תנ"ך על הפרק - בראשית כו - טור הארוך

תנ"ך על הפרק

בראשית כו

26 / 929
היום

הפרק

יצחק ורבקה בגרר

וַיְהִ֤י רָעָב֙ בָּאָ֔רֶץ מִלְּבַד֙ הָרָעָ֣ב הָרִאשׁ֔וֹן אֲשֶׁ֥ר הָיָ֖ה בִּימֵ֣י אַבְרָהָ֑ם וַיֵּ֧לֶךְ יִצְחָ֛ק אֶל־אֲבִימֶּ֥לֶךְ מֶֽלֶךְ־פְּלִשְׁתִּ֖ים גְּרָֽרָה׃וַיֵּרָ֤א אֵלָיו֙ יְהוָ֔ה וַיֹּ֖אמֶר אַל־תֵּרֵ֣ד מִצְרָ֑יְמָה שְׁכֹ֣ן בָּאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֖ר אֹמַ֥ר אֵלֶֽיךָ׃גּ֚וּר בָּאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את וְאֶֽהְיֶ֥ה עִמְּךָ֖ וַאֲבָרְכֶ֑ךָּ כִּֽי־לְךָ֣ וּֽלְזַרְעֲךָ֗ אֶתֵּן֙ אֶת־כָּל־הָֽאֲרָצֹ֣ת הָאֵ֔ל וַהֲקִֽמֹתִי֙ אֶת־הַשְּׁבֻעָ֔ה אֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֖עְתִּי לְאַבְרָהָ֥ם אָבִֽיךָ׃וְהִרְבֵּיתִ֤י אֶֽת־זַרְעֲךָ֙ כְּכוֹכְבֵ֣י הַשָּׁמַ֔יִם וְנָתַתִּ֣י לְזַרְעֲךָ֔ אֵ֥ת כָּל־הָאֲרָצֹ֖ת הָאֵ֑ל וְהִתְבָּרֲכ֣וּ בְזַרְעֲךָ֔ כֹּ֖ל גּוֹיֵ֥י הָאָֽרֶץ׃עֵ֕קֶב אֲשֶׁר־שָׁמַ֥ע אַבְרָהָ֖ם בְּקֹלִ֑י וַיִּשְׁמֹר֙ מִשְׁמַרְתִּ֔י מִצְוֺתַ֖י חֻקּוֹתַ֥י וְתוֹרֹתָֽי׃וַיֵּ֥שֶׁב יִצְחָ֖ק בִּגְרָֽר׃וַֽיִּשְׁאֲל֞וּ אַנְשֵׁ֤י הַמָּקוֹם֙ לְאִשְׁתּ֔וֹ וַיֹּ֖אמֶר אֲחֹ֣תִי הִ֑וא כִּ֤י יָרֵא֙ לֵאמֹ֣ר אִשְׁתִּ֔י פֶּן־יַֽהַרְגֻ֜נִי אַנְשֵׁ֤י הַמָּקוֹם֙ עַל־רִבְקָ֔ה כִּֽי־טוֹבַ֥ת מַרְאֶ֖ה הִֽיא׃וַיְהִ֗י כִּ֣י אָֽרְכוּ־ל֥וֹ שָׁם֙ הַיָּמִ֔ים וַיַּשְׁקֵ֗ף אֲבִימֶ֙לֶךְ֙ מֶ֣לֶךְ פְּלִשְׁתִּ֔ים בְּעַ֖ד הַֽחַלּ֑וֹן וַיַּ֗רְא וְהִנֵּ֤ה יִצְחָק֙ מְצַחֵ֔ק אֵ֖ת רִבְקָ֥ה אִשְׁתּֽוֹ׃וַיִּקְרָ֨א אֲבִימֶ֜לֶךְ לְיִצְחָ֗ק וַיֹּ֙אמֶר֙ אַ֣ךְ הִנֵּ֤ה אִשְׁתְּךָ֙ הִ֔וא וְאֵ֥יךְ אָמַ֖רְתָּ אֲחֹ֣תִי הִ֑וא וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ יִצְחָ֔ק כִּ֣י אָמַ֔רְתִּי פֶּן־אָמ֖וּת עָלֶֽיהָ׃וַיֹּ֣אמֶר אֲבִימֶ֔לֶךְ מַה־זֹּ֖את עָשִׂ֣יתָ לָּ֑נוּ כִּ֠מְעַט שָׁכַ֞ב אַחַ֤ד הָעָם֙ אֶת־אִשְׁתֶּ֔ךָ וְהֵבֵאתָ֥ עָלֵ֖ינוּ אָשָֽׁם׃וַיְצַ֣ו אֲבִימֶ֔לֶךְ אֶת־כָּל־הָעָ֖ם לֵאמֹ֑ר הַנֹּגֵ֜עַ בָּאִ֥ישׁ הַזֶּ֛ה וּבְאִשְׁתּ֖וֹ מ֥וֹת יוּמָֽת׃וַיִּזְרַ֤ע יִצְחָק֙ בָּאָ֣רֶץ הַהִ֔וא וַיִּמְצָ֛א בַּשָּׁנָ֥ה הַהִ֖וא מֵאָ֣ה שְׁעָרִ֑ים וַֽיְבָרֲכֵ֖הוּ יְהוָֽה׃וַיִּגְדַּ֖ל הָאִ֑ישׁ וַיֵּ֤לֶךְ הָלוֹךְ֙ וְגָדֵ֔ל עַ֥ד כִּֽי־גָדַ֖ל מְאֹֽד׃וַֽיְהִי־ל֤וֹ מִקְנֵה־צֹאן֙ וּמִקְנֵ֣ה בָקָ֔ר וַעֲבֻדָּ֖ה רַבָּ֑ה וַיְקַנְא֥וּ אֹת֖וֹ פְּלִשְׁתִּֽים׃וְכָל־הַבְּאֵרֹ֗ת אֲשֶׁ֤ר חָֽפְרוּ֙ עַבְדֵ֣י אָבִ֔יו בִּימֵ֖י אַבְרָהָ֣ם אָבִ֑יו סִתְּמ֣וּם פְּלִשְׁתִּ֔ים וַיְמַלְא֖וּם עָפָֽר׃וַיֹּ֥אמֶר אֲבִימֶ֖לֶךְ אֶל־יִצְחָ֑ק לֵ֚ךְ מֵֽעִמָּ֔נוּ כִּֽי־עָצַֽמְתָּ־מִמֶּ֖נּוּ מְאֹֽד׃וַיֵּ֥לֶךְ מִשָּׁ֖ם יִצְחָ֑ק וַיִּ֥חַן בְּנַֽחַל־גְּרָ֖ר וַיֵּ֥שֶׁב שָֽׁם׃וַיָּ֨שָׁב יִצְחָ֜ק וַיַּחְפֹּ֣ר ׀ אֶת־בְּאֵרֹ֣ת הַמַּ֗יִם אֲשֶׁ֤ר חָֽפְרוּ֙ בִּימֵי֙ אַבְרָהָ֣ם אָבִ֔יו וַיְסַתְּמ֣וּם פְּלִשְׁתִּ֔ים אַחֲרֵ֖י מ֣וֹת אַבְרָהָ֑ם וַיִּקְרָ֤א לָהֶן֙ שֵׁמ֔וֹת כַּשֵּׁמֹ֕ת אֲשֶׁר־קָרָ֥א לָהֶ֖ן אָבִֽיו׃וַיַּחְפְּר֥וּ עַבְדֵֽי־יִצְחָ֖ק בַּנָּ֑חַל וַיִּ֨מְצְאוּ־שָׁ֔ם בְּאֵ֖ר מַ֥יִם חַיִּֽים׃וַיָּרִ֜יבוּ רֹעֵ֣י גְרָ֗ר עִם־רֹעֵ֥י יִצְחָ֛ק לֵאמֹ֖ר לָ֣נוּ הַמָּ֑יִם וַיִּקְרָ֤א שֵֽׁם־הַבְּאֵר֙ עֵ֔שֶׂק כִּ֥י הִֽתְעַשְּׂק֖וּ עִמּֽוֹ׃וַֽיַּחְפְּרוּ֙ בְּאֵ֣ר אַחֶ֔רֶת וַיָּרִ֖יבוּ גַּם־עָלֶ֑יהָ וַיִּקְרָ֥א שְׁמָ֖הּ שִׂטְנָֽה׃וַיַּעְתֵּ֣ק מִשָּׁ֗ם וַיַּחְפֹּר֙ בְּאֵ֣ר אַחֶ֔רֶת וְלֹ֥א רָב֖וּ עָלֶ֑יהָ וַיִּקְרָ֤א שְׁמָהּ֙ רְחֹב֔וֹת וַיֹּ֗אמֶר כִּֽי־עַתָּ֞ה הִרְחִ֧יב יְהוָ֛ה לָ֖נוּ וּפָרִ֥ינוּ בָאָֽרֶץ׃וַיַּ֥עַל מִשָּׁ֖ם בְּאֵ֥ר שָֽׁבַע׃וַיֵּרָ֨א אֵלָ֤יו יְהוָה֙ בַּלַּ֣יְלָה הַה֔וּא וַיֹּ֕אמֶר אָנֹכִ֕י אֱלֹהֵ֖י אַבְרָהָ֣ם אָבִ֑יךָ אַל־תִּירָא֙ כִּֽי־אִתְּךָ֣ אָנֹ֔כִי וּבֵֽרַכְתִּ֙יךָ֙ וְהִרְבֵּיתִ֣י אֶֽת־זַרְעֲךָ֔ בַּעֲב֖וּר אַבְרָהָ֥ם עַבְדִּֽי׃וַיִּ֧בֶן שָׁ֣ם מִזְבֵּ֗חַ וַיִּקְרָא֙ בְּשֵׁ֣ם יְהוָ֔ה וַיֶּט־שָׁ֖ם אָהֳל֑וֹ וַיִּכְרוּ־שָׁ֥ם עַבְדֵי־יִצְחָ֖ק בְּאֵֽר׃וַאֲבִימֶ֕לֶךְ הָלַ֥ךְ אֵלָ֖יו מִגְּרָ֑ר וַאֲחֻזַּת֙ מֵֽרֵעֵ֔הוּ וּפִיכֹ֖ל שַׂר־צְבָאֽוֹ׃וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ יִצְחָ֔ק מַדּ֖וּעַ בָּאתֶ֣ם אֵלָ֑י וְאַתֶּם֙ שְׂנֵאתֶ֣ם אֹתִ֔י וַתְּשַׁלְּח֖וּנִי מֵאִתְּכֶֽם׃וַיֹּאמְר֗וּ רָא֣וֹ רָאִינוּ֮ כִּֽי־הָיָ֣ה יְהוָ֣ה ׀ עִמָּךְ֒ וַנֹּ֗אמֶר תְּהִ֨י נָ֥א אָלָ֛ה בֵּינוֹתֵ֖ינוּ בֵּינֵ֣ינוּ וּבֵינֶ֑ךָ וְנִכְרְתָ֥ה בְרִ֖ית עִמָּֽךְ׃אִם־תַּעֲשֵׂ֨ה עִמָּ֜נוּ רָעָ֗ה כַּאֲשֶׁר֙ לֹ֣א נְגַֽעֲנ֔וּךָ וְכַאֲשֶׁ֨ר עָשִׂ֤ינוּ עִמְּךָ֙ רַק־ט֔וֹב וַנְּשַׁלֵּֽחֲךָ֖ בְּשָׁל֑וֹם אַתָּ֥ה עַתָּ֖ה בְּר֥וּךְ יְהוָֽה׃וַיַּ֤עַשׂ לָהֶם֙ מִשְׁתֶּ֔ה וַיֹּאכְל֖וּ וַיִּשְׁתּֽוּ׃וַיַּשְׁכִּ֣ימוּ בַבֹּ֔קֶר וַיִּשָּׁבְע֖וּ אִ֣ישׁ לְאָחִ֑יו וַיְשַׁלְּחֵ֣ם יִצְחָ֔ק וַיֵּלְכ֥וּ מֵאִתּ֖וֹ בְּשָׁלֽוֹם׃וַיְהִ֣י ׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא וַיָּבֹ֙אוּ֙ עַבְדֵ֣י יִצְחָ֔ק וַיַּגִּ֣דוּ ל֔וֹ עַל־אֹד֥וֹת הַבְּאֵ֖ר אֲשֶׁ֣ר חָפָ֑רוּ וַיֹּ֥אמְרוּ ל֖וֹ מָצָ֥אנוּ מָֽיִם׃וַיִּקְרָ֥א אֹתָ֖הּ שִׁבְעָ֑ה עַל־כֵּ֤ן שֵׁם־הָעִיר֙ בְּאֵ֣ר שֶׁ֔בַע עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃וַיְהִ֤י עֵשָׂו֙ בֶּן־אַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֔ה וַיִּקַּ֤ח אִשָּׁה֙ אֶת־יְהוּדִ֔ית בַּת־בְּאֵרִ֖י הַֽחִתִּ֑י וְאֶת־בָּ֣שְׂמַ֔ת בַּת־אֵילֹ֖ן הַֽחִתִּֽי׃וַתִּהְיֶ֖יןָ מֹ֣רַת ר֑וּחַ לְיִצְחָ֖ק וּלְרִבְקָֽה׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק

מלבד הרעב הראשון. כתב הרמב"ן אולי לא היה רעב בעולם עד אברהם על כי מונה הכתוב ממנו כי מה צורך להזכירו עתה. ויתכן כי לכך הזכירו כי היו זוכרים אותו ואומרי' שבעבורו ירד אברהם למצרים ושם נעשה לו כבוד גדול ולכך היה חפץ יצחק לילך בדרך אבותיו עד שנא' לו אל תרד מצרימה וטעם המניעה כמו שפי' רש"י שאמר לו הב"ה אתה עולה תמימה ואין חוצה לארץ כדאי לך. ומה שפי' רש"י לקמן ויזרע יצחק בארץ ההיא אע"פ שאינה חשובה כארץ ישראל פי' שאינה חשובה כעיקר ארץ ישראל אבל לעולם מארץ ישראל היתה. וי"מ שלכך מנעו מלירד מצרימה לפי שכבר נגזרה גזירת השעבוד ואלו היה יורד שם לא היה יכול לצאת משם עד קץ. וכתב הרמב"ן כי גם זה סימן לבנים כי גלות אברהם למצרים מפני הרעב סימן לבניו שיגלו שם ולכתו אל אבימלך לא היה גלות כי שם היה יושב ברצונו אבל ירידתו של יצחק מפני הרעב רומז לגלות כי גלה ממקומו בעל כרחו וגלותו היה לארץ פלשתים שהיא ארץ מגורי אבותיו ורומז לגלות בבל שהיה מקום מגורי אבותינו שהיו בארץ כשדים והגלות ההוא דומה למעשה יצחק כאשר לא לקחו אשתו ולא היה לו שם רק פחד וגלות ומתחלה אמר הנוגע באיש הזה ובאשתו מות יומת וחזר בו ואמר לך מעמנו ואחר כן חזרו אליו בברית כך גלות בבל גלו שם מפני זלעפות רעב ולא עבדוה ולא ענום אלא היו גדוליהם שרים למלכות ואחרי כן אמרו מי בכם מכל עמו יהי אלקיו עמו ויעל והזהירו עליהם שרי עבר הנהר והפחות ואחרי כן בטלו הבנין ואחרי כן חזרו ונתנו רשות בבנין: וילך יצחק אל אבימלך. אפשר כי הוא אבימלך שהיה בימי אברהם או שכל מלך פלשתים בעת ההיא יקרא אבימלך וכן בימי דוד נקרא אבימלך ובעבור כי היה דעתו לרדת למצרים הלך לאבימלך אולי ייטיב עמו ואבימלך בעבור הברית לא נגע בו ולא בביתו כלל אלא שאנשי המקום בקשו ממנו דרך שאלה על אשתו ואמר אחותי היא ואעפ"כ לא נגע בה המלך ולא איש מאנשיו כי היו נזכרים מענין אברהם ולכך אמר לו כמעט שכב אחד העם אע"פ שנזהרנו שלא נגענו בה אבל קרוב הי' שיכשל בה אחד מאנשי הארץ והיית מביא עלינו חטא כאשר עשה אביך: שכון בארץ אשר אומר אליך. פי' הרמב"ן שאין זה ענין שיאמר לו בפעם אחת שכון בארץ אשר אומר אליך ומיד אחריו גור בארץ הזאת אלא כך פירושו אל תרד מצרימה ושכון בארץ אשר אומר אליך בכל פעם ופעם על פי ה' תחנה וגור עתה בארץ הזאת בארץ פלשתים כי לך ולזרעך אתננה ויתכן שיהיה וירא אליו מוקדם כי קודם צאתם מן המקום נאמר לו אל תרד מצרימה שכון בארץ אשר אומר אליך בהיותך שם וגור בארץ כנען עתה שכוללת ארצות רבים כי לך ולזרעך אתננה והיה נוסע ממקומו מפני הרעב ללכת בכל ארצות כנען לשכן בכל אשר יאמר לו ובבאו לגרר נאמר לו כאן תשב ולא הוצרך לפרש כי ידוע שלא עבר על מצות השם: והקימותי את השבועה אשר נשבעתי לאברהם אביך. אין הב"ה צריך להבטיחו שלא יעבור על שבועתו כי דבר פשוט הוא שלא יעבור ואין לאברהם זרע אחר לקיים בו השבועה אלא ביצחק כי עליו נכרת הברית אע"פ שביעקב הוצרך לומר כן היינו מפני שבא לומר שיתקיים בו השבועה ולא בעשו אלא פי' והקמותי הוא לשון שבועה שנשבע לו וזהו שנ' אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב ולא מצינו שנשבע ליצחק אלא הכא אע"פ שלא היה צריך כי תספיק שבועה שנשבע לאביו עשה הב"ה כן כדי לכרות ברית עם כל אחד ואחד מהאבות להרבו' כבוד ולהודיע שכל אחד היה ראוי לכך. ויתכן עוד שהוסיף ליצחק בשבועה הזאת שיתקיים ביצחק עצמו השבועה שנשבע לאברהם אביו שיהי' הוא ברכה בעמים כאשר אמר לאברהם והתברכו בזרעך כל גויי הארץ ויהיה פי' הכתוב והקימותי בך את השבוע' אשר נשבעתי לאברהם אביך פי' אתה תהיה ברכה בעמים וכן אמר עוד ביעקב ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך: עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמר משמרתי. פירש"י כגון גזירות להרחקה שניות לעריות ושבות לשבת. וכתב הרמב"ן א"כ לדעת רבותינו קיים אברהם כל התורה וקשה א"כ היאך הקים יעקב מצבה ונשא שתי אחיות ועמרם נשא דודתו ומשה הקים שתים עשרה מצבות שכיון שאבותיהם קיימו התורה גם למדוה לבניהם כדכתיב למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו אע"פ שהיינו יכולים לפרש משמרתי שניות לעריות שמסר לבני נח ומצותי גזל ושפיכות דמים חקותי אבר מן החי וכלאים של הרבעת בהמה והרכבת אילן ותורותי דינין ואסור ע"ז שבכל אלו נצטוו עליהם בני נח והוא הוסיף בהם לשמור דקדוקים וחומרות שבהם ומה שדרשו ביעקב ששמר השבת וקבע תחומין שאני שבת ששקולה כנגד כל המצות שהיא מעידה על מעשה בראשית מ"מ נראה מדעת רז"ל שאברהם קיים כל התורה כולה ברוח הקודש בטעמיה ובדקדקיה ושמר כולה כמי שאינו מצווה ועושה ולא שמר אותה אלא בארץ בלבד ויעקב בחוצה לארץ נשא שתי אחיות וכן עמרם כי המצות משפט לאלקי הארץ הם אע"פ כי הוזהרנו בחובת הגוף בכל מקום והמצבה מצוה שנתחדש בזמן ידוע כמו שדרז"ל אשר שנא ה' אלקיך ששנאה אחרי היותה אהובה בימי האבות וביוסף דרז"ל שהיה שומר את השבת במצרים מפני שהיא שקולה כנגד כל המצות לפי שהיא עדות על חדוש העולם והיה עושה כן ללמד לבניו אמונת בריאת העולם להוציא מלב עובדי ע"ז. ועל דרך הפשט משמרתי אמונת האלהות שהאמין בשם המיוחד ושמר זאת המשמרת בלבו וחלק בה על ע"ז וקרא בשם ה' להשיב רבים לעבודתו מצותי בכל אשר צוהו בלך לך מארצך ועולת בנו וגרושת האמה ואת בנה וחוקותי ללכת בדרכי השם להיות רחום וחנון עושה משפט וצדקה ולצוות את בניו ואת ביתו אחריו ותורותי המילה בעצמו ובבניו ועבדיו ומצות בני נח כולם הם תורה להם: ויאמר אחותי היא. ועל הבנים לא שאלו לו אמרו אולי הם בני אשה אחרת: והנה יצחק מצחק את רבקה אשתו. אע"פ שאסור לשמש ביום וליכא למימר דבבית אפל היה שהרי ראה אותו. וי"ל דתלמיד חכם מאפיל בטליתו ושרי. וי"מ מפני שראה החלון סגור ביום הבין שעשאו כדי להאפיל ולשמש מטתו ומיהו תימה היאך שמש מטתו בשני רעבון וי"ל כיון שהיה לו שובע ואין יהודי אחר בעולם שיצטער עליו שרי ומהאי מעמא נמי שמש לוי כדאמרינן שיוכבד נולדה בין החומות ויוסף לא שמש אע"פ שהיה לו שובע שהיה מצטער על רעבון אחיו ובית אביו: ויהי לו מקנה צאן ומקנה בקר ועבדה רבה. ולא הזכיר כסף וזהב שגדולתו שנתגדל בה בארץ ההיא שנתקנאו בה בשבילה היתה במקנה שאמר לו גם אני שאני המלך אין בביתי כל כך מקנה כמוך וחרפה היא לנו להיות ביתך גדול מביתי לפיכך לך מעמנו על כן מזכיר המקנה: וימצאו שם באר מים חיים. הזכיר מים חיים לפי שרועי גרר נתעוררו על המים בעבור שהבאר בנחל ויתמצו מימי הנחל לתוכו ויתמעטו מימי הנחל ועל כן הזכיר מים חיים לומר שנובע ממקורו ולא יתמעטו בשבילו מימי הנחל: ויקרא שם הבאר עשק. כתב הרמב"ן הכתוב מאריך ענין סיפור הבארות ולכאורה אין בו שום חדוש אבל יש בו ענין נסתר כי בא להודיע דבר עתיד כי באר מים חיים רומז לבית אלקים אשר יעשו בניו של יצחק ועל כן הזכיר באר מים חיים וקורא אותו עשק שרומז לבית ראשון אשר התעשקו עמנו ועשו עמנו כמה מלחמות עד שהחריבוהו והשני קרא שמה שטנה שם קשה מן הראשון והוא הבית השני שקרא שמו בשם הכתוב ובמלכות אחשורוש בתחלת מלכותו כתבו שטנה על אנשי יהודה וכל ימיו היה לנו לשטן עד שהחריבוהו והשלישי קרא אותו רחובות הוא הבית שעתיד ליבנות שיבנה במהרה בימינו והוא יעשה בלי ריב ומצה והאל ירחיב בגבולינו ופרינו בארץ שהכל יעבדנו שכם אחד: אל תירא. בעבור שהבריחו אבימלך מעליו ונתקנאו בו רועי גרר ורבו עמו היה ירא מהם ולכך הבטיחו הב"ה אל תירא ונתן בלב המלך שבא לקראתו לשלום בכבוד גדול: תהי נא אלה בינותינו בינינו ובינך. כפל מלה י"מ שאבימלך לא רצה לישבע באלקי יצחק אמר תהי נא אלה אשר בינותינו פי' שאני רגיל לישבע בה תהי ביני ובינך: אם תעשה עמנו רעה. כתב הרמב"ן מה שפחדו ממנו לא בשביל שהיה ירא שמא יבא יצחק עליו כי גר היה בארצו אלא בשביל שאברהם כרת ברית עמהם לו ולנינו ולנכדו אמרו בעבור שהתרנו הברי' ושלחנו ליצחק מעלינו אולי גם הוא יפר בריתו אתנו ויגרשו זרעו את זרענו מן הארץ ועל כן באו לפייסו. כאשר לא נגענוך. שצוינו עליך כל הנוגע באיש הזה ובאשתו מות יומת: וכאשר עשינו עמך רק טוב. לשמור את שלך בינותינו ואת העם להשמר מכם: ונשלחך בשלום. כי גם בקנאתינו בך לא לקחנו מכל העושר שעשית עמנו על כן בוא נעשה ברית חדשה. ויתכן כי גם שהיה אברהם גדול מאוד ורב כח שהרג ארבעה מלכים והיו בביתו שלש מאות ושמנה עשר איש שולף חרב וע"כ בא אבימלך עמו בברית היה יצחק גדול מאביו ופחד אבימלך פן ילחם בו ויגרשו מארצו: אתה עתה ברוך ה'. פי' אף כי אין לאל ידינו לעשות עמך רעה אבל ישתנה העת בעבור החמס שאתה עושה ותצטרך לשוב אל ארצי ונשיב לך גמולך: ויבאו עבדי יצחק. כתב הרמב"ן הוא האמור למעלה ויכרו שם עבדי יצחק באר כי החלו לחפור אותו ובא המלך בימים ההם וביום הברית ביום לכתם בשרוהו כי מצאו מים. וקרוב בעיני שהוא הבאר שכרה אברהם ונתן לו שבע כבשות לעדה כי סתמוהו פלשתים עם האחרים וישב יצחק ויחפור אותו וקרא לו שם גם הוא כשם שקרא לו אביו: על כן שם העיר באר שבע. פי' על שם הבאר אשר קראוהו כן האב והבן וקראוהו כן על שם השבועה שנשבעו שם ונקראת העיר על שם הבאר. והבאר הזה רומז למשכן שילה ופלשתים סתמוהו כי לקחו הארון וחזרו וחפרו בו כי כן השיבו הארון עם הדורון לאלקים. ור' אברהם פי' שבשביל שני דברים נקראת באר שבע או היא עיר אחרת. ותהיין מרת רוח. נכתב זה להודיענו שלא היו מצויות כל כך בבית יצחק על כן לא גילו על יעקב שבא ליטול הברכות:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך