תנ"ך על הפרק - בראשית מח - טור הארוך

תנ"ך על הפרק

בראשית מח

48 / 929
היום

הפרק

ברכת יעקב ליוסף ובניו

וַיְהִ֗י אַחֲרֵי֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה וַיֹּ֣אמֶר לְיוֹסֵ֔ף הִנֵּ֥ה אָבִ֖יךָ חֹלֶ֑ה וַיִּקַּ֞ח אֶת־שְׁנֵ֤י בָנָיו֙ עִמּ֔וֹ אֶת־מְנַשֶּׁ֖ה וְאֶת־אֶפְרָֽיִם׃וַיַּגֵּ֣ד לְיַעֲקֹ֔ב וַיֹּ֕אמֶר הִנֵּ֛ה בִּנְךָ֥ יוֹסֵ֖ף בָּ֣א אֵלֶ֑יךָ וַיִּתְחַזֵּק֙ יִשְׂרָאֵ֔ל וַיֵּ֖שֶׁב עַל־הַמִּטָּֽה׃וַיֹּ֤אמֶר יַעֲקֹב֙ אֶל־יוֹסֵ֔ף אֵ֥ל שַׁדַּ֛י נִרְאָֽה־אֵלַ֥י בְּל֖וּז בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וַיְבָ֖רֶךְ אֹתִֽי׃וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֗י הִנְנִ֤י מַפְרְךָ֙ וְהִרְבִּיתִ֔ךָ וּנְתַתִּ֖יךָ לִקְהַ֣ל עַמִּ֑ים וְנָ֨תַתִּ֜י אֶת־הָאָ֧רֶץ הַזֹּ֛את לְזַרְעֲךָ֥ אַחֲרֶ֖יךָ אֲחֻזַּ֥ת עוֹלָֽם׃וְעַתָּ֡ה שְׁנֵֽי־בָנֶיךָ֩ הַנּוֹלָדִ֨ים לְךָ֜ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֗יִם עַד־בֹּאִ֥י אֵלֶ֛יךָ מִצְרַ֖יְמָה לִי־הֵ֑ם אֶפְרַ֙יִם֙ וּמְנַשֶּׁ֔ה כִּרְאוּבֵ֥ן וְשִׁמְע֖וֹן יִֽהְיוּ־לִֽי׃וּמוֹלַדְתְּךָ֛ אֲשֶׁר־הוֹלַ֥דְתָּ אַחֲרֵיהֶ֖ם לְךָ֣ יִהְי֑וּ עַ֣ל שֵׁ֧ם אֲחֵיהֶ֛ם יִקָּרְא֖וּ בְּנַחֲלָתָֽם׃וַאֲנִ֣י ׀ בְּבֹאִ֣י מִפַּדָּ֗ן מֵ֩תָה֩ עָלַ֨י רָחֵ֜ל בְּאֶ֤רֶץ כְּנַ֙עַן֙ בַּדֶּ֔רֶךְ בְּע֥וֹד כִּבְרַת־אֶ֖רֶץ לָבֹ֣א אֶפְרָ֑תָה וָאֶקְבְּרֶ֤הָ שָּׁם֙ בְּדֶ֣רֶךְ אֶפְרָ֔ת הִ֖וא בֵּ֥ית לָֽחֶם׃וַיַּ֥רְא יִשְׂרָאֵ֖ל אֶת־בְּנֵ֣י יוֹסֵ֑ף וַיֹּ֖אמֶר מִי־אֵֽלֶּה׃וַיֹּ֤אמֶר יוֹסֵף֙ אֶל־אָבִ֔יו בָּנַ֣י הֵ֔ם אֲשֶׁר־נָֽתַן־לִ֥י אֱלֹהִ֖ים בָּזֶ֑ה וַיֹּאמַ֕ר קָֽחֶם־נָ֥א אֵלַ֖י וַאֲבָרֲכֵֽם׃וְעֵינֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ כָּבְד֣וּ מִזֹּ֔קֶן לֹ֥א יוּכַ֖ל לִרְא֑וֹת וַיַּגֵּ֤שׁ אֹתָם֙ אֵלָ֔יו וַיִּשַּׁ֥ק לָהֶ֖ם וַיְחַבֵּ֥ק לָהֶֽם׃וַיֹּ֤אמֶר יִשְׂרָאֵל֙ אֶל־יוֹסֵ֔ף רְאֹ֥ה פָנֶ֖יךָ לֹ֣א פִלָּ֑לְתִּי וְהִנֵּ֨ה הֶרְאָ֥ה אֹתִ֛י אֱלֹהִ֖ים גַּ֥ם אֶת־זַרְעֶֽךָ׃וַיּוֹצֵ֥א יוֹסֵ֛ף אֹתָ֖ם מֵעִ֣ם בִּרְכָּ֑יו וַיִּשְׁתַּ֥חוּ לְאַפָּ֖יו אָֽרְצָה׃וַיִּקַּ֣ח יוֹסֵף֮ אֶת־שְׁנֵיהֶם֒ אֶת־אֶפְרַ֤יִם בִּֽימִינוֹ֙ מִשְּׂמֹ֣אל יִשְׂרָאֵ֔ל וְאֶת־מְנַשֶּׁ֥ה בִשְׂמֹאל֖וֹ מִימִ֣ין יִשְׂרָאֵ֑ל וַיַּגֵּ֖שׁ אֵלָֽיו׃וַיִּשְׁלַח֩ יִשְׂרָאֵ֨ל אֶת־יְמִינ֜וֹ וַיָּ֨שֶׁת עַל־רֹ֤אשׁ אֶפְרַ֙יִם֙ וְה֣וּא הַצָּעִ֔יר וְאֶת־שְׂמֹאל֖וֹ עַל־רֹ֣אשׁ מְנַשֶּׁ֑ה שִׂכֵּל֙ אֶת־יָדָ֔יו כִּ֥י מְנַשֶּׁ֖ה הַבְּכֽוֹר׃וַיְבָ֥רֶךְ אֶת־יוֹסֵ֖ף וַיֹּאמַ֑ר הָֽאֱלֹהִ֡ים אֲשֶׁר֩ הִתְהַלְּכ֨וּ אֲבֹתַ֤י לְפָנָיו֙ אַבְרָהָ֣ם וְיִצְחָ֔ק הָֽאֱלֹהִים֙ הָרֹעֶ֣ה אֹתִ֔י מֵעוֹדִ֖י עַד־הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃הַמַּלְאָךְ֩ הַגֹּאֵ֨ל אֹתִ֜י מִכָּל־רָ֗ע יְבָרֵךְ֮ אֶת־הַנְּעָרִים֒ וְיִקָּרֵ֤א בָהֶם֙ שְׁמִ֔י וְשֵׁ֥ם אֲבֹתַ֖י אַבְרָהָ֣ם וְיִצְחָ֑ק וְיִדְגּ֥וּ לָרֹ֖ב בְּקֶ֥רֶב הָאָֽרֶץ׃וַיַּ֣רְא יוֹסֵ֗ף כִּי־יָשִׁ֨ית אָבִ֧יו יַד־יְמִינ֛וֹ עַל־רֹ֥אשׁ אֶפְרַ֖יִם וַיֵּ֣רַע בְּעֵינָ֑יו וַיִּתְמֹ֣ךְ יַד־אָבִ֗יו לְהָסִ֥יר אֹתָ֛הּ מֵעַ֥ל רֹאשׁ־אֶפְרַ֖יִם עַל־רֹ֥אשׁ מְנַשֶּֽׁה׃וַיֹּ֧אמֶר יוֹסֵ֛ף אֶל־אָבִ֖יו לֹא־כֵ֣ן אָבִ֑י כִּי־זֶ֣ה הַבְּכֹ֔ר שִׂ֥ים יְמִינְךָ֖ עַל־רֹאשֽׁוֹ׃וַיְמָאֵ֣ן אָבִ֗יו וַיֹּ֙אמֶר֙ יָדַ֤עְתִּֽי בְנִי֙ יָדַ֔עְתִּי גַּם־ה֥וּא יִֽהְיֶה־לְּעָ֖ם וְגַם־ה֣וּא יִגְדָּ֑ל וְאוּלָ֗ם אָחִ֤יו הַקָּטֹן֙ יִגְדַּ֣ל מִמֶּ֔נּוּ וְזַרְע֖וֹ יִהְיֶ֥ה מְלֹֽא־הַגּוֹיִֽם׃וַיְבָ֨רֲכֵ֜ם בַּיּ֣וֹם הַהוּא֮ לֵאמוֹר֒ בְּךָ֗ יְבָרֵ֤ךְ יִשְׂרָאֵל֙ לֵאמֹ֔ר יְשִֽׂמְךָ֣ אֱלֹהִ֔ים כְּאֶפְרַ֖יִם וְכִמְנַשֶּׁ֑ה וַיָּ֥שֶׂם אֶת־אֶפְרַ֖יִם לִפְנֵ֥י מְנַשֶּֽׁה׃וַיֹּ֤אמֶר יִשְׂרָאֵל֙ אֶל־יוֹסֵ֔ף הִנֵּ֥ה אָנֹכִ֖י מֵ֑ת וְהָיָ֤ה אֱלֹהִים֙ עִמָּכֶ֔ם וְהֵשִׁ֣יב אֶתְכֶ֔ם אֶל־אֶ֖רֶץ אֲבֹתֵיכֶֽם׃וַאֲנִ֞י נָתַ֧תִּֽי לְךָ֛ שְׁכֶ֥ם אַחַ֖ד עַל־אַחֶ֑יךָ אֲשֶׁ֤ר לָקַ֙חְתִּי֙ מִיַּ֣ד הָֽאֱמֹרִ֔י בְּחַרְבִּ֖י וּבְקַשְׁתִּֽי׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק

ויתחזק ישראל. כדי ליתן לו במתנת בריא: ויאמר אליו הנני מפרך והרבתיך כו'. פירש"י שהזכיר לו מה שאמר לו הקב"ה קהל גוים יהי' ממך ונתן זו הברכה ליוסף ולכך הזכיר לו ג"כ מיתת רחל לומר שמשנאמ' לו מתה עלי רחל מיד ולא הי' לי בנים אח"כ ולכן נתקיים בך. אי נמי לפי שנתן לו חלק בירושת הארץ שיהי' חלק אפרים ומנשה כחלק ראובן ושמעון לכך הזכיר לו תחלה הקב"ה נתנה לו ובידו להורישו למי שירצה מבניו: אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיה לי. יראה כאן מפירש"י שארץ ישראל נתחלקה לפי גלגלותם לפיכך אין נפקותא במה שאמר להיות אפרים בחשבון שאר השבטים אלא לענין השם לבד לקרות שבט. והקשה הרמב"ן הרי הכתוב אומר על שם אחיהם יקראו בנחלתם אלמא שיש להם נפקותא לענין עיקר הנחלה וגם הארץ לא נתחלקה לענין גולגולתם אלא לי"ב חלקים שוים ונטל כל שבט ושבט חלק כחלק והא דכתיב לרב תרבו נחלתו ולמעט תמעיט נחלתו לענין בתי אבות נא' שכל שבט מחלק חלקו לבתי אבות של יוצאי מצרים ולבית אב מרובה נותנין חלק גדול ולקטן חלק קטן אבל לעולם י"ב חלקים היו שוים ונטל אפרים ומנשה כל אחד חלקו כמו ראובן ושמעון: אשר הולדת אחריהם. איפשר כי בנים אחרים היו לו והפסו' לא הזכירם על שירשו עם אחיהם וכן יראה ממה שהוצרך להאריך ועתה שני בניך וגו' אפרים ומנשה ש"מ שהי' לו אחרים וכן משמע ממה דכתיב וליוסף יולד שני בנים בטרם תבוא שנת הרעב אבל אחר הרעב נולדו לו אחרים. אי נמי אשר הולדת כמו אשר תוליד שפעמים רבים עבר במקום עתיד ואף כי לא מצינו לו בנים אחרים איפשר שהיו לו והפסוק לא הזכירם כמו שפירשתי או שלא היו לו בנים אחרים ויעקב דבר אם יוליד עוד: ואקברה שם. מה שפירש"י ולא הולכתיה אפי' לבית לחם להכניסה לארץ ע"ז הקשה הרמב"ן בודאי בארץ נקברה כדכתיב הכא בהדיא מתה עלי רחל בארץ כנען ופי' הוא שעל דרך הפשט הי' מתנצל מיוסף שלא קברה במערה ולכן אמר לו אף כי לא נקברה למערה מ"מ נקברה בארץ כנען ולא בחוצה לארץ כאשר תהי' קבורתו במצרים ועל כן אמר לו בדרך לומר כי מתה עלי בדרך פתאום ולא הי' לי פנאי להוליכה כי לא יכולתי לעזוב ביתי ולהוליכה ואף כי מערת המכפלה אינה משם רחוקה אלא מהלך חצי יום הי' יעקב כבד מאוד במקנה ולא הי' מגיע לשם אלא לימים רבים וכן עשה בדרך ההוא עוד ימים רבים עד הגיעו לאביו וכל זה לא הי' אלא התנצלות וגם יוסף ידע שנקברה בארץ ומתה בדרך אבל הכונה ליעקב שלא הוליכה למערה שלא יקבור בה שתי אחיות שלא ייבוש מאבותיו ולאה קבר בה שהיא נישאת לו ראשונה בהיתר ורחל באהבתו אותה לקחה והדרש שדרשו רבותינו שעל פי הדיבור קברתי' שתהא לעזרה לבני' כשיגלם נבוזראדן דרך שם סמכוה על מה שכתוב מתה עלי רחל בדרך ואקברה שם והיא לא מתה אלא ברמה ושם נקברה והיא מנחלת בנימין על כן דרשו בדרך אשר יעברו שם בני' ופי' בדרך של עתיד שעתידין בני' לעבור שה מתה וקברתיה באותו דרך עפ"הד. וי"מ שלכך אמר לו שקברה בדרך אפרת שידעתי שיגיע לאחד מבניה בחלקו ולא קברתי' במערה שאינה בחלק בניה ולא יהי' כבודה להיותה קבורה בשאינה שלה: ויאמר מי אלה. לפי הפשט שראם ולא הכירם מי היו כי כבדו עיניו מזוקן אלא שראה דמות אנשים ולא הכירם מי היו כי כבדו ולכך שאל מי אלה: בני הם אשר נתן לי אלהים בזה. לא הי' צריך יוסף לומר לאביו שנולדו לו במצרים כי הוא ידע וכבר אמר לו שני בניך הנולדים לך בארץ מצרים אלא פי' בזה בענין הזה שאמרת שנתנם לי השם קודם בואך אלי מצרימה והם שאמרת אליהם שהם שלך: וישק להם ויחבק להם. שאין שכינה שורה אלא מתוך שמחה וכדרך שנעשה לו שאביו חבקו ונשקו כשברכו: לא פללתי. פי' לא דנתי בלבי מלשון פלילים: ויברך את יוסף. לא בירך ליוסף אלא לבניו וחשי' לי' ברכ' ליוסף כי לא הי' לו זרע אחר והיתה כל ברכתו בברכ' אלו הנערי' או אפי' הי' לו אחרי' מברכת אלו יתברכו האחרים: המלאך הגואל אותי. י"מ כמו במלאך פי' האלהים הרועה אותי מעודי עד היום הזה במלאך הגואל אותי שרועה אותי על ידי מלאך. אי נמי האלהים דלעיל פי' נמי מלאך שהי' לו מלאך מיוחד לשמרו לכך אמר האלהים הרועה אותי והוא המלאך הגואל אותי: ויקרא בהם שמי ושם אבותי. פי' ר' אברהם שנקראו ישראל על שם אפרים כאשר הם נקראים זרע אברהם יצחק ויעקב. וכתב הרמב"ן ואינו נכון כי הכתוב אמר בהם על שניהם ואף אם נקראים על שם אפרי' לא מצינו שנקראי' על שם מנשה ואולי בעבו' שנקראי' בית יוסף. והנכון שבירכם שיעמוד זרעם ויהי' שם אברהם יצחק ויעקב נזכר בהם לעולם: וירע בעיניו. אולי הי' יוסף אוהב מנשה יותר מאפרים בשביל שהי' בכור ולכך חרה לו. אי נמי שחשב שטעה אביו בברכתו והוא בבלי דעת ולא תחול וכשאמ' לו שידע ובדעת עשה נתפייס: לא כן. י"מ שלא אמר יוסף לאביו שעשה שלא כדין אלא אמר לו לא כן פי' שלא כדין עשיתי לפי מה שראיתי שאתה משכל את ידיך ומ"מ כיון שזה הבכור שים ימינך על ראשו: ויברכם ביום ההוא. פי' ביום ההוא כי יוסף הפציר בו לשום מנשה הראשון ואמר הכתוב לא רצה להסיר יד ימינו מעל ראש אפרים ולא עוד אלא שחזר ואמר בפי' במעמד ההוא בבני יוסף בברכו אותם כאפרים וכמנשה וישם את אפרים לפני מנשה בכל ברכותיו: בך יברך ישראל. שדיבר עם יוסף ואמר לו כל עם ישראל הבא לברך את בנו יברך אותו בזרעך שיאמר לו ישימך אלהים כאפרים וכמנשה: ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך. פי' חלק אחד והוא הבכורה שנטלו בניו שני חלקים בארץ. פירש"י שכם אחד הבכורה אשר לקחתי מיד האמורי זה עשו. ואיני מבין דבריו כי בכורה שלקח מעשו לא נתן לו אלא הבכורה אשר העביר מראובן כדכתיב ובחללו יצועי אביו ניתנה בכורתו ליוסף גם לא שייך נתינה בבכורה שלקח מעשו שיתננה ליוסף ואף אם לקח בכורתו מעשו חלק הבכורה הית' לו בשלו ומה הוצרך לומר אשר לקחתי מיד האמורי יתן לו חלק בכורה הראוי ליטול מנכסיו. והרמב"ן פי' אשר לקחתי מיום שלקחתי שאמר לו נתתי לך הבכורה להיות בניך מעתה מתברכים כדי לעשות שני שבטים בדגלי המדבר וחנוכת הנשיאים וגם להיות לך ב' חלקים ליום שיקחוה במלחמה בארץ בחרב ובקשת והזכיר האמורי רמז לסיחון ולעוג שני מלכי האמורי וגם המלחמ' הגדול' שהיתה להם בכיבוש הארץ היתה לבני יוסף עם האמורי היא מלחמת יהושע עמם ביום תת ה' את האמורי ומיד האמורי היתה חלק ונחלה לבני יוסף שנ' וילכו בני מכיר בן מנשה גלעדה וילכדוה ויורש את האמורי אשר שם והזכיר קשתי וחרבי לרמוז כי לא תכבש הארץ רק במלחמה כדכתיב לא היתה עיר אשר השלימה את בני ישראל ואמר לקחתי כי זכותו הוא העושה עמהם מלחמה והוא הנלחם להם כענין שנ' כי לא בחרבם ירשו ארץ כי ימינך וזרועך ואור פניך כי רציתם וזהו זכות האבות וקרוב הדבר שעשה יעקב כדרך שעשו הנביאים נטה ידו בכידון בחרב וירה שם חצים להיות נכבשת לפניהם כדרך שעשה אלישע וישם ידו על יד המלך ויאמר אלישע ירה ויור אע"פ שלא סיפר זה הכתוב רמז הוא במה שאמר אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך