תנ"ך על הפרק - הושע ז - חומת אנך

תנ"ך על הפרק

הושע ז

507 / 929
היום

הפרק

כְּרָפְאִ֣י לְיִשְׂרָאֵ֗ל וְנִגְלָ֞ה עֲוֺ֤ן אֶפְרַ֙יִם֙ וְרָע֣וֹת שֹֽׁמְר֔וֹן כִּ֥י פָעֲל֖וּ שָׁ֑קֶר וְגַנָּ֣ב יָב֔וֹא פָּשַׁ֥ט גְּד֖וּד בַּחֽוּץ׃וּבַל־יֹֽאמְרוּ֙ לִלְבָבָ֔ם כָּל־רָעָתָ֖ם זָכָ֑רְתִּי עַתָּה֙ סְבָב֣וּם מַֽעַלְלֵיהֶ֔ם נֶ֥גֶד פָּנַ֖י הָיֽוּ׃בְּרָעָתָ֖ם יְשַׂמְּחוּ־מֶ֑לֶךְ וּבְכַחֲשֵׁיהֶ֖ם שָׂרִֽים׃כֻּלָּם֙ מְנָ֣אֲפִ֔ים כְּמ֣וֹ תַנּ֔וּר בֹּעֵ֖רָה מֵֽאֹפֶ֑ה יִשְׁבּ֣וֹת מֵעִ֔יר מִלּ֥וּשׁ בָּצֵ֖ק עַד־חֻמְצָתֽוֹ׃י֣וֹם מַלְכֵּ֔נוּ הֶחֱל֥וּ שָׂרִ֖ים חֲמַ֣ת מִיָּ֑יִן מָשַׁ֥ךְ יָד֖וֹ אֶת־לֹצְצִֽים׃כִּֽי־קֵרְב֧וּ כַתַּנּ֛וּר לִבָּ֖ם בְּאָרְבָּ֑ם כָּל־הַלַּ֙יְלָה֙ יָשֵׁ֣ן אֹֽפֵהֶ֔ם בֹּ֕קֶר ה֥וּא בֹעֵ֖ר כְּאֵ֥שׁ לֶהָבָֽה׃כֻּלָּ֤ם יֵחַ֙מּוּ֙ כַּתַּנּ֔וּר וְאָכְל֖וּ אֶת־שֹֽׁפְטֵיהֶ֑ם כָּל־מַלְכֵיהֶ֣ם נָפָ֔לוּ אֵין־קֹרֵ֥א בָהֶ֖ם אֵלָֽי׃אֶפְרַ֕יִם בָּעַמִּ֖ים ה֣וּא יִתְבּוֹלָ֑ל אֶפְרַ֛יִם הָיָ֥ה עֻגָ֖ה בְּלִ֥י הֲפוּכָֽה׃אָכְל֤וּ זָרִים֙ כֹּח֔וֹ וְה֖וּא לֹ֣א יָדָ֑ע גַּם־שֵׂיבָה֙ זָ֣רְקָה בּ֔וֹ וְה֖וּא לֹ֥א יָדָֽע׃וְעָנָ֥ה גְאֽוֹן־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּפָנָ֑יו וְלֹֽא־שָׁ֙בוּ֙ אֶל־יְהוָ֣ה אֱלֹֽהֵיהֶ֔ם וְלֹ֥א בִקְשֻׁ֖הוּ בְּכָל־זֹֽאת׃וַיְהִ֣י אֶפְרַ֔יִם כְּיוֹנָ֥ה פוֹתָ֖ה אֵ֣ין לֵ֑ב מִצְרַ֥יִם קָרָ֖אוּ אַשּׁ֥וּר הָלָֽכוּ׃כַּאֲשֶׁ֣ר יֵלֵ֗כוּ אֶפְר֤וֹשׂ עֲלֵיהֶם֙ רִשְׁתִּ֔י כְּע֥וֹף הַשָּׁמַ֖יִם אֽוֹרִידֵ֑ם אַיְסִרֵ֕ם כְּשֵׁ֖מַע לַעֲדָתָֽם׃א֤וֹי לָהֶם֙ כִּֽי־נָדְד֣וּ מִמֶּ֔נִּי שֹׁ֥ד לָהֶ֖ם כִּֽי־פָ֣שְׁעוּ בִ֑י וְאָנֹכִ֣י אֶפְדֵּ֔ם וְהֵ֕מָּה דִּבְּר֥וּ עָלַ֖י כְּזָבִֽים׃וְלֹֽא־זָעֲק֤וּ אֵלַי֙ בְּלִבָּ֔ם כִּ֥י יְיֵלִ֖ילוּ עַל־מִשְׁכְּבוֹתָ֑ם עַל־דָּגָ֧ן וְתִיר֛וֹשׁ יִתְגּוֹרָ֖רוּ יָס֥וּרוּ בִֽי׃וַאֲנִ֣י יִסַּ֔רְתִּי חִזַּ֖קְתִּי זְרֽוֹעֹתָ֑ם וְאֵלַ֖י יְחַשְּׁבוּ־רָֽע׃יָשׁ֣וּבוּ ׀ לֹ֣א עָ֗ל הָיוּ֙ כְּקֶ֣שֶׁת רְמִיָּ֔ה יִפְּל֥וּ בַחֶ֛רֶב שָׂרֵיהֶ֖ם מִזַּ֣עַם לְשׁוֹנָ֑ם ז֥וֹ לַעְגָּ֖ם בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק

כרפאי לישראל וכו'. אפש' במה שכתבו ז"ל דהקב"ה מלא רחמים אך באים המקטרגים שנבראו מהעונות ושואלים דין וכשאדם חוטא מסתלקת הקדושה שבקרבו ובאה סט"א ומלאכי חבלה מקיפין אותו מבחוץ וז"ש כרפאי לישראל שרצוני לרחם עליו נגלה עון אפרים ורעות שומרון שבאו המקטרגים מכח העבירות. כי פעלו שקר דבעונות פועלים מקטרגים וזהו פעלו שקר ממש דעשה עבירה קנה לו קטיגור: וגנב יבא וכו'. ובזה גם הסט"א גונבת מהקדושה. עתה סבבום מעלליהם מלאכי חבלה מקיפים אותם. נגד פני היו המקטרגים שנבראו לשאול דין: כמו תנור בערה. מלעיל והה"א נוספת כי תנור לשון זכר. הרב מהר"ש עדני ז"ל בספר דברי אמת כ"י. ומ"ש מאפה הוא היצה"ר. ויש לרמוז ולהסמיך מ"ש רבינו האר"י ז"ל דמי שהוא עניו אין יצה"ר שולט בו וכ"כ מהר"א הלוי ברוכים ז"ל דלכך דוד הע"ה קבע לא גבה לבי מזמור קל"א לרמוז דאין ס"מ גימטריא קל"א שולט בו ובזה פירשתי בעניותי משז"ל אפשר שכינה עמו וחטא בא על ידו ר"ל שהוא עניו ומרכבה לשכינה ואין חטא בה ע"י ואינו שולט ס"מ בו. ואמרו רז"ל מי שהוא גאה כאלו בא על העריות וז"ש כלם מנאפים כמו תנור בערה שהם גאים דהגאוה מיסוד האש וא"כ כלם מנאפים דהגם שלא יהיו מהם בפועל הם גאים כמו תנור בערה מאפה הוא היצה"ר ס"מ גימטריא מאפ"ה וד' אותיות והכולל. ומי שהוא ענ"ו גימטריא מאפ"ה לרמוז דאין ס"מ שולט בו וניצול מאפ"ה כדבר האמור: אכלו זרים כחו והוא לא ידע. אפשר דבעודו רשע כל התורה ומצות שעושה לוקח הסט"א וגם מחלקי נפשו והוא לא ידע. גם שיבה זרקה בו והי"ל לראות כי הוא מתקרב אל המיתה והיה צריך לשוב עד שלא ימות והוא לא ידע אינו רוצה לידע. והא דקאמר והוא לא ידע זה פעמים ותסגי בחד. אפשר דהוא דרך תמיהא אכלו זרים כחו שהסט"א טורפת הטוב שבו והוא לא ידע וזה אינו כל כך דהוא הולך אחר הגוף העב הגס והחומרי ולכך לא ידע אבל התמיהא היא גם שיבה זרקה בו והוא לא ידע אטו אינו רואה חלושי שיב"ה יצאו גדודים ושער"א דגופא לו ניתן לבנ"ה במילואה ואיך לא יעלה על לב הנה מיתת"ו ולא ידע כי כלת"ו. א"נ אפשר לרמוז והוא לא ידע כלומר הוא לא ידע אבל נפשו והמזל שלו בשמים ידעו והיינו דלפעמים יבואו לו הרהורי תשובה והוא דוחה אותם:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך