תנ"ך על הפרק - ישעיה ט - חומת אנך

תנ"ך על הפרק

ישעיה ט

343 / 929
היום

הפרק

הָעָם֙ הַהֹלְכִ֣ים בַּחֹ֔שֶׁךְ רָא֖וּ א֣וֹר גָּד֑וֹל יֹשְׁבֵי֙ בְּאֶ֣רֶץ צַלְמָ֔וֶת א֖וֹר נָגַ֥הּ עֲלֵיהֶֽם׃הִרְבִּ֣יתָ הַגּ֔וֹילאל֖וֹהִגְדַּ֣לְתָּ הַשִּׂמְחָ֑ה שָׂמְח֤וּ לְפָנֶ֙יךָ֙ כְּשִׂמְחַ֣ת בַּקָּצִ֔יר כַּאֲשֶׁ֥ר יָגִ֖ילוּ בְּחַלְּקָ֥ם שָׁלָֽל׃כִּ֣י ׀ אֶת־עֹ֣ל סֻבֳּל֗וֹ וְאֵת֙ מַטֵּ֣ה שִׁכְמ֔וֹ שֵׁ֖בֶט הַנֹּגֵ֣שׂ בּ֑וֹ הַחִתֹּ֖תָ כְּי֥וֹם מִדְיָֽן׃כִּ֤י כָל־סְאוֹן֙ סֹאֵ֣ן בְּרַ֔עַשׁ וְשִׂמְלָ֖ה מְגוֹלָלָ֣ה בְדָמִ֑ים וְהָיְתָ֥ה לִשְׂרֵפָ֖ה מַאֲכֹ֥לֶת אֵֽשׁ׃כִּי־יֶ֣לֶד יֻלַּד־לָ֗נוּ בֵּ֚ן נִתַּן־לָ֔נוּ וַתְּהִ֥י הַמִּשְׂרָ֖ה עַל־שִׁכְמ֑וֹ וַיִּקְרָ֨א שְׁמ֜וֹ פֶּ֠לֶא יוֹעֵץ֙ אֵ֣ל גִּבּ֔וֹר אֲבִיעַ֖ד שַׂר־שָׁלֽוֹם׃לםרבהלְמַרְבֵּ֨ההַמִּשְׂרָ֜ה וּלְשָׁל֣וֹם אֵֽין־קֵ֗ץ עַל־כִּסֵּ֤א דָוִד֙ וְעַל־מַמְלַכְתּ֔וֹ לְהָכִ֤ין אֹתָהּ֙ וּֽלְסַעֲדָ֔הּ בְּמִשְׁפָּ֖ט וּבִצְדָקָ֑ה מֵעַתָּה֙ וְעַד־עוֹלָ֔ם קִנְאַ֛ת יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת תַּעֲשֶׂה־זֹּֽאת׃דָּבָ֛ר שָׁלַ֥ח אֲדֹנָ֖י בְּיַעֲקֹ֑ב וְנָפַ֖ל בְּיִשְׂרָאֵֽל׃וְיָדְעוּ֙ הָעָ֣ם כֻּלּ֔וֹ אֶפְרַ֖יִם וְיוֹשֵׁ֣ב שֹׁמְר֑וֹן בְּגַאֲוָ֛ה וּבְגֹ֥דֶל לֵבָ֖ב לֵאמֹֽר׃לְבֵנִ֥ים נָפָ֖לוּ וְגָזִ֣ית נִבְנֶ֑ה שִׁקְמִ֣ים גֻּדָּ֔עוּ וַאֲרָזִ֖ים נַחֲלִֽיף׃וַיְשַׂגֵּ֧ב יְהוָ֛ה אֶת־צָרֵ֥י רְצִ֖ין עָלָ֑יו וְאֶת־אֹיְבָ֖יו יְסַכְסֵֽךְ׃אֲרָ֣ם מִקֶּ֗דֶם וּפְלִשְׁתִּים֙ מֵֽאָח֔וֹר וַיֹּאכְל֥וּ אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּכָל־פֶּ֑ה בְּכָל־זֹאת֙ לֹא־שָׁ֣ב אַפּ֔וֹ וְע֖וֹד יָד֥וֹ נְטוּיָֽה׃וְהָעָ֥ם לֹא־שָׁ֖ב עַד־הַמַּכֵּ֑הוּ וְאֶת־יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת לֹ֥א דָרָֽשׁוּ׃וַיַּכְרֵ֨ת יְהוָ֜ה מִיִּשְׂרָאֵ֗ל רֹ֧אשׁ וְזָנָ֛ב כִּפָּ֥ה וְאַגְמ֖וֹן י֥וֹם אֶחָֽד׃זָקֵ֥ן וּנְשׂוּא־פָנִ֖ים ה֣וּא הָרֹ֑אשׁ וְנָבִ֥יא מֽוֹרֶה־שֶּׁ֖קֶר ה֥וּא הַזָּנָֽב׃וַיִּֽהְי֛וּ מְאַשְּׁרֵ֥י הָֽעָם־הַזֶּ֖ה מַתְעִ֑ים וּמְאֻשָּׁרָ֖יו מְבֻלָּעִֽים׃עַל־כֵּ֨ן עַל־בַּחוּרָ֜יו לֹֽא־יִשְׂמַ֣ח ׀ אֲדֹנָ֗י וְאֶת־יְתֹמָ֤יו וְאֶת־אַלְמְנֹתָיו֙ לֹ֣א יְרַחֵ֔ם כִּ֤י כֻלּוֹ֙ חָנֵ֣ף וּמֵרַ֔ע וְכָל־פֶּ֖ה דֹּבֵ֣ר נְבָלָ֑ה בְּכָל־זֹאת֙ לֹא־שָׁ֣ב אַפּ֔וֹ וְע֖וֹד יָד֥וֹ נְטוּיָֽה׃כִּֽי־בָעֲרָ֤ה כָאֵשׁ֙ רִשְׁעָ֔ה שָׁמִ֥יר וָשַׁ֖יִת תֹּאכֵ֑ל וַתִּצַּת֙ בְּסִֽבְכֵ֣י הַיַּ֔עַר וַיִּֽתְאַבְּכ֖וּ גֵּא֥וּת עָשָֽׁן׃בְּעֶבְרַ֛ת יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת נֶעְתַּ֣ם אָ֑רֶץ וַיְהִ֤י הָעָם֙ כְּמַאֲכֹ֣לֶת אֵ֔שׁ אִ֥ישׁ אֶל־אָחִ֖יו לֹ֥א יַחְמֹֽלוּ׃וַיִּגְזֹ֤ר עַל־יָמִין֙ וְרָעֵ֔ב וַיֹּ֥אכַל עַל־שְׂמֹ֖אול וְלֹ֣א שָׂבֵ֑עוּ אִ֥ישׁ בְּשַׂר־זְרֹע֖וֹ יֹאכֵֽלוּ׃מְנַשֶּׁ֣ה אֶת־אֶפְרַ֗יִם וְאֶפְרַ֙יִם֙ אֶת־מְנַשֶּׁ֔ה יַחְדָּ֥ו הֵ֖מָּה עַל־יְהוּדָ֑ה בְּכָל־זֹאת֙ לֹא־שָׁ֣ב אַפּ֔וֹ וְע֖וֹד יָד֥וֹ נְטוּיָֽה׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

מאת: ,
העם ההולכים בחשך וכו'. יש מי שפירש על ישראל במצרים ובמדבר כמ"ש הרב מהר"ם אלשיך ז"ל ואפשר לפרש באופן זה כי הנה אמרו רז"ל דבארץ גושן אשר היו שם ישראל לא היה חשך כלל. וגם כשישראל הולכים לבית המצריים במצרים שהיה חשך זרח בחשך לישראל וז"ש העם ההולכים בחשך ישראל שהיו הולכים בבתי מצרים כשהוכו בחשך ראו אור גדול דמחמת שהיה החשך ממשיי היה צריך אור גדול אך יושבי בארץ צלמות היא גשן אור נגה עליהם שלא היה שם חשך., ] הרבית הגוי. שרבו ישראל מאד ובזה יצאו קודם הזמן כמשז"ל ואחר זה כאשר נצטרע פרעה והיה שוחט ש' תנוקות ביום לא הגדלת השמחה לא באל"ף דערבה כל שמחה כמ"ש הרב פרשת דרכים באורך. ועם כל זה לו הגדלת השמחה לו בוי"ו שהתינוקות ששחט היו רשעים והיה מספיק ריבויים לצאת קודם הזמן: שמחו לפניך כשמחת בקציר. ירמוז להוצאת ניצוצי הקדושה כאשר יגילו בחלקם שלל שהוא הרכוש האמיתי וכמ"ש רבינו האר"י ז"ל דמ"ש ואחרי כן יצאו ברכוש גדול הוא על ניצוצות הקדושה: לםרבה המשרה וכו'. אמרו בסנהדרין דף צ"ד אמר ר' תנחום דרש בר קפרא בצפורי מפני מה כל מם שבאמצע תיבה פתוח וזה סתום בקש הקב"ה לעשות חזקיה משיח וסנחריב גוג ומגוג אמרה מדה"ד רבש"ע ומה דוד מלך ישראל שאמר כמה שירות ותשבחות לא עשיתו משיח חזקיה שעשית לו כל הנסים הללו ולא אמר שירה לפניך תעשה משיח וכו' ע"ש והוא תמוה ועוד יש להבין הכתוב אחריו דבר שלח ביעקב ונפל בישראל ואמרו בחולין דף צ"א דבר שלח ביעקב זה גיד הנשה ונפל בישראל שנתפשט אסורו בכל ישראל ומה ענין זה למלכות בית דוד. והרב חידושי הגרשוני פ' וישלח פירש במ"ש ברות רבתי אמר דוד לישראל עד מתי אתם חוטאים ואומרים פסול משפחה הוא אף אתם באים מאסור שתי אחיות ואמרו רז"ל שהמלאך נגע בכף יריכו זה גיד הנשה משום שנשא שתי אחיות והכתוב מדבר בשבח דוד למרבה המשרה ואם יאמרו יש פיסול שבא מרות המואביה הרי גם אנו באים מאיסור שתי אחיות וכי תימא יש כמה תירוצים לז"א דבר שלח ביעקב זה גיד הנשה ומכח גיד הנשה מוכח שהיה ביעקב איסור שתי אחיות עכ"ד הרב חידושי הגרשוני ז"ל. ועדיין צריכין אנו למודע"י מאי קאמר דוד שבאים משתי אחיות אטו בזה נמלט מאיסורו בהוסיף עליו ועל כל ישראל איסור אחר וגם לישב כל הענין. ואפשר במ"ש הרב זרע בירך על ברכות דף ו' ע"ב דש"י עולמות זוכה הצדיק בעבור ש"י ר"ת שמע ישראל כי אדה"ר פגם בשתי דלתי"ן משם אדני ומשם שדי ונפרדו הב' דלתי"ן מהשמות ונעשו מ"ם סתומה ונשאר שיאני וז"ס הנחש השיאנ"י. וע"י ק"ש ותפלין נפרדין ב' דלתי"ן בזכות ד' דתפלין וד' אחד דק"ש ולמוד משנה מועיל לפתוח מ"ם סתומה בכח מ' של משנה ויכוין לשדי ובהלכה יכוין לשם אדני זהת"ד והרב מהר"א גאלנטי ז"ל משם רבו הרמ"ק ז"ל כתב דשר עשו פגם בירך יעקב והשבטים שהשתחוו לעשו שהוא ע"ז העמידו הפגם ההוא ובנימין שלא השתחוה היה לו כח לשאול המלך ע"ה להכניעו ולתקן פגם הירך וכשלא עשה שאול היה מתאבל שמואל וא"ל ה' כי דוד יתקן זה על ידי זמירותיו ושירותיו זהת"ד בקצור נמרץ. ובימי חזקיהו בכח רוב עסקו בתורה מאד כמשז"ל עי"ז זכה לתקן הב' דלתי"ן דעל ידי משנה והלכה יתוקנו ולכן בקש הקב"ה לעשותו משיח. אך מדה"ד טענה כי לא אמר שירה כדוד ע"ה וא"כ פגם ירך אינו מתוקן דתקונו על ידי שירות ותשבחות כמו שהיה אומר דוד הע"ה והיה מתקן הירך כמ"ש נעימות בימינך נצח. וכיון דחזקיה לא אמר שירה לא נתקן הירך ולכן נסתמה הגאולה ולכן מ"ם דלמרבה המשרה סתומה להורות שפגם בשני דלתין שנעשו מ"ם. ולשלום אין ק"ץ דאין גאולה. וכי תימא אטו משום שלא אמר שירה חזקיה הפסדנו כל כך. לז"א דבר שלח ביעקב זה גיד הנשה שנפגם הירך וזהו ביעקב ולא כל יעקב דדוקא בירך חוץ מהגוף כמ"ש בזהר הקדוש. והתקון הוא ע"י שירות כמו שעשה דוד הע"ה. ובימי שלמה ע"י נשים נכריות נפגם פעם אחרת. וחזקיה שלא אמר שירה גרם שלא נתקן הירך כדחזי ובכן נסתם הקץ ונעשית המם סתומה ורמוז בהאי קרא דבר שלח אדני ביעקב דהרי כתיב אדני ור"ת שאר התיבות גימטריא שדי. והגם כי שר עשו נגע בכף ירך יעקב מ"מ יעקב לא חטא בשתי אחיות מכמה תירוצים אמתיים. וזו היתה כונת דוד הע"ה באומרו לישראל עד מתי אתם אומרים שאני מרות המואביה והלא אתם באים מאיסור שתי אחיות דאנו רואים דגיד הנשה נאסר. ועם כל זה ידענו דיעקב לא חטא. ומזה תלמדו שהגם שאני מרות לא למראה עיניכם כי הם מפלאות תמים דעים ודומו סלה. ואדרבה אני מתקן הירך בשירות ותשבחות. ומשו"ה הזכיר איסור שתי אחיות לרמוז שהוא מתקן הירך וכמ"ש נעימות בימינך נצח:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך