תנ"ך על הפרק - בראשית כה - בכור שור

תנ"ך על הפרק

בראשית כה

25 / 929
היום

הפרק

פטירת אברהם, תולדותיו, לידת יעקב ועשו, מכירת הבכורה

וַיֹּ֧סֶף אַבְרָהָ֛ם וַיִּקַּ֥ח אִשָּׁ֖ה וּשְׁמָ֥הּ קְטוּרָֽה׃וַתֵּ֣לֶד ל֗וֹ אֶת־זִמְרָן֙ וְאֶת־יָקְשָׁ֔ן וְאֶת־מְדָ֖ן וְאֶת־מִדְיָ֑ן וְאֶת־יִשְׁבָּ֖ק וְאֶת־שֽׁוּחַ׃וְיָקְשָׁ֣ן יָלַ֔ד אֶת־שְׁבָ֖א וְאֶת־דְּדָ֑ן וּבְנֵ֣י דְדָ֔ן הָי֛וּ אַשּׁוּרִ֥ם וּלְטוּשִׁ֖ים וּלְאֻמִּֽים׃וּבְנֵ֣י מִדְיָ֗ן עֵיפָ֤ה וָעֵ֙פֶר֙ וַחֲנֹ֔ךְ וַאֲבִידָ֖ע וְאֶלְדָּעָ֑ה כָּל־אֵ֖לֶּה בְּנֵ֥י קְטוּרָֽה׃וַיִּתֵּ֧ן אַבְרָהָ֛ם אֶת־כָּל־אֲשֶׁר־ל֖וֹ לְיִצְחָֽק׃וְלִבְנֵ֤י הַפִּֽילַגְשִׁים֙ אֲשֶׁ֣ר לְאַבְרָהָ֔ם נָתַ֥ן אַבְרָהָ֖ם מַתָּנֹ֑ת וַֽיְשַׁלְּחֵ֞ם מֵעַ֨ל יִצְחָ֤ק בְּנוֹ֙ בְּעוֹדֶ֣נּוּ חַ֔י קֵ֖דְמָה אֶל־אֶ֥רֶץ קֶֽדֶם׃וְאֵ֗לֶּה יְמֵ֛י שְׁנֵֽי־חַיֵּ֥י אַבְרָהָ֖ם אֲשֶׁר־חָ֑י מְאַ֥ת שָׁנָ֛ה וְשִׁבְעִ֥ים שָׁנָ֖ה וְחָמֵ֥שׁ שָׁנִֽים׃וַיִּגְוַ֨ע וַיָּ֧מָת אַבְרָהָ֛ם בְּשֵׂיבָ֥ה טוֹבָ֖ה זָקֵ֣ן וְשָׂבֵ֑עַ וַיֵּאָ֖סֶף אֶל־עַמָּֽיו׃וַיִּקְבְּר֨וּ אֹת֜וֹ יִצְחָ֤ק וְיִשְׁמָעֵאל֙ בָּנָ֔יו אֶל־מְעָרַ֖ת הַמַּכְפֵּלָ֑ה אֶל־שְׂדֵ֞ה עֶפְרֹ֤ן בֶּן־צֹ֙חַר֙ הַֽחִתִּ֔י אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֥י מַמְרֵֽא׃הַשָּׂדֶ֛ה אֲשֶׁר־קָנָ֥ה אַבְרָהָ֖ם מֵאֵ֣ת בְּנֵי־חֵ֑ת שָׁ֛מָּה קֻבַּ֥ר אַבְרָהָ֖ם וְשָׂרָ֥ה אִשְׁתּֽוֹ׃וַיְהִ֗י אַחֲרֵי֙ מ֣וֹת אַבְרָהָ֔ם וַיְבָ֥רֶךְ אֱלֹהִ֖ים אֶת־יִצְחָ֣ק בְּנ֑וֹ וַיֵּ֣שֶׁב יִצְחָ֔ק עִם־בְּאֵ֥ר לַחַ֖י רֹאִֽי׃וְאֵ֛לֶּה תֹּלְדֹ֥ת יִשְׁמָעֵ֖אל בֶּן־אַבְרָהָ֑ם אֲשֶׁ֨ר יָלְדָ֜ה הָגָ֧ר הַמִּצְרִ֛ית שִׁפְחַ֥ת שָׂרָ֖ה לְאַבְרָהָֽם׃וְאֵ֗לֶּה שְׁמוֹת֙ בְּנֵ֣י יִשְׁמָעֵ֔אל בִּשְׁמֹתָ֖ם לְתוֹלְדֹתָ֑ם בְּכֹ֤ר יִשְׁמָעֵאל֙ נְבָיֹ֔ת וְקֵדָ֥ר וְאַדְבְּאֵ֖ל וּמִבְשָֽׂם׃וּמִשְׁמָ֥ע וְדוּמָ֖ה וּמַשָּֽׂא׃חֲדַ֣ד וְתֵימָ֔א יְט֥וּר נָפִ֖ישׁ וָקֵֽדְמָה׃אֵ֣לֶּה הֵ֞ם בְּנֵ֤י יִשְׁמָעֵאל֙ וְאֵ֣לֶּה שְׁמֹתָ֔ם בְּחַצְרֵיהֶ֖ם וּבְטִֽירֹתָ֑ם שְׁנֵים־עָשָׂ֥ר נְשִׂיאִ֖ם לְאֻמֹּתָֽם׃וְאֵ֗לֶּה שְׁנֵי֙ חַיֵּ֣י יִשְׁמָעֵ֔אל מְאַ֥ת שָׁנָ֛ה וּשְׁלֹשִׁ֥ים שָׁנָ֖ה וְשֶׁ֣בַע שָׁנִ֑ים וַיִּגְוַ֣ע וַיָּ֔מָת וַיֵּאָ֖סֶף אֶל־עַמָּֽיו׃וַיִּשְׁכְּנ֨וּ מֵֽחֲוִילָ֜ה עַד־שׁ֗וּר אֲשֶׁר֙ עַל־פְּנֵ֣י מִצְרַ֔יִם בֹּאֲכָ֖ה אַשּׁ֑וּרָה עַל־פְּנֵ֥י כָל־אֶחָ֖יו נָפָֽל׃וְאֵ֛לֶּה תּוֹלְדֹ֥ת יִצְחָ֖ק בֶּן־אַבְרָהָ֑ם אַבְרָהָ֖ם הוֹלִ֥יד אֶת־יִצְחָֽק׃וַיְהִ֤י יִצְחָק֙ בֶּן־אַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֔ה בְּקַחְתּ֣וֹ אֶת־רִבְקָ֗ה בַּת־בְּתוּאֵל֙ הָֽאֲרַמִּ֔י מִפַּדַּ֖ן אֲרָ֑ם אֲח֛וֹת לָבָ֥ן הָאֲרַמִּ֖י ל֥וֹ לְאִשָּֽׁה׃וַיֶּעְתַּ֨ר יִצְחָ֤ק לַֽיהוָה֙ לְנֹ֣כַח אִשְׁתּ֔וֹ כִּ֥י עֲקָרָ֖ה הִ֑וא וַיֵּעָ֤תֶר לוֹ֙ יְהוָ֔ה וַתַּ֖הַר רִבְקָ֥ה אִשְׁתּֽוֹ׃וַיִּתְרֹֽצֲצ֤וּ הַבָּנִים֙ בְּקִרְבָּ֔הּ וַתֹּ֣אמֶר אִם־כֵּ֔ן לָ֥מָּה זֶּ֖ה אָנֹ֑כִי וַתֵּ֖לֶךְ לִדְרֹ֥שׁ אֶת־יְהוָֽה׃וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה לָ֗הּ שְׁנֵ֤יגייםגוֹיִם֙בְּבִטְנֵ֔ךְ וּשְׁנֵ֣י לְאֻמִּ֔ים מִמֵּעַ֖יִךְ יִפָּרֵ֑דוּ וּלְאֹם֙ מִלְאֹ֣ם יֶֽאֱמָ֔ץ וְרַ֖ב יַעֲבֹ֥ד צָעִֽיר׃וַיִּמְלְא֥וּ יָמֶ֖יהָ לָלֶ֑דֶת וְהִנֵּ֥ה תוֹמִ֖ם בְּבִטְנָֽהּ׃וַיֵּצֵ֤א הָרִאשׁוֹן֙ אַדְמוֹנִ֔י כֻּלּ֖וֹ כְּאַדֶּ֣רֶת שֵׂעָ֑ר וַיִּקְרְא֥וּ שְׁמ֖וֹ עֵשָֽׂו׃וְאַֽחֲרֵי־כֵ֞ן יָצָ֣א אָחִ֗יו וְיָד֤וֹ אֹחֶ֙זֶת֙ בַּעֲקֵ֣ב עֵשָׂ֔ו וַיִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ יַעֲקֹ֑ב וְיִצְחָ֛ק בֶּן־שִׁשִּׁ֥ים שָׁנָ֖ה בְּלֶ֥דֶת אֹתָֽם׃וַֽיִּגְדְּלוּ֙ הַנְּעָרִ֔ים וַיְהִ֣י עֵשָׂ֗ו אִ֛ישׁ יֹדֵ֥עַ צַ֖יִד אִ֣ישׁ שָׂדֶ֑ה וְיַעֲקֹב֙ אִ֣ישׁ תָּ֔ם יֹשֵׁ֖ב אֹהָלִֽים׃וַיֶּאֱהַ֥ב יִצְחָ֛ק אֶת־עֵשָׂ֖ו כִּי־צַ֣יִד בְּפִ֑יו וְרִבְקָ֖ה אֹהֶ֥בֶת אֶֽת־יַעֲקֹֽב׃וַיָּ֥זֶד יַעֲקֹ֖ב נָזִ֑יד וַיָּבֹ֥א עֵשָׂ֛ו מִן־הַשָּׂדֶ֖ה וְה֥וּא עָיֵֽף׃וַיֹּ֨אמֶר עֵשָׂ֜ו אֶֽל־יַעֲקֹ֗ב הַלְעִיטֵ֤נִי נָא֙ מִן־הָאָדֹ֤ם הָאָדֹם֙ הַזֶּ֔ה כִּ֥י עָיֵ֖ף אָנֹ֑כִי עַל־כֵּ֥ן קָרָֽא־שְׁמ֖וֹ אֱדֽוֹם׃וַיֹּ֖אמֶר יַעֲקֹ֑ב מִכְרָ֥ה כַיּ֛וֹם אֶת־בְּכֹֽרָתְךָ֖ לִֽי׃וַיֹּ֣אמֶר עֵשָׂ֔ו הִנֵּ֛ה אָנֹכִ֥י הוֹלֵ֖ךְ לָמ֑וּת וְלָמָּה־זֶּ֥ה לִ֖י בְּכֹרָֽה׃וַיֹּ֣אמֶר יַעֲקֹ֗ב הִשָּׁ֤בְעָה לִּי֙ כַּיּ֔וֹם וַיִּשָּׁבַ֖ע ל֑וֹ וַיִּמְכֹּ֥ר אֶת־בְּכֹרָת֖וֹ לְיַעֲקֹֽב׃וְיַעֲקֹ֞ב נָתַ֣ן לְעֵשָׂ֗ו לֶ֚חֶם וּנְזִ֣יד עֲדָשִׁ֔ים וַיֹּ֣אכַל וַיֵּ֔שְׁתְּ וַיָּ֖קָם וַיֵּלַ֑ךְ וַיִּ֥בֶז עֵשָׂ֖ו אֶת־הַבְּכֹרָֽה׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק

קדמה אל ארץ קדם. ארץ ארם כדכת' מן ארם ינחיני בלק מלך מואב מהררי קדם ושלחם לירש חלקו בבית אביו: שנים עשר נשיאים לאומותם. שכל משפחה קרא אומה וכל משפחה העמידה נשיא אחד כמו השבטים: על פני כל אחיו. בני קטורה נפל כמו שאומ' המלאך להגר על פני כל אחיו ישכון ונפל לשון שכינה כמו ויפלו עליו אנשים מגד: חלצני אל מכל צרה, והרס מבצר בצרה, ולישועתי עורה, והפר כעס ועברה, בסיימי חיי שרה. אלה תולדות יצחק. לפי שאמר תולדות ישמעאל אמר תולדות יצחק וקראו בשמו ואח"כ פי' איך נולד ואיך הוליד: אברהם הוליד את יצחק. כלו' יצחק תולדתו וזרעו וממלא מקומו כדכתיב כי ביצחק יקרא לך זרע אבל בני הפלגשים לא חשיב תולדותיו: אחות לבן הארמי. דרך הפסוק ברוב המקומות להזכיר האח הגדול כמו האב בשמת בת ישמעאל אחות נביות, ותקח מרים הנביאה אחות אהרן, וכן אלישבע בת עמינדב אחות נחשון, וגם הזכיר כאן לבן על שיש לדבר עליו לפנים גבי יעקב: לנוכח אשתו. כלו' עיקר תפילתו על אשתו כי על עצמו לא היה מתפחד כי אם לא יבנה מזאת יבנה מאחרת שהרי הבטיח הק' לאברהם לזרעך אתן את הארץ הזאת ואמר ביצחק יקרא לך זרע ע"כ היה מובטח על עצמו אבל היה רוצה להבנות מרבקה [הג"ה]: ויתרוצצו הבנים בקרבה. ויתרוצצו לשון קנה רצוץ (ישעיה מ"ב) משתברים וסברה כי חבלי יולדה הם ועדיין לא הגיע זמן לידה ויראה שמא הפילה: ותאמר א"כ שהפלתי למה זה אנכי הרה ולמה קבל הק' תפילתינו לא לעזור ולא להועיל: ותלך לדרוש את ה'. על פי נביאים: שני גוים בבטנך. כלו' לא הפלת כי שני גוים יצאו ממך: ולאום מלאום יאמץ. יתחזקו זה כנגד זה שלא יהיה שלום ביניהם ולפיכך המזל גורם שנראים כמתלחמים כי כן דרך שהוולדות עושין סימן לפי המזל כמה שעתיד להיות כמו וידו אוחזת בעקב שנראה כמעכב להיות בכור וכן מה פרצת עליך פרץ ויצא ממנו מלכות בית דוד: ורב יעבוד צעיר. נותן טעם למה יהיה שלום ביניהם לפי שהרב יעבוד צעיר ולא יקבל ברצון עליו כי קשה יהיה לו לעבוד את אחיו הקטן ממנו והקטן ישא לו עבדות בדין ולפיכך יתגרו זה בזה: וימלאו ימיה ללדת. לא כשהייתה סבורה אלא היה באה לעת מלאו ימים ולעת לידה: עשו. פרפי"ט (parfait, fertig) בלע' שהיה לו זקן וסימנין: יעקב. על שם העקב: יושב אוהלים. למקנה לפי שהרועים עושים אוהלים מפני הצנה ומפני החמה: ורבקה אוהבת את יעקב. שהיה רועה צאן ועוסק בישובו של עולם ודרך האשה לאהוב מי שמגדל טלאים וגדים: והוא עיף. דרך הציידים להיות עייפים ורודפים אחר החיות ופעמים טועים ביער שלשה וד' ימים להם רעב וצמא וכן היה לעשו עד שהגיע לשערי מות ולא היה להשיג ידו אל פיו כמו שהוא אומר הלעיטיני נא וגו' כלומ' שפוך לתוך פי ואני אוכל שאיני יכול אפי' לתת לתוך פי ולא ללכת אל בית אבי אך מצא יעקב אחרי הצאן במרעה רחוק מן העיר אם היה האוכל מתמהמה לו היה מיד מת ולכך אמר לו יעקב אם אתה מת מיתת עצמך הרי כל אשר לאבי בידי וכל בני קטורה וישמעאל ולוט שמילט זקני מן השבי ומן המות יהיו משועבדים לי ואם אוכילך ותחיה הריני מפסיד שרות גדול וממשלה גדולה שאתה בכור ותקח הכל אבל אם תמכור לי בכורתך אז אוכילך ותחיה ולא תמות ואני לא אפסיד במה שאוכילך ואם לא תחמול על עצמך בשביל שלא תרצה שלא תבא לי הממשלה גם אני לא אחמול על עצמך כי כמו שאתה רוצה לעצמך אני אוהב לעצמי ואיני אוהבך יותר ממני ומחמת טענה אמר לו יעקב מכרה כיום את בכורתך לי כלו' שתעמוד בכורתך לעולם כמו היום וכן השבעה לי כיום שתהא שלי לעולם כמו שהיא שלי היום [הג"ה]: ויאכל וישת. ותשב רוחו אליו ויבז הבכורה כי כל ממון שבעולם אין אדם חושב כלום ובזוי בעיניו כנגד גופו ועוד שהיה בוטח באהבת יצחק שלא יפסיד בכך כלום כמו שאפר' בע"ה. וי"מ כי בכסף קנה יעקב הבכורה וזה האוכל היה סעודת המכירה שקורין בריי"א (beveria, Gelage) והוא בדאות בעיני:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך