תנ"ך על הפרק - בראשית מ - טור הארוך

תנ"ך על הפרק

בראשית מ

40 / 929
היום

הפרק

יוסף, שר האופים ושר הטבחים

וַיְהִ֗י אַחַר֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה חָֽטְא֛וּ מַשְׁקֵ֥ה מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֖יִם וְהָאֹפֶ֑ה לַאֲדֹנֵיהֶ֖ם לְמֶ֥לֶךְ מִצְרָֽיִם׃וַיִּקְצֹ֣ף פַּרְעֹ֔ה עַ֖ל שְׁנֵ֣י סָרִיסָ֑יו עַ֚ל שַׂ֣ר הַמַּשְׁקִ֔ים וְעַ֖ל שַׂ֥ר הָאוֹפִֽים׃וַיִּתֵּ֨ן אֹתָ֜ם בְּמִשְׁמַ֗ר בֵּ֛ית שַׂ֥ר הַטַבָּחִ֖ים אֶל־בֵּ֣ית הַסֹּ֑הַר מְק֕וֹם אֲשֶׁ֥ר יוֹסֵ֖ף אָס֥וּר שָֽׁם׃וַ֠יִּפְקֹד שַׂ֣ר הַטַּבָּחִ֧ים אֶת־יוֹסֵ֛ף אִתָּ֖ם וַיְשָׁ֣רֶת אֹתָ֑ם וַיִּהְי֥וּ יָמִ֖ים בְּמִשְׁמָֽר׃וַיַּֽחַלְמוּ֩ חֲל֨וֹם שְׁנֵיהֶ֜ם אִ֤ישׁ חֲלֹמוֹ֙ בְּלַ֣יְלָה אֶחָ֔ד אִ֖ישׁ כְּפִתְר֣וֹן חֲלֹמ֑וֹ הַמַּשְׁקֶ֣ה וְהָאֹפֶ֗ה אֲשֶׁר֙ לְמֶ֣לֶךְ מִצְרַ֔יִם אֲשֶׁ֥ר אֲסוּרִ֖ים בְּבֵ֥ית הַסֹּֽהַר׃וַיָּבֹ֧א אֲלֵיהֶ֛ם יוֹסֵ֖ף בַּבֹּ֑קֶר וַיַּ֣רְא אֹתָ֔ם וְהִנָּ֖ם זֹעֲפִֽים׃וַיִּשְׁאַ֞ל אֶת־סְרִיסֵ֣י פַרְעֹ֗ה אֲשֶׁ֨ר אִתּ֧וֹ בְמִשְׁמַ֛ר בֵּ֥ית אֲדֹנָ֖יו לֵאמֹ֑ר מַדּ֛וּעַ פְּנֵיכֶ֥ם רָעִ֖ים הַיּֽוֹם׃וַיֹּאמְר֣וּ אֵלָ֔יו חֲל֣וֹם חָלַ֔מְנוּ וּפֹתֵ֖ר אֵ֣ין אֹת֑וֹ וַיֹּ֨אמֶר אֲלֵהֶ֜ם יוֹסֵ֗ף הֲל֤וֹא לֵֽאלֹהִים֙ פִּתְרֹנִ֔ים סַפְּרוּ־נָ֖א לִֽי׃וַיְסַפֵּ֧ר שַֽׂר־הַמַּשְׁקִ֛ים אֶת־חֲלֹמ֖וֹ לְיוֹסֵ֑ף וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ בַּחֲלוֹמִ֕י וְהִנֵּה־גֶ֖פֶן לְפָנָֽי׃וּבַגֶּ֖פֶן שְׁלֹשָׁ֣ה שָׂרִיגִ֑ם וְהִ֤יא כְפֹרַ֙חַת֙ עָלְתָ֣ה נִצָּ֔הּ הִבְשִׁ֥ילוּ אַשְׁכְּלֹתֶ֖יהָ עֲנָבִֽים׃וְכ֥וֹס פַּרְעֹ֖ה בְּיָדִ֑י וָאֶקַּ֣ח אֶת־הָֽעֲנָבִ֗ים וָֽאֶשְׂחַ֤ט אֹתָם֙ אֶל־כּ֣וֹס פַּרְעֹ֔ה וָאֶתֵּ֥ן אֶת־הַכּ֖וֹס עַל־כַּ֥ף פַּרְעֹֽה׃וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ יוֹסֵ֔ף זֶ֖ה פִּתְרֹנ֑וֹ שְׁלֹ֙שֶׁת֙ הַשָּׂ֣רִגִ֔ים שְׁלֹ֥שֶׁת יָמִ֖ים הֵֽם׃בְּע֣וֹד ׀ שְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֗ים יִשָּׂ֤א פַרְעֹה֙ אֶת־רֹאשֶׁ֔ךָ וַהֲשִֽׁיבְךָ֖ עַל־כַּנֶּ֑ךָ וְנָתַתָּ֤ כוֹס־פַּרְעֹה֙ בְּיָד֔וֹ כַּמִּשְׁפָּט֙ הָֽרִאשׁ֔וֹן אֲשֶׁ֥ר הָיִ֖יתָ מַשְׁקֵֽהוּ׃כִּ֧י אִם־זְכַרְתַּ֣נִי אִתְּךָ֗ כַּאֲשֶׁר֙ יִ֣יטַב לָ֔ךְ וְעָשִֽׂיתָ־נָּ֥א עִמָּדִ֖י חָ֑סֶד וְהִזְכַּרְתַּ֙נִי֙ אֶל־פַּרְעֹ֔ה וְהוֹצֵאתַ֖נִי מִן־הַבַּ֥יִת הַזֶּֽה׃כִּֽי־גֻנֹּ֣ב גֻּנַּ֔בְתִּי מֵאֶ֖רֶץ הָעִבְרִ֑ים וְגַם־פֹּה֙ לֹא־עָשִׂ֣יתִֽי מְא֔וּמָה כִּֽי־שָׂמ֥וּ אֹתִ֖י בַּבּֽוֹר׃וַיַּ֥רְא שַׂר־הָאֹפִ֖ים כִּ֣י ט֣וֹב פָּתָ֑ר וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־יוֹסֵ֔ף אַף־אֲנִי֙ בַּחֲלוֹמִ֔י וְהִנֵּ֗ה שְׁלֹשָׁ֛ה סַלֵּ֥י חֹרִ֖י עַל־רֹאשִֽׁי׃וּבַסַּ֣ל הָֽעֶלְי֔וֹן מִכֹּ֛ל מַאֲכַ֥ל פַּרְעֹ֖ה מַעֲשֵׂ֣ה אֹפֶ֑ה וְהָע֗וֹף אֹכֵ֥ל אֹתָ֛ם מִן־הַסַּ֖ל מֵעַ֥ל רֹאשִֽׁי׃וַיַּ֤עַן יוֹסֵף֙ וַיֹּ֔אמֶר זֶ֖ה פִּתְרֹנ֑וֹ שְׁלֹ֙שֶׁת֙ הַסַּלִּ֔ים שְׁלֹ֥שֶׁת יָמִ֖ים הֵֽם׃בְּע֣וֹד ׀ שְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֗ים יִשָּׂ֨א פַרְעֹ֤ה אֶת־רֹֽאשְׁךָ֙ מֵֽעָלֶ֔יךָ וְתָלָ֥ה אוֹתְךָ֖ עַל־עֵ֑ץ וְאָכַ֥ל הָע֛וֹף אֶת־בְּשָׂרְךָ֖ מֵעָלֶֽיךָ׃וַיְהִ֣י ׀ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֗י י֚וֹם הֻלֶּ֣דֶת אֶת־פַּרְעֹ֔ה וַיַּ֥עַשׂ מִשְׁתֶּ֖ה לְכָל־עֲבָדָ֑יו וַיִּשָּׂ֞א אֶת־רֹ֣אשׁ ׀ שַׂ֣ר הַמַּשְׁקִ֗ים וְאֶת־רֹ֛אשׁ שַׂ֥ר הָאֹפִ֖ים בְּת֥וֹךְ עֲבָדָֽיו׃וַיָּ֛שֶׁב אֶת־שַׂ֥ר הַמַּשְׁקִ֖ים עַל־מַשְׁקֵ֑הוּ וַיִּתֵּ֥ן הַכּ֖וֹס עַל־כַּ֥ף פַּרְעֹֽה׃וְאֵ֛ת שַׂ֥ר הָאֹפִ֖ים תָּלָ֑ה כַּאֲשֶׁ֥ר פָּתַ֛ר לָהֶ֖ם יוֹסֵֽף׃וְלֹֽא־זָכַ֧ר שַֽׂר־הַמַּשְׁקִ֛ים אֶת־יוֹסֵ֖ף וַיִּשְׁכָּחֵֽהוּ׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק

על שני סריסיו. פי' גדוליו לכן תרגם אונקלוס על תרין רברבנהי. וי"מ סריס ממש שהיו סריסים בעבור כי היו משקים ואופים גם בבית הנשים אשר בבית המלך על כן היה מסרסים אותם: איש כפתרון חלומו. פירש"י כל אחד חלם חלום הדומה לפתרון העתיד לבא עליו רוצה לומר כי שר המשקים חלם דבר של שמחה שראה ענבים ועושים מהם יין המשמח אלהים ואנשים ועל כן פתר לו לטובה ושר האופים ראה דבר של צער שהעוף אוכל מה שהי' מביא למלך ולכן פתר לו לרעה. וכתב הרמב"ן שאין זה טעם שיאמר שר המשקים לפרעה חלמנו חלום הדומה לפתרון וימעט בזה חכמת הפותר ואולי לא יהי' כן חלום פרעה ולא ידע יוסף לפתור אותו. ור' אברהם כתב שראה כל חלומו שהי' פתרון חלומו כל מה שאירע לו לעתיד כלומר שהי' חלום אמת ולא בא ברוב ענין שלא יתקיים רק מקצת ממנו אלא כלו אמת: וישאל את סריסי פרעה אשר אתו במשמר. הי' ראוי שיאמר וישאל אותם לא האריך אלא לספר בשבחו של יוסף שהי' נער עבד לשני סריסים גדולים והם בבית אדוניו אשר שנא אותו והיה כל אחד יכול לצוות לשאת ראשו מעליו ולא פחד מלשאל אותם ולומר להם דעתו בפתרון כי בטח בחכמתו שאלו נמלט שר האופים היה תולה אותו: ופותר אין אותו. פי' אין בעולם שידע לפתור אותם. אי נמי ששלחו לקצת חרטומים או ששאלו לאנשים שהיו עמהם בבית הסוהר ואין מי שיפתור להם: הלא לאלהים פתרונים. פי' רבינו אברהם הוא לבדו יודע הפתרון העתיד לבא ומראה בחלום מה שירצה למי שירצה ואם אפתור לכם לטובה או לרעה לא יועיל ולא מידי ואחר שהדבר כן ולשם פתרון החלומות אל תחושו שתספרו חלומותיכם לי והוא אמר להם כן כדי שלא ימנעו מלהגיד לו או שהיתה כונתו שלא יענישוהו אם יפתור להם לרעה. וכתב הרמב"ן הנכון בעיני שאמר להם הלא לאלהים פתרונים בכל החלומות הנעלמים והסתומים והוא יכול להודיע פתרון חלומכם ואם הוא נעלם מכם ספרו נא לי אולי יישר בעיניו לגלות לי סודו: והיא כפורחת. פירש"י ונדמה לי בחלומי כאלו היא פורחת. והקש' הרמב"ן שאם אמר כפורחת בכ"ף מפני שהוא כמדמה בשביל שהוא חולם הי' לו לומר הכ"ף תחלה והנה כגפן לפני ועוד לא הזכיר כ"ף לא בחלום שר האופים ולא בחלום פרעה אלא בכלם אמר והנה בשביל שהוא דמיון שפירושו כאלו גפן לפני ופי' הוא כפורחת שראה בחלום שהגפן מיד כשהיא פורחת עלתה נצה והבשילו אשכלותי' ענבים להורות כי ממהר האלהים לעשותו ובזה הכיר יוסף כי שלשת שריגים שלשת ימים ולא ג' שנים ולא ג' חדשים וחשב בדעתו כי ביום אחד ישא ראש שניהם כי בלילה אחד חלמו ואין צריך לדברי רבינו אברהם שאמר שידע יוסף שיום הולדת פרעה הי' ביום ג'. וי"מ שכתב ג' ימים מלשון שריגים שדומה לשרגא שהוא נר ופתר ג' אורות ג' ימים וסלי חורי הוא מלשון חיור פתר ג"כ ימים ולא אמר חדשים או שנים בשביל הגפן שמיהר להוציא פירותיו: כי אם זכרתני אתך. פי' הרמב"ן אם תזכרני כאשר ייטב לך תעשה עמי חסד והזכרתני אל פרעה ופי' אתך שתזכירני לעשו' עמדי בטוב אשר ייטב לך שיוציאני מבית הסוה' כמו שהוציא אותך. א"נ שתזכרני בלבך כאלו אני אתך. אי נמי שאמר אם תזכרני להיות אתך כאשר ייטב לך ותחזור למעלתך ותחפוץ לעשות עמדי החסד הזה תזכרני אל פרעה לאמר לפניו זכור אני שהי' נער משרת אותי בבית הסוהר תנהו לי להיות לי משרת. אי נמי והזכרתני אל פרעה אמר אינך צריך אלא להזכירני לפניו כי הוא מכיר אותי מיום היותי עבד לשר הטבחים והוא יוציאני שהוא יודע שאין בי עון אשר חטא: כי גנוב גונבתי. ולא תאמר שנתפסתי על גניבה שגנבתי אדרבא גונבתי משם ולא תאמר בכאן פשעתי בשום דבר אלא גם פה לא עשיתי מאומה: מארץ העברים. על שם אברהם העברי שהי' מעבר הנהר נקראין זרעו עברים: כי טוב פתר. שקירב הזמן שהרוצ' לשקר מרחיק את עדיו ופי' כי טוב פתר כי יפה פתר פתרון המתקבל. אי נמי כי לטובה פתרו: סלי חורי. פירש"י סלים העשוים חורים חורים. ורבינו סעדי' פי' סלי חורי שהי' בהם לחם לבן ולחם המלך מלשון חיור: ישא פרעה את ראשך. אינו כישא של שר המשקים שאותו לשון חשבון כמו תשא את ראש בני ישראל וזה פירושו יסיר את ראשו או ירימנו על עץ ובשביל שאמר לשר המשקים לשון ישא אמר לזה גם כן באותו לשון: ולא זכר שר המשקים. בפה וישכחהו בלב. וי"מ ולא זכר לא מחמת שנאה אלא מחמת שכחה שנאמר וישכחהו. אי נמי ולא זכר שעשה עצמו כאלו שכחו:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך