תנ"ך על הפרק - ישעיה סו - בְּטֶרֶם תָּחִיל יָלָדָה... הֲיוּחַל אֶרֶץ בְּיוֹם אֶחָד / הרב אברהם ריבלין שליט"א

תנ"ך על הפרק

ישעיה סו

400 / 929
היום

הפרק

כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה הַשָּׁמַ֣יִם כִּסְאִ֔י וְהָאָ֖רֶץ הֲדֹ֣ם רַגְלָ֑י אֵי־זֶ֥ה בַ֙יִת֙ אֲשֶׁ֣ר תִּבְנוּ־לִ֔י וְאֵי־זֶ֥ה מָק֖וֹם מְנוּחָתִֽי׃וְאֶת־כָּל־אֵ֙לֶּה֙ יָדִ֣י עָשָׂ֔תָה וַיִּהְי֥וּ כָל־אֵ֖לֶּה נְאֻם־יְהוָ֑ה וְאֶל־זֶ֣ה אַבִּ֔יט אֶל־עָנִי֙ וּנְכֵה־ר֔וּחַ וְחָרֵ֖ד עַל־דְּבָרִֽי׃שׁוֹחֵ֨ט הַשּׁ֜וֹר מַכֵּה־אִ֗ישׁ זוֹבֵ֤חַ הַשֶּׂה֙ עֹ֣רֵֽף כֶּ֔לֶב מַעֲלֵ֤ה מִנְחָה֙ דַּם־חֲזִ֔יר מַזְכִּ֥יר לְבֹנָ֖ה מְבָ֣רֵֽךְ אָ֑וֶן גַּם־הֵ֗מָּה בָּֽחֲרוּ֙ בְּדַרְכֵיהֶ֔ם וּבְשִׁקּוּצֵיהֶ֖ם נַפְשָׁ֥ם חָפֵֽצָה׃גַּם־אֲנִ֞י אֶבְחַ֣ר בְּתַעֲלֻלֵיהֶ֗ם וּמְגֽוּרֹתָם֙ אָבִ֣יא לָהֶ֔ם יַ֤עַן קָרָ֙אתִי֙ וְאֵ֣ין עוֹנֶ֔ה דִּבַּ֖רְתִּי וְלֹ֣א שָׁמֵ֑עוּ וַיַּעֲשׂ֤וּ הָרַע֙ בְּעֵינַ֔י וּבַאֲשֶׁ֥ר לֹֽא־חָפַ֖צְתִּי בָּחָֽרוּ׃שִׁמְעוּ֙ דְּבַר־יְהוָ֔ה הַחֲרֵדִ֖ים אֶל־דְּבָר֑וֹ אָמְרוּ֩ אֲחֵיכֶ֨ם שֹׂנְאֵיכֶ֜ם מְנַדֵּיכֶ֗ם לְמַ֤עַן שְׁמִי֙ יִכְבַּ֣ד יְהוָ֔ה וְנִרְאֶ֥ה בְשִׂמְחַתְכֶ֖ם וְהֵ֥ם יֵבֹֽשׁוּ׃ק֤וֹל שָׁאוֹן֙ מֵעִ֔יר ק֖וֹל מֵֽהֵיכָ֑ל ק֣וֹל יְהוָ֔ה מְשַׁלֵּ֥ם גְּמ֖וּל לְאֹיְבָֽיו׃בְּטֶ֥רֶם תָּחִ֖יל יָלָ֑דָה בְּטֶ֨רֶם יָב֥וֹא חֵ֛בֶל לָ֖הּ וְהִמְלִ֥יטָה זָכָֽר׃מִֽי־שָׁמַ֣ע כָּזֹ֗את מִ֤י רָאָה֙ כָּאֵ֔לֶּה הֲי֤וּחַל אֶ֙רֶץ֙ בְּי֣וֹם אֶחָ֔ד אִם־יִוָּ֥לֵֽד גּ֖וֹי פַּ֣עַם אֶחָ֑ת כִּֽי־חָ֛לָה גַּם־יָלְדָ֥ה צִיּ֖וֹן אֶת־בָּנֶֽיהָ׃הַאֲנִ֥י אַשְׁבִּ֛יר וְלֹ֥א אוֹלִ֖יד יֹאמַ֣ר יְהוָ֑ה אִם־אֲנִ֧י הַמּוֹלִ֛יד וְעָצַ֖רְתִּי אָמַ֥ר אֱלֹהָֽיִךְ׃שִׂמְח֧וּ אֶת־יְרוּשָׁלִַ֛ם וְגִ֥ילוּ בָ֖הּ כָּל־אֹהֲבֶ֑יהָ שִׂ֤ישׂוּ אִתָּהּ֙ מָשׂ֔וֹשׂ כָּל־הַמִּֽתְאַבְּלִ֖ים עָלֶֽיהָ׃לְמַ֤עַן תִּֽינְקוּ֙ וּשְׂבַעְתֶּ֔ם מִשֹּׁ֖ד תַּנְחֻמֶ֑יהָ לְמַ֧עַן תָּמֹ֛צּוּ וְהִתְעַנַּגְתֶּ֖ם מִזִּ֥יז כְּבוֹדָֽהּ׃כִּֽי־כֹ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהוָ֗ה הִנְנִ֣י נֹטֶֽה־אֵ֠לֶיהָ כְּנָהָ֨ר שָׁל֜וֹם וּכְנַ֧חַל שׁוֹטֵ֛ף כְּב֥וֹד גּוֹיִ֖ם וִֽינַקְתֶּ֑ם עַל־צַד֙ תִּנָּשֵׂ֔אוּ וְעַל־בִּרְכַּ֖יִם תְּשָׁעֳשָֽׁעוּ׃כְּאִ֕ישׁ אֲשֶׁ֥ר אִמּ֖וֹ תְּנַחֲמֶ֑נּוּ כֵּ֤ן אָֽנֹכִי֙ אֲנַ֣חֶמְכֶ֔ם וּבִירֽוּשָׁלִַ֖ם תְּנֻחָֽמוּ׃וּרְאִיתֶם֙ וְשָׂ֣שׂ לִבְּכֶ֔ם וְעַצְמוֹתֵיכֶ֖ם כַּדֶּ֣שֶׁא תִפְרַ֑חְנָה וְנוֹדְעָ֤ה יַד־יְהוָה֙ אֶת־עֲבָדָ֔יו וְזָעַ֖ם אֶת־אֹיְבָֽיו׃כִּֽי־הִנֵּ֤ה יְהוָה֙ בָּאֵ֣שׁ יָב֔וֹא וְכַסּוּפָ֖ה מַרְכְּבֹתָ֑יו לְהָשִׁ֤יב בְּחֵמָה֙ אַפּ֔וֹ וְגַעֲרָת֖וֹ בְּלַהֲבֵי־אֵֽשׁ׃כִּ֤י בָאֵשׁ֙ יְהוָ֣ה נִשְׁפָּ֔ט וּבְחַרְבּ֖וֹ אֶת־כָּל־בָּשָׂ֑ר וְרַבּ֖וּ חַֽלְלֵ֥י יְהוָֽה׃הַמִּתְקַדְּשִׁ֨ים וְהַמִּֽטַּהֲרִ֜ים אֶל־הַגַּנּ֗וֹת אַחַ֤ראחדאַחַת֙בַּתָּ֔וֶךְ אֹֽכְלֵי֙ בְּשַׂ֣ר הַחֲזִ֔יר וְהַשֶּׁ֖קֶץ וְהָעַכְבָּ֑ר יַחְדָּ֥ו יָסֻ֖פוּ נְאֻם־יְהוָֽה׃וְאָנֹכִ֗י מַעֲשֵׂיהֶם֙ וּמַחְשְׁבֹ֣תֵיהֶ֔ם בָּאָ֕ה לְקַבֵּ֥ץ אֶת־כָּל־הַגּוֹיִ֖ם וְהַלְּשֹׁנ֑וֹת וּבָ֖אוּ וְרָא֥וּ אֶת־כְּבוֹדִֽי׃וְשַׂמְתִּ֨י בָהֶ֜ם א֗וֹת וְשִׁלַּחְתִּ֣י מֵהֶ֣ם ׀ פְּ֠לֵיטִים אֶֽל־הַגּוֹיִ֞ם תַּרְשִׁ֨ישׁ פּ֥וּל וְל֛וּד מֹ֥שְׁכֵי קֶ֖שֶׁת תֻּבַ֣ל וְיָוָ֑ן הָאִיִּ֣ים הָרְחֹקִ֗ים אֲשֶׁ֨ר לֹא־שָׁמְע֤וּ אֶת־שִׁמְעִי֙ וְלֹא־רָא֣וּ אֶת־כְּבוֹדִ֔י וְהִגִּ֥ידוּ אֶת־כְּבוֹדִ֖י בַּגּוֹיִֽם׃וְהֵבִ֣יאוּ אֶת־כָּל־אֲחֵיכֶ֣ם מִכָּל־הַגּוֹיִ֣ם ׀ מִנְחָ֣ה ׀ לַֽיהוָ֡ה בַּסּוּסִ֡ים וּ֠בָרֶכֶב וּבַצַּבִּ֨ים וּבַפְּרָדִ֜ים וּבַכִּרְכָּר֗וֹת עַ֣ל הַ֥ר קָדְשִׁ֛י יְרוּשָׁלִַ֖ם אָמַ֣ר יְהוָ֑ה כַּאֲשֶׁ֣ר יָבִיאוּ֩ בְנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֧ל אֶת־הַמִּנְחָ֛ה בִּכְלִ֥י טָה֖וֹר בֵּ֥ית יְהוָֽה׃וְגַם־מֵהֶ֥ם אֶקַּ֛ח לַכֹּהֲנִ֥ים לַלְוִיִּ֖ם אָמַ֥ר יְהוָֽה׃כִּ֣י כַאֲשֶׁ֣ר הַשָּׁמַ֣יִם הַ֠חֳדָשִׁים וְהָאָ֨רֶץ הַחֲדָשָׁ֜ה אֲשֶׁ֨ר אֲנִ֥י עֹשֶׂ֛ה עֹמְדִ֥ים לְפָנַ֖י נְאֻם־יְהוָ֑ה כֵּ֛ן יַעֲמֹ֥ד זַרְעֲכֶ֖ם וְשִׁמְכֶֽם׃וְהָיָ֗ה מִֽדֵּי־חֹ֙דֶשׁ֙ בְּחָדְשׁ֔וֹ וּמִדֵּ֥י שַׁבָּ֖ת בְּשַׁבַּתּ֑וֹ יָב֧וֹא כָל־בָּשָׂ֛ר לְהִשְׁתַּחֲוֺ֥ת לְפָנַ֖י אָמַ֥ר יְהוָֽה׃וְיָצְא֣וּ וְרָא֔וּ בְּפִגְרֵי֙ הָאֲנָשִׁ֔ים הַפֹּשְׁעִ֖ים בִּ֑י כִּ֣י תוֹלַעְתָּ֞ם לֹ֣א תָמ֗וּת וְאִשָּׁם֙ לֹ֣א תִכְבֶּ֔ה וְהָי֥וּ דֵרָא֖וֹן לְכָל־בָּשָֽׂר׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב אברהם ריבלין שליט

בְּטֶרֶם תָּחִיל יָלָדָה... הֲיוּחַל אֶרֶץ בְּיוֹם אֶחָד

הפרק הוא האחרון מפרקי נבואות ישעיהו. פרק זה דן ברשעים - בחטאם ובענשם - אבל יש בו גם נחמה לירושלים לעתיד לבוא. ישעיהו פונה לחרדים אל דבר ה' ומבטיח להם "בטרם תחיל ילדה, בטרם יבוא חבל לה, והמליטה זכר. מי שמע כזאת, מי ראה כאלה, היוחל ארץ ביום אחד, אם יולד גוי פעם אחת, כי חלה גם ילדה ציון את בניה. האני אשביר ולא אוליד יאמר י-הוה"(ישעיה סו ז-ט).

משל היולדת שבו משתמש הנביא לתיאור הגאולה ולשיבת העם לארצו כולל שני מרכיבים: (א) עצמת הכאב. (ב) מהירות הלידה. להלן נתייחס למרכיבים אלו של המשל והנמשל.

א. עצמת הכאב

בפסוק ז' מתייחס הנביא לכאבי היולדת בזמן הלידה, ל"חיל" ול"חבל", ומשווה את הגאולה ליולדת שאינה סובלת כאבים כלל, שהרי היא יולדת בטרם תחיל, ויולדת זכר בטרם אחזוה חבלי לידה. לכאורה נבואה זו סותרת נבואות רבות אחרות המדברות בפירוש על חבלי משיח, ועל משפט ה' וקנאתו שיבואו לפני הגאולה (למשל: יחזקאל לח-לט; צפניה ג; יואל ב; מלאכי ג; ועוד). יתר על כן, במחשבת ישראל מדובר רבות על העיקרון האמור בעונשה של חוה "הרבה ארבה עצבונך והרונך בעצב תלדי בנים"(בראשית ג טז), שעצב וחיל קודמים ללידה. וכן ידוע שהצמיחה עולה דווקא מתוך ריקבון הגרעין, ושהגאולה באה דווקא מתוך הגלות. גם נבואת מיכה "כי נפלתי קמתי כי אשב בחשך ה' אור לי"(מיכה ז ח) נדרשת: "אלמלי נפלתי לא קמתי, אלמלא ישבתי בחשך לא היה ה' אור לי"(מדרש תהילים כב), יש שמצאו לכך רמז בדברי התורה, תחילה "ויהי ערב" ורק אחר כך "ויהי בוקר". ואף עולא אמר, שבגלל יסורים אלו "ייתי ולא אחמיניה"(סנהדרין צח:). אם כן כיצד מנבא ישעיהו שהישועה תבוא ללא כאב וללא משברים וצירים, שהם חלק בלתי נפרד מתהליך הלידה?

אפשר לפרש את הסתירה לפי העיקרון של "הנבואה הנזילה", לפיו צורת מימוש חזון הנביאים תלויה בדרגת העם. גם "חבלי המשיח" מותנים במצב העם. בדור שכולו זכאי יהיו חבלי המשיח פחותים, וייתכן שלא יהיו קיימים כלל, לדור כזה מתכוון ישעיהו בפרקנו, ובדור שכולו חייב יתממש הפן החמור יותר של חבלי המשיח כמתואר בנביאים אחרים.

ב. מהירות הלידה

בפסוק ח' מתייחס ישעיהו לפן אחר של הלידה שבאה בדרך כלל אחרי תשעה חודשי הריון ארוכים. בנוהג שבעולם "זורעים בדמעה" ורק לאחר זמן "ברינה יקצורו". אולם כאן מבטיח הנביא נפלאות כאלו, שבני האדם יתמהו "היוחל ארץ ביום אחד? אם יולד גוי פעם אחת? כי חלה גם ילדה ציון את בניה" - "מלא ארץ בנים ביום אחד" (רש"י), ללא שום הכנה.

גם ירמיהו מזכיר הריון ולידה בנבואתו: "הנני מביא אותם מארץ צפון וקבצתים מירכתי ארץ בם עיוור ופיסח הרה ויולדת יחדיו קהל גדול ישובו הנה"(ירמיהו לא ז). השימוש של ירמיהו במשל ההרה והיולדת הוא הפוך לשימוש שעושה ישעיהו במשל זה. כאמור, ישעיהו מתאר את מהירות קיבוץ הגלויות כאישה שחלה וילדה ביום אחד. ירמיהו, לפי פשט הפסוק, מדבר על הרה ויולדת כשתי נשים שונות שעצם שיתופן בקיבוץ הגלויות מראה על המתינות שבגאולה "כל כך יבואו בנחת שאפילו העיוור והפיסח, שיהיו בהם, וההרה והיולדת שילכו לאטם"(רד"ק). קיבוץ הגלויות יהיה מתוך הרגשת ביטחון ועליונות לא כבריחה של נרדפים, אלא בגאון והדר "כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון"(ישעיהו נב יב).

אבל המלבי"ם פירש גם את נבואת ירמיהו כמתאימה לנבואת ישעיהו בפרקנו "הרה ויולדת יחדיו - שהאומה תהר ותיכף תילד קהל גדול, רצוני לומר, שפתאום יוולדו קהל גדול כאילו נוצרו ביום אחד". ולפי זה גם ההרה והיולדת של ירמיהו עניינן באותה אשה עצמה, שהריונה והלידה של בנה באים כאחד.

יש להזכיר שבגמרא מסבירים את הפסוק בירמיהו כנס עצום שמדלג על שלב ההריון "כי הא דיתיב ר"ג (רבן גמליאל) וקא דריש: עתידה אשה שתלד בכל יום"(שבת ל:) רש"י: "בכל עת שהיא מתעברת, יולדת, שממהרת לגמור צורת הולד". וזו בחינה של "בו ביום זורע בו ביום קוצר", שלעתיד לבוא יחזור העולם למצב שלפני חטא אדם הראשון, וכמו ששם חוה אמנו הרתה וילדה ביום אחד, כך גם לעתיד לבוא "חלה וגם ילדה ציון את בניה".

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך