תנ"ך על הפרק - ישעיה כט - חומת אנך

תנ"ך על הפרק

ישעיה כט

363 / 929
היום

הפרק

ה֚וֹי אֲרִיאֵ֣ל אֲרִיאֵ֔ל קִרְיַ֖ת חָנָ֣ה דָוִ֑ד סְפ֥וּ שָׁנָ֛ה עַל־שָׁנָ֖ה חַגִּ֥ים יִנְקֹֽפוּ׃וַהֲצִיק֖וֹתִי לַֽאֲרִיאֵ֑ל וְהָיְתָ֤ה תַֽאֲנִיָּה֙ וַֽאֲנִיָּ֔ה וְהָ֥יְתָה לִּ֖י כַּאֲרִיאֵֽל׃וְחָנִ֥יתִי כַדּ֖וּר עָלָ֑יִךְ וְצַרְתִּ֤י עָלַ֙יִךְ֙ מֻצָּ֔ב וַהֲקִֽימֹתִ֥י עָלַ֖יִךְ מְצֻרֹֽת׃וְשָׁפַלְתְּ֙ מֵאֶ֣רֶץ תְּדַבֵּ֔רִי וּמֵֽעָפָ֖ר תִּשַּׁ֣ח אִמְרָתֵ֑ךְ וְֽ֠הָיָה כְּא֤וֹב מֵאֶ֙רֶץ֙ קוֹלֵ֔ךְ וּמֵעָפָ֖ר אִמְרָתֵ֥ךְ תְּצַפְצֵֽף׃וְהָיָ֛ה כְּאָבָ֥ק דַּ֖ק הֲמ֣וֹן זָרָ֑יִךְ וּכְמֹ֤ץ עֹבֵר֙ הֲמ֣וֹן עָֽרִיצִ֔ים וְהָיָ֖ה לְפֶ֥תַע פִּתְאֹֽם׃מֵעִ֨ם יְהוָ֤ה צְבָאוֹת֙ תִּפָּקֵ֔ד בְּרַ֥עַם וּבְרַ֖עַשׁ וְק֣וֹל גָּד֑וֹל סוּפָה֙ וּסְעָרָ֔ה וְלַ֖הַב אֵ֥שׁ אוֹכֵלָֽה׃וְהָיָ֗ה כַּֽחֲלוֹם֙ חֲז֣וֹן לַ֔יְלָה הֲמוֹן֙ כָּל־הַגּוֹיִ֔ם הַצֹּבְאִ֖ים עַל־אֲרִיאֵ֑ל וְכָל־צֹבֶ֙יהָ֙ וּמְצֹ֣דָתָ֔הּ וְהַמְּצִיקִ֖ים לָֽהּ׃וְהָיָ֡ה כַּאֲשֶׁר֩ יַחֲלֹ֨ם הָרָעֵ֜ב וְהִנֵּ֣ה אוֹכֵ֗ל וְהֵקִיץ֮ וְרֵיקָ֣ה נַפְשׁוֹ֒ וְכַאֲשֶׁ֨ר יַחֲלֹ֤ם הַצָּמֵא֙ וְהִנֵּ֣ה שֹׁתֶ֔ה וְהֵקִיץ֙ וְהִנֵּ֣ה עָיֵ֔ף וְנַפְשׁ֖וֹ שׁוֹקֵקָ֑ה כֵּ֣ן יִֽהְיֶ֗ה הֲמוֹן֙ כָּל־הַגּוֹיִ֔ם הַצֹּבְאִ֖ים עַל־הַ֥ר צִיּֽוֹן׃הִתְמַהְמְה֣וּ וּתְמָ֔הוּ הִשְׁתַּֽעַשְׁע֖וּ וָשֹׁ֑עוּ שָֽׁכְר֣וּ וְלֹא־יַ֔יִן נָע֖וּ וְלֹ֥א שֵׁכָֽר׃כִּֽי־נָסַ֨ךְ עֲלֵיכֶ֤ם יְהוָה֙ ר֣וּחַ תַּרְדֵּמָ֔ה וַיְעַצֵּ֖ם אֶת־עֵֽינֵיכֶ֑ם אֶת־הַנְּבִיאִ֛ים וְאֶת־רָאשֵׁיכֶ֥ם הַחֹזִ֖ים כִּסָּֽה׃וַתְּהִ֨י לָכֶ֜ם חָז֣וּת הַכֹּ֗ל כְּדִבְרֵי֮ הַסֵּ֣פֶר הֶֽחָתוּם֒ אֲשֶֽׁר־יִתְּנ֣וּ אֹת֗וֹ אֶל־יוֹדֵ֥עַהספרסֵ֛פֶרלֵאמֹ֖ר קְרָ֣א נָא־זֶ֑ה וְאָמַר֙ לֹ֣א אוּכַ֔ל כִּ֥י חָת֖וּם הֽוּא׃וְנִתַּ֣ן הַסֵּ֗פֶר עַל֩ אֲשֶׁ֨ר לֹֽא־יָדַ֥ע סֵ֛פֶר לֵאמֹ֖ר קְרָ֣א נָא־זֶ֑ה וְאָמַ֕ר לֹ֥א יָדַ֖עְתִּי סֵֽפֶר׃וַיֹּ֣אמֶר אֲדֹנָ֗י יַ֚עַן כִּ֤י נִגַּשׁ֙ הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה בְּפִ֤יו וּבִשְׂפָתָיו֙ כִּבְּד֔וּנִי וְלִבּ֖וֹ רִחַ֣ק מִמֶּ֑נִּי וַתְּהִ֤י יִרְאָתָם֙ אֹתִ֔י מִצְוַ֥ת אֲנָשִׁ֖ים מְלֻמָּדָֽה׃לָכֵ֗ן הִנְנִ֥י יוֹסִ֛ף לְהַפְלִ֥יא אֶת־הָֽעָם־הַזֶּ֖ה הַפְלֵ֣א וָפֶ֑לֶא וְאָֽבְדָה֙ חָכְמַ֣ת חֲכָמָ֔יו וּבִינַ֥ת נְבֹנָ֖יו תִּסְתַּתָּֽר׃ה֛וֹי הַמַּעֲמִיקִ֥ים מֵֽיהוָ֖ה לַסְתִּ֣ר עֵצָ֑ה וְהָיָ֤ה בְמַחְשָׁךְ֙ מַֽעֲשֵׂיהֶ֔ם וַיֹּ֣אמְר֔וּ מִ֥י רֹאֵ֖נוּ וּמִ֥י יוֹדְעֵֽנוּ׃הַ֨פְכְּכֶ֔ם אִם־כְּחֹ֥מֶר הַיֹּצֵ֖ר יֵֽחָשֵׁ֑ב כִּֽי־יֹאמַ֨ר מַעֲשֶׂ֤ה לְעֹשֵׂ֙הוּ֙ לֹ֣א עָשָׂ֔נִי וְיֵ֛צֶר אָמַ֥ר לְיוֹצְר֖וֹ לֹ֥א הֵבִֽין׃הֲלוֹא־עוֹד֙ מְעַ֣ט מִזְעָ֔ר וְשָׁ֥ב לְבָנ֖וֹן לַכַּרְמֶ֑ל וְהַכַּרְמֶ֖ל לַיַּ֥עַר יֵחָשֵֽׁב׃וְשָׁמְע֧וּ בַיּוֹם־הַה֛וּא הַחֵרְשִׁ֖ים דִּבְרֵי־סֵ֑פֶר וּמֵאֹ֣פֶל וּמֵחֹ֔שֶׁךְ עֵינֵ֥י עִוְרִ֖ים תִּרְאֶֽינָה׃וְיָסְפ֧וּ עֲנָוִ֛ים בַּֽיהוָ֖ה שִׂמְחָ֑ה וְאֶבְיוֹנֵ֣י אָדָ֔ם בִּקְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֖ל יָגִֽילוּ׃כִּֽי־אָפֵ֥ס עָרִ֖יץ וְכָ֣לָה לֵ֑ץ וְנִכְרְת֖וּ כָּל־שֹׁ֥קְדֵי אָֽוֶן׃מַחֲטִיאֵ֤י אָדָם֙ בְּדָבָ֔ר וְלַמּוֹכִ֥יחַ בַּשַּׁ֖עַר יְקֹשׁ֑וּן וַיַּטּ֥וּ בַתֹּ֖הוּ צַדִּֽיק׃לָכֵ֗ן כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהוָה֙ אֶל־בֵּ֣ית יַֽעֲקֹ֔ב אֲשֶׁ֥ר פָּדָ֖ה אֶת־אַבְרָהָ֑ם לֹֽא־עַתָּ֤ה יֵבוֹשׁ֙ יַֽעֲקֹ֔ב וְלֹ֥א עַתָּ֖ה פָּנָ֥יו יֶחֱוָֽרוּ׃כִּ֣י בִ֠רְאֹתוֹ יְלָדָ֞יו מַעֲשֵׂ֥ה יָדַ֛י בְּקִרְבּ֖וֹ יַקְדִּ֣ישֽׁוּ שְׁמִ֑י וְהִקְדִּ֙ישׁוּ֙ אֶת־קְד֣וֹשׁ יַֽעֲקֹ֔ב וְאֶת־אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל יַעֲרִֽיצוּ׃וְיָדְע֥וּ תֹֽעֵי־ר֖וּחַ בִּינָ֑ה וְרוֹגְנִ֖ים יִלְמְדוּ־לֶֽקַח׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק

הוי אריאל אריאל וכו'. אפשר במ"ש הרב כתנות אור להרב פנים מאירות ז"ל פ' האזינו דיש לחקור דאמרו רז"ל דאמר הקב"ה לאברהם אבינו ע"ה שהקרבנות מכפרים עונות ישראל ואיך נחרב הבית בראשונה ובשניה ותירץ דכתב הרמב"ם ז"ל דהקרבנות אינם מכפרים אלא בודוי ותשובה והם לא הודו על חטאתם וכמש"ה הנני נשפט אותך על אומרך לא חטאתי וכמ"ש רז"ל בילקוט ירמיה סי' ב' שלא הביא הקב"ה כל המשפטים אלא עמ"ש לא חטאתי ומאחר שכן לא הועילו הקרבנות זהת"ד ע"ש באורך. ועוד יש חקירה אחת שעונות השנה אינם מתכפרים אלא באותה שנה ואנו בעניותנו ניחא לן דאמטו להכי מתגלים אורות בינה בעשרת ימי תשובה לכפר על שנים שעברו וכמו שכתבנו בעניותנו בדרושים בס"ד. ואפשר שז"ש הוי אריאל אריאל מתאונן על המזבח בבית א' ובית ב'. וכי תימא למה הקרבנות אינם מכפרים. לז"א ספו שנה על שנה שאינם מתודים בקרבנות ולא ביה"כ ונוסף שנה על שנה מהעונות כי אינם אומרים ודוי ולא חשיבי קרבנות אלא חגים ינקופו כעורפם בקופיץ כמ"ש רד"ק ז"ל ואינם מכפרים ויש להתאונן מאד על זה ולכן אמר הוי אריאל קרית חנה דוד כי לדוד הע"ה נראה מקום המזבח שהוא מכפר כשמתודין על עונם אך כי ליכא ודוי לא חשיבי קרבנות והוי אריאל אריאל שיחרב בבית א' ובית ב': ויאמר אדני יען כי נגש העם הזה בפיו ובשפתיו וכו'. אפשר לרמוז משל שכתב הרב עיר וקדיש מהר"ם די לונזאנו ז"ל למלך שציוה שיעשו לו בשר צלי וכיוצא לפניו והביאו לפניו כירה ופחמין ואפר ושפוד. ובשר לא הביאו. ובודאי גדל עונם. וכן עיקר העבודה הוא בלב כמ"ש ולעבדו בכל לבבכם זו תפלה ומרבים העם להביא סדור תפלות ואברים קודמין לשון מדברת אפיק שפה קורא בגרון. אך הלב איננו פה לבו הלך ברחובות ובשוקים על פני המרתף מסחורותיו ודא עקא זהת"ד גם אמרו בזהר הקדוש על נדב ואביהוא משל דאזמינו למטרוניתא ומלכא לא בעי למיתי ע"י גברא מארי דמומין והמט' הרגה לזה דהמלך לא בא בסיבתו עש"ב וה"נ הזמירות והיוצר הוא הכנה ליחוד וכשבאו להתפלל בעוה"ר לא ידעו ולא יבינו הדברים כיצד מוציאין את התיב"ה והוא עון פלילי. וז"ש ויאמר אדני שהיא השכינה שעשו לה הזמנה ולבסוף הקלו ראש ולא נעשה היחוד כדחזי בסיבתם דהם בעלי מומין זאת אומרת יען כי נגש העם הזה להתפלל בפיו ובשפתיו כיבדוני אמורי"ם לגבוה סלקן אמרות טהורות והם הביאו הפה והשפתים ושאר ההכנות והלב שהוא עיקר התבשיל לא הביאו ולא עוד אלא שהם מרחיקין לבם בשאט בנפש וז"ש ולבו ריחק ממני. ותהי יראתם אותי מצות אנשים רבם או אביהם שבקטנותם הרגילום להתפלל ונשארה מלומדה. לכן הנני יוסיף הפלא ופלא תרי תמיהי דמדכר דכירי אינשי: ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר. אפשר לומר כי החכמים בתורה הוא שהם יודעים התורה שבעל פה ובקיאים בה. והם מבינים דבר מתוך דבר במדות שהתורה נדרשת חידושים וציצים ופרחים והוא על דרך שאמרו סיני ועוקר הרים דסיני הוא שהוא בקי בהלכות ושמועות ודינים. ועוקר הרים שיודע לפלפל ולהוציא לאור חידושי דינים וכלפי זה אמר ואבדה חכמת חכמיו אותה חכמה שידוע מתורה שבע"פ ובקי בה תאבד ממנו שישכחנה. וגם מה שהיו חוקרים ומבינים בתורה שבע"פ הן נסתר מחמתם לא ידעו הבין: ויספו ענוים בה' שמחה. אפשר לרמוז דהעניו מרכבה לשכינה ומאחר דהוי כמקריב כל הקרבנות אם כן תמיד מיחד הדודים למעלה וזה רמז ויספו ענוים שמחה מ' ליחדא בה' קבה"ו דע"י הענוה מתמידים ומרבים היחוד: אל בית יעקב אשר פדה את אברהם וכו'. פירש הרב פרשת דרכים ז"ל אל בית יעקב אשר פדה וכו' אמרו רז"ל דבזכות יעקב נצול אברהם מאור כשדים וזה מורה דהי"ל דין ב"נ דאינו מצווה על קדוש ה'. והשתא יקשה איך יעקב נשא שתי אחיות דבשלמא אם הי"ל דין ישראל ניחא דגיירן וגר שנתגייר כקטן שנולד דמי. אמנם אם יש לו דין ב"נ צ"ל דעל פי הדיבר נשאן וזה נעלם וזה בושה ליעקב כי לא יאמינו לז"א לא עתה יבוש יעקב וכו' בראותו ילדיו וכו' וזה מופת חותך דהזיווג על פי ה' דבניו הכשרים והקדושים הן עדי ביאה כמו שאמרו רז"ל עכ"ד ויש לצדד ולפרש בסגנון אחר:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך