ובגפן וגו'. תניא, רבי אליעזר המודעי אומר, גפן – זה ירושלים, שלשה שריגים – זה מקדש, מלך, וכהן גדול. והיא כפורחת עלתה נצה – אלו פרחי כהונה. הבשילו אשכלותיה ענבים – אלו נסכים אס"ל דכל אלה נרמזו באותו החלום, משום דכל תכלית ירידת ישראל למצרים שנסתבב ע"י ירידת יוסף הי' לתכלית כניסתם לארץ ובנין המקדש ומעשה הקרבנות והשראת השכינה, כנודע – והנה בגמרא באו עוד כמה דרשות ורמזים על לשון פסוק זה, והעתקנו רק את זו שלפנינו, מפני שמבואר בגמרא, אמר רבן גמליאל, עדיין צריכין אנו למודעי, כלומר לדעת ר' אליעזר המודעי [בעל הדרשא שלפנינו], משמע שמכל הדרשות בחר ר"ג בדרשא זו. וכהאי גונא כתבנו בפ' ויחי בפסוק פחז כמים. . (חולין צ"ב א')
שלשה שריגים. א"ר חייא בר אבא אמר רב. אלו שלשה שרי גאים היוצאים מישראל בכל דור ודור בהם עשירים וקרובים למלכות, וכנראה דריש [ע"ד רמז] שריגם מלשון נוטריקון שרי גאים, וישראל נמשלו לגפן, כדכתיב (תהלים פ') גפן ממצרים תסיע. , ורבא אמר, אלו שלשה שרי עובדי כוכבים שמלמדין זכות על ישראל בכל דור ודור גפירש"י שרי גוים, מלאכים, ולא נתבאר לי למה לא פירש כפשוטו שרי עובדי כוכבים הקרובים למלכות ומגינים על זכיות ישראל, ואולי משום דלשון לימוד זכות מורה על זכות בשמים, וצ"ע. . (חולין צ"ב א')
וכוס פרעה בידי. אמר רבא, שלשה כוסות האמורים במצרים למה דר"ל בחלום שר המשקים, אבל בכל הפרשה כתיב חמש פעמים, ועיין בדרשה הבאה. , אחת ששתה בימי משה ואחת ששתה בימי פרעה נכה, ואחת שעתידה לשתות עם כל העובדי כוכבים הזמן פרעה נכה הוא בימי נבוכדנצר שהחריבה, דכתיב (ירמיה מ"ו) לבוא נבוכדראצר מלך בבל להכות את ארץ מצרים. . (שם שם)
וכוס פרעה בידי. הני ארבע כוסות של פסח כנגד מי, א"ר יהושע בן לוי, כנגד ארבע כוסות של פרעה, וכוס פרעה בידי, ואשחט אותם אל כוס פרעה, ואתן את הכוס על כף פרעה, ונתת כוס פרעה בידו והנה בכל הפרשה נזכרים חמש פעמים כוס, ד' אלה דחשיב, ופעם חמישית בפסוק כ"א, ויתן הכוס על כף פרעה, וצ"ל דלא חשיב אחד משום דצריך לגופו, אך צ"ע דלפי"ז לא הו"ל לחשוב וכוס פרעה בידי, שהוא ראשון. וע' רש"י פסחים ק"ח א' כתב וז"ל, ארבע כוסות, שלש כנגד ג' כוסות שנאמרו בפסוק זה וכוס פרעה בידי וכו', ורביעי, ברכת המזון, עכ"ל. וצ"ע דזה לא כמפרש בירושלמי כאן, דחשיב כנגד ד' פעמים דכתיב כוס, וי"ל בדעתו דא"צ לחשוב רק אלה שבספור החלום, וא"כ זה שבפסוק כ"א א"צ לחשוב כלל, וראי' לזה מחולין צ"ב א' [מובא בדרשא הקודמת] שלשה כוסות האמורים במצרים וכו', הרי דשיטת הבבלי לחשוב רק ג', ולכן תפס כהבבלי, וכתב שלשה כנגד ג' כוסות ורביעי ברהמ"ז, ודו"ק. . (ירושלמי פסחים פ"י ה"א)
כי טוב פתר. מנא ידע, א"ר אלעזר, מלמד שכל אחד הראוהו חלומו ופתרון חלומו של חבירו זהמפרשים תמהו מנ"ל להגמרא שידע לתכליתו דפריך מנא ידע, ודילמא הכונה רק ששמע כי טוב פתר ולא שידע באמת, אבל באור הענין הוא דמדייק מדלא כתיב כפשטי' וישמע, ולכן דריש וירא מלשון ולבי ראה הרבה חכמה (קהלת א' ) שענינו ולבי הבין, ולכן פריך מנא ידע והבין. וע' מש"כ בפ' תרומה בפ' את המשכן כמשפטו בביאור הלשון כמשפט הראשון שבפסוק י"ג כאן. . (ברכות נ"ה ב')
סלי חרי. מכאן רמז לחרי שהם חררות גדולות חאיירי לענין המבואר בסוגיא שהיו מן החכמים שהתירו לאפות ביו"ט עוגות חרי אף כי גדולות ועבות הן ולא חששו לאוסרן משום טרחת יו"ט, כיון שנהנה מפת כזה יותר או מטעם שיש בזה כבוד יו"ט, וחקרו בשם חרי מה הוא, ואמרו כי חרי הם עוגות גדולות ועבות, והביאו סמך ראי' לזה ממה שאמר שר האופים והנה סלי חרי על ראשי [להגיעם למלכות], ובודאי היו נותנים למלך עוגות גדולות שהן מכובדות. וע"ע לפנינו בפ' נצבים בפסוק מה חרי האף הגדול. [ירושלמי ביצה פ"ב ה"ו]
יום הלדת וגו'. [מכאן דיום הלידה הוא יום גנוסיא של מלכים] טנ"מ בזה שאסור לישא ולתן עמהם באותן הימים שמא ילך ויודה לעבודת כוכבים. והנה במשנה איתא, אלו הן אידיהן של עובדי כוכבים, יום גנוסיא של מלכים ויום הלדה, ומפרש בבבלי דיום גנוסיא אינו יום הלדה אלא הוא יום עלות המלך על כסא מלכותו, ויום הלדה הוא חג לעצמו, אבל הירושלמי מפרש דיום הלדה הוא יום גנוסיא. ורש"י בפ' זה תפס כירושלמי דיום גנוסיא הוא יום הלדה, וצ"ע שלא תפס כהבבלי, וגם צ"ע בטעם הירושלמי שלא פירש יום עלית המלך למלוכה לחג בפני עצמו. ואפשר לומר דהבבלי איירי בקסרי רומי, שעליהם אמרו בגמרא (ע"ז י' א') דלא מוקמי מלך בן מלך, אלא בכל פעם מעמידים מלך חדש, א"כ בדדהו כל מלך חוגג שתי פעמים יום חגו, יום הלדה ויום עלותו למלכות, היינו יום גנוסיא, אבל בשאר המלכים שהמלוכה באה להם משעת ההולדה רק אינו מושל עד מיתת אביו, אינם חוגגים יום המלוכה, וכמו דקיי"ל במלכי ישראל אין מושחין מלך בן מלך ג"כ מהאי טעמא דמשעה שנולד הוא משוח ועומד. והנה ידוע דשם פרעה ממלכי מצרים אינו שם העצם של המלך, אלא שם המשפחה, וא"כ היו מורישין המלוכה לבניהם, ואצליהם לא הי' יום עלותם למלוכה לחג בפ"ע והוי יום גנוסיא דידהו רק יום הלדה, ולכן פירש"י כאן יום גנוסיא – יום הלידה, ובמלכים כאלה איירי הירושלמי דמביא ראי' מפסוק זה, ודו"ק. . (ירושלמי ע"ז פ"א ה"ב)
