי׃וּבְכָל־כְּרָמִ֖ים מִסְפֵּ֑ד כִּֽי־אֶעֱבֹ֥ר בְּקִרְבְּךָ֖ אָמַ֥ר יְהוָֽה׃ה֥וֹי הַמִּתְאַוִּ֖ים אֶת־י֣וֹם יְהוָ֑ה לָמָּה־זֶּ֥ה לָכֶ֛ם י֥וֹם יְהוָ֖ה הוּא־חֹ֥שֶׁךְ וְלֹא־אֽוֹר׃כַּאֲשֶׁ֨ר יָנ֥וּס אִישׁ֙ מִפְּנֵ֣י הָאֲרִ֔י וּפְגָע֖וֹ הַדֹּ֑ב וּבָ֣א הַבַּ֔יִת וְסָמַ֤ךְ יָדוֹ֙ עַל־הַקִּ֔יר וּנְשָׁכ֖וֹ הַנָּחָֽשׁ׃הֲלֹא־חֹ֛שֶׁךְ י֥וֹם יְהוָ֖ה וְלֹא־א֑וֹר וְאָפֵ֖ל וְלֹא־נֹ֥גַֽהּ לֽוֹ׃שָׂנֵ֥אתִי מָאַ֖סְתִּי חַגֵּיכֶ֑ם וְלֹ֥א אָרִ֖יחַ בְּעַצְּרֹֽתֵיכֶֽם׃כִּ֣י אִם־תַּעֲלוּ־לִ֥י עֹל֛וֹת וּמִנְחֹתֵיכֶ֖ם לֹ֣א אֶרְצֶ֑ה וְשֶׁ֥לֶם מְרִיאֵיכֶ֖ם לֹ֥א אַבִּֽיט׃הָסֵ֥ר מֵעָלַ֖י הֲמ֣וֹן שִׁרֶ֑יךָ וְזִמְרַ֥ת נְבָלֶ֖יךָ לֹ֥א אֶשְׁמָֽע׃וְיִגַּ֥ל כַּמַּ֖יִם מִשְׁפָּ֑ט וּצְדָקָ֖ה כְּנַ֥חַל אֵיתָֽן׃הַזְּבָחִ֨ים וּמִנְחָ֜ה הִֽגַּשְׁתֶּם־לִ֧י בַמִּדְבָּ֛ר אַרְבָּעִ֥ים שָׁנָ֖ה בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵֽל׃וּנְשָׂאתֶ֗ם אֵ֚ת סִכּ֣וּת מַלְכְּכֶ֔ם וְאֵ֖ת כִּיּ֣וּן צַלְמֵיכֶ֑ם כּוֹכַב֙ אֱלֹ֣הֵיכֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר עֲשִׂיתֶ֖ם לָכֶֽם׃וְהִגְלֵיתִ֥י אֶתְכֶ֖ם מֵהָ֣לְאָה לְדַמָּ֑שֶׂק אָמַ֛ר יְהוָ֥ה אֱלֹהֵֽי־צְבָא֖וֹת שְׁמֽוֹ׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק

שמעו את הדבר הזה - וקוננו אותו.נפלה, בתולת ישראל - מלכות בית יהוא, במות ירבעם בן יואש.כי, היוצאת - פועל עומד. ואל תתמה על בני יצאוני ואינם, כי פירושו יצאו ממני, או תהיה זאת המלה כמלת שב, שהיא במקומות עומדת ובמקומות יוצאה והוצרכתי לומר ככה, בעבור מלת תשאיר, והטעם כי איך תקום המלוכה ולא נשארו מאנשי החלק העשירית?!כי - הטעם דרשוני, וחיו ולא ימותו הרבים הנזכרים.ואל תדרשו בית אל - ששם העגל והוא מקום ממלכת ירבעם. יהיה לאון - וי"ו תחת יו"ד, כמו ואתה הוה להם למלך. הנה יד ה' הויה. או הוא כמשמעו, שסופו להקרא כן.דרשו, יצלח - יבקע, כמו: וצלחו את הירדן ובית יוסף פעול והוא ירבעם שהוא מאפרים, כאשר אפרש עוד.ההופכים - המלכים הם השופטים. וצדקה לארץ הניחו - לעשותה. ויפת אמר: הניחוה לאנשי הארץ ואיך שכחו השם שהוא.עושה כימה - נאם אברהם המחבר: דע כי שנים מקומות יש בגלגל והם הסדנים ועש, שהוא העגלה הוא הנקרא הדוב, הוא קרוב מהסדן הצפוני, על כן יראה עש לעולם בקיץ ובחורף בכל היישוב הצפוני, ויש סמוך לסדן הדרומי כוכב גדול אדום יקרא ובלשון ישמעאל סהיל. ויש כוכבים קטנים קרובים אליו ואלה יראו פעמים לכל מי שידור קרוב מהקו השוה והצפוניים לא יראו אחד מאלה, על כן קראם הכתוב: חדרי תימן, ונקראו אלה חדרי תימן, בעבור שהם ביישוב אינן נראין ונקרא עש מגזרת עושו, שהם שבעה שאינם מתפרדים. והנה נשאר לפרש כסיל וכימה – ודעת קדמונינו: שכימה הוא זנב טלה וראש שור והם ששה כוכבים נראים, אע"פ שהם קטנים וידוע בראיות גמורות שגלגל המזלות מתחבר עם הגלגל העליון בשנים מקומות, ובשניהם יקראו נקודת ההשתנות ומשם נוטה גלגל המזלות לצד צפון עשרים ושלש מעלות וחצי, מעלה וחצי ששיתם וככה לצד דרום והנה הם ג' נקודות והשמש הולכת בדרך גלגל המזלות, ע"כ יתהפך הבקר לצלמות ויום ללילה תחשיך בכל היישוב. וטעם לקרוא הנקודה כימה - כי שם היתה כימה בימים קדמונים, כי בכל מאה שנה יתגלגל גלגל המזלות ממערב למזרח קרוב ממעלה וחצי והנה בימי בלטמיוס החכם ואין לו רק אלף שנים מצא לב האריה על שתים מעלות, והנה היום על שמנה עשרה וידוע כי לעולם הוא לב האריה על תשע מעלות כנגד הצורה, רק לא כנגד נקודה המחברת. והנה כסיל הוא לנוכח כימה ואיננו אחד, רק רבים ולב העקרב מהם ולאלה הדברים צריך פירוש. וטעם הקורא למי הים – הם העבים העולים ואחר כך ישפכם על הארץ והמפרש כי על טביעת פרעה איננו פשט ולא דרש, כי פרעה לא טבע ביבשה. וטעם להזכיר אלה הדברים, שהיה ראוי למלך שהוא שופט לדעת חכמת השם וגבורתו ואיך יהפוך היום ללילה ויעלה בכחו המים מהים שהן למטה וישפכם על הארץ, ואיך לא יפחדו, כי השם יהפך מלכות השופט ויבא צר בצווי השם וגזירתו עליו להשחית ממלכתו על כן אחריו.המבליג שוד על עז - ולא יועיל המבצר על כן: ושוד על מבצר יבוא.ואם נביא יוכיח השופט ישנאהו הוא ושריו, על כן כתיב: שנאו בשער מוכיח.לכן, בושסכם - אין ריע לו, כי הבי"ת שורש כי לא יתכן היותו משרת עם שם הפועל, כי אם אפס משקלו וטעמו לעשות חמס לדל. ומשאת בר - שעמל בה תקחו ממנו בחזקה, וזה תגמולכם בתי גזית בניתם.כי ידעתי - אם תעשו זה בסתר אני ידעתיו. צוררי צדיק - במשפט. בשער - בפרהסיא.לכן - יש מהמשכילים שידום ולא יוכיח בעבור פחד המלך.דרשו - טוב שם דבר, או תואר הטובה, דרך הטוב או החק או הדבר. כאשר אמרתם - בלבבכם.שנאו רע - תואר והוא אדם רע, וככה אהבו טוב שהוא המוכיח ודובר תמים. שארית יוסף - כי המלך מבני יוסף.לכן - אם לא תשמעו תבוא עליכם הרעה בכל רחובות מספד יהיה. הו הו - חסר יו"ד, כמו הוי. וקראו אכר אל אבל - כי לא יקצרו מה שזרעו כאשר לא ישתו יין כרמיהם, על כן.ובכל כרמים מספד - טעם כי אעבר - דרך משל על חרונו ואפו והם הגזירות שיעברו עליהם.הוי - על דרך האומרים: ימהר יחישה: יום ה' - להנקם מהם.כאשר - הטעם אם ימלט מרעה אחת לא ימלט מרעה אחרת כאשר ינוס, כי הוה על הוה תבוא והנמלט מהארי - יפגענו הדוב, ואם עוד ימלט ובא הבית ובטח כי נמלט - ישכנו נחש.הלא - הטעם איך תתאוו לבוא היום והנה חשך והאור הוא תאוה לעינים, לא האפילה.שנאתי - אם תאמרו כל הימים שאנחנו מקריבים עולות, לא נראה רע, על כן אמר: שנאתי. חגיכם - כבשיכם אסרו חג בעבותים חגים ינקופו. ולא אריח - ריח ביום עצרת שלכם, כי אם תעלו עולות שאין אתם חייבים ומנחות לרצות אותי, לא אריח.ושלם - יחיד, כי משלמים השם לשון רבים יאמר שלם לשון יחיד. ומריאכם - כדברי רבינו האיי זכרונו לברכה: מלשון משנה דחלבו אסור. ואינו מין בפני עצמו, כדברי הגאון רבי סעדיה זכרונו לברכה שאמר: שחלבו מותר ופירש בו בלשון ישמעאל גאמו"ס. ואיננו במקומות אלה והוא גדול מהשור ודומה לו:הסר - שירות הלוים ומלת המון בעבורם כאילו אמר הסר אסיפת הלוים המשוררים, או היא מגזירת המית ים, המית השירים.ויגל - מגזרת גולות עליות והוא מפעלי הכפל, כמו ימס ככה דעת כל מדקדקי ספרד. והטעם עשו משפט ולא זבח ושיר, כי אין לי חפץ בהם, רק במשפט.הזבחים - יראה בדרך הפשט כי ה"א הזבחים ה"א התימה והנה הטעם שלא הגישו. וקדמונינו זכרונם לברכה אמרו: כי הלוים הקריבו ואם היא קבלה קבלנו, כי על דרך הפשט לא הקריבו, והמפרש כי כבש אחד בבקר ואחד בערב לא יגיע לאחד מכם שוה פרוטה, אין לו טעם כי השם לא צוה להקריב יותר והנה עולת תמיד עשו ישראל בהר סיני חמשים יום והיו ישראל בישוב, כי באחד בניסן בשנה השנית הוקם המשכן ובחדש השני בעשרים לחדש נסעו מסיני הרי נ' יום וכל זמן שהיו בסיני היו בישוב, ויין היה להם בעמדם במדבר סיני כמו שנה, והיה להם יין נסך ואחר כך נסעו והוליכו יין עמהם, עד שתעבר יום הכיפורים כי כן כתוב בפרשת אחרי מות, ויעש כאשר צוה ה' את משה ובאו לארץ ערבה ושוחה ואין מרעה לצאנם ואין להם יין, רק בשנת הארבעים שללו המדיינים ואמוריים וככה בבאם אל קדש ביישוב בשנת המ' שללו המדיינים וקנו בהמות. והנה על דרך סברא לא הקריבו ואין טענה מחשבון ארבעים יום, כי יום אחד בשנה חשוב שנה והנה הטעם כאשר הולכתי אתכם במדבר שנים רבות לא הגשתם לי עולות, רק צויתי אתכם לעשות משפט וכן כי חסד חפצתי ולא זבח. וכן בירמיה הוא אומר: כי לא דברתי את אבותיכם ולא צויתים על דברי עולה וזבח. והנה טעם ויגל כמים – שלא יפסק כדרך ויהי כנהר שלומך:ונשאתם, סכות - מגזרת הסכת ושמע ושרשו סכת והטעם סבלות רצון וכן בלשון ישמעאל, אומר אדם לחבירו: סבתל"י והוא שיאמר לו סבול דברי וקבל ברצון.ומלת כיון – ידועה בלשון ישמעאל גם כי הוא כיוא"ן והיא שבתי כי עשו לו צלם: אשר עשיתם. שב אל צלמיכם. וכוכב – סמוך כוכב של אלהיכם, עשיתם דמותו לעובדו.והגליתי - זה יום החשך הבא עליהם. דמשק - מזרח ארץ ישראל.

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך