וישב אותי. המלאך הדובר בי השיב אותי אל דרך שער המקדש החיצון הוא ההיכל שהוא חיצון לבית קדש הקדשים ולתוספת ביאור אמר הפונה קדים ר״ל אל השער הפונה למזרח אל האולם לא אל השער הפונה אל המערב לבית קה״ק: והוא סגור. רבותינו ז״ל העמידו המקרא הזה בפשפש הדרומי (מדות פ״ד) כי שני פשפשין ר״ל שני פתחים קטנים היו לשער ההיכל מזה ומזה כאשר הוא בצורה:
בא בו. דרך השער ההוא: והיה סגור. לכן יהיה סגור הואיל ואין מי בא בו בעבור שהמקום ב״ה בא בו:
את הנשיא. ר״ל אבל את הנשיא הוא מלך המשיח הואיל והוא נשיא ואין כבודו לשבת במקום העם לאכול בקדשים עמהם לכן ישב בחלל השער ההוא לאכול בבשר הקדשים לפני היכל ה׳: מדרך אולם השער יבוא. כאשר יבוא לאכול בחלל הפשפש ההוא יבוא אל החצר הפנימי מדרך אולם השער ר״ל שיבוא דרך אולם הנמשך מהשער ולחוץ אבל לא יבוא שמה דרך פתחי הלשכות התחתונות הפתוחות לחצר הפנימי שאין אולם לפניהם כ״א יבוא בפומבי דרך השער הגדול ומשם יבוא לחלל האולם לשבת בחלל הפשפש: ומדרכו יצא. מדרך השער שבא כן יצא דרך שם ואף שכשהוא הולך עם העם במועדים יוצא עמהם דרך נכח השער שבאו כמ״ש והנשיא בתוכם וכו׳ (לקמן מו) הנה בבואו לבדו חוזר הוא בדרך שבא:
ויביאני וגו׳. כי מתחלה העמידו לפני פשפש הדרומי הסגור ועתה הסיעו משם והביאו בדרך שער הצפון שבמזרח הבית והוא הפשפש הצפוני:
שים לבך. להבין הדברים: וראה בעיניך. מדת כל דבר ודבר: לכל חוקות. מה שראוי להשתמש בכל חדר מחדריו: ולכל תורותיו. מקום עמידת הכהנים והעם: ושמת לבך. תשים לבך אל מבוא הבית להבין דרך ביאת הבית בכל הפתחים שיוצאין בהם מן המקדש והוא שלא לבוא בפשפש הדרומי אבל בפשפש הצפוני יכולין לבוא ודרך ביאה למלך המשיח וכן לכל העם כמ״ש ובבוא עם הארץ וכו׳ (לקמן מו):
אל מרי. אל עם המרי וחוזר ומפרש אל בית ישראל: רב לכם. זמן רב היה לכם מה שעשיתם כל תועבותיכם אתם בית ישראל:
בהביאכם. במה שבעוד הייתם בארצכם הבאתם כהנים בני נכר ר״ל שנתנכרו מעשיו וחוזר ומפרש שהיו ערלי לב ר״ל אטום מלדעת את ה׳ ומהם היו אשר לא מלו על שמתו אחיו מחמת מילה ופסולים הם לעבודה והם הביאו אותם להיות במקדשי לעבוד עבודה לחללו וחוזר ומפרש את ביתי: בהקריבכ׳. במה אתם מקריבי׳ ע״י כהנים כאלה את לחמי הוא החלב והדם הנה בזה הפירו את בריתי להוסיף אל כל התועבות שיש בידכם הוא עבודת הכוכבים ור״ל לא די שעבדתם הכוכבים אלא שעוד תוסיפו לחלל עבודת מזבחי ע״י כהנים כאלה:
ולא שמרתם. להמנות כהנים כשרים לעשות קדשי: ותשימון לשומרי. שמתם להיות שומרי משמרתי במקדשי אנשים שהיו לכם ר״ל שומרים לכם לפני עכו״ם:
בן נכר וגו׳. ר״ל בין שלבו אטום מלדעת את ה׳ ובין מי שלא נמול על כי מתו אחיו מחמת מילה: לכל בן נכר. בזה יפרש לומר מה שאסרתי בן נכר אין הכונה על איש מגויי הארצות כי הכונה היא על כל מי שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים אשר הוא בתוך בני ישראל ועשה עבודתם לעכו״ם:
כי אם הלוים וגו׳. ר״ל כי אם בבוא אל המקדש הלוים אשר רחקו מעלי בדבר התעות של ישראל אשר תעו מעלי ללכת אחרי גלוליהם אז בעת בואם אל המקדש יסבלו גמול עוונם לבל עשות שמה עבודת המזבח:
והיו במקדשי. ורק יהיו במקדשי משרתים בדבר המינוי על שערי הבית וגם יהיו משרתים את הבית בדבר הצריך בו: המה ישחטו וגו׳. הואיל והשחיטה כשרה בזר יכולים גם המה לעשותה: לפניהם. לפני מביאי הקרבנות יעמדו לשרתם בדבר הקרבנות:
יען. בעבור שעשו עבודת העם לפני הגלולים והכשילו את ישראל בעון עכו״ם: נשאתי ידי. הוא ענין שבועה בהרמ׳ הידים למעלה וכן אשר נשאתי את ידי (שמו׳ ו): ונשאו עוונם. את זה יסבלו בעבו׳ עוונ׳:
לכהן לי. לשרת לי בדבר עבודת המזבח: ולגשת וגו׳. ר״ל לא יגשו אל כל הקדשים נוסף על קדשי הקדשים כלומר לא לבד אסורים הם בעבודת קדשי הקדשים כי אסורים המה אף בעבודת קדשים קלים: ונשאו. יסבלו כלימה הראויה להם וגמול תועבותם אשר עשו:
ונתתי אותם. רק אתן אותם להיות שומרי משמרת הבית על כל העבודה הצריך אל הבית ועל כל הדבר הנעשה בו זולת עבודת המזבח:
והכהנים הלוים. אבל הכהנים מבני לוי מזרע צדוק ששימש בימי שלמה: אשר שמרו. ולא זזו מעבודת המקום בזמן שתעו בני ישראל:
אל שלחני לשרתני. זהו סדור לחם הפנים שעל השלחן: ושמרו וכו׳. בכל דבר העבודה:
והיה וכו׳. ר״ל ביוה״כ כשיבואו הכהנים הגדולים אל שערי חצר הפנימי והוא ההיכל ולעומת קה״ק נקרא חצר (לפי שהיה בהיכל שער גדול ושני פשפשין מזה ומזה כמ״ש למעלה לכן אמר שערי): בגדי פשתים. הם בגדי הלבן שכ״ג משתמש בהן ביוה״כ עבודת פנים: ולא יעלה עליהם צמר. כי בפנים לא יעשו עבודה בשמנה בגדים שיש בהן צמר: וביתה. ובפנים בחלל הבית בין בהיכל בין בבית ק״ק:
פארי פשתים. מגבעות מפשתים יהיה על ראשם: לא יחגרו ביזע. לא יחגרו אבנטיהם במקום שהבשר נכפל ושוכב קצתו על קצתו כי שם רב הזיעה ומתלכלכין בגדי הכהונה: ובצאתם. וכאשר יצאו הכהנים מהעזרה שלהם אל החצר החיצונה וחוזר ומפרש אל החצר וכו׳ ר״ל מה שאמרתי אל החצר החיצונה הכוונה היא אל העם כלומר אין הכוונה לעזרת נשים כ״א אל העם הוא עזרת אנשים אשר שם עמידת העם אבל למול עזרת כהנים נקראה בשם חצר החיצונה: את בגדיהם. בגדי כהונה: בלשכות הקדש. הם העומדים בתחתיות ההר וממעל: בגדים אחרים. בגדי חול: לא יקדשו וכו׳. ר״ל למען לא יהא נראה שהעם קדושים כמוהם כ״א יבואו שמה בבגדי כהונה יהא נראה לכל שאין חשש אם יגעו בהן בני העם כאלו הם קדושים כמו הכהנים: וראשם לא יגלחו. שער ראשם לא יגלחו בכל עת: ופרע לא ישלחו. לא יניחו גדול השער להתפשט יותר מדאי וארז״ל שיגלחו אחד לשלשים יום (סנהדרין כב): כסום יכסמו. על כהנים גדולים יאמר שהם יגלחו באופן שיגיע ראש שער זה בצד עקרו של זה ככוסמת הזו הסדורה בשבולת ראשו של זה בצד עקרו של זה כן ארז״ל (שם):
כל כהן. בין כהן גדול בין כהן הדיוט: אל החצר הפנימית. הוא ההיכל ולמול בית קה״ק נקרא חצר:
ואלמנה וגו׳. זהו בכהנים גדולים שאסורים גם באלמנה ואינם נושאים כ״א בתולות: אשר תהיה אלמנה. ר״ל שלא תהיה רק אלמנה אבל לא נחלצה אז מכהן יקחו ר״ל מקצת כהנים מותרים בהם והם ההדיוטים אבל כשהיא גם חלוצה אסורה גם להדיוטים ואף שהיא מדרבנן רמזה יחזקאל:
ואת עמי יורו. הכהנים ילמדו את העם להבדיל בין קדש לחולין גם יודיעום ההבדל בין טמא לטהור:
ועל ריב. ועל דין ממון יעמדו העם לפניהם למשפט והם ישפטוהו במשפטי התורה לא לפי אומדן דעתם: ואת תורתי. התורות והחוקים הנהוגים בכל ימי מועדי ה׳ בדבר הקרבנות ישמרו הם לעשותם וכן יקדשו את השבתות בדבר הקרבנות הבאות חובה ליום:
לטמאה. לטמא את עצמו: אשר לא היתה לאיש. למשכב:
ואחרי טהרתו. ר״ל אחר פרישתו מן המת כן ארז״ל: שבעת ימים וגו׳. ואח״ז הוא טהור: יספרו. ר״ל אחיו הכהנים יספרו לו שאם שכח הוא לא יניחוהו הם ליכנס למקדש עד אחר שבעת ימים ויטהר:
וביום בואו וגו׳. ר״ל בתחלת ביאת הכהן להתחנך בעבודה: אל החצר הפנימית. היא עזרת כהנים אשר שם המזבח: יקריב חטאתו. זהו עשירית האיפה שהיו הכהנים מקריבים ביום החנוך וכמ״ש זה קרבן אהרן ובניו וכו׳ ביום המשח אותו עשירית האיפה סולת וכו׳ (ויקרא ה׳):
והיתה להם לנחלה. הכהונה תהיה להם לנחלה כי לא ינחלו חלק בארץ: אני נחלתם. ר״ל מותר קרבני יהיה נחלתם: ואחוזה. אחוזת נחלת קרקע שדות וכרמים לא תתנו להם וזהו למען יהיו פנוים לעסוק בעבודת המקדש (ומה שלקחו תרומת הארץ כמ״ש תרומת הקודש לכהנים וכו׳ (לקמן מ״ח) זה היה לצורך בתים וחצרות): אני אחוזתם. ר״ל מותר קרבני יהיה אחוזתם וכפל הדבר במ״ש:
המנחה. ר״ל שירי המנחה: וכל חרם. כל הקדשות:
וראשית. הראשית מכל הדברים כולם שנתבכרו בבשול והם הבכורים: וכל תרומת כל. כל התרומות כולם בין דגן בין תירוש ויצהר: מכל תרומותיכם. מכל הדברים שאתם חייבים להפריש מהם תרומה: וראשית עריסותיכם. חלק ראשון מעיסה עד שלא תאכלו ממנה ועל החלה יאמר: להניח ברכה. כאומר אל ירע לבבכם בתת כל אלה לכהנים כי זה יהיה סיבה להשרות ברכה בביתך ולא יחסר העושר כי עוד יוסיף:
לא יאכלו הכהנים. פירשו רז״ל לפי שהותרה להם מליקת חטאת העוף שהיא נבלה וטריפה הוצרך להזהירם על שאר נבלות וטרפות שלא נחשוב שה״ה הותר להם משל חולין:
