ויהי אחר הדברים האלה והאלהים נסה את אברהם. כבר דרשו ז"ל אחר דבריו של שטן וכו'. לפי שדרשו סמוכים לפי שהתורה כולה קשורה כעדרי הרחלים הקשורים. ואף על פי שכתב בכאן ויגר אברהם בארץ פלשתים ימים רבים. לא הוקשה להם לקשרו עם משתה מילת יצחק. ואף אנו נצא בעקבותיהם ונאמר כי זאת הפרשה קשורה עם ברית אבימלך בשני דרכים. האחד כי הוצרך זה הנסיון בכאן. לפי שלמעלה סיפר מעלת אברהם כמה היא גדולה עד שאויביו השלימו אתו והוצרך אבימלך מלך פלשתים ופיכל שר צבאו להכנס בברית עמו ושאל ממנו שיעשה עמו חסד ועם הארץ אשר גר בה. ואולי בזה גבה לבו בדרכי השם ורמו עיניו בהיותו רואה עצמו מאושר בעושר ובבנים ובמעלה וכבוד ככבוד המלכים. לזה רצה השם לנסותו בכור הברזל לראות אם נשאר בקרבו שום סיג. בענין שבזה ה' צדיק יבחן ויהיה דכא ושפל רות אחר שמושב השם עמו כאומרו ואת דכא ושפל רוח:
והדרך השני שהוצרך זה הנסיון בכאן. לפי שאולי שגג אברהם בהכנסו בברית עם אבימלך עובד עבודה זרה ונשבע אבימלך בשם עבודה זרה שלו. ועבר על ושם אלהים אחרים לא תזכירו. כמאמרם ז"ל. ויעקב אמר קטונתי מכל החסדים ולא נמצא בידו עון אשר חטא. זולת שנכנס בברית עם לבן ושגיאות מי יבין. ולפי שהקדוש ברוך הוא סביביו נשערה מאד ומדקדק עם הצדיקים כחוט השערה. הוצרך השם בכאן לנסות את אברהם בשביל ברית אבימלך. ולכן אמר ויהי אחר הדברים האלה של ברית אבימלך. והאלהים נסה את אברהם ללבנו ולזככו ככסף צרוף מזוקק עשר פעמים. ודרך המדרש הנעלם צלולה. ובשמן אפרסמון בלולה. ובעיקרי ושרשי התורה כלולה. ולרחם על עם בחר לנחלה. ובכאן נכמרו רחמי אב על בני סגולה. ובכאן נתעטר אברהם בעטרת זהב גדולה. וזהו והאלהים נסה אברהם לשם ולתהלה. כמו ארים נסי בהר גבוה ותלולה. והנה זה שמן אפרסמון כקול המולה. לכל מחנה עם רב וקהלה. כי כולם יבינו זה כי בזה קנה אברהם מעלה. ליקח בנו יחידו רצתה נפשו בן הזקונים. ולהר אלהים עלה. בשמחה ובטוב לבב בדרך סלולה. לשוחטו לשם עולה. זאת תורת העולה. היא העולה על כל המעשים ועל כל הנסיונות מעולה. בכתם זהב ואופיר ועל ראשה גולה. הביאי עצה וחקירה ועשי פלילה. ותמצא כי על זה זכו בניו לגאולה. ובשעה שיפתחו לפניו ספרי האף והחמה ויהיו בניו מכעיסין לפניו. ראוי שיזכור איך האב על בנו לא חמל ויכבוש כעסו ויגולו רחמיו על מדותיו. הנה אלה קצות דרכי הפרסום איך בזה קנה אברהם מעלה גדולה בזה הנסיון. והאלהים נסה את אברהם ובזה השמן של אפרסמון מעורבים ריח שמניך טובים גנוזים בסתר החכמה. שכל זה היה לכלול מדת הדין עם רחמים. בענין שלא תוכל להזיק. כי יצחק סוד הפחד והדין. כאומרו בענין ופחד יצחק היה לי. ולולי שגברו רחמי אברהם על פחד יצחק היה משחית העולם. ולכן אמר והאלהים שהוא מדת הדין נסה את אברהם ורוממהו והעלהו לכלול את יצחק עם הרחמים. וזהו שאמרו והאלהים נסה את אברהם לרבות את יצחק. כי ג"כ נתנסה יצחק בהיותו בן שלשים ושבעה שנים. ואם היה רוצה היה בועט באביו הזקן ומשליכו על אחד ההרים. אבל קבל הדבר בשמחה וברצון נפשו נעקד והושם על גבי מזבח להיותו סימן לבניו. שבזכות זה יעקו' השם כל מדות הדין ויכפה אותם ויכבשו רחמיו את כעסו. כדכתיב ישוב ירחמנו יכבוש עונותינו. וזהו ענין נסיון אברהם ועקידת יצחק שעקדו אברהם וקשרו במדת רחמיו כדי שלא יצא להשחית העולם. ולכן יצחק הוא אמצעי בן אברהם. ויעקב רחמים מכאן ורחמים מכאן. בענין שלא יצא לקטרג. וכאן נתבשר ביעקב דכתיב ביום השלישי וישא אברהם את עיניו. הוא יעקב משולש בזכות החוט המשולש. ולכן בר"ה אנו אומרים ועקידת יצחק היום לזרעו תזכור. כמו שהוא נעקד ונקשר כן תקשור ותכפה כל מיני מדות הדין. וזהו סוד תקיעה תרועה תקיעה יצחק באמצע. וכן בכאן סוד ויסע ויבא ויט. כנגד אברהם יצחק ויעקב. וזהו סוד ובכן ובכן ובכן. כמו שפירשתי בספר צרור הכסף בהלכות ראש השנה הנה הוא נמצא בפא"ס היא העיר הגדולה. וכל זה ברחמי השם על בניו ונתן לנו עצות טובות. איך נהיה נצולים מכל מיני זעם ועברה. אחר שמדת הדין ודרך המשפט טובה שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו:
ויאמר קח נא את בנך. פירושו לפי הדרך הראשון אחר שאתה עתה במעלה וכבוד אני רוצה לראות אם תעמוד בנסיוני ותשוב נשבר ונדכא להשלים מאמרי. ולפי הדרך השני ששגג בבואו בברית עם אבימלך. עתה צריך התיקון מיד. כאומרם תענית חלום אפילו בשבת לפי שהוא על עון מה וצריך התיקון מיד. כי לא תדע מה ילד יום ואם עבר יומו בטל קרבנו. וזהו ואתחנן אל ה' בעת ההיא מיד בעת הגזירה. ושם הארכתי בזה. ולכן אמר בכאן קח נא בעת הזאת מנחתי אשר הובאת לך כופר נפשך. וזה שאמר בשלמה עליו השלום לעשות משפט עבדו ומשפט עמו ישראל דבר יום ביומו. עיין בפירוש רבי לוי בן גרשון בפירוש נביאים ראשונים:
ואמר וישכם אברהם להזדרז למצות בוראו וכבש יצרו. ויחבוש את חמורו יפה אמרו רז"ל מיום שנברא העולם לא היה אדם שחבש חמורו עד שבא אברהם עליו השלום. ויבקע עצי העולה ראויים להעלות על המערכה כמוזכר במסכת תמיד החלו לעלות בגזרין לסדר את המערכה. וכי כל העצים הם כשרים למערכה. אלא כל העצים כשרים חוץ משל גפן ושל זית. אבל באלו רגילים במורביות של תאנה ושל אגוז ושל עץ שמן וכו':
ביום השלישי וישא אברהם את עיניו. זהו מראה שכינה כמו וישא עיניו וירא. וכאן נתבשר ביעקב שהוא שלישי לאבות. וזהו וירא את המקום מרחוק הנאמר ביעקב ויפגע במקום. ואחר שראה המקום שהוא מקום השכינה לא רצה שילכו נעריו עמו. לפי שהיו מעם טמא שפתים. ושם העצים על יצחק לראות אם ישאל או ינסה. והוא הבין הדבר ושתק. ואח"כ שאל ואמר הנה האש והעצים שהוא רמז למדת הדין. ואיה השה לשכך החמה ולהעלותו עולה. כמו שנאמר לך והעלהו שם לעולה. ואז השיב אברהם אלהים יראה לו השה לעולה. כדי להסיר מלבו הדברים. אבל כוונת תשובתו היתה אם השם צריך שם יראה לו לעצמו השה שירצה. כי עולה השלימה היא בני. ועם כל זה וילכו שניהם יחדיו. ולהורות על כוונתו של אברהם ולהודיע לכל באי עולם לב יצחק בזה. אמר שבנה בפועל המזבח ועקד את יצחק בנו כאלו היה בן שנה וקבל הדבר בשמחה:
וישלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת לשחוט את בנו. בלבב שלם ובנפש חפצה כדי לזכות את בניו. ויפה דקדקו רבותינו ז"ל כי לכך נקרא מאכלת כי מזכות זה אוכלים ישראל. כי השם לקח רצונו ונפשו כאלו עשאו. ולכן אמר לו אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה ממה שאתה רוצה. כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה ולא חשכת. רבו הפירושים בזה הפסוק. והמחוור שבכולם מה ששמעתי להחכם הכולל רבי יצחק די ליאון ז"ל שהוא כמי שאומר עכשיו יש לי שני ספרים ואינו שולל בזה שלא היה לו ספר כלל אלא שהיה לו אחד בראשונה ועכשיו שקנה אחר יש לו ב'. וכן אמר בכאן עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה ולא חשכת. ובזה אינו אומר שעד כאן לא היה יודע שהוא ירא אלהים. ועוד אחרת שלא חשכת את בנך שהיה מחודש עתה אבל לא בידיעתו. ועוד אמר פירוש אחר שלא נתחדש בכאן דבר כלל. כי הכל היה גלוי אצלו קודם הפועל. וזהו עתה קודם הפועל ידעתי כי ירא אלהים אתה ולא חשכת. ולא נתחדש אצלי ידיעה. כל אלו דבריו ז"ל:
ובפירוש התורה שהנחתי בפורטוגאל בגירוש מצאתי פירוש אחר בפרשיות הראשונות שהיו לי מרבינו נסים ז"ל הביאו בשם רבינו יונה ז"ל וכתבתיו שם ואיני זוכרו בעונותי. ואיני יודע במה נתחבטו גאוני עולם כי דבר ידוע כי ידיעות השם מקפת כל הדברים אבל בעניני האדם אין ידיעתו נרשמת עד שיעשה הדבר בפועל ובסגולה נפלאה. ובידיעה נפלאה לא נדע ערכה. אבל יודעת כל הדברים ומשארת טבע מציאותם לבחירת האדם למאוס ברע ולבחור בטוב. או הפכו ואין אונס כאלו לא היה לו ידיעה כלל ח"ו. וכבר הארכתי בזה למעלה בפרשת בראשית. ולכן אמר השם בכאן עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה. ולא ירא הבן. אחר שבפועל לא חשכת את בנך ממני כביכול. כי קודם שיעשהו בפועל לא היה חושב שהיה אדם בעולם מורכב מהפכים עפר ואפר שניתן לו בן יחיד לעת זקנתו אחר כמה הבטחות ובשביל שיאמר לו העלהו עולה שירצה לשוחטו. כי מי הוא זה אשר לא הערה למות נפשו וחיתו לשאול יגיע בשביל אהבת בן יחיד. ועכשיו שראה אברהם שונא בנו וקושרו ושוחטו בפועל וזה דבר פלא. וזה שאמרו במדרש הנעלם אברהם אברהם. בתראה שלים קדמאה לא שלים. כי עכשיו אחר הפועל הוא שלם. אבל קודם הפועל לא היה שלם. כי היה בחיריי וראוי להטות אחר דעת רוב בני אדם. ולזה אמר עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה ולא ירא הבן. אבל עד כאן הייתי חושב שתהיה ירא את בנך יותר ממני. וכשראיתי שלא חשכת בפועל את בנך את יחידך ממני. אני רואה כי בן ואח אין לך בערך כבודי. ולכן המעלה הגדולה שבכל המעלות. הוא ירא אלהים מצד מעלתו וגדולתו. ולא מצד סבה אחרת. ולכן אמר ראשית חכמה יראת ה' ולא יראת דבר אחר. אבל מי שירא בשביל העונש. או בשביל הבנים והעושר אינה יראה אמיתית. ולכן אמרו ששני מיני יראה הראשונה עליונה והשנייה תחתונה וחסרה והראשונה למעלה מאהבת השם. ולכן לא נתבשר בכאן עתה ידעתי כי אוהב ה' אתה. אלא ירא אלהים ולא ירא הבן. אבל לא נוכל לומר שעד כאן לא היה השם יודע שהוא ירא אלהים. כי זה שקר כי יודע היה השם שהיה ירא את ה' בדברים אחרים. אבל ביראת הבן דיבר בכאן כמו שפירשתי. וזהו שאמרו במדרש קהלת יש אחד ואין שני. יש אחד זה הקב"ה שנקרא אחד ואין שני. תכחד חיותו למ"ד שיש שני לו וכ"ש כי בן ואח אין לו. דבר אחר יש אחד זה אברהם דכתיב אחד ואין שני. גם בן ואח אין לו גם בן אין לו בשעה שאמרתי לו קח נא את בנך את יחידך. עשה כמי שאין לו בן. ואח אין לו בשעה שאמרתי לו לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך ע"כ. רמזו למה שאמרתי כי ירא אלהים אתה ולא ירא הבן. שעשה עצמו אכזר כמי שאין לו בן:
וישא אברהם את עיניו. להורות שעד כאן השפיל עיניו כי ירא מהביט אל האלהים מרוב ענותנותו. ואחר שהשלים הדיבור נשא עיניו. וירא והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו הוא אילו של יצחק שנברא בע"ש. כי מאותו העת ניתן אותו כח ואותה הכנה להיות עולה תמימה. כמו שניתן בשאר הדברים שנבראו בע"ש. וכאותם הנסים שהתנה עליהם השם מששת ימי בראשית. וכמו ויאמר ה' אלקים לא טוב היות האדם וגו'. כי מאותו עת ניתן לו אותו כח לפעול ולעשות רצון בוראו. וזהו וישא אברהם את עיניו במראה השכינה. וירא את האיל מרחוק שנברא ונזדמן שם אחר זמן רב כימי השמים על הארץ. וזהו וירא והנה איל אחר נאחז בסבך. או וישא אברהם את עיניו אל ההרים מאין יבא עזרי. וירא והנה איל אחר המדבר נאחז בסבך. או יאמר וירא והנה איל אחר שנאחז בסבך בקרניו. לפי שהוא היה בא לקראתו ונאחז בסבכי היער בקרניו. או בקרניו של המנגח עמים בקרניו. הוא שטן הוא מלאך המות שהיה מסבכו ומעכבו בין האילנות לשהותו כדי שישחטהו אברהם. והרמז בזה שאברהם היה מתאוה לשוחטו ולא נשא עיניו מיד עד אחר זמן רב שנאחז בסבך בקרניו. ואז ויקח את האיל ויעלהו לעולה:
ויקרא אברהם שם המקום ההוא ע"ש הנס ה' יראה. כמו שקרא משה שם המזבח ה' נסי. ופי' השם ואמר כנגד ה' אשר יאמר היום בהר ה'. וכנגד יראה אמר יראה. והרמז בזה כי לעולם יהיה שם המקום הזה ה' יראה. בענין שכל העולם יאמרו לכו ונעלה אל הר ה'. ויורנו מדרכיו וזהו ציון ישאלו דרך הנה פניהם. וזהו אשר יאמר היום לכו ונעלה אל הר ה'. כי בהר ה' יראה השגחתו ומדת טובו. ועל זה רמז בתורה שלשה פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני ה' כנגד בהר ה' יראה. וכן רמז ה' יראה אשר יאמר היום. כי לעולם יזכור השם אלו הדברים שעברו ונזכרו בכאן בעקידת יצחק בהר ה' ה' יראה שהוא ירושלם. כי שם יתקבלו התפלות והקרבנות בסבת עולת יצחק ובזכותו. וכן רמז ה' יראה אשר יאמר היום. כי אחר שהלך אברהם ולא שחט את בנו. כל העולם היו מרננים זה אומר בכה וזה אומר בכה. זה אומר בכל הנסיונות עמד אברהם אבל בזה לא עמד. כי זה הבן נכבד מנפשו. ואחרים אומרים המלאך מנעו והשם שלחו וא"כ דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין. לזה אמר ה' יראה אשר יאמר היום שאומרים בהר ה' יראה. כי שם נראה אברהם ועשה מודעא ושב לביתו ולא קיים מאמר השם. או ה' יראה אשר יאמר היום בכל העולם. ולהוציא מלבם אלו השקרים בהר ה' יראה שכינתך ויבנו בהמ"ק בכאן בעין שיאמרו שזה המקום נתקדש בעולת יצחק ובקדושתו:
ויקרא מלאך ה' אל אברהם שנית. לפי שהפסיק הענין בעשיית העולה ובדברי אברהם. חזר המלאך שנית לדבר אליו. והנראה בזה כי אולי אברהם בכל זאת היה עומד ומשתומם על המראה ואומר בלבו איך פתני יצרי שלא לשחוט את בני. כי מה טעם האמנתי לדברים האחרונים ולא לדברים הראשונים. כי בראשונה נאמר לי והעלהו לעולה ועכשיו אמר לי אל תעש לו מאומה. היה לי להעמיד הדבר על דין תלמוד אוקי חד לגבי חד. ולא היהלי לעשות כדברים האחרונים. לזה בא אליו מלאך ה' שנית. בענין שיהיו תרי לגבי חד ותתיישב דעתו עליו. וזהו ויקרא מלאך ה' אל אברהם שנית. ועוד כי בראשונה אמר והאלהים נסה את אברהם. ובאחרונה אמר מלאך ה'. לזה חזר לומר בי נשבעתי נאם ה'. כי אני אני הוא המדבר הנני והכל מראה השכינה. ואני מבטיחם כי יען אשר עשית את הדבר הזה שהבאת בנך יחידך לעולה. כי בזה היה די לפי איכות הדבר. ועוד ששמת אותו בפועל ולא חשכת את בנך את יחידך. כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך וגו'. לפי שהעושה פועל כזה לשחוט בנו יחידו כל העולם יתקללו בו ויאמרו שהוא רשע ונבזה. ועוד רעה אחרת שישאר בלא בנים ובלא זרע. ועוד שכל העולם ישנאוהו ויהיו לו לאויבים. כנגד הקללה אמר כי ברך אברכך. וכנגד הזרע שישאר בלא בנים. לזה אמר הרבה ארבה את זרעך. וכנגד האויבים אמר וירש זרעך את שער שונאיו. ולא די זה אלא שיתברכו בזרעך כל גויי הארץ. ואם ברך אברכך והרבה ארבה הכל תוספת טובה על הבנים יהיה כנגד המקללים. והתברכו בזרעך כל גויי הארץ. וכל זה עקב אשר שמעת בקולי. ולא קול בנך. ולא לקול כל העולם. ולא מנעך לבא בדמים שום סבה מהסבות המונעות. אלא לשמוע בקולי בערך מעלתי ולדבקה בי. וישב אברהם אל נעריו. להורות שלא גבה לבו ולא רמו עיניו בדרכי ה'. אלא שחזר כאחד מנעריו בשוה. וזהו ויקומו וילכו יחדיו אל באר שבע:
ויהי אחר הדברים האלה. לפי שהיה אברהם מצטער למי יזדווג בנו כמאמרם ז"ל סמך לכאן לידת רבקה בת זוגו לנחמו. וזהו ויוגד לאברהם לאמר הנה ילדה מלכה גם היא לנחור אחיך. ואמר גם היא להורות שבזכות אברהם נעשה נס לנחור ולמלכה אשתו. כי ידוע כי התורה ספרה לנס לידת יצחק בעבור היות אברהם ושרה זקנים. ואם כן נחור ומלכה היו זקנים כאברהם ושרה או קרוב להם ועכשיו ילדה מלכה בנים לנחור זה נס ופלא כמו באברהם ושרה. וזהו ילדה מלכה גם היא כמו שרה. ואם נאמר שנולדו קודם לכן זמן רב למה לא ספרה אותו התורה. ועוד שיש לנו להודות לקבלת חכמים ז"ל שאמרו שהיתה רבקה קטנה כבת שלש שנים. ולפי שזה היה בדרך נס תמצא באלו התולדות. שהיו שנים עשר בנים כנגד שנים עשר שבטי ישראל שהיו ליעקב. זה לצד ימין. וזה לצד שמאל. וכמו שהיו בבני יעקב שמנה בני גבירה וארבעה בני שפחה. כן בכאן ילדה מלכה שמונה בנים את עוץ בכורו וגו'. שמונה אלה ילדה מלכה לנחור אחי אברהם. ופילגשו ושמה ראומה ילדה ארבעה. את טבח וגו'. וכמו שיעקב הוליד לדינה בתו בין הבנים. כן בכאן נאמר ובתואל ילד את רבקה וגומר לבדה. להורות כי כל זה נס גמור. וכנגד התולדות. וכל זה בזכות אברהם ואם לעוברי רצונו כך לעושי רצונו על אחת כמה וכמה. לזה סמך בכאן זאת הפרשה אחר פרשת העקידה. להודיענו שכל דברי התורה יש בהם סודות גדולים. ואפילו במה שנראה לנו ספורים ואגדות:
