תנ"ך על הפרק - ישעיה מד - יצר העבודה הזרה / הרב אברהם ריבלין שליט"א

תנ"ך על הפרק

ישעיה מד

378 / 929
היום

הפרק

וְעַתָּ֥ה שְׁמַ֖ע יַעֲקֹ֣ב עַבְדִּ֑י וְיִשְׂרָאֵ֖ל בָּחַ֥רְתִּי בֽוֹ׃כֹּה־אָמַ֨ר יְהוָ֥ה עֹשֶׂ֛ךָ וְיֹצֶרְךָ֥ מִבֶּ֖טֶן יַעְזְרֶ֑ךָּ אַל־תִּירָא֙ עַבְדִּ֣י יַֽעֲקֹ֔ב וִישֻׁר֖וּן בָּחַ֥רְתִּי בֽוֹ׃כִּ֤י אֶצָּק־מַ֙יִם֙ עַל־צָמֵ֔א וְנֹזְלִ֖ים עַל־יַבָּשָׁ֑ה אֶצֹּ֤ק רוּחִי֙ עַל־זַרְעֶ֔ךָ וּבִרְכָתִ֖י עַל־צֶאֱצָאֶֽיךָ׃וְצָמְח֖וּ בְּבֵ֣ין חָצִ֑יר כַּעֲרָבִ֖ים עַל־יִבְלֵי־מָֽיִם׃זֶ֤ה יֹאמַר֙ לַֽיהוָ֣ה אָ֔נִי וְזֶ֖ה יִקְרָ֣א בְשֵֽׁם־יַעֲקֹ֑ב וְזֶ֗ה יִכְתֹּ֤ב יָדוֹ֙ לַֽיהוָ֔ה וּבְשֵׁ֥ם יִשְׂרָאֵ֖ל יְכַנֶּֽה׃כֹּֽה־אָמַ֨ר יְהוָ֧ה מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֛ל וְגֹאֲל֖וֹ יְהוָ֣ה צְבָא֑וֹת אֲנִ֤י רִאשׁוֹן֙ וַאֲנִ֣י אַחֲר֔וֹן וּמִבַּלְעָדַ֖י אֵ֥ין אֱלֹהִֽים׃וּמִֽי־כָמ֣וֹנִי יִקְרָ֗א וְיַגִּידֶ֤הָ וְיַעְרְכֶ֙הָ֙ לִ֔י מִשּׂוּמִ֖י עַם־עוֹלָ֑ם וְאֹתִיּ֛וֹת וַאֲשֶׁ֥ר תָּבֹ֖אנָה יַגִּ֥ידוּ לָֽמוֹ׃אַֽל־תִּפְחֲדוּ֙ וְאַל־תִּרְה֔וּ הֲלֹ֥א מֵאָ֛ז הִשְׁמַעְתִּ֥יךָ וְהִגַּ֖דְתִּי וְאַתֶּ֣ם עֵדָ֑י הֲיֵ֤שׁ אֱל֙וֹהַּ֙ מִבַּלְעָדַ֔י וְאֵ֥ין צ֖וּר בַּל־יָדָֽעְתִּי׃יֹֽצְרֵי־פֶ֤סֶל כֻּלָּם֙ תֹּ֔הוּ וַחֲמוּדֵיהֶ֖ם בַּל־יוֹעִ֑ילוּ וְעֵדֵיהֶ֣ם הֵׄ֗מָּׄהׄ בַּל־יִרְא֛וּ וּבַל־יֵדְע֖וּ לְמַ֥עַן יֵבֹֽשׁוּ׃מִֽי־יָצַ֥ר אֵ֖ל וּפֶ֣סֶל נָסָ֑ךְ לְבִלְתִּ֖י הוֹעִֽיל׃הֵ֤ן כָּל־חֲבֵרָיו֙ יֵבֹ֔שׁוּ וְחָרָשִׁ֥ים הֵ֖מָּה מֵֽאָדָ֑ם יִֽתְקַבְּצ֤וּ כֻלָּם֙ יַֽעֲמֹ֔דוּ יִפְחֲד֖וּ יֵבֹ֥שׁוּ יָֽחַד׃חָרַ֤שׁ בַּרְזֶל֙ מַֽעֲצָ֔ד וּפָעַל֙ בַּפֶּחָ֔ם וּבַמַּקָּב֖וֹת יִצְּרֵ֑הוּ וַיִּפְעָלֵ֙הוּ֙ בִּזְר֣וֹעַ כֹּח֔וֹ גַּם־רָעֵב֙ וְאֵ֣ין כֹּ֔חַ לֹא־שָׁ֥תָה מַ֖יִם וַיִּיעָֽף׃חָרַ֣שׁ עֵצִים֮ נָ֣טָה קָו֒ יְתָאֲרֵ֣הוּ בַשֶּׂ֔רֶד יַעֲשֵׂ֙הוּ֙ בַּמַּקְצֻע֔וֹת וּבַמְּחוּגָ֖ה יְתָאֳרֵ֑הוּ וַֽיַּעֲשֵׂ֙הוּ֙ כְּתַבְנִ֣ית אִ֔ישׁ כְּתִפְאֶ֥רֶת אָדָ֖ם לָשֶׁ֥בֶת בָּֽיִת׃לִכְרָת־ל֣וֹ אֲרָזִ֔ים וַיִּקַּ֤ח תִּרְזָה֙ וְאַלּ֔וֹן וַיְאַמֶּץ־ל֖וֹ בַּעֲצֵי־יָ֑עַר נָטַ֥ע אֹ֖רֶןוְגֶ֥שֶׁם יְגַדֵּֽל׃וְהָיָ֤ה לְאָדָם֙ לְבָעֵ֔ר וַיִּקַּ֤ח מֵהֶם֙ וַיָּ֔חָם אַף־יַשִּׂ֖יק וְאָ֣פָה לָ֑חֶם אַף־יִפְעַל־אֵל֙ וַיִּשְׁתָּ֔חוּ עָשָׂ֥הוּ פֶ֖סֶל וַיִּסְגָּד־לָֽמוֹ׃חֶצְיוֹ֙ שָׂרַ֣ף בְּמוֹ־אֵ֔שׁ עַל־חֶצְיוֹ֙ בָּשָׂ֣ר יֹאכֵ֔ל יִצְלֶ֥ה צָלִ֖י וְיִשְׂבָּ֑ע אַף־יָחֹם֙ וְיֹאמַ֣ר הֶאָ֔ח חַמּוֹתִ֖י רָאִ֥יתִי אֽוּר׃וּשְׁאֵ֣רִית֔וֹ לְאֵ֥ל עָשָׂ֖ה לְפִסְל֑וֹיסגוד־יִסְגָּד־ל֤וֹ וְיִשְׁתַּ֙חוּ֙ וְיִתְפַּלֵּ֣ל אֵלָ֔יו וְיֹאמַר֙ הַצִּילֵ֔נִי כִּ֥י אֵלִ֖י אָֽתָּה׃לֹ֥א יָדְע֖וּ וְלֹ֣א יָבִ֑ינוּ כִּ֣י טַ֤ח מֵֽרְאוֹת֙ עֵֽינֵיהֶ֔ם מֵהַשְׂכִּ֖יל לִבֹּתָֽם׃וְלֹא־יָשִׁ֣יב אֶל־לִבּ֗וֹ וְלֹ֨א דַ֥עַת וְלֹֽא־תְבוּנָה֮ לֵאמֹר֒ חֶצְי֞וֹ שָׂרַ֣פְתִּי בְמוֹ־אֵ֗שׁ וְ֠אַף אָפִ֤יתִי עַל־גֶּחָלָיו֙ לֶ֔חֶם אֶצְלֶ֥ה בָשָׂ֖ר וְאֹכֵ֑ל וְיִתְרוֹ֙ לְתוֹעֵבָ֣ה אֶעֱשֶׂ֔ה לְב֥וּל עֵ֖ץ אֶסְגּֽוֹד׃רֹעֶ֣ה אֵ֔פֶר לֵ֥ב הוּתַ֖ל הִטָּ֑הוּ וְלֹֽא־יַצִּ֤יל אֶת־נַפְשׁוֹ֙ וְלֹ֣א יֹאמַ֔ר הֲל֥וֹא שֶׁ֖קֶר בִּימִינִֽי׃זְכָר־אֵ֣לֶּה יַעֲקֹ֔ב וְיִשְׂרָאֵ֖ל כִּ֣י עַבְדִּי־אָ֑תָּה יְצַרְתִּ֤יךָ עֶֽבֶד־לִי֙ אַ֔תָּה יִשְׂרָאֵ֖ל לֹ֥א תִנָּשֵֽׁנִי׃מָחִ֤יתִי כָעָב֙ פְּשָׁעֶ֔יךָ וְכֶעָנָ֖ן חַטֹּאותֶ֑יךָ שׁוּבָ֥ה אֵלַ֖י כִּ֥י גְאַלְתִּֽיךָ׃רָנּ֨וּ שָׁמַ֜יִם כִּֽי־עָשָׂ֣ה יְהוָ֗ה הָרִ֙יעוּ֙ תַּחְתִּיּ֣וֹת אָ֔רֶץ פִּצְח֤וּ הָרִים֙ רִנָּ֔ה יַ֖עַר וְכָל־עֵ֣ץ בּ֑וֹ כִּֽי־גָאַ֤ל יְהוָה֙ יַֽעֲקֹ֔ב וּבְיִשְׂרָאֵ֖ל יִתְפָּאָֽר׃כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהוָה֙ גֹּאֲלֶ֔ךָ וְיֹצֶרְךָ֖ מִבָּ֑טֶן אָנֹכִ֤י יְהוָה֙ עֹ֣שֶׂה כֹּ֔ל נֹטֶ֤ה שָׁמַ֙יִם֙ לְבַדִּ֔י רֹקַ֥ע הָאָ֖רֶץמיאתימֵאִתִּֽי׃מֵפֵר֙ אֹת֣וֹת בַּדִּ֔ים וְקֹסְמִ֖ים יְהוֹלֵ֑ל מֵשִׁ֧יב חֲכָמִ֛ים אָח֖וֹר וְדַעְתָּ֥ם יְשַׂכֵּֽל׃מֵקִים֙ דְּבַ֣ר עַבְדּ֔וֹ וַעֲצַ֥ת מַלְאָכָ֖יו יַשְׁלִ֑ים הָאֹמֵ֨ר לִירוּשָׁלִַ֜ם תּוּשָׁ֗ב וּלְעָרֵ֤י יְהוּדָה֙ תִּבָּנֶ֔ינָה וְחָרְבוֹתֶ֖יהָ אֲקוֹמֵֽם׃הָאֹמֵ֥ר לַצּוּלָ֖ה חֳרָ֑בִי וְנַהֲרֹתַ֖יִךְ אוֹבִֽישׁ׃הָאֹמֵ֤ר לְכ֙וֹרֶשׁ֙ רֹעִ֔י וְכָל־חֶפְצִ֖י יַשְׁלִ֑ם וְלֵאמֹ֤ר לִירוּשָׁלִַ֙ם֙ תִּבָּנֶ֔ה וְהֵיכָ֖ל תִּוָּסֵֽד׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב אברהם ריבלין שליט

יצר העבודה הזרה

בניגוד לעבודת ה' הנכונה, הראויה לכל אדם מישראל, מתמקדים פרקנו והפרק הקודם בעבודת האלילים, בעבודת השקר, בעבודה הזרה. כמו נביאים אחרים לועג ישעיהו בחריפות לעובדי האלילים(השווה מלכים א יח כז; חבקוק ב יט; ירמיה י; סנהדרין סג:), אבל הקטע בפרקנו(ויש לעגים נוספים של ישעיהו הנביא בישעיה ב יט-כ; ישעיה מא ו-ז) המכיל עשרה פסוקים הוא הארוך והחריף מכל קטעי הלעג לעבודה זרה שבתנ"ך כולו.

למי שמפקפק בציניות של הנבואה ולא שם לבו לחיצי הלעג המשוחים בחלקת לשונו של הנביא, מדגיש ישעיהו במפורש שהוא מהתל(ולשון דומה מופיעה אצל אליהו). הקטע המדובר מסתיים בפסוק: "רועה אפר, לב הותל הטהו, ולא יציל את נפשו, ולא יאמר הלא שקר בימיני"(ישעיה מד כ). הלב השרוי במהתלה [=בדיחה] הטה את לב העובד, לעשות לו רועה [=אליל] של אפר, שהרי חציו השני של בול העץ שימש לגחלים(עיין רש"י ומלבי"ם ישעיה מד כ). הבדיחה העצובה הזו גורמת לעובד המסכן לסכן את נפשו ולא להודות בשקר שבימינו.

בגמרא נאמר: "אמר רב נחמן כל ליצנותא אסירא חוץ מליצנותא דעבודת כוכבים דשריא"(סנהדרין סג:). הרב הוטנר(פחד יצחק פורים עניים א עמ' כז-ל) מסביר שכוח עבודת הבורא הוא כוח ההחשבה, כוח ההילול, והפכו של כוח זה הוא כוח הזלזול, כוח החילול הנגרם כתוצאה מהליצנות. עבודה זרה היא "המקום אשר בו המציא האדם את החשיבות היותר גדולה לשקר היותר גדול", ועל כן מותר להתלוצץ מעבודה זרה כדי לחלל ולבטל את החשיבות שניתנה לדבר שהוא הבל.

הליצנות של ישעיהו כל כך משכנעת, והשאלות שלו הן כל כך פשוטות ונוקבות שאנו עומדים נפעמים למקרא כסילותם של עובדי האלילים. "לא ידעו ולא יבינו כי טח מראות עיניהם מהשכיל ליבותם, ולא ישיב אל לבו ולא דעת ולא תבונה לאמר: חציו שרפתי במו אש, ואף אפיתי על גחליו לחם, אצלה בשר ואובל, ויתרו לתועבה אעשה לבול עץ אסגוד"(ישעיה מד יח-יט). האם מאות מיליוני עובדי אלילים בעולם היו כולם סבלים גמורים ללא דעת ותבונה? האם לא נתנו לבם לשאלות הפשוטות של ישעיהו, שאלות שכיום אנו לא מבינים את ההווה אמינא שלהם?

כדי להדגיש ולהחריף את השאלה, יש לציין שהזלזול שלנו בדורות הראשונים בידע ובהבנה שלהם אינו מוצדק. אמנם מבחינה מדעית היה העולם אז בחיתוליו, ומבחינה טכנולוגית אכן ימי קדם היו פרימיטיביים, אבל האנשים לא היו שוטים כלל וכלל. ישנן חכמות עתיקות שאינן ידועות לנו היום, כגון חכמת החניטה, סוד בניין הפירמידות במצרים, חכמת האסטרולוגיה והכישוף, ועוד. בתארו את חכמת שלמה מציין הכתוב, "ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם ומכל חכמת מצרים"(מלכים א ה י), משמע שהיו חכמים והייתה חכמה(עיין במדבר רבה יט ג; זוהר ח"א קלג;). איך מתיישבת חכמה זו יחד עם סכלות עבודת הכוכבים בלב אחד?

הביטוי "כננס העומד על גבי ענק" יכול להקהות במקצת את עוקצה של התמיהה. כדי להגיע למצב האידיאלי, שבו עבודת אלילים נתפסת כשטות ואיוולת, היה על אבותינו להילחם בתופעה זו במשך אלפי שנים. הרמב"ם מתאר את תהליך היווצרות עבודת האלילים:

וכיון שארכו הימים נשתכח השם הנכבד והנורא מפי כל היקום ומדעתם, ולא הכירוהו. ונמצא כל עם הארץ הנשים והקטנים אינם יודעים אלא הצורה של עץ ושל אבן... עד שנולד עמודו של עולם והוא אברהם אבינו... וידע שכל העולם טועים, ודבר שגרם להם לטעות זה שעובדים את הכוכבים ואת הצורות עד שאבד האמת מדעתם.
(משנה תורה הלכות עבודה זרה פ"א ה"ג)

הרמב"ם מוסיף לתאר את מלחמותיו של אברהם בבני דורו מניפוץ הפסלים של אביו ועד להצלתו מכבשן האש. בנו יצחק, נכדו יעקב ועם ישראל כולו התמידו בהפצת האמונה בא-להים רוחני יחיד ומוחלט, ולאורך כל שנות ההיסטוריה ניסה עם ישראל להקנות מסר זה לעובדי האלילים. יש לציין שהדתות שיצאו מהיהדות – הנצרות והאיסלאם - סייעו בהפצת מסר זה לעולם כולו.

אשרינו מה טוב חלקנו, שאבותינו עשו עבורנו את המלחמה, ואנו באנו אל המוכן מבחינה אמונית-דתית של הכרה בא-לוהים רוחני יחיד. ודאי שאין לנו סיבה 'לגחך' על אנשים שחיו בתקופות שבהן היתה עבודת האליל שווה לכל נפש ומקובלת בלב כל האנושות, אשרינו על זאת ואשרינו על יצר הרע לעבודת כוכבים שניטל מאתנו, יצר שהיה מרקד לעיני אבותינו.

וכך מספרת הגמרא:

"ויזעקו בקול גדול אל ה' א-להיהם"(נחמיה ט ד) - מאי אמור? 'בייא בייא' [רש"י: לשון זעקה וקובלנא], היינו האי דאחרביה לביתא... ועדיין הוא מרקד בינן, כלום יהבתיה לן אלא לקבולי ביה אגרא? לא איהו בעינן ולא אגריה בעינן [הרי נתת לנו יצר הרע לעבודת כוכבים כדי שנתגבר ונקבל שכר, אין אנו חפצים לא בניסיון ולא בשכר]... יתבו תלתא יומא בתעניתא בעי רחמי... מסרוהו ניהליהו. נפק אתא כי גוריא דנורא מבית קודש הקדשים, אמר להו נביא לישראל: היינו יצרא דעבודת כוכבים [ישבו בתענית שלשה ימים ובקשו רחמים ונמסר בידם. יצא כגור/כחץ של אש מבית קודש הקדשים אמר להם הנביא זהו יצר עבודת כוכבים].
(סנהדרין סד.; ועיין שם בהמשך על הניסיון לבטל גם את יצר הרע של עריות)

גמרא זו המספרת על קיומו של יצר לעבודת כוכבים בעבר, יצר המקביל ליצר עריות המוכר לנו כיום, נתמכת ממקורות נוספים. הגמרא מוכיחה שבני אדם נמשכו לעבודה זרה בעבותות אהבה:

"כזכור בניהם מזבחותם"(ירמיהו יז ב) - אמר ר' אלעזר: כאדם שיש לו געגועים על בנו
(סנהדרין סג:)

ועוד מספרת הגמרא על דו-שיח שניהל רב אשי בחלום עם מנשה מלך יהודה, אשר היה הגדול בעובדי האלילים, אשר "הרע מכל אשר עשו האמורי אשר לפניו"(מלכים ב בא יא):

אמר לו: מאחר דחכמיתו כולי האי מאי טעמא קא פלחיתו לעבודת כוכבים [מאחר שאתם כל כך חכמים מדוע עבדתם עבודה זרה]? אמר לו: אי הוות התם, הוות נקיטנא בשפולי גלימא ורהטת אבתראי [רש"י: "אם היית חי בימינו היית מגביה שפת חלוקך מבין רגליך כדי שתהא קל לרוץ, והיית רץ לשם מפני יצר עבודת כוכבים שהיה שולט"].
(סנהדרין קב:; בגמרא מספרת שלאחר שרב אשי זלזל במנשה, נגלה אליו מנשה בחלום וערך לו "מבחן" בהלכה, בו לא עמד רב אשי)

אל נזלזל אפוא בניסיונות של עבודה זרה שהועמדו בהם דורות הראשונים. מהכישלונות שלנו ביצר הרע שיש בנו, נוכל ללמוד על יצר הרע שבחסדי ה' נלקח מאתנו, ועל כן מובנת המלחמה העקשנית של הנביאים בעבודת האלילים, עבודה שנסתייעה גם בלעג ובליצנות על העבודה הזרה.

לגוף השאלה, איך היה אפשר לעבוד אלילים, יש להשיב: האם כיום אין עבודת אלילים? נכון שאין הם עשויים עץ ואבן, אבל האם הערצה של אליל קולנוע או ספורט היא פחות "אלילית"? האם סגידה לכל תאווה מזדמנת אינה עבודת אלילים? ומה לנו כי נלין? 

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך