שלש עשרה שנה. לימד בכאן שנתעצל בבנין ביתו, ולא כלהו עד שלש עשרה שנה, אבל בבנין בית המקדש נזדרז וכלהו לשבע שנים, אף כי היה גדול להפליא יותר מביתו: ויכל וגו׳. רוצה לומר: עם ששהה בה י״ג שנה, לא קץ בטורח הבנין, עד כלותו את כלו:
בית יער הלבנון. כן היה נקרא, כי לפי רוב העמודים שעמדו בה, היה נראה כיער המרובה באילנות או, שבנהו במקום יער הלבנון, כי היה מנהג המלכים בזמן ההוא לבנות להם בית ביער, להתקרר שם בימי הקיץ, ועשויה היא בחלונות מרובים, להכניס שם האויר: על ארבעה טורי עמודי ארזים. והשורות ההם עמדו לרוחב הבית, והיה נחלק להם האורך לשלשה חלקים שווים, אבל לאורך הבית היה כתלים ממש, כדרך הבנין: וכרותות ארזים. ארזים מחוטבים, השכיבו על העמודים ההם, לחברם יחד לבל יהיו זזים ממקום עמדם:
וספן בארז ממעל על הצלעות. כי על העמודים ועל קירות הארזים המחברם יחד, השכיבו צלעות ונסרים, להיות מחיצות הבית ממעל, ועל הצלעות ההם הניחו לוחות ארז, להיות לתקרה [ ואמר על העמודים, ולא זכר כרותות הארזים, על כי העמודים היו העיקר לסבול משא הצלעות ]: ארבעים וחמשה. מספר לוחות הארז המכסים את התקרה, היו ארבעים וחמשה: חמשה עשר הטור. כי העמודים חלקו האורך לשלשה חלקים שווים, ולזה היה גם התקרה נחלק לשלשה חלקים, ובכל חלק הניחו שורה של לוחות ארז, ובה חמשה עשר במספר, והניחו אורך הלוחות לאורך הבית, אם כן היה אורך כל לוח ל״ג אמות ושליש אמה, ורוחב הלוחות לרוחב הבית, והיה רוחב כל לוח ג׳ אמות ושליש אמה:
ושקפים שלשה טורים. בהכתלים שעמדו באורך הבית, עשו שלשה שורות חלונות, זה למעלה מזה, בקומת הכותל: ומחזה אל מחזה. כי בהכותל שמזה ומזה עשו שלשה שורות חלונות, ואמר שהחלונות היו מכוונות זו מול זו, רצה לומר: החלונות מכותל מזה, מול החלונות מכותל מזה: שלש פעמים. רצה לומר: כן היה בכל שלשת הטורים:
וכל הפתחים. חללי הפתחים שפתחו בהכתלים ההם היו מרובעים, כי המשקופים היו מיושרים, לא עגולים: והמזוזות. הם עמודי המזוזות, היו מרובעים בני ארבע צלעות, כדרך רוב המזוזות: שקף. גם חלון הקטן העשוי ממעל להפתח, היתה רבוע: ומול מחזה אל מחזה. כמו ומחזה אל מול מחזה, ורצה לומר: החלון שבעבר הזה היה מול החלון שבעבר מזה: שלש פעמים. יתכן שהיו שלשה פתחים בכותל מזה, ושלשה בכותל מזה, והחלון מלמעלן, וכל השלשה היו זה מול זה, והיה אם כן בכל חלק שבחלק העמודים, פתח אחד מזה, ופתח אחד מזה:
ואת אולם העמודים. לבית יער הלבנון, עשה אולם עומד על עמודי ארזים, יהיה ארכו חמשים אמה ורחבו שלשים אמה: ואולם על פניהם. יבאר מקום עמוד האולם, ואמר שעמוד נסמך לבית היער לפני פתחים, וכדרך בית שער, ועמד ארכו לאורך הבית, להיות מול כל שלשת הפתחים שבשלשת חלקי הבית, [ ולזה אמר על פניהם, כי היו לפני שלשתן ועיין בתחילת קונטרס בנין הבית ובצורה ]: ועמודים ועב על פניהם. לפני פתחי האולם הזה, עמדו עמודים תקועים בארץ, וממעל להם עץ עב לחברם יחד, לבל יהיו זזים ממקומם והיה עשוי לנוי ולפאר, או להיות כעין מחיצה ולשמירה:
ואולם הכסא. רצה לומר: אל האולם אשר עמד בו הכסא, אשר ישב עליו לשפוט שם, אל האולם הזה עשה עוד חוצה לו אולם המשפט, שיעמדו שם הבאים למשפט, עד אשר יקראו לבוא לפני המלך: וספן בארז. כיסה הרצפה בנסרי ארז: מהקרקע עד הקרקע. רצה לומר: מקרקעית כותל זה, עד קרקעית כותל שממולו:
וביתו אשר ישב שם. רצה לומר: מקום מושבו בקביעות: חצר האחרת. אשר עמדה בחצר האחרת, מבפנים לאולם המשפט, בדרך הכניסה מן החוץ אל מקום בתי המלוכה: כמעשה הזה היה. כמעשה אולם המשפט, ספון בארז כמותו ובית יעשה. הבית אשר עשה לבת פרעה, היה גם כן כאולם המשפט:
כל אלה. כל הבנינים שזכר, בנה מאבנים יקרות וגדולות, כמדות הראויות לאבני גזית, כפי מה שהיה ידוע להם: מגוררות במגרה. חתוכות במגרה, לעשותן חלקות משני עבריהן, בעבר הפנימי ובעבר החיצון: וממסד. מן היסוד עד התקרה, וזהו עד הטפחות, כי הדרך היא לעשות כעין לבזבז בשעור טפח, בולט מהכותל אצל התקרה, והוא מתפארת המלאכה: ומחוץ. ואף יתר הבנינים, אשר עמדו מחוץ להבתים האלה עד החצר הגדולה, את כולם בנה כבנין האמור, אבל החצר הגדולה עצמה בנה בבנין אחר, כמפורש בענין:
ומיוסד וגו׳. רצה לומר: מה שנאמר למעלה אשר אבני היסוד היו שוות לאבני הכותל, אין זה כי אם בדבר שהיו אבני יקרות כמותן, אבל לא ישוו בגודל, כי אבני היסוד גדולות מאבני הכותל, כי אבני יסוד היו בני י׳ אמות וגו׳, וגדולים המה ממדת אבני גזית:
ומלמעלה. כתלים שעל היסודות: וארז. כל הבנינים האלה, כיסה התקרה בארז:
וחצר הגדולה סביב. אשר היה מסבב כל בתי המלך: שלשה טורים. בנין כתליו היה מאבני גזית, שלש שורות זו על גב זו, ועליהם שורה הרביעית היה מארזים כרותות ומחוטבות ביושר, וכמו כן עד כלות גובה הכתלים, היה בנוי בהאופן הזה: ולחצר בית ה׳ הפנימית. רצה לומר: וכמו הבנין אשר בנה לחצר בית ה׳ האמור למעלה, וכן בנה את האולם אשר לפני ההיכל, כי כולם בנה בשלשה טורים גזית וגו׳:
את חירם. כך שמו של האומן:
ממטה נפתלי. אביו היה מבני נפתלי, ואמו היתה מבנות דן כמו שנאמר בד״ה (ב ב יג): איש צורי. התגורר זמן רב בצור: חורש נחושת. על אביו הוא חוזר: וימלא. רצה לומר: ולזה היה חירם בנו ממולא בחכמת מלאכת הנחושת, כי למד מאביו:
ויצר. לפי שלא עשה המלאכה בהעמודים, רק עשה צורות העמודים בקרקע, ושפך שם הנחושת לאחר התכה, לזה אמר ויצר, רוצה לומר: עשה צורות שני העמודים, אשר היו מנחושת וכו׳: שמנה עשרה אמה. ובדברי הימים (ב ג טו) נאמר: אמות שלשים וחמש אורך, אבל שם נאמר מדת שני העמודים יחד, וחצי האמה העודפת כאן, היא הנעשית אחר היציקה בהקשת הקורנס להכניסה בהכותרת האמור בענין, ולזה לא חשבה בדברי הימים, כי שם נאמר בלשון אורך, אשר יורה שחושב בעת היציקה, כאשר שכבו בארץ, ולא היתה אז חצי האמה ההיא, אבל כאן נאמר בלשון קומה, וחושב אם כן אחר ההקמה, וכבר ניתוסף חצי האמה ההוא: וחוט שתים עשרה וגו׳. ואם כן היתה בת ארבע, כי כל שיש ברחבו אחד, יש בהיקפו שלשה: השני. כמו והשני, ורצה לומר: וכן היה העמוד השני, ובסוף ירמיהו (נב כא) נאמר: ועביו ארבעה אצבעות נבוב:
מוצק נחושת. מעשה יציקה היו, ומנחושת: חמש אמות. ובסוף מלכים ב (כה יז) נאמר: שלש אמות, וזה לפי ששתי האמות התחתוניות של קומת הגולה, לא היו מצוירות, והיו אם כן שוות לתמונת העמוד, ולזה לא חשבם:
שבכים מעשה שבכה. ציורי ענפים מעשה שבכה, הנקוב מעבר לעבר וקלועים זה בזה: מעשה שרשרות. היה עשוי לכותרות, רוצה לומר: לחלק העליון כמפורש בענין: שבעה. ציורי שבעת ענפים היו מקיפים כל כותרת:
ויעש את העמודים. למעלה אמר שעשה צורת העמודים בקרקע, וכאן אמר שעשה העמודים עצמן, רצה לומר: ששפך הנחשת לאחר ההתכה, אל מקום חפירת הציור: ושני טורים וגו׳. על כל שבכה היא חלק העליון מהכותרת, סיבב שני שורות רמונים זה למעלה מזה, והיו עשוים מנחושת, וחרוזים בשלשלאות, וראשיהם קשורים זה בזה, ונתנם על השבכה: לכסות את הכותרת. רצה לומר: לשבכה העשויה לכסות אחת את אחת מהכותרת, חלק התחתון שבה. כי תמונת הכותרת היתה כעין שני אגנות, כפויה זו על גב זו, התחתונה בית קבולה למעלה ושוה לתמונת העמוד, כי היתה מבלי ציור, וקרויה למטה בענין ׳גולת הכותרת׳, והעליונה בית קבולה למטה, כפויה על התחתונה, ועשויה מעשה שבכה וכמו שנאמר בענין, והשבכות שתים, לכסות שתי גולות הכותרת, והרמונים היו תלוים בתחתית השבכה אם כן סמוכים המה לעליונית הגולה וכסו אותה, ולזה אמר הטורים היו על השבכה, העשויה לכסות גולת הכותרת, את החלק העליון ממנה, הסמוכה לראש הרמונים כשהם תלוים בתחתית השבכה, כי אז סמוכה להם עליונית הגולה, ונכסת מהם כאמור: וכן עשה. כדרך שתלה הרמונים באחת, כן תלה בשנית:
מעשה שושן באולם. כי ציורי שבעת הענפים היו מקיפים סביב את חלק העליון מן הכותרת, אולם ממעל, רצה לומר: השטח הרואה את הכיפה הקרוי אולם, מעשה השטח ההוא היה מעשה שושן. או רצה לומר: לאחר שהעמידו את העמודים באולם, עשו מנחושת מעשה שושן, וחברו על הכותרת כשהם באולם: ארבע אמות. מעשה השושן היתה בשטח ארבע אמות על הכותרת ממעל, כי העמודים היו ברוחב ארבע אמות כמו שנאמר למעלה, והכותרות בולטין מכל צד, והיו אם כן יותר מארבע אמות, אבל מעשה השושן היתה רק בשטח ארבע אמות:
וכתרת וגו׳. בא לומר מאין היה השטח הזה, ואמר אל תחשוב שכתרי העמודים לא היו כי אם סביבות העמוד, ולא היו נעשים ככיפת כובע לכסות גם חלל העמוד ממעל, כי הכותרות ההם כסו גם ממעל מלעומת הבטן, שהוא חלל העמוד הפונה לעבר השבכה לצד מעלה, אם כן מזה בא השטח אשר היה עליו מעשה השושן: והרמונים מאתים טורים. רצה לומר: מספר הרמונים היו מאתים, חרוזים בשני טורים, ונתונים המה סביב על הכותרת, מאה בכל טור: השנית. כמו והשנית, רצה לומר: וכן היו מספר הרמונים לכותרת השנית:
לאולם ההיכל. באולם שלפני ההיכל: הימני. אשר בפאת הדרומי: יכין. לסימן טוב שיכון הבית לעד: השמאלי. אשר בפאת הצפוני: בועז. היא מלה מורכבת ׳בו עז׳ רצה לומר: בהבית הזה בקרבנות הנעשים בה, ימצא עוז וחוזק לישראל:
ועל ראש העמודים. רצה לומר: לאחר הקמת העמודים בהאולם, אז הניח מעשה השושן על ראש העמודים, והוא השטח הרואה כיפת האולם: ותתום וגו׳. כי בעת הקמתה עדיין לא נשלמה המלאכה, עד אשר הניח עליהם מעשה השושן, וחברם אחר ההקמה:
ויעש את הים. גיגית גדולה עשויה כדמות הים, ובדברי הימים (ב ד ו) נאמר שהיו הכהנים רוחצים שם לטבול מטומאתן ואמרו רבותינו (ירושלמי יומא ג ח): ז״ל שלא היו המים שאובים כי רגלי הבקרים שעמדו תחתיו היו נקובים וחלולים, ודרך בם בא המים, מן המעין: מוצק. ביציקה נעשה, לא בהקשת הקורנס: משפתו. משפת עבר זה, עד השפה שממולו: עגול סביב. בכל סביבו היה עגול: וקו שלשים. כי כל שיש ברחבו אחד, יש בהקיפו שלשה (ראה עירובין נו ב):
מתחת לשפתו. רוצה לומר: בשלש אמות התחתונות, כי שתי האמות עליונות היו עגולות, ושלש התחתונות היו מרובעות, כן אמרו רבותינו ז״ל בעירובין (יד ב). והפקעים ההם היו במקום רבועו, וזה שנאמר עשר באמה מקיפים וכו׳, ורצה לומר: ארבע הפאות שבכל אחת עשר אמות, היו הפקעים מקיפים וכו׳: שני טורים הפקעים וגו׳. הפקעים היו שני טורים, והיו נצוקים עם יציקת הים ביחד, לא בפני עצמם וחברם אחר זה אל הים:
עומד. הים הזה היה עומד על י״ב בקר, עשויות מנחשת: פונים. את פניהם: והים עליהם. לתוספת ביאור כפל הדבר: וכל אחוריהם. אחורי הבקר היו לצד פנים, אחוריו של זה מול אחוריו של זה:
ועביו. שוליו ודפנותיו: ושפתו. שפת הים ממעל, היה מעשה דק ומרודד, כמעשה שפת כוס המצוייר מפרח ושושן: אלפים בת יכיל. הים היה מחזיק אלפים בת, והם מאה וחמשים מקוה טהרה, שבכל אחת מ׳ סאה, ובדברי הימים (ב ד ה) נאמר: בתים שלשת אלפים, ואמרו רבותינו (עירובין שם): ז״ל אלפים בלח, הם שלשת אלפים ביבש, עם הגודש שהוא בשעור מחצית בית הקבול:
המכונות. הם כני הכיורות, ובכל מכונה היה תחוב עוד כן, ובו היה מושב הכיור, כמפורש בענין: קומתה. קומת המכונה עם הכן התחוב בה:
מסגרות להם. בתחתיות כל מכונה אצל שוליו, היה מחיצה נמוכה, מקפת וסוגרת את המכונה מכל ארבעת הפאות: ומסגרות בין השלבים. לקומת המכונה עמדו כעין שליבי סולם עשויים מנחושת, ובראשיהם היו נכפפים זה מול זה, להיות לגג על המכונה, עשויה ככיפת כובע ולמטה בענין קרויה ׳כותרת׳, לרוחב השליבות ההם עשו כעין לבזבזין, סוגרות ומסבבות ארבעת הפאות סביב, לחבר את השליבות זה לזה:
אריות. היו מצויר אריות וגו׳: ועל השלבים כן ממעל. כי בגג המכונה הנעשה מן השלבים, הניחו באמצעיתו נקב עגול ברוחב אמה וחצי, וסבבו הנקב ההיא במחיצה עולה כלפי מעלה ברום חצי אמה, הקרויה בענין פי ׳הכותרת׳, ובהמחיצה ההיא תחבו הכן העליון, ונמצא יושב הוא ממעל להשלבים, העולים ונכפפים עד המחיצה ההיא: ומתחת לאריות. מתחת ציורי האריות והבקר הנעשים בהמסגרת: ליות מעשה מורד. ועשוי מעשה רדידה, בהקשת הקורנס, לא ביציקה:
וארבעה אופני. ב׳ לפנים ב׳ לאחור, כאלו ישאו אותה: וסרני נחשת. שולי המכונה עשוי מנסרים ולוחות של נחושת: וארבעה פעמותיו. על הכן יאמר, שהיה נטפל על המכונה ותחוב בו, ובו היו הכתפות להחזיק את הכיור התחוב בו, לבל יפול אל חללו יותר מהנרצה, אבל המכונה עצמה לא היה צריך לכתפות, לבל יפול הכן לחלל המכונה יותר מן הנרצה, כי הכן היה בתחתיתו עגול, לתחבו בהמחיצה העגולה הקרויה פי הכותרת, היוצאת מן המכונה, ועליונית הכן היה מרובע, ולא היה יכול אם כן ליפול לחלל המכונה יותר מהנרצה, כי קרנות הריבוע העמידו על מקומו, אבל הכיור יכול היה ליפול לחלל הכן יותר מהנרצה, כי לא היה בו להעמיד עצמו על מקומו, לזה עשו בד׳ זויות הכן כעין כתפות, יורדות עד מתחת להכיור, להחזיקו לבל יפול למטה: הכתפות יצוקות. מעשה יציקה היו, ולא בהקשת הקורנס: מעבר איש ליות. מצד כל אחד מן הכתפות, במקום הנגלה לעומת מחברתו, היה מצוייר זכר ונקבה חבורים יחד:
ופיהו. פה הכן, עלה אמה למעלה מבית הכותרת, היא המחיצה העגולה היוצאת מנקב הכותרת, כי קומת המחיצה ההיא היתה חצי האמה, וקומת הכן היה אמה וחצי, ובתחתיתו היה עגול חצי האמה, והיה תחוב במחיצת נקב הכותרת, והאמה העליונה היתה מרובעת, ועלתה למעלה מבית לכותרת: ופיה. היא בית הכותרת שהיא המחיצה, העגולה העולה מנקב הכותרת: עגול. היה עגול כמעשה תחתית הכן, להיות נוח לתחוב בו את הכן: אמה וחצי, האמה. משפת המחיצה מזה, עד השפה שממולו, היה אמה וחצי האמה, וכמדת נקב הכותרת: וגם על פיה. על מחיצת נקב הכותרת, עשו ציורים: ומסגרותיהם. מסגרי המכונות אשר היו בין השלבים, היו מרובעות בכל אורכן, ולא נמצא בהם מקומות עגולות:
וארבעת האופנים. רצה לומר: נקבי ארבעת אופני המכונה, והם המקומות אשר הידות תחובות בהם, הנקבים ההם היו מול תחת המסגרות, והיא המחיצה הנמוכה בתחתיות המכונה אצל שוליו, כי שם היו קבועים הידות, ולמולם היו נקבי האופנים, וכדרך אופני המרכבה: וידות האופנים. הידות התחובות בנקבי האופנים ומתגלגלים עליהם, הם היו קבועים בהמכונה:
כמעשה אופן המרכבה. כתמונת אופנים העשוים במרכבה: הכל מוצק. ביציקה נעשו ולא בהקשת הקורנס:
וארבע כתפות. רצה לומר: ארבעת הכתפות האמור למעלה, אשר היו בארבע פנות הכן שעל המכונה, הנה הכתפות ההם יצאו ממנו, כי ביציקה אחת יצקם, ולא יצקם בפני עצמם וחברם אחד זה אל הכן:
ובראש המכונה. בא לומר שהמחיצה העגולה שהיתה בראש המכונה סביב הנקב, היתה קומתה חצי האמה, והיה עגול מסביב בכל קומתה: ועל ראש המכונה ידותיה. הידות היו מונחות ודבוקות על ראש המכונה, ומשם היו נמשכין ויורדין בעברי המכונה כלפי מטה, עד אשר באו מתחת המסגרות, היא המחיצה הנמוכה, ומשם נתארכו להלן מן המכונה אילך ואילך, והיו נתחבות בנקבי האופנים: ומסגרותיה ממנה. מסגרות המכונה היו ממנה, רוצה לומר: מוצק עמה, ולא שנעשה לבד וחבר במלאכה:
ויפתח על הלוחות. עשה פתוחים וציורים על הנסרים המונחים בשולי המכונה, גם עשה פתוחים על הידות, במקום המונח ודבק במכונה, ואף על מסגרותיה היא המחיצה הנמוכה, על כולם עשה פתוחי כרובים, אריות, ואילני תמד, וכחבורי איש ולויה שלו, רצה לומר: בת זוגו (יומא נד א), כן צייר כל אחד מסביב:
כזאת. כתמונה הזאת: מוצק אחד. רוצה לומר: כיציקת זה, כן יציקת זה: קצב אחד. רוצה לומר: שווים כאלו נחתכו כאחד:
הכיור האחד. גבהו של הכיור: על המכונה. על הכן שעל המכונה:
על כתף הבית. היא עזרת הכהנים: קדמה ממול נגב. רוצה לומר: משוך כלפי מקצוע מזרחית דרומית שבעזרת כהנים:
בית ה׳. לצורך בית ה׳:
לשתי השבכות. העשויות לתלות בתחתית השבכות: שני טורים. בכל טור מאה רמונים: לכסות את שתי וגו׳. על הרמונים יאמר, שהיו מכסים חלק העליון מן הגולה, שהרי היו תלויין בתחתית השבכה, והיו יורדין על עליונות הגולה:
בית ה׳. לצורך בית ה׳: נחשת ממרט. היו מנחושת צרוף ומזוקק:
במעבה האדמה. בעובי האדמה, חפר צורות הכלים ההם, ושפך בהם את הנחושת לאחר ההתכה:
וינח שלמה וגו׳. הניח מלשקול אותם, מחמת שהיו מרובים מאד מאד, ולא היה נחקר לדעת משקל הנחושת, וכפל הדבר במלות שונות לתוספת ביאור:
אשר בית ה׳. אשר לבית ה׳: ואת השולחן. רוצה לומר: קבוצת השלחנות, כי עשר שלחנות עשה כמו שנאמר בדברי הימים (ב ד ח): זהב. מוסב על השלחן:
חמש מימין. רוצה לומר: מימין מנורת משה, אבל כולם העמיד בדרום, שהתורה אמרה בה (שמות כו לה): על צלע המשכון תימנה: לפני הדביר. כי בהיכל עמדו:
הבית הפנימי. ולתוספת ביאור כפל ואמר לקדש הקדשים וכן לדלתי הבית, כפל לתוספת ביאור ואמר להיכל: זהב. מוסב על הפותות, שהם היו מזהב:
את קדשי. מה שהקדיש דוד אביו וכו׳, כי כל הבנין וכליו עשה שלמה משלו, ממה שקבץ הוא [ לבד כלי נחושת, עשה ממה שלקח אביו מערי הדדעזר, כמו שנאמר בדברי הימים א יח ]: נתן. כמו ונתן, רוצה לומר: שהביא קדשי אביו, ונתן אותם באוצרות העשויות בבית ה׳:
