תנ"ך על הפרק - שמואל א א - חומת אנך

תנ"ך על הפרק

שמואל א א

233 / 929
היום

הפרק

וַיְהִי֩ אִ֨ישׁ אֶחָ֜ד מִן־הָרָמָתַ֛יִם צוֹפִ֖ים מֵהַ֣ר אֶפְרָ֑יִם וּשְׁמ֡וֹ אֶ֠לְקָנָה בֶּן־יְרֹחָ֧ם בֶּן־אֱלִיה֛וּא בֶּן־תֹּ֥חוּ בֶן־צ֖וּף אֶפְרָתִֽי׃וְלוֹ֙ שְׁתֵּ֣י נָשִׁ֔ים שֵׁ֤ם אַחַת֙ חַנָּ֔ה וְשֵׁ֥ם הַשֵּׁנִ֖ית פְּנִנָּ֑ה וַיְהִ֤י לִפְנִנָּה֙ יְלָדִ֔ים וּלְחַנָּ֖ה אֵ֥ין יְלָדִֽים׃וְעָלָה֩ הָאִ֨ישׁ הַה֤וּא מֵֽעִירוֹ֙ מִיָּמִ֣ים ׀ יָמִ֔ימָה לְהִֽשְׁתַּחֲוֺ֧ת וְלִזְבֹּ֛חַ לַיהוָ֥ה צְבָא֖וֹת בְּשִׁלֹ֑ה וְשָׁ֞ם שְׁנֵ֣י בְנֵֽי־עֵלִ֗י חָפְנִי֙ וּפִ֣נְחָ֔ס כֹּהֲנִ֖ים לַיהוָֽה׃וַיְהִ֣י הַיּ֔וֹם וַיִּזְבַּ֖ח אֶלְקָנָ֑ה וְנָתַ֞ן לִפְנִנָּ֣ה אִשְׁתּ֗וֹ וּֽלְכָל־בָּנֶ֛יהָ וּבְנוֹתֶ֖יהָ מָנֽוֹת׃וּלְחַנָּ֕ה יִתֵּ֛ן מָנָ֥ה אַחַ֖ת אַפָּ֑יִם כִּ֤י אֶת־חַנָּה֙ אָהֵ֔ב וַֽיהוָ֖ה סָגַ֥ר רַחְמָֽהּ׃וְכִֽעֲסַ֤תָּה צָֽרָתָהּ֙ גַּם־כַּ֔עַס בַּעֲב֖וּר הַרְּעִמָ֑הּ כִּֽי־סָגַ֥ר יְהוָ֖ה בְּעַ֥ד רַחְמָֽהּ׃וְכֵ֨ן יַעֲשֶׂ֜ה שָׁנָ֣ה בְשָׁנָ֗ה מִדֵּ֤י עֲלֹתָהּ֙ בְּבֵ֣ית יְהוָ֔ה כֵּ֖ן תַּכְעִסֶ֑נָּה וַתִּבְכֶּ֖ה וְלֹ֥א תֹאכַֽל׃וַיֹּ֨אמֶר לָ֜הּ אֶלְקָנָ֣ה אִישָׁ֗הּ חַנָּה֙ לָ֣מֶה תִבְכִּ֗י וְלָ֙מֶה֙ לֹ֣א תֹֽאכְלִ֔י וְלָ֖מֶה יֵרַ֣ע לְבָבֵ֑ךְ הֲל֤וֹא אָֽנֹכִי֙ ט֣וֹב לָ֔ךְ מֵעֲשָׂרָ֖ה בָּנִֽים׃וַתָּ֣קָם חַנָּ֔ה אַחֲרֵ֛י אָכְלָ֥ה בְשִׁלֹ֖ה וְאַחֲרֵ֣י שָׁתֹ֑ה וְעֵלִ֣י הַכֹּהֵ֗ן יֹשֵׁב֙ עַל־הַכִּסֵּ֔א עַל־מְזוּזַ֖ת הֵיכַ֥ל יְהוָֽה׃וְהִ֖יא מָ֣רַת נָ֑פֶשׁ וַתִּתְפַּלֵּ֥ל עַל־יְהוָ֖ה וּבָכֹ֥ה תִבְכֶּֽה׃וַתִּדֹּ֨ר נֶ֜דֶר וַתֹּאמַ֗ר יְהוָ֨ה צְבָא֜וֹת אִם־רָאֹ֥ה תִרְאֶ֣ה ׀ בָּעֳנִ֣י אֲמָתֶ֗ךָ וּזְכַרְתַּ֙נִי֙ וְלֹֽא־תִשְׁכַּ֣ח אֶת־אֲמָתֶ֔ךָ וְנָתַתָּ֥ה לַאֲמָתְךָ֖ זֶ֣רַע אֲנָשִׁ֑ים וּנְתַתִּ֤יו לַֽיהוָה֙ כָּל־יְמֵ֣י חַיָּ֔יו וּמוֹרָ֖ה לֹא־יַעֲלֶ֥ה עַל־רֹאשֽׁוֹ׃וְהָיָה֙ כִּ֣י הִרְבְּתָ֔ה לְהִתְפַּלֵּ֖ל לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה וְעֵלִ֖י שֹׁמֵ֥ר אֶת־פִּֽיהָ׃וְחַנָּ֗ה הִ֚יא מְדַבֶּ֣רֶת עַל־לִבָּ֔הּ רַ֚ק שְׂפָתֶ֣יהָ נָּע֔וֹת וְקוֹלָ֖הּ לֹ֣א יִשָּׁמֵ֑עַ וַיַּחְשְׁבֶ֥הָ עֵלִ֖י לְשִׁכֹּרָֽה׃וַיֹּ֤אמֶר אֵלֶ֙יהָ֙ עֵלִ֔י עַד־מָתַ֖י תִּשְׁתַּכָּרִ֑ין הָסִ֥ירִי אֶת־יֵינֵ֖ךְ מֵעָלָֽיִךְ׃וַתַּ֨עַן חַנָּ֤ה וַתֹּ֙אמֶר֙ לֹ֣א אֲדֹנִ֔י אִשָּׁ֤ה קְשַׁת־ר֙וּחַ֙ אָנֹ֔כִי וְיַ֥יִן וְשֵׁכָ֖ר לֹ֣א שָׁתִ֑יתִי וָאֶשְׁפֹּ֥ךְ אֶת־נַפְשִׁ֖י לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃אַל־תִּתֵּן֙ אֶת־אֲמָ֣תְךָ֔ לִפְנֵ֖י בַּת־בְּלִיָּ֑עַל כִּֽי־מֵרֹ֥ב שִׂיחִ֛י וְכַעְסִ֖י דִּבַּ֥רְתִּי עַד־הֵֽנָּה׃וַיַּ֧עַן עֵלִ֛י וַיֹּ֖אמֶר לְכִ֣י לְשָׁל֑וֹם וֵאלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל יִתֵּן֙ אֶת־שֵׁ֣לָתֵ֔ךְ אֲשֶׁ֥ר שָׁאַ֖לְתְּ מֵעִמּֽוֹ׃וַתֹּ֕אמֶר תִּמְצָ֧א שִׁפְחָתְךָ֛ חֵ֖ן בְּעֵינֶ֑יךָ וַתֵּ֨לֶךְ הָאִשָּׁ֤ה לְדַרְכָּהּ֙ וַתֹּאכַ֔ל וּפָנֶ֥יהָ לֹא־הָיוּ־לָ֖הּ עֽוֹד׃וַיַּשְׁכִּ֣מוּ בַבֹּ֗קֶר וַיִּֽשְׁתַּחֲווּ֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה וַיָּשֻׁ֛בוּ וַיָּבֹ֥אוּ אֶל־בֵּיתָ֖ם הָרָמָ֑תָה וַיֵּ֤דַע אֶלְקָנָה֙ אֶת־חַנָּ֣ה אִשְׁתּ֔וֹ וַיִּֽזְכְּרֶ֖הָ יְהוָֽה׃וַיְהִי֙ לִתְקֻפ֣וֹת הַיָּמִ֔ים וַתַּ֥הַר חַנָּ֖ה וַתֵּ֣לֶד בֵּ֑ן וַתִּקְרָ֤א אֶת־שְׁמוֹ֙ שְׁמוּאֵ֔ל כִּ֥י מֵיְהוָ֖ה שְׁאִלְתִּֽיו׃וַיַּ֛עַל הָאִ֥ישׁ אֶלְקָנָ֖ה וְכָל־בֵּית֑וֹ לִזְבֹּ֧חַ לַֽיהוָ֛ה אֶת־זֶ֥בַח הַיָּמִ֖ים וְאֶת־נִדְרֽוֹ׃וְחַנָּ֖ה לֹ֣א עָלָ֑תָה כִּֽי־אָמְרָ֣ה לְאִישָׁ֗הּ עַ֣ד יִגָּמֵ֤ל הַנַּ֙עַר֙ וַהֲבִאֹתִ֗יו וְנִרְאָה֙ אֶת־פְּנֵ֣י יְהוָ֔ה וְיָ֥שַׁב שָׁ֖ם עַד־עוֹלָֽם׃וַיֹּ֣אמֶר לָהּ֩ אֶלְקָנָ֨ה אִישָׁ֜הּ עֲשִׂ֧י הַטּ֣וֹב בְּעֵינַ֗יִךְ שְׁבִי֙ עַד־גָּמְלֵ֣ךְ אֹת֔וֹ אַ֛ךְ יָקֵ֥ם יְהוָ֖ה אֶת־דְּבָר֑וֹ וַתֵּ֤שֶׁב הָֽאִשָּׁה֙ וַתֵּ֣ינֶק אֶת־בְּנָ֔הּ עַד־גָּמְלָ֖הּ אֹתֽוֹ׃וַתַּעֲלֵ֨הוּ עִמָּ֜הּ כַּאֲשֶׁ֣ר גְּמָלַ֗תּוּ בְּפָרִ֤ים שְׁלֹשָׁה֙ וְאֵיפָ֨ה אַחַ֥ת קֶ֙מַח֙ וְנֵ֣בֶל יַ֔יִן וַתְּבִאֵ֥הוּ בֵית־יְהוָ֖ה שִׁל֑וֹ וְהַנַּ֖עַר נָֽעַר׃וַֽיִּשְׁחֲט֖וּ אֶת־הַפָּ֑ר וַיָּבִ֥יאוּ אֶת־הַנַּ֖עַר אֶל־עֵלִֽי׃וַתֹּ֙אמֶר֙ בִּ֣י אֲדֹנִ֔י חֵ֥י נַפְשְׁךָ֖ אֲדֹנִ֑י אֲנִ֣י הָאִשָּׁ֗ה הַנִּצֶּ֤בֶת עִמְּכָה֙ בָּזֶ֔ה לְהִתְפַּלֵּ֖ל אֶל־יְהוָֽה׃אֶל־הַנַּ֥עַר הַזֶּ֖ה הִתְפַּלָּ֑לְתִּי וַיִּתֵּ֨ן יְהוָ֥ה לִי֙ אֶת־שְׁאֵ֣לָתִ֔י אֲשֶׁ֥ר שָׁאַ֖לְתִּי מֵעִמּֽוֹ׃וְגַ֣ם אָנֹכִ֗י הִשְׁאִלְתִּ֙הוּ֙ לַֽיהוָ֔ה כָּל־הַיָּמִים֙ אֲשֶׁ֣ר הָיָ֔ה ה֥וּא שָׁא֖וּל לַֽיהוָ֑ה וַיִּשְׁתַּ֥חוּ שָׁ֖ם לַיהוָֽה׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק

ויהי איש אחד. אפשר לרמוז דר"ת גימטריא ח' רומז למלכות מדה שמינית. וס"ת שדי רומז ליסוד כי כל עסקו היה ליחד קבה"ו בכל עניניו כמ"ש וכל מעשיך יהיו לש"ם שמי"ם:מן הרמתים צופים. אמרו רז"ל פ"ק דמגילה ממאתים צופים שנתנבאו להם לישראל. ולפי מ"ש רבינו האר"י ז"ל דקודם שמואל הע"ה לא היה בחינת נביא אלא רואה א"ש בדקדוק מה שנקראו צופים שהם רואים. ויש להבין מאי דדריש מן הרמתים ממאתים צופים דנהי דדריש רמתים כאלו כתיב מאתים אבל הרי כתיב רמתים והוי ר' מאתים שהם ארבע מאות. ואפשר לומר דרך דרש במה שפירשתי אני בעניי בפרשת פקודי דכתיב ויקם משה את המשכן וכו' כאשר ציוה ה' את משה ויקח ויתן את העדות וכו' כאשר ציוה ה' את משה. וכיוצא בזה שם כתובים אחרים ובמקומות אחרים וצריך להבין דבגויה דמשה משתעי קרא והול"ל כאשר ציוהו ה' ומה ת"ל כאשר ציוה ה' את משה כאלו כבר ציוה לאחר והא הוא עצמו המצווה והמקיים. אמנם אפשר דהנה השם הוא הנשמה כמ"ש הרמ"ז והר"ם די לונזאנו ז"ל והנה כביכול היה מדבר בשמים עם הנשמה שהיה שם משה העיקרי. איברא דלגדולת משה רע"ה כביכול היה מדבר עם משה התחתון שהוא הגוף דגוף של משה כמו נשמה. ואפשר זה רמז בשגם הוא בשר ואמרו בזהר הקדוש בשגם זה משה. והכי סליק חשבן בשגם משה ורמז משה הוא בשר ר"ל אף בשרו הוא משה נשמה. ואפשר ז"ש ויקרא אל משה וידבר ה' אליו פירוש ויקרא אל משה הנשמה אשר בשמים ואח"כ וידבר אליו כביכול לגוף התחתון. אמור מעתה זה רמז ויקם משה ויקח הגוף התחתון כאשר ציוה ה' את משה היא הנשמה אשר בשמים וכיוצא אתה תבא"ר בשאר פסוקים כיוצא בזה. וזהו מענותנותו של משה שיובן מזה שלא דיבר עם הגוף התחתון אלא ויעש ויקח הגוף כאשר ציוה ה' את משה הנשמה אשר בשמים. וכיוצא אפשר דהוא בשאר נביאים כי ידבר ה' בשמים לנשמה הנקראת שם הנביא ומשם יושפע על הגוף ואפשר ז"ש ודברתי על הנביאים ודברתי אל הנביאים או ודברתי לנביאים אינו אומר אלא על הנביאים פירוש לנשמתם ואנכי חזון הרבתי דיושפע לגופם הם הנביאים האומרים לעם. אמור מעתה זה רמז רמתים ר' שהיא מאתים רמז לנשמתם אשר בשמים והיא נעלמת וכן רמז באות ר' בהעלם. ואח"כ מאתים בפשיטות בגלוי גופם קדושים אשר באר"ץ המה בעולם הזה. מתים חסר אלף רומז שהעיקר הוא למעלה נשמתם העליונה והיא פלא אותיות אלף. ועל דרך זה אפשר לרמוז דהיינו דכתיב ויהי איש אחד איש רומז על גופו שהיה צדיק אחד אחוז בנשמתו העליונה אשר בשמים:ושמו אלקנה. גימטריא קפ"ד עם הכולל כי שרשו מיסוד אבא חנ"ה גימטריא ס"ג אשתו בסוד אימא עכ"ל מהר"ם פאפירש ז"ל במאורי אור. ואפשר לרמוז כי ר"ת ירוחם אליהו תחו צוף גימטריא אשר שרומז לאימא. הנה כי כן אלקנה רמז יסוד אבא ור"ת ירוחם וכו' אשר רמז לאימא להשפיע לשם בן שהיא מלכות ליחד הדודים וכתוב ד' פעמים בן בסוד ד' ראשי שנים וא"ש אהי"ב: להשתחות ולזבוח. במדרש ר' אלעא בשם ר' יצחק שקולה תפלה כנגד קרבנות ורבנן אמרי חביבה תפלה יותר מכל הקרבנות דכתיב להשתחות ואח"כ לזבוח. ואפשר דר' יצחק סבר דתדיר ומקודש שוים כמ"ש הרמב"ם ז"ל פ"ט דתמידין ותפלה תדיר וקרבנות מקודש והם שוים ורבנן סברי כרבינו עובדיה ז"ל פ"י דזבחים דתדיר קודם ולכן סברי תפלה יותר מהקרבנות: ונתן לפנינה אשתו וכו' ולחנה יתן וכו'. יש לדקדק דגבי פנינה כתיב ונתן ולחנה יתן. ועוד דלפנינה כתיב אשתו. ולחנה אשר אהב לא כתיב אשתו. ואפשר דכתיב פננה והוא גימטריא אלקנה עם הכולל ובדיק בשמה שהוא כמספר שמו וסבר שהיא אשתו לבנים וכן הות לה. ועם כל זה לא הי"ל אהבה עמה רק לצורך הבנים. וכשהיה נותן לה הי"ל למשא כבד ומה"ר ימהרנ"ה ולזה כתיב ונתן כאלו כבר השליך המשא וזה גם כן היה מוכרח שהיא [אשתו] ולכל בניה ובנותיה שהיא אם הבנים. ולחנה יתן מצד עצמותה והיה מתאוה לתת לה ובחשק דיתן פעם אחרת. ודברים שבלב הראה בפועל כי יתן מנה אחת אפים כי את חנה אהב מעצמותה ונפשה כי חנה גימטריא ס"ג בסוד אימא ה' עילאה וכעסתה צרתה כי שמה כמספר אלקנה והיא אשתו. גם כעס שהראיה כי אין לה בן: חנה למה תבכי וכו'. אפשר דהכונה חנה הלא שמך הטוב מורה על שלמות נפשך החשובה כי חנה גימטריא ס"ג אימא עילאה. למה תבכי הלא אין האשה מצווה על פו"ר. ולמה לא תאכלי כי דרך טבע הבכיה ומיעוט אכילה הם לעצור הלידה. ולמה ירע לבבך שכולל יצה"ט ויצה"ר ואין ביטול יצה"ר אלא בתורה ואם היה ליך בנים את מגדלתן לתורה ומועיל ליצר הרע ועתה יש ליך פחד מהיצה"ר וז"ש למה ירע לבב"ך. הלא אנכי טוב אין טוב אלא תורה ואני עוסק בתורה ונשי ת"ח מי לא פלגן עם בעליהן וא"כ מה שאני עוסק בתורה והחצ"י ממך והלאה יועיל לבטל יצה"ר דתורה אגוני מגנא ואצולי מצלא והיה לבב"ך שלם: אם ראה תראה. רבינו האר"י זצ"ל בשער הפסוקים האריך ואביא דבריו ז"ל בקצור וזהת"ד יש להבין למה רז"ל קראו לשמואל רבן של נביאים ולמה מ' שנה קודם הולדו בת קול מכריז עתיד לילד צדיק בעולם ושמואל שמו ומאי רבותא דחנה דאמרה אם ראה תראה אם ראה מוטב ואם לאו אלך ואסתתר וכו' ומהו דכתיב לפנים יקרא הנביא רואה וכתיב כי נאמן שמואל לנביא ויובן במ"ש בסבא ויגע ירכו דמתמן אתפגים נצח ולא הוה נביא דמתמן אתנבי עד דאתא שמואל וכתיב וגם נצח ישראל לא ישקר ולסיבת פגם הנצח דמתמן נביאים לא היו יכולים לראות נבואתם בשלימות ונקרא רואה ושמואל תקן פגם הנצח ונקרא נביא כי על ידו נתקן הירך ולכן נקרא רבן של נביאים דמכחו נתנבאו כלם ולכן ב"ק מכריז על לידתו כי כל העולם מצפים להתקן על ידו. וז"ש חנה אם ראה תראה כי כשתקן שמואל הנצח ניתן אל הנחש ירך סוטה תמורת ירך יעקב וז"ש חנה תן לי שמואל שיחטוף ירך יעקב מהסט"א ואז ישאר לסט"א ירך סוטה ואם ראה מוטב ואם לאו תראה אלך ואסתתר ובהיותי טהורה אחטוף גם ירך סוטה מהסט"א ועי"כ יקטרג על ישראל ע"ש באורך. ועל פי דברי הרב ז"ל א"ש מה שאמרה חנה ה' צבאות אם ראה תראה ואמרו פרק אין עומדין מיום שברא הקב"ה את עולמו לא היה אדם שקראו להקב"ה צבאות עד שבאת חנה וכו' וצריך להבין מה ראתה חנה לזה ועפ"י דברי הרב ז"ל יכון מאד דשמעה דברי הבת קול שעתיד לילד צדיק וכו' דמתקן הירך ואז יכולים להתנבאת מהנצח וידוע דשם צבאות רומז לנצח הוד ומשם יניקת הנביאים וז"ש ה' צבאות דרוצה לזכות לבן הזה שמתקן הירך והוא בחינת צבאות שמשם נבואת הנביאים:ונתת לאמתך זרע אנשים. אפשר אנשים ר"ת איש שמתקן נצח יצא ממני. ולפי מ"ש רז"ל איש שמושח שני אנשים א"ל במ"ש רבינו האר"י ז"ל שפגם הירך נתחזק במה שהשבטים השתחוו לעשו ושאול שבא מבנימין שלא השתחוה לעשו אם היה הורג זכר עמלק נתקן וכשלא קיים נפגם ומשו"ה צעק שמואל כל הלילה שלא יחזור לקלקולו ובשרו ה' דדוד המלך עליו השלום על ידי זמירותיו יוסיף ויתקן הנצח כמש"ה נעימות בימינך נצח וכ"כ מהר"א גאלנטי ז"ל בספר קול בוכים וזהת"ד ע"ש באורך ובזה אפשר ליתן טעם לנדר חנה ונתתיו לה' כל ימי חייו אמנם אפשר דידעה בנבואה דשאול יהיה סיבה לפגום הירך לזה נדרה להוסיף כח קדוש בשמואל שבזכותו לא יחזור הפגם כראשונה. וז"ש לאמתך זרע אנשים שמושח שאול ודוד דאע"ג דשאול יקלקל יצמיח קרן לדוד שיתקן וביני ביני יהיה כח ביד שמואל להעמיד מקום הנבואה וז"ש ונתתיו לה' ומורה לא יעלה על ראשו שיחזור לכמות שהיה ומיניה ומדוד יושלם ויתוקן הדבר: ותען חנה ותאמר לא אדוני. אפשר במ"ש רבינו האר"י זצ"ל בספר הגלגולים דחבר הקני היה גלגול רחב ויעל אשתו נתעלית והיתה נשמת עלי הכהן וחנה היתה רחב כמ"ש רחב פי על אויבי ע"ש באורך וז"ש לא אדוני אין אתה אדוני כלומר אדרבא אני אדונך שאנכי חבר ואתה יעל וא"כ אני אדונך דבגלגול אחר אני הייתי הבעל וז"ש אשה קשת רוח אנכי לרמוז לרחב כמ"ש הרב ז"ל: ותקרא שמו שמואל כי מה' שאלתיו. לכאורה הי"ל לקרותו שאול. ואפשר במ"ש רז"ל דבת קול מכרזת עתיד צדיק א' לילד ושמו שמואל. וכל הנשים היו משימות שם בניהן שמואל וכשנולד שמואל בן חנה פסק הבת קול. ואפשר דחנה שאלה דשמואל זה של הבת קול יצא ממנה וז"ש ותקרא שמו שמואל כי מה' שאלתיו לשמואל דמכרזי עליה והיינו דקראתו שמואל: וגם אנכי השאלתיהו לה'. אלקנה הסכים בפה מלא והדירו בנזיר וכה אמר עשי הטוב בעיניך וכ"כ הרב מהר"י חאגיז ז"ל בעץ חיים סוף נזיר. ונסתפק הרב משנה למלך ז"ל פ"ב דנזירות אם הבן יכול לישאל על מה שהדירו אביו בנזיר ופשיט דאינו יכול לישאל וז"ש וגם אנכי מלבד אלקנה בעלי גם אנכי השאלתיהו. וכי תימא יכול הוא לישאל על מה שהדרנוהו לז"א כל הימים אשר היה הוא שאול לה' שאינו יכול להשאל:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך