אין נא אלא לשון בקשה. אינו רוצה לומר אין נא בכ"מ אלא לשון בקשה שהרי מצינו בכמה מקומות נא שאינו לשון בקשה אלא הכי פירושא אין נא האמור פה אלא לשון בקשה דאל"כ נא למה לי:
ולמה לא גלה לו מתחלה. קח נא את יצחק אבל הוצרך לומר את בנך את יחידך אשר אהבת ואח"כ את יצחק כדי לחבב את בנו בעיניו בכל אותן התארים של חבה לקח לו שכר על כל דבור ודבור של תארי החבוב כי כפי ריבוי החבובים ככה הוא צערו בזביחתו ולפום צערא אגרא כל זה בבראשית רבה בשני מקומות בפרשה הזאת ובפרשת לך לך כרבי יוחנן אבל מה שכתב שלא לערבבו פתאום ותזוח דעתו עליו ותטרף אינו כתוב בב"ר ולא ידעתי היכן מצא אותו:
הקדוש ברוך הוא מתהא את הצדיקים ואחר כך מגלה להם כדי להרבות שכרן. כי כשמעלים להם הדבר מתחלה הם מצטערים בו ובזה מתרבה שכרם דלפום צערא אגרא:
על שם שמשם הוראה. ונקרא כן על שם העתיד:
ויחבש הוא בעצמו. ב"ר דכיון דקרא בזריזות מצוה קא מיירי כדמשמע ממלת וישכם צריך לפרש גם כן קרא דויחבש את חמורו בזריזות המצוה א"נ מייתורא דקרא דאי ויחבש הוא בעצמו היינו דאיצטריך ויחבש להודיעך זריזותו במצות אלא אי אמרת על ידי צווי כמו ויבן שלמה למה לי ויחבש וכי תעלה על דעתך שרכב חמורו בלתי חבוש וכן גבי ויאסור מרכבתו מזה הטעם עצמו אמרו הוא בעצמו וכן ויאסור את רכבו הוא בעצמו:
ישמעאל ואליעזר. דאם לא כן מאי את שני נעריו דקאמר וכי שני נערים בלבד היו לו והלא כשרדף אחר המלכים עם שי"ח נערים מילידי ביתו רדף אחריהם והיה לו לומר ויקח שני נערים אתו מאי את שני נעריו המיוחדים לו שהם ישמעאל ואליעזר:
שאם יצטרך האחד לנקביו. אבל בפרשת בלק כתב מכאן לאדם חשוב היוצא לדרך יוליך עמו שני אנשים לשמשו וחוזרין ומשמשין זה את זה וזה וזה יכשר:
ויבקע וצלח כמו צלחו הירדן. לא ידעתי למה הוצרך להביא פה דברי המתרגם והלא לשון בקוע יותר מבואר הוא מלשון צלח כמו שכתב אחר זה צלחו הירדן לשון בקוע ושמא י"ל שלא הביאו פה אלא לפרש אותו שלא יחשוב חושב שמלת וצלח היא מענין הצלחה:
ראה ענן קשור על ההר. דאם לא כן מי גלה לו שהוא המקום שאמר לו השם והלא לא אמר לו רק על אחד ההרים:
כלומר דרך מועט למקום אשר לפנינו. דפי' עד כה עד כך שפי' עד המקום שנקרא כך בשם המקום הזה ששניהם מקום אחד כלומר דרך מועט הוא בין זה לזה:
אוכלת הבשר. שחותכתו ומכלתו כי האכילה בכל מקום מלשון כלתה הוא כמו אש אוכלה תאכלהו אש לא נופת ויהי' המאכלת כמו אוכלא כמו וחרבי תאכל בשר והוא יוצא לשני שלא כמנהג בנין הפעיל של השרש הזה:
ושמכשרת הבשר לאכילה. שפי' מאכלת לאחרים שעל ידה הותר הבשר לאכילה שכל בהמה בחייה בחזקת אסור עומדת נשחטה הוכשרה:
על שם שישראל אוכלים מתן שכרה. שכשנעקד יצחק על גבי המזבח ולקח אברהם את המאכלת לשחוט את בנו העלה עליו הכתוב כאלו שחטו ממש. והמאכלת ההיא מאכלת לישראל בניו של יצחק מתן שכרה של אותה מאכלת שנעשת המצוה על ידה:
ברצון ובשמחה כיצחק. דאם לא כן יחדיו למה לי אבל בב"ר דרשו זה לעקוד וזה ליעקד ולא שמעתי שאם כן מה היה שואל אחר זה ואיה השה לעולה ועוד תרי זימני יחדיו למה לי ואם כן על כרחינו לומר כדפרש"י חד לו' שאברהם שהיה יודע שהיה הולך לשחוט את בנו היה הולך ברצון ובשמחה כיצחק שלא הי' מרגיש בדבר וחד לאחר שהרגיש לומר שהשוחט והנשחט שניהם הלכו בלב שוה לעשות רצון קונם:
אל תשלח ידך לשחוט. בראשית רבה דאי אפי' בחתיכה בעלמא ואל תעש לו מאומה למה לי וליכא למימר שהוא פירושו של אל תשלח דא"כ אל תעש לו מאומה מיבעי ליה:
מעתה יש לי מה אשיב לשטן ולאומות התמהים מה היא חבתי. ויהיה פי' כי עתה ידעתי עתה ידעתי להשיב לשואלים מה היא חבתי אצלך לומר כי ירא אלהים אתה אבל קודם זה לא הייתי יכול להשיב זה כי לא היו מאמינים אותו:
אחרי שאמר המלאך אל תשלח ראהו. ומקרא מסורס הוא כאלו אמר וישא אברהם את עיניו אחר וירא והנה איל נאחז בסבך וכן תרגמו אנקלוס:
שהיה רץ אצל אברהם. דמלת בקרניו אינה דבקה עם מלת נאחז דאם כן נאחז קרנו או נאחזים קרניו מיבעי ליה וליכא למימר שבי"ת בקרניו הוא במקום עם שנאחז עם קרניו מפני שאין לשון עם נופל אלא על שני דברים שנאחזים זה עם זה אלא על כרחינו לומר דמקרא מסורס הוא והנה איל בקרניו נאחז בסבך ופירוש שבהיות האיל רץ בקרניו לבא אצל אברהם נאחז בסבך שלא הניחו השטן לבא אלא סבכו באילנות:
אחת לאב ואחת לבן. ואע"פ שהאחד מקור והאחר פועל והמקור מורה על המחשבה והפועל מורה על המעשה ולכן יקדם המקור על הפועל על הרוב זהו על פי המדקדקים אבל רבותינו ז"ל דורשין שניהם בכל מקום שיוכלו לדרוש כדאיתא במציעא בפרק אלו מציאות ובכ"מ בגמרא והוצרך הכתוב לומ' ברכה אחת לאב וברכה אחת לבן ולא הספיק לאב בברכת הבן מפני שאברהם היו לו בנים אחרים וצריך בעבורם ברכה לעצמו:
לא ישיבה ממש של קבע. שהרי י"ב שנה קודם העקידה יצא מבאר שבע והלך וישב בחברון כדלעיל:
בהר המוריה בשובו היה אברהם מהרהר. בראשית רבה ופי' אחרי הדברים האלה אחרי הרהורי דברים שהיה מהרהר בלבו בבואו מהר המוריה ולא ידעתי מי הכריח את רש"י ז"ל להניח פשוטו של מקרא שהוא מורה על הדברים האמורים למעלה כנראה ממלת האלה שהם דברי המלאך שהבטיחו הרבה ארבה את זרעך ונתבשר אחרי הדברים ההם בבת זוגו של יצחק שהיא תחלת הבטחתו ללכת אחרי האגד' של הרהורי דברים שלא נזכרו בכתוב כלל ואין המדרש הזה מתיישב פה שכתוב בו האלה אבל ממה שאמר בשובו מהר המוריה היה מהרהר ואומר כו' ובשרו הקב"ה שנולדה רבקה דמשמע מיד אף על פי שכתוב בו אחרי ורש"י ז"ל פסק בכמ' מקומות כמ"ד כל מקום שנאמר אחרי מופלג י"ל דאין פירוש מופלג אחר זמן הרבה אלא כל דבר שלא נהיה תכף לאותו ענין מופלג קרינן ביה ולא יקרא סמוך אלא אותו שנהיה תכף ממש בלא שום איחור:
