אם כה יאמר נקודים יהי' שכרך. כי מתחלה נתן לו שני המראות נקודים וטלואים וגם החום בכשבים וחזר לתת לו מראה אחר והיו יולדות כן ולא בכח המקלות אלא הי' מספר להם מעשה השם הגדול שעשה עמו להפליא בכל שנה ושנה. ועוד שאפשר שלבן הי' משנה תנאו אחר שנתעברו והקב"ה היה מהפך אותם כפי התנאי שיתנה בכל פעם והכי איתא בב"ר ודורש מדכתיב אם כה יאמר ולא כתיב אם כה אמר ואחר שהחליף משכורתו לא עשה עוד מקלות:
והנה העתודים העולים על הצאן עקודים נקודים וברודים. ואם נקוד נקוד ואם ברוד ברוד. ופי' עתודים פי' הרמב"ן תיישים והאלים נקראים עתודים כי כל גדול בצאן נקרא כן ואף בגדולי' מאנשים כל עתודי הארץ. וי"מ עתודים שמנים פי' אפי' השמנים שאין עומדים אלא לפטם כשור של פטם היו מביאין אותם מצאן לבן על צאן יעקב ופירש"י שהיו המלאכים מביאין אותם מצאן לבן על צאן יעקב. ואמר הרמב"ן ע"ד הפשט כי לא הי' זה אלא מראה להבטיחו שיולידו כמותו:
אנכי האל בית אל. פי' הרמב"ן ספר לנשיו כל מה שאמר לו המלאך בחלום והוא הכל כדי שתלכנה אחריו ואינו הכל חלום אחד כי מה שאמר שא נא עיניך וראה את כל העתודים זה הי' בעודו רועה הצאן פי' באותו השנים שעבד בצאן ומאמר אנכי האל בית אל זה הי' אחרי כן בעת הנסיעה כי מאחר שאמר לו קום לך מן הארץ הזאת לא נתעכב שם לרעות עוד צאן לבן אלא מיד בבקר שלח לרחל וללאה וסיפר להם חלומו והלכו להם:
ותען רחל ולאה. הרבה הוקשה לי איך לא נהגה רחל כבוד בלאה אחותה הגדולה ממנה והשיבה בפניה. וראיתי בב"ר למה מתה רחל תחלה ר' יהודא אומר מפני שדברה בפני אחותה א"ל ר' יוסי ראית מימיך אדם קורא לראובן ושמעון עונה והלא לא קרא אלא לרחל וללאה ורחל ענתה אותו אלא מקללתו של זקן עם אשר תמצא אלהיך לא יחיה:
ותגנב רחל את התרפים. פירש"י לרחקו מע"ז נתכוונה. וכתב הרמב"ן אפשר כי היו ללבן לע"ז אבל אין כל התרפים נעבדים כי איך תמצא ע"ז בבית אדונינו דוד והקרוב שהם כלים לכוין בשם השעות ויקסמו להם לדעת עתידות והמלה נגזרת מלשון רפי ידים נרפים אתם. קוראים אותם תרפים לרמוז בשמם כי דבורם כמו נבואה רפה תבוא ברוב ותכזב לעתים רחוקות וקטני אמנה יעשו אותם ולא יתפללו לשם הנכבד. ור' אברהם כתב יש אומרים כי הם כלי נחשת העשוי לדעת חלקי השעות. וי"א כי יש כח בחכמי המזלות לעשות צורה בשעה ידועה ותדבר הצורה. והקרוב אלי שהתרפים הם על צורת בני אדם והיא עשויה לקבל כח עליונות. וי"מ כי רחל גנבתם לבטל ע"ז מאביה ואלו הי' כן למה הוליכתם עמה ולא טמנתם בדרך. והקרוב שהי' לבן יודע מזלות ופחדה מאביה שיסתכל במזלות לדעת אי זה דרך יברחו. וי"א שלקחתם כדי שלא יגידו לאביה שברחו:
ויגד ללבן ביום השלישי. פיר"שי שהרי ג' ימים היה בין צאנו לצאן יעקב אבל לא בין העיר לבין צאנו. והשיג עליו הרמב"ן שאין ראי' מזה שהרי ג' ימים היה בין צאן לצאן ויעקב מן העיר נסע כי שם ביתו ובניו וכל אשר לו ואפשר שצאן לבן היה קרוב לעיר כגון שצאן לבן היה במזרח העיר ושל יעקב במערבה ויעקב מן העיר נסע כי שם ביתו ואפשר שכך היה הענין שלא הוגד לו עד יום ג' כי לא הרגישו בו קוד' ושב לבן לעירו ולקח אחיו ורדף אחריו מעירו והשיגו ביום השביעי ולפירש"י צריך לומר שיעקב נסע מן השדה ששם הצאן ולבן לקח אחיו וגוזזי צאנו הרי שהיה ז' ימים ביניהם.
וידבק אותו בהר הגלעד. כי ביום הששי בערב הגיע לבן לתחת ההר וראה אותו חונה עליו מרחוק ולן בלילה ההוא למטה ויבא אליו בחלום באותו לילה. ור' אברהם פי' ויבא אליו כבר קודם וידבק והוא מאוחר וכמוהו רבים:
אל לבן הארמי. הזכיר זה לומר אע"פ שהוא ואנשי המקום בעלי תרפים ועוננים נראה אליו לכבוד הצדיק: מטוב עד רע. טובתן של רשעים רעה היא אצל הצדיקים. וי"מ מטוב שיבא ממנו רעה. והרמב"ן פי' פן תדבר עמו טובה פי' שלא תאמר לו שישוב עמך מדרכו בשביל טובה שתרצה לעשות עמו או פן תפחידנו לעשות עמו רעה אם לא ישוב עמך כי אני צוויתו לשוב אל ארצו:
ואלקי אביכם אמש אמר אלי וגו'. קשי' לי למה אמר לבן ליעקב שהב"ה ציוהו שלא לעשות לו רעה כי ידוע שלבן שונא ליעקב ובקש לעקור את הכל והנה שלא הורשה לעשותו למה גילה לו את זה כי יותר הי' מפחד ממנו אם לא גלה לו ונ"ל הטעם כי לבן היה מכיר ביעקב שהיה נביא והיה יודע שהב"ה גלה לו בכל מה שאמר אליו וחשב כיון שהוא יודע מה שאמר לו השם טוב לי יותר שאומר אותו לו.
עם אשר תמצא את אלקיך לא יחיה. י"מ שאינו לשון קללה אלא פי' ראוי לתלותו כגנב וידי תהיה בו בראשונה להמיתו:
באהל יעקב ובאהל לאה. פי' רש"י אהל יעקב הוא אהל רחל שהיה תדיר אצלה וכשיצא מאוהל לאה חזר פעם אחרת לאוהל רחל לפי שידע בה שהיא משמשנית. וכתב הרמב"ן אינו נכון בעיני שיקרא אהל רחל בפסוק אחד בשני שמות. וכתב ר' אברהם שבא באהל יעקב ובאהל לאה ובאהל שתי האמהות כי אהל אחד לשתיהם או אל אוהל של כל אחת ואחת מהם ואח"כ שב שנית לאהל לאה ויצא משם ובא אל אהל רחל. וכתב עוד והקרוב בעיני שהוא הלך כסדר באהל יעקב תחלה ואח"כ באהל לאה ואח"כ באהל רחל ובאהל שתי האמהות ולכך איחר אוהל רחל בשביל שרצה לומר ולא מצא על כל האחרים כי לא היו שם ולכך כללם יחד ואח"כ בא באהל רחל ששם היו והיא לקחתם ותשימם בכר הגמל.
אל יחר בעיני אדוני כי לא אוכל לקום מפניך. כתב הרמב"ן לא ידעתי מה התנצלות הזה וכי הנשים אשר להם האורח לא יקומו ולא יעמדו אולי אמרה כי ראשה ואיבריה כבדים עליה והיא חולה בבא האורח כי כן דרך כל הנשים. והנכון בעיני כי היו הנדות בימי הקדמונים מרוחקות מאוד כי שמם לעולם נדות לריחוק כדי שלא יתקרבו אל אדם ולא ידברו לו כי ידעו הקדמונים כבר בחכמתן כי הבלן מזיק וגם מבטם מוליד גנאי ועושה רושם רע כאשר בארו הפילוסופין והיו יושבו' בדד באהל אחד וכן אמרו רבותינו בברייתא של מסכת נדה ת"ח אסור לשאול בשלומה של נדה ולכך אמרה רחל ראויה הייתי לנשק ידיך אבל דרך נשים לי ולא אוכל להתקרב אליך וגם לא ללכת באהל כלל שלא תדרוך עפר רגלי והוא לא ענה לה דבר כי לא היו מספרים עמהן כלל מפני שדיבורן טמא. וי"מ כי דרך נשים לי על ההריון שהיתה מעוברת מבנימין:
ויחר ליעקב. אע"פ שמתחלה נתן לו רשות לחפש שאמר לו עם אשר תמצא אלקיך לא יחיה ואמר נגד אחינו הכר לך ואיך ימצא אם לא יחפש וימשש אלא מתחלה הי' חושש יעקב אולי אחד מן העבדים או מן השפחות לקחום וכשראה שלא מצא בודאי תואנה הוא מבקש ולא אבד כלום ולכך אמר לו למה דלקת אחרי הנה לא מצאת כלום מכל כלי ביתך והיה ראוי לי לקחת ממך כל מה שאוכל כי החלפת את משכורתי עשרת מוני' והיית מבקש הטריפות ושלמתי לך שלא כדין:
טריפה לא הבאתי אליך. פי' אפילו טרפות זאב וארי שהוא אונס ואני פטור בו שלמתי לך דאלו טריפה שהיא כעין גניבה ואבדה שומר שכר חייב ומאי רבותי'. והאי דקאמר גנובתי יום וגנובתי לילה אטרפה קאי והכי קאמר בין שגנבה זאב ביום או שגנבה בלילה ולעולם אונס היה:
ופחד יצחק היה לי. פירש"י לא רצה לומר אלקי יצחק לפי שאין הקב"ה מייחד שמו על הצדיקים בחייהם וקשה מאליעזר שאמר אלקי אדוני אברהם. ור' אברהם פי' יראת יצחק את ה' הועלתני כי זכות האב מועיל לבן: ויוכח אמש. פירש"י לשון תוכחה ולא לשון הוכחה ויותר נראה שהוא כמו שאמר למעלה ויוכיחו בין שנינו ואמר עתה כי האלקים היודע נסתרות הוא המוכיח בין שנינו ועל כן לא אמר ויוכח אותך אמש:
ולבנותי מה אעשה לאלה. כמו ולבנותי מה אעשה להן. והרמב"ן כתב שהוא ל' חמלה ופי' ולבנותי מה אעשה לאלה אשר לפני כי נכמרו רחמי עליהם או לבניהם הנולדים בביתי והם לי כבנים ולכך אמר אשר ילדו ואמר זה להתנצל על דברי יעקב כי באתי אחריך לראות בנותי ומה אני יכול לעשות להם טובה או לבניהם ועתה איטיב להם שתכרות להם ברית שלא תענה אותם ולא תקח עליהם נשים:
והיה לעד ביני וביניך. פירש"י יהי' הקב"ה לעד. וכתב הרמב"ן איננו במשמע אלא על הברית אמר שיהי' לעד וכל העובר עליו יקולל ככל אלות הברית. אי נמי נכרות ברית בדבר קיים שיהי' לעד בינינו על כן הרים יעקב אבן והוא מה שאמרו עד הגל הזה ועדה המצבה:
ויאמר יעקב לאחיו. לאחיו של יעקב כי הבאים עם לבן אוהביו ורעיו הם כי לקח עמו קרוביו ומזרע נחור אחי אברהם ולא רצה להביא על יעקב אנשים נכרים שלא יריבו עמו או יחמסו ויגזלו מאשר לו הרי שהיו קרובים ליעקב כמו ללבן. וי"מ שאמר להם אחי דרך מוסר כמו שאמר לרועים אחי מאין אתם ובב"ר שקרא לבניו אחים שנגשים לו כאח לצרה. והרמ"בן פי' לאחיו של לבן הנזכר כי לא רצה לומר כן לחמיו שהי' נוהג בו כבוד וכן ויקרא לאחיו ויאכלו לחם לאחי לבן ולא קרא ללבן דרך כבוד כאלו הכל ברשותו והכל שלו ודומה ויאמר פרעה לאחיו מה מעשיכם: ויאכלו שם על הגל. אכלו שם מעט לזכרון או שהוא דרך הבאים בברית לאכול שניהם מלחם אחד לאהבה ולחיבה ואחרי כן באים בשבועה ואחרי כך כשכרת הברית זבח להם זבח ועשה סעודה גדולה. אי נמי ויאכלו שם על הגל הנזכר למטה כי אמר לקטו אבנים ויעשו גל לאכול עליו ויהי' עד בבאנו בברית ואחרי כן אכלו הזבח:
ויאמר לבן הגל הזה עד. אחר שקראו יעקב גלעד דבר לבן בלשון יעקב הגל הזה עד ועל כן נקרא שמו גלעד כי בשם הזה הסכימו שניהם או שדברי לבן מתורגמין בלשון הקדש:
והמצפה אשר אמר. פרש"י והמצפה אשר בהר הגלעד כמו שכתוב ויעבור את מצפה גלעד למה נקראת מצפה אשר אמר כל אחד מהם לחברו יצף. ואמר הרמ"בן לפי דעתי שהיא האבן שהקים יעקב והוא נמשך על על כן קרא שמו גלעד והמצפה פי' שקרא לו גם כן מצפה כי אמר יצף ואפשר שהיא מצפה גלעד שהמקום נקרא על שם האבן הזאת לעולם. ור' אברהם כתב כי יעקב קרא למצפה אשר אמר חוזר אל לבן שלבן אמר אשר יצף:
עד הגל הזה. ועל כן נפרעו מתוכו על ידי העד שנלחץ רגל בלעם אל הקיר וזהו הקיר ובלעם הוא לבן: אם אני לא אעבור אליך את הגל הזה ואם אתה לא תעבור אלי את הגל הזה ואת המצבה הזאת לרעה. פי' ר' אברהם לא תעבור ברית זה הגל לרעה פי' לעשות רעה ואם כמו אשר לא אעבור. וי"מ אם לא אעבור אליך לעזרך בעת רעתך שנשבע לו לעזרו בעת צרה כדרך השרים שכורתים ברית לסייע זה את זה מאויביו. וי"מ שהוא כינוי שלא רצה לפתוח פיו לרעה ואמר אם אעבור וכינה לומר אם לא אעבור וכמוהו רבים:
אלהי אברהם ואלהי נחור ישפטו בינינו. פי' כל אחד אמר ישפוט בינינו אלהי אבותינו לכך אמר אלהי נחור זקנו ויעקב אמר אלהי אברהם זקנו ולכך אמר אחריו אלקי אביהם אע"פ שהזכירו אלקי אביהם יעקב לא נשבע אלא בפחד אלקי אביו יצחק שהוא אלקי אברהם ולבן לבד הוא שאמר ואלקי נחור:
