תנ"ך על הפרק - שמואל א יט - חומת אנך

תנ"ך על הפרק

שמואל א יט

251 / 929
היום

הפרק

וַיְדַבֵּ֣ר שָׁא֗וּל אֶל־יוֹנָתָ֤ן בְּנוֹ֙ וְאֶל־כָּל־עֲבָדָ֔יו לְהָמִ֖ית אֶת־דָּוִ֑ד וִיהֽוֹנָתָן֙ בֶּן־שָׁא֔וּל חָפֵ֥ץ בְּדָוִ֖ד מְאֹֽד׃וַיַּגֵּ֤ד יְהוֹנָתָן֙ לְדָוִ֣ד לֵאמֹ֔ר מְבַקֵּ֛שׁ שָׁא֥וּל אָבִ֖י לַהֲמִיתֶ֑ךָ וְעַתָּה֙ הִשָּֽׁמֶר־נָ֣א בַבֹּ֔קֶר וְיָשַׁבְתָּ֥ בַסֵּ֖תֶר וְנַחְבֵּֽאתָ׃וַאֲנִ֨י אֵצֵ֜א וְעָמַדְתִּ֣י לְיַד־אָבִ֗י בַּשָּׂדֶה֙ אֲשֶׁ֣ר אַתָּ֣ה שָׁ֔ם וַאֲנִ֕י אֲדַבֵּ֥ר בְּךָ֖ אֶל־אָבִ֑י וְרָאִ֥יתִי מָ֖ה וְהִגַּ֥דְתִּי לָֽךְ׃וַיְדַבֵּ֨ר יְהוֹנָתָ֤ן בְּדָוִד֙ ט֔וֹב אֶל־שָׁא֖וּל אָבִ֑יו וַיֹּ֣אמֶר אֵ֠לָיו אַל־יֶחֱטָ֨א הַמֶּ֜לֶךְ בְּעַבְדּ֣וֹ בְדָוִ֗ד כִּ֣י ל֤וֹא חָטָא֙ לָ֔ךְ וְכִ֥י מַעֲשָׂ֖יו טוֹב־לְךָ֥ מְאֹֽד׃וַיָּשֶׂם֩ אֶת־נַפְשׁ֨וֹ בְכַפּ֜וֹ וַיַּ֣ךְ אֶת־הַפְּלִשְׁתִּ֗י וַיַּ֨עַשׂ יְהוָ֜ה תְּשׁוּעָ֤ה גְדוֹלָה֙ לְכָל־יִשְׂרָאֵ֔ל רָאִ֖יתָ וַתִּשְׂמָ֑ח וְלָ֤מָּה תֶֽחֱטָא֙ בְּדָ֣ם נָקִ֔י לְהָמִ֥ית אֶת־דָּוִ֖ד חִנָּֽם׃וַיִּשְׁמַ֥ע שָׁא֖וּל בְּק֣וֹל יְהוֹנָתָ֑ן וַיִּשָּׁבַ֣ע שָׁא֔וּל חַי־יְהוָ֖ה אִם־יוּמָֽת׃וַיִּקְרָ֤א יְהוֹנָתָן֙ לְדָוִ֔ד וַיַּגֶּד־לוֹ֙ יְה֣וֹנָתָ֔ן אֵ֥ת כָּל־הַדְּבָרִ֖ים הָאֵ֑לֶּה וַיָּבֵ֨א יְהוֹנָתָ֤ן אֶת־דָּוִד֙ אֶל־שָׁא֔וּל וַיְהִ֥י לְפָנָ֖יו כְּאֶתְמ֥וֹל שִׁלְשֽׁוֹם׃וַתּ֥וֹסֶף הַמִּלְחָמָ֖ה לִֽהְי֑וֹת וַיֵּצֵ֨א דָוִ֜ד וַיִּלָּ֣חֶם בַּפְּלִשְׁתִּ֗ים וַיַּ֤ךְ בָּהֶם֙ מַכָּ֣ה גְדוֹלָ֔ה וַיָּנֻ֖סוּ מִפָּנָֽיו׃וַתְּהִי֩ ר֨וּחַ יְהוָ֤ה ׀ רָעָה֙ אֶל־שָׁא֔וּל וְהוּא֙ בְּבֵית֣וֹ יוֹשֵׁ֔ב וַחֲנִית֖וֹ בְּיָד֑וֹ וְדָוִ֖ד מְנַגֵּ֥ן בְּיָֽד׃וַיְבַקֵּ֨שׁ שָׁא֜וּל לְהַכּ֤וֹת בַּֽחֲנִית֙ בְּדָוִ֣ד וּבַקִּ֔יר וַיִּפְטַר֙ מִפְּנֵ֣י שָׁא֔וּל וַיַּ֥ךְ אֶֽת־הַחֲנִ֖ית בַּקִּ֑יר וְדָוִ֛ד נָ֥ס וַיִּמָּלֵ֖ט בַּלַּ֥יְלָה הֽוּא׃וַיִּשְׁלַח֩ שָׁא֨וּל מַלְאָכִ֜ים אֶל־בֵּ֤ית דָּוִד֙ לְשָׁמְר֔וֹ וְלַהֲמִית֖וֹ בַּבֹּ֑קֶר וַתַּגֵּ֣ד לְדָוִ֗ד מִיכַ֤ל אִשְׁתּוֹ֙ לֵאמֹ֔ר אִם־אֵ֨ינְךָ֜ מְמַלֵּ֤ט אֶֽת־נַפְשְׁךָ֙ הַלַּ֔יְלָה מָחָ֖ר אַתָּ֥ה מוּמָֽת׃וַתֹּ֧רֶד מִיכַ֛ל אֶת־דָּוִ֖ד בְּעַ֣ד הַחַלּ֑וֹן וַיֵּ֥לֶךְ וַיִּבְרַ֖ח וַיִּמָּלֵֽט׃וַתִּקַּ֨ח מִיכַ֜ל אֶת־הַתְּרָפִ֗ים וַתָּ֙שֶׂם֙ אֶל־הַמִּטָּ֔ה וְאֵת֙ כְּבִ֣יר הָֽעִזִּ֔ים שָׂ֖מָה מְרַֽאֲשֹׁתָ֑יו וַתְּכַ֖ס בַּבָּֽגֶד׃וַיִּשְׁלַ֥ח שָׁא֛וּל מַלְאָכִ֖ים לָקַ֣חַת אֶת־דָּוִ֑ד וַתֹּ֖אמֶר חֹלֶ֥ה הֽוּא׃וַיִּשְׁלַ֤ח שָׁאוּל֙ אֶת־הַמַּלְאָכִ֔ים לִרְא֥וֹת אֶת־דָּוִ֖ד לֵאמֹ֑ר הַעֲל֨וּ אֹת֧וֹ בַמִּטָּ֛ה אֵלַ֖י לַהֲמִתֽוֹ׃וַיָּבֹ֙אוּ֙ הַמַּלְאָכִ֔ים וְהִנֵּ֥ה הַתְּרָפִ֖ים אֶל־הַמִּטָּ֑ה וּכְבִ֥יר הָעִזִּ֖ים מְרַאֲשֹׁתָֽיו׃וַיֹּ֨אמֶר שָׁא֜וּל אֶל־מִיכַ֗ל לָ֤מָּה כָּ֙כָה֙ רִמִּיתִ֔נִי וַתְּשַׁלְּחִ֥י אֶת־אֹיְבִ֖י וַיִּמָּלֵ֑ט וַתֹּ֤אמֶר מִיכַל֙ אֶל־שָׁא֔וּל הוּא־אָמַ֥ר אֵלַ֛י שַׁלְּחִ֖נִי לָמָ֥ה אֲמִיתֵֽךְ׃וְדָוִ֨ד בָּרַ֜ח וַיִּמָּלֵ֗ט וַיָּבֹ֤א אֶל־שְׁמוּאֵל֙ הָרָמָ֔תָה וַיַּ֨גֶּד־ל֔וֹ אֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר עָֽשָׂה־ל֖וֹ שָׁא֑וּל וַיֵּ֤לֶךְ הוּא֙ וּשְׁמוּאֵ֔ל וַיֵּשְׁב֖וּבנויתבְּנָֽיוֹת׃וַיֻּגַּ֥ד לְשָׁא֖וּל לֵאמֹ֑ר הִנֵּ֣ה דָוִ֔דבנויתבְּנָי֖וֹתבָּרָמָֽה׃וַיִּשְׁלַ֨ח שָׁא֣וּל מַלְאָכִים֮ לָקַ֣חַת אֶת־דָּוִד֒ וַיַּ֗רְא אֶֽת־לַהֲקַ֤ת הַנְּבִיאִים֙ נִבְּאִ֔ים וּשְׁמוּאֵ֕ל עֹמֵ֥ד נִצָּ֖ב עֲלֵיהֶ֑ם וַתְּהִ֞י עַֽל־מַלְאֲכֵ֤י שָׁאוּל֙ ר֣וּחַ אֱלֹהִ֔ים וַיִּֽתְנַבְּא֖וּ גַּם־הֵֽמָּה׃וַיַּגִּ֣דוּ לְשָׁא֗וּל וַיִּשְׁלַח֙ מַלְאָכִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וַיִּֽתְנַבְּא֖וּ גַּם־הֵ֑מָּה וַיֹּ֣סֶף שָׁא֗וּל וַיִּשְׁלַח֙ מַלְאָכִ֣ים שְׁלִשִׁ֔ים וַיִּֽתְנַבְּא֖וּ גַּם־הֵֽמָּה׃וַיֵּ֨לֶךְ גַּם־ה֜וּא הָרָמָ֗תָה וַיָּבֹא֙ עַד־בּ֤וֹר הַגָּדוֹל֙ אֲשֶׁ֣ר בַּשֶּׂ֔כוּ וַיִּשְׁאַ֣ל וַיֹּ֔אמֶר אֵיפֹ֥ה שְׁמוּאֵ֖ל וְדָוִ֑ד וַיֹּ֕אמֶר הִנֵּ֖הבנויתבְּנָי֥וֹתבָּרָמָֽה׃וַיֵּ֣לֶךְ שָׁ֔ם אֶל־נויתנָי֖וֹתבָּרָמָ֑ה וַתְּהִי֩ עָלָ֨יו גַּם־ה֜וּא ר֣וּחַ אֱלֹהִ֗ים וַיֵּ֤לֶךְ הָלוֹךְ֙ וַיִּתְנַבֵּ֔א עַד־בֹּא֖וֹבנויתבְּנָי֥וֹתבָּרָמָֽה׃וַיִּפְשַׁ֨ט גַּם־ה֜וּא בְּגָדָ֗יו וַיִּתְנַבֵּ֤א גַם־הוּא֙ לִפְנֵ֣י שְׁמוּאֵ֔ל וַיִּפֹּ֣ל עָרֹ֔ם כָּל־הַיּ֥וֹם הַה֖וּא וְכָל־הַלָּ֑יְלָה עַל־כֵּן֙ יֹֽאמְר֔וּ הֲגַ֥ם שָׁא֖וּל בַּנְּבִיאִֽם׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק

וידבר שאול אל יונתן בנו וכו' ויהונתן בן שאול חפץ בדוד מאד. ויש להבין דברישא אמר וידבר שאול אל יונתן ובתוך כדי דיבור כתיב ויהונתן בן שאול. ואפשר לומר במ"ש הרב גט פשוט ז"ל סימן קכ"ט ס"ק קכ"א דהוסיפו יוד בשם דויד וה' בשם יהונתן לרמוז דשם י"ה ביניהם כאיש ואשה וז"ש נפלאת אהבתך לי מאהבת נשים עכ"ד וזה רמז דשאול דיבר אל יונתן וכו' להמית את דוד אך לא הועיל וז"ש ויהונתן בן שאול כתיב יהונתן בתוספת ה"א לרמוז שהוסיף ה' בשמו לאהוב אותו ושם י"ה ביניהם ולזה הגם שהוא בן שאול השונא לדוד הוא חפץ בדוד מאד ולזה הגיד לו כי כרתו ברית שניהם ועשה מעשה להוסיף בשמו ה"א ויהיה יהונתן: ויגד יהונתן לדוד לאמר. אפשר דהכונה דאם לא היה חפץ בדוד מאד שלזה נקרא יהונתן הגם שהוא לא היה שולח יד בדוד להמיתו כי אין בו עון והוא מחוייב שלא לשמוע לאביו כמשז"ל בריש יבמות יכול שאם א"ל חלל שבת שישמע לו ת"ל אני ה'. אמנם לא היה משתדל בהצלתו. אך מצד אהבה הגיד לו לשמור עצמו וז"ש ויגד יהונתן לדוד לאמר מסיבה שנקרא יהונתן לאהבה עצמית הגיד לו לאמר באמירה מפורשת ומבוררת:מבקש שאול אבי להמיתך. הזכיר לו שאול ולא הספיק לומר אבי לבד כלומר פקח עיניך דהוא שאול מלך ויעשה כל טצדקי למצוא אותך בכח מלכותו ולכך צריך להשמר וליסתר יפה יפה שלא ימצאך. או יהיה כונתו להפך שלא יצטער ויפול לבו לומר אנה מפניו אברח לז"א דע כי שאול לבד הוא מבקש להמיתך אבל עבדיו ושריו אינם מסכימים על זה שכלם אוהביך אבל מ"מ תהיה מעלומי העי"ן הלא דוד מסתתר. מפרשים. ויש להוסיף דגם ששאול הוא שונא גמור בהיותו אבי וידעו שאני אוהב אותך ימנעו לקיים ציוויו. וממה שאמר יונתן שאול אבי ונכתב בספר יש להוכיח דלא כמ"ש הרב הגדול מהר"י רוזאניס ז"ל בספר המשובח פרשת דרכים דף ל"ו דהגם דשרי לומר מורי פלוני מ"מ אסור לומר פלוני מורי וכתב זה בשם רבותיו ז"ל והרי יונתן אמר שאול אבי ומוכח שאין חילוק ושרי לומר פלוני מורי וכבר כתבתי בזה בספרי הקטן פתח עינים בברכות על דף ד' ע"ש: בשדה אשר אתה שם. אפשר דבא לומר מכאן תראה שלא יש פחד הרבה וכפירוש שני של המפרשים שכתבנו בסמוך דדוקא שאול לבדו השונא וכל השרים אהבוך וידעו כי אני אוהבך ביותר והראיה שלמחר נטייל בשדה עצמו אשר אתה שם: אל יחטא המלך בעבדו בדוד. אפשר שאמר כן לומר בעבדו הגם שאינו דוד כי הוא עבד נאמן בתכלית בדוד שהוא ת"ח דסלקא ליה שמעתתא אליבא דהלכתא וה' עמו על דרך שדרשו רז"ל על פסוק ומדוע לא יראתם לדבר בעבדי במשה:וכי מעשיו טוב לך מאד. אפשר דהכי פירושו וכל מעשיו הרבים כלם כאחד הם יחוד אחד טוב לך מאד מצדו. ואם נמשך מזה דנצטערת על אשר אמרו המשחקות שאול באלפיו ודוד ברבבותיו הוא לא חטא לך. וישם את נפשו בכפו ויך את הפלשתי וקרוב הדבר למוסר עצמו על קדוש ה' כי קנא לה' ומוסר עצמו על קדוש ה' נתקן בכל אבריו וכמ"ש מהר"ם אלשיך ז"ל על פנחס. ויעש ה' תשועה גדולה לכל ישראל ומגלגלין זכות על ידי זכאי והיה נס מפורסם ראית ותשמח ומכל זה נראה דחשוב מאד לפני ה':ולמה תחטא וכו'. והפשט הוא דהיה לו כבוד גדול בשמים ובארץ ולא נכון להרע לגברא דמאריה סייעיה ובפרט כי לא חטא. ובסתום חכמה מודיעו ברמז כי י"ה עמו ולא יכול לו ואדרבא הוא מסתכן בדבר: וישמע שאול בקול יהונתן. אפשר וישמע שאול שהבין עומק דבריו וישבע שאול שנשבע לכוף את יצרו חי ה' אם יומת לא על ידי ולא על ידי שלוחי כמ"ש המפרשים ז"ל: ותוסף המלחמה וכו'. יען שראו מה שעשה דוד לכרות ערלתם ואינו מנהג לעשות בשנאים ושאול ציוה לחתוך ק' ערלות פלשתים שגלית נולד ממאה שבאו על ערפה אמו וגרמו שילד גלית. מפרשים: ודוד מנגן ביד. פירש בספר לקוטי תורה שהיה לו י"ד עתים טובות ואפשר לרמוז כי דוד גימטריא י"ד והמפרשים פירשו שר"ל מנגן ביד בכל כחו שיצא הניגון טוב להעביר הרוח רעה מעל שאול. ובתקוני הזהר הקדוש סוף דף ז"ך דפוס קושטא רמז על פסוק זה ודוד מנגן בי"ד סתרי תורה ע"ש: למה ככה רימתני ותשלחי את אויבי. פירוש שאמרת שהוא חולה ונתת התרפים וכביר העזים במטה וכל זה רמאות ולעג. והעיקר ותשלחי את אויבי. והיא השיבה הוא אמר אלי כלומר הוא ציוה לעשות כל המרמות האלה. וגם אמר שלחני למה אמיתך והוכרחתי מאימות מות לעשות ולא מלבי: ויגד לו את כל אשר עשה לו שאול. ושמואל הע"ה לא השיבו וסתמו כפירושו דודאי לא יוכל לו ומה שמשח לו למלך ודאי יתקיים. ורז"ל אמרו שלמד דוד עם שמואל אותה הלילה מה שאין תלמיד ותיק לומד בק' שנה. ובא וראה קדושת דוד המלך שבהיותו מסוכן למות נתעסק כל כך בלימוד: הגם שאול בנביאים. כי היה לו רוח רעה ואלים כח שמואל לדחות כח הסט"א ולשרות בו הנבואה וזוהי התמיהא:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך