תנ"ך על הפרק - שמואל א טז - חומת אנך

תנ"ך על הפרק

שמואל א טז

248 / 929
היום

הפרק

וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־שְׁמוּאֵ֗ל עַד־מָתַי֙ אַתָּה֙ מִתְאַבֵּ֣ל אֶל־שָׁא֔וּל וַאֲנִ֣י מְאַסְתִּ֔יו מִמְּלֹ֖ךְ עַל־יִשְׂרָאֵ֑ל מַלֵּ֨א קַרְנְךָ֜ שֶׁ֗מֶן וְלֵ֤ךְ אֶֽשְׁלָחֲךָ֙ אֶל־יִשַׁ֣י בֵּֽית־הַלַּחְמִ֔י כִּֽי־רָאִ֧יתִי בְּבָנָ֛יו לִ֖י מֶֽלֶךְ׃וַיֹּ֤אמֶר שְׁמוּאֵל֙ אֵ֣יךְ אֵלֵ֔ךְ וְשָׁמַ֥ע שָׁא֖וּל וַהֲרָגָ֑נִי וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֗ה עֶגְלַ֤ת בָּקָר֙ תִּקַּ֣ח בְּיָדֶ֔ךָ וְאָ֣מַרְתָּ֔ לִזְבֹּ֥חַ לַֽיהוָ֖ה בָּֽאתִי׃וְקָרָ֥אתָ לְיִשַׁ֖י בַּזָּ֑בַח וְאָֽנֹכִ֗י אוֹדִֽיעֲךָ֙ אֵ֣ת אֲשֶֽׁר־תַּעֲשֶׂ֔ה וּמָשַׁחְתָּ֣ לִ֔י אֵ֥ת אֲשֶׁר־אֹמַ֖ר אֵלֶֽיךָ׃וַיַּ֣עַשׂ שְׁמוּאֵ֗ל אֵ֚ת אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֣ר יְהוָ֔ה וַיָּבֹ֖א בֵּ֣ית לָ֑חֶם וַיֶּחֶרְד֞וּ זִקְנֵ֤י הָעִיר֙ לִקְרָאת֔וֹ וַיֹּ֖אמֶר שָׁלֹ֥ם בּוֹאֶֽךָ׃וַיֹּ֣אמֶר ׀ שָׁל֗וֹם לִזְבֹּ֤חַ לַֽיהוָה֙ בָּ֔אתִי הִֽתְקַדְּשׁ֔וּ וּבָאתֶ֥ם אִתִּ֖י בַּזָּ֑בַח וַיְקַדֵּ֤שׁ אֶת־יִשַׁי֙ וְאֶת־בָּנָ֔יו וַיִּקְרָ֥א לָהֶ֖ם לַזָּֽבַח׃וַיְהִ֣י בְּבוֹאָ֔ם וַיַּ֖רְא אֶת־אֱלִיאָ֑ב וַיֹּ֕אמֶר אַ֛ךְ נֶ֥גֶד יְהוָ֖ה מְשִׁיחֽוֹ׃וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־שְׁמוּאֵ֗ל אַל־תַּבֵּ֧ט אֶל־מַרְאֵ֛הוּ וְאֶל־גְּבֹ֥הַּ קוֹמָת֖וֹ כִּ֣י מְאַסְתִּ֑יהוּ כִּ֣י ׀ לֹ֗א אֲשֶׁ֤ר יִרְאֶה֙ הָאָדָ֔ם כִּ֤י הָֽאָדָם֙ יִרְאֶ֣ה לַעֵינַ֔יִם וַיהוָ֖ה יִרְאֶ֥ה לַלֵּבָֽב׃וַיִּקְרָ֤א יִשַׁי֙ אֶל־אֲבִ֣ינָדָ֔ב וַיַּעֲבִרֵ֖הוּ לִפְנֵ֣י שְׁמוּאֵ֑ל וַיֹּ֕אמֶר גַּם־בָּזֶ֖ה לֹֽא־בָחַ֥ר יְהוָֽה׃וַיַּעֲבֵ֥ר יִשַׁ֖י שַׁמָּ֑ה וַיֹּ֕אמֶר גַּם־בָּזֶ֖ה לֹא־בָחַ֥ר יְהוָֽה׃וַיַּעֲבֵ֥ר יִשַׁ֛י שִׁבְעַ֥ת בָּנָ֖יו לִפְנֵ֣י שְׁמוּאֵ֑ל וַיֹּ֤אמֶר שְׁמוּאֵל֙ אֶל־יִשַׁ֔י לֹא־בָחַ֥ר יְהוָ֖ה בָּאֵֽלֶּה׃וַיֹּ֨אמֶר שְׁמוּאֵ֣ל אֶל־יִשַׁי֮ הֲתַ֣מּוּ הַנְּעָרִים֒ וַיֹּ֗אמֶר ע֚וֹד שָׁאַ֣ר הַקָּטָ֔ן וְהִנֵּ֥ה רֹעֶ֖ה בַּצֹּ֑אן וַיֹּ֨אמֶר שְׁמוּאֵ֤ל אֶל־יִשַׁי֙ שִׁלְחָ֣ה וְקָחֶ֔נּוּ כִּ֥י לֹא־נָסֹ֖ב עַד־בֹּא֥וֹ פֹֽה׃וַיִּשְׁלַ֤ח וַיְבִיאֵ֙הוּ֙ וְה֣וּא אַדְמוֹנִ֔י עִם־יְפֵ֥ה עֵינַ֖יִם וְט֣וֹב רֹ֑אִי וַיֹּ֧אמֶר יְהוָ֛ה ק֥וּם מְשָׁחֵ֖הוּ כִּֽי־זֶ֥ה הֽוּא׃וַיִּקַּ֨ח שְׁמוּאֵ֜ל אֶת־קֶ֣רֶן הַשֶּׁ֗מֶן וַיִּמְשַׁ֣ח אֹתוֹ֮ בְּקֶ֣רֶב אֶחָיו֒ וַתִּצְלַ֤ח רֽוּחַ־יְהוָה֙ אֶל־דָּוִ֔ד מֵהַיּ֥וֹם הַה֖וּא וָמָ֑עְלָה וַיָּ֣קָם שְׁמוּאֵ֔ל וַיֵּ֖לֶךְ הָרָמָֽתָה׃וְר֧וּחַ יְהוָ֛ה סָ֖רָה מֵעִ֣ם שָׁא֑וּל וּבִֽעֲתַ֥תּוּ רֽוּחַ־רָעָ֖ה מֵאֵ֥ת יְהוָֽה׃וַיֹּאמְר֥וּ עַבְדֵֽי־שָׁא֖וּל אֵלָ֑יו הִנֵּה־נָ֧א רֽוּחַ־אֱלֹהִ֛ים רָעָ֖ה מְבַעִתֶּֽךָ׃יֹאמַר־נָ֤א אֲדֹנֵ֙נוּ֙ עֲבָדֶ֣יךָ לְפָנֶ֔יךָ יְבַקְשׁ֕וּ אִ֕ישׁ יֹדֵ֖עַ מְנַגֵּ֣ן בַּכִּנּ֑וֹר וְהָיָ֗ה בִּֽהְי֨וֹת עָלֶ֤יךָ רֽוּחַ־אֱלֹהִים֙ רָעָ֔ה וְנִגֵּ֥ן בְּיָד֖וֹ וְט֥וֹב לָֽךְ׃וַיֹּ֥אמֶר שָׁא֖וּל אֶל־עֲבָדָ֑יו רְאוּ־נָ֣א לִ֗י אִ֚ישׁ מֵיטִ֣יב לְנַגֵּ֔ן וַהֲבִיאוֹתֶ֖ם אֵלָֽי׃וַיַּעַן֩ אֶחָ֨ד מֵהַנְּעָרִ֜ים וַיֹּ֗אמֶר הִנֵּ֨ה רָאִ֜יתִי בֵּ֣ן לְיִשַׁי֮ בֵּ֣ית הַלַּחְמִי֒ יֹדֵ֣עַ נַ֠גֵּן וְגִבּ֨וֹר חַ֜יִל וְאִ֧ישׁ מִלְחָמָ֛ה וּנְב֥וֹן דָּבָ֖ר וְאִ֣ישׁ תֹּ֑אַר וַיהוָ֖ה עִמּֽוֹ׃וַיִּשְׁלַ֥ח שָׁא֛וּל מַלְאָכִ֖ים אֶל־יִשָׁ֑י וַיֹּ֕אמֶר שִׁלְחָ֥ה אֵלַ֛י אֶת־דָּוִ֥ד בִּנְךָ֖ אֲשֶׁ֥ר בַּצֹּֽאן׃וַיִּקַּ֨ח יִשַׁ֜י חֲמ֥וֹר לֶ֙חֶם֙ וְנֹ֣אד יַ֔יִן וּגְדִ֥י עִזִּ֖ים אֶחָ֑ד וַיִּשְׁלַ֛ח בְּיַד־דָּוִ֥ד בְּנ֖וֹ אֶל־שָׁאֽוּל׃וַיָּבֹ֤א דָוִד֙ אֶל־שָׁא֔וּל וַֽיַּעֲמֹ֖ד לְפָנָ֑יו וַיֶּאֱהָבֵ֣הֽוּ מְאֹ֔ד וַֽיְהִי־ל֖וֹ נֹשֵׂ֥א כֵלִֽים׃וַיִּשְׁלַ֣ח שָׁא֔וּל אֶל־יִשַׁ֖י לֵאמֹ֑ר יַעֲמָד־נָ֤א דָוִד֙ לְפָנַ֔י כִּֽי־מָ֥צָא חֵ֖ן בְּעֵינָֽי׃וְהָיָ֗ה בִּֽהְי֤וֹת רֽוּחַ־אֱלֹהִים֙ אֶל־שָׁא֔וּל וְלָקַ֥ח דָּוִ֛ד אֶת־הַכִּנּ֖וֹר וְנִגֵּ֣ן בְּיָד֑וֹ וְרָוַ֤ח לְשָׁאוּל֙ וְט֣וֹב ל֔וֹ וְסָ֥רָה מֵעָלָ֖יו ר֥וּחַ הָרָעָֽה׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק

ולך אשלחך אל ישי וכו'. אפשר לומר במה שפירש הרב האר"י ז"ל בפסוק את מי אשלח ומי ילך לנו ואומר הנני שלחני דלטובה הקב"ה מיחס אליו השליחות. אבל כשאינו לטובה אינו מתיחס אליו השליחות ח"ו גם נודע דכשהוא לטובה הקב"ה עושה בעצמו וכשאינו לטובה נמלך בבית דינו מרוב ענותנותו כמ"ש הכתוב ה' נתן וה' לקח וארז"ל וה' הוא ובית דינו. דלנתינה שהוא הטובה ה' מדת רחמים נתן בעצמו. אך כשאינו לטובה וה' הוא ובית דינו לקח. וזש"ה את מי אשלח לטובה אשלח אני. אבל למה שאינו טובה מי ילך לנו אני וב"ד שלא בתורת שליחות. והשיב ישעיה הנביא ע"ה הנני שלחני לענין הטובה והשיבו הקב"ה לך ואמרת וכו' שאתה מוכרח לילך הן לטוב הן למוטב עכ"ד רבינו האר"י ז"ל. והכא אמר לו הקב"ה מלא קרנך וכו' ולך אשלחך אל ישי שהוא צדיק וחסיד א' מד' שמתו בעטיו של נחש. כי ראיתי בבניו דמצדקתו וחסידותו זכה כי ראיתי בבניו לי מלך. ואמר לך ואשלחך דבדבר הזה יש טובה וגם דבר שאינו טובה. ועל זה לדבר שאינו טובה לך. ולענין הטוב ואשלחך. והשיב שמואל אנכי הרואה שאמרת לך שיש דבר שאינו טובה איך אלך דייקא איך אלך מעצמי ושמע שאול וכו' ואם לא אמרת לך אלא הכל בשליחותך לא הי"ל שום פקפוק אבל מאחר שאמרת לך איך אלך וא"ש איך אלך בעצם. והשיבו ה' עגלת בקר וכו' ללמוד לדורות דשלוחי מצוה אינן נזוקין דוקא היכא דלא שכיח הזקא ואין סומכין על הנס. ואה"נ דיכול היה לומר לו תלך ולא תפחד. אבל לקבוע הלכה לדורות א"ל עגלת בקר וכו'. שישאו ק"ו משמואל הע"ה ובשליחות ה': ויחרדו זקני העיר לקראתו ויאמר שלם בואך ויאמר שלום. יש לדקדק דכתיב ויאמר שלום והוא חסר ואחר כך כתיב ויאמר שלום מלא. ואפשר דהזקנים הללו נצנצה בהם רוה"ק דחיי שמואל תלוים בזה ומזלייהו חזי ולכך ויחרדו זקני העיר חרדה לבשו לקראתו נגדו כלומר בשבילו ולכן כתיב ויאמר שלם חסר רמז דעשו תנועה ניכרת כמו עצ"ב. ושמואל הע"ה ענה אותם בשמחה ויאמר שלום מלא. לזבוח לה' באתי כלומר אל תעצבו דהכל שלום: ויאמר אך נגד ה' משיחו. פירש"י ז"ל ויאמר בלבו אך אמת הוא זה ההגון למלכות עכ"ל אפשר דקשיא ליה כי ה' אמר אליו ומשחת לי את אשר אומר אליך. ואיך שמואל הע"ה תכף אמר מבלי שיאמר ה' לו אך נגד ה' משיחו. לכן פירש"י ז"ל ויאמר בלבו וח"ו לא עבר פי ה' האומר אליו ומשחת לי את אשר אומר אליך. ומזה למדנו דמה שאמרו רז"ל דנענש שמואל הע"ה על אשר אמר אנכי הרואה וא"ל הקב"ה תדע שאין אתה רואה שתחשוב דאליאב הוא משיח. הכל היה בצנעא דשמואל הע"ה לא אמר בפיו להם אך נגד ה' משיחו רק בלבו סבר כך וא"ל ה' אל תבט אל מראהו והכל היה בצנעא ולא ידע שום אדם רק הכל היה דברים שבלב ושום א' לא ידע מה שאמר בלבו ולא מ"ש לו ה' אל תבט אל מראהו. כי מ"ש שמואל אנכי הרואה לא כיוין לשבח ואדרבא הוא היה נביא שהוא מדרגה עליונה ונמצא שפיחת במעלתו באומרו אנכי הרואה כמ"ש לעיל ולכן הגם דלפי גדולת שמואל ועליונותו המופלא היה איזה הרגש מ"מ כשהראו לו מן השמים דהאדם יראה לעינים וכו' היה בצנעא: קום משחהו כי זה הוא. פירש הגאון השלם עיר וקדיש הרמ"ע ז"ל במאמר מאה קשיטה כ"י סימן צ"ג דדוד הע"ה היתה משיחתו כמין כ"י להיות שעדיין לא יצא טבעו וז"ש קום משחהו כ"י רמז למשחו כמין כ"י. וג' תיבות כי זה הוא. כי רמז לאדם הראשון שבקשו הבריות להמליכו עליהם. זה לדוד הע"ה. הוא למשיח. ומדכתיב קום משחהו למדנו דהמשיחה בשמן הקדש בכל עת ובכל זמן מצותה מעומד. א"נ דצוהו לקום מפניו לאלתר אעפ"י שעדיין לא נמשח. זהו תורף קצת דברי הרמ"ע ז"ל והוא האריך הרבה בסימן צ"ב וסימן צ"ד עש"ב ואפשר לתת טעם למה שנמשח דוד כמין כ"י לפי דברי הרמ"ע ז"ל דהוא המלך העיקרי משבט יהודה דהמלכות הוא ליהודה ושאול היה כמו פקיד עד שיבא המלך העיקרי כמ"ש ה' המאירי ז"ל ולכן נמשח דוד כמין כ"י גימטריא ל' כמספר יהודה. וגם המלכות בשלשים מעלות גימטריא כ"י וז"ש קום משחהו כי זה הוא כי גימטריא יהודה (ולא) [ולו] נתתי המלכות זה הוא ולא שאול. ולפי דברי הרמ"ע ז"ל הנזכרים שפירש כי זה הוא כי רמז לאדה"ר זה דוד הוא משיח כמו שכתבתי בשמו בסמוך אפשר להרחיב קצת כי רמז לאדה"ר שבקשו הבריות להמליכו וכן ר"ת כי כל יצורים כלומר דכל יצורי עולם בקשו להמליכו. זה רמז לדוד דאחוז במלכות מדה ז' והיא ה' תתאה וזהו ז"ה. הו"א למשיח דכשיבא יהיה השם שלם והכסא שלם וזה רמז ה"ו משם המיוחד א' מהכסא וזהו הו"א וא"ש הו"א למשיח: ורוח ה' סרה מעם שאול. אפשר לרמוז להיות שפגם ולא מחה עמלק שהוא גימטריא מ"ר לזה סרה רוח ה' גימטריא ר"ם בעבור שנשאר עמלק גימטריא מ"ר: ונבון דבר ואיש תואר. כבר אמרו רז"ל שכונתו להכניס עין רעה שיתקנא בו. לזה כיוין להפליג מאד בשבחו ובכלל ההוא אמר הרגילות הוא חכמה מפוארה בכלי מכוער וזהו הפלא שהוא נבון דבר חכם גדול שמבין דבר מתוך דבר ואיש תואר יפה אף נעים וזה לא נמצא וה' עמו אמרו פרק חלק דף צ"ג וה' עמו שהלכה כמותו בכל מקום ובכל מ"ש דואג על דוד יודע נגן שיודע לשאול גבור חיל שיודע להשיב וכו' אמר יונתן בני כמוהו כיון דאמר וה' עמו מילתא דבדידיה לא הוי חלשא דעתיה ואיקני ביה. ופירש הרב מהר"ש פרימו ז"ל במ"ש לא משכחת צורבא מרבנן דמורה אלא דאתי מלוי ומיששכר. וכתבו המפרשים דדוד המלך אע"ג דלא היה מלוי ומיששכר הלכה כמותו משום שהיה מלך. וז"ש מילתא דליתא בדידיה אף שהיה מלך איקני ביה דניכר דהוא יהיה מלך עיקרי ולכך זכה בזה. והוא עראי עכ"ד הרב מהרש"ף ז"ל ואני בעניי נראה לדעתי הקצרה להרחיב הדברים כי הנה כתבו המפרשים דמי תדע שהוא עניו והוא מרכבה לשכינה הלכה כמותו וכמ"ש דבית הלל הלכה כמותן מפני שהיו ענותנין. ושאול היה מחזיק עצמו לעניו כמש"ה והוא נחבא אל הכלים וכתיב ויבזהו ויהי כמחריש. וכשאמר דואג על דוד וה' עמו שהלכה כמותו אפשר לומר שהיה משום שהיה עניו. אך שאול דחה טעם זה שהוא עניו ולא זכה לזה וא"כ מוכרח שהטעם שהלכה כמותו הוא משום שהוא מלך עיקרי משא"כ הוא שהוא עראי ומשום הכי איקני ביה וז"ש מילתא דליתא בדידיה כלומר לא אפשר שהוא מטעם ענוה שהרי הוא עניו ולא זכה לזה ומוכרח שהטעם שהוא מלך עיקרי ולהכי חלשא דעתיה ואיקני ביה:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך