תנ"ך על הפרק - בראשית כז - טור הארוך

תנ"ך על הפרק

בראשית כז

27 / 929
היום

הפרק

ברכת יצחק לבניו, ציווי רבקה ליעקב לברוח ללבן

וַיְהִי֙ כִּֽי־זָקֵ֣ן יִצְחָ֔ק וַתִּכְהֶ֥יןָ עֵינָ֖יו מֵרְאֹ֑ת וַיִּקְרָ֞א אֶת־עֵשָׂ֣ו ׀ בְּנ֣וֹ הַגָּדֹ֗ל וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ בְּנִ֔י וַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו הִנֵּֽנִי׃וַיֹּ֕אמֶר הִנֵּה־נָ֖א זָקַ֑נְתִּי לֹ֥א יָדַ֖עְתִּי י֥וֹם מוֹתִֽי׃וְעַתָּה֙ שָׂא־נָ֣א כֵלֶ֔יךָ תֶּלְיְךָ֖ וְקַשְׁתֶּ֑ךָ וְצֵא֙ הַשָּׂדֶ֔ה וְצ֥וּדָה לִּ֖יצידהצָֽיִד׃וַעֲשֵׂה־לִ֨י מַטְעַמִּ֜ים כַּאֲשֶׁ֥ר אָהַ֛בְתִּי וְהָבִ֥יאָה לִּ֖י וְאֹכֵ֑לָה בַּעֲב֛וּר תְּבָרֶכְךָ֥ נַפְשִׁ֖י בְּטֶ֥רֶם אָמֽוּת׃וְרִבְקָ֣ה שֹׁמַ֔עַת בְּדַבֵּ֣ר יִצְחָ֔ק אֶל־עֵשָׂ֖ו בְּנ֑וֹ וַיֵּ֤לֶךְ עֵשָׂו֙ הַשָּׂדֶ֔ה לָצ֥וּד צַ֖יִד לְהָבִֽיא׃וְרִבְקָה֙ אָֽמְרָ֔ה אֶל־יַעֲקֹ֥ב בְּנָ֖הּ לֵאמֹ֑ר הִנֵּ֤ה שָׁמַ֙עְתִּי֙ אֶת־אָבִ֔יךָ מְדַבֵּ֛ר אֶל־עֵשָׂ֥ו אָחִ֖יךָ לֵאמֹֽר׃הָבִ֨יאָה לִּ֥י צַ֛יִד וַעֲשֵׂה־לִ֥י מַטְעַמִּ֖ים וְאֹכֵ֑לָה וַאֲבָרֶכְכָ֛ה לִפְנֵ֥י יְהוָ֖ה לִפְנֵ֥י מוֹתִֽי׃וְעַתָּ֥ה בְנִ֖י שְׁמַ֣ע בְּקֹלִ֑י לַאֲשֶׁ֥ר אֲנִ֖י מְצַוָּ֥ה אֹתָֽךְ׃לֶךְ־נָא֙ אֶל־הַצֹּ֔אן וְקַֽח־לִ֣י מִשָּׁ֗ם שְׁנֵ֛י גְּדָיֵ֥י עִזִּ֖ים טֹבִ֑ים וְאֶֽעֱשֶׂ֨ה אֹתָ֧ם מַטְעַמִּ֛ים לְאָבִ֖יךָ כַּאֲשֶׁ֥ר אָהֵֽב׃וְהֵבֵאתָ֥ לְאָבִ֖יךָ וְאָכָ֑ל בַּעֲבֻ֛ר אֲשֶׁ֥ר יְבָרֶכְךָ֖ לִפְנֵ֥י מוֹתֽוֹ׃וַיֹּ֣אמֶר יַעֲקֹ֔ב אֶל־רִבְקָ֖ה אִמּ֑וֹ הֵ֣ן עֵשָׂ֤ו אָחִי֙ אִ֣ישׁ שָׂעִ֔ר וְאָנֹכִ֖י אִ֥ישׁ חָלָֽק׃אוּלַ֤י יְמֻשֵּׁ֙נִי֙ אָבִ֔י וְהָיִ֥יתִי בְעֵינָ֖יו כִּמְתַעְתֵּ֑עַ וְהֵבֵאתִ֥י עָלַ֛י קְלָלָ֖ה וְלֹ֥א בְרָכָֽה׃וַתֹּ֤אמֶר לוֹ֙ אִמּ֔וֹ עָלַ֥י קִלְלָתְךָ֖ בְּנִ֑י אַ֛ךְ שְׁמַ֥ע בְּקֹלִ֖י וְלֵ֥ךְ קַֽח־לִֽי׃וַיֵּ֙לֶךְ֙ וַיִּקַּ֔ח וַיָּבֵ֖א לְאִמּ֑וֹ וַתַּ֤עַשׂ אִמּוֹ֙ מַטְעַמִּ֔ים כַּאֲשֶׁ֖ר אָהֵ֥ב אָבִֽיו׃וַתִּקַּ֣ח רִ֠בְקָה אֶת־בִּגְדֵ֨י עֵשָׂ֜ו בְּנָ֤הּ הַגָּדֹל֙ הַחֲמֻדֹ֔ת אֲשֶׁ֥ר אִתָּ֖הּ בַּבָּ֑יִת וַתַּלְבֵּ֥שׁ אֶֽת־יַעֲקֹ֖ב בְּנָ֥הּ הַקָּטָֽן׃וְאֵ֗ת עֹרֹת֙ גְּדָיֵ֣י הָֽעִזִּ֔ים הִלְבִּ֖ישָׁה עַל־יָדָ֑יו וְעַ֖ל חֶלְקַ֥ת צַוָּארָֽיו׃וַתִּתֵּ֧ן אֶת־הַמַּטְעַמִּ֛ים וְאֶת־הַלֶּ֖חֶם אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑תָה בְּיַ֖ד יַעֲקֹ֥ב בְּנָֽהּ׃וַיָּבֹ֥א אֶל־אָבִ֖יו וַיֹּ֣אמֶר אָבִ֑י וַיֹּ֣אמֶר הִנֶּ֔נִּי מִ֥י אַתָּ֖ה בְּנִֽי׃וַיֹּ֨אמֶר יַעֲקֹ֜ב אֶל־אָבִ֗יו אָנֹכִי֙ עֵשָׂ֣ו בְּכֹרֶ֔ךָ עָשִׂ֕יתִי כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֖רְתָּ אֵלָ֑י קֽוּם־נָ֣א שְׁבָ֗ה וְאָכְלָה֙ מִצֵּידִ֔י בַּעֲב֖וּר תְּבָרֲכַ֥נִּי נַפְשֶֽׁךָ׃וַיֹּ֤אמֶר יִצְחָק֙ אֶל־בְּנ֔וֹ מַה־זֶּ֛ה מִהַ֥רְתָּ לִמְצֹ֖א בְּנִ֑י וַיֹּ֕אמֶר כִּ֥י הִקְרָ֛ה יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ לְפָנָֽי׃וַיֹּ֤אמֶר יִצְחָק֙ אֶֽל־יַעֲקֹ֔ב גְּשָׁה־נָּ֥א וַאֲמֻֽשְׁךָ֖ בְּנִ֑י הַֽאַתָּ֥ה זֶ֛ה בְּנִ֥י עֵשָׂ֖ו אִם־לֹֽא׃וַיִּגַּ֧שׁ יַעֲקֹ֛ב אֶל־יִצְחָ֥ק אָבִ֖יו וַיְמֻשֵּׁ֑הוּ וַיֹּ֗אמֶר הַקֹּל֙ ק֣וֹל יַעֲקֹ֔ב וְהַיָּדַ֖יִם יְדֵ֥י עֵשָֽׂו׃וְלֹ֣א הִכִּיר֔וֹ כִּֽי־הָי֣וּ יָדָ֗יו כִּידֵ֛י עֵשָׂ֥ו אָחִ֖יו שְׂעִרֹ֑ת וַֽיְבָרְכֵֽהוּ׃וַיֹּ֕אמֶר אַתָּ֥ה זֶ֖ה בְּנִ֣י עֵשָׂ֑ו וַיֹּ֖אמֶר אָֽנִי׃וַיֹּ֗אמֶר הַגִּ֤שָׁה לִּי֙ וְאֹֽכְלָה֙ מִצֵּ֣יד בְּנִ֔י לְמַ֥עַן תְּבָֽרֶכְךָ֖ נַפְשִׁ֑י וַיַּגֶּשׁ־לוֹ֙ וַיֹּאכַ֔ל וַיָּ֧בֵא ל֦וֹ יַ֖יִן וַיֵּֽשְׁתְּ׃וַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו יִצְחָ֣ק אָבִ֑יו גְּשָׁה־נָּ֥א וּשְׁקָה־לִּ֖י בְּנִֽי׃וַיִּגַּשׁ֙ וַיִּשַּׁק־ל֔וֹ וַיָּ֛רַח אֶת־רֵ֥יחַ בְּגָדָ֖יו וַֽיְבָרֲכֵ֑הוּ וַיֹּ֗אמֶר רְאֵה֙ רֵ֣יחַ בְּנִ֔י כְּרֵ֣יחַ שָׂדֶ֔ה אֲשֶׁ֥ר בֵּרֲכ֖וֹ יְהוָֽה׃וְיִֽתֶּן־לְךָ֙ הָאֱלֹהִ֔ים מִטַּל֙ הַשָּׁמַ֔יִם וּמִשְׁמַנֵּ֖י הָאָ֑רֶץ וְרֹ֥ב דָּגָ֖ן וְתִירֹֽשׁ׃יַֽעַבְד֣וּךָ עַמִּ֗יםוישתחווְיִֽשְׁתַּחֲו֤וּלְךָ֙ לְאֻמִּ֔ים הֱוֵ֤ה גְבִיר֙ לְאַחֶ֔יךָ וְיִשְׁתַּחֲוּ֥וּ לְךָ֖ בְּנֵ֣י אִמֶּ֑ךָ אֹרְרֶ֣יךָ אָר֔וּר וּֽמְבָרֲכֶ֖יךָ בָּרֽוּךְ׃וַיְהִ֗י כַּאֲשֶׁ֨ר כִּלָּ֣ה יִצְחָק֮ לְבָרֵ֣ךְ אֶֽת־יַעֲקֹב֒ וַיְהִ֗י אַ֣ךְ יָצֹ֤א יָצָא֙ יַעֲקֹ֔ב מֵאֵ֥ת פְּנֵ֖י יִצְחָ֣ק אָבִ֑יו וְעֵשָׂ֣ו אָחִ֔יו בָּ֖א מִצֵּידֽוֹ׃וַיַּ֤עַשׂ גַּם־הוּא֙ מַטְעַמִּ֔ים וַיָּבֵ֖א לְאָבִ֑יו וַיֹּ֣אמֶר לְאָבִ֗יו יָקֻ֤ם אָבִי֙ וְיֹאכַל֙ מִצֵּ֣יד בְּנ֔וֹ בַּעֲב֖וּר תְּבָרֲכַ֥נִּי נַפְשֶֽׁךָ׃וַיֹּ֥אמֶר ל֛וֹ יִצְחָ֥ק אָבִ֖יו מִי־אָ֑תָּה וַיֹּ֕אמֶר אֲנִ֛י בִּנְךָ֥ בְכֹֽרְךָ֖ עֵשָֽׂו׃וַיֶּחֱרַ֨ד יִצְחָ֣ק חֲרָדָה֮ גְּדֹלָ֣ה עַד־מְאֹד֒ וַיֹּ֡אמֶר מִֽי־אֵפ֡וֹא ה֣וּא הַצָּֽד־צַיִד֩ וַיָּ֨בֵא לִ֜י וָאֹכַ֥ל מִכֹּ֛ל בְּטֶ֥רֶם תָּב֖וֹא וָאֲבָרֲכֵ֑הוּ גַּם־בָּר֖וּךְ יִהְיֶֽה׃כִּשְׁמֹ֤עַ עֵשָׂו֙ אֶת־דִּבְרֵ֣י אָבִ֔יו וַיִּצְעַ֣ק צְעָקָ֔ה גְּדֹלָ֥ה וּמָרָ֖ה עַד־מְאֹ֑ד וַיֹּ֣אמֶר לְאָבִ֔יו בָּרֲכֵ֥נִי גַם־אָ֖נִי אָבִֽי׃וַיֹּ֕אמֶר בָּ֥א אָחִ֖יךָ בְּמִרְמָ֑ה וַיִּקַּ֖ח בִּרְכָתֶֽךָ׃וַיֹּ֡אמֶר הֲכִי֩ קָרָ֨א שְׁמ֜וֹ יַעֲקֹ֗ב וַֽיַּעְקְבֵ֙נִי֙ זֶ֣ה פַעֲמַ֔יִם אֶת־בְּכֹרָתִ֣י לָקָ֔ח וְהִנֵּ֥ה עַתָּ֖ה לָקַ֣ח בִּרְכָתִ֑י וַיֹּאמַ֕ר הֲלֹא־אָצַ֥לְתָּ לִּ֖י בְּרָכָֽה׃וַיַּ֨עַן יִצְחָ֜ק וַיֹּ֣אמֶר לְעֵשָׂ֗ו הֵ֣ן גְּבִ֞יר שַׂמְתִּ֥יו לָךְ֙ וְאֶת־כָּל־אֶחָ֗יו נָתַ֤תִּי לוֹ֙ לַעֲבָדִ֔ים וְדָגָ֥ן וְתִירֹ֖שׁ סְמַכְתִּ֑יו וּלְכָ֣ה אֵפ֔וֹא מָ֥ה אֶֽעֱשֶׂ֖ה בְּנִֽי׃וַיֹּ֨אמֶר עֵשָׂ֜ו אֶל־אָבִ֗יו הַֽבְרָכָ֨ה אַחַ֤ת הִֽוא־לְךָ֙ אָבִ֔י בָּרֲכֵ֥נִי גַם־אָ֖נִי אָבִ֑י וַיִּשָּׂ֥א עֵשָׂ֛ו קֹל֖וֹ וַיֵּֽבְךְּ׃וַיַּ֛עַן יִצְחָ֥ק אָבִ֖יו וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֑יו הִנֵּ֞ה מִשְׁמַנֵּ֤י הָאָ֙רֶץ֙ יִהְיֶ֣ה מֽוֹשָׁבֶ֔ךָ וּמִטַּ֥ל הַשָּׁמַ֖יִם מֵעָֽל׃וְעַל־חַרְבְּךָ֣ תִֽחְיֶ֔ה וְאֶת־אָחִ֖יךָ תַּעֲבֹ֑ד וְהָיָה֙ כַּאֲשֶׁ֣ר תָּרִ֔יד וּפָרַקְתָּ֥ עֻלּ֖וֹ מֵעַ֥ל צַוָּארֶֽךָ׃וַיִּשְׂטֹ֤ם עֵשָׂו֙ אֶֽת־יַעֲקֹ֔ב עַל־הַ֨בְּרָכָ֔ה אֲשֶׁ֥ר בֵּרֲכ֖וֹ אָבִ֑יו וַיֹּ֨אמֶר עֵשָׂ֜ו בְּלִבּ֗וֹ יִקְרְבוּ֙ יְמֵי֙ אֵ֣בֶל אָבִ֔י וְאַֽהַרְגָ֖ה אֶת־יַעֲקֹ֥ב אָחִֽי׃וַיֻּגַּ֣ד לְרִבְקָ֔ה אֶת־דִּבְרֵ֥י עֵשָׂ֖ו בְּנָ֣הּ הַגָּדֹ֑ל וַתִּשְׁלַ֞ח וַתִּקְרָ֤א לְיַעֲקֹב֙ בְּנָ֣הּ הַקָּטָ֔ן וַתֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו הִנֵּה֙ עֵשָׂ֣ו אָחִ֔יךָ מִתְנַחֵ֥ם לְךָ֖ לְהָרְגֶֽךָ׃וְעַתָּ֥ה בְנִ֖י שְׁמַ֣ע בְּקֹלִ֑י וְק֧וּם בְּרַח־לְךָ֛ אֶל־לָבָ֥ן אָחִ֖י חָרָֽנָה׃וְיָשַׁבְתָּ֥ עִמּ֖וֹ יָמִ֣ים אֲחָדִ֑ים עַ֥ד אֲשֶׁר־תָּשׁ֖וּב חֲמַ֥ת אָחִֽיךָ׃עַד־שׁ֨וּב אַף־אָחִ֜יךָ מִמְּךָ֗ וְשָׁכַח֙ אֵ֣ת אֲשֶׁר־עָשִׂ֣יתָ לּ֔וֹ וְשָׁלַחְתִּ֖י וּלְקַחְתִּ֣יךָ מִשָּׁ֑ם לָמָ֥ה אֶשְׁכַּ֛ל גַּם־שְׁנֵיכֶ֖ם י֥וֹם אֶחָֽד׃וַתֹּ֤אמֶר רִבְקָה֙ אֶל־יִצְחָ֔ק קַ֣צְתִּי בְחַיַּ֔י מִפְּנֵ֖י בְּנ֣וֹת חֵ֑ת אִם־לֹקֵ֣חַ יַ֠עֲקֹב אִשָּׁ֨ה מִבְּנֽוֹת־חֵ֤ת כָּאֵ֙לֶּה֙ מִבְּנ֣וֹת הָאָ֔רֶץ לָ֥מָּה לִּ֖י חַיִּֽים׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק

ויהי כי זקן יצחק. פי' הרמב"ן הי' בדעת יצחק לברך עשו שינחול הארץ ולהיות הוא בעל ברית לאלקי' כי הוא הבכור ורבקה לא הגידה לו מעולם הנבואה שנאמר לה ורב יעבד צעיר כי אלו הגידה לא הי' יצחק עובר על מצות השם ומחמת צניעות לא הגידה לו או שחשבה הוא נביא ויודע הכל ועתה ג"כ לא יצתה לומר לו כך נאמר לי בנבואה טרם לדתי כי חשבה באהבתו לעשו לא יברך ליעקב ויניח הכל בידי שמים והיא ידעה כי בסבת זה יתברך יעקב מפיו בלב ובנפש חפצה. או היא סבה מאת השם כדי שיתברך יעקב וגם עשו בברכת החרב ולו לבדו נתכנו עלילות. ור' יוסף קמחי פי' שלא הי' בדעתו לברך את יעקב כי אמר זהו צדיק ואינו צריך חזוק וזהו רשע וצריך ברכה אולי תועיל לו ואמר לעשות לו מטעמים כי אולי מתוך השמחה תשרה עליו שכינה לפי שנסתלקה ממנו רוה"ק כמו שמצינו באלישע ויהי כנגן המנגן וגו' והי' מסופק ביעקב כמו שאמר הקול קול יעקב ואע"פ שיש לילך אחר הקול מאחר המשוש דחקתו רוח הקודש שברכו ומה שחרד חרדה גדולה על שלא זכה עשו לברכה. וי"מ שהי' דעתו לברך שניהם אלא שרצה להתחיל בעשו כי הוא הבכור אלא שנכנס גן עדן עם יעקב ולכן ברכו לבדו: הנה נא זקנתי לא ידעתי יום מותי. ואם אמות תפסיד חלקך כי יעקב אחיך קנה הבכורה אחלק נכסי על פי ותנן ריבה לאחד ומיעט לאחד והשוה להם הבכור דבריו קיימין: תלייך. פירש"י החרב שתולין אותה. ור' אברהם פי' האשפה שנותנין בה החצים ואמר קח נא כליך ומה הם הכלים תליך וקשתך או כליך הם החרב ותליך וקשתך: וצודה לי ציד. מכאן שיצחק לא הי' מכיר מעשיו של עשו שאלו הכירו לא הי' אוכל משחיטתו. מיהו תימה היאך הי' אוכל ממה שהי' הורג בחץ וי"מ כי בפיו הי' לוחש לחיות ולעופות וצדן וזהו כי ציד בפיו שצדן באמרי פיו: ועשה לי מטעמים וגו' ואוכלה כי על ידי אכילה הפסדת בכורתך וע"י אכילה תחזור לך: ואברככה לפני ה'. אע"פ שיצחק לא אמר אלא בעבור תברכך נפשי הזכירה השם לומר אני יודעת שתחול הברכה כי מאת ה' היא: אולי ימושני אבי. לא חשש שימוש כדי להכירו אלא אמ' ימושני אבי שיקרבני אליו לנשקני או ישים ידו על פני כדרך חיבת האב על בנו. תימא איך לא חשש שמא יכירהו בקולו ורוב בני אדם ניכרים בקולם ואולי היו שוים בקולם ומה שאמר הקול קול יעקב שהיה מדבר לשון רכה ומזכיר שם שמים או שהיה משנה קולו לדבר בקול אחיו כי יש בני אדם שיודעים לעשות כן: ותאמר לו אמו עלי קללתך בני. כתרגמו לי יתאמר בנבואה שכך אמרו לי שם כשהלכתי לדרוש את ה' ורב יעבד צעיר. וי"מ לא יקללך אלא יקלל מי שנתן לך זאת העצה. וי"מ לשון חסרון כלו' עלי חסרונך שאם מתוך כעס ידירך הנאה מנכסיו אני אורישך כל כתובתי: את בגדי עשו בנה הגדול. מה שהזכיר עשו בנה הגדול ויעקב בנה הקטן להפליג בענין הצדקת כי המנהג במולידים להכיר את הבכור בברכה ובכבוד ומתן והיא מתוך שמכרת צדקת הקטן ורשעת הגדול משתדלת בו כל הטורח הזה להעביר הברכה והכבוד מן הגדול לקטן וכן כתוב למטה ויגד לרבקה את דברי עשו בנה הגדול ותקרא ותשלח ליעקב בנה הקטן: הקול קול יעקב. פירש"י שאין דרך עשו להיות שם שמים שגור בפיו. וכתב הרמב"ן ואיך היה עשו רשע בעיני יצחק ואולי חשב בעבור היותו איש שדה לא היה רגיל להזכיר שם שמים שהיה מפחד שמא יזכירנו במקום שאינו טהור או בלי כוונה וחשב לו זה לצדקה. ועל דרך הפשט היה זה בעבור טביעת הקול: ויבא לו יין וישת. מהיכן בא לו והלא לא נתנה לו אמו אלא לחם למטעמים ואיתא במדרש שגבריאל הביא לו יין מגן עדן ולא מצינו שתיית יין לטובה אלא הכא וגבי אברהם הביא לחם ויין: גשה נא ושקה לי בני. אמר הנה שני סימנין בקול דומה ליעקב במשוש דומה לעשו אראה עוד סימן ג' בבגדיו ויכריע בין ב' סימנים ועל כן כשקרב אליו והריח ריח בגדי עשו ברכו: ראה ריח בני כריח שדה. פי' ראה הוא הדבור במחשבת הלב שאמר בלבו ודאי עשו הוא זה שריח בגדיו מריחים כריח השדה פי' כציצי הפרחים שהוא איש שדה וקלטו בגדיו ריח השדה ועל כן ברכו. וי"מ שהיה בגדיו מגומרים בבשמים הגדלים בשדה: ויתן לך האלקים. פירש"י אמר אלקים מדת הדין שאם ראוי יתן ואם אינו ראוי לא יתן אבל לעשו אמר משמני הארץ יהי' מושבך בין צדיק בין רשע יתן לך אע"פ שהי' סבור שזה עשו מ"מ נתן בפיו הב"ה שהסכימה דעתו לדבר כאלו הי' מכוין: ויתן לך האלקים מטל השמים. כתב הרמ"בן אין זה לשון ברכה שיתן לו השם מטל השמים כי הטל יורד בכל מקום ואלו אמר שיתן לו רבוי טל או שירד בעתו כעין ונתתי גשמיכ' בעתם אז יהי' לשון ברכה ע"כ צריך לפרש שחוזר למעלה שהזכיר בו ברכת השם שאמר כריח שדה אשר ברכו ה' פי' שהשם ברכו במלאכתו בשדה בענין הצידה שלא ימות ולא תבואהו רעה וכמו שברכך בזה יתן לך עוד ברכה מטל השמים ומשמני הארץ והברכה היא תוספת או רבוי. אי נמי וא"ו של וראש דגן ותירוש תוספת ופירושו יתן לך האלקים מטל השמים ומשמני הארץ רוב דגן ותירוש. אי נמי כי מתת אלקי' תמיד היא ואין לה הפסק לעולם ולכך אמר ויתן לך האלקים כל ימי חייך על אדמתך מטל השמים ויתן לך משמני הארץ כלומר השמנה שבכל הארצות ולעשו לא נתן במתת אלקים ולא ברכו אלא אמר גם לך אצלתי ברכה משמני הארץ ומטל השמים יהי' מושבך בעוד אשר אתה תשב שם ירמוז כי יכלה ויאבד כי לא יהי' לו זה לעולם אך בעודו יהיה לו טוב: יעבדוך עמים וישתחוו לך לאומים. ונתקיים בגורן האטד שדרשו רבותינו ז"ל שהקיפו ארונו בכתרים של מלכים: הוי גביר לאחיך. הי' סבור שהוא עשו וברכו שיגבר על אחיו א"כ ע"כ צ"ל שלא ידע מה שנא' לרבקה בנבואה ורב יעבד צעיר כדלעיל: אורריך ארור ומברכיך ברוך. ובבלעם אמר מברכיך ברוך ואורריך ארור הצדיקים תחלתן יסורים וסופן שלוה והרשעים תחלתן שלוה וסופן יסורים. ואע"ג דבאברהם כתיב ואברכה מברכיך ומקללך אאור שאני התם שחזר ואמר ונברכו בך והרי ברכה בתחלה ובסוף: ויהי אך יצא יצא. ב' יציאות למה מלמד כשראהו נכנס הטמין עצמו אחר הדלת וכשנכנס יצא משם והלך לו: מי אתה. חשב שהוא יעקב שבשביל שאכל מציד עשו וברכו הי' גם הוא מביא לו מטעמים כדי שיברך אותו ולכך שאל מי אתה לידע האמת: גם ברוך יהי'. וכי זה דרך לאחד שצעק לומר רימני לברך אותו שאחר כך יחזור ויאמר גם ברוך יהי' אדרבה הי' ראוי שיקללהו ועוד כיון שברכו פעם אחרת לפני עשו לא יאמין שברכה ראשונה היתה במרמה כיון שעתה מברכו ברצונו לכן פי' הרמב"ן שהוא לשון הווה מי איפה הצד ציד אשר היה יכול לרמות אותי שאברכהו וגם שיהי' ברוך עכ"פ ידעתי כי ברוך הוא. אי נמי שגם ברוך יהי' על כרחו שאי אפשר להעביר הברכה ממנו כי מאז שבירך אותו ידע ברוח הקדש שחלה עליו הברכה וזה טעם החרדה שידע שאבד בנו האהוב לו ברכתו לעולם: בא אחיך במרמה. אע"פ שאמר תחלה מי איפה נתן דעתו והבין שיעקב היה שא"א שתחול ברכ' רק לזרעו: ואת כל אחיו נתתי לו לעבדים. אין זה ברכת הוי גביר לאחיך שכבר אמר לו הן גביר שמתיו לך ואפשר שיהי' גביר לאחיו ולא יהיו הם עבדים כענין כי יהודה גבר באחיו אבל אמר נתתי לו לעבדים על וישתחוו לך בני אמך שהוא השתחוואת עבד לאדוניו: ואת כל אחיו. אע"פ שלא הי' לו אלא אחד אמר בלשון רבים לומר כל מרעו של עשו. וי"מ אחיו קרוביו פי' ישמעאל ובני קטורה כמו הכי אחי אתה: הנה משמני הארץ יהיה מושבך. פי' הרמב"ן לשון הנה פי' הנה אוכל לתת לך משמני הארץ ומטל השמים אבל הממשלה שלו תהי' כי אחיך תעבוד ולא נתן לו גם כן רוב דגן ותירוש כאחיו כי לשניהם יספיק שיהי' משמני הארץ ומטל השמים כי רצה לכבד המבורך ראשונה יותר ממנו ואמר ליעקב ויתן לך אלקים את ברכת אברהם לך ולזרעך אתך לרשתך את ארץ מגוריך להיות לו רוב דגן ותירוש בארץ כנען מתנת אברהם ולעשו יהיה מטל השמים ומשמני הארץ בארץ אחרת ובכאן לא הזכיר השם בברכתו לפי שעשו לא הזכיר לו השם והכא הקדים משמני הארץ לטל השמים וליעקב הקדים מטל השמים לפי שביעקב הזכיר האלקים הזכיר אצלו מטל השמים ולא אמר ביעקב מעל כמו שאמר בעשו לפי שביעקב הזכיר האלקים אין נכון לומר מעל לפי שהוא עליון על כל: ועל חרבך תחיה. כמו בחרבך אמר ידים שהאכילוני מציד חרבו ה' יצילהו בחרבו ולא שיהי' מחייתו משלל האויבים שכבר ברכו במשמני הארץ וטל השמים אלא ברכו שיצא במלחמותיו ולא יפול ביד אויביו ואמר מיד אחריו ואת אחיך תעבוד רק שלא תתגבר על אחיך. י"מ על שאמר לו ואת אחיך תעבוד פייסו לומר לא גזרתי עליך עבוד' עבד אלא שתעבדנו בחרבך כדרך הפרשים לאדוניהם: פי' רבינו סעדי' למה אמר לו בלשון הזה משמני הארץ ולא אמר לו בלשון ברכה יתן לך משמני הארץ שודאי לא בירך יצחק לעשו כלל אלא כך אמר לו אני לא אוכל לברכך שנתתיך עבד ליעקב ואמרתי לו ואורריך ארור נמצא שאם אברכך ואחסר שום דבר מברכתו אהיה בארור אבל בזה תתנחם כי במשמני הארץ יהיה מושביך דכיון שבירכתי ליעקב ונתתי לו משמני הארץ ומטל השמים ואתה עבדו הנה גם לך טובה בטובתו ועל חרבך תחיה שלא תעבדנו עבודת עבד אלא תהיה לו נושא כליו דרך כבוד: והיה כאשר תריד. פי' כאשר תגבר ותמשול בו מלשון והוא רודה בכל עבר הנהר והוא בזמן שלא יקיימו בניו את התורה והמצות ופרקת עולו וגו' והיה במשמע זה שלא תחזור הממשלה עוד לבית יעקב ובא בלעם ואמר וירד מיעקב שבו בלשון שנתנה הממשלה לעשו תחזור לבית יעקב והאביד שריד מעיר פי' מעשו והוא רומז לימות המשיח במהרה בימינו שיאבד זכרו של עשו ולא יהיה לו עוד תקומה: והיה כאשר תריד. כמו אריד בשיחי פי' אם יעבדו בך יותר מדאי תריד בשיחך ותתפלל לשם ויפרוק עולו מעל צואריך רמז לו שלא נתן לישראל לעבוד בו יותר מדאי. וי"מ ל' רדוי ומקרא חסר הוא כאשר אינך רוצה להיות תחתיו תרדה באומות ותכבוש מהם ארצם ופרקת עולו מעל צואריך: ויאמר עשו בלבו. אמר ר' אברהם אולי גלה סודו לאחד מאוהביו. והרמב"ן כתב אין צריך לזה כי ההסכמה שימלך אדם בלבו נקרא אמירה אע"פ שלא דבר בשפתים פי' שהסכים בלבו שיהרוג ליעקב ובזה יתנחם על מה שעשה לו: יקרבו ימי אבל אבי. לפי הפשט שהיה מצפה למיתת אביו כי בחייו לא רצה לצערו או שהיה מפחד אם יהרגנו בחייו שיקללנו. וי"מ לא היה מצפה למיתת אביו אלא אמר אני אקרב אבל אבי שאהרוג לאחי ויתאבל אבי עליו: ותשלח ותקרא ליעקב. כי לא היה מצוי שם שהיה מתחבא מעשו מפני פחדו ממנו או מפני בושתו שהיה צועק עליו חמס: מתנחם לך להרגך. פירש"י מתנחם על הברכות בהריגתך. א"נ כמו מתנחם לך או מתנחם עליך: למה אשכל גם שניכם יום אחד. לפי הפשט אמרה על יעקב ועשו. וי"מ על יצחק ויעקב שעשו אמר להרוג ליעקב ביום שימות יצחק.

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך