תנ"ך על הפרק - שמואל ב ה - חומת אנך

תנ"ך על הפרק

שמואל ב ה

268 / 929
היום

הפרק

וַיָּבֹ֜אוּ כָּל־שִׁבְטֵ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל אֶל־דָּוִ֖ד חֶבְר֑וֹנָה וַיֹּאמְר֣וּ לֵאמֹ֔ר הִנְנ֛וּ עַצְמְךָ֥ וּֽבְשָׂרְךָ֖ אֲנָֽחְנוּ׃גַּם־אֶתְמ֣וֹל גַּם־שִׁלְשׁ֗וֹם בִּהְי֨וֹת שָׁא֥וּל מֶ֙לֶךְ֙ עָלֵ֔ינוּ אַתָּ֗ההייתההָיִ֛יתָמוציאהַמּוֹצִ֥יאוהמביוְהַמֵּבִ֖יאאֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה לְךָ֗ אַתָּ֨ה תִרְעֶ֤ה אֶת־עַמִּי֙ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל וְאַתָּ֛ה תִּהְיֶ֥ה לְנָגִ֖יד עַל־יִשְׂרָאֵֽל׃וַ֠יָּבֹאוּ כָּל־זִקְנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֤ל אֶל־הַמֶּ֙לֶךְ֙ חֶבְר֔וֹנָה וַיִּכְרֹ֣ת לָהֶם֩ הַמֶּ֨לֶךְ דָּוִ֥ד בְּרִ֛ית בְּחֶבְר֖וֹן לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה וַיִּמְשְׁח֧וּ אֶת־דָּוִ֛ד לְמֶ֖לֶךְ עַל־יִשְׂרָאֵֽל׃בֶּן־שְׁלֹשִׁ֥ים שָׁנָ֛ה דָּוִ֖ד בְּמָלְכ֑וֹ אַרְבָּעִ֥ים שָׁנָ֖ה מָלָֽךְ׃בְּחֶבְרוֹן֙ מָלַ֣ךְ עַל־יְהוּדָ֔ה שֶׁ֥בַע שָׁנִ֖ים וְשִׁשָּׁ֣ה חֳדָשִׁ֑ים וּבִירוּשָׁלִַ֣ם מָלַ֗ךְ שְׁלֹשִׁ֤ים וְשָׁלֹשׁ֙ שָׁנָ֔ה עַ֥ל כָּל־יִשְׂרָאֵ֖ל וִיהוּדָֽה׃וַיֵּ֨לֶךְ הַמֶּ֤לֶךְ וַֽאֲנָשָׁיו֙ יְר֣וּשָׁלִַ֔ם אֶל־הַיְבֻסִ֖י יוֹשֵׁ֣ב הָאָ֑רֶץ וַיֹּ֨אמֶר לְדָוִ֤ד לֵאמֹר֙ לֹא־תָב֣וֹא הֵ֔נָּה כִּ֣י אִם־הֱסִֽירְךָ֗ הַעִוְרִ֤ים וְהַפִּסְחִים֙ לֵאמֹ֔ר לֹֽא־יָב֥וֹא דָוִ֖ד הֵֽנָּה׃וַיִּלְכֹּ֣ד דָּוִ֔ד אֵ֖ת מְצֻדַ֣ת צִיּ֑וֹן הִ֖יא עִ֥יר דָּוִֽד׃וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא כָּל־מַכֵּ֤ה יְבֻסִי֙ וְיִגַּ֣ע בַּצִּנּ֔וֹר וְאֶת־הַפִּסְחִים֙ וְאֶת־הַ֣עִוְרִ֔יםשנאושְׂנֻאֵ֖ינֶ֣פֶשׁ דָּוִ֑ד עַל־כֵּן֙ יֹֽאמְר֔וּ עִוֵּ֣ר וּפִסֵּ֔חַ לֹ֥א יָב֖וֹא אֶל־הַבָּֽיִת׃וַיֵּ֤שֶׁב דָּוִד֙ בַּמְּצֻדָ֔ה וַיִּקְרָא־לָ֖הּ עִ֣יר דָּוִ֑ד וַיִּ֤בֶן דָּוִד֙ סָבִ֔יב מִן־הַמִּלּ֖וֹא וָבָֽיְתָה׃וַיֵּ֥לֶךְ דָּוִ֖ד הָל֣וֹךְ וְגָד֑וֹל וַיהוָ֛ה אֱלֹהֵ֥י צְבָא֖וֹת עִמּֽוֹ׃וַ֠יִּשְׁלַח חִירָ֨ם מֶֽלֶךְ־צֹ֥ר מַלְאָכִים֮ אֶל־דָּוִד֒ וַעֲצֵ֣י אֲרָזִ֔ים וְחָרָשֵׁ֣י עֵ֔ץ וְחָֽרָשֵׁ֖י אֶ֣בֶן קִ֑יר וַיִּבְנֽוּ־בַ֖יִת לְדָוִֽד׃וַיֵּ֣דַע דָּוִ֔ד כִּֽי־הֱכִינ֧וֹ יְהוָ֛ה לְמֶ֖לֶךְ עַל־יִשְׂרָאֵ֑ל וְכִי֙ נִשֵּׂ֣א מַמְלַכְתּ֔וֹ בַּעֲב֖וּר עַמּ֥וֹ יִשְׂרָאֵֽל׃וַיִּקַּח֩ דָּוִ֨ד ע֜וֹד פִּֽלַגְשִׁ֤ים וְנָשִׁים֙ מִיר֣וּשָׁלִַ֔ם אַחֲרֵ֖י בֹּא֣וֹ מֵחֶבְר֑וֹן וַיִּוָּ֥לְדוּ ע֛וֹד לְדָוִ֖ד בָּנִ֥ים וּבָנֽוֹת׃וְאֵ֗לֶּה שְׁמ֛וֹת הַיִּלֹּדִ֥ים ל֖וֹ בִּירוּשָׁלִָ֑ם שַׁמּ֣וּעַ וְשׁוֹבָ֔ב וְנָתָ֖ן וּשְׁלֹמֹֽה׃וְיִבְחָ֥ר וֶאֱלִישׁ֖וּעַ וְנֶ֥פֶג וְיָפִֽיעַ׃וֶאֱלִישָׁמָ֥ע וְאֶלְיָדָ֖ע וֶאֱלִיפָֽלֶט׃וַיִּשְׁמְע֣וּ פְלִשְׁתִּ֗ים כִּי־מָשְׁח֨וּ אֶת־דָּוִ֤ד לְמֶ֙לֶךְ֙ עַל־יִשְׂרָאֵ֔ל וַיַּעֲל֥וּ כָל־פְּלִשְׁתִּ֖ים לְבַקֵּ֣שׁ אֶת־דָּוִ֑ד וַיִּשְׁמַ֣ע דָּוִ֔ד וַיֵּ֖רֶד אֶל־הַמְּצוּדָֽה׃וּפְלִשְׁתִּ֖ים בָּ֑אוּ וַיִּנָּטְשׁ֖וּ בְּעֵ֥מֶק רְפָאִֽים׃וַיִּשְׁאַ֨ל דָּוִ֤ד בַּֽיהוָה֙ לֵאמֹ֔ר הַאֶֽעֱלֶה֙ אֶל־פְּלִשְׁתִּ֔ים הֲתִתְּנֵ֖ם בְּיָדִ֑י וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֤ה אֶל־דָּוִד֙ עֲלֵ֔ה כִּֽי־נָתֹ֥ן אֶתֵּ֛ן אֶת־הַפְּלִשְׁתִּ֖ים בְּיָדֶֽךָ׃וַיָּבֹ֨א דָוִ֥ד בְּבַֽעַל־פְּרָצִים֮ וַיַּכֵּ֣ם שָׁ֣ם דָּוִד֒ וַיֹּ֕אמֶר פָּרַ֨ץ יְהוָ֧ה אֶת־אֹיְבַ֛י לְפָנַ֖י כְּפֶ֣רֶץ מָ֑יִם עַל־כֵּ֗ן קָרָ֛א שֵֽׁם־הַמָּק֥וֹם הַה֖וּא בַּ֥עַל פְּרָצִֽים׃וַיַּעַזְבוּ־שָׁ֖ם אֶת־עֲצַבֵּיהֶ֑ם וַיִּשָּׂאֵ֥ם דָּוִ֖ד וַאֲנָשָֽׁיו׃וַיֹּסִ֥פוּ ע֛וֹד פְּלִשְׁתִּ֖ים לַֽעֲל֑וֹת וַיִּנָּֽטְשׁ֖וּ בְּעֵ֥מֶק רְפָאִֽים׃וַיִּשְׁאַ֤ל דָּוִד֙ בַּֽיהוָ֔ה וַיֹּ֖אמֶר לֹ֣א תַעֲלֶ֑ה הָסֵב֙ אֶל־אַ֣חֲרֵיהֶ֔ם וּבָ֥אתָ לָהֶ֖ם מִמּ֥וּל בְּכָאִֽים׃וִ֠יהִיבשמעךכְּֽשָׁמְעֲךָ֞אֶת־ק֧וֹל צְעָדָ֛ה בְּרָאשֵׁ֥י הַבְּכָאִ֖ים אָ֣ז תֶּחֱרָ֑ץ כִּ֣י אָ֗ז יָצָ֤א יְהוָה֙ לְפָנֶ֔יךָ לְהַכּ֖וֹת בְּמַחֲנֵ֥ה פְלִשְׁתִּֽים׃וַיַּ֤עַשׂ דָּוִד֙ כֵּ֔ן כַּאֲשֶׁ֥ר צִוָּ֖הוּ יְהוָ֑ה וַיַּךְ֙ אֶת־פְּלִשְׁתִּ֔ים מִגֶּ֖בַע עַד־בֹּאֲךָ֥ גָֽזֶר׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק

ויאמר ה' לך אתה תרעה את עמי את ישראל ואתה תהיה לנגיד על ישראל. כיונו בזה שלא יקפיד על שתכף במות שאול לא המליכוהו דמאת ה' היתה זאת וכך אמר ה' בתחילה תרעה את עמי על יהודה וקצת מישראל ואח"ך תהיה נגיד מלך על כל ישראל. מפרשים: בן שלשים שנה דוד במלכו. רמז כי יהודה גימטריא שלשים וכן המלכות נקנית בשלשים מעלות והוא כמספר שם המיוחד גימטריא כ"ו וד' אותיות הם ל'. א"נ הד' רומז למלכות והוא יחוד קבה"ו: לא תבא הנה כי אם הסירך העורים והפסחים וכו'. פירש"י ז"ל מזרעו של אבימלך והיו להם שני צלמים אחד עיור ואחד פסח שנעשו על שם יצחק ויעקב ובפיהם השבועה שנשבע אברהם לאבימלך וכו' ואח"ך כתב ויגע בצנור ובימי דוד כבר סבר עברו הדורות שהוזכרו בשבועה עכ"ד רש"י ז"ל ובפ"ק דסוטה דף יו"ד אמרו הוחלה שבועתו של אבימלך ופירש"י שהם עברו על השבועה תחילה. ולפ"ז א"ש דעל מ"ש רש"י הכא בפירושו שכבר עברו דורות השבועה יש להרגיש דליצחק אמר אבימלך תהי נא אלה בינותנו ואלה חלה על דורות הבאים ומאי קאמר שכבר עברו דורות שהוזכרו בשבועה הרי ביצחק לא הוזכרו דורות אלא אלה סתם. ויש לישב דמסתמא על מ"ש לאברהם אם תשקור לי ולניני ולנכדי סמיך. ותו שאח"ך כתיב ביצחק וישבעו ומצינו לומר דיצחק אע"ה לא רצה לקבל אלה. אבל לפי שיטת הש"ס א"ש דאח"ך ליצחק אמר תהי נא אלה ואלה חלה על דורות הבאים. ובזה א"ש דהם נתנו השבועה בפי הצלמים שעשו נגד יצחק ויעקב. ולאברהם לא עשו רמז כי על האלה של יצחק היו סומכין אך הם פרצו גדר והוחלה. והש"ס נקט קרא דאברהם להיותו בראשונה ומפורש ודוק כי קצרתי: וילך דוד הלוך וגדול וה' אלהי צבאות עמו. אפשר דלא אמר הלוך וגדל אלא הלוך וגדול שלא היה גדל מעט מעט אלא בכל פעם היה תוספת שזה התוספת הוא גדול בעצמו. ועם כל זה היה עניו כמו שהוא העיד על עצמו לא גבה לבי ולא רמו עיני ולא הלכתי בגדולות ובנפלאות ממני. וז"ש הכתוב כאן וה' אלהי צבאות עמו כלומר שהוא היה עניו מרכבה לשכינה מלכות כי היא מדתו. וה' אלהי הצבאות רמז לת"ת נצח והוד עמו שהיה מרכבה לשכינה: וידע דוד כי הכינו ה' למלך וכו'. לפי הפשט פירשו המפרשים שראה מלך צור נטפל לשלוח לבנות לו בית וגוי לא ידע יעבדוהו אז ידע כי הכינו ה' למלך. וגם ממה שאמר לעיל וילך דוד הלוך וגדול והוא היה מרגיש בעצמו כי הולך וגדול מזה ומזה ידע כי הכינו ה' למלך. ועוד אפשר לומר כי הוא היה לו רוח הקדש וגם זכה לנבואה ובזה ידע כי הכינו ה' למלך ונוסף עוד כי נשא ממלכתו בעבור עמו ישראל: ויקח עוד פלגשים וכו'. לפי שהדיוט אסור בפלגש כמ"ש הרמב"ם ז"ל ועתה שהוא מלך גדול וידע כי הכינו ה' למלך לקח פלגשים ולזה הקדים פלגשים שהוא החידוש. מפרשים: ואלה שמות הנולדים לו בירושלם שמוע וכו'. המפרשים דרשו השמות האלו. ואפשר לומר קצת בסגנון אחר שהם רמז לעניני האדם. שמוע כי בהיותו בבטן משמיעין אותו כל התורה ושובב כי בצאתו מרחם יבא לו היצה"ר וילך שובב. ונתן שהקב"ה נותן לו יצה"ט ושלמה שעוסק בתורה תמימה שלמה ונקראת שלום ואז יבחר לעבוד ה' ואלישוע הקב"ה ישעה אליו וישפיע לו שפע. ואם חטא ונפג וביטל עבודת ה' ויפג לבו. יש לו תשובה ויפיע שאם נתעורר והופיע באור התשובה. אלי שמע תחינתו. ואל ידע כי שב בכל לבו ואלי פלט. פלטהו מיצה"ר ומכל גזרות רעות וה' עמו: וישמעו פלשתים כי משחו את דוד למלך וכו' ויעלו כל פלשתים לבקש את דוד וכו'. כי חרה להם שהיה דוד כבוש תחת ידם והיה בידם להמיתו אלא שאכיש כרת עמו ברית וסברו שדוד לא יפר בריתו עמם והיה ראוי שיודיע להם שנמשח למלך ודוד לא יפיר בריתו עמם וכיון שדוד לא עשה כן דעתו להפר בריתו וללחום עמם על כן עלו כלם לבקש דוד. מפרשים: כי נתן אתן את הפלשתים. שאכניע השר למעלה והאומה למטה וז"ש בעל פרצים לשון רבים לשר ולאומה. מפרשים: הסב אל אחריהם וכו'. המפרש בדברי הימים א' סימן י"ד הביא מדרש רז"ל אמרה מדת הדין לפני המקום רבש"ע למה העברת את שאול מלפני דוד אמר לה על שלא המתין לשמואל שבעת ימים כאשר ציוהו אמר לה הקב"ה אנסה עתה את דוד הסב מעליהם וכו' וכל זה שמר דוד:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך