תנ"ך על הפרק - בראשית ה - מזרחי

תנ"ך על הפרק

בראשית ה

5 / 929
היום

הפרק

ספר תולדות אדם

זֶ֣ה סֵ֔פֶר תּוֹלְדֹ֖ת אָדָ֑ם בְּי֗וֹם בְּרֹ֤א אֱלֹהִים֙ אָדָ֔ם בִּדְמ֥וּת אֱלֹהִ֖ים עָשָׂ֥ה אֹתֽוֹ׃זָכָ֥ר וּנְקֵבָ֖ה בְּרָאָ֑ם וַיְבָ֣רֶךְ אֹתָ֗ם וַיִּקְרָ֤א אֶת־שְׁמָם֙ אָדָ֔ם בְּי֖וֹם הִבָּֽרְאָֽם׃וַֽיְחִ֣י אָדָ֗ם שְׁלֹשִׁ֤ים וּמְאַת֙ שָׁנָ֔ה וַיּ֥וֹלֶד בִּדְמוּת֖וֹ כְּצַלְמ֑וֹ וַיִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ שֵֽׁת׃וַיִּֽהְי֣וּ יְמֵי־אָדָ֗ם אַֽחֲרֵי֙ הוֹלִיד֣וֹ אֶת־שֵׁ֔ת שְׁמֹנֶ֥ה מֵאֹ֖ת שָׁנָ֑ה וַיּ֥וֹלֶד בָּנִ֖ים וּבָנֽוֹת׃וַיִּֽהְי֞וּ כָּל־יְמֵ֤י אָדָם֙ אֲשֶׁר־חַ֔י תְּשַׁ֤ע מֵאוֹת֙ שָׁנָ֔ה וּשְׁלֹשִׁ֖ים שָׁנָ֑ה וַיָּמֹֽת׃וַֽיְחִי־שֵׁ֕ת חָמֵ֥שׁ שָׁנִ֖ים וּמְאַ֣ת שָׁנָ֑ה וַיּ֖וֹלֶד אֶת־אֱנֽוֹשׁ׃וַֽיְחִי־שֵׁ֗ת אַֽחֲרֵי֙ הוֹלִיד֣וֹ אֶת־אֱנ֔וֹשׁ שֶׁ֣בַע שָׁנִ֔ים וּשְׁמֹנֶ֥ה מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וַיּ֥וֹלֶד בָּנִ֖ים וּבָנֽוֹת׃וַיִּֽהְיוּ֙ כָּל־יְמֵי־שֵׁ֔ת שְׁתֵּ֤ים עֶשְׂרֵה֙ שָׁנָ֔ה וּתְשַׁ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וַיָּמֹֽת׃וַֽיְחִ֥י אֱנ֖וֹשׁ תִּשְׁעִ֣ים שָׁנָ֑ה וַיּ֖וֹלֶד אֶת־קֵינָֽן׃וַֽיְחִ֣י אֱנ֗וֹשׁ אַֽחֲרֵי֙ הוֹלִיד֣וֹ אֶת־קֵינָ֔ן חֲמֵ֤שׁ עֶשְׂרֵה֙ שָׁנָ֔ה וּשְׁמֹנֶ֥ה מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וַיּ֥וֹלֶד בָּנִ֖ים וּבָנֽוֹת׃וַיִּֽהְיוּ֙ כָּל־יְמֵ֣י אֱנ֔וֹשׁ חָמֵ֣שׁ שָׁנִ֔ים וּתְשַׁ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וַיָּמֹֽת׃וַֽיְחִ֥י קֵינָ֖ן שִׁבְעִ֣ים שָׁנָ֑ה וַיּ֖וֹלֶד אֶת־מַֽהֲלַלְאֵֽל׃וַיְחִ֣י קֵינָ֗ן אַחֲרֵי֙ הוֹלִיד֣וֹ אֶת־מַֽהֲלַלְאֵ֔ל אַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֔ה וּשְׁמֹנֶ֥ה מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וַיּ֥וֹלֶד בָּנִ֖ים וּבָנֽוֹת׃וַיִּֽהְיוּ֙ כָּל־יְמֵ֣י קֵינָ֔ן עֶ֣שֶׂר שָׁנִ֔ים וּתְשַׁ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וַיָּמֹֽת׃וַֽיְחִ֣י מַֽהֲלַלְאֵ֔ל חָמֵ֥שׁ שָׁנִ֖ים וְשִׁשִּׁ֣ים שָׁנָ֑ה וַיּ֖וֹלֶד אֶת־יָֽרֶד׃וַֽיְחִ֣י מַֽהֲלַלְאֵ֗ל אַֽחֲרֵי֙ הוֹלִיד֣וֹ אֶת־יֶ֔רֶד שְׁלֹשִׁ֣ים שָׁנָ֔ה וּשְׁמֹנֶ֥ה מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וַיּ֥וֹלֶד בָּנִ֖ים וּבָנֽוֹת׃וַיִּהְיוּ֙ כָּל־יְמֵ֣י מַהֲלַלְאֵ֔ל חָמֵ֤שׁ וְתִשְׁעִים֙ שָׁנָ֔ה וּשְׁמֹנֶ֥ה מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וַיָּמֹֽת׃וַֽיְחִי־יֶ֕רֶד שְׁתַּ֧יִם וְשִׁשִּׁ֛ים שָׁנָ֖ה וּמְאַ֣ת שָׁנָ֑ה וַיּ֖וֹלֶד אֶת־חֲנֽוֹךְ׃וַֽיְחִי־יֶ֗רֶד אַֽחֲרֵי֙ הוֹלִיד֣וֹ אֶת־חֲנ֔וֹךְ שְׁמֹנֶ֥ה מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וַיּ֥וֹלֶד בָּנִ֖ים וּבָנֽוֹת׃וַיִּֽהְיוּ֙ כָּל־יְמֵי־יֶ֔רֶד שְׁתַּ֤יִם וְשִׁשִּׁים֙ שָׁנָ֔ה וּתְשַׁ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וַיָּמֹֽת׃וַֽיְחִ֣י חֲנ֔וֹךְ חָמֵ֥שׁ וְשִׁשִּׁ֖ים שָׁנָ֑ה וַיּ֖וֹלֶד אֶת־מְתוּשָֽׁלַח׃וַיִּתְהַלֵּ֨ךְ חֲנ֜וֹךְ אֶת־הָֽאֱלֹהִ֗ים אַֽחֲרֵי֙ הוֹלִיד֣וֹ אֶת־מְתוּשֶׁ֔לַח שְׁלֹ֥שׁ מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וַיּ֥וֹלֶד בָּנִ֖ים וּבָנֽוֹת׃וַיְהִ֖י כָּל־יְמֵ֣י חֲנ֑וֹךְ חָמֵ֤שׁ וְשִׁשִּׁים֙ שָׁנָ֔ה וּשְׁלֹ֥שׁ מֵא֖וֹת שָׁנָֽה׃וַיִּתְהַלֵּ֥ךְ חֲנ֖וֹךְ אֶת־הָֽאֱלֹהִ֑ים וְאֵינֶ֕נּוּ כִּֽי־לָקַ֥ח אֹת֖וֹ אֱלֹהִֽים׃וַיְחִ֣י מְתוּשֶׁ֔לַח שֶׁ֧בַע וּשְׁמֹנִ֛ים שָׁנָ֖ה וּמְאַ֣ת שָׁנָ֑ה וַיּ֖וֹלֶד אֶת־לָֽמֶךְ׃וַֽיְחִ֣י מְתוּשֶׁ֗לַח אַֽחֲרֵי֙ הוֹלִיד֣וֹ אֶת־לֶ֔מֶךְ שְׁתַּ֤יִם וּשְׁמוֹנִים֙ שָׁנָ֔ה וּשְׁבַ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וַיּ֥וֹלֶד בָּנִ֖ים וּבָנֽוֹת׃וַיִּהְיוּ֙ כָּל־יְמֵ֣י מְתוּשֶׁ֔לַח תֵּ֤שַׁע וְשִׁשִּׁים֙ שָׁנָ֔ה וּתְשַׁ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וַיָּמֹֽת׃וַֽיְחִי־לֶ֕מֶךְ שְׁתַּ֧יִם וּשְׁמֹנִ֛ים שָׁנָ֖ה וּמְאַ֣ת שָׁנָ֑ה וַיּ֖וֹלֶד בֵּֽן׃וַיִּקְרָ֧א אֶת־שְׁמ֛וֹ נֹ֖חַ לֵאמֹ֑ר זֶ֠ה יְנַחֲמֵ֤נוּ מִֽמַּעֲשֵׂ֙נוּ֙ וּמֵעִצְּב֣וֹן יָדֵ֔ינוּ מִן־הָ֣אֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר אֵֽרְרָ֖הּ יְהוָֽה׃וַֽיְחִי־לֶ֗מֶךְ אַֽחֲרֵי֙ הוֹלִיד֣וֹ אֶת־נֹ֔חַ חָמֵ֤שׁ וְתִשְׁעִים֙ שָׁנָ֔ה וַחֲמֵ֥שׁ מֵאֹ֖ת שָׁנָ֑ה וַיּ֥וֹלֶד בָּנִ֖ים וּבָנֽוֹת׃וַֽיְהִי֙ כָּל־יְמֵי־לֶ֔מֶךְ שֶׁ֤בַע וְשִׁבְעִים֙ שָׁנָ֔ה וּשְׁבַ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וַיָּמֹֽת׃וַֽיְהִי־נֹ֕חַ בֶּן־חֲמֵ֥שׁ מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וַיּ֣וֹלֶד נֹ֔חַ אֶת־שֵׁ֖ם אֶת־חָ֥ם וְאֶת־יָֽפֶת׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

מאת: ,
זו היא ספירת תולדות אדם. וכמוהו וכתב לה ספר כריתות ספירת דברי' כדאיתא בפרק שני דגיטין: מגיד שביום שנברא הוליד. בב"ר ויהי' ביו' ברא דבק עם תולדות אדם לא עם בדמות אלהים הבא אחריו דאם כן מה טעם ביום ברא דמשמע באותו יום דוקא לא היה לו לכתוב אלא זה ספר תולדות אדם בדמות אלהים עשה אותו אלא עכ"ל שביום ברא דבק עם תולדות אדם שהם קין והבל ותאומות שנולדו עמהם למאן דאמר עלו למטה ב' וירדו שבעה או קין והבל לבדם למאן דאמר עלו למטה שנים וירדו ארבעה ויחויב מזה שיהיה זה ספר תולדות אדם שב אל והאדם ידע את חוה אשתו ותלד את קין ותוסף ללדת את אחיו את הבל הנזכרים למעלה לא אל הנזכרים למטה כי אין זכר לקין והבל למטה כלל: עד כאן פירש מן האשה. בב"ר פי' מיום שנברא שעלו למטה שנים וירדו שבעה שוב לא נזדווג עם חוה עד סוף מאה ושלשים שנה לא שהי' מזדווג ולא הוליד אלא בסוף ק"ל שנה וכן אמרו בב"ר ויחי אדם ק"ל שנה ויולד וכי עד אותו יום לא הוליד והלא כבר נולד קין ואחותו והבל ואחיותיו אלא כשהרג קין את הבל ישב אדם באבלו ק"ל שנה ובקש לסלק את עצמו מפריה ורביה א"ל הב"ה לא תוהו בראה לשבת יצרה: ויולד בן שממנו נבנה העולם. בב"ר דאם לא כן מפני מה לא נאמר בו ויולד את נח כמו בשאר הנולדים ויולד את קינן ויולד את מהללאל וכן כולם: ינחמנו ינח ממנו את עצבון ידינו. דאם לא כן ויקרא את שמו מנחם מיבעי ליה לא נח שהוא מגזרת מנוחה וכך אמרו בבראשית רבה לא השם הוא המדרש ולא המדרש הוא השם לא הוה צריך קרא למימר אלא זה יניחנו או נחמן לאמר זה ינחמנו אלא בשעה שברא הקב"ה לאדם הראשון השליטו על הכל הפרה נשמעת לחורש והתלם לחורש וכיון שחטא המרידן עליו הפרה לא היתה נשמעת לחורש התלם לא היה נשמע לתורש וכיון שעמד נח נחו נאמר כאן ניחה ונאמר להלן ניחה למען ינוח שורך וחמורך מה ניחה דלהלן ניחת שור אף ניחה דהכא ניחת שור ומניין היו יודעין שזה ינחמנו ממעשנו וכי למך נביא היה אמר רבי שמעון בן יהוצדק למודים היו שבשעה שאמר לו הקב"ה לאדם ארורה האדמה בעבורך אמר לפניו רבונו של עולם עד מתי אמר לו עד שתוליד אדם מהול כיון שנולד נח מהול מיד ידעו ואמרו זה ינחמנו ממעשנו שקודם שנולד זה היו זורעים חטים וקוצרין קוצים שעורים וקוצרים דרדרים וכיון שנולד זה חזר העולם ליישובו ולא עוד אלא עד שלא נולד זה לא היו הבהמות נעבדים הסוס לא היה נרכב השור לא היה חורש החמור לא היה נטען והיו עושים מלאכה בידיהם וכשנולד זה התקין להם מחרשות ומזלגות וקרדומים וכל כלי מלאכה ושעבד להם כל בהמה וחיה כו'. ומה שהוצרך לפרש ומעצבון ידינו את עצבון ידינו הוא מפני שפירש ינחמנו ינח ממנו ויצטרך פעול בהכרח כי לא יתכן לפרשו מן הקל כמו וינח ביום השביעי כי מה טעם לומר ינח ממנו מעצבון ידינו אבל מלת ממעשנו אי אפשר לפרש' את מעשנו כי המנוחה היא הפך התנועה שהוא המעשה ולא יקבל ההפך הפכו ולכן לא יתכן לומר יניח ממנו את מעשנו רק פירושו יניח ממנו את עצבות ידינו מהצער שהיינו מצטערין ממעשנו בחרישה ובקצירה ודומיהם והוא מקרא מסורס כאילו אמר זה יניח ממנו את עצבון ידינו ממעשנו ואמר מעצבון ידינו שפי' את מקצת עצבון ידינו מפני שגם אחר זה אי אפשר בלא עצבון ידים אבל הוי"ו של ומעצבון אינו מתישב לפי' הזה כלל: כדי שלא יהא יפת הגדול שבבניו. בב"ר דכתיב אחי יפת הגדול ופרש"י הגדול שב אל יפת לא אל שם והוכיח זה מן המקראות ומה שהוצרך לתת טעם איחור הולדתו מכל שאר אנשי דורו כדי שלא יהא יפת הגדול שבבניו ראוי לעונשים בעת המבול ולא הספיק לו מה שאמר מפני שאם הי' מוליד קודם היותו בן ת"ק אם היו רשעים יאבדו במי המבול וזה רע לצדיק ואם היו צדיקים היה מטריחו לעשות תיבות הרבה לפיכך כבש מעיינו ולא הוליד עד בן ת"ק שנה הוא מפני שבזולת זה עדיין יש לטעון מה הרויח נח בהמתנתו עד ת"ק שנה עדיין הקושיא במקומה עומדת שאם יהיו רשעים יאבדו במים וזה רע לצדיק ולפיכך השיב ואמר שמבן חמש מאות שנה ומעלה כל הנולדים לו לא יהיו בני עונשין ואם תאמר בב"ר נחלקו ר' יודן ורבי נחמיה רבי יודן אמר מה טעם כל דורו מוליד למאה שנה ולמאתים שנה ונח הוליד בת"ק שנה אמר הקדוש ב"ה אם רשעים הם יאבדו במבול ורע לצדיק ואם צדיקים הם אטריח עליו ויעשה תיבות רבות וכבש מעיינו ולא הוליד עד בן ת"ק שנה ורבי נחמיה אמר אפי' יפת היותר גדול לכשיבא המבול אינו בן מאה שנה הראוי לעונשין ורש"י ז"ל איך ערב דברי שניהם וכתבן בשם רבי יודן יש לומר שרש"י ז"ל סובר שרבי יודן מודה לר' נחמיה שמבן ת"ק שנה ומעלה כל הנולדים לו אינן בני עונשין דאם לא כן עדיין הספק במקומו עומד שאם יהיו רשעים יאבדו במבול ורע לצדיק אלא שרבי נחמיה חולק על רבי יודן ואומר קודם חמש מאות שנה כל הנולדים היו בספק רשעים ולפיכך כבש מעיינו עד בן חמש מאות שיצאו מכלל ספק רשעים לא שאם היו צדיקים היה מטריחו בתיבות רבות כי אין חשש מזה ולפיכך ערב דברי ר' נחמיה עם דברי ר' יודן מכיון שבדברי ר' נחמיה אין בם מחלקות כלל ששניהם שוים שהפחותים ממאה שנה אינן בני עונשין:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך