תנ"ך על הפרק - ישעיה מג - אבן עזרא

תנ"ך על הפרק

ישעיה מג

377 / 929
היום

הפרק

וְעַתָּ֞ה כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהוָה֙ בֹּרַאֲךָ֣ יַעֲקֹ֔ב וְיֹצֶרְךָ֖ יִשְׂרָאֵ֑ל אַל־תִּירָא֙ כִּ֣י גְאַלְתִּ֔יךָ קָרָ֥אתִי בְשִׁמְךָ֖ לִי־אָֽתָּה׃כִּֽי־תַעֲבֹ֤ר בַּמַּ֙יִם֙ אִתְּךָ־אָ֔נִי וּבַנְּהָר֖וֹת לֹ֣א יִשְׁטְפ֑וּךָ כִּֽי־תֵלֵ֤ךְ בְּמוֹ־אֵשׁ֙ לֹ֣א תִכָּוֶ֔ה וְלֶהָבָ֖ה לֹ֥א תִבְעַר־בָּֽךְ׃כִּ֗י אֲנִי֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ קְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֖ל מוֹשִׁיעֶ֑ךָ נָתַ֤תִּי כָפְרְךָ֙ מִצְרַ֔יִם כּ֥וּשׁ וּסְבָ֖א תַּחְתֶּֽיךָ׃מֵאֲשֶׁ֨ר יָקַ֧רְתָּ בְעֵינַ֛י נִכְבַּ֖דְתָּ וַאֲנִ֣י אֲהַבְתִּ֑יךָ וְאֶתֵּ֤ן אָדָם֙ תַּחְתֶּ֔יךָ וּלְאֻמִּ֖ים תַּ֥חַת נַפְשֶֽׁךָ׃אַל־תִּירָ֖א כִּ֣י אִתְּךָ־אָ֑נִי מִמִּזְרָח֙ אָבִ֣יא זַרְעֶ֔ךָ וּמִֽמַּעֲרָ֖ב אֲקַבְּצֶֽךָּ׃אֹמַ֤ר לַצָּפוֹן֙ תֵּ֔נִי וּלְתֵימָ֖ן אַל־תִּכְלָ֑אִי הָבִ֤יאִי בָנַי֙ מֵרָח֔וֹק וּבְנוֹתַ֖י מִקְצֵ֥ה הָאָֽרֶץ׃כֹּ֚ל הַנִּקְרָ֣א בִשְׁמִ֔י וְלִכְבוֹדִ֖י בְּרָאתִ֑יו יְצַרְתִּ֖יו אַף־עֲשִׂיתִֽיו׃הוֹצִ֥יא עַם־עִוֵּ֖ר וְעֵינַ֣יִם יֵ֑שׁ וְחֵרְשִׁ֖ים וְאָזְנַ֥יִם לָֽמוֹ׃כָּֽל־הַגּוֹיִ֞ם נִקְבְּצ֣וּ יַחְדָּ֗ו וְיֵאָֽסְפוּ֙ לְאֻמִּ֔ים מִ֤י בָהֶם֙ יַגִּ֣יד זֹ֔את וְרִֽאשֹׁנ֖וֹת יַשְׁמִיעֻ֑נוּ יִתְּנ֤וּ עֵֽדֵיהֶם֙ וְיִצְדָּ֔קוּ וְיִשְׁמְע֖וּ וְיֹאמְר֥וּ אֱמֶֽת׃אַתֶּ֤ם עֵדַי֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה וְעַבְדִּ֖י אֲשֶׁ֣ר בָּחָ֑רְתִּי לְמַ֣עַן תֵּ֠דְעוּ וְתַאֲמִ֨ינוּ לִ֤י וְתָבִ֙ינוּ֙ כִּֽי־אֲנִ֣י ה֔וּא לְפָנַי֙ לֹא־נ֣וֹצַר אֵ֔ל וְאַחֲרַ֖י לֹ֥א יִהְיֶֽה׃אָנֹכִ֥י אָנֹכִ֖י יְהוָ֑ה וְאֵ֥ין מִבַּלְעָדַ֖י מוֹשִֽׁיעַ׃אָנֹכִ֞י הִגַּ֤דְתִּי וְהוֹשַׁ֙עְתִּי֙ וְהִשְׁמַ֔עְתִּי וְאֵ֥ין בָּכֶ֖ם זָ֑ר וְאַתֶּ֥ם עֵדַ֛י נְאֻם־יְהוָ֖ה וַֽאֲנִי־אֵֽל׃גַּם־מִיּוֹם֙ אֲנִ֣י ה֔וּא וְאֵ֥ין מִיָּדִ֖י מַצִּ֑יל אֶפְעַ֖ל וּמִ֥י יְשִׁיבֶֽנָּה׃כֹּֽה־אָמַ֧ר יְהוָ֛ה גֹּאַלְכֶ֖ם קְד֣וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֑ל לְמַעַנְכֶ֞ם שִׁלַּ֣חְתִּי בָבֶ֗לָה וְהוֹרַדְתִּ֤י בָֽרִיחִים֙ כֻּלָּ֔ם וְכַשְׂדִּ֖ים בָּאֳנִיּ֥וֹת רִנָּתָֽם׃אֲנִ֥י יְהוָ֖ה קְדֽוֹשְׁכֶ֑ם בּוֹרֵ֥א יִשְׂרָאֵ֖ל מַלְכְּכֶֽם׃כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה הַנּוֹתֵ֥ן בַּיָּ֖ם דָּ֑רֶךְ וּבְמַ֥יִם עַזִּ֖ים נְתִיבָֽה׃הַמּוֹצִ֥יא רֶֽכֶב־וָס֖וּס חַ֣יִל וְעִזּ֑וּז יַחְדָּ֤ו יִשְׁכְּבוּ֙ בַּל־יָק֔וּמוּ דָּעֲכ֖וּ כַּפִּשְׁתָּ֥ה כָבֽוּ׃אַֽל־תִּזְכְּר֖וּ רִֽאשֹׁנ֑וֹת וְקַדְמֹנִיּ֖וֹת אַל־תִּתְבֹּנָֽנוּ׃הִנְנִ֨י עֹשֶׂ֤ה חֲדָשָׁה֙ עַתָּ֣ה תִצְמָ֔ח הֲל֖וֹא תֵֽדָע֑וּהָ אַ֣ף אָשִׂ֤ים בַּמִּדְבָּר֙ דֶּ֔רֶךְ בִּֽישִׁמ֖וֹן נְהָרֽוֹת׃תְּכַבְּדֵ֙נִי֙ חַיַּ֣ת הַשָּׂדֶ֔ה תַּנִּ֖ים וּבְנ֣וֹת יַֽעֲנָ֑ה כִּֽי־נָתַ֨תִּי בַמִּדְבָּ֜ר מַ֗יִם נְהָרוֹת֙ בִּֽישִׁימֹ֔ן לְהַשְׁק֖וֹת עַמִּ֥י בְחִירִֽי׃עַם־זוּ֙ יָצַ֣רְתִּי לִ֔י תְּהִלָּתִ֖י יְסַפֵּֽרוּ׃וְלֹא־אֹתִ֥י קָרָ֖אתָ יַֽעֲקֹ֑ב כִּֽי־יָגַ֥עְתָּ בִּ֖י יִשְׂרָאֵֽל׃לֹֽא־הֵבֵ֤יאתָ לִּי֙ שֵׂ֣ה עֹלֹתֶ֔יךָ וּזְבָחֶ֖יךָ לֹ֣א כִבַּדְתָּ֑נִי לֹ֤א הֶעֱבַדְתִּ֙יךָ֙ בְּמִנְחָ֔ה וְלֹ֥א הוֹגַעְתִּ֖יךָ בִּלְבוֹנָֽה׃לֹא־קָנִ֨יתָ לִּ֤י בַכֶּ֙סֶף֙ קָנֶ֔ה וְחֵ֥לֶב זְבָחֶ֖יךָ לֹ֣א הִרְוִיתָ֑נִי אַ֗ךְ הֶעֱבַדְתַּ֙נִי֙ בְּחַטֹּאותֶ֔יךָ הוֹגַעְתַּ֖נִי בַּעֲוֺנֹתֶֽיךָ׃אָנֹכִ֨י אָנֹכִ֥י ה֛וּא מֹחֶ֥ה פְשָׁעֶ֖יךָ לְמַעֲנִ֑י וְחַטֹּאתֶ֖יךָ לֹ֥א אֶזְכֹּֽר׃הַזְכִּירֵ֕נִי נִשָּׁפְטָ֖ה יָ֑חַד סַפֵּ֥ר אַתָּ֖ה לְמַ֥עַן תִּצְדָּֽק׃אָבִ֥יךָ הָרִאשׁ֖וֹן חָטָ֑א וּמְלִיצֶ֖יךָ פָּ֥שְׁעוּ בִֽי׃וַאֲחַלֵּ֖ל שָׂ֣רֵי קֹ֑דֶשׁ וְאֶתְּנָ֤ה לַחֵ֙רֶם֙ יַעֲקֹ֔ב וְיִשְׂרָאֵ֖ל לְגִדּוּפִֽים׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

מאת: ,
ועתה. אמר הנביא אחרי שאתם מודים, עתה יגאלכם השם:קראתי בשמך. מעלה גדולה, כמו ראה קראתי בשם (שמות ל"א ב') והמעלה היא שאתם שלי:כי וגו'. הכתוב ידמה השרים לנהרים, גם אש, כמו אש יצאה מחשבון (במדבר כ"א כ"ח), וטעם כי תעבור במים, על מדי ופרס כאשר ילכדו בבל:נתתי כפרך מצרים. שמלכי מדי יעשו להם רעה:ואתן אדם. שאני בראתים כאשר בראתיך:ממזרח. היא בבל:וממערב. היא מצרים ואשור, וכתי' והסב לב מלך אשור (עזרא י' כ"ב):אומר לצפון תני. בני:ולתימן. ימין, והנה יקבצם מארבע כנפות הארץ:[בני]. ובנותי, אנשים ונשים:כל וגו'. יש אומרים כי נקרא כמו קורא, ואיננו נכון, רק הוא כמשמעו, כל הנקרא בשמי שהם עם יי:ולכבודי. להיות כבוד לשמי:בראתיו. זה העם:אף עשיתיו. הטעם ותקנתיו, ורבי שלמה בעל השירים השקולי' ז"ל פירש בו כי זה אור העולם, ואיננו דבק בטעם הפרשה:הוציא. שם הפועל:עם עור. שהיו כן בתחילה, ואף על פי שיש להם עינים, והנה כל הפרשה דבקה:כל וגו'. ושמא יאמר אדם כי ישראל לא ידעו אלה העתידות, כי הם עורים, שמא יש בגוים ובחכמיהם מי שידע', מי בכם יגיד אלה העתידות, וישמיעונו ראשונות שעברו, שאמרו הם קודם היותם שתהינה:יתנו עידיהם. מי שמע זה:[ויצדקו]. אז יהיו צדיקי פה:ישמעו. העדים כן:ויאמרו אמת. כך היה:אתם. עם ישראל ידבר ועבדי הוא הנביא:כי אני הוא. זה הייחוד שאי' למעלה ממנו, כי כל יש איננו הוא בעצמו:לפני לא נוצר אל. יש אומרים לפני מעמד הר סיני, ואחרי אחרי המעמד ואין צורך, רק הוא, אין לפני אל וכן אחרי לא יהיה, והטעם כי הוא ראשון ואחרון, ונזכר נוצר עם אל, כי אין אל מבלעדיו כי אם נוצר, ועורי לב יחשבו שיצא מדברי הנביא שהשם נוצר חלילה חלילה, רק לא יבינו האמת:אנכי אנכי. הטעם אני אנכי פעמים, שלא אשתנה, כהשתנות צבאות מעלה כנגד המוצק, והתחתיים בעצם ובתבנית, על כן אושיע בכל עת:אנכי הגדתי. במצרים להושיעכם:והושעתי והשמעתי. אתכם קולי בהר סיני:ואין בכם זר. כי ישראל לבדם היו:ואתם עדי. והטעם ששמעתם כן מפי אבותיכם:ואני [צ"ל אני] אל. תמיד, כטעם אני יי לא שניתי [מלאכי ג' ו']:גם [מיום]. הטעם אני אל קודם היות [שם] יום, על כן מלת גם:[מיום]. מהיות יום:אני הוא. ואחר שאני אל מי ינצל מידי:אפעל. חפצי ורצוני, ומי ישוב פעולתי:כה. שלחתי בבלה, יש אומרים כי תי"ו שלחתי רמז לנביא, ולפי דעתי שהוא דבר יי, כי בתחלה כה אמר יי, ואחר כן אני יי קדושכם, והנה הטעם, כל כך באתי במהרה, כאילו שלחתי, וחכם גדול בספרד אמר כי הכבוד ידבר עם הנביא, ושר ישראל הוא, המשולח אל בבל לגאול ישראל:והורדתי בריחים. בריחי בבל, והיתה נלכדת, כטעם אבד ושבר בריחיה (איכה ב' ט'), שערי המדינה:[וכשדים וגו']. ואוריד כשדים שהם באניות רנתם, אורידם מהאניות:אני יי קדושכם. שאהיה מלככם להושיעכם:כה. הנותן בים דרך. לאות כי אניות תבאנה מהאויבים אל בבל וינצחו אניות בבל:המוציא רכב וסוס חיל [ועזוז]. כבד ועזוז ביבשה, והם הכשדים היוצאים להלם עם הפרסיים:דעכו. מהבנין שלא נקרא שם פעלו וטעמו כבו וכן ידעך נרו באשון חשך (משלי כ' כ'):אל תזכרו. בפה, הפלאים הקדמונים:אל תתבוננו. בהם במחשבה:הנני עשה חדשה. לכידת כבל, או שימלטו ישראל לבדם, והוא הנכון בעיני, ועוד שאשים במדבר מים, בעבור השבים מהגולה אל ציון:תכבדני. על הטוב שאני עושה, והזכיר תנים וגו', בעבור שהם דרים בארץ ציה, וזה הטוב אעשנו בעבור כבוד עמי:עם זו. כמו זה, והטעם, זה הוא העם שלו והטעם על אלו השבים:ולא וגו'. הטעם כי זאת הטובה שעשה [צ"ל שאעשה] עם עמי איננה חיוב, כי אפילו ישראל בבבל לא בקשוני:וטעם כי יגעת אפילו לא קראת אותי עד שתיג' בשבילי:וטעם ישראל קריאה כמו אתה ישראל:לא הבאת לי. עולותיך בבבל:ולא כבדתני. בזבחי שלמים ולא בקשתי ממך שתעבדני במנחה:ולא הוגעתיך בלבונה. שתקנה לי:קנה. הוא קנה בושם:וחלב. זבחי חטאת לא הרויתני בהם, והנה הוא חסר בי"ת כמו ששת ימים (שמות כ' י"א):אך העבדתני. דברה תורה כלשון בני אדם, והטעם כי בעבור חטאותיך שבתי בעיני הגוים כעבד שאין לו כח, וכן טעם הוגעתני:אנכי וגו'. והנה למעני שלא יחולל שמי, אמחה פשעיך:הזכירני. ואם תאמר שלא חטאת לי בהיותך בארצך, וחנם הגליתיך, הזכירני:נשפטה יחד. נעמד למשפט:ספר. דבריך אתה למען תצדק:אביך הראשון. הוא ירבעם, שבחרו ישראל למלך, לא על פי השם:ומליציך. הם השרים מליצי המלך או הלויים מליצי הכהנים, ויש אומרים שאביך הם המלמדים כמו אבי אבי רכב ישראל (מלכים ב' ב' י"א) וישימני לאב לפרעה (בראשית מ"ה ח') אבי כל תופש כגור ועוגב [שם מ"ה ה'] והמליצים הם התלמידים, והוא מגזרת כי המליץ [שם מ"ב כ"ג]:ואחלל [שרי קדש]. הם הכהנים, וכן כתיב כי היו שרי קודש:ואתנה. ועתה זאת הרעה עשיתי לך בעבור מעשיך:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך