בקרית ארבע. מאי קרית ארבע, א"ר יצחק – זוגות, אדם וחוה, אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ולאה אוצ"ל דנקרא המקום ע"ש העתיד. וע' בכתובות י' ב' חקרה הגמרא אם כתב קרא ע"ש העתיד, והי' יכול להביא ראי' מכאן. ובתורה אור ציין פסוק זה לפרשה וישלח (ל"ה), ועיין בסוטה י"ג א', אבל ממ"ר מבואר שהמכוון לפסוק זה. . (עירובין נ"ג א')
ויבא אברהם לספוד. [מלמד דהספידא יקרא דשכבי הוא], דאי ס"ד יקרא דחיי, וכי משום יקרא דאברהם משהו לה לשרה בואע"פ דבגמרא דחו לה, דשרה גופא ניחא לה כי היכי דמייקר בה אברהם, אך אין זה אלא דחוי בעלמא, והאמת הוא, כי הספידא יקרא דשכבי הוא ולכן עולה הענין כפשטי' שהשהו אותה משום כבודה, והנ"מ בזה אם יקרא דחיי או דשכבי הוא לענין אם אחד צוה שלא להספידו או אם יקרא דשכבי הוא שומעין לו ואם יקרא דחיי אין שומעין לו, ולכן לענין ליקח מיורשים הוצאת ההספד אז אם יקרא דשכבי הוא מוציאין מיורשין ההוצאות בעל כרחם, ומי שצוה שלא להספידו שומעין לו. – וע' ביו"ד סי' שד"מ ס"ו מבואר כשם שמספידין על האנשים כך מספידין את הנשים, והביאו מקור לזה ממגילה כ"ח ב' רפרם ספדי' לכלתי', וצ"ע שלא הביאו ראי' משרה, ואולי י"ל דאין ראי' מהספד בעל על אשתו להספד על כלל הנשים, די"ל שהספידה על צערו הפרטי וכמ"ש אין אשה מתה אלא לבעלה (סנהדרין כ"ב ב'). . (סנהדרין מ"ו ב')
ואקברה מתי מלפני. מי שמתו מוטל לפניו פטור מכל מצות האמורות בתורה, ואע"פ שאינו מוטל לפניו, מכיון שמוטל עליו לקוברו כמוטל לפניו דמי, שנאמר ואקברה מתי מלפני [וההיא שעתא לאו לפניו הואי] גלפנינו הגירסא בגמרא שנאמר ויקם אברהם מעל פני מתו ואומר ואקברה מתי מלפני וגירסא זו תמוה מאד, דמאי ראי' מייתי מן ויקם אברהם, הא אדרבה היא ראי' לסתור, שהרי אותה שעה שקם היתה לפניו. ובש"ס כת"י (עי' ד"ס) חסרה הראי' מהפסוק ויקם אברהם מעל פני מתו, ורק בלשון זה שנאמר ואקברה מתי מלפני אטו ההיא שעתא קמיה הואי רמיא, אלא כיון שמוטל עליו וכו', ושמחתי על מציאות גירסא זו המאירת עינים, וכדי לקיים במקצת הגירסא שלפנינו נראה דצ"ל בגמרא כמו שהוא לפנינו בילקוט, שנאמר ואקברה מתי מלפני אטו ההיא שעתא קמי' הואי רמיא והכתיב ויקם אברהם מעל פני מתו אלא וכו', ונראה מזה שבגמרא נשתרבבו המלות והענינים, ועיין בזה. . (ברכות י"ח א')
מערת המכפלה. פליגי בה רב ושמואל, חד אמר שני בתים זה לפנים מזה, ומאי מכפלה שכפלה בזוגות דכמבואר לפנינו לעיל בדרשא בפסוק ב'. , וחד אמר שני בתים זה ע"ג זה, והיינו מכפלה הושניהם מפרשי דמכפלה הוא תאר למערה ואינו שם מקום, ולפי"ז צ"ל דמש"כ בסמוך פסוק י"ז ויקם שדה עפרון אשר במכפלה, וכן בפ' ויחי במערה אשר בשדה המכפלה – קצור לשון הוא, והמכוון ממנו – השדה אשר בשדה המכפלה, וכן במערת המכפלה אשר בשדה עפרון, ועיין ברשב"ם ורמב"ן. . (עירובין נ"ג א')
נתתי כסף השדה. שטרי מכר דידן אע"פ שכתוב בהן ומכרתי ונתתי אינם שטר ראיה, לפי דנתתי גם להבא משמע, כדכתיב נתתי כסף השדה קח ממני ומוסב על מ"ש בקדושין כ"ו א' נכסים שיש להם אחריות נקנים בכסף ובשטר, ומפרש בגמרא בשטר כיצד, כתב לו שדי מכורה לך שדי נתונה לך הרי זו מכורה ונתונה, וזה הוא שטר קנין, ר"ל בזה שכותב לו מכורה בזה הוא מקנה לו, והנה לפי"ז הי' אפשר לומר דאם הי' כותב בשטר ומכרתי או נתתי שדה זו, בלשון עבר, אין זה שטר קנין אלא שטר ראיה בעלמא, כלומר, לראי' שמכר לו באיזה קנין אחר מהקנינים הנקנים, וא"כ דרוש איפה לדעת מהות הקנין במה שהקנה לו – על זה אמר הר"ן דשטרי דידן שאצלנו אין נוהגין לכתוב שטרי ראי' רק שטרי קנין לא איכפת לן במה שכתוב בלשון עבר, דמצינו כיוצא בזה בפסוק שלפנינו נתתי כסף השדה שפירושו הנני נותן כעת, כדמוכח מענינא דקרא, ואע"פ שכתוב בלשון עבר, ולכן גם אם כתב השטר בלשון עבר ומכרתי או נתתי הוי הכונה הנני מוכר, הנני נותן, וכמו שכותב שדי מכורה ונתונה. זה הוא באור הענין בכלל. ועיין בחו"מ סי' ס"א ואין להאריך כאן. [ר"ן פ"א דקדושין].
קח ממני. ולהלן (כ"ה י') כתיב השדה אשר קנה אברהם, מלמד דקיחה אקרי קנין ומלמד שאין קיחה אלא בכסף זר"ל סתם קיחה דכתיב בקנינים הוי אותה קיחה בכסף, וכמו בפ' תצא כי יקח איש אשה, למדין אנו משם דאשה נקנית בכסף, ויתבאר אי"ה ענין זה לפנינו במקומו בפסוק הנזכר. . (קדושין ב' א')
עובר לסוחר. א"ר אלעזר, רשעים אומרים הרבה ואפילו מעט אינם עושים, מנלן – מעפרון, מעיקרא כתיב ארץ ארבע מאות שקל כסף ולבסוף כתיב וישקול אברהם לעפרון ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר, דלא שקל מיני' אלא קנטרין חדאיכא דוכתי דקרי לתקלי קנטרי והם שקלים היותר גדולים שבכל שקל מאה סלעים, כ"כ בתרגום ירושלמי בפ' תרומה בפסוק ככר זהב, ובלשון רומי הוא שם מאה, ובלע"ז סענט"י הוא מספר מאה. . (ב"מ פ"ז א')
עובר לסוחר. א"ר חנינא, כל כסף האמור בתורה סתם הוא סלע טר"ל כל שקל כסף האמור בתורה סתם הוא סלע [ד' דנרין]. חוץ מן כספו של עפרון, שאף על פי שכתוב בתורה סתם אפילו הכי הם קנטרין, דכתיב ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר, ואיכא דוכתא דקרו לקנטרי תקלי יעיין מש"כ בדרשא הקודמת. ובירושלמי קדושין פ"א ה"ג איתא בענין זה חוץ משקלי עפרון דהוי קנטרין, מאי טעמא, דכתיב בכסף מלא יתננו לי. . (בכורות נ' א')
בכל גבולו סביב. המוכר את השדה לא מכר את החרוב המורכב ולא את סדן השקמה יאר"ל המוכר את השדה סתם לא מכר את האילנות הגדולות וחשובות שהם בעצמם ידועים למי הם ולא בטלו אגב שדה. , דאמר קרא ויקם שרה עפרון וגו' אשר בכל גבולו סביב, מי שצריך לגבול סביב, יצאו אלו שאין צריכין לגבול סביב יבר"ל שחשובות הן בפני עצמן, והבאור הוא, דעפרון מכר לו את השדה בסתמא, כדכתיב נתתי כסף השדה, וקמהדר לי' עפרון ארץ ארבע מאות וגו', ואפ"ה קנה אברהם כל האילנות כדכתיב ויקם שדה עפרון וכל העץ אשר בכל גבולו סביב ע"י קנית השדה סתם קנה גם את כל האילנות, והאי אשר בכל גבולו קרא יתירא הוא, דמצי למכתב וכל העץ אשר בשדה דהיינו בתוך גבולי השדה, ולמדרש אתא, מי שצריך לגבול אותן אילנות קנה שצריכין להיות להו גבול סביב שלא יערער אדם עליהן לומר בתוך שלי נטועים ושלי הם דהיינו כגון אילנות דקין שאין להם שם והדבר שכוח מי נטעם, לפיכך צריך לעשות להם גבול סביב, אבל כל חרוב המורכב וסדן השקמה גדולים הם וחשובים ואוושי מילתייהו וידוע של מי הן ובקרקע של מי הן נטועין ואין צריכין גבול, הלכך אינן בכלל השדה שמכר לו. . (ב"ב ס"ט ב')
בכל גבולו סביב. מאי סביב, אמר רב משרשיא, מכאן למצרים מן התורה יגפי' רשב"ם דהאי אשר בכל גבולו סביב מיותר, דהול"ל וכל העץ אשר בשדה ותו לא, אלא בא לרבות דהקונה את השדה קנה גם את המצרים וכל האילנות הנטועים במיצר, דמצרים בכלל שדה הן, דהכי משמע, סביב כל האילנות הנטועים בקרקע המיצר שהוא סביב השדה קנה אברהם, עכ"ל, כ"פ הרא"ש. וע' בב"ח לחו"מ סי' רט"ו כתב וז"ל, ויש לתמוה מפני מה השמיטו הרי"ף ורמב"ם דין זה, ואפשר שהם היו מפרשים מכאן למצרים מן התורה לענין שצריך שיעשה מצרים סביב השדה אבל לא לענין מכירה, עכ"ל, ור"ל ואם לא כתב לו המצרים לא קנה אותם. – והנה מה שכתב הוא לאפשר פרשו הרבה ראשונים לודאי גמור, וכן פירש הרמ"ה בחידושיו ורה"ג בס' מו"מ, ויותר מזה הדברים מבוארים ומפורשים במ"ר כאן, בזה"ל, א"ר מנין, תנינן, המוכר את שדהו צריך לכתוב את שדהו ואת סימניה, מהכא, השדה והמערה אשר בו וכל העץ אשר בשדה אשר בכל גבולו סביב לאברהם למקנה, ע"כ, והנה לא תנינן כזה בשום מקום זולת מימרא זו דרב משרשיא, הרי ברור שכך הוא הפירוש בגמרא לא לענין קניה רק לענין כתיבה וציון, וא"כ ברור הוא שכך יפרשו הרי"ף ורמב"ם, ולכן השמיטו דין קנית המצרים. ואף יש ראי' גם מסוגית הגמרא דכך הוא הפירוש ולא כרשב"ם דקונין את המצרים בכלל השדה, משום שחקרו בסוגיא דב"ב ס"ב ב' במצר לו מצר ראשון ומצר שני ומצר שלישי ולא מצר לו מצר רביעי אם קנה זה המיצר או לא, ולפי' רשב"ם קשה מאי ספק הוא זה אחרי דבסתם הוא קונה א"כ מאי איכפת לן אם מצר או לא מצר, אלא ודאי דאם לא פירש לו מפורש לא קנה המיצר, וחקרו באם מצר לו שלשה והשמיט הרביעי אם נגרר זה האחד אחר פירוש השלשה או כי בעינן באור כל הארבעה ובנשמט אחד לא קנה אותו, ודו"ק. . (שם שם)
