תנ"ך על הפרק - ישעיה ח - אבן עזרא

תנ"ך על הפרק

ישעיה ח

342 / 929
היום

הפרק

וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֵלַ֔י קַח־לְךָ֖ גִּלָּי֣וֹן גָּד֑וֹל וּכְתֹ֤ב עָלָיו֙ בְּחֶ֣רֶט אֱנ֔וֹשׁ לְמַהֵ֥ר שָׁלָ֖ל חָ֥שׁ בַּֽז׃וְאָעִ֣ידָה לִּ֔י עֵדִ֖ים נֶאֱמָנִ֑ים אֵ֚ת אוּרִיָּ֣ה הַכֹּהֵ֔ן וְאֶת־זְכַרְיָ֖הוּ בֶּ֥ן יְבֶרֶכְיָֽהוּ׃וָאֶקְרַב֙ אֶל־הַנְּבִיאָ֔ה וַתַּ֖הַר וַתֵּ֣לֶד בֵּ֑ן וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֵלַ֔י קְרָ֣א שְׁמ֔וֹ מַהֵ֥ר שָׁלָ֖ל חָ֥שׁ בַּֽז׃כִּ֗י בְּטֶ֙רֶם֙ יֵדַ֣ע הַנַּ֔עַר קְרֹ֖א אָבִ֣י וְאִמִּ֑י יִשָּׂ֣א ׀ אֶת־חֵ֣יל דַּמֶּ֗שֶׂק וְאֵת֙ שְׁלַ֣ל שֹׁמְר֔וֹן לִפְנֵ֖י מֶ֥לֶךְ אַשּֽׁוּר׃וַיֹּ֣סֶף יְהוָ֔ה דַּבֵּ֥ר אֵלַ֛י ע֖וֹד לֵאמֹֽר׃יַ֗עַן כִּ֤י מָאַס֙ הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה אֵ֚ת מֵ֣י הַשִּׁלֹ֔חַ הַהֹלְכִ֖ים לְאַ֑ט וּמְשׂ֥וֹשׂ אֶת־רְצִ֖ין וּבֶן־רְמַלְיָֽהוּ׃וְלָכֵ֡ן הִנֵּ֣ה אֲדֹנָי֩ מַעֲלֶ֨ה עֲלֵיהֶ֜ם אֶת־מֵ֣י הַנָּהָ֗ר הָעֲצוּמִים֙ וְהָ֣רַבִּ֔ים אֶת־מֶ֥לֶךְ אַשּׁ֖וּר וְאֶת־כָּל־כְּבוֹד֑וֹ וְעָלָה֙ עַל־כָּל־אֲפִיקָ֔יו וְהָלַ֖ךְ עַל־כָּל־גְּדוֹתָֽיו׃וְחָלַ֤ף בִּֽיהוּדָה֙ שָׁטַ֣ף וְעָבַ֔ר עַד־צַוָּ֖אר יַגִּ֑יעַ וְהָיָה֙ מֻטּ֣וֹת כְּנָפָ֔יו מְלֹ֥א רֹֽחַב־אַרְצְךָ֖ עִמָּ֥נוּ אֵֽל׃רֹ֤עוּ עַמִּים֙ וָחֹ֔תּוּ וְהַֽאֲזִ֔ינוּ כֹּ֖ל מֶרְחַקֵּי־אָ֑רֶץ הִתְאַזְּר֣וּ וָחֹ֔תּוּ הִֽתְאַזְּר֖וּ וָחֹֽתּוּ׃עֻ֥צוּ עֵצָ֖ה וְתֻפָ֑ר דַּבְּר֤וּ דָבָר֙ וְלֹ֣א יָק֔וּם כִּ֥י עִמָּ֖נוּ אֵֽל׃כִּי֩ כֹ֨ה אָמַ֧ר יְהוָ֛ה אֵלַ֖י כְּחֶזְקַ֣ת הַיָּ֑ד וְיִסְּרֵ֕נִי מִלֶּ֛כֶת בְּדֶ֥רֶךְ הָֽעָם־הַזֶּ֖ה לֵאמֹֽר׃לֹא־תֹאמְר֣וּן קֶ֔שֶׁר לְכֹ֧ל אֲשֶׁר־יֹאמַ֛ר הָעָ֥ם הַזֶּ֖ה קָ֑שֶׁר וְאֶת־מוֹרָא֥וֹ לֹֽא־תִֽירְא֖וּ וְלֹ֥א תַעֲרִֽיצוּ׃אֶת־יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת אֹת֣וֹ תַקְדִּ֑ישׁוּ וְה֥וּא מוֹרַאֲכֶ֖ם וְה֥וּא מַֽעֲרִֽצְכֶֽם׃וְהָיָ֖ה לְמִקְדָּ֑שׁ וּלְאֶ֣בֶן נֶ֠גֶף וּלְצ֨וּר מִכְשׁ֜וֹל לִשְׁנֵ֨י בָתֵּ֤י יִשְׂרָאֵל֙ לְפַ֣ח וּלְמוֹקֵ֔שׁ לְיוֹשֵׁ֖ב יְרוּשָׁלִָֽם׃וְכָ֥שְׁלוּ בָ֖ם רַבִּ֑ים וְנָפְל֣וּ וְנִשְׁבָּ֔רוּ וְנוֹקְשׁ֖וּ וְנִלְכָּֽדוּ׃צ֖וֹר תְּעוּדָ֑ה חֲת֥וֹם תּוֹרָ֖ה בְּלִמֻּדָֽי׃וְחִכִּ֙יתִי֙ לַיהוָ֔ה הַמַּסְתִּ֥יר פָּנָ֖יו מִבֵּ֣ית יַעֲקֹ֑ב וְקִוֵּ֖יתִֽי־לֽוֹ׃הִנֵּ֣ה אָנֹכִ֗י וְהַיְלָדִים֙ אֲשֶׁ֣ר נָֽתַן־לִ֣י יְהוָ֔ה לְאֹת֥וֹת וּלְמוֹפְתִ֖ים בְּיִשְׂרָאֵ֑ל מֵעִם֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת הַשֹּׁכֵ֖ן בְּהַ֥ר צִיּֽוֹן׃וְכִֽי־יֹאמְר֣וּ אֲלֵיכֶ֗ם דִּרְשׁ֤וּ אֶל־הָאֹבוֹת֙ וְאֶל־הַיִּדְּעֹנִ֔ים הַֽמְצַפְצְפִ֖ים וְהַמַּהְגִּ֑ים הֲלוֹא־עַם֙ אֶל־אֱלֹהָ֣יו יִדְרֹ֔שׁ בְּעַ֥ד הַחַיִּ֖ים אֶל־הַמֵּתִֽים׃לְתוֹרָ֖ה וְלִתְעוּדָ֑ה אִם־לֹ֤א יֹֽאמְרוּ֙ כַּדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה אֲשֶׁ֥ר אֵֽין־ל֖וֹ שָֽׁחַר׃וְעָ֥בַר בָּ֖הּ נִקְשֶׁ֣ה וְרָעֵ֑ב וְהָיָ֨ה כִֽי־יִרְעַ֜ב וְהִתְקַצַּ֗ף וְקִלֵּ֧ל בְּמַלְכּ֛וֹ וּבֵאלֹהָ֖יו וּפָנָ֥ה לְמָֽעְלָה׃וְאֶל־אֶ֖רֶץ יַבִּ֑יט וְהִנֵּ֨ה צָרָ֤ה וַחֲשֵׁכָה֙ מְע֣וּף צוּקָ֔ה וַאֲפֵלָ֖ה מְנֻדָּֽח׃כִּ֣י לֹ֣א מוּעָף֮ לַאֲשֶׁ֣ר מוּצָ֣ק לָהּ֒ כָּעֵ֣ת הָרִאשׁ֗וֹן הֵקַ֞ל אַ֤רְצָה זְבֻלוּן֙ וְאַ֣רְצָה נַפְתָּלִ֔י וְהָאַחֲר֖וֹן הִכְבִּ֑יד דֶּ֤רֶךְ הַיָּם֙ עֵ֣בֶר הַיַּרְדֵּ֔ן גְּלִ֖יל הַגּוֹיִֽם׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק

ויאמר. גליון גדול. ויש אומרים ממגלה, והנה יו"ד תחת דגש וככה דליו שוקים (משלי כ"ו ז'):בחרט. כמו ויצר אותו בחרט (שמות ל"ב ד'), צורה יצוקה כדמות אדם, ואחרים אמרו כי גליון יחיד מגליונים, והוא בגד והכתיבה במלאכת רקום, והטעם כי יתנבא לעתיד על גלות שומרון:ואעידה. יש אומרים כי האל"ף תחת ה"א, ואחרים אמרו כי בא עתיד תחת עבר, ויתכן היות ואעידה כמשמעו, שאעיד לי, והנביא עשה מה שצוה השם, ואם לא נזכר:את אוריה הכהן. היה כהן גדול בימים ההם, גם זכריה היה אדם גדול, ודרך הדרש ידועה על נבואת זכריה הנביא ואוריה הנביא:ואקרב. טעמו רמז לשכיב', כמו אל תגשו אל אשה (שמות י"ט ט"ו):והנביאה אשת הנביא, ונקראה כן בעבור שבעלה נביא, או גם היא היתה נביאה:כי וגו'. זה הנער נולד קודם שתי שנים שתגל' שמרון:ישא. הנושא כמו ויאמר ליוסף (בראשית מ"ח א'):ויוסף. טעם ויוסף כי גם זאת הנבואה היתה על דבר מלך אשור:יען. מי השלוח. יש אומרים שהם ירושלם, והנכון מלכות בית דוד שרובי מלכי בית דוד היו צדיקים, ומלכי ישראל היו כלם רעים וחטאים, וטעם השילוח הם כמו גולות מים, או שישלחם אדם, או מים שיגדלו שלחים, כמו שלחיך פרדס רימונים (שיר השירים ד' י"ג):ולכן. עליהם. על אנשי יהודה שהיו קושרים על אחן:אפיקיו. מקומות חזקי' מהמים, כמו על אפיקי מים [שם ה' י"ב], או כפי טעם המקום:וכן גדותיו, ויש אומרים כי הוא חסר הרי"ש, כמו שרשרו' עם שרשות (שמות כ"ח י"ד כ"ב), ולא אמרו כלום, כי הרי"ש תכפל ואיננה שורש, כי שרש שרשרות שרש אבל רי"ש חסרה לא תמצ' כי איננה מאותיו' השרות:וחלף. מטות כנפיו מלא רוחב ארצך עמנו אל. וטעם הזכירו כי הוא היה לאות שתמלט ירושלים מיד רצין ופקח, גם מיד סנחריב גם כאשר הגלה דמשק שמרון [צ"ל ושמרון]:רעו. כמו תרועם בשבט ברזל (תהלים ב' ט') גם חותו לשון ציווי, כמו סובו ציון [שם מ"ח י"ג]:וטעם התאזרו פעמים שיעשו כן בכל רגע:עוצו. הטעם כל מה שתעוצו על ירושלם לא תקום העצה, והנה עוצו מהשניים הנראים, ור' משה הכהן ז"ל אמר שהוא חסר יו"ד, והיה ראוי להיותו יעוצו כמו זכורו (נחמיה ד' ח'):כי עמנו אל. זה טעם שם בן הנביא:כי בחזקת היד. כאשר התחזקה עלי הנבואה כמו היתה עלי יד יי (יחזקאל ל"ז א'):ויסרני. דגשות הס"מך לבלוע היו"ד שהוא פ"א הפועל כמו בטרם אצרך בבטן (ירמיה א' ח'), והנה 'ויסרני' שיורה [צ"ל יורה] על יושר פירושי במלת טמא שפתים (ישעיהו ו' ה'):לא וגו'. יוכיח המשכילים שלא יקשרו על אחז וישובו עם מלך אשור, וזה טעם ואת מוראו, הנה הוא דבק עם מלך אשור הנזכר למעלה:את. אחר שאמר 'את' הוסיף 'אתו', וכמהו רבים, או טעמו אתו לבדו תקדישו, שמנהג האדם שיפחד מהקדוש, כמו כי איש אלהים קדוש הוא (מלכים ב' ד' ט'):מעריצכם. שם התואר, או פועל, שהוא מפחידכם באמת:והיה וגו'. טעמו על מלך אשור:וטעם מקדש מקו' שילך אדם אליו להגדל בו ולהבצר בו, והנה הוא דבק, למקדש נגף ולאבן נגף, שיעל' אדם עליו להשגב בו:לשני בתי ישראל. מלכות ישראל ויהודה:והנה טעם לפח לאפרי', ולמוקש ליהודה:וכשלו בם. שב אל פה ולמוקש:צור. יש אומרים שהוא חסר נו"ן כמו שמור, והנכון שהוא כמו וצרת הכסף (דברים י"ד כ"ה) והנה כמו חתו', והטעם סתום אלה דברי הנבואה והם התעוד' והתורה:בלמודי. שם התאר, וכמהו לשמוע כלימודי' (ישעיהו נ' ד') והנה הוא מתלמידי:וחכיתי. אלה דברי הנביא שאמתין עד שהשם יתן לי רשות לגלות סודי:הנה וגו'. הטעם יוכלו להבין מסוד הנבואה ממעשי ומשמות בני:מעם יי צבאות. הטעם כי אלה השמות היו מעם השם:השוכן בהר ציון. הטעם מרוב אהבתו:וכי יאמרו אליכם. עם התלמידים ידבר:המצפצפים. דומ' לדבור, וכמוהו כסוס עגור כן אצפצף (ישעיהו ל"ח י"ד):והמהגים. מהבנין הכבד הנוסף, והטעם שיעשו לאחר שיהגה:הלה עם. זאת התשוב', הטעם הלה זה עם שידרוש אל אלהיו, בדרך לעוג ומהתל כאליהו, איך יבקש אל הצלמים שהוא מתים בעד החיים:לתורה ולתעודה. הלמ"ד כמו אמרי לי אחי הוא (בראשית כ' י"ג), בעבור תורת הנבואה, כי עוד יאמרו כדבר הזה לא נשמע, כי הוא כלילה שאין לו שחר, והטעם לא תצא זאת התעלומ' לאור. ויש אומרים כי טעם 'לתורה' שבועה, וכדבר הזה לא ראינו במקרא:ועבר. יש אומרים כי הנה ימים באים שהעובר בארץ יהודה והוא מיהודה יהיה נקשה ורעב מפני חיל סנחריב וכאשר יראה כי לא יושיעו מלכו ולא ע"ז שלו, אז יפנה למעלה להתפלל לאלהי השמי', ולפי דעתי שהוא על חיל סנחריב שיעבר בארץ יהודה, וידוע כי מחנה גדול ירעב:במלכו. הוא מלך אשור:וכאשר יפנה למעלה ולמטה יראה הכל חשך:ואל. מעוף, כמו ארץ עיפתה (איוב י' כ"ב) כמו חשך:מנודה. מפוזר כמו והנדחים (ישעיהו כ"ז י"ג), ויתכן שהוא כן ומעוף אפילה מנודה, בעבור שהוא לשון זכר:כי וגו'. כי, כמו אותה העיפה והחשיכ' לא תהיה לירושלם שהציק עליה האויב, ויש אומרים כי לא יוכל הצר לעוף אל ירושלם אשר הציק לה:כעת הראשון וגו'. כי בפעם הראשונה שבא מלך אשור הקל ארץ זבולן ונפתלי, ובפעם האחרון [צ"ל האחרונה] הכביד לכלו' הגליל, ויתכן היות גוי' על ישראל כמו אחריך בנימין בעממיך (שופטים ה' י"ד):

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך