תנ"ך על הפרק - שמואל א יב - חומת אנך

תנ"ך על הפרק

שמואל א יב

244 / 929
היום

הפרק

וַיֹּ֤אמֶר שְׁמוּאֵל֙ אֶל־כָּל־יִשְׂרָאֵ֔ל הִנֵּה֙ שָׁמַ֣עְתִּי בְקֹֽלְכֶ֔ם לְכֹ֥ל אֲשֶׁר־אֲמַרְתֶּ֖ם לִ֑י וָאַמְלִ֥יךְ עֲלֵיכֶ֖ם מֶֽלֶךְ׃וְעַתָּ֞ה הִנֵּ֥ה הַמֶּ֣לֶךְ ׀ מִתְהַלֵּ֣ךְ לִפְנֵיכֶ֗ם וַאֲנִי֙ זָקַ֣נְתִּי וָשַׂ֔בְתִּי וּבָנַ֖י הִנָּ֣ם אִתְּכֶ֑ם וַאֲנִי֙ הִתְהַלַּ֣כְתִּי לִפְנֵיכֶ֔ם מִנְּעֻרַ֖י עַד־הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃הִנְנִ֣י עֲנ֣וּ בִי֩ נֶ֨גֶד יְהוָ֜ה וְנֶ֣גֶד מְשִׁיח֗וֹ אֶת־שׁוֹר֩ ׀ מִ֨י לָקַ֜חְתִּי וַחֲמ֧וֹר מִ֣י לָקַ֗חְתִּי וְאֶת־מִ֤י עָשַׁ֙קְתִּי֙ אֶת־מִ֣י רַצּ֔וֹתִי וּמִיַּד־מִי֙ לָקַ֣חְתִּי כֹ֔פֶר וְאַעְלִ֥ים עֵינַ֖י בּ֑וֹ וְאָשִׁ֖יב לָכֶֽם׃וַיֹּ֣אמְר֔וּ לֹ֥א עֲשַׁקְתָּ֖נוּ וְלֹ֣א רַצּוֹתָ֑נוּ וְלֹֽא־לָקַ֥חְתָּ מִיַּד־אִ֖ישׁ מְאֽוּמָה׃וַיֹּ֨אמֶר אֲלֵיהֶ֜ם עֵ֧ד יְהוָ֣ה בָּכֶ֗ם וְעֵ֤ד מְשִׁיחוֹ֙ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה כִּ֣י לֹ֧א מְצָאתֶ֛ם בְּיָדִ֖י מְא֑וּמָה וַיֹּ֖אמֶר עֵֽד׃וַיֹּ֥אמֶר שְׁמוּאֵ֖ל אֶל־הָעָ֑ם יְהוָ֗ה אֲשֶׁ֤ר עָשָׂה֙ אֶת־מֹשֶׁ֣ה וְאֶֽת־אַהֲרֹ֔ן וַאֲשֶׁ֧ר הֶעֱלָ֛ה אֶת־אֲבֹתֵיכֶ֖ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃וְעַתָּ֗ה הִֽתְיַצְּב֛וּ וְאִשָּׁפְטָ֥ה אִתְּכֶ֖ם לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה אֵ֚ת כָּל־צִדְק֣וֹת יְהוָ֔ה אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה אִתְּכֶ֖ם וְאֶת־אֲבוֹתֵיכֶֽם׃כַּֽאֲשֶׁר־בָּ֥א יַעֲקֹ֖ב מִצְרָ֑יִם וַיִּזְעֲק֤וּ אֲבֽוֹתֵיכֶם֙ אֶל־יְהוָ֔ה וַיִּשְׁלַ֨ח יְהוָ֜ה אֶת־מֹשֶׁ֣ה וְאֶֽת־אַהֲרֹ֗ן וַיּוֹצִ֤יאוּ אֶת־אֲבֹֽתֵיכֶם֙ מִמִּצְרַ֔יִם וַיֹּשִׁב֖וּם בַּמָּק֥וֹם הַזֶּֽה׃וַֽיִּשְׁכְּח֖וּ אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹהֵיהֶ֑ם וַיִּמְכֹּ֣ר אֹתָ֡ם בְּיַ֣ד סִֽיסְרָא֩ שַׂר־צְבָ֨א חָצ֜וֹר וּבְיַד־פְּלִשְׁתִּ֗ים וּבְיַד֙ מֶ֣לֶךְ מוֹאָ֔ב וַיִּֽלָּחֲמ֖וּ בָּֽם׃וַיִּזְעֲק֤וּ אֶל־יְהוָה֙ויאמרוַיֹּאמְר֣וּחָטָ֔אנוּ כִּ֤י עָזַ֙בְנוּ֙ אֶת־יְהוָ֔ה וַנַּעֲבֹ֥ד אֶת־הַבְּעָלִ֖ים וְאֶת־הָעַשְׁתָּר֑וֹת וְעַתָּ֗ה הַצִּילֵ֛נוּ מִיַּ֥ד אֹיְבֵ֖ינוּ וְנַעַבְדֶֽךָּ׃וַיִּשְׁלַ֤ח יְהוָה֙ אֶת־יְרֻבַּ֣עַל וְאֶת־בְּדָ֔ן וְאֶת־יִפְתָּ֖ח וְאֶת־שְׁמוּאֵ֑ל וַיַּצֵּ֨ל אֶתְכֶ֜ם מִיַּ֤ד אֹֽיְבֵיכֶם֙ מִסָּבִ֔יב וַתֵּשְׁב֖וּ בֶּֽטַח׃וַתִּרְא֗וּ כִּֽי־נָחָ֞שׁ מֶ֣לֶךְ בְּנֵֽי־עַמּוֹן֮ בָּ֣א עֲלֵיכֶם֒ וַתֹּ֣אמְרוּ לִ֔י לֹ֕א כִּי־מֶ֖לֶךְ יִמְלֹ֣ךְ עָלֵ֑ינוּ וַיהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶ֖ם מַלְכְּכֶֽם׃וְעַתָּ֗ה הִנֵּ֥ה הַמֶּ֛לֶךְ אֲשֶׁ֥ר בְּחַרְתֶּ֖ם אֲשֶׁ֣ר שְׁאֶלְתֶּ֑ם וְהִנֵּ֨ה נָתַ֧ן יְהוָ֛ה עֲלֵיכֶ֖ם מֶֽלֶךְ׃אִם־תִּֽירְא֣וּ אֶת־יְהוָ֗ה וַעֲבַדְתֶּ֤ם אֹתוֹ֙ וּשְׁמַעְתֶּ֣ם בְּקֹל֔וֹ וְלֹ֥א תַמְר֖וּ אֶת־פִּ֣י יְהוָ֑ה וִהְיִתֶ֣ם גַּם־אַתֶּ֗ם וְגַם־הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר מָלַ֣ךְ עֲלֵיכֶ֔ם אַחַ֖ר יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃וְאִם־לֹ֤א תִשְׁמְעוּ֙ בְּק֣וֹל יְהוָ֔ה וּמְרִיתֶ֖ם אֶת־פִּ֣י יְהוָ֑ה וְהָיְתָ֧ה יַד־יְהוָ֛ה בָּכֶ֖ם וּבַאֲבֹתֵיכֶֽם׃גַּם־עַתָּה֙ הִתְיַצְּב֣וּ וּרְא֔וּ אֶת־הַדָּבָ֥ר הַגָּד֖וֹל הַזֶּ֑ה אֲשֶׁ֣ר יְהוָ֔ה עֹשֶׂ֖ה לְעֵינֵיכֶֽם׃הֲל֤וֹא קְצִיר־חִטִּים֙ הַיּ֔וֹם אֶקְרָא֙ אֶל־יְהוָ֔ה וְיִתֵּ֥ן קֹל֖וֹת וּמָטָ֑ר וּדְע֣וּ וּרְא֗וּ כִּֽי־רָעַתְכֶ֤ם רַבָּה֙ אֲשֶׁ֤ר עֲשִׂיתֶם֙ בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֔ה לִשְׁא֥וֹל לָכֶ֖ם מֶֽלֶךְ׃וַיִּקְרָ֤א שְׁמוּאֵל֙ אֶל־יְהוָ֔ה וַיִּתֵּ֧ן יְהוָ֛ה קֹלֹ֥ת וּמָטָ֖ר בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא וַיִּירָ֨א כָל־הָעָ֥ם מְאֹ֛ד אֶת־יְהוָ֖ה וְאֶת־שְׁמוּאֵֽל׃וַיֹּאמְר֨וּ כָל־הָעָ֜ם אֶל־שְׁמוּאֵ֗ל הִתְפַּלֵּ֧ל בְּעַד־עֲבָדֶ֛יךָ אֶל־יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ וְאַל־נָמ֑וּת כִּֽי־יָסַ֤פְנוּ עַל־כָּל־חַטֹּאתֵ֙ינוּ֙ רָעָ֔ה לִשְׁאֹ֥ל לָ֖נוּ מֶֽלֶךְ׃וַיֹּ֨אמֶר שְׁמוּאֵ֤ל אֶל־הָעָם֙ אַל־תִּירָ֔אוּ אַתֶּ֣ם עֲשִׂיתֶ֔ם אֵ֥ת כָּל־הָרָעָ֖ה הַזֹּ֑את אַ֗ךְ אַל־תָּס֙וּרוּ֙ מֵאַחֲרֵ֣י יְהוָ֔ה וַעֲבַדְתֶּ֥ם אֶת־יְהוָ֖ה בְּכָל־לְבַבְכֶֽם׃וְלֹ֖א תָּס֑וּרוּ כִּ֣י ׀ אַחֲרֵ֣י הַתֹּ֗הוּ אֲשֶׁ֧ר לֹֽא־יוֹעִ֛ילוּ וְלֹ֥א יַצִּ֖ילוּ כִּי־תֹ֥הוּ הֵֽמָּה׃כִּ֠י לֹֽא־יִטֹּ֤שׁ יְהוָה֙ אֶת־עַמּ֔וֹ בַּעֲב֖וּר שְׁמ֣וֹ הַגָּד֑וֹל כִּ֚י הוֹאִ֣יל יְהוָ֔ה לַעֲשׂ֥וֹת אֶתְכֶ֛ם ל֖וֹ לְעָֽם׃גַּ֣ם אָנֹכִ֗י חָלִ֤ילָה לִּי֙ מֵחֲטֹ֣א לַֽיהוָ֔ה מֵחֲדֹ֖ל לְהִתְפַּלֵּ֣ל בַּעַדְכֶ֑ם וְהוֹרֵיתִ֣י אֶתְכֶ֔ם בְּדֶ֥רֶךְ הַטּוֹבָ֖ה וְהַיְשָׁרָֽה׃אַ֣ךְ ׀ יְר֣אוּ אֶת־יְהוָ֗ה וַעֲבַדְתֶּ֥ם אֹת֛וֹ בֶּאֱמֶ֖ת בְּכָל־לְבַבְכֶ֑ם כִּ֣י רְא֔וּ אֵ֥ת אֲשֶׁר־הִגְדִּ֖ל עִמָּכֶֽם׃וְאִם־הָרֵ֖עַ תָּרֵ֑עוּ גַּם־אַתֶּ֥ם גַּֽם־מַלְכְּכֶ֖ם תִּסָּפֽוּ׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק

ועתה הנה המלך מתהלך לפניכם. אפשר דרמז להם הנה שמחתם שמחה גופנית ואם תשובו בתשובה כרמוז בתיבת ועתה כמשז"ל על כמה כתובים אין ועתה אלא תשובה אז הנה שהוא לשון שמחה כמ"ש במדבר רבה. תהיה שמחה שלימה. וז"ש ועתה הנה. ואם כה תעשו אז המלך יושפע מן השמים להתהלך בתוככם להנהיג אתכם: ואת מי עשקתי את מי רצותי וכו'. קדמונים אחזו צער אשר היו תמהי"ם כי נאמן שמואל ומהיכא תיתי עשי"ק לגביה. לכן פירשו דיש בני אדם קרבות יחפצו מתקרבין ומתערבין דעתם עם חבריהם עד יתירו להם פסת יד ומטי להו הנאה אך לא מלבם של הנותנין מטוב רצונם רק שמוכרחים קצת מפני הכבוד ומפני הבושה. הוא הדבר אשר דברו הנביא את מי עשקתי ולאו עושק ממש אלא את מי רצותי שנתרצתי עד שהנאני בממונו דכל כי הא לגבי דידי עושק מקרי: כאשר בא יעקב מצרים. אפשר דרצה להזכיר חסדיו יתברך דהיה ראוי יעקב אע"ה לירד למצרים בשלשלאות של ברזל ובא מעצמו בכבוד גדול. וז"ש כאשר בא יעקב ולא שהביאוהו בשלשלאות של ברזל ור"ת כאשר בא יעקב מצרים הוא מכב"י שהוא ר"ת מי כמוך באלים ה' שבטלה הגזרה ובא בכבוד גדול. וכי תימא גלות מצרים בעבור מכירת יוסף כמ"ש בז"ח ומה לו ליעקב בזה. לזה רמז ס"ת כאשר בא יעקב מצרים אברם לומר דגלות מצרים היה לקיים גזרת (בית) [בין] הבתרים שנאמר לאאע"ה כשהיה שמו אברם ועלה שעבוד מצרים לקיים גזרת (בית) [בין] הבתרים ובעבור מכירת יוסף כמו שכתבתי אני בעניי בקונטריס בתי הנפש בס"ד ובזה ישבתי כמה חקירות ע"ש באורך: וישכחו את ה' אלהיהם וימכור אותם ביד סיסרא וכו' ויצל אתכם מיד אויביכם וכו'. אפשר במ"ש המפרשים דגוי קונה לישראל למעשה ידיו ולא לגופו. וישראל קונה לגוף הגוי והטעם הוא דתנאי התנה הקב"ה אם ישראל מקבלים התורה מוטב ואם לאו מחזיר העולם לתהו ובהו ונמצא דישראל קנו העולם דהו"ל כמציל מזוטו של ים ומשלוליתו של נהר דהרי אלו שלו. וז"ש וישכחו את אלהיהם ועי"ז וימכור אותם ביד סיסרא וביד פלשתים וביד מלך מואב. אמנם יען דקבלו ישראל את התורה אהניא הקבלה להעמיד העולם כמ"ש התוספות ריש ע"ז וא"כ מכירה זו אינה לגופם כי אדרבא גוף א"ה קנוי להם כיון דהא מיהא העולם קיים בשביל קבלתם התורה והיינו דקאמר וילחמו בם דוקא להלחם בהם ולא לקנות גופם. ויזעקו וכו' ויצל אתכם בלי כסף ובלי מחיר דהמכירה לא היתה מכירה רק ניתן להם רשות לענותכם כי שכחתם ה'. ובשובכם הצילכם כרגע באין אומר ואין דברים כאשר כתבנו: וישלח ה' את ירובעל ואת בדן ואת יפתח ואת שמואל וכו'. אמרו בש"ס פרק אם אינם מכירין שקל הכתוב ג' קלי עולם כשלשה חמורי עולם לומר לך ירובעל בדורו כמשה בדורו בדן בדורו כאהרן בדורו יפתח בדורו כשמואל בדורו וכו' ע"ש וצריך להבין אומרו שקל הכתוב ג' קלי עולם וכו' דהול"ל שקל ג' קלי עולם וכו' או לימא שקל שמואל ג' קלי עולם וכו'. ותו דאין ללמוד דיפתח בדורו כשמואל בדורו דכיון דשמואל עצמו הוא המדבר לפי רוב הענוה כלל עצמו עמהם. והשתא דאתית להכי גם לימוד ירובעל בדורו כמשה בדורו בדן בדורו כאהרן בדורו נתפקפק אצלנו דאימא הא כדאיתיה והא כדאיתיה דהכי קאמר להם קדמוניות התבוננו כאשר בא יעקב מצרים וכו' וישלח את משה ואהרן וכו' וכבר נודע בישראל גדול שמם וסליק ענינא. ובתר הכי אתא א"ד ופסיק וישכחו וכו' וימכור וכו' ומה שנכלל שמואל הוא מענותנותו ואין ללמוד לעלמא ומשה ואהרן כבודם במקומם בצאת ישראל ממצרים וגבה טורא בינייהו. ואפשר עם מ"ש רז"ל דכתיב ואת שמואל והול"ל ואותי אלא דאף שמואל רבן של נביאים מתנבא ואינו יודע מה מתנבא שנאמר וישלח ה' וכו' ואת שמואל ואותי לא נאמר אלא ואת שמואל לפי שלא היה יודע מה מתנבא. וצריך טעם מדוע בזה נעשה הכר כי הנבואה דברה. והכל מיושב בחדא מחתא דדוקא במקום הזה הנבואה עשתה רושם להגיד כי הדברים הם דברי הנבואה שלא מדעת שמואל ובזה אהניא לן ללמוד דהקל שבקלים שנתמנה שופט בזמנו הוא כאביר שבאבירים דעין רואה דברי הנבואה דכללה שמואל עם ירובעל בדן יפתח וכיון דשמואל שקול כמשה ואהרן אף אנו נאמר דמשה ואהרן הנאמרים לעיל צרוף יצרפו עמהם ושקל ג' קלי וכו' וכל זה רמזה הבריתא לומר שקל הכתוב להורות דאינם דברי שמואל אלא דברי הנבואה ודוק: הלא קציר חטים וכו'. רמז להם דהגם דהגשמים הם חסד לעולם מ"מ שלא בזמנם סימן קללה. כן הוא דבר זה דהמלכות הוא מיהודה ועתה שלא בזמנו דלא יש איש מוכן עתה מיהודה כמ"ש הרב המאירי ז"ל הוא דומה לגשמים בקיץ: בעבור שמו הגדול. אפשר במ"ש בירושלמי בסוף ברכות אלכסנדרוס פני אלכסנדר וזהו ושמך עלינו קראת ודוק כי קצרתי והמ"י:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך