תנ"ך על הפרק - ישעיה נז - אבן עזרא

תנ"ך על הפרק

ישעיה נז

391 / 929
היום

הפרק

הַצַּדִּ֣יק אָבָ֔ד וְאֵ֥ין אִ֖ישׁ שָׂ֣ם עַל־לֵ֑ב וְאַנְשֵׁי־חֶ֤סֶד נֶֽאֱסָפִים֙ בְּאֵ֣ין מֵבִ֔ין כִּֽי־מִפְּנֵ֥י הָרָעָ֖ה נֶאֱסַ֥ף הַצַּדִּֽיק׃יָב֣וֹא שָׁל֔וֹם יָנ֖וּחוּ עַל־מִשְׁכְּבוֹתָ֑ם הֹלֵ֖ךְ נְכֹחֽוֹ׃וְאַתֶּ֥ם קִרְבוּ־הֵ֖נָּה בְּנֵ֣י עֹנְנָ֑ה זֶ֥רַע מְנָאֵ֖ף וַתִּזְנֶֽה׃עַל־מִי֙ תִּתְעַנָּ֔גוּ עַל־מִ֛י תַּרְחִ֥יבוּ פֶ֖ה תַּאֲרִ֣יכוּ לָשׁ֑וֹן הֲלֽוֹא־אַתֶּ֥ם יִלְדֵי־פֶ֖שַׁע זֶ֥רַע שָֽׁקֶר׃הַנֵּֽחָמִים֙ בָּֽאֵלִ֔ים תַּ֖חַת כָּל־עֵ֣ץ רַעֲנָ֑ן שֹׁחֲטֵ֤י הַיְלָדִים֙ בַּנְּחָלִ֔ים תַּ֖חַת סְעִפֵ֥י הַסְּלָעִֽים׃בְּחַלְּקֵי־נַ֣חַל חֶלְקֵ֔ךְ הֵ֥ם הֵ֖ם גּוֹרָלֵ֑ךְ גַּם־לָהֶ֞ם שָׁפַ֥כְתְּ נֶ֙סֶךְ֙ הֶעֱלִ֣ית מִנְחָ֔ה הַ֥עַל אֵ֖לֶּה אֶנָּחֵֽם׃עַ֤ל הַר־גָּבֹ֙הַּ֙ וְנִשָּׂ֔א שַׂ֖מְתְּ מִשְׁכָּבֵ֑ךְ גַּם־שָׁ֥ם עָלִ֖ית לִזְבֹּ֥חַ זָֽבַח׃וְאַחַ֤ר הַדֶּ֙לֶת֙ וְהַמְּזוּזָ֔ה שַׂ֖מְתְּ זִכְרוֹנֵ֑ךְ כִּ֣י מֵאִתִּ֞י גִּלִּ֣ית וַֽתַּעֲלִ֗י הִרְחַ֤בְתְּ מִשְׁכָּבֵךְ֙ וַתִּכְרָת־לָ֣ךְ מֵהֶ֔ם אָהַ֥בְתְּ מִשְׁכָּבָ֖ם יָ֥ד חָזִֽית׃וַתָּשֻׁ֤רִי לַמֶּ֙לֶךְ֙ בַּשֶּׁ֔מֶן וַתַּרְבִּ֖י רִקֻּחָ֑יִךְ וַתְּשַׁלְּחִ֤י צִרַ֙יִךְ֙ עַד־מֵ֣רָחֹ֔ק וַתַּשְׁפִּ֖ילִי עַד־שְׁאֽוֹל׃בְּרֹ֤ב דַּרְכֵּךְ֙ יָגַ֔עַתְּ לֹ֥א אָמַ֖רְתְּ נוֹאָ֑שׁ חַיַּ֤ת יָדֵךְ֙ מָצָ֔את עַל־כֵּ֖ן לֹ֥א חָלִֽית׃וְאֶת־מִ֞י דָּאַ֤גְתְּ וַתִּֽירְאִי֙ כִּ֣י תְכַזֵּ֔בִי וְאוֹתִי֙ לֹ֣א זָכַ֔רְתְּ לֹא־שַׂ֖מְתְּ עַל־לִבֵּ֑ךְ הֲלֹ֨א אֲנִ֤י מַחְשֶׁה֙ וּמֵ֣עֹלָ֔ם וְאוֹתִ֖י לֹ֥א תִירָֽאִי׃אֲנִ֥י אַגִּ֖יד צִדְקָתֵ֑ךְ וְאֶֽת־מַעֲשַׂ֖יִךְ וְלֹ֥א יוֹעִילֽוּךְ׃בְּזַֽעֲקֵךְ֙ יַצִּילֻ֣ךְ קִבּוּצַ֔יִךְ וְאֶת־כֻּלָּ֥ם יִשָּׂא־ר֖וּחַ יִקַּח־הָ֑בֶל וְהַחוֹסֶ֥ה בִי֙ יִנְחַל־אֶ֔רֶץ וְיִירַ֖שׁ הַר־קָדְשִֽׁי׃וְאָמַ֥ר סֹֽלּוּ־סֹ֖לּוּ פַּנּוּ־דָ֑רֶךְ הָרִ֥ימוּ מִכְשׁ֖וֹל מִדֶּ֥רֶךְ עַמִּֽי׃כִּי֩ כֹ֨ה אָמַ֜ר רָ֣ם וְנִשָּׂ֗א שֹׁכֵ֥ן עַד֙ וְקָד֣וֹשׁ שְׁמ֔וֹ מָר֥וֹם וְקָד֖וֹשׁ אֶשְׁכּ֑וֹן וְאֶת־דַּכָּא֙ וּשְׁפַל־ר֔וּחַ לְהַחֲיוֹת֙ ר֣וּחַ שְׁפָלִ֔ים וּֽלְהַחֲי֖וֹת לֵ֥ב נִדְכָּאִֽים׃כִּ֣י לֹ֤א לְעוֹלָם֙ אָרִ֔יב וְלֹ֥א לָנֶ֖צַח אֶקְּצ֑וֹף כִּי־ר֙וּחַ֙ מִלְּפָנַ֣י יַֽעֲט֔וֹף וּנְשָׁמ֖וֹת אֲנִ֥י עָשִֽׂיתִי׃בַּעֲוֺ֥ן בִּצְע֛וֹ קָצַ֥פְתִּי וְאַכֵּ֖הוּ הַסְתֵּ֣ר וְאֶקְצֹ֑ף וַיֵּ֥לֶךְ שׁוֹבָ֖ב בְּדֶ֥רֶךְ לִבּֽוֹ׃דְּרָכָ֥יו רָאִ֖יתִי וְאֶרְפָּאֵ֑הוּ וְאַנְחֵ֕הוּ וַאֲשַׁלֵּ֧ם נִֽחֻמִ֛ים ל֖וֹ וְלַאֲבֵלָֽיו׃בּוֹרֵ֖אנובנִ֣יבשְׂפָתָ֑יִם שָׁל֨וֹם ׀ שָׁל֜וֹם לָרָח֧וֹק וְלַקָּר֛וֹב אָמַ֥ר יְהוָ֖ה וּרְפָאתִֽיו׃וְהָרְשָׁעִ֖ים כַּיָּ֣ם נִגְרָ֑שׁ כִּ֤י הַשְׁקֵט֙ לֹ֣א יוּכָ֔ל וַיִּגְרְשׁ֥וּ מֵימָ֖יו רֶ֥פֶשׁ וָטִֽיט׃אֵ֣ין שָׁל֔וֹם אָמַ֥ר אֱלֹהַ֖י לָרְשָׁעִֽים׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

מאת: ,
הצדיק. אלה מעשה הרועים, הצדיקים אבדו, ואין איש שם על לב לאמר, מדוע יאבדו הצדיקים ויחיו אלה הרשעים, והנה זה פי' הנביא, נאסף הצדיק עד שלא יראה הרע הבא על ישראל, ועל עיר הקודש:יבא וגו'. [יבואו] הצדיקים בשלום על קברם, כטעם בשלום תמות (ירמיה ל"ד ה') ואתה תבא אל אבותיך בשלום (בראשית ט"ו ט"ו):ינוחו על משכבותם. כל מי שהולך נוכח השם, כטעם אחרי יי אלהיכם תלכו (דברים י"ג ה'), וי"א השלום יבא עם ההשקט וינוחו על משכבותם:הולך נכוחו. [והנה נכוחו] תחת נכחו, כי משקלי השמות משתנים:ואתם קרבו. למשפט, עמי בית ישראל, יאמר יי:בני עוננה. כמו ועוננים כפלשתים (ישעיהו ב' ו'):זרע מנאף. הוא האב:ותזנה. האם והטעם הבנים והבנות רעות:על מי תתענגו. לבקש מה שעשה עמנו טוב:הנחמים. הטוב בפירושים, שידבר על ע"ז, ויהיה הנחמים על משקל הנצבים (בראשית מ"ה א'), מבנין נפעל, מגזרת בכל יחם הצאן [שם ל' מ"א], והנה הוא דבק עם ילדי פשע והנה כתוב, ובחטא יחמתני אמי (תהלים נ"א ז'):שוחטי. לע"ז, כמו ואשחט אותם (בראשית מ' י"א) כמעשה הזונה שתהרג ילדיה:בחלקי. מגזרת חלוקי אבנים (שמואל א' י"ז מ'), והטעם שיבקשו אבנים חלקים [צ"ל חלקות] לציירם להיות פסילי':גם להם שפכת נסך. העל אלה אנחם, על הרעה שאעשה לך, ויש אומרים שהוא מבנין התפעל, כאילו אמר מה תנחומים יהיו לי, ואין צורך:שמת משכבך. כזונה שתזנה במקום מגולה, והטעם בפרהסיא:ואחר הדלת. גם כן בסתר:שמת זכרונך. כמו וזכרו כיין לבנון (הושע י"ד ח'), וממנו אזכרתה (ויקרא ב' ב'):כי מאתי [גלית]. כמו זונה, כי גלית עצמך מאתי, שהייתי מסתיר אותך:ותעלי. לזנות בפרהסיא:הרחבת משכבך. הטעם שיכיל המשכב אנשים רבים:ותכרת לך מהם. תחת ותכרתי, וכמוהו ותעשי הרעות ותוכל (ירמיה ג' ה'), ותכרתי לך ברית מהם, שבחרת להיותם אנשי בריתך:[אהבת משכבם]. אותם שאהבת שישכבו עמך:[יד חזית]. בכל מקום שראית, (כמו בכל מקום אשר תראה דברים י"ב י"ג):ותשורי וגו'. והנה עוד רעה אחרת, לא די שעבדת לע"ז, עד ששגרת דורון למלך אשור או למצרים להשען עליו, והנה ותשורי כמו אשורנו, הלכת לראות:בשמן. כי מארץ ישראל יוליכו השמן:ציריך. הם השלוחים:ותשפילי. נפשך, עד שאול:ברוב דרכך יגעת. מרוב דרכים ששנית, והנה יגעת, ולא אמרת נואש לבי, כמו ונואש ממנו שאול (שמואל א' כ"ז ב'), רק אמרת אולי תועיל יגיעתי:חית. כמו כח, והטעם דבק עם יגעת, על כן לא חלית:ואת וגו'. למה הוצרכת לדאוג מאויב ולירא מאויב עד שהוצרכת לכזב, ולא זכרת אותי:הלא אני מחשה. לפי דעתי שהוא פועל יוצא לשנים פעולים, והטעם כי אני משתיק באמת מי שיכזב, כן אני וכן הייתי, ויתכן היות את מי דאגת, מתי יראת ממני, והראשון הוא הנכון, ויש אומרים שטעם מחשה כטעם החשיתי (מ"ב י"ד) שאסבול, כאדם שישתוק:אני אגיד צדקתך. בפה:ואת מעשיך ולא יועילוך. בעבור שמעשיך רעי', שבטחת על זולתי יי:בזעקך יצילוך קבוציך. אלה שקבצת להושיעך, והנה קבוציך תאר השם, כמו למודי יי (ישעיהו נ"ד י"ג):ואת כולם ישא רוח יקח הבל. (אותם) דרך משל שיאבדו ולא יראו ישועת השם:והחוסה בי ינחל ארץ ויירש הר קדשי. והנה הוא דבק עם הפרשה הנכתבת למעלה כל שומר שבת (ישעיהו נ"ו ו'):ואמר. האומר או הקורא או הכרוז:סולו סולו. המסילה סקלו מאבן, וטעם פעמים שהקורא יקרא כן פעם אחר פעם:מדרך עמי. שהיו עובדי השם, על כן בסוף הפרשה אין שלום אמר יי לרשעים:רם ונשא. שמו:שוכן עד. עד עולמי עד, עד שלא יוכל אדם לספור, והטעם נצח, וטעם שוכן כי כל הנבראים יש להם תנועה גם לכוכבים תנועה כנשמה:מרום וקדוש אשכון וגו'. והטעם כי אשכון עם המלאכים למעלה, ועם דכא שהוא בארץ, (וטעם אשכון) להחיות רוח שפלים, או אשכון מרום להחיות אלה השפלים:כי לא לעולם אריב. עם ישראל:ולא לעולם אקצף. כי אני בראתי הרוחות, והנה ראוי להיות כי רוח מלפני יעטוף:ונשמות אני עשיתי. (כי) הטעם כפול:והנה יעטוף. מגזרת לעני כי יעטף (תהלים ק"א א'):בעון. ואכהו. שב אל עמי הנזכר למעלה, או אל דכא ושפל רוח, ואכהו פועל יורה על זמן עומד, כי אין סימן לו בלשון הקדש:הסתר. הסתרתי פני והכיתיהו ביד, דרך משל, עד שלא ארחם עליו, והנה הסתר שם הפועל:[וילך שובב]. הוא הלך שובב מתנצח ומתגבר ושב אל דרכו הרעה, ומלת שובב לגנאי:דרכיו ראיתי. הנה זאת לאות על יושר פירוש הספר, כאשר ראיתי דרכיו, או שעשה תשובה, או טעמו כמו כי יצר לב האדם רע (בראשית ח' כ"א):וארפאהו. כי כחולה היה, כי אין כח לחולה שילך:ואשלם נחומים לו. שאנחמהו על החולי שעבר עליו:ולאבליו. הם אוהביו כדרך האבלים על החולה במותו:בורא. כל המפרשים אמרו כי השם הוא בורא, ותחסר מלת אמר, לולי שאין ראוי לחדש, כי הייתי אומר שהוא לשון בריאה מגזרת ובורא חושך (ישעיהו מ"ה ז'):ומלת ניב כמו פרי. כמו תנובות שדי (דברים ל"ב י"ג), והטעם הדיבור, וכן פירושו אמרו שלום לרחוק ולקרוב, הודיעו שכבר רפא השם את ישראל, והטעם ורפאתיו:והרשעים וגו'. והטעם שהשם ירפא צדיקי ישראל ולא הרשעים, כי הם כים שהוא נגרש תמיד, כמו ויגרשו מימיו, וקרוב מגזרת הנני גורש מפניך (שמות ל"ד א'):כי השקט לא יוכל. פירוש כים נגרש, הנה תחסר מלת שהוא (נגרש), כי נגרש תאר השם:ויגרשו מימיו. כמו ינועו:אין. על כן לא יהיה להם שלום, כי הם לא יוכלו השקט:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך