תנ"ך על הפרק - בראשית כה - טור הארוך

תנ"ך על הפרק

בראשית כה

25 / 929
היום

הפרק

פטירת אברהם, תולדותיו, לידת יעקב ועשו, מכירת הבכורה

וַיֹּ֧סֶף אַבְרָהָ֛ם וַיִּקַּ֥ח אִשָּׁ֖ה וּשְׁמָ֥הּ קְטוּרָֽה׃וַתֵּ֣לֶד ל֗וֹ אֶת־זִמְרָן֙ וְאֶת־יָקְשָׁ֔ן וְאֶת־מְדָ֖ן וְאֶת־מִדְיָ֑ן וְאֶת־יִשְׁבָּ֖ק וְאֶת־שֽׁוּחַ׃וְיָקְשָׁ֣ן יָלַ֔ד אֶת־שְׁבָ֖א וְאֶת־דְּדָ֑ן וּבְנֵ֣י דְדָ֔ן הָי֛וּ אַשּׁוּרִ֥ם וּלְטוּשִׁ֖ים וּלְאֻמִּֽים׃וּבְנֵ֣י מִדְיָ֗ן עֵיפָ֤ה וָעֵ֙פֶר֙ וַחֲנֹ֔ךְ וַאֲבִידָ֖ע וְאֶלְדָּעָ֑ה כָּל־אֵ֖לֶּה בְּנֵ֥י קְטוּרָֽה׃וַיִּתֵּ֧ן אַבְרָהָ֛ם אֶת־כָּל־אֲשֶׁר־ל֖וֹ לְיִצְחָֽק׃וְלִבְנֵ֤י הַפִּֽילַגְשִׁים֙ אֲשֶׁ֣ר לְאַבְרָהָ֔ם נָתַ֥ן אַבְרָהָ֖ם מַתָּנֹ֑ת וַֽיְשַׁלְּחֵ֞ם מֵעַ֨ל יִצְחָ֤ק בְּנוֹ֙ בְּעוֹדֶ֣נּוּ חַ֔י קֵ֖דְמָה אֶל־אֶ֥רֶץ קֶֽדֶם׃וְאֵ֗לֶּה יְמֵ֛י שְׁנֵֽי־חַיֵּ֥י אַבְרָהָ֖ם אֲשֶׁר־חָ֑י מְאַ֥ת שָׁנָ֛ה וְשִׁבְעִ֥ים שָׁנָ֖ה וְחָמֵ֥שׁ שָׁנִֽים׃וַיִּגְוַ֨ע וַיָּ֧מָת אַבְרָהָ֛ם בְּשֵׂיבָ֥ה טוֹבָ֖ה זָקֵ֣ן וְשָׂבֵ֑עַ וַיֵּאָ֖סֶף אֶל־עַמָּֽיו׃וַיִּקְבְּר֨וּ אֹת֜וֹ יִצְחָ֤ק וְיִשְׁמָעֵאל֙ בָּנָ֔יו אֶל־מְעָרַ֖ת הַמַּכְפֵּלָ֑ה אֶל־שְׂדֵ֞ה עֶפְרֹ֤ן בֶּן־צֹ֙חַר֙ הַֽחִתִּ֔י אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֥י מַמְרֵֽא׃הַשָּׂדֶ֛ה אֲשֶׁר־קָנָ֥ה אַבְרָהָ֖ם מֵאֵ֣ת בְּנֵי־חֵ֑ת שָׁ֛מָּה קֻבַּ֥ר אַבְרָהָ֖ם וְשָׂרָ֥ה אִשְׁתּֽוֹ׃וַיְהִ֗י אַחֲרֵי֙ מ֣וֹת אַבְרָהָ֔ם וַיְבָ֥רֶךְ אֱלֹהִ֖ים אֶת־יִצְחָ֣ק בְּנ֑וֹ וַיֵּ֣שֶׁב יִצְחָ֔ק עִם־בְּאֵ֥ר לַחַ֖י רֹאִֽי׃וְאֵ֛לֶּה תֹּלְדֹ֥ת יִשְׁמָעֵ֖אל בֶּן־אַבְרָהָ֑ם אֲשֶׁ֨ר יָלְדָ֜ה הָגָ֧ר הַמִּצְרִ֛ית שִׁפְחַ֥ת שָׂרָ֖ה לְאַבְרָהָֽם׃וְאֵ֗לֶּה שְׁמוֹת֙ בְּנֵ֣י יִשְׁמָעֵ֔אל בִּשְׁמֹתָ֖ם לְתוֹלְדֹתָ֑ם בְּכֹ֤ר יִשְׁמָעֵאל֙ נְבָיֹ֔ת וְקֵדָ֥ר וְאַדְבְּאֵ֖ל וּמִבְשָֽׂם׃וּמִשְׁמָ֥ע וְדוּמָ֖ה וּמַשָּֽׂא׃חֲדַ֣ד וְתֵימָ֔א יְט֥וּר נָפִ֖ישׁ וָקֵֽדְמָה׃אֵ֣לֶּה הֵ֞ם בְּנֵ֤י יִשְׁמָעֵאל֙ וְאֵ֣לֶּה שְׁמֹתָ֔ם בְּחַצְרֵיהֶ֖ם וּבְטִֽירֹתָ֑ם שְׁנֵים־עָשָׂ֥ר נְשִׂיאִ֖ם לְאֻמֹּתָֽם׃וְאֵ֗לֶּה שְׁנֵי֙ חַיֵּ֣י יִשְׁמָעֵ֔אל מְאַ֥ת שָׁנָ֛ה וּשְׁלֹשִׁ֥ים שָׁנָ֖ה וְשֶׁ֣בַע שָׁנִ֑ים וַיִּגְוַ֣ע וַיָּ֔מָת וַיֵּאָ֖סֶף אֶל־עַמָּֽיו׃וַיִּשְׁכְּנ֨וּ מֵֽחֲוִילָ֜ה עַד־שׁ֗וּר אֲשֶׁר֙ עַל־פְּנֵ֣י מִצְרַ֔יִם בֹּאֲכָ֖ה אַשּׁ֑וּרָה עַל־פְּנֵ֥י כָל־אֶחָ֖יו נָפָֽל׃וְאֵ֛לֶּה תּוֹלְדֹ֥ת יִצְחָ֖ק בֶּן־אַבְרָהָ֑ם אַבְרָהָ֖ם הוֹלִ֥יד אֶת־יִצְחָֽק׃וַיְהִ֤י יִצְחָק֙ בֶּן־אַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֔ה בְּקַחְתּ֣וֹ אֶת־רִבְקָ֗ה בַּת־בְּתוּאֵל֙ הָֽאֲרַמִּ֔י מִפַּדַּ֖ן אֲרָ֑ם אֲח֛וֹת לָבָ֥ן הָאֲרַמִּ֖י ל֥וֹ לְאִשָּֽׁה׃וַיֶּעְתַּ֨ר יִצְחָ֤ק לַֽיהוָה֙ לְנֹ֣כַח אִשְׁתּ֔וֹ כִּ֥י עֲקָרָ֖ה הִ֑וא וַיֵּעָ֤תֶר לוֹ֙ יְהוָ֔ה וַתַּ֖הַר רִבְקָ֥ה אִשְׁתּֽוֹ׃וַיִּתְרֹֽצֲצ֤וּ הַבָּנִים֙ בְּקִרְבָּ֔הּ וַתֹּ֣אמֶר אִם־כֵּ֔ן לָ֥מָּה זֶּ֖ה אָנֹ֑כִי וַתֵּ֖לֶךְ לִדְרֹ֥שׁ אֶת־יְהוָֽה׃וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה לָ֗הּ שְׁנֵ֤יגייםגוֹיִם֙בְּבִטְנֵ֔ךְ וּשְׁנֵ֣י לְאֻמִּ֔ים מִמֵּעַ֖יִךְ יִפָּרֵ֑דוּ וּלְאֹם֙ מִלְאֹ֣ם יֶֽאֱמָ֔ץ וְרַ֖ב יַעֲבֹ֥ד צָעִֽיר׃וַיִּמְלְא֥וּ יָמֶ֖יהָ לָלֶ֑דֶת וְהִנֵּ֥ה תוֹמִ֖ם בְּבִטְנָֽהּ׃וַיֵּצֵ֤א הָרִאשׁוֹן֙ אַדְמוֹנִ֔י כֻּלּ֖וֹ כְּאַדֶּ֣רֶת שֵׂעָ֑ר וַיִּקְרְא֥וּ שְׁמ֖וֹ עֵשָֽׂו׃וְאַֽחֲרֵי־כֵ֞ן יָצָ֣א אָחִ֗יו וְיָד֤וֹ אֹחֶ֙זֶת֙ בַּעֲקֵ֣ב עֵשָׂ֔ו וַיִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ יַעֲקֹ֑ב וְיִצְחָ֛ק בֶּן־שִׁשִּׁ֥ים שָׁנָ֖ה בְּלֶ֥דֶת אֹתָֽם׃וַֽיִּגְדְּלוּ֙ הַנְּעָרִ֔ים וַיְהִ֣י עֵשָׂ֗ו אִ֛ישׁ יֹדֵ֥עַ צַ֖יִד אִ֣ישׁ שָׂדֶ֑ה וְיַעֲקֹב֙ אִ֣ישׁ תָּ֔ם יֹשֵׁ֖ב אֹהָלִֽים׃וַיֶּאֱהַ֥ב יִצְחָ֛ק אֶת־עֵשָׂ֖ו כִּי־צַ֣יִד בְּפִ֑יו וְרִבְקָ֖ה אֹהֶ֥בֶת אֶֽת־יַעֲקֹֽב׃וַיָּ֥זֶד יַעֲקֹ֖ב נָזִ֑יד וַיָּבֹ֥א עֵשָׂ֛ו מִן־הַשָּׂדֶ֖ה וְה֥וּא עָיֵֽף׃וַיֹּ֨אמֶר עֵשָׂ֜ו אֶֽל־יַעֲקֹ֗ב הַלְעִיטֵ֤נִי נָא֙ מִן־הָאָדֹ֤ם הָאָדֹם֙ הַזֶּ֔ה כִּ֥י עָיֵ֖ף אָנֹ֑כִי עַל־כֵּ֥ן קָרָֽא־שְׁמ֖וֹ אֱדֽוֹם׃וַיֹּ֖אמֶר יַעֲקֹ֑ב מִכְרָ֥ה כַיּ֛וֹם אֶת־בְּכֹֽרָתְךָ֖ לִֽי׃וַיֹּ֣אמֶר עֵשָׂ֔ו הִנֵּ֛ה אָנֹכִ֥י הוֹלֵ֖ךְ לָמ֑וּת וְלָמָּה־זֶּ֥ה לִ֖י בְּכֹרָֽה׃וַיֹּ֣אמֶר יַעֲקֹ֗ב הִשָּׁ֤בְעָה לִּי֙ כַּיּ֔וֹם וַיִּשָּׁבַ֖ע ל֑וֹ וַיִּמְכֹּ֥ר אֶת־בְּכֹרָת֖וֹ לְיַעֲקֹֽב׃וְיַעֲקֹ֞ב נָתַ֣ן לְעֵשָׂ֗ו לֶ֚חֶם וּנְזִ֣יד עֲדָשִׁ֔ים וַיֹּ֣אכַל וַיֵּ֔שְׁתְּ וַיָּ֖קָם וַיֵּלַ֑ךְ וַיִּ֥בֶז עֵשָׂ֖ו אֶת־הַבְּכֹרָֽה׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק

ושמה קטורה. פירש"י זו הגר ונקראת קטורה שמעשיה נאים כקטורת. ומה שפי' לעיל ותלך ותתע שהלכה וחזרה לגילולי בית אביה צריך לומר שחזרה בתשובה. ואע"ג דמצרית היתה בשלמא תחלה נשאה ע"פ הדבור אבל עכשיו איך נשאה וצ"ל כיון שנשאה בהיתר הותרה לו גם עתה. וראיתי בב"ר שגם עתה נשאה ע"פ הדבור והכי איתא התם רבא אמר זו הגר א"ל ר' נחמיה והכתיב ויוסף אברהם ויקח אשה א"ל ע"פ הדבור כמ"ד ויוסף אלי דבר עוד: ותלד לו את זמרן. והא דאמר אשר פדה את אברהם שפדאו מצער גדול בנים וחזינא הכא שהוליד בנים הרבה על בני קטורה ועוד שמחה לאיש הרבות בנים וי"ל שפדאו מצער של יוסף ודינה ובני יעקב: אשורים ולטושים ולאומים. פרש"י שם אומות. ותרגום אונקלוס למשריין ולשכונין ולנגוון אין לי ליישבו עם לשון המקרא. וכתב הרמב"ן ולי נראה שסובר אונקלוס באשורים שהם מחנות ושיירות הולכי דרך מעיר לעיר כמו שאומר ארחת ישמעאלי' מלשון באשורו אחזה רגלי לא תמעד אשוריו וסבר בלטושים שוכני אוהלים הנטושים על פני השדה והלמ"ד והנו"ן מתחלפים כמו נשכה לשכה ותרגום ולאומים ולנגוון בלשון איים ומלת היו עוררה אותו שהיה ראוי שיאמר כמו ומצרים ילד את לודים ואת ענמים: ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק. יש מקשים מהא דאמרינן לא תיהוי בעבורי אחסנתא אפי' מברא בישא לברא טבא ומתרצי' דגר את הגר אינו יורש לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים ומיהו תינח ישמעאל אבל מבני קטורה אכתי קשה ונראה לי שאינו קשה כלל משום שנאמר כי ביצחק יקרא לך זרע לא היה חושב האחרים כזרע אף לענין הירושה. במדרש יש שם טומאה מסר להם פי' לפי שהיו קוראים לעצביהם בשם הגדול לכך למדם לקרות לע"ז שלהם. א"נ הכי פירושו משר להם השם שאפילו בטומאתם יתעסקו בו ומה שלמדם השם והיה יודע שישתמשו בו מפני שראה אותם עוסקים בתרפים ומשתחוי' להם כדי שיגידו להם העתידות אמר להם הניחו אלו מלעובדם ואני אמסור לכם שם שאפילו בטומאה תוכלו להזכירו ותדעו בו העתידות: ולבני הפילגשים. ודאי הגר פלגש היתה אבל קטורה אשתו גמורה היתה שאלו היתה שפחתו בביתו ולקחה לו לפלגש לא היה אומר ויקח אשה ומה שקורא אותה פלגש לפי שנאמר לו כי ביצחק יקרא לך זרע ולא בזרע אחר לפיכך היו כל נשיו נחשבות אצלו כפילגשים שאין זרעם יורשים. והנה אברהם לקח לו מבנות כנען ואם תאמר שהיתה מצרית או מבנות פלשתים הנה לא שלח אל ארצו ואל מולדתו כאשר עשה בבנו כי איננו שומר רק זרע יצחק כי עליו נכרת הברית: זקן ושבע. שרא' כל משאלות לבו ושבע כל טובה והוא ספור חסדי המקום בצדיקים ומדה טובה שבהם שאינם מתאוים למותרות: וישב יצחק עם באר לחי רואי. קרוב למקום ההוא. א"נ בעבור שאינו עיר אמר כן שנטה אהלו אצל המקום ההוא: ואלה שני חיי ישמעאל. כתב הרמב"ן לרבותינו בסיפור ישמעאל טעמים רבים. ובדרך הפשט כי הכתוב מספר בבני הצדיקים ותולדותיהם ומספר חייהם להודיע זרע הצדיקים ולא סיפר ימי עשו כי חיה יותר מיעקב וכבר נשלם הספור במות יעקב ולא רצה לחזור אל חיי עשו שכבר הזכיר תולדותיו במקום הראוי להם. והנכון בעיני כי בעל תשובה היה וסיפר בו כמיתת הצדיקים: ויגוע. אמרינן דלא נאמרה גויעה ואסיפ' אלא בצדיקים אבל גויעה לחוד נאמרה אפי' במי שאינו צדיק. ופי' הרמב"ן הטעם כי גויעה פי' מיתה בלא חולי וכשמזכי' עמה מלת מיתה כמו וימת או ויאסף רומז לצדיקים כלומר שמת פתאום בלא חולי אבל כשאינו אומר אלא גויעה לבד הוא רומז לרשעים כלומר שנהפכו כמו רגע ולא חלו בו ידים כאנשי דור המבול דכתי' ויגוע כל בשר וכאנשי דור המדבר דכתי' בגוע אחינו: ויאסף אל עמיו. כתב ר' אברהם יש אומרי' כי על כבוד הנפש הוא אומר כי בהיותו מתעסק עם הגוף הוא כחלק נפרד ובהפרד מן הגוף יאסף הכבוד אל עמיו. וי"א כי הוא משפט הלשון והטעם על לכתו על דרך אבותיו כאלו יתחבר אליהם כמו ואתה תבא אל אבותיך בשלום: ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק. פירש"י שצר קלסתר פניו של יצחק כשל אברהם שהכל מעידים שאברהם הוליד את יצחק. וי"מ שלכך חזר אברהם הוליד את יצחק דלא תימא לא הולידו אלא גדלו לכך נקרא על שמו כמו אלה בני מיכל אשר ילדה מירב. ור' אברהם פי' הוליד גדל ורבה כמו יולדו על ברכי יוסף כדכתיב וישלחם מעל יצחק בנו. והרמב"ן כתב כי הנכון כי חזר והתחיל באב היחס כי המנהג בכתוב לחזור באנשי המעלה אל ראש היחס ועשה כן בשביל שאמר ואלה תולדות ישמעאל בן אברהם ואם לא אמר אלא אלה תולדות יצחק בן אברהם בלבד א"כ השוה שניהם ביחוס ובמעלה ואף כי הקדים הבכור ועוד שהי' ראוי שיתחיל באברהם ויאמר אלה תולדות אברהם אלא שלא רצה לעשות כן שהי' צריך למנות ישמעאל ובני קטורה לכך חזר והתחיל אברהם הוליד את יצחק לומר כי הוא לבדו תולדותיו וכאלו לא הוליד לאחר שיחשבנו לכלום כי ביצחק יקרא לו זרע וע"כ אמר למעלה אשר ילדה הגר המצרית שפחת שרה לאברהם לכבוד יצחק לומר שאין תולדות היחס לאברהם רק הם בני אמה: בקחתו את רבקה. פירש"י בת ג' שנים היתה כשנשאה. וקשה א"כ אמאי קרי לה נערה ועוד דבפ' הבא על יבמתו על הא דאמר מי ששהה עשר שנים עם אשתו ולא ילדה שיגרשנה פריך ונילף מיצחק שלא יגרשנה עד שישהא עמה ך' שנה קודם שיתפלל ומאי קושיא דלמא שאני יצחק שלא היתה ראוי' להריון עד ששהה לה י"ג שנים. בספרי יש שהיתה בת י"ד שנים כשנשאה ולפעמים המדרשים חלוקים ומיהו תימא לפי הספרי למה המתין לה ך' שנה להתפלל עליה: אחות לבן הארמי. כך דרך הכתוב לייחס על שם אח הגדול כמו אחות נביות אחות אהרן אחות נחשון: ויעתר לו. ולא לה שאין חבוש מתיר עצמו: ויתרוצצו. פירש"י שהיו מריבין על שני עולמות. ולפי הפשט לפי שהי' עשו איש שעיר ויעקב חלק ושערות עוקצים ליעקב ולכך ברח מפניו: ותאמר א"כ. פירש"י אם כן גדול צער ההריון למה זה אנכי נתאוה להריון להעמיד י"ב שבטים שהיו עתידין לצאת ממנה אלא שעשו עקר השליא והאם שלה כדאיתא במדרש. וי"מ לפי שנתרוצצו בקרבה כי היתה קרובה שתפיל ותאמר אם כן שאני מפלת למה אני הרה לשוא. ור' אברהם פי' ששאלה לנשים אם אירע להם ככה ואמרו לה לא ותאמר א"כ למה אני משונה בהריון משאר הנשים. וי"מ לאחר ששאלה לנשים ואמרו לה לא אמרה א"כ למה זה אנכי מתאחרת לדרוש את ה' ותלך לדרוש את ה'. והרמב"ן פי' אם כן למה אני בעולם הלואי אינני שאמות: ותלך לדרוש את ה'. פירש"י מה יהא בסופה והלכה למדרשו של שם ואולי לא רצתה לילך לאברהם אע"פ שעדיין הי' חי שלא רצתה להודיע לו צערה. והרמ"בן פי' לדרוש את ה' להתפלל על צערה כמו דרשתי את ה': שני גיים בבטנך. הודיע אותה שלא תפחד כי בשביל שהיא מעוברת תאומים הוא הריצוץ כי כן דרך הנשים המעוברות תאומים. א"נ הודיעה שלא הי' זה אלא לסימן שעשו מריבה בתחלת יצירתם לרמוז מה שיהי' בסוף ומעתה לא יעשו עוד זה ויפסק צערה: ורב יעבד צעיר. נדרש להכי ולהכי כפשטי' שרב יעבוד צעיר וכן נמי ורב יעבדנו הצעיר וזהו אמלאה החרבה לא נתמלאה צור אלא מחורבנה של ירושלי'. וי"מ ורב לשון רבוי כמו ורב מהיות קולות אלקים פי' הרבה יעבוד צעיר: וידו אוחזת בעקב עשו. לעכבו שיצא הוא תחלה. א"נ לעכבו כדי שיצא עמו ולא תצטער אמו פעם אחרת בשבילו בפתיחת הרחם: ויקרא שמו יעקב. פירש"י הקב"ה והכי איתא במדרש והא דאיתא בירושלמי אברהם ויעקב שאביהם קראו להם שם נשתנו יצחק שהקב"ה קראו לו שם לא נשתנה צריך לומר לפי שיצחק קרא לו הקב"ה קודם יצירתו לכך לא נשתנה אבל יעקב לא קרא לו שם עד אחר שנולד: ויגדלו הנערים. פירש"י עד י"ג שנה לא נודע מעשיהם אע"פ דכתיב ממעיך יפרדו מ"מ לא ניכר צדקותו של זה ורשעותו של זה עד אחר י"ג שנה. ומיהו קשה על מה שפי' שהיו בני י"ג שנה שהרי בו ביום מת אברהם ושנותיו קע"ה וכשנולדו הי' בן ק"ס ק' קודם שנולד יצחק וס' שנה אחר שנולד נמצא שהיו בני ט"ו שנה י"מ שאותן ב' שנים הי' עשו עושה עבירות בסתר ולא נודע רשעותו ואע"פ שהי' אברהם אבינו חי מקרי שפיר שיבה טובה. ובמדרש יש שהיה יצחק בגן עדן ב' שנים אחר העקידה ואינו מונה אותם בחשבון שנותיו ונמצא שהי' לאברהם קס"ב כשנולדו יעקב ועשו. ואם תחשוב שנים מקטעות להיות יום אחד בשנה חשוב שנה משכחת לה כגון שיהי' ליצחק ס"א שנים פחות יום אחד והיה לאברהם קס"א פחות יום אחד וכשמת אברהם היה לעשו י"ג שנה וב' ימים נמצא שנכנס אברהם יום אחד בשנת קע"ה וחשב ליה שנה אלא שקשה לומר שמת יום אחד בשנה משום דכתיב את מספר ימיך אמלא ועוד הכא חשיב יום א' בשנה וגבי יצחק שנולדו לו בשנת ס"א פחות יום אחד לא חשיב לי' שנה: כי ציד בפיו. ות"א שמצידו היה אוכל והמקר' חסר הנתינ' ופי' כי ציד יתן בפיו. א"נ כי ציד בפיו של יצחק שהיה רגיל לאכול ציד ולכך היה אוהב לעשו שהיה יודע ציד. והרמב"ן פי' שהוא מליצה כלו' עשו ציד בפיו של יצחק שמכנה האיש למעשיו לתדירותו וכמוהו רבים: ויבא עשו מן השדה והוא עיף. שאחזו בולמוס וזהו שאמר הנה אנכי הולך למות שאם לא יאכילהו מיד ימות ולמה לו אז בכורה. ובמדרש יש שטעה בשדה כדרך צדי חיות שהולכים ביערים לצוד וכלתה נפשם למות ומצא את יעקב בשדה רועה בצאן אביו ועל כן אמר הנה אנכי הולך למות שאין כאן מי שישיב נפשי אלא הוא וניחא נמי שאמר הלעיטני שעיפה נפשו מעינוי הדרך עד שלא יכול להשיב ידו אל פיו: מן האדום האדום הזה. י"מ שהאדום האחרון חוזר אל עשו הלעיטני נא מן האדום שאני האדום הזה: מכרה כיום. פירש"י כיום ההוא ברור כן מכור לי מכירה ברורה. ופשוטו של מקרא כיום כעת הזאת כמו קטר יקטירון כיום את החלב. ואונקלוס תרגם כיום דילהן בעבור היות המכירה אחרי מות אביו אמר מכור לאיזה יום שתי' שתחול אז המכירה. ופי' כיום כמו ביו' פי' באיזה יום שתבא בו הבכורה שתהיה שלי. וי"מ כיום פי' המכר אינו אלא ליום שאתה קרוב למות וטוב שתטול בה מעט שבלאו הכי לאחר שתמות הכל שלי והוא הודה לדבריו ואמר הנה אנכי הולך למות. תימה מה מכר שייך בבכורה שאינו דבר שנתפס בקנין ואי משום ירושת פי שנים הא קיימא לן מה שאירש מאבא מכור לך לא אמר כלום ויש מתרצים משום שיעקב היה ראוי להיות בכור שנולד מטפה ראשונה אלא שעשו יצא ראשון משל למי שנתן שני טיפין בשפופרת הנכנס אחרון יצא ראשון ולא נהירא דבכור בפטר רחם תליא מלתא ועשו פטר הרחם תחלה. וי"מ שיעקב חשב שיצחק יתן לו כל אשר לו בחייו כאשר עשה אברהם ליצחק וקנה הבכורה כדי שלא יהיה לעשו פתחון פה כל כך לערער. וי"מ בכורתך פי' גדולתך שצריך הקטן לנהוג גדולה ושררה לאחיו הגדול לקום מפניו ולכבדו וז"ש שימכור לו. וי"א שלא קנה ממנו אלא מה שאירש מאבא היום ולכך חל הקנין וזהו מה שאמר מכרה כיום ועשו בבזותו הבכורה אמר אתה שואל מה שאירש מאבא היום הנה אנכי מוכרה לך לעולם ואע"פ שמשם ואילך לא היה מקום לחול הקנין בכולו מ"מ כיון שעל מה שאמר כיום חל הקנין נתפס הקנין בכולו וזהו שאמר ויעקבני שלא שאל אלא כיום כדי שיחול הקנין: וא"א הרא"ש ז"ל מדקדק מכאן מי שמוכר לחבירו דבר שאין הקנין חל עליו כגון מה שאירש מאבא או מי שמוכר מלוה על פה שיש לו על אחרים שאינה נמכרת ונשבע עליו שהמכר חל מכח השבועה לא מיבעי' שכופין אותו לקיימו בשביל שבועתו אלא אפי' שם מכר עליו כדחזינא הכא דקרי ליה מכר בשביל השבועה: ויעקב נתן לעשו לחם. י"מ שזה שנתן לו לאכול לא היה חליפי הבכורה אלא כדרך בני אדם שגומרין שאוכלין ושותין אבל מה שנתן לו חליפי הבכורה לא פי' הכתוב: ויבז עשו את הבכורה. כתב ר' אברהם שבזה אותה בשביל שלא היה ליצחק ממון והביא ראיה לדבריו שיצחק אהב את עשו בשביל צידו ואלו היה לחם בבית לא היה מוכר בכורתו בשביל נזיד וגם אלו היה אוכל בכל יום מטעמים מהו שהתאוה לציד ואיך שלחה רבקה ליעקב בידים ריקניות שאמר ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש. והרמב"ן אמר עליו שנשתבש שהרי אביו הניח לו עושר גדול ואיך אבד את העושר ההוא מיד כי זה היה מיד אחר מיתת אביו ועוד כי כתיב אחרי מיתת אברהם ויברך אלקים את יצחק וברכת השם היא תעשיר ומה שלא שלחה רבקה את יעקב בכסף וזהב כי בורח היה ואלו נתנה לו כסף וזהב היתה מוספת בו קנאה לארוב לו ולהורגו ויצחק אהב הציד כדרך המלכים ואמר לברכו אחר עשות לו המטעמי' שרצה ליהנות ממנו שתהא נפשו קשור' בנפשו בעת ההנאה ויברך אותו בחפץ מלא ורצון שלם אלא הכתוב מעיד על פחזותו שבזה הבכורה על פת לחם:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך